דוגמא לפסק דין בנושא רשלנות מקצועית של עורך דין כונס נכסים: מבוא עסקינן בתביעה כספית על סך 200,000 ₪ שהגיש התובע כנגד הנתבע עורך דין במקצועו, אשר בתקופה הרלוונטית לכתב התביעה מונה על ידי בית המשפט לענייני משפחה ככונס נכסים. התביעה מייחסת לנתבע רשלנות בתפקידו ככונס נכסים אשר גרמה לתובע נזקים. תמצית טענות הצדדים מכתב התביעה עולה, כי הנתבע מונה על ידי בית המשפט לענייני משפחה בנצרת לתפקיד כונס נכסים בנוגע לזכויותיהם של התובע וגרושתו בדירה הנמצאת ברח' סביון 10 חלקה 11 גוש 17296 במגדל העמק (להלן: "הדירה"). התובע טוען, כי הנתבע מונה לצורך מכירת הדירה ובית המשפט קבע ששכר טרחתו יהיה בשיעור 3% ושני הצדדים ישאו בו באופן שווה. התובע ציין, כי בית המשפט לא קבע כיצד יפעל הנתבע עם כספי הפדיון והאם יעבירם לצדדים בחלקים שווים או ינהג בהם בדרך אחרת. לטענת התובע, ביום 3.6.07 נכרת חוזה למכירת הדירה לצד שלישי. התובע טוען, כי בהחלטה במסגרתה מונה הנתבע נקבע, כי הוא יערוך רשימה של תכולת הדירה, המהווה נכס משותף של בני הזוג, וכי הרכוש יחולק בין הצדדים באופן שווה. התובע טוען, כי הנתבע לא דאג לוודא שהוא יהיה נוכח במועד בו נערכה רשימת התכולה של הדירה. לטענתו, לא ברור מדוע לא זומן למעמד האמור. התובע טוען, כי כתוצאה מרשלנות הנתבע, הבריחה גרושתו תכולה מהדירה בזמן שחלף מהמועד בו מונה הנתבע לכונס לבין המועד בו נערך הדו"ח. לטענתו, בנסיבות אלו לא היה בידו להתייחס לתכולה אשר הוברחה על ידי גרושתו בטרם נערך הדו"ח על ידי הנתבע. התובע טוען, כי הוא זכאי שהתכולה תקבע לפי היקפה במועד בו עזב את הבית. לטענתו, על אף פניותיו לנתבע, הנתבע לא פעל לשם מניעת הברחת התכולה והחזרת התכולה אשר הוברחה. התובע מוסיף וטוען, כי הנתבע העביר לידי רוכשי הדירה כחלק מהדירה ובניגוד למוסכם בין המוכרים לרוכשים פריטים מהרכוש המשותף שלו ושל גרושתו. לטענת התובע, בשל התנהלות הנתבע, עסקת המכירה אושרה על ידי בית המשפט רק כעבור שישה חודשים מהמועד בו נערך החוזה למכירתה. לטענתו, בשל כך נגרם לו הפסד של 40,000 ₪ בגין הפרשי שער הדולר. התובע טוען, כי הנתבע נושא באחריות לעניין ועליו לפצותו בגין הנזק האמור. לטענתו, הנתבע לא פעל כפי שאמור לנהוג כונס סביר ומיומן ולא פנה לבית המשפט בבקשות לזרז קבלת אישורו של בית המשפט. התובע טוען, כי הוא נאלץ לבצע את מלאכתו של הנתבע. התובע ציין, כי הנתבע טוען, שהוא התקשר עם קבלן הובלות בכדי להעביר את תכולת הדירה למחסן. לטענתו, מפנייתו לקבלן עולה, כי הקלטת במסגרתה הוסרטה ההעברה אבדה. התובע טוען, כי לא ברור מדוע נדרש הנתבע להתקשרות עם קבלן ההובלות כאשר היה בידי המוביל לבצע את העברת התכולה. לפיכך טוען, כי על הנתבע לשלם לו מחצית מהסכום אשר שולם לקבלן ההובלות. עוד טוען התובע, כי הנתבע לא השכיר את הדירה במשך חצי שנה במהלכה הדירה לא הייתה מאוכלסת וכתוצאה מכך נגרם לו נזק. לטענת התובע, הנתבע התרשל שעה שלא שילם את מלוא חוב הארנונה. לטענתו, לאחר שהנתבע השתחרר מתפקידו התברר שהוא לא שילם את מלוא חוב הארנונה מהכספים אשר התקבלו ממכירת הדירה. התובע טוען, כי בנסיבות האמורות