דוגמא להחלטה בנושא רכישת חברה על ידי חברה אחרת - סמכות עניינית: לפניי תביעה בגין הפרות נטענות של התחייבויות חוזיות לאי-תחרות ושמירה על סודיות. זאת בין חברה אשר רכשה את פעילותה של חברה אחרת, לבין הבעלים של החברה אשר פעילותה נמכרה. החלטה זו עוסקת בשאלה של סמכות עניינית, קרי, איזהו בית המשפט המוסמך לפי חוק לדון בתביעה גופה: המחלקה הכלכלית של בית המשפט המחוזי, בית המשפט המחוזי או בית הדין לעבודה. שאלת הסמכות העניינית היא שאלת סף, על כן אביא את עיקרי העובדות הרלוונטיות לעניין זה. רקע עובדתי חברת איי אס אס אשמורת בע"מ (להלן: "התובעת" או "החברה"), רכשה בהסכם מיום 17.9.2007 את פעילותה של חברת איתן עמיחי בע"מ (להלן: "חברת עמיחי") שהייתה העסק המשפחתי של איתן עמיחי (להלן: "איתן"), בנו, רונן עמיחי (להלן: "רונן") ובתו, נורית גפן. במסגרת הסכם רכישת הפעילות, נחתם סעיף שמגביל את המוכרים מלהתחרות בחברה למשך חמש שנים. כמו כן נחתמה תנית סודיות, אשר לא הוגבלה בזמן. בנוסף הוסכם כי המוכרים לא ישדלו את עובדי או מנהלי החברה, שהועברו אליה מחברת עמיחי בעת הרכישה, גם תניה זו לא הוגבלה בזמן. הוסכם בחוזה כי הפרה של התחייבויות אלו על ידי המוכרים תגרור פיצוי מוסכם בגובה 1,450,000 ש"ח. לאחר שקיבלה הרשות להגבלים עסקיים הודעה בדבר הרכישה האמורה, שיגרה זאת את התנגדותה לתנית אי התחרות הארוכה וקבעה כי לא תותר עסקה בה תוגבל האפשרות להתחרות ליותר מארבע שנים. בהתאם, חתמו הצדדים בסוף חודש אוקטובר 2007 על תיקון להסכם הרכישה שמקצר את תקופת אי התחרות לארבע שנים. בנפרד מהסכם המכירה, ביום 21.11.2007 נחתמו בין החברה לבין רונן ואיתן, כל אחד לחוד, הסכמי "ייעוץ מקצועי" לתקופה מינימאלית של שלוש שנים. במסגרת הסכמים אלו התחייבו רונן ואיתן שלא להתחרות בחברה ולא לפנות ללקוחותיה במשך שנתיים מיום סיום הייעוץ האמור. ביום 30.11.2010 נחתם הסכם להארכת הסכם הייעוץ בין איתן לחברה. ההארכה היא לתקופה של שנה, שתחודש מאליה בתום כל תקופה. אלא אם 60 ימים קודם לכן הודיע אחד מהצדדים על הפסקת הסכם הייעוץ. הסעיפים בדבר סודיות ואי תחרות נשארו בעינם, בשינויים המתחייבים. ביום 12.12.2010 נחתמה הארכה להסכם הייעוץ בין רונן לחברה. הארכה זו לא הוגבלה בזמן, וכדי לבטלה היה על אחד הצדדים לשלוח הודעת ביטול 90 ימים מראש. ביום 6.1.2011 קיבל רונן מכתב מינוי לתפקיד מנהל הפיתוח העסקי בחברה. על מכתב המינוי חתום מר אציק סבג, מנכ"ל החברה. ביום 12.4.2011, שלוש וחצי שנים לאחר שנחתם הסכם הרכישה, הודיע רונן על הפסקת התקשרותו עם החברה, זאת בתוך שלושה חודשים מיום ההודעה. ביום 1.7.2011, קרי, בטרם הופסקה ההתקשרות כאמור, נחתם הסכם נוסף בין רונן לחברה, לאחר שרונן החליט שלא לעזוב את תפקידו בחברה. בהסכם זה נקבע כי הצדדים יוכלו לבטל את ההתקשרות בהתראה של 30 ימים, וכן כי ההתחייבויות בנושא אי תחרות וסודיות יחלו, לכל הפחות, מיום 1.1.2012. ביום 15.12.2011 הודיע רונן פעם נוספת על סיום תפקידו בחברה, החל