דוגמא לפסק דין בנושא רכישת זכויות במשק: זוהי תובענה למתן סעד הצהרתי שלפיו הסכם לרכישת הזכויות במשק 66, גוש 3463, שבמושב יגל (להלן: "המושב" או "האגודה") ממשיבים 1-2, כפי שנחתם ביום 11.10.2009 (להלן: "הסכם המכר") בין המבקשת ובין המשיבים 5-6 (להלן: "כונסי הנכסים"), תקף ומחייב, וכי המבקשת רשאית לרכוש את הזכויות במשק תוך שהיא מוותרת על זכותה להיות חברת אגודה על כל המשתמע מכך. בנוסף, מבוקש סעד הצהרתי כי על מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל") לרשום את המבקשת כבעלת זכויות החכירה במשק חרף העובדה שאינה חברת אגודה. לחלופין, מתבקש מתן פסק דין הצהרתי הקובע כי המבקשת רשאית למכור את המשק לקונה חלופי תחתיה וליהנות מפירות המכירה. רקע וטענות הצדדים כחלק מהליך גירושין בין המשיבה 1 (להלן: "המשיבה") לבין בעלה המנוח שעזבונו הוא המשיב 2 (להלן: "המנוח"), הוצעה נחלתם המשותפת, 'המשק', למכירה בהליך כינוס נכסים. כונסי הנכסים נכנסו בנעלי המשיבה והמנוח לצורך הליך המכר והם אלה שניסחו את הסכם המכר. לאחר שהצעתה לרכישת הנחלה זכתה, חתמה המבקשת ביום 11.10.2009 על הסכם המכר לרכישת מלוא הזכויות במשק, כאשר מנגד חתומים כונסי הנכסים. הסכם המכר כלל מספר תנאים מתלים שאין מחלוקת כי התקיימו: קבלת אישור בית המשפט לענייני משפחה בתיק 19332/95, קבלת אישור בית הדין הרבני הגדול במסגרת תיק 1-53-075955575 וקבלת אישור זכויות עדכני. תנאי מתלה נוסף, שסביב קיומו נסובה המרצת פתיחה זו הוא קבלת "אישור ועד מושב יגל" (הואיל רביעי וכן סעיפים 5.3 ו- 20.8 להסכם המכר). כחלק מהליך אישור הסכם המכר כסידרו, פנתה המבקשת לקבל את אישור המושב לקבלה לחברות בו. המושב הפנה את המבקשת ובעלה מר שלומי אסרף (להלן: "הבעל") לבצע מבחני התאמה במכון האבחון "פילת", כדי לבחון את אפשרות קבלתם כחברים. לאחר שהתקבלו תוצאות המבחנים אצל ועדת הקבלה, נשלחה הודעה למבקשת שלפיה ועדת הקבלה החליטה כי המבקשת ובעלה אינם מתקבלים כחברים. לבקשת המבקשת כינסה האגודה אסיפה כללית, בה הציגו המבקשת ובעלה תוצאות בחינת התאמה ממכון "כיוונים נוספים בע"מ" אליו פנו מיוזמתם, אך למרות זאת, בהצבעה החשאית שנערכה דחתה האסיפה הכללית את בקשת המבקשת ובעלה להתקבל כחברים לאגודה. בשל החלטה זו הוגשה התובענה דנן. ב"כ הצדדים הסכימו כי ההכרעה תינתן על-סמך החומר הקיים בתיק ללא צורך בחקירות המצהירים. ב"כ הצדדים הגישו סיכומים - והגיעה העת למתן פסק דין. טענות המבקשת: המבקשת טוענת כי אין בהסכם המכר כל הוראה הדורשת קבלה לחברות באגודה כתנאי מתלה לקיומו של ההסכם אלא הדרישה בהסכם המכר היא ל'אישור ועד מושב יגל' - סתם, ולכן משהופנתה המבקשת לעריכת בדיקת התאמה לצורך קבלה לחברות הרי שקיבלה את אישור הוועד המאשר זהותה כרוכשת, ומשכך הרי שהתנאי המתלה התקיים והסכם המכר תקף. לחלופין טוענת המבקשת כי אף אם ייקבע שחברות באגודה היא תנאי מתלה, לא היה מקום לדרוש קיום מבחני התאמה גם מבעלה מקום אשר אינו צד להסכם המכר, ולא היה מקום לפסול את קבלתה כחברה