שבר בעצם הבריח בתאונת דרכים

דוגמא לפסק דין בנושא שבר בעצם הבריח בתאונת דרכים: 1. בפני תביעת התובע, יליד 14.1.77, לפיצויו על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה- 1975 (להלן: "החוק") וזאת בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מתאונת דרכים בה נפגע ביום 1.8.08. אין מחלוקת בין הצדדים באשר לחובתה של הנתבעת לפצות את התובע עפ"י החוק והמחלוקת בין הצדדים הינה ביחס לגובה הנזק בלבד. 2. הפגיעה והנכות הרפואית- בבדיקה בבית החולים רמב"ם, אליו הובהל התובע לאחר התאונה, אובחן שבר בעצם בריח שמאל ושבר רדיוס אולנה שמאל עם תזוזה, חתך בגב כף יד שמאל וכן שפשופים בגפיים תחתונות. התובע נותח, עבר שחזור פתוח וקבוע על ידי פלטות וכן נתפר החתך בכף גב ידו. התובע היה מאושפז בבית החולים רמב"ם עד יום 6.8.08, אז הועבר להמשך אשפוז ושיקום בבית החולים אלישע עד ליום 20.8.08. סה"כ היה התובע מאושפז לפיכך 21 ימים. התובע שוחרר עם הנחיות להמשך פיזיותרפיה, מעקב רופא וחופשת מחלה. מטופס הערכה תפקודית בעת שחרורו מבית החולים עולה, כי התובע שוחרר עם הגבלות במרפק וכתף שמאל, חולשת שרירים בכתף ובמרפק, צורך במקל לצורך יציבות וכשידו השמאלית מגובסת ונתמכת במתלה. פר' רופמן, המומחה הרפואי בתחום האורטופדי שמונה על ידי בית המשפט, קבע כי כתוצאה מהתאונה נגרמה לתובע נכות אורטופדית משוקללת לצמיתות בשיעור ש 27.1% כדלקמן: א. 10% נכות בגין אי איחוי בקלוויקולה שגורם להגבלה קלה בתנועות הכתף. ב. 10% נכות בגין הנזק הרדיאלי. ג. 10% נכות בגין הגבלת הסיבוב בעצמות האמה. פר' רופמן קבע בחוות דעתו, כי בעקבות התאונה נותר בגפה שמאל עליונה שבר לא מחובר במרכז עצם הבריח משמאל וכי ביד שמאל יש עדות לנזק כרוני של העצב הרדיאלי שביטויו דלדול שרירים בכף היד וחולשה של שרירי האמה ביד זו. לעניין הפגיעה בברך, קבע המומחה כי לאור העובדה שכבר בשנים 2005-2006 סבל התובע מבעיות בברך ימין וכבר אז הייתה אבחנה של נזק תוך ברכי לרקמות רכות והמסמכים הרפואיים מעידים כי כבר בעבר סבל התובע וטופל בשל נזק בברך ימין המצביע על נזק מיניסקלי, לא ניתן לייחס את הנכות בברך, לתאונה. גם בתשובותיו לשאלות ההבהרה חזר המומחה על קביעתו כי הנזק לברך הינו נזק ישן שאינו קשור לתאונה. בנוסף קבע פר' רופמן כי בגין הצלקות ביד שמאל נותרה לתובע נכות בשיעור של 3% וכי גם בגין הצלקות באף נותרה לתובע נכות בשיעור של 3%. סה"כ נכותו המשוקללת האורטופדית והפלסטית של התובע כתוצאה מהתאונה עומדת לפיכך, על 31.4%. בתשובה לשאלות הבהרה שנשלחו אליו קבע פר' רופמן כי נזק מהסוג שנגרם לתובע אינו מתייצב לפני תום שנה מאז הנזק. המומחה קבע, כי הוא יכול להעריך בבירור כי בחצי שנה לאחר התאונה סביר לקבוע כי התובע היה באי כושר מלא (100%) ועוד חצי שנה היה ב- 50% אי כושר, ואז לערך התגבשה הנכות הצמיתה. בתשובה לשאלת ההבהרה שנשלחה על ידי התובע אישר המומחה כי כוונתו במונח "אי כושר" הייתה לנכות רפואית זמנית. ד"ר קרת המומחית הרפואית בתחום הפסיכיאטרי שמונתה על ידי בית המשפט