העירייה מאיימת, כי תנקוט נגדו בהליכים משפטיים. עוד טוען התובע, כי לא ברור מדוע בדו"ח אשר הוגש על ידי הנתבע לא ציין הנתבע את החוב האמור וכן לא התייחס לפטור המגיע לתובע בשל נכותו. התובע מוסיף, כי על אף העובדה שרכש את חלקה של גרושתו בתכולה לא התאפשר לו לקבלה מאחר והמוביל סירב לשחררה ללא הוראה מפורשת וישירה של קבלן ההובלות. לטענתו, פניותיו לקבלן ההובלות לא הביאו לשחרור הסחורה עד למועד הגשת התביעה. לטענת התובע, בנסיבות המקרה נדרשה מהנתבע מיומנות וזהירות רבה והיה עליו להניח שהתובע סמך על מיומנותו, אמינותו ומסירותו. לטענתו, הנתבע חב חובת גילוי, זהירות ומסירות והתרשל בהתנהלותו ובכך גרם לתובע לנזקים, עוגמת נפש וטרדה. כן טוען, כי הנתבע הפר חובות חקוקות אשר נועדו להבטיח התנהלות נאמנה ומסורה כלפיו. לטענתו, קיים קשר סיבתי בין התנהלות הנתבע ונזקיו. לטענת הנתבע, דין התביעה להדחות בשל העדר עילה. הנתבע טוען, כי כונס הנכסים הינו קצין בית המשפט הפועל בשמו ומחויבותו הינה כלפי בית המשפט ולא כלפי מי מבעלי הדין. הנתבע טוען, כי פעולותיו בכובעו ככונס נכסים בוצעו על פי דין וקיבלו גושפנקא רשמית של בית המשפט ולתובע אין עילת תביעה נגדו. הנתבע טוען, כי בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה, מיום 13.12.07, במסגרתה אושרה מכירת הנכס, צוין כי כונס הנכסים מילא תפקידו בנאמנות, אובייקטיביות ובהתאם להוראות בית המשפט. כמו כן, בהחלטה מיום 16.7.08 נקבע, כי הכונס פעל ללא דופי ומילא תפקידו נאמנה. לטענתו, במסגרת החלטה זו אושרו פעולותיו בנוגע לתכולת הדירה. הנתבע טוען, כי יש להורות על סילוק התביעה אף בשל העדר יריבות שכן התביעה הוגשה נגדו כעורך דין פרטי ולא בכובעו ככונס נכסים. כן טוען, כי את טענותיו באשר לנזק אשר נגרם לתכולה או הוצאת תכולה על ידי גרושתו היה על התובע להעלות כלפי צדדים שלישיים, שכן הן אינן קשורות לנתבע ולפועלו ככונס נכסים. לטענת הנתבע, יש להורות על סילוק התביעה בשל קיומו של מעשה בית דין. הנתבע טוען, כי טענות התובע באשר לאיחור באישור המכירה הועלו במסגרת הדיון בבית המשפט לענייני משפחה ובהחלטה נקבע, כי הנתבע מילא תפקידו בנאמנות, אובייקטיביות ובהתאם להוראות בית המשפט. כמו כן, טענת התובע באשר לתכולה שהייתה בנכס והועברה לרוכשים נדונה ונדחתה בהחלטה מיום 16.7.08. כמו כן, אף טענת התובע באשר לתשלום היתר לקבלן ההובלות נדונה ונדחתה. לטענתו, התובע העלה טענתו בנדון והנתבע הגיש התייחסותו ובהחלטה מיום 13.5.09 אישר בית המשפט את דו"ח הכונס, כולל ההוצאה האמורה, בשל העדר תגובת הצד השני. הנתבע טוען, כי התביעה הוגשה בשיהוי שכן הוגשה בחלוף שנה וחצי מהמועד בו אושרה המכירה על ידי בית המשפט ושעה שהתובע לא העלה בזמן אמת את טענותיו בנוגע לתכולה אשר הוברחה, השכרת הנכס ואי תשלום ארנונה. עוד טוען הנתבע, כי ביום 9.9.08, במעמד קבלת התכולה, אישר התובע, כי לא תהיה לו כל טענה כלפי הנתבע בנוגע לתכולה המאוחסנת. עוד טען, שהתובע בחר שלא להגיב לדו"ח הסופי אשר הגיש בעת שביקש להשתחרר מתפקידו. הנתבע טוען, כי התנהגות התובע מלמדת שהוא ויתר על תביעתו או דרישתו כלפיו. כן