באגודה כאשר מבחנה שלה מראה שהיא מתאימה לחיי הקהילה במושב ולצביונם. כדי לממש את הסכם המכר מוכנה המבקשת לרכוש את הזכויות בנחלה אף ללא קבלתה לחברות באגודה, וזאת במעמד של 'תושב', ועל אף שיש בכך ויתור על זכויות כלכליות מצידה. משכך לטענתה היה על האגודה להחיל קריטריונים אחרים, שונים ונפרדים, בכל האמור לרכישת הנחלה ללא חברות באגודה, אולם האגודה לא פעלה כך. משדחתה האגודה את בקשתה לרכוש נחלה ללא חברות בה, טוענת המבקשת כי על מינהל מקרקעי ישראל - הוא בעל המקרקעין המעניק לאגודה מעמד של בר רשות בשטחי המושב - להפעיל את שיקול דעתו תחת זה של האגודה ולאפשר למבקשת לרכוש זכויות בנחלה ללא חברות באגודה. עוד טוענת המבקשת כי בעקבות העיכוב במימוש ההסכם ניזוקה כלכלית בצורה קשה. לכן, אם בקשתה לרכוש את הנחלה ללא חברות באגודה תידחה, יש להתיר לה למכור את זכויותיה בנחלה לצד ג', וליהנות מפירות המכירה. להשלמת התמונה אציין עוד כי המבקשת טוענת שהמשיבה ובניה עשו כל מאמץ להכשיל את קבלתה לחברות באגודה ועל ידי כך לסכל מימוש הסכם המכר מטעמי כדאיות כלכלית. טענות המשיבים 1-2: בתשובתם לתובענה טענו המשיבים 1-2 מספר טענות שנזנחו על- ידיהם בסיכומים כמו -הצורך בצירוף הסוכנות כצד להליך או חוסר סמכות עניינית בשל טיפולו של בית הדין הרבני הגדול בעניין. לגופו של עניין טוענים המשיבים 1-2 כי הסכם המכר חסר תוקף, מהווה הצעה בלבד ונקבע בו כי אם לא יתקיים התנאי המתלה לא תהיה למבקשת כל טענה, דרישה או תביעה כלפיהם. משלא התקיים התנאי המתלה נושא תובענה זו, טוענים הם כי התובענה נגועה בחוסר תום לב, שכן אינה אלא ניסיון של המבקשת לשנות מהסכם המכר ולכפות על הצדדים לתביעה הסכם חדש עם תנאים חדשים כדי שתוכל לרכוש את המשק. המשיבים 1-2 מדגישים כי המבקשת הייתה מיוצגת ע"י עו"ד בהסכם המכר. בנוסף טוענים המשיבים 1-2 הנ"ל כי המבקשת לא הצליחה להוכיח כי נהגו בחוסר תום לב, או שיכנעו את חברי האגודה להצביע נגד קבלתה וכן לא הוכיחה כל נזק. המשיבים 1-2 כופרים בזכאות המבקשת להירשם במינהל כבעלת זכות ללא שתהא חברה באגודה. הם מתבססים בכך על הוראות הסכם המשבצת ותקנון המושב. לגבי הסעד הרביעי אותו ביקשה המבקשת - למכור את המשק לצד ג' - טוענים המשיבים 1-2 כי אם ייקבע שהסכם המכר תקף - אזי המבקשת היא בעלת הזכויות במשק ועל כן אינה צריכה אישור למכור לצד ג', אולם אם הסכם המכר אינו תקף - הרי שאין לה כל זכות במשק ובוודאי שאין לה זכות למכור אותו לצד ג'. טענות המינהל המינהל טוען כי יש לסלק את התובענה על הסף בשל העובדה שטענותיה של המבקשת כלל לא הועלו בפניו ולא הוגשה לו כדין בקשה להעברת זכויות, על אף חובתה של המבקשת כבעלת דין למצות את הליכיה מול הרשות בטרם תיפנה לבית המשפט. עוד טוען ב"כ המינהל כי דין התובענה סילוק על הסף, שכן המשיב 2 בתביעה הוא "עיזבון המנוח חופי אריה", וכפי שנקבע בפסיקה עיזבון אינו אישיות משפטית ומשכך אינו יכול להיות בעל דין בהליך משפטי כלשהו. משהתביעה פגומה ביסודה, הרי שיש לדחותה על הסף. לגופו של