קבעה, כי כתוצאה מהתאונה נגרמה לתובע נכות בשיעור 10% לצמיתות בגין "הפרעה בהסתגלות" עם מרכיבים דיכאוניים, לא ברמה של דיכאון רבא. ד"ר קרת המליצה על המשך טיפול ומעקב פסיכיאטרי במסגרת קופח' בתדירות של פעם בחודשיים- שלושה, וכן טיפול פסיכולוגי (פסיכותרפיה) פרטני, חד שבועי, לתקופה של כשנה. עלות שעת טיפול בסקטור הפרטי הוערכה על ידה בסכום של 300 ₪. הנתבעת חלקה על קביעתה של ד"ר קרת וביקשה לחקור אותה על חוות דעתה. לגרסת הנתבעת, גם מחקירת התובע עולה כי התובע לא תיאר בפני המומחית את מצבו האמיתי. כך לדוגמא, לא סיפר התובע לד"ר קרת שיש לו בת זוג והוא עומד להתחתן בסמוך (ראה עמ' 16 שורות 1-4), או על יציאתו למסיבת פורים בסמוך לפני בדיקתו אצל המומחית (עמ' 16 שורות 15-20). לאור עמדתה של הנתבעת ועל מנת לייעל את הדיון ולחסוך בהוצאות, הסכימו הצדדים כי נכותו הרפואית של התובע בתחום הנפשי תעמוד על 5% לצמיתות בלבד ולא כפי שקבעה ד"ר קרת. לאור האמור, סה"כ נכותו הרפואית המשוקללת של התובע (אורטופדית ופלסטית 31.4%+ פסיכיאטרית 5%) עומדת על שיעור של 34.8%. יצוין כי התובע הגיע בסיכומיו לנכות רפואית בשיעור גבוה מהאמור שכן התייחס לנכותו הפלסטית של התובע בשיעור של 10% ובחר שלא להביא בחשבון את תשובה מס' 6 של פר' רופמן מיום 1.8.10, על פיה הנכות בגין הצלקות הועמדה על 3% לצלקות ביד שמאל ו-3% לצלקות באף. 3. הנכות התפקודית וחישוב הפסדי שכר לעתיד-התובע במקצועו הינו טכנאי חשמל ועובר לתאונה עבד במקצועו כטכנאי התקנות שטח. אין ספק כי ביחס לעבודה זו, לנכותו האורטופדית של התובע יש השלכה תפקודית, שכן המדובר בעבודת ידיים, עבודה פיזית אשר תיאורה כנטען בסעיף 15 לתצהירו של התובע לא נסתר (עבודה הדורשת עבודת ידיים מאומצת, טיפוס על סולמות, שימוש במכשירים כבדים וכיוב'). גם בהתאם לתיקו של התובע בענף השיקום במל"ל, תיק אותו הגישה הנתבעת, נרשם במפורש בנוסף להגבלות ביחס להליכה וטיפוס במדרגות (שעל פי קביעת פר' רופמן יש ליחסן לפגיעה הישנה בברך), כי התובע מוגבל גם "בביצוע פעולות שמצריכה מאמץ יתר ואחיזה בפריטים גדולים וכבדים ביד שמאל... היקף בהרמת היד... ידו השמאלית משמשת כיד עזר בלבד והוא למעשה מוגבל בביצוע פעילות שדורשת שיתוף מלא של שתי הידיים והתרשמתי שעקב מגבלותיו הרפואיות הנ"ל לא מתאים לעבודתו הקודמת כחשמלאי בניין ותעשיה. יחד עם זאת, התרשמתי שהוא יכול לעבוד כמתכנת בעבודות שתואמות את מגבלותיו הרפואיות. ניתן לבחון הכשרתו לעבודה כחשמלאי מעבדה או לבחון אפשרות הסבה מקצועית לעבודה מתאימה". התייחסות למצבו של התובע בעבר תעשה בהמשך ואולם, כבר עתה אציין כי גם במסמכים הקיימים בתיק ביחס לתקופות העבר יש כדי ללמד על משמעותה התפקודית של הנכות וראה במסגרת נ/4- דו"ח כושר והשתכרות מיום 20.6.10 אשר נערך לתובע בבית לוינשטין ובו נאמר בין היתר: "... אני מתרשמת כי עקב השילוב של הליקויים האורטופדיים והנפשיים, יתקשה מאוד להשתלב בשוק העבודה". אכן לתובע גם נכות אורטופדית ברגל בשיעור של 10%, אשר על פי קביעת פר' רופמן הייתה קיימת