מיום 31.12.2011, וכך היה. ביום 31.10.2012 הפסיק איתן את התקשרותו עם החברה. התובעת מעלה טענות שונות, רובן ככולן מתמקדות ברונן ופעולותיו, ועיקרן עוסקות בזמן שלאחר שרונן סיים את התקשרותו האמורה עם החברה, קרי בשנת 2012. יודגש, כי תנית אי התחרות אשר נחתמה במסגרת הסכם הרכישה, שתוקפה הוא כאמור לארבע שנים, פגה בסוף 2011. כך, שעיקר הטענות הן בגין הפרה של הסכמי הייעוץ. טענות הצדדים הנתבעים טוענים שהסמכות לדון בתביעה זו היא של בית הדין לעבודה. זאת מפאת שמבחינה מהותית, בין החברה לבין רונן התקיימו יחסי עובד מעביד, או למצער יש סיבה טובה לחשוב כך, דבר שמקנה סמכות ייחודית לבית הדין לעבודה. הראיות לטענתם הן כדלקמן: רונן לא עסק בשום פעילות אחרת פרט לעבודתו בחברה. רונן הוגדר באופן רשמי כמנהל פעילות ההדברה ולאחר מכן כמנהל פיתוח עסקי במטה התובעת. רונן ישב במשרדי התובעת. רונן החזיק בכרטיס ביקור של התובעת ששמו ותפקידו בחברה רשומים עליו. בזמן היותו מנהל פעילות הדברה החזיק רונן בכרטיס אשראי של החברה וקיבל רכב של החברה לשימושו. כתובת הדואר האלקטרוני של רונן הייתה כתובתה של התובעת. רונן קיבל בונוסים לפי מדיניות החברה וכן שי לחג ככל העובדים. רונן היה נציג החברה בכנסים מחוץ לארץ, כאשר החברה שילמה עבורו את עלות כרטיס הטיסה והשהייה שם. רונן היה כפוף למנכ"ל התובעת ועובדי פעילות ההדברה היו כפופים אליו. בנוסף, טוענים הנתבעים כי זהו אינו "עניין כלכלי", כמוגדר בחוק בתי המשפט, כך שהמחלקה הכלכלית אינה הכתובת הנכונה. התובעת מנגד טוענת כי אין ולא היו יחסי עובד מעביד בין מי מהנתבעים ובינה: בהסכמי הייעוץ שנחתמו עם רונן ועם איתן כתוב מפורשות כי אין בהסכמים אלו כדי ליצור יחסי עובד מעביד. רונן לא היה כפוף למנכ"ל אלא רק ליווה אותו וייעץ לו. רונן העניק שירותים לצדדים שלישיים בתמורה כספית במהלך תקופת ההסכם וכן ניהל בעצמו חברות אחרות בבעלותו. מעולם לא היה פיקוח על שעות העבודה של רונן או של איתן ולא התבצע מעולם רישום של שעות עבודתם. רונן ואיתן ניפקו מדי חודש, באמצעות חברת יחיעם נכסים בע"מ, חשבוניות לתשלום בגין שירותיהם לחברה. בתערוכות וכנסים ברחבי העולם רונן הציג עצמו כיועץ עצמאי שמייעץ לחברה כמו גם לגופים נוספים. במכתב סיום ההתקשרות כותב רונן כי הוא "מבקש לסיים את עבודתי עם חברת ISS" בנוסף, טוענת התובעת כי בבסיס תביעה זו עומדת עסקה לרכישת פעילות חברה, כך שהוראות חוק החברות חלות, ומכאן שלפי סעיף 42ב(א)(1)(ד) לחוק בתי המשפט מדובר בעניין כלכלי אשר נמצא בסמכותה של המחלקה הכלכלית. התובעת אף מאסמכת את טענתה בפסק דין שניתן על ידי כב' השופטת קרת מאיר במסגרת המחלקה הכלכלית, שנסיבותיו דומות לנסיבות ענייננו. דיון והכרעה כאמור, בין הצדדים קיימת מחלוקת לגבי סמכותו של בית הדין לעבודה. האחד טוען להתקיימותם של יחסי עובד מעביד בעוד האחר כופר בטענה זו. כל צד הביא תימוכין לטענתו. המסגרת הנורמטיבית לעניין זה היא סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה תשכ"ט-1969: 24. (א) לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון - בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; כלומר, לא נדרשת הכרעה בשאלה, אם מתקיימים יחסי עובד מעביד או אם לאו. על מנת שהסמכות לדון בעניין תהייה של בית הדין לעבודה כל שנדרש היא מחלוקת ביחס לעצם קיומם של יחסי עובד מעביד. אמנם, לא די בכך שיטען בעלמא כי מתקיימים יחסי עבודה כדי שתקום סמכות ייחודית. יש צורך להצביע על שאלה אמיתית שראויה לדיון (ת"א (ת"א) 21385-12-10 silver kew limited נ' בורקיס (11.9.2011) עמ' 4): "למעשה, די בכך שהשאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד-מעביד שנויה במחלוקת של ממש על מנת שהסמכות הייחודית של בית הדין תחול עליה (ע"א 321/75 שירות ארצי להדברה בע"מ נ' בוחבוט, פ"ד ל(1) 381, 382). אני מוכן להניח מצבים, שבית המשפט לא ישעה לטענה לקיומם של יחסי עובד-מעביד, כאשר מתוך כתבי בי-הדין ונספחיהם נראה בעליל כי הטענה היא בדיה שאין לה על מה לסמוך, וידחה את הטענה מתוקף סמכותו הטבועה, גם ללא הפניית הענין לבית הדין לעבודה." ענייננו לא נראה כ"בדיה שאין לה על מה לסמוך" והוא אכן דורש בחינה מעמיקה של הטענות. לכל הפחות, נראה כי יש יסוד מסוים הן לטענות הנתבעים, שמצביעים על קיומם של יחסים כאמור, והן לטענות התובעת, שמצביעה על היעדרם. אף שעל פניו, ועל פי המסמכים אליהם הופניתי על ידי בא כוח הצדדים, התמונה המצטיירת הינה של קיום יחסי עובד מעביד בין רונן לחברה, הרי הסמכות לפסוק בסוגיה זו נתונה לבית הדין לעבודה, וראוי להותיר לו להכריע במחלוקת. באשר לסמכותה של המחלקה הכלכלית. אכן, ברקע העובדתי של הסכסוך נמצא הסכם לרכישת פעילות חברה. הסכמים כאלה, שעניינם רכישות ומיזוגים של חברות, אכן נופלים תחת הוראותיו של חוק החברות התשנ"ט-1999. על כן, מדובר לכאורה ב"עניין כלכלי" לפי סעיף 42ב(א)(1)(ד) לחוק בתי המשפט תשמ"ד-1984. יחד עם זאת, הסכם הרכישה הוא אמנם חלק מהמסגרת העובדתית אך לא ההסכם עצמו עומד לבחינה לפניי בית המשפט. יהיה מרחיק לכת לומר כי בכל עניין בו הסכם לרכישת פעילותה של חברה הוא חלק מהסיפור העובדתי, תהייה, אפריורית, סמכות למחלקה הכלכלית. הוראותיו של סעיף 42ב(א)(6) לחוק בתי המשפט אומרות כך: "עניין אזרחי שהוא בסמכות בית משפט שלום לפי סעיף 51(א)(2) או (3) או בסמכות בית המשפט המחוזי לפי סעיף 40, הכרוך בעניין כלכלי כאמור בפסקאות (1) עד (5), ובלבד שנושאם אחד או שהם נובעים מאותן נסיבות ושחלקו של העניין הכלכלי הוא משמעותי; לא היה חלקו של העניין הכלכלי משמעותי, רשאי בית המשפט להעביר גם את העניין הכלכלי לבית המשפט המוסמך לדון בעניין האזרחי כדי שידון בהם יחדיו, אם לדעתו הנזק מפיצול הדיון עולה על התועלת מקיום הדיון בפניו; בית המשפט שאליו הועברה תובענה לפי סעיף זה לא יעבירנו עוד;" כאשר העניין הכלכלי כרוך בעניין אחר, על העניין הכלכלי להיות דומיננטי על מנת שיקנה סמכות למחלקה הכלכלית. בענייננו, עיקר המחלוקת