עניין טוען ב"כ המינהל, בדומה לטענות המשיבים לעיל, כי מטרת פנייתה של המבקשת לבית המשפט היא לנסות ליצור הסכם מכר חדש כדי לעקוף את התנאי המתלה לקיום הסכם המכר ותוקפו - 'אישור ועד מושב יגל', תנאי המופיע כתשע פעמים בהסכם המכר במישרין ובעקיפין. לעניין דחיית בקשת המבקשת להתקבל לחברות באגודה טוען ב"כ המינהל כי האגודה פעלה כדין. כפי שנקבע בפסיקה, המינהל מכיר באינטרס הלגיטימי של האגודה לוודא התאמת אישיותו של המועמד לאופיו של המושב ולצביון הקהילה. הטעם העומד ביסוד ההחלטה לא לאפשר את העברת הזכויות למבקשת ולבעלה הוא אי התאמה חברתית, וככזה לא ניתן לומר עליו כי הוא חריג, בלתי סביר ולא ענייני. עוד טוען ב"כ המינהל כי אין מקום לטענת המבקשת לחוסר סבירות בבקשת האגודה כי הבעל ייגש למבחני ההתאמה, שכן על פי החוק, מקום בו לבעל הנחלה יש בן/בת זוג, הרי שבכל מקרה הזכויות תועברנה אליו/ה, ולכן ישנה חשיבות לעריכת מבחני ההתאמה גם לבן/בת הזוג. ב"כ המינהל אינו מתנגד לסעד החלופי שביקשה המבקשת, שלפיו תוכל למכור את זכויותיה לצד ג' וזאת בתנאי שקודם כל תתבצע העברת זכויות למבקשת על כל המשתמע מכך, ולאחר מכן תתבצע העברת זכויות נוספת מהמבקשת לצד ג' כפי שיתבקש. טענות המושב לכל אורך הדרך פעל המושב על פי התקנון, והמרצת פתיחה זו אינה אלא ניסיונה של המבקשת לעקוף את קיום התנאי המתלה ולאלץ את המושב לקבלה בעל כורחו כבעלת נחלה. ב"כ המושב מכחיש את טענת המבקשת כי לא התקבלה לחברות במושב בשל שיקולים זרים, וטוען כי נטל השכנוע בדבר שיקולים לא ענייניים כאלה מוטל על כתפיה של המבקשת וזו לא הרימה נטל זה. עוד טוען ב"כ המושב כי לא ניתן לעשות הפרדה בין שני בני הזוג כפי שניסתה המבקשת לעשות, שכן שניהם אמורים לגור במושב ולהיות חלק מהקהילה, ויש להתייחס אליהם כתא משפחתי אחד. ב"כ המושב מתנגד לבקשת המבקשת לרכוש את הזכויות בנחלה ולוותר על החברות באגודה, כיוון שגם תושבים במשקי עזר או בבתים מקצועיים, כמו חברים, נדרשים לעמוד בפרמטר משותף של התאמה לחיי הקהילה. לטענת ב"כ המושב, משמעות אי הקבלה של המבקשת ובעלה כחברים במושב כוללת בחובה אי הסכמה כי בני הזוג יתגוררו במושב, ואין זה משנה אם במעמד של חברים או של תושבים. עוד טוען ב"כ המושב כי לטענות המבקשת בעניין האצלת סמכות למינהל אין כל שחר, שכן למושב יש זכות של בר רשות במקרקעי המשבצת, מאחר שהוא משלם דמי חכירה עבורם, ומכוח זכויותיו בקרקע מוקנית לו הזכות לאשר או שלא לאשר את זהות המתיישבים הפוטנציאליים. דיון והכרעה השאלה הטעונה הכרעה בתובענה זו, היא בראש וראשונה מה משמעותו של התנאי המתלה והאם הוא התקיים שהרי אם ייקבע שהתנאי המתלה לא התקיים - המסקנה תהיה שההסכם אינו בתוקף וממילא אינו בר- אכיפה. על פי חוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973 (להלן: "חוק החוזים") חוזה יכול להיות תלוי בהתקיים תנאי מתלה או שיחדל להתקיים בהתקיים תנאי מפסיק. סעיף 27 לחוק החוזים קובע: "(א) חוזה יכול שיהיה תלוי בהתקיים תנאי (להלן - תנאי מתלה) או שיחדל בהתקיים