באותו שיעור, כבר עובר לתאונה. יחד עם זאת, מבחינת כושר השתכרותו ותפקודו של התובע, הרי שלמרות נכות זאת עבד התובע עובר לתאונה במקצועו במשרה מלאה וללא הגבלה. ראה בעניין זה תעודת עובד ציבור של מנהלת מחלקת נכות כללית במל"ל המעידה כי התובע עבד כטכנאי שירות ולאחר מכן כטכנאי חשמל בהיקף משרה מלאה מ- 1/04. הנתבעת לא הציגה כל ראיה כאילו התובע היה מוגבל באופן כלשהוא לעבודה מקצועו, בשל הנכות הקודמת ברגלו, עובר לתאונה. בנוסף, סבורתני כי גם לנכותו של התובע בתחום הפסיכיאטרי, אשר אמנם הועמדה על פי הסכמת הצדדים על 5% נכות רפואית בלבד, יש השלכה על תפקודו של התובע. בעניין זה אזכיר כי הסעיף על פיו קבעה המומחית את הנכות (הגם שהוסכם להפחית את שיעורה) הינו סעיף הקובע נכות תפקודית במהותה והמומחית התייחסה ל"הפרעת הסתגלות". לפיכך, לאחר עיון במסמכים הרפואיים, בתיקו של התובע במחלקת השיקום ולאור התרשמותי מעדות התובע, שוכנעתי כי אלמלא התאונה יכול היה התובע להמשיך בעבודתו ובמקצועו (למרות הנכות הקודמת ברגלו) ופגיעתו בתאונה היא שהגבילה את תפקודו ויכולתו לשוב לעבודה במקצועו. יחד עם זאת, התובע אינו מוגבל לכל עבודה שהיא והוא כשיר לעבודות שאין בהן צורך במאמץ פיסי בידיים. התובע אף החל בתכנית שיקום להסבה מקצועית כשמטרתה בסופו של דבר הכשרתו לעבודת שמאות רכב. ההלכה הינה כי לצורך קביעת הפיצוי בגין הגריעה מכושר ההשתכרות, יש להביא בחשבון את טיב הנכות הרפואית, מקצועו של התובע, הסתגלותו לעבודה על אף הנכות, כישוריו וסגולותיו. במקרה דנן אין ספק שכתוצאה מהתאונה נגרמה לתובע מגבלה תפקודית בכל הקשור לעבודת כפיים בכלל ולעבודה במקצוע בו עבד שנים קודם לתאונה, בפרט. מקצועו של התובע הינו מקצוע הדורש עבודת כפיים ובהתאם לתצהירו של התובע, לא הוכשר עד היום לכל עבודה אחרת והוא נעדר השכלה מקצועית, מעבר להכשרתו כטכנאי חשמל. אמנם התובע יכול ללמוד מקצוע חדש (וכפי שיפורט בהמשך, אף יכול וראוי היה שיפעל לצורך כך כבר בעבר ולא מצאתי הצדקה לתקופת אי כושר מלאה כה ארוכה). אולם, בנוסף לעובדה שכל הסבה מקצועית דורשת זמן לימוד, תקופת התמחות וצבירת ניסיון, הרי אין גם כל ביטחון וודאות כי התובע ימצא את מקומו בשוק העבודה החדש ואף לא הוצגו כל נתונים לגבי לגובה ההשתכרות במקצוע החדש, או היקף הביקוש לעובדים במקצוע זה. לאור האמור, ובהעדר נתונים לגבי עתידו המקצועי של התובע וגובה הכנסתו לאחר ההסבה המקצועית והאם תצלח, שוכנעתי כי המדובר במקרה המתאים לחישוב הפסדי שכר לעתיד על פי הנכות האורטופדית - 27.1%, המשקפת גם את נכותו התפקודית של התובע וכשבמסגרתה כבר הבאתי בחשבון באופן גלובלי את המרכיב התפקודי של הנכות הנפשית שהועמדה על 5% (לנכות הפלסטית לא מצאתי כל משמעות תפקודית). בעניין זה אפנה להלכה הפסוקה על פיה, כשאין לבית המשפט נתונים הולמים לקביעת כושר הפסד ההשתכרות, רשאי בית המשפט לחשב הפסד זה על פי שיעור אחוז הנכות הרפואית המשקפת את שיעור הפסד כושר ההשתכרות. וראה בעניין זה ע"א 3049/93 ג'ריגיסאן נ. רמזי ואח' פ"ד נ"ב (3) בעמ' 792: "בין הנתונים המסייעים לבית המשפט לקבוע נזק זה, יש חשיבות לנתון של הנכות הרפואית שנגרמו עקב התאונה. לנכות זה המגבילה את התובע בפעילותו, יש השלכה לכושר השתכרותו. זה, כמובן, אינו הנתון היחיד שיובא בחשבון. כדי לקבוע את הפסד כושר ההשתכרות יש חשיבות גם למקצועו ולמקום עבודתו של התובע. נכות רפואית בשיעור מסוים יכולה להשפיע על יכולת התפקוד של תובע פלוני בשיעור גדול יותר מאשר על תובע אלמוני, הן בהתחשב במקצועו, והן משום שלתובע האחד מובטח מקום עבודה שבו יוכל להתמיד בעבודתו, על אף נכותו, ולתובע האחר אין מובטח מקום עבודה. יש חשיבות למצב התעסוקה בשוק, וכן לגורמים נוספים אשר יכולים להשפיע על כושר השתכרותו של התובע בנכותו... ובמילים אחרות, אותה נכות יכולה להשפיע באופן שונה על כשור השתכרותו של האחד לעומת רעהו, וכל אימת שניתן להוכיח את הפסד כושר ההשתכרות הממשי, אין נזקקים לשיעור הנכות כמודד לקביעת הפסד זה. אך הנתון של הנכות הרפואית יש לו, בדרך כלל, משקל רב כשבאים לקבוע בכמה נפגע כושר השתכרותו של התובע. באותן מקרים שעתידו המקצועי של התובע בנכותו אינו ברור, ובאין נתונים אחרים שיהיה בהם לסייע בקביעת הגריעה מכושר ההשתכרות עקב התאונה, יכול שיעור הנכות הרפואית אף לשמש מודד למידת הפגיעה בכושר ההשתכרות. כך נוהגים בתי המשפט לפסוק במקרים שבהם אין להם נתונים אחרים לקבוע את כושרו של התובע להשתכר בנכותו" (ההדגשה שלי ר.א). ברוח זו נקבע בע"א 139/64 חברה לביטוח "קלדונין" ואח' נ. גבאי ואח' (4), בעמ' 422, לגבי הפסד כושר השתכרותו בעתיד של סטודנט: "... כבר נאמר בבית משפט זה, שדרגת הנכות יכולה לשמש קנה מידה או מורה דרך לצורך זה, באין נתונים אחרים בידי בית המשפט". וכך בע"א 132/65 מיררו נ. לנגברג ואח' (5) בעמ' 284: "כבר פסק בית משפט זה פעמים רבות, שבהעדר ראיות לענין זה להנחת דעתו של בית המשפט, משמשים אחוזי הנכות שנקבעו על ידי הרופאים כאמת מבחן סבירה וצודקת למידת אבדן כושר העבודה". המקרים שבהם נוהג בית המשפט להשתמש בשיעור הנכות הרפואית כמודד להפסד כושר ההשתכרות הינם מקרים שבהם הנכות הרפואית משקפת גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד של התובע. בדרך כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם או מידת הפגיעה בכושר התפקוד. כך, למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורתופדי- כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל- תשקף, בדרך כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותו נכות, ושיעור הנכות הרפואית אשר נקבע לו משקף גם את שיעור נכותו התפקודית. אך לא תמיד כך. לעיתים, הנכות התפקודית דהיינו מידת ההגבלה של פעולות התובע עקב נכותו- אינה זהה לנכות הרפואית. כך, למשך, במקרה של נכות רפואית עקב צלקות נרחבות בגוף במקרה כזה, הנכות הרפואית לפי התוספת לתקנות הנ"ל היא בשיעור של 20% אף שייתכן שלא יהיה בהן הפרעה". (הדגשה שלי ר.