רשלנות מקצועית של עורך דין בניהול תביעה ייצוגית

דוגמא לפסק דין בנושא רשלנות מקצועית של עורך דין בניהול תביעה ייצוגית: 1. בפני תביעה ותביעה שכנגד, שהרקע שלה הוא יחסי עורך דין (הנתבע/תובע שכנגד) (להלן: "עו"ד X") לקוח (התובע מס' 1/נתבע מס' 1 (להלן: "מנדל") ושכניו הפועלים בשמו, התובעים 2-3/נתבעים שכנגד 2-3. התביעה העיקרית הוגשה לפיצוי של 100,000 ₪ כנגד עו"ד X על מתן ייצוג רשלני וגביית שכר טרחה כולל של 20,000 ₪ להגשת תביעה ייצוגית שנזנחה. סוכם נוסף שנתבע הוא 50,000 ₪ בגין עגמת נפש של מנדל ששילם את שכר הטרחה בתביעה הייצוגית וכן 20,000 ₪ בגין ניהול התביעה על סך של 4,000 ₪ בביהמ"ש השלום באילת, שנדחתה. התביעה בבית משפט השלום באילת, ת.א. 1229/06 (להלן: "התביעה הפרטנית") הוגשה מלכתחילה ע"י מנדל והתובע מס' 2 ללא ייצוג, ובהמשך הם ביקשו עזרה של עו"ד X כעורך דין. הרקע לתביעה הפרטנית והתביעה הייצוגית הוא מחלוקת עם תאגיד המים באילת "עין נטפים". כמו כן, נתבע סעד של השבה של שכר הטרחה ששולם לעו"ד X עבור התביעה הייצוגית. בהמשך ניהול התיק, התקבלה חלקית עתירת עו"ד X כנתבע בתיק העיקרי, להפקדת ערובה לפי תקנה 519 לתקסד"א (בש"א 1401/09, החלטות מיום 18.1.10). לפיכך, בתיק העיקרי נותר רק הסעד להשבת שכ"ט ששולם בגין התביעה הייצוגית (החלטה מיום 30.5.10 - בקשה מס' 5). להשלמה, התביעה הייצוגית נזנחה ע"י התובעים 1 ו-3 בתיק זה ונותר כתובע רק אלישע אטיאס, שהיה שם התובע מס' 3. הבקשה לאישור תביעה ייצוגית נדחתה ע"י ביהמ"ש המחוזי תוך חיוב ה"ה אלישע אטיאס בהוצאות [ת.א. (מחוזי באר-שבע) 5015/08 אטיאס נ' עין נטפים מפעלי מים וביוב אילת בע"מ]. 2. התביעה שכנגד של עו"ד X כנגד כל התובעים היא על סך 127,013 ₪ בגין לשון הרע. אירועי לשון הרע הנטענים הם הבאים: כי ביום 27.1.08 התפרץ הנתבע שכנגד מס' 2 למשרד עו"ד X והטיח בו האשמות שווא והכפשות בטון רם ומתלהם בנוכחות הנתבעת שכנגד מס' 3, אשתו. כמו כן למטח זה של גערות, היו עדים עובדי חנויות ומשרדים סמוכים. כי מטעמיהם החליטו התובעים בתביעה הפרטנית לפטר את התובע ולצורך כך הם שלחו מכתב מביש, פוגעני וכוזב שהיה ממוען לשופט ששמע את התיק הפרטני, כב' השופט ארז יקואל וגם לגורמים הבאים: מזכירות ביהמ"ש השלום באילת; עו"ד אלון גלרט בא כוח הנתבעת בתביעה הפרטנית; עו"ד גל וולקוביץ מעמותת "אמון הציבור"; לשכת עורכי הדין; המקומון האילתי הנפוץ ביותר "ערב ערב". משלוח מכתבים מבישים עם העתקים לכב' מבקר המדינה, כב' השר לביטחון פנים, לשכת עורכי הדין. משלוח מכתב פיטורין לביהמ"ש המחוזי בבאר-שבע, לכב' השופטת ד"ר דפנה אבינאלי; תלונה למשטרת אילת; מכתבים ליו"ר לשכת עורכי הדין, עו"ד יורי גיא רון. נטען גם שב"כ התובעים, במועד הגשת התביעה, עו"ד שמעון אזרד פנה אף הוא ללשכת עורכי הדין. מכתב דרישה להשבת שכ"ט של מנדל מיום 2.6.08 שיש להניח שהודפס ע"י הנתבעת שכנגד מס' 3, ומכתב תגובה לתשובת עו"ד X. מכתב מיום 10.6.08 שהוא מכתב מכפיש. כתב התביעה נשוא תיק זה. התביעה בתיק העיקרי 3. בשלבים מוקדמים של ניהול התיק התפטר בא כוחם של התובעים, עו"ד שמעון אזרד, מייצוגם (החלטה מיום 30.3.09). התובע מס' 1 לא הופיע לאף דיון מטעמים רפואיים ויוצג ע"י התובעים 2-3, שכניו ושותפיו לנקיטת ההליכים נגד תאגיד המים "עין נטפים" בין בביהמ"ש השלום באילת ובין בביהמ"ש המחוזי בבאר-שבע בתובענה הייצוגית. ניסיון התובעים להעביר את התיק לשמיעה בביהמ"ש השלום באילת כשל (החלטת כב' הנשיא מכליס מיום 1.6.09). במהלך שמיעת התיק, נעשה יותר מניסיון אחד ע"י המותב לסיים את התיק בדרכי שלום, ללא הצלחה. טענת ההגנה של עו"ד X לתביעה, בהתייחס לסעד ההשבה שנותר, הייתה שמנדל חתם על הסכם שכ"ט עמו לגבי ייצוגו וייצוג התובע מס' 2 בתביעה הייצוגית שחייבה את מנדל גם בנסיבות של הפסקת הייצוג בתביעה הייצוגית. היוזמה להסתלק מהתביעה הייצוגית הייתה של מנדל והתובעת מס' 3, שהחליפה את התובע מס' 2 בתביעה הייצוגית. הם לא חויבו בהוצאות משפט לאחר שאלישע אטיאס הסכים להסתלקותם. עו"ד X אינו חולק שרק מנדל שילם את שכר טרחתו בסך של 20,000 ₪ (חשבונית מס/קבלה מיום 1.1.08) וגם שהוא קיבל ממנדל סך של 15,000 ₪ על חשבון הוצאות שאח"כ הוא השיב למנדל, פחות 500 ₪. הוא לא חלק שמנדל גם שילם 1,000 ₪ נוספים על מנת שיוכל להתייעץ עם משרד עורך דין המתמחה בתחום. לאחר שצורף אלישע אטיאס לתובעים בתביעה הייצוגית, נחתם ביום 16.1.08 בין כל התובעים, ה"ה יעל קט, חזקיאל מנדל ואלישע אטיאס הסכם כאשר החתימות מאושרת ע"י עו"ד X. לפי הסכם זה, נקבעו ההסדרים לגבי הוצאות ופיצויים שכל צד יישא/יזכה בהליך המשפטי, ובכללם גב' יעל קט, וכן הוסכם כדלקמן: "5. מוסכם על הצדדים, כי באם חס וחלילה אחד מהתובעים הנ"ל, הרשומים בתביעה המשפטית הנ"ל, לא יוכלו להשתתף בתביעה מכל סיבה שהיא, או לחילופין, מכוח פסק-דין שניתן בבית המשפט, יתר התובעים הרשומים בתביעה הנ"ל, יתנו שיפוי והתחייבות לאותו תובע שיצא מהתביעה, בסכום כספי בגודל מספר האחוזים שרשומים ע"פ הכתוב בסעיף 2 בהסכם זה, וכל המשתמע מכך". ההסכם אינו עוסק בשכר טרחתו של עו"ד X שכבר שולם, על חשבון, ולא בשיפוי בין מנדל לאטיאס בנקודת זמן זו של הצטרפותו, ואין גילוי על ההסדרים הכלכליים בין אלישע אטיאס לבין עו"ד X. אלישע אטיאס הצהיר, כי החיבור בינו לבין מנדל ויעל קט היה בהמלצת עו"ד X שידע שגם הוא היה מעוניין להגיש תובענה ייצוגית נגד תאגיד המים באותו נושא, והוא הסכים בתנאי שלא יישא בשכר הטרחה. לתצהירו הוא צירף הן את ההסכם המשולש מיום 16.1.08 והן הסכם שכר טרחה בינו לבין עו"ד X מיום 9.1.08. על פי הסכם שכר הטרחה שכרו של עו"ד X שישולם לו הוא: "1. כל שכ"ט שיקבע עפ"י דין ע"י בית המשפט הנכבד כגמול לעו"ד על ניהול התובענה". יחד עם זאת, הוסכם שהשכר ישולם גם אם הלקוח יוותר על התביעה או יבקש להעביר את התיק לעו"ד אחר (סעיף 3 להסכם שכ"ט). בסעיף 5 הוסף כדלקמן: "ככל שהתובעים האחרים בהליך יאלצו להימחק מכתב התביעה עפ"י הוראת בית המשפט הנכבד, וככל שהתובענה בסופו של יום תיצלח - יחזיר הלקוח לגב' קט ולמר מנדל את הכספים שיוציאו על ידם מתוך הסך שיפסק לזכותו ובאם יפסק סך כלשהו". 4. עו"ד X אינו חולק בתצהירו כי הוא המליץ למנדל וליעל קט לצרף לתביעה הייצוגית את אלישע אטיאס מטעמים מקצועיים-משפטיים וגם בגלל תרומתו העניינית לתובענה (סעיפים 21-22 לתצהירו). לפי גרסתו ההסכם מיום 16.1.08 נחתם לפני הגשת התובענה והבקשה לאישור התובענה הייצוגית (סעיף 23 לתצהירו). כמו כן, צירף עו"ד X לתצהירו את הסכם שכר הטרחה שעליו חתמו ה"ה שמעון קט, וחזקיאל מנדל, מיום 26.12.07, בהקשר להגשת התביעה הייצוגית. בכותרת מופיע שמו של מר אטיאס גם כן אך הוא לא חתום על ההסכם. ההסכם דומה להסכם עליו חתם אלישע אטיאס למעט שלגבי שכר הטרחה המוסכם נקבע כי שכ"ט ישולם עפ"י קביעת הערכאות השיפוטיות בסופו של ההליך וכן כי מר מנדל יישא בתשלום שכר טרחה והוצאות עד ליום 1.1.08 כאשר הסכום יוחזר אם ייפסק שכר טרחה ע"י הערכאה השיפוטית, וכך גם זיכוי בהוצאות. לפיכך, נקבע כי מר מנדל ישלם: "ב. סך של 20,000 ₪ ע"ח שכר הטרחה ישולם מראש עד ליום 3.1.08 וישולם ע"י מר מנדל ויוחזר במידה ויפסק שכ"ט ע"י הערכאה השיפוטית. ג. סך של 15,000 ₪ ישולם ע"ח הוצאות האמורות בסעיף ב' לעיל ע"י מר מנדל, יופקד בחשבון נאמנות ויוחזר לפני כל חלוקה אחרת של כספים שיתקבלו בתביעה בצירוף קבלות/אישורים על ההוצאות". בהמשך, נקבע בסעיף 4 כדלקמן: "4. לצדדים תהא זכות לבטל הסכם זה עד ליום 1.1.08". גם בהסכם זה מודגש, כי שכר הטרחה ישולם גם אם הלקוח יחליט לאתר על התיק או לעבור לעו"ד אחר. עו"ד X מדגיש בתביעה שכנגד, כי היה מפגש בין כל התובעים לפני הגשת התביעה הייצוגית (סעיף 23 לתצהירו), אך אין הוא מפרט דבר באשר לידיעה של מר מנדל והתובעים 2-3 להסדר הכלכלי עם אלישע אטיאס, לפני החתימה על הסכם שכר הטרחה ע"י מר מנדל והתובע מס' 2 (שבסופו של דבר לא היה התובע בתובענה הייצוגית - מ' ו'). עו"ד X מסכים בסיכומיו, כי בהתבסס על הסכם שכר הטרחה שחתם עמו מנדל הוא פנה למר אטיאס והציע לו להצטרף בתנאים שנקבעו בהסכם שכר הטרחה שנחתם עמו (סעיף 31 לסיכומיו), ובהמשך נחתם גם ההסכם בין הצדדים. עו"ד X חלק על כך שאישר מראש בכתב לאטיאס שהוא לא ישלם דבר. התובעים צירפו לכתב התביעה ולתצהיריהם ומוצגיהם מסמך מיום 9.1.08 לפיו עו"ד X התחייב כלפי אלישע אטיאס שהוא לא יישא בכל עלות מכל סוג שהוא בניהול התובענה הייצוגית והדבר לא ידוע למנדל ויעל קט ועו"ד X מבקש מאטיאס לשמור זאת ביניהם (נספח 1 לכתב התביעה). לטענת עו"ד X, מדובר במסמך מזויף ועל כך הוא הגיש תלונה במשטרה. לא מצאתי לתת משקל למסמך זה כלל. כי בפועל אין מחלוקת כי אלישע אטיאס הצטרף ללא נשיאה של שכר טרחת עו"ד X מראש. 5. במועד כלשהו לאחר ה-16.1.08, הוגשה התביעה הייצוגית ובקשה לאישורה. בחודש יוני 2008 פיטרו מנדל ויעל קט את עו"ד X מייצוגם והוא המשיך לייצג רק את אלישע אטיאס. בחודש נובמבר 2009 הם פרשו מהתיק והתיק המשיך עם אלישע אטיאס בלבד. בהמשך נדחתה הבקשה לאישור התביעה הייצוגית תוך חיוב התובע שנותר, אלישע אטיאס, בהוצאות הצד שכנגד בסך של 20,000 ₪ (החלטת כב' השופטת נחמה נצר מיום 26.1.11, ת.א. 5015/08 ביהמ"ש המחוזי ב"ש). ה"ה מנדל ויעל קט פירטו לביהמ"ש המחוזי את הסיבות לפיטורי עו"ד X ובכללם, בהקשר לסעד של השבה, נטען כי "התובע מס' 3 בתיק הנ"ל אלישע אטיאס, לא שילם לעו"ד טל X שכ"ט, והוכנס לתיק בתרגיל "עוקץ" שעשה העו"ד לתובעים 1 ו-2 בלוגיסטיקה מוסכמת ומתוכננת בין העו"ד לתובע מס' 3 שכולה תרמית והונאה, כאשר כל הכסף לתביעה הרלוונטית בתיק הנ"ל, נתן התובע מס' 2" (בקשה בת.א. 5015/08). הראיות מצביעות על כך שאלישע אטיאס היה לפני כן לקוח של עו"ד X שאסף ראיות, לכאורה, לתביעה הייצוגית אך הוא לא רצה או לא היה יכול לממן את שכרו של עו"ד X. עו"ד X סבר שהוא יתרום לסיכויי התביעה ובנוסף היה לו חשש מקצועי שפסק הדין בתביעה הפרטנית של מנדל והנתבע מס' 2, שמעון קט, ייצור השתק בהליך של התביעה הייצוגית. לכן הוא "שידך" בין הצדדים. תלונתם של יעל קט ומר מנדל כפי שפורטה בפניה לביהמ"ש המחוזי, כמפורט לעיל, נבעה מתחושת חוסר הוגנות וניצול כאשר בא כוחם והלקוח שלו צופים הצלחה וגמול מכובד ללא השקעה מתאימה. בפן המעשי יעל קט הודתה כי בפגישה ביום 16.1.08, שאז נחתם הסכם בינם לבין אלישע אטיאס, הם ידעו שאלישע אטיאס לא משקיע כסף (עמ' 8 לפרוטוקול, מול שורות 21-22). היא גם הסכימה שהמפגש עם אלישע אטיאס היה בביתו של מר מנדל (עמ' 6 לפרוטוקול). 6. עילת התביעה להשבה, כפי שנוסחה בכתב התביעה ע"י עו"ד שמעון אזרד מטעם התובעים, היא על פי הוראות סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט - 1979 ולכך נוספה טענה בדבר ביצוע עוקץ. ככל שעניין לנו עם טענת "עשיית עושר ולא במשפט", הנהנה אינו הנתבע, עו"ד X, כי עם הלקוח שלו, אלישע אטיאס, שלא נתבע. עו"ד X נתן שירות והגיע לו על כך שכר טרחה. יחד עם זאת, רק מר אטיאס חויב ושילם את הוצאות המשפט שעמדו על סך 20,000 ₪. התביעה הוגשה כשהיא נתמכת בתצהיר של כל תובע. בתצהירו של מר מנדל מפורט שעו"ד X צירף תובע נוסף שלא היה מוכר לו ולתובעת הנוספת, יעל קט, "ממניעים אישיים של הנתבע על חשבונם של התובעים" (סעיף 12 לתצהיר). נטען גם לביצוע תרגיל עוקץ והתנהגות רשלנית. לא נטען, כי אילו הדברים היו ידועים מראש, אזי מר מנדל לא היה שוכר את שירותיו של עו"ד X. הראיות שהוצגו מצביעות על כך שהרצון להגיש את התביעה הייצוגית ולהקדים אחרים, היה חזק מאוד ולצורך כך מר מנדל השקיע סכומים נכבדים. הן בתביעה הפרטנית והן בתשלומים לעו"ד X עבור שכ"ט עו"ד ועל חשבון הוצאות משפט, כאשר התובעים 2-3 שכניו, שלא היו יכולים לממן את התביעות, היו מאוד מעורבים כפי שהם בתביעה הנוכחית. הסעד היחיד שהותר בתביעה העיקרית הוא ההשבה. סעד זה ניתן להשיג ע"י ביטול העסקה מטעמים שנקבעו בדין. דהיינו, ביטול הסכם שכר הטרחה שנחתם ע"י מנדל עם עו"ד X. במכתב הפיטורין שנחתם בין הצדדים אין התייחסות להשבת שכר טרחה. בתביעה ובתצהיר התומך קיימת לכאורה מסכת עובדתית שממנה ניתן לגזור מסקנה המבססת לכאורה, עילת ביטול לפי פרק ב' לחוק החוזים (חלק כללי, תשל"ג - 1973. אולם, התובעים אינם טוענים שעו"ד X אמר להם מפורשות כי אלישע אטיאס ישתתף בשכר הטרחה. לטענתם, הדבר נעשה בעקיפין כדי להכניס את מר מנדל לסיטואציה שלא היה יכול לצאת ממנה. גם אם אצא מנקודת מוצא זו, הרי שתנאי להשבה הוא ביטול החוזה (פרק ב' לחוק החוזים (חלק כללי). החוזה לא בוטל כאשר נודע שאלישע אטיאס מצטרף ללא השקעה מראש. משקל לא מבוטל שהוביל למכתב הפיטורין היה שהתברר לתובעים שאלישע אטיאס הורשע בפלילים ועונשו נגזר ביום 26.2.08 בעבירה של איומים (ת.פ. 1638/04 ביהמ"ש השלום באילת), אך גם אז לא בוטל החוזה. מכתב הפיטורין של עו"ד X בא בהמשך ישיר לפסה"ד בתביעה הפרטנית, מיום 5.6.08, שבו נדחתה התביעה (ת.א. 1229/06, פס"ד מיום 5.6.08, ביהמ"ש השלום באילת), דבר שגרר האשמה של חוסר מקצועיות כנגד עו"ד X. 7. התשתית הראייתית מצביעה אפוא שסוגיית העדר השתתפותו של אלישע אטיאס בשכר הטרחה, וגזר הדין שניתן בחודש פברואר 2008, לא היוו טעם מספיק לפיטורי בא כוחם, עו"ד X, אלא לכאורה הבעת דעה לסיכויי התביעה הייצוגית בפסק הדין הפרטני בחודש יוני 2008. בדיעבד, הצטרפו גם יתר הטעמים כסיבות לפיטוריו. מאחר ונטען ע"י התובעים בתיעוד שהוגש שהם שכרו את שירותיו של עו"ד X כעורך דין מתחיל כדי לתת לו הזדמנות, לא ניתן לראות את ה"עוקץ" הנטען כהטעיה של מנדל לגבי היכולת המקצועית של עו"ד X. מכאן, שלא מצאתי שעו"ד X הטעה את מנדל להתקשר עמו על בסיס וותק וניסיון בתחום של תביעות ייצוגיות. מכל הטעמים הללו במצטבר לא בוססה הזכות להשבה כנגד הנתבע בתיק העיקרי על יסוד העילה הנטענת של עשיית עושר וגם לא על עילה אפשרית חלופית של ביטול חוזה מחמת טעות או הטעיה לתוכן העסקה. יחד עם זאת, אוסיף, הגם שאין בכך כדי לשנות את התוצאה, שהיה עדיף אילו עו"ד X דאג בזמן אמת שבהסכם בין הצדדים הדברים יהיו כתובים במפורש. להשלמה אוסיף, כי עו"ד X הדגיש בעדותו כי הריצה קדימה להגשת התביעה הייצוגית הייתה של התובעים על אף שטרם ניתן פסק הדין בתביעה הפרטנית. בין היתר, מחמת חששם של התובעים שאחרים יקדימו אותם. התביעה שכנגד 8. בתביעה לפיצוי בגין לשון הרע, על הנפגע להוכיח את תוכן הדברים ואת פרסומם (סעיפים 1-2 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965). לטענת עו"ד X התובע/נתבע שכנגד מס' 2 הטיח בו ביום 27.1.08 טענות קשות בקול רם במשרדו בנוכחות אשתו, הנתבעת שכנגד מס' 3 ומנדל, ועדים לכך היו עובדי חנויות ומשרדים סמוכים. הנתבעים שכנגד לא חלקו על האירוע ותוכן הדברים המשתלחים. עו"ד X לא העיד אף עד לאירוע שאינו מי מהנתבעים. עו"ד X לא חלק שהנתבעת שכנגד מס' 3 התנצלה והסבירה שהנתבע שכנגד 2 סובל מהלם קרב. גם בפני היא חזרה על כך תוך הדגשת "רגישותו". אירוע שני הוא משלוח מכתב פיטורין מכפיש לתיק בו התנהל ההליך הפרטני, כאשר הפרסום הוא בכך שהתוכן הובא בפני כב' השופט יקואל, מזכירות בית המשפט, בא כוח הצד שכנגד, וכן עו"ד גל וולקוביץ מעמותת "אמון הציבור", לשכת עורכי הדין, והמקומון האילתי "ערב ערב". התובע שכנגד לא העיד עדים כדי להוכיח שהמכתב הגיע לעו"ד וולקוביץ, לשכת עורכי הדין או למקומון. האירוע הנוסף של פרסום לשון הרע הוגדר כמשלוח מכתבים מכפישים ומבישים עם העתקים למבקר המדינה, השר לביטחון פנים ולשכת עורכי הדין. אירועים נוספים של לשון הרע הם: מכתב פיטורין לכב' השופטת ד"ר דפנה אבינאלי שדנה בתביעה הייצוגית בשלביה הראשונים; הגשת תלונה למשטרת ישראל. תוכן מכתב דרישה של מנדל לעו"ד X ותשובתו לתגובת עו"ד X היווה פרסום, כי הודפס ע"י הנתבעת שכנגד מס' 3. מכתב פיטורין מיום 10.6.08 שיועד לעו"ד X ופניה ליו"ר לשכת עורכי הדין לפטר את התובע תוך הכפשתו. לא הובאו ראיות שהמכתב הגיע לעו"ד גיא רון או לגורם אחר בלשכת עורכי הדין. הגשת התביעה הנוכחית- גם התביעה העיקרית נכללה בעילת התביעה שכנגד כפרסום לשון הרע. 9. בתצהיר עדותו הראשית סיפר התובע שכנגד, כי ביום 27.1.08 "התפרץ מר קט נגד הח"מ הטיח בו האשמות שווא שונות בקול רם מאוד במשך דקות ארוכות" (סעיף 17 לתצהיר עדותו הראשית). התובע שכנגד לא העיד על מה שנאמר בפועל ולא העיד עדים לגבי התוכן. גבי קט חזרה ואישרה בביהמ"ש שאין לה ולבעלה דבר נגד עו"ד X, למעט בנושא הכספי. אולם, לפי עדותה, לפני "הפיצוץ" עו"ד X העליב את הנתבע שכנגד מס' 2 בהתייחס למראהו, אופן דיבורו, וכי הוא לא שם דיאודורנט (עמ' 18 לפרוטוקול) וכן כי עו"ד X פנה גם ללשכת הרווחה. גרסת עו"ד X היא שהפניה שלו ללשכת הרווחה הייתה מאוחרת לאירוע (סעיף 48 לתצהירו). לאחר ששקלתי את הראיות ובהעדר עדות לתוכן הדברים הפוגעים, לא הורם נטל ההוכחה הנדרש (סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע). לא די להוכיח שדברים קשים נאמרו. יש להוכיח גם את תוכנם וכי צדדים שלישיים שמעו אותם (אלמנט הפרסום). מכתבי הפיטורין שהוגשו בתיק הפרטני בביהמ"ש השלום ובביהמ"ש המחוזי כולל העתקים לב"כ הצד שכנגד, אשר עברו מטיבם גם את המזכירויות - התביעה בגינם נדחית לאור הוראות סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע. 10. מכאן אפנה למכתבים שמוענו ללשכת עורכי הדין וגורמים אחרים ואשר הוכח שהגיעו ליעדם אשר צורפו לתצהירו של עו"ד X: (א) מכתב לעו"ד יורי גיא-רון מיום 4.6.08 - הומצא ביום 10.6.08 לפי חותמת לשכת עורכי הדין. לא מצאתי שתלונה ליו"ר לשכת עורכי הדין ע"י אנשים שאינם עורכי דן, אינה כדין כי הוגשה לאורגן/מוסד הלא נכון בלשכה. תוכן הדברים קשה וכולל גם העלאת חשד למחלת נפש. (ב) מכתב מיום 10.6.08 לעו"ד יורי גיא-רון, ראש לשכת עורכי הדין - שנמסר ביום 15.6.08. (ג) מכתב מיום 28.10.08 לעו"ד יורי גיא-רון, ראש לשכת עורכי הדין - מדובר במכתב תגובה למכתבו של עו"ד אפרים נווה מיום 12.10.08 ליעל ושמעון קט, הדוחה את תלונתם נגד עו"ד X. תוכן המכתב הוא תלונה על אופן התנהלות ועדת האתיקה תוך המשך אמירות קשות נגד עו"ד X. לא הוכח שהמכתב הומצא לצדדים ג'. (ד) תלונה מיום 6.6.10 לעו"ד יורי גיא-רון, תוך צירוף החלטת ביהמ"ש המחוזי מיום 29.4.10 ודרישה להשעות את עו"ד X, כולל התייחסות למחלת נפש. התובע שכנגד לא הוכיח שהמכתב גם הומצא לעו"ד פרישטיק. (ה) מכתב לעו"ד יורי גיא-רון, יו"ר לשכת עורכי הדין, מיום 19.9.10, התקבל בלשכה ביום 21.9.10 ובו דרישה להשעות את עו"ד X, לאחר שהמשטרה הגישה נגדו כתב אישום עם העתקים לעו"ד פרישטיק ועו"ד רותם לב-נועם מעיתון "ערב ערב" אילת. לגבי ההעתקים - לא הוכח שהם נמסרו לצדדים ג'. (ו) הנתבעים שכנגד גם שלחו ללשכת עורכי הדין פרסום של עו"ד X בדבר השירותים המקצועיים שהוא נותן. לשכת עורכי הדין לא מצאה בתלונת התובעים בסיס להתערבותה אך עו"ד אפרים נווה הוסיף במכתבו מיום 23.2.12 את התוספת הבאה: "כמו כן, לאור מכתבו של עו"ד X על התחייבותו שלא להשתמש במילה "מומחה" בפרסומים בהם ישתמש בעתיד, הוחלט כאמור לגנוז את תלונתך" (מכתב מיום 23.2.12). תוכן הכתוב בכל הפניות ללשכת עורכי הדין עונה על ההגדרה של "לשון הרע" למעט ברכיב הטוען נגד הצגת עו"ד X כמומחה (מכתבו של עו"ד נווה מיום 23.2.12). התוכן קשה, משפיל ואף מאשים כאמור במחלת נפש. למעט לגבי הטענה של אי נכונות הצגת עו"ד X את עצמו כמומחה בתחום תביעות ייצוגיות, לא הוכח לגבי יתר הפרסום "אמת דיברתי". פרסומים נוספים - נטען גם כי הפרסומים הבאים מהווים לשון הרע: (א) מכתב תזכורת לשר לביטחון הפנים, ח"כ אבי דיכטר מיום 5.11.07 - לפי המכתב צורפו אליו מכתבי תלונה. אין הוכחה שהמכתבים צורפו בפועל. שמו של עו"ד X לא מופיע במכתב. (ב) מכתב לנשיאת ביהמ"ש העליון, כב' הנשיאה דורית ביניש, מיום 23.9.07 - אינו מתייחס לתובע שכנגד. (ג) מסמכים המכותבים גם לצדדים ג' - מאחר ולא הוכח שהם הומצאו לצדדים ג' - לא הוכח מרכיב הפרסום. דיון 11. פרסום שלא מבסס עילה על פי חוק איסור לשון הרע הוא פרסום "על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון בהליך שיפוטי [סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע; רע"א 1104/07 עו"ד חיר נ' עו"ד גיל ( 19/8/09) ]. לכן כתב התביעה בתיק זה, בקשות/הודעות המוגשות בהליך שיפוטי, שמטבעם מגיעות גם לעיני המזכירות והצד השני, ולא רק לשופט, אינם מהווים עילה לתביעה לפי חוק איסור לשון הרע. לכן המסמכים (מכתבי הפיטורין) שהוגשו לבית המשפט השלום והמחוזי, וכתב התביעה בתיק זה, אינם יכולים לשמש עילה לתביעה על פי חוק איסור לשון הרע והתביעה בגין פרסומים אלה נדחית. לשון הרע שהוכח הפרסום שלו החוסה תחת ההגנה של תום לב הוא הגשת תלונה לגורם מוסמך. משטרה או תלונה ללשכת עורכי הדין כנגד עורך דין לפי חוק לשכת עורכי הדין, תשכ"ה - 1965 (סעיף 15 (8) לחוק איסור לשון הרע). ההגנה היא על הבאת התוכן הפוגע לגורם המוסמך. ההגנה קובעת כי: "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו: (8) הפרסום היה בהגשת תלונה של הנפגע בענין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בענין המשמש נושא התלונה:" לפי סעיף 2 חוק לשכת עורכי הדין, תשכ"ה - 1965 לשכת עורכי הדין מסמיכה עורכי דין ואף מוסמכת לקיים נגדם שיפוט משמעתי (סעיף 2(3) לחוק לשכת עורכי הדין). לכן התלונה ללשכה היא לגורם מוסמך. אולם לא די בכך שמקבל התלונה הוא גורם מוסמך, אלא על הטוען להגנה זו לשכנע את בית המשפט לתום ליבו, לאמונה הסובייקטיבית של המתלונן בצדקת תלונתו [ע"א (י-ם) 11282/07 בן דב נ' מזר (22/10/08)]. תוכן המכתבים ללשכת עורכי הדין אשר הוכח שהומצאו ללשכה, מהווה לשון הרע נגד עו"ד X. הנתבעים שכנגד אינם מיוצגים ובחרו לנהל את כל ההליך על ידי הנתבעים שכנגד 2-3 שאינם עורכי דין. הראיות מבססות את ההגנה לפי סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע בהקשר לפניה לממונה, קרי: לשכת עורכי הדין. לא מצאתי כי הפניית מכתבים ליו"ר לשכת עורכי הדין במקום לוועד המחוזי או לוועדת האתיקה מהווה פרסום שלא נופל בגדר ההגנה האמורה של גורם מוסמך. לאחר ששמעתי את הראיות השתכנעתי כי חלקו של הנתבע שכנגד מס' 1, מנדל, היה פסיבי לחלוטין . לאורך כל ההליך רק בני הזוג קט הופיעו בפני. מהתנהלותם התרשמתי כי הם נכנסו להרפתקה של הגשת תביעה ייצוגית כאשר לפני כן הם הגישו תביעה הפרטנית יחד עם מנדל וניהלו אותה לבד. הפניה לעורך דין הייתה על פי המלצת בית המשפט שיסתייעו בעזרה מקצועית אך הפנייה דווקא לעו"ד X נעשתה ממספר שיקולים שכללו גם אלמנטים אמוציונליים של סיוע לעורך דין מתחיל. עו"ד X מצדו היה מעוניין בתחום כפי שעולה מהפרסום שאליו התייחס עו"ד אפרים נווה, וגם היה לו לקוח שהיה מעונין בתחום אך חסר היה ביסוס כלכלי לניהול ההליך. על בסיס זה החל הקשר המקצועי עם הנתבעים שכנגד כאשר מלכתחילה הנתבעים שכנגד חשים כי אין גילוי מלא מצד עו"ד X לגבי הלקוח שלו . אולם כעולה מהראיות הדברים הסתבכו וכעסם של בני הזוג קט ובעיקר של שמעון קט על התנהלותו של עו"ד X איבד שליטה כאשר נכחו שהובילו את מנדל למצב שבו הוא מימן בסכומים לא מבוטלים, וזאת בלשון המעטה, את ההרפתקה שהייתה אמנם שלו ושל שכניו אך גם של הלקוח של עו"ד X, אלישע אטיאס. כעס זה איבד שליטה כפי שהוא מופיע בעדויות ובראיות וגם בפרוטוקולים של הדיונים בפני. הפנייה לעו"ד גיא רון כיו"ר לשכת עורכי הדין באה מאותו כעס. אני אפוא השתכנעתי כי איבוד השליטה בניסוח התלונות בא מנקודת מוצא של תחושת תסכול על הפח שלהרגשת בני הזוג קט נטמן להם על ידי עורך הדין שלהם. הם חשו שעשו מעבר לנדרש לתת לו הזדמנות. הם גם הביאו לו מתנה כשהוא עבר משרד. האירוע הראשון של הרמת הקול היה במשרד החדש סמוך לאחר שהתברר כי אלישע אטיאס הורשע בתיק שאינו נוגע לסוגיית התביעה הייצוגית. התרשמתי אפוא כי התנהלות בני הזוג קט נבעה מתחושת הצדק הפנימי שלהם. גם אם יש מקום לביקורת חריפה על הניסוח הבוטה המופיעה בתלונות. חיזוק למסקנתי של תחושת הצדק הפנימית וכנותה אני מוצאת בהצעה כי כל הנתבעים שכנגד יתנצלו בכפוף לכך שעו"ד X ישיב למנדל 15,000 ₪ מתוך שכר הטרחה שקיבל ממנו עבור ניהול התביעה הייצוגית (עמ' 2 לפרוטוקול). הצעה שלצערי עו"ד X דחה. השתכנעתי אפוא שהנתבעים שכנגד עוברים את הרף של תום לב וכנות. לפיכך אני קובעת לגבי הנתבעים שכנגד כי על פי הראיות חלה ההגנה לפי סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע. על כן התביעה שכנגד לגבי לשון הרע שהוכח ואשר פורסם - נדחית . סוף דבר 11. התביעה בתיק העיקרי נדחית. התביעה שכנגד נדחית. אין צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו. זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. רשלנותרשלנות מקצועיתתביעה ייצוגיתבניהעורך דין