תנאי (להלן - תנאי מפסיק). (ב) חוזה שהיה טעון הסכמת אדם שלישי או רשיון על פי חיקוק, חזקה שקבלת ההסכמה או הרשיון הוא תנאי מתלה". ובסעיף 29 שם: "היה חוזה מותנה והתנאי לא נתקיים תוך התקופה שנקבעה לכך, ובאין תקופה כזאת - תוך זמן סביר מכריתת החוזה, הרי אם היה זה תנאי מתלה - מתבטל החוזה, ואם תנאי מפסיק - מתבטלת ההתנאה". חוזה על תנאי הוא חוזה שהתקיימו לגביו כל היסודות הדרושים להעמדתו של חוזה תקף, אלא שתוכן החוזה הוא כזה שקיומו מותנה בתנאי. זהו חוזה שלם, שאינו פגום משום בחינה שהיא, אלא שמכוח הסכמת הצדדים הוא מותנה בתנאי, שכל עוד לא התממש התנאי - אין חוזה (ראה בעניין זה דניאל פרידמן ונילי כהן "חוזים" כרך ג', אבירם הוצאה לאור תשס"ד- 2003, עמ' 31-58) . במקרה דנן, הצהירה המבקשת בהסכם המכר כי ידוע לה שתוקפו של ההסכם מותנה בקבלת "אישור ועד מושב יגל" וכי אם ההסכם לא יאושר על ידי מי מהגורמים המוסמכים יהא ההסכם בטל ומבוטל (הואיל רביעי וחמישי להסכם המכר). לטענתה, התנאי המתלה "קבלת אישור ועד מושב יגל" מכוון לאישור המושב סתם ולא לאישור ועד המושב לקבלה לחברות במושב. דין טענה זו להידחות. בסעיף 5.3 להסכם המכר הצהירה המבקשת כי "תנאי יסודי להסכם זה הינו קבלת אישור ועד מושב יגל לאשר קבלת הקונה לרוכשי הנכס במושב יגל", ובסעיף 20.8 להסכם המכר התחייבה המבקשת כי "תנאי מפסיק להסכם זה הינו תשובה שלילית לקבלה למושב מוועד מושב יגל". על כן אין ספק כי התנאי המתלה בהסכם המכר מכוון לאישור ועד המושב לקבלת המבקשת לחברות במושב ולא לאישור ועד המושב סתם, שאין טעם בו. מעבר לנדרש אוסיף כי אף לשיטתה של המבקשת שלפיה התנאי המתלה הוא קבלת אישור ועד המושב סתם, כגון עצם שליחת בני הזוג למכון אבחון, הרי שגם אז לא התקיים תנאי זה שכן המבקשת לא הציגה בפני בית המשפט אישור כלשהו מוועד המושב. סבורה אני שהמבקשת עצמה אינה מאמינה בטענה זו, והטענה הועלתה אך ורק כדי לנסות ולמנוע את המסקנה המתבקשת המביאה לדחיית התובענה. משלא התקיים התנאי המתלה - בטל הסכם המכר לפי סעיף 20.8 בו: "תנאי מפסיק להסכם זה הינו תשובה שלילית לקבלה למושב מוועד מושב יגל. על הקונה יחולו כל הוצאות רישום הזכויות ו/או תנאי קבלה ו/או הפקדת פקדון אם קיים. באם תינתן תשובה שלילית מוועד מושב יגל יהיה הסכם זה בטל וכספים שהופקדו בידי כונס הנכסים יוחזרו לקונה יחד עם פירות הפקדון". בפי המבקשת טענות הנוגעות להליך הקבלה או ליתר דיוק להליך ששלל את זכותה וזכות בעלה להתקבל כחברים באגודה. כפי שיפורט להלן דין הטענות להידחות: על פי תקנות אגודת מושב יגל: חלק ב סעיף (3)(א): "הוועד יוכל להחליט ברוב דעות החברים הנוכחים באספה לקבל את המבקש או לדחותו מבלי לתת כל סיבה לכך. (ב) החלטת וועד ההנהלה לקבל חבר לא תהיה מוחלטת אלא אם כן נתאשרה על ידי האסיפה הכללית ברוב של שני שלישים מן החברים הנוכחים באספה. (ג) מי שבקשתו נדחתה על ידי וועד ההנהלה יוכל לערער בפני האסיפה הכללית הקרובה של החברים שבה יצביעו הצבעה חשאית בפתקאות ואם לא פחות משלושת רבעי ממספר החברים הנוכחים יצביעו בעד קבלתו יקבלוהו לחבר מיד". לית מאן דפליג כי דחיית בקשת המבקשת להתקבל כחברה באגודה נעשתה על פי התקנון: לאחר שבני הזוג הופנו למכון האבחון כדי לעבור מבחני התאמה ולאחר קבלת התוצאות ופגישתם עם נציגי המושב, נדחתה בקשתם. על פי התקנון, לא היה על המושב לתת כל סיבה לדחיית הבקשה. גם ערעור שנידון באסיפה הכללית מיום 22.11.2011 ובה נערכה הצבעה חשאית, נדחתה בקשתם של בני הזוג ברוב של 27 נגד מול 11 בעד. לא מצאתי כל פגם בהליך זה. המבקשת טוענת כי על פי מבחן ההתאמה שערכה במכון האבחון לא הייתה כל מניעה לקבלה כחברה באגודה, אולם היא נדחתה רק כיוון שבעלה - שלא היה צד להסכם המכר - לא עבר לכאורה מבחן התאמה זה. לטענתה, דחיית בקשתה לחברות באגודה על סמך מבחן בעלה היא בגדר התנהלות בלתי סבירה של האגודה שבעטייה על המינהל להתערב בשיקול הדעת של האגודה. אף דינה של טענה זו להידחות. הרציונאל העומד מאחורי תהליך הקבלה לאגודה, ובכללו שליחת המועמדים לקבלה לחברות באגודה למכון האבחון, הוא בחינת התאמתם לחיי הקהילה. משכך, אין היגיון בטענת המבקשת כי בעלה לא היה צריך לעבור את בחינת ועדת הקבלה. זכותו של המושב לבחון כל אדם הרוצה להצטרף לקהילתו, בין כחבר ובין כתושב ולקבוע האם הוא עומד בקריטריונים אותם קבע להתאמה לחיי הקהילה. כיוון שבני הזוג נשואים ומתכוונים להתגורר במשק ביחד, וממילא לקחת חלק בחיי הקהילה, הרי שיש להתייחס אליהם כתא משפחתי אחד, ולבחון את מידת ההתאמה של שניהם. בנוסף סעיף 6(א) לפקודת האגודות השיתופיות קובע: "חבר באגודה רשומה, שהרשם סיווג אותה כמושב עובדים או ככפר שיתופי, יהיה בן-זוגו לחבר באותה אגודה אם נתקיימו כל אלה..". כיוון שממילא כשתתקבל המבקשת לחברות באגודה יעלה עניין קבלת החברות של בן זוגה, אין כל פסול בהתנהלות האגודה כאשר שלחה את שני בני הזוג יחד למכון האבחון. המבקשת עותרת שייקבע שהיא זכאית לרכוש את המשק גם מבלי שהיא תתקבל כחברה באגודה. בתובענה טענה המבקשת כי דחיית בקשתה לרכישת הזכויות במשק ללא חברות באגודה היא לא סבירה, כיוון שלא נבחנה לפי קריטריונים התואמים את הסיטואציה אלא התבססה על מבחן ההתאמה שערכו המבקשת ובעלה לצורך קבלת לחברות באגודה. איני מקבלת גם טענה זו. תקנון האגודה, הוא מסמך הבסיס של האגודה ושעל פיו מתנהלת האגודה, אינו מבחין בין העברת זכויות בנחלה לחבר אגודה לבין מי שאינו חבר אגודה: "העברת נחלות: חבר אינו רשאי להעביר, להשכיר או להחכיר את נחלתו או חלק הימנה לאחר שאינו חבר באגודה אלא אם כן נתאשרה כניסתו כחבר בהתאם להוראות תקנה 2,1 ו-3 בחלק ב'" (תקנון אגודת מושב יגל, מופיע בנספחי כתב התשובה שהגיש המושב, חלק ד סעיף (7)(א)) . באותו אופן, גם בהסכם המשבצת שנחתם ביום 3.5.2009 (להלן:"הסכם המשבצת") בין מינהל מקרקעי ישראל לבין הסוכנות היהודית בא"י לבין מושב יגל אין הבדל בין העברת זכויות בנחלה למי שעומד להיות חבר אגודה לבין מי שאינו עומד להיות חבר אגודה, ובשני המקרים נדרש אישורה של האגודה להעברת הזכויות. כך בסעיף 26(א) להסכם המשבצת נקבע כי העברת זכויות בנחלה בין חבר אגודה לבין מתיישב מותנית בכך שהאגודה והמתיישב אישרו בכתב כי ערכו את ההסדרים הנדרשים ביניהם ובסעיף 26ג להסכם המשבצת נקבע: "הוראות סעיף זה יחולו, בשינויים המחייבים, גם על העברת זכויות על ידי מתיישב למי שאינו עומד להיות חבר האגודה ובלבד שהאגודה הסכימה לזהותו של הרוכש הפוטנציאלי". על פי תקנון האגודה והסכם המשבצת, אין כל הבדל בתנאים להעברת זכויות בנחלה לרוכש המבקש להתקבל כחבר באגודה לבין רוכש שאינו מבקש חברות כזו, ולכן דעתי היא כי האגודה פעלה כדין. למרות זאת, על פי סעיף 27 להסכם המשבצת רשאי המינהל במקרים חריגים, לפעול אף ללא קבלת הסכמת האגודה: "על אף האמור בחוזה זה, יהיו המשכיר והמיישבת רשאים לפעול גם ללא קבלת הסכמת האגודה, במקרים שנדרשת קבלת הסכמה כזו על פי חוזה זה, מקום שהסכמת האגודה מותנית בדרישת תשלום לאגודה ו/או במקרים חריגים, על פי שיקול דעתם הבלעדי". ככלל אין המינהל מתערב בהחלטות האגודה בנושא מתן הסכמה להעברת הזכויות, אלא במקרים בהם דחיית הבקשה היא מטעמים חריגים, בלתי עניינים ובלתי סבירים. על גישתו של המינהל בענייננו ועל אופן הפעלת שיקול דעתו במקרה שלפניי ניתן ללמוד מסעיפים 39-42 לכתב התשובה שהגיש המינהל. משקבע המינהל כי מקרה זה אינו חריג ואינו דורש את התערבותו, פנתה המבקשת לבית המשפט כדי להתערב ולשנות את החלטות האגודה והמינהל, אלא שאיני סבורה שיש מקום להתערבות זו. הרציונאל שבמתן משקל מכריע לשיקול דעתה של האגודה, באשר למידת התאמתו של המבקש להתקבל כחבר בה, הוא כי המושב הוא צורת התיישבות מיוחדת, שיש לאפשר לו לשמור על אופיו וצביונו המיוחדים. ההנחה המתבקשת היא כי לכל יישוב ויישוב הכלים הטובים ביותר לבצע את המיון והסינון הראשוניים של המועמדים להתיישבות במסגרתו (ע"א 3962/97 בארותיים מושב עובדים נ' ארד מרים פ"ד נב(4) 614, 620). מכך נגזר היקף ההתערבות השיפוטית בהחלטת האגודה השיתופית: "האגודה יכולה לנהל את ענייניה על-פי רצונה ועל-פי רצון החברים ובהתאם למטרות המשותפות שהותוו בתקנון. האגודה היא אשר מעצבת את התנהלות האגודה ותפקודה על-פי האינטרסים שלה, על-פי שיקוליה ועל-פי טעמה. האגודה זכאית שיהיה לה שיקול דעת עצמאי באשר לקביעה מיהם החברים שיצטרפו לשורותיה, ולא יהיה נכון לכפות עליה הר כגיגית אנשים שלדעתה לא יתאימו ולא ישתלבו על-פי מטרות האגודה ורוח חבריה. עם זאת, יכולת זו של האגודה אינה בלתי מוגבלת". (פסק דינה של השופטת ארבל בע"א 10419/03 תומר דור נ' רמת הדר - כפר שיתופי להתיישבות, פ"ד ס(2) 277, 293 (2005) להלן: "עניין תומר דור"). פרופ' סמדר אוטולנגי בספרה "אגודות שיתופיות-דין ונוהל" מחלקת את הביקורת השיפוטית על החלטות האסיפה הכללית לשלוש: הפן המהותי- שלפיו יש לבדוק האם ההחלטה התקבלה בהתאם לפקודה, לתקנותיה ולתקנון האגודה, הפן הפרוצדורלי- שלפיו יש לבחון את תקינות הליך קבלת ההחלטה, והפן הנורמטיבי- שלפיו תיבחן סבירות תוכנה של ההחלטה והאם התקבלה בתום לב ובדרך מקובלת ואינה נוגדת את תקנת הציבור (פרופ' סמדר אוטולנגי, "אגודות שיתופיות - דין ונוהל" התשנ"ה, בעמ' 330-333. להלן: "אוטולנגי- אגודות שיתופיות דין ונוהל"). בע"א 8398/00 הרחיבה השופטת שטרסברג-כהן, על הקריטריונים בעזרתם יפעיל בית המשפט את הביקורת השיפוטית (שם דובר על קיבוץ):   "היקף הביקורת השיפוטית שתופעל על-ידי בית המשפט ומידת ההתערבות בהחלטות האסיפה הכללית של קיבוץ, איננה אחידה, ותלויה בטיב ההחלטה העומדת לביקורת. הביקורת תופעל במישור הפרוצדורלי, במישור המהותי ובמישור הנורמטיבי. כעקרון, יש לנהוג בריסון ואיפוק בהפעלת הביקורת השיפוטית...בין יתר הקריטריונים שבעזרתם יבחן בית המשפט את תקינות וחוקיות החלטת האסיפה הכללית יבדוק הוא אם הולמת ההחלטה את החוק ואת התקנון; אם ההליך שהוביל להחלטה היה תקין; אם האסיפה הכללית לא חרגה מסמכותה; אם ההחלטה התקבלה בתום-לב; אם ההחלטה אינה נוגדת את עקרונות הצדק הטבעי; אם ההחלטה סבירה ואם ההחלטה אינה פוגעת בזכויות האדם של החבר פגיעה בלתי-מידתית ובלתי ראויה" (ע"א 8398/00 יונה כץ נ' קיבוץ עין צורים, פ"ד נו(6) 602, בעמ' ,615-616 , להלן: "עניין יונה כץ"). מן הכלל אל הפרט בהתאם לדברי המלומדת אוטולנגי לעיל, ובהמשך לפסיקת השופטת שטרסברג-כהן, את הפעלת הביקורת השיפוטית יש לבחון בשלושה מובנים שונים. בפן הפרוצדוראלי לא טענה המבקשת לפגיעה בה. כמו כן, מכתבי הטענות של המבקשת ושל המשיבים נראה כי אופן קבלת ההחלטה נושא הדיון הייתה על פי תקנון האגודה והסכם המשבצת. בפן המהותי, טענה המבקשת שיש לצקת תוכן של ממש בהוראות הסכם המשבצת ולצמצם את שיקול הדעת הנתון לאגודה לנהוג במקרקעי המדינה כמנהג בעלים וכן כי היה על האגודה ו/או על המינהל להחיל קריטריונים אחרים, שונים ונפרדים בכל האמור לבקשתה לרכישת נחלה ללא חברות. לנוכח עמדת המינהל כפי שצוינה לעיל, דעתי היא שהאגודה פעלה כדין. בפן הנורמטיבי, יש לבחון את סבירות תוכנה של ההחלטה והאם התקבלה בתום לב ובדרך מקובלת ואינה נוגדת את תקנת הציבור. הפסיקה הדגישה כי נטל השכנוע בדבר שיקולים לא ענייניים, לא סבירים או פסולים, הפוגעים בעקרונות היסוד של שיטתנו, ובמיוחד כאשר מדובר בחוסר שוויון או הפליה, מוטל על המבקשת (עניין תומר דור, עמ' 294). לאחר שעיינתי בהמרצת הפתיחה ובסיכומי המבקשת, לא מצאתי טענות של ממש לכך שהתנהלות האגודה הייתה חסרת תום לב, נוגדת את עקרונות הצדק הטבעי או בגדר פגיעה בזכויות אדם של המבקשת באופן בלתי מידתי ובלתי ראוי, כזה המצריך את התערבות בית המשפט. המבקשת טענה אומנם להתנהגות חסרת תום לב של המשיבה ובניה שלכאורה עשו כל שלאל ידם כדי לשכנע את חברי האגודה להצביע נגד קבלתה לחברות במושב, אולם היא לא הצליחה להוכיח טענתה זו, ואף אם הייתה מוכיחה אותה, ספק אם הייתה יכולה להצביע על חוסר תום לב קיצוני שבעטיו על בית המשפט להתערב ולשנות את החלטות האגודה והמינהל. המבקשת עצמה אף רמזה כי לא תוכל להרים נטל הוכחה כי התנהגות האגודה הייתה בלתי סבירה ומשיקולים זרים: "נכון למועד כתיבת תביעה זו, סבורה המבקשת, כי התנהלות האגודה אינה תקינה ונעשית משיקולים זרים אולם לא בשל כך מוגשת תביעה זו" (סעיף 39 להמרצת הפתיחה). לנוכח חוות הדעת שהציגו בני הזוג ממכון האבחון, ומבלי להתערב בתוצאות המבחנים, וכן לנוכח עמדת ב"כ המינהל - דעתי היא כי גם המינהל פעל כהלכה. מכירת המשק לצד ג' לחלופין עותרת המבקשת שבית המשפט יאפשר לה למכור זכויותיה בנחלה לצד ג', כדי שתוכל ליהנות מפירות ההפרש שבין מחיר הרכישה למחיר המכירה. גם טענה זו נאלצת אני לדחות. הסכם המכר הותנה בתנאים מתלים מצטברים, שאי קיומו של אחד מהם מבטל את ההסכם כולו. כפי שקבעתי לעיל, התנאי המתלה "אישור ועד המושב" מכוון לאישור ועד המושב לקבלה לחברות באגודה. כיוון שאישור כזה לא ניתן, לא על ידי ועד המושב ואף לא על ידי האסיפה הכללית, ולאחר שנוכחתי כי הליך דחיית בקשת המבקשת ובעלה נעשה כדין ואינו בגדר התנהלות חריגה המצריכה את התערבות בית המשפט, הרי שהסכם המכר בטל. משכך, אין למבקשת כל זכות במשק מלבד השבת כספי הפיקדון ששילמה לכונסי הנכסים בסך 900,000 ₪. משבטל הסכם המכר, ומשאין למבקשת כל זכות במשק, ממילא אינה רשאית לבצע בו כל פעולה ולא כל שכן למכור אותו. המשק, נושא הסכם המכר, יישאר בידי כונסי הנכסים כפי שהיה טרם הסכם המכר, והם יפעלו ע"פ הוראות בית המשפט שמינה אותם באשר למכירה עתידית. בשולי הדברים אעיר מספר הערות: (אא) המבקשת טענה כי בדרישת מנהל מקרקעי ישראל לכך שהאגודה תאשר אף רוכש נחלה שאינו מתכוון להיות חבר בה, יש משום הענקת כוח שליטה רב ומכריע לאגודה פרטית על זכויות קנייניות השייכות למדינה, וכי על בית המשפט לקבוע אמות מידה חדשות לבחינת מקרה בו האגודה מסרבת להמליץ בפני המינהל על רוכש נחלה שאינו מבקש להיות חבר בה. מתן הסעד המבוקש, לשינוי מדיניות במינהל מקרקעי ישראל, או בכל רשות אחרת מרשויות המדינה, דורש דיון מקיף, שאין זו הערכאה המתאימה לדון בו. (בב) גם טענת המבקשת לקיומו של קשר פסול בין מכוני האבחון לבין האגודות השיתופיות - אין מקומה להתברר בתביעה זו, אלא בתביעה נפרדת בה יהיו מכוני האבחון צד לתביעה ובה תונח תשתית עובדתית-ראייתית מספקת. (גג) איני נדרשת לדון בהודעה שהגישה המבקשת ובה צירפה תוצאות איבחון חדש שערכה במכון 'פילת', משום שהגשת ראיה חדשה בתיק, או כפי שכינתה אותה המבקשת 'הודעה', בשלב בו ממתינים הצדדים לפסק הדין אינה הולמת את כללי הפרוצדורה ואף מעלה חשש לחוסר תום לב. מעבר לנדרש אוסיף כי גם מבחינה מהותית אין כל בראיה שהגישה המבקשת כדי לשנות מהחלטתי לעיל, ולכל היותר יש בה אולי כדי להוות בסיס לתביעה נגד מכון האבחון. סוף דבר התובענה נדחית, מבלי שיש בכך כדי למנוע מהמבקשת לעתור בכל הליך אחר לפני ערכאה מוסמכת לכל סעד כספי המגיע לה, לטענתה , עקב האירוע נושא התובענה. כונסי הנכסים ישיבו למבקשת את הסכומים ששילמה להם בסך 900,000 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום תשלומם ועד ההשבה בפועל. המבקשת תישא בהוצאות משיבים 1-2, משיב 3 ומשיב 4 בסך 2500 ₪ לכל אחד מהם. מושבים נחלות ומשקים