א). וראה גם ע"א 722/86 יונס נ. המאגר. טענת הנתבעת בסיכומיה כי כוונת התובע להמשיך בעבודה פיזית ולא לעבוד כשמאי, הינה טענה סתמית ואין לקבלה. תשובת התובע בעמ' 12 לפרוטוקול, אליה הפנתה הנתבעת בסיכומיה, אינה מצביעה על כך שהתובע חפץ או כשיר לעבוד בעבודת כפיים. העובדה שהתובע השיב כי הוא צריך עבודה טכנית ללא קהל, או כי יש לו ניסיון עם אופנועים, אינה מצביעה על כך שהוא כשיר לעבוד כהנדסאי מכונות, או כי כוונתו לעבוד בכך. גם שמאות רכב הינה עבודה טכנית אשר יכולה להיעשות ללא קהל והכרות עם רכבים ואופנועים, יש בה כדי להועיל אף בעבודה זו. התובע צרף לתצהירו רק 3 תלושי שכר, אולם בהתאם לתלושי השכר הקיימים בתיק ושסומנו נ/5, עמדה משכורתו הממוצעת של התובע בשבעה חודשים שקדמו לתאונה על סך ברוטו של 6,321 ₪. אציין כי סכום זה חושב לאחר הפחתת רכיב הוצאות נסיעה במשכורת, באשר היו החזר הוצאות בפועל (עיון בתלושי השכר מצביע על כך שלא תמיד עמד סכום הוצאות הנסיעה על סכום זהה, ואף התובע אישר בחקירתו כי המדובר בהוצאות האמתיות של הנסיעות - עמ' 14, שורות 2-12). יחד עם זאת, אינני מקבלת את טענת הנתבעת כי אין להביא בחשבון את שכרו של התובע לחודש 7.08 . התובע לא נחקר לגבי משכורת חודש זה ולא הובאה כל ראיה כי מדובר בתלוש מגמתי. העובדה כי במשכורות הקודמות היה השכר נמוך יותר, אינה מעידה כשלעצמה על אי אמיתות השכר, או כאילו לא היה אמור לגדול החל מחודש 7.08. עובדה היא שגם במשכורת8/08,עמד בסיס השכר ע"ס זהה (6,500 ₪ ולא 6,000 ₪). גובה השכר ברוטו כאמור, משוערך להיום ולאחר ניכוי מס הכנסה, עומד על סך נטו של 6,830 ₪. הפסדי השתכרותו של התובע לעתיד בהיוון עד גיל 67 מוערכים על ידי לפיכך כדלקמן: 452,265= 244.3447X 6,830X 27.1%. לא נעלמה מעיני טענת התובע כאילו באוקטובר 2013 היה צפוי התובע להתחיל קורס שמאות רכב בן 9 חודשים ורק לאחר מכן יחל בשנה של התמחות. יחד עם זאת, התובע לא המציא כל ראיה לעניין גובה משכורתו של התובע בתקופת הקורס, או בתקופת ההתמחות, ולפיכך, אין לקבל טענתו שנטענה על דרך הסתם לעניין משכורתו המקסימאלית הצפויה בתקופה זו. זאת ועוד, כפי שיפורט להלן, סבורתני, כי התובע יכול וצריך היה, להתחיל בהליך הסבת המקצוע ולחפש עבודה חלופית כבר קודם לכן ואין הצדקה להתחלת ההסבה תקופה כה ממושכת לאחר התאונה. לפיכך מצאתי לחשב את הפסדי השתכרותו כאמור מהיום ולעתיד ע"פ נכותו התפקודית, כאמור. 4. הפסדי שכר לעבר- התובע טען כי היה באי כושר מלא לעבודה עד ליום תחילת קורס השיקום במסגרת הביטוח הלאומי. התובע צרף אישורי כושר עד ליום 1.2.11 והיפנה לדו"חות המל"ל, ולכך שעל פי תביעת המל"ל לא נמצא כשיר לשוב ולעבוד במקצועו. אינני מקבלת את טענת התובע כי במשך למעלה מ-3 שנים היה באי כושר מלא לעבודה. בהתאם לתשובת פר' רופמן בחצי שנה לאחר התאונה היה התובע באי כושר מלא לעבודה ובחצי שנה שלאחר מכן באי כושר של 50%. אף שהמומחה אישר כי כוונתו הייתה לנכות רפואית זמנית, יש בכך כדי להוות אינדיקציה לתקופת אי הכושר בה היה מצוי התובע. תעודות אי הכושר שהמציא התובע ניתנו ע"י רופאת משפחה ועל חלקן לא מצוינת כלל סיבת המחלה. אציין כי כבר הובעה פסיקה דעה