טוען, כי התנהלות זו של התובע גרמה לו לנזק ראייתי. הנתבע מאשר, כי מונה ככונס נכסים על פי החלטה מיום 26.9.06 אולם מדובר בהחלטה על תנאי שכן התבקשה הסכמתו למינוי. לטענתו, ההחלטה הומצאה לו רק ביום 17.10.06 ובאותו יום המציא לבית המשפט את הסכמתו למינוי ולפיכך המינוי תקף מהמועד האמור. לטענתו, בהחלטת המינוי לא נקבע מה עליו לעשות בנוגע לתכולה, מלבד ההוראה, כי עליו לערוך רשימה וכי התכולה תחולק שווה בשווה. לטענתו, בהחלטה מיום 26.09.06 לא הוטלה עליו המשימה של חלוקת הרכוש בין הצדדים ובמועד האמור ממילא לא ניתן היה לעשות כן בהעדר הכרעה בתביעה הרכושית או הסכמה בין הצדדים. הנתבע טוען, כי בהחלטות מאוחרות ניתנו הוראות באשר לחלוקת כספי התמורה והוא פעל בהתאם. לטענתו, יום לאחר שהודיע, כי הוא מוכן להתמנות לתפקיד כונס נכסים הוא הגיע לנכס וערך רשימת תכולה, כפי שנמצאה בנכס נכון לאותו יום. עוד טוען, כי במידה והתובע היה נוכח בנכס באותה עת לא היה בכך כדי להשליך על סוגית הברחת התכולה הנטענת, אשר ארעה לכאורה קודם לכן. לטענתו, אין ממש בטענת התובע לפיה עזב את הנכס ביום 26.9.06 וטענה זו נועדה כדי ליצור את הרושם שההברחה הנטענת ארעה לאחר מינוי הכונס. לטענתו, בהליכים אשר התנהלו בבית המשפט לענייני משפחה הודה התובע, כי עזב את הנכס בחודש יולי 2006. הנתבע ציין, כי התובע לא התגורר בנכס מספר חודשים לפני חודש ספטמבר 2006 ולא מן הנמנע, כי כבר בתקופה האמורה, ובטרם ניתנה החלטת המינוי, הבריחה גרושתו של התובע נכסים. הנתבע טוען, כי בנסיבות אלו על התובע להפנות טענותיו כלפי גרושתו ולא כלפיו. לטענתו, לא ברור באילו פעולות היה עליו לנקוט לשם מניעת הברחת התכולה טרם מינויו. לטענת הנתבע, בהחלטת המינוי נקבע, כי עליו לערוך רשימת תכולה ולא נקבע, כי עליו למנוע את הברחתה, דבר אשר ממילא לא היה בידו לעשות בנסיבות העניין. כן טוען, כי בהחלטה לא נקבע, כי עליו להשיב את הנכסים אשר הוברחו. הנתבע טוען, כי רשימת התכולה הועברה לצדדים ביום 25.12.06 ובמשך חודשים ארוכים לא העלה התובע טרוניה כלשהי בנדון. לטענתו, רק בינואר 2008, ולאחר שעסקת המכר אושרה, העלה התובע, במכתבו לנתבע, טענה באשר להברחת התכולה על ידי גרושתו וטען, כי הדבר נעשה בטרם ערך הנתבע את רשימת התכולה וכי הוגשה תלונה במשטרה. לטענתו, בסמוך למועד חתימת הסכם המכר הוא פנה לבית המשפט בבקשה, כי יאשר את ההסכם. הנתבע טוען, כי משראה שהחלטת בית המשפט מתמהמהת הוא הגיש בקשה למתן החלטה. לטענתו, אין בזמן שחלף בין הגשת הבקשה לאישור ההסכם לבין המועד בו ניתן האישור האמור בכדי להקים עילת תביעה נגדו. עוד טוען הנתבע, כי על אף העיכוב האמור התובע לא הביע התנגדות למכירת הנכס והוא מנוע מלהעלות טענותיו כעת. הנתבע שב וציין, כי קיים מעשה בי דין לאור קביעת בית המשפט לפיה פעולותיו ככונס נכסים נעשו בהתאם להוראות בית המשפט. באשר לטענה לפיה נגרמו לתובע נזקים מאחר הוא לא פעל לשם השכרת הנכס למשך תקופה של חצי שנה בה עמד הנכס ריק טען הנתבע, כי פעולותיו, לרבות פרסומים, קבלת שמאות עדכנית וקבלת הצעות אושרה על ידי בית המשפט. הנתבע מוסיף וטוען, כי מהחלטת בית