הוא סביב הסכמי הייעוץ שנחתמו עם רונן ואיתן בנפרד מהסכם הרכישה. כך שהסכם הרכישה וסעיפיו לא תופסים מקום משמעותי, אם בכלל, בהליך. אתייחס בקצרה לפסק דין שניתן על ידי השופטת קרת מאיר במסגרת המחלקה כלכלית (תא (ת"א) 42959-11-11 המילניום השלישי - תיירות ונופש החזקות בע"מ נ' הוכמן (29.5.2012)), אותו הביאה התובעת כחיזוק לטענתה בעניין הסמכות. נסיבות המקרה שם אינן כבענייננו. שם, הטענות המרכזיות הופנו כנגד הפרה של תניות אי תחרות בהסכם הרכישה עצמו. בעוד שבענייננו הטענות המרכזיות הן כנגד הפרות של הסכמי הייעוץ. ניתוח עסקת רכישה וההתחייבויות הנגזרות ממנה הוא בסמכותה ובתחום מומחיותה של המחלקה הכלכלית. כך, ניתוח הסכמי העסקה והתחייבויות הנגזרות מהם הוא בסמכותו ובתחום מומחיותו של בית הדין לעבודה. ההבחנה בין המקרים, הפרה של סעיף בהסכם הרכישה מול הפרה של סעיף בהסכם הייעוץ, משמעותית לעניין הסמכות. זאת גם מבחינה פורמאלית, מרכזיותו של העניין הכלכלי בהליך, וגם מבחינה מהותית, הצדקה להתמחותו של בית המשפט המוסמך. באותו עניין נפסק, בין היתר כך (שם, עמ' 19): גם לאחר שמיעת הראיות בתיק נראה כי הקביעה בהחלטה בעניין הסעדים הזמניים, על פיה יש לראות בהתקשרות הצדדים בהסכם מכר המניות והסכם ההעסקה כהתקשרות אשר נעשתה במקשה אחת - היא קביעה נכונה. אין לבצע את אותה הפרדה אותה ביקשו הנתבעים לעשות, ולומר כי יש לבחון את סעיף אי התחרות בהסכם ההעסקה בהקשר של יחסי עובד ומעביד בלבד. יש לזכור, כי הנתבעים היו בעלים של עסק אותו מכרו במסגרת הסכם מכר המניות. במסגרת עסקה זו נקבעה גם העסקתם בעסק לאחר המכירה. לא מדובר אם כן ביחסי עובד ומעביד בבחינת יחסים בלתי שוויוניים בין הצדדים. מדובר באנשי עסקים אשר מכרו את עסקם וניהלו מו"מ עצמאי ומפורט באשר לכל תנאי ההתקשרות - הן בעניין מכירת המניות והן בעניין תנאי העסקתם לאחר מכן. נראה כי בהקשר זה, הנסיבות הרלוונטית ביותר לבחינת תנית אי התחרות בהקשר של מכירת העסק - היא שאלת התמורה אותה קיבלו הנתבעים בגין התחייבותם לאי תחרות 24 חודש לאחר סיום ההתקשרות. גם בענייננו, על פניו, אין מדובר במערכת יחסים בלתי שוויונית, ניתן להניח כי רונן ואיתן בקיאים ומתמצאים בעולם העסקים. אולם, אין בנקודת השקה זו בין המקרים כדי להקיש מן האחד לשני. תנית אי התחרות עליה חתמו הנתבעים בהסכם הרכישה פגה, וטענות בגין הפרת תניה זו זניחות לעומת הטענות להפרת הסכמי הייעוץ. בענייננו, תנית אי התחרות הרלוונטית נפרדת למכירת הבעלות בחברת עמיחי. כך שהתמורה שקיבל רונן בגין התחייבותו לאי תחרות מעוגנת בהסכם הייעוץ ולא בהסכם הרכישה, ומכאן שהעניין הכלכלי אינו דומיננטי. לכן, הסמכות הנתונה לבית הדין לעבודה מכוח המחלוקת הנוגעת לקיומם של יחסי עובד מעביד גוברת. אומר כי לבית הדין לעבודה יש את המומחיות הנדרשת לדון בהסכמי הייעוץ תוך מתן המשקל הראוי להקשר חתימתם, היינו, בעת רכישת חברת עמיחי על ידי התובעת. על כן, אני מורה על העברת התיק לבית הדין לעבודה. סמכות עניינית