על פיה יש לפרש את הלכת אבו ג'עפר (ע"א 185/88 אבו ג'עפר נ. אבו ג'עפר פדי מח(3) 117 באופן על פיו גם הוכחת אי כושר הינה עניין רפואי, ולכן חו"ד מומחה בית משפט הינה זו המכרעת (ראה ת"א (שלום עפולה) 3126/91 מסארווה נ. מוסטפא). דעתי הינה כי הגם שיש חשיבות לקביעת המומחה בעניין, הרי בכל מקרה ההכרעה הסופית נתונה להכרעת בימ"ש, ובוודאי שכך גם לגבי ההגבלה התפקודית ביחס לתקופות לגביהן נטען לאי כושר, בעניין זה אפנה לדברי בית המשפט בת"א 3909/99 מגידיש נ. הדר חברה לביטוח: "סבורה אני כי אין במינויו של מומחה רפואי אשר יתבקש לחוות דעתו בשאלת תקופת אי כושר של התובע כדי לחסום דרכו של התובע לנסות ולהראות כי פגיעתו התפקודית חורגת מעבר לתקופת אי הכושר שקבע המומחה בחוות דעתו. בעניין אבו ג'עפר שאוזכר לעיל, אומר השופט אור הדברים הבאים:"למען הסדר יוסף, שעל אף האמור בתקנה 2(א), (הכוונה לתקנות הפלת"ד מומחים - נ.נ), אין מניעה שצד יביא ראיות חיצוניות בכל הנוגע לקשייו של המערער עקב נכותו. הנפגע עצמו יכול להעיד על קשייו, מעבידו יכול להעיד על כך, וניתן גם להביא ראיות אחרות בדבר קשייו התפקודיים של הנפגע במסגרת הוכחת הפגיעה בכושר השתכרותו"...מכך מתבקשת המסקנה כי דרגת הנכות הרפואית ככל שתיקבע ומסקנות המומחה הרפואי לענין תקופת אי הכושר הסבירה בנסיבות המקרה, הינן בגדר ראיות והיבטים שיכולים להשפיע על קביעת יכולת התפקוד של הנפגע ,אך אינן בגדר ראיות בלעדיות שאין זולתן, לענין יכולת התפקוד של אותו נפגע וכאמור לעיל, בענין זה רשאי וצריך ביהמ"ש להיזקק לראיות אחרות ונוספות כאשר נקודת המוצא היא כי הנכות התפקודית אינה בתחום המגבלה הרפואית דווקא. מכך מתבקשת המסקנה כי במינוי מומחה רפואי כאמור לעיל אין כדי לשמש מחסום בפני זכותו של התובע לנסות ולהוכיח בראיות חיצוניות אחרות כי יכולתו לתפקד נפגעה אף מעבר לתקופת אי הכושר שקבע המומחה הרפואי." לאור האמור, למרות קביעתו של פר' רופמן, ולאחר שעיינתי בתיק המל"ל שהגישה הנתבעת עצמה, סבורתני כי גם בתקופת הנכות הרפואית הזמנית שעמדה על פי קביעת המומחה על 50%, לא יכול היה התובע לחזור לעבודה כלשהי. יחד עם זאת, וכפי שפורט לעיל, לא שוכנעתי כי לאחר תקופה של שנה לא יכול היה התובע לשוב לעבודה כלשהי, או לכל הפחות להתחיל את קורס השיקום. המדובר בתקופה של 12 חודשים, אולם בחודש 8/08 קיבל התובע משכורת. לפיכך ביחס לחודש 8/08,ההפסד הוא רק ביחס להפחתת ימי מחלה בסך 2,400 ש"ח (ראה בתלוש). אמנם משכורת התובע בפועל באותו חודש לא פחתה, אולם עיון בתלוש מצביע על כך שהיה זה כיון שבאותו חודש קיבל התובע דמי הבראה. לאור האמור הפסדי השתכרותו של לתקופה של 12 חודשים ראשונים הינם: סה"כ: 11 * 6830 + 2,400 = 77,530 לאחר מכן, מן הראוי היה כאמור שהתובע יתחיל מיד בהליך השיקום ובהסבה מקצועית למקצוע אחר, אשר אינו דורש מאמץ פיזי. מאחר שעל פי הנתונים אשר המציא התובע משך הקורס להסבה מקצועית עומד על 24 חודשים, הרי גם בתקופה זו יש לחשב הפסדי שכר מלאים, כשאת סכום דמי השיקום מהמל"ל ביחס לתקופה זו יש להפחית לאחר חישוב סכום הפיצויים הכללי המגיע לתובע. 