המשפט, לפיה עליו להודיע לבית המשפט על ההתקדמות בהליכי המכירה תוך שישה חודשים, ניתן ללמוד, כי עסקינן בפרק זמן סביר לביצוע פעולה זו. הנתבע טוען, כי שילם את כל חובות הארנונה בהתאם לדרישת העירייה, כפי שפורט בדו"ח הסופי מיום 30.11.08. לטענתו, ניתנה לתובע ההזדמנות להעלות טענותיו בעניין זה והוא בחר שלא לעשות כן. עוד טוען, כי עסקינן בטענה שנטענה בעלמא. באשר לפינוי התכולה מהדירה טוען התובע, כי הימצאותה בדירה לא אפשרה את מסירת הנכס לרוכשים ועל כן פנה לבית המשפט בבקשה דחופה למתן הוראות באשר לציוד. לטענתו, משלא התקבלה החלטה הוא הגיש בקשה נוספת אשר אף בה לא התקבלה החלטה ועל כן ובמטרה לצמצם את נזקי הצדדים הוא פנה לקבלן הוצאה לפועל בבקשה שיפנה את הציוד מהנכס. הנתבע טוען, כי הוצאה זו אושרה על ידי בית המשפט. לטענתו, כל הציוד פונה מהדירה, בנוכחותו, למעט מערכת הסקה ומיזוג מרכזי ושתי מנורות אשר היה חשש, כי יינזקו כתוצאה מפירוקן והציוד אוחסן ובוטח על ידו. פעולותיו האמורות דווחו לבית המשפט לענייני משפחה ואושרו על ידו בהחלטה מיום 16.7.08. לטענתו, טענות התובע באשר להשארת התכולה בנכס נדונו ונדחו על ידי בית המשפט לענייני משפחה. עוד ציין הנתבע, כי טענות התובע באשר לתכולה אשר נותרה, לכאורה, בנכס לא הוכחו וכי לא ברור על סמך מה הגיע לסכום הנתבע על ידו. לטענתו, הפריטים אשר נטען, כי נותרו בנכס הינם בעלי ערך כספי אפסי. הנתבע מוסיף וטוען, כי בהתאם להחלטה מיום 9.9.08 התכולה נמסרה לידי בא כוחו של התובע, לאחר שבא כוחה של גרושתו של התובע הודיע לנתבע, כי הגרושה מכרה לתובע את התכולה. הנתבע טוען, כי התכולה הועברה לחזקת התובע אשר בחר, מסיבותיו, שלא לשחררה ובמועד המסירה אישר, כי אין לו טענה כלפי הנתבע בנוגע לתכולה המאוחסנת. הנתבע טוען, כי למיטב ידיעתו אין מניעה לשחרר את התכולה תמורת תשלום עלויות האחסון בהן התחייב התובע לשאת בהתאם לסיכום מיום 9.9.08. הנתבע טוען, כי ככל שנגרם נזק לתכולה המאוחסנת הרי שעל התובע להפנות טענותיו בנדון כלפי המחסן או חברת הביטוח, ככל שהתכולה בוטחה. עוד טען, כי לא ברור כיצד התובע העריך את הנזק שנגרם לתכולה בסך של 50,000 ₪, לאור העובדה שהתובע רכש מגרושתו את זכויותיה במחצית מהרכוש בסך של 9,000 ₪, דבר המלמד, כי שווי התכולה כולה עומד על סך של כ- 18,000 ₪. לטענת הנתבע, הוא פעל בנסיבות העניין ככונס נכסים סביר, נבון ומקצועי וכי ראה לנגד עיניו את האינטרס של שני הצדדים. כן טוען, כי פעולותיו נעשו בהתאם להנחיות והוראות בית המשפט. לטענתו, לתובע לא נגרם נזק כלשהו ולא קיים קשר סיבתי בין הנזקים הנטענים והתנהלותו. כן טוען, כי הנזקים הנטענים מוגזמים וכי יש לייחס לתובע אשם תורם בשיעור של 100%. הראיות לתיק בית המשפט הוגשו תצהירי עדות ראשית של התובע והנתבע. בדיון אשר נערך ביום 18.12.11 הודיעו באי כוח הצדדים, כי הצדדים הגיעו להסכמה לפיה המצהירים לא יחקרו על האמור בתצהירים, מבלי שהדבר יתפרש כהודאה מטעם הצדדים. כן נקבע, כי הצדדים יגישו סיכומים בכתב, אליהם יהיו רשאים לצרף מסמכים נוספים רלוונטיים שלא צורפו. דיון ומסקנות במסגרת כתב התביעה ובמסגרת תצהירו טען התובע, כי הנתבע מונה לתפקיד כונס נכסים בנוגע לדירה נשוא התובענה ביום 26.9.06 וכי נקבע, כי עליו לערוך רשימה של תכולת הדירה. לטענתו, ממועד המינוי האמור ועד למועד בו נערכה רשימת התכולה על ידי הנתבע הבריחה גרושתו חלק מהתכולה המשותפת ועסקינן בתכולה המוערכת על ידו בשווי של 100,000 ₪. מהמסמכים שהוגשו לתיק עולה, כי בהחלטה מיום 26.9.06 נקבע, כי הנתבע מונה ככונס נכסים לשם מכירת הדירה וכי על הנתבע להודיע, תוך 7 ימים, האם מוכן לקחת על עצמו את המינוי. ביום 17.10.06 הודיע הנתבע לבית המשפט, כי באותו יום התקבלה במשרדו החלטת בית המשפט על מינויו ככונס נכסים וכי הוא מסכים למינוי. ביום 31.10.06 ניתנה החלטה, לפיה לאור הסכמת הנתבע לשמש בתפקיד כונס נכסים הורה לו בית המשפט להודיע על התקדמות בהליכי המכירה בתוך שישה חודשים. הנה כי כן, אמנם בהחלטה מיום 26.9.06 מונה הנתבע לתפקיד של כונס נכסים אולם עסקינן במינוי התלוי בקבלת הסכמת הנתבע. לפיכך, אין במועד האמור בכדי להוות מועד רלוונטי לבחינת התנהלות הנתבע והאופן בו מילא תפקידו. מהאמור לעיל עולה, כי ההודעה על המינוי התקבלה במשרדו של הנתבע רק ביום 17.10.06 וכי עוד באותו יום הוא הודיע על הסכמתו למלא את התפקיד אשר הוטל עליו. כן עולה מהאמור לעיל, כי רק ביום 31.10.06 ניתנה החלטה בנוגע להסכמתו של הנתבע לשמש כונס נכסים. לפיכך, אף אם תתקבל טענת התובע לפיה ממועד המינוי, ביום 26.9.06, ועד למועד בו נערכה רשימת התכולה, ביום 18.10.06, הבריחה אשתו נכסים מהדירה הרי שלמעשה מדובר בתקופה בה מינויו של הנתבע לא היה תקף לאור העובדה שהוא לא קיבל הודעה באשר למינוי ולא הביע הסכמתו למלא את התפקיד הרלוונטי, כפי שהתבקש להודיע בהתאם להחלטת המינוי. לכתב התביעה צורף מסמך מיום 12.10.06. על המסמך האמור חתם בא כוח התובע ובמסגרתו העלה טענות באשר להברחת נכסים מהדירה על ידי גרושתו של התובע. הנה כי כן, מהאמור לעיל עולה, כי התובע העלה טענות באשר להברחת נכסים עוד בטרם קיבל הנתבע את ההחלטה לפיה מונה ככונס נכסים לדירה. ברי, כי טרם ידע הנתבע, כי מונה לשמש כונס נכסים בתיק, הוא אינו יכול לבצע כל פעולה בקשר לדירה נשוא התביעה לרבות רישום תכולה. יש לציין, כי במסגרת כתב התביעה ציין התובע, כי הנתבע ערך את רשימת התכולה ביום 18.10.06. קרי, יום לאחר שהתקבלה ההודעה על מינויו. יש בכך כדי ללמד על האופן בו מילא הנתבע את תפקידו. הנתבע לא המתין וכבר יום לאחר שקיבל את הודעת המינוי הוא הגיע לדירה בכדי לערוך רשימת תכולה. ככל שאשתו של התובע הבריחה נכסים מהדירה בטרם התקבלה הודעת המינוי במשרדו של הנתבע הרי שהדבר לא נבע מהאופן בו מילא הנתבע את תפקידו. אוסיף ואומר, כי חלף זמן רב מהמועד בו ניתנה ההודעה באשר למינוי הנתבע ועד למועד בו ההחלטה הומצאה לו. התובע לא טען ולא הוכיח, כי עשה דבר מה בכדי לוודא שההחלטה הומצאה לנתבע בסמוך לאחר שניתנה. לפיכך, ככל שנגרמו לתובע נזקים בשל העיכוב האמור בגינו רשימת התכולה נערכה רק ביום 18.10.06 הרי שאין לתובע להלין אלא על עצמו. התובע טוען, כי הוא זכאי שהתכולה תקבע לפי היקפה במועד בו עזב את הבית. כאמור, הנתבע התבקש לערוך רשימת תכולה של הדירה. לפיכך, היה עליו לערוך רשימה של התכולה כפי שהיא הייתה במועד בו ערך את הרשימה, יום לאחר שהתקבלה אצלו ההחלטה בדבר המינוי. הנתבע לא אמור להכריע במחלוקות אשר נתגלו בין הצדדים באשר לתכולה אשר הוברחה לכאורה מהדירה. הנתבע אף לא הוסמך לעשות כן. ככל שהיו לתובע טענות במישור זה, הרי שהיה עליו להעלותן בפני בית המשפט לענייני משפחה ולא בפני כונס הנכסים, אשר פעל בהתאם להוראות בית המשפט לענייני משפחה. התובע טוען, כי הנתבע לא דאג שהוא יהיה נוכח בדירה במועד בו נערכה רשימת התכולה. לטענתו, בשל כך לא היה בידו להעלות טענותיו באשר לתכולה שהוברחה בטרם הוציא הנתבע דו"ח בנדון. כאמור, הנתבע נדרש לערוך רשימת תכולה ולא הוטל עליו להכריע בטענות הצדדים באשר לקיום תכולה שהוברחה. לפיכך, לא היה בנוכחות התובע במקום כדי להועיל לו. כמו כן, פניית התובע לנתבע באשר לתכולה המוברחת לכאורה נערכה זמן רב מאוד לאחר שנמסרה לו רשימת התכולה. מצאתי, כי יש בכך כדי לתמוך בטענה לפיה לא נגרם לתובע נזק כלשהו בשל העובדה שהוא לא נכח במועד עריכת רשימת תכולת הדירה. יש לציין עוד, כי התובע טוען, כי עזב את הדירה ביום 26.9.06 וכי מהמועד האמור, בו מונה הכונס, ועד למועד עריכת רשומת התכולה הוברחו נכסים מהדירה על ידי גרושתו. כאמור מצאתי, כי הכונס קיבל את החלטת המינוי ביום 17.10.06 וכבר למחרת ערך את רשימת התכולה ואין להעלות נגדו טענות באשר להברחת נכסים טרם המועד בו קיבל את החלטת המינוי. יש להוסיף, כי בדיון אשר נערך בבית המשפט לענייני משפחה ביום 26.9.06 טען בא כוחו של התובע, כי התובע עזב את הבית לפני כחודשיים, קרי בחודש יולי 2006 (עמ' 3 ש' 6). הנה כי כן, מהאמור עולה, כי אין ממש בטענת התובע לפיה עזב את הבית ביום בו ניתנה ההחלטה במסגרתה מונה הנתבע לתפקיד כונס נכסים. לא מן הנמנע, כי ככל שגרושתו של התובע הבריחה נכסים הרי שעשתה כן בתקופה שחלפה מהמועד בו עזב הנתבע את הבית ועד למועד בו מונה הכונס. כאמור, ההחלטה באשר למינוי הנתבע הומצאה לו רק ב- 17.10.06 ועל כן אין בטענתה התובע באשר להברחת נכסים טרם המועד האמור כדי לגבש עילת תביעה נגד הנתבע. התובע טוען, שהנתבע לא פעל לשם מניעת הברחת התכולה או השבתה. כאמור, הנתבע ערך רשימת תכולה יום לאחר שקיבל את החלטת המינוי. ברי, כי לא היה בידו למנוע הברחת תכולה בטרם קיבל את החלטת המינוי. כמו כן, לא היה זה מתפקידו לדאוג להשבת התכולה אשר הוברחה, ככל שהוברחה ובית המשפט שמינה אותו לא הסמיכו לעשות כן. עוד טוען התובע, כי הנתבע לא פעל בזריזות ויעילות בכדי לאשר את חוזה מכירת הדירה על ידי בית המשפט. התובע טוען, כי חלפו שישה חודשים מהמועד בו נערך ההסכם ועד למועד בו אושרה המכירה. לטענתו, בשל כך נגרם לו הפסד כתוצאה מהפרשים בשער הדולר. מהמסמכים אשר הוגשו לתיק בית המשפט עולה, כי ביום 3.6.07 נכרת הסכם למכירת הדירה וכי עוד באותו חודש פנה הנתבע לבית המשפט כדי שיאשר את הסכם המכירה. משלא התקבלה החלטה בבקשתו הגיש הנתבע בקשה למתן החלטה. הנה כי כן, הנתבע פנה לבית המשפט תוך זמן סביר על מנת לאשר את הסכם המכירה וברי, כי הוא אינו אחראי לעיכוב באישור ההסכם. כמו כן, מקובלת עליי טענת הנתבע לפיה לא היה בידו להשכיר את הדירה בשל העובדה שלא היה בידו לדעת את משך תקופת השכירות. התקופה שחלפה ממועד כריתת ההסכם ועד למועד אישורו של ההסכם לא נבעה מהתנהלות הנתבע ולא היה בידו לדעת, כי הדירה תעמוד ריקה במשך התקופה האמורה. הנתבע התחייב בהסכם למסור את הדירה כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ. לכך מתווספת העובדה, שהתובע הגיש לבית המשפט לענייני משפחה בקשה במסגרתה ביקש צו המחייב את הנתבע להשכיר את הדירה. בהחלטה מיום 13.12.07, במסגרתה אושר הסכם המכירה, התייחס כבוד השופט ג'יוסי לבקשה האמורה. בהחלטה זו קבע כבוד השופט, כי הנתבע מילא תפקידו בנאמנות ואובייקטיביות ופעל בהתאם להוראות בית המשפט. התובע טוען שהנתבע לא שילם מכספי התמורה אשר התקבלו ממכירת הדירה את החובות לעירייה ולא דאג להעביר את הזכויות הדירה על שמם של התובעים. לטענתו, בשל העובדה שהחובות לעירייה לא שולמו על ידי הנתבע נקטה נגדו העירייה בהליכים ובין היתר בעיקולים. מנגד טוען הנתבע, כי שילם את חובות הארנונה במלואם, בהתאם לדרישת העירייה. לא עלה בידי התובע להוכיח טענתו באשר לחוב הארנונה אשר לא שולם על ידי הנתבע ובאשר להליכים אשר העירייה נקטה נגדו, לטענתו, בשל כך. טענה זו של התובע לא הוכחה על ידו ולא נתמכה בראייה כלשהי. כמו כן, במסגרת ההליכים בבית המשפט לענייני משפחה ולאחר שהנתבע מסר את הדו"ח שלו וביקש להשתחרר מתפקידו היה בידי התובע להעלות טענותיו, ובין היתר באשר לחוב הארנונה הנטען. תחת זאת, טענתו היחידה של התובע בשלב זה הייתה בנוגע לשכר טרחתו של המוביל אשר פינה את תכולת הדירה. התובע בחר שלא להעלות טענותיו באשר לתשלום חוב הארנונה והעברת הבעלות בדירה ועל כך אין לו להלין אלא על עצמו. לכך מתווספת העובדה שלא עלה בידו להוכיח טענתו, כי נגרם לו נזק בשל האמור. התובע טוען, כי הנתבע הותיר בדירה תכולה אשר הייתה שייכת לו ולגרושתו והועברה לרוכשי הדירה. בין היתר טען, כי היה על הנתבע להוציא מהדירה את המזגן ומערכת ההסקה אולם הוא אינו תובע בגין הנזק האמור. טענות התובע באשר למזגן ומערכת ההסקה הועלו על ידו במסגרת ההליך אשר התנהל בבית המשפט לענייני משפחה. בהחלטה מיום 16.7.08 קבע כבוד השופט ג'יוסי, כי דין הטענה באשר למערכת ההסקה והמזגן להדחות, שכן פריטים אלו נכללו בדו"ח השמאי אשר הצדדים לא העלו טענות לגביו ולא טענו, כי יש להוציא פריטים אלו מהדירה. כמו כן, ציין, כי דרישה זו אינה סבירה בעיניו לאור העובדה שמדובר במערכות המהוות חלק בלתי נפרד מהדירה. הנה כי כן, בעניין זה ניתנה הכרעה ולא בכדי התובע לא תבע את הנזק הנטען במסגרת התביעה שלפניי. באשר לפריטים נוספים אשר נותרו בדירה לטענת התובע, הרי שלא עלה בידו להוכיח, כי יש ממש בטענתו בעניין זה. כמו כן, לא ברור על סמך מה העריך התובע את ערך התכולה הנטענת. לפיכך, איני מקבלת טענתו של התובע באשר לנזק האמור. לכך מתווספת העובדה, שבמסגרת החלטת כבוד השופט ג'יוסי מיום 16.7.08 התייחס כבוד השופט, בין היתר, לטענת הצדדים באשר לתכולה אשר נותרה בדירה בעת מסירתה לרוכשים. במסגרת החלטה זו נקבע, כי הנתבע פעל ללא דופי ומילא תפקידו נאמנה במיוחד שעה שנדרש להתמודד עם סוגיית תכולת הדירה שעה שלא נתבקש לעשות כן מפורשות על ידי בית המשפט במסגרת החלטת המינוי, במסגרתה נקבע שהנתבע יערוך רשימת תכולה וכי התכולה תחולק בין הצדדים באופן שווה. לצורך פינוי התכולה מהדירה השתמש הנתבע בקבלן הובלות. במסגרת תביעתו שלפני טוען התובע, כי הנתבע שילם לקבלן ההובלות ביתר. כן טוען, כי המוביל מסרב לשחרר את התכולה וכי נגרם נזק לתכולה. דין הטענות האמורות להדחות. התובע לא הוכיח, כי נפל פגם בהתנהלות הנתבע עת שכר את שירותי קבלן ההובלות לשם פינוי הדירה ואחסון התכולה. בהחלטה מיום 16.7.08 קבע כבוד השופט ג'יוסי, כי בנסיבות המקרה לא היה מנוס מהוצאה התכולה מהדירה ואחסונה כנגד תשלום כפי שהנתבע פעל. בית המשפט לענייני משפחה אישר את דו"ח הכונס, כולל ההוצאה האמורה. לכתב התביעה צורף מכתב מיום 28.1.09 במסגרתו נטען בפני התובע, כי בכדי לשחרר את התכולה נדרשת פניה של מר דוד כהן אשר מסר את התכולה לאחסון. מכתב התביעה עולה, כי מדובר בקבלן ההובלות אשר הנתבע השתמש בשירותיו לשם פינוי התכולה. התובע לא הוכיח, כי עשה דבר מה בנדון ובין היתר, כי פנה לקבלן ההובלות ומה הייתה תשובתו של האחרון. לא שוכנעתי, כי העיכוב בשחרור התכולה קשור לנתבע ולהתנהלותו. לא עלה בידי התובע להוכיח טענתו באשר לנזקים אשר נגרמו לתכולה. התובע לא הוכיח, כי נגרמו נזקים או את שיעורם. לא ברור על מה נסמכות טענותיו בעניין זה. במכתב מיום 28.1.09, המפורט לעיל, צוין, כי "האחסון הממושך גורם נזק לתכולה". ברי, כי לא די באמור בכדי ללמד על קיומו של נזק או על שיעורו. מקובלת עליי טענת הנתבע לפיה, ככל שנגרם נזק לתכולה המאוחסנת הרי שעל התובע להפנות טענותיו בנדון כלפי המחסן או חברת הביטוח, ככל שהתכולה בוטחה על ידו. כן מקובלת עליי טענתו, לפיה לא ברור כיצד התובע העריך את הנזק שנגרם לתכולה בסך של 50,000 ₪, לאור העובדה שהתובע רכש מגרושתו את זכויותיה במחצית מהרכוש בסך של 9,000 ₪, דבר המלמד, כי שווי התכולה כולה עומד על סך של כ- 18,000 ₪. לאור המפורט לעיל מצאתי, כי לא עלה בידי התובע להוכיח, כי הנתבע התרשל במילוי תפקידו ככונס נכסים של הדירה נשוא התובענה. טענה זו לא הוכחה לפניי והיא אף אינה עולה בקנה אחד עם קביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה באשר לאופן בו מילא הנתבע את תפקידו. בית משפט לענייני משפחה הוא הגורם שמינה את הנתבע לשמש כונס נכסים, הוא קבע את מסגרת עבודתו של הנתבע, הגדיר את תפקידו ופיקח על פעולותיו. בית משפט לענייני משפחה קבע, כי הנתבע בכובעו ככונס נכסים מילא תפקידו בצורה ראויה ועל פי הוראותיו. משכך ומשפעל הנתבע על פי הוראות בית משפט ובאישורו, התובע לא הוכיח, כי הנתבע התרשל כלפיו. כמו כן, לא עלה בידי הנתבע להוכיח את נזקיו או קשר סיבתי בינם לבין התנהלות הנתבע. לאור האמור לעיל, התביעה נדחית. אני מחייבת את התובע בסכום כולל בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 18,000 ₪. הסכום האמור ישולם בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל. רשלנותרשלנות מקצועיתכינוס נכסיםעורך דין