24*6,830=163,920 מתום תקופת הקורס ועד היום יחושבו הפסדי שכרו של התובע על פי הנכות התפקודית אותה קבעתי בשיעור של 27.1%, כמפורט לעיל: 27.1%*6,830*15(חודשים)=27,763. סה"כ הפסדי שכר לעבר: 269,213 ₪. 5. עזרת צד ג'- אין ספק כי בתקופה שלאחר התאונה, במהלך אשפוזו ולאחר שחרורו, נזקק התובע לעזרת צד ג'. בדוח טיפול ריפוי בעיסוק עם שחרורו מבית החולים אלישע נרשם: "בשחרורו מהלך עצמאית עם מקל. מבחינה תפקודית זקוק לעזרה רבה בלבוש, רחצה ושירותים. יד שמאל מגובסת ונמצאת במתלה ללא אישור הפעלה". גם בדו"ח הסוציאלי בשחרורו נרשם: "מוגבל בתפקודי יום יום וזקוק לעזרה אישית". גם עפ"י קביעת פר' רופמן על כי הנזק במקרה של פגיעה מהסוג הנ"ל, אינו מתייצב לפני תום שנה, יש כדי להעיד על כי לפחות במשך השנה הראשונה שלאחר התאונה, נזקק התובע לעזרת צד ג'. התובע לא צירף קבלות המעידות על תשלום עבור עזרת צד ג' ולא הוכיח כי נזקק לעזרת צד ג' בשכר. יחד עם זאת, בהתאם לעדותו, נזקק לעזרת אימו, עימה התגורר וכן לעזרת אחיו אשר הסיעו אותו לטיפולים הרפואיים. אמנם, התובע הודה בחקירתו כי במשך רוב שעות היום אמו עבדה וחזרה בערבים הביתה, וכי את עבודות הבית היתה אימו עושה גם קודם לתאונה. יחד עם זאת, לאור המסמכים הרפואיים שצרף התובע מהם עולה, כי התובע השתחרר כאמור כשידו מגובסת, כשהוא נזקק לעזרה. ולאור העובדה כי גם הנתבעת הכירה בצורך בעזרת צד ג' במשך שעתיים לתקופה מסוימת ולא הובאה כל ראיה מדוע ובאיזו שלב הופסקה עזרה זו, שוכנעתי כי יש לפסוק לתובע עזרת צד ג' לעבר, אם כי באופן גלובלי. אני מעריכה את העזרה לה נזקק התובע בחודשים שלאחר התאונה, מעבר לעזרה הסיעודית שממנה הנתבעת, בתוספת הנזק שנגרם לתובע, לאחר מכן ועד היום כתוצאה מהפסד יכולתו לעזור בעבודות הבית כמפורט להלן, בסכום גלובלי של 10,000 ₪. עזרת צד ג' לעתיד- אין ספק כי לאור חוות דעתו של פר' רופמן, נכותו האורטופדית של התובע משפיעה על תפקודו הפיסי. המדובר בנזק המתייחס לדלדול שרירים בכף יד וחולשה של שרירי האמה ובתשובת ההבהרה הבהיר המומחה כי עצמות האמה אמנם התאחו, אך הותירו נכות בתנועות הסיבוב של עצמות האמה. אינני סבורה שנכותו של התובע מגבילה אותו באופן שהוא נזקק או יזקק לעזרה סיעודית כיום, או בעתיד. יחד עם זאת, לאור שיעור הנכות כאמור, אני מקבלת את טענתו של התובע כמפורט בסעיף 20 לתצהירו, כי הינו מוגבל בביצוע עבודות פיסיות שבדרך כלל מבצע אותן אב המשפחה כגון סחיבת משאות, התקנת והרכבת דברים בבית. גם אם קניות שוטפות יכול התובע לבצע בעזרת ידו האחרת, הרי שבביצוע תיקונים בבית, הרכבות שונות בבית או ברהיטיו ומכשיריו, אשר סביר כי בעבר, לאור מקצועו כאיש טכני העובד בעבודת כפיים, יכול היה התובע לבצע, אזי כיום אינו יכול עוד לבצע בכוחות עצמו והוא נזקק להוציא הוצאות לצרכים הנ"ל. מאחר שאין המדובר בהוצאות שוטפות וסדירות, הרי גם אותן אין מקום לחשב בדרך שחישב התובע בסיכומיו ואני מעריכה הוצאות אלו באופן גלובלי לעתיד על דרך האומדנא, בסכום של 20,000 ₪. 6. הוצאות לעבר- אמנם בהתאם לחוק בריאות ממלכתי התשנ"ד- 1994 (להלן: "חוק הבריאות"), קיימת זכות לכל תושבי המדינה לשירותי בריאות כמשמעותם בסעיף 3 לחוק האמור. שירותי הבריאות ניתנים על פי סל הבריאות בתחומים המוגדרים בסעיף 6 לחוק. יחד עם זאת, התובע צירף קבלות המעידות על הוצאות שנדרש להוציא מעבר להוצאות הממומנות במסגרת סל הבריאות, לרכישת תרופות, וכן בגין הוצאות נסיעה. לאור המסמכים הרפואיים המעידים על הטיפולים הרפואיים והבדיקות הרבות שנאלץ התובע לעבור, אין ספק שנגרמו לתובע הוצאות נסיעה לאותם טיפולים. גם אם לטענת הנתבעת, השתרבבו לקבלות שצרף התובע, קבלות אשר אין בהן להעיד על נסיעה לטיפולים הרפואיים דווקא, או קבלות שאינן לצרכים רפואיים דווקא (אוכל וכיוב'), עדיין כאמור שוכנעתי כי לאור היקף הפגיעה ומהות הטיפולים להם נזקק התובע, יש לפצותו בסכום גלובלי בגין הוצאותיו הרפואיות , לרבות הוצאות נסיעה לטיפולים הרפואיים, בסכום של 6,000 ₪. הוצאות רפואיות לעתיד- בחוות דעתה המליצה ד"ר קרת על המשך טיפול ומעקב פסיכיאטרי במסגרת קופח' בתדירות של פעם בחודשיים שלושה, וכן טיפול פסיכולוגי (פסיכותרפיה) פרטני, חד שבועי לתקופה של שנה בעלות שעת טיפול בסך 300 ₪. הוצאות הטיפול הפסיכולוגי בהתאם לחוות דעת ד"ר קרת עומדת לפיכך על סכום של 15,120 = 4.2 X 12 X 300. ובתוספת הוצאות נסיעה לטיפולים הרפואיים בעתיד. אני מעריכה את ההוצאות הרפואיות, לרבות הוצאות נסיעה לטיפולים בעתיד, בסכום של 16,000 ₪. 7. הפסדי פנסיה- עיון בתלושי שכרו של התובע מעלה כי בחודשים שלפני התאונה החל מקום עבדותו של התובע להפריש עבורו 5% לפנסיה. אציין כי גם אלמלא הפרשה זו, הרי שעל פי צו הרחבה מיום 1.1.08 לביטוח פנסיוני מקיף במשק לפי חוק ההסכמים הקיבוציים התשי"ז- 1957, חלה חובה על כלל המעבידים לבטח עובדיהם בביטוח פנסיוני. החל משנת 2013 עומדת הפרשת המעביד לגמל על 5% ולפיצויי פיטורין על 5%. כספים אלו אינם ניתנים להחזרה למעביד ולפיכך אין ספק כי כתוצאה מהפסדי השכר שיגרמו לתובע בעתיד, יגרמו לו גם הפסדים בגין אותם כספים שהמעביד ימנע מלהפריש עבורו באופן תואם לירידה בכושר השתכרותו. דרך החישוב של הפסדי הפנסיה נעשית על פי התייחסות ל- 70% מהפסדי שכרו של התובע בהוון ובהוון כפול ולאחר מכן יש להפחית את אותם 5% יחסיים אשר התובע עצמו יחסוך בכך שאף הוא לא יפרישם על חשבונו. ובמקרה דנן כדלקמן: 64,759= 0.4 X124.9556 X27.1% X 6,830 X 70% מקדם הוון מקדם הוון כפול מפרישה ועד סוף תוחלת חיים מסכום זה יש להפחית 22,613= (452,265 X 5%). סה"כ הפסדי פנסיה הינם לפיכך 64,759-22,613=42,146. 8. כאב וסבל- בהתאם לתאריך לידתו של התובע 14.1.77, 21 ימי אשפוז ונכותו המשוקללת בשיעור 34.8%, מגיע הפיצוי לו זכאי התובע בגין ראש הנזק של כאב וסבל בהתאם לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון) תשל"ו- 1976 להיום לסך של 73,848₪. סה"כ נזקי התובע כתוצאה מהתאונה מגיעים לפיכך לסכומים כדלקמן: הפסדי שכר לעבר- 269,213 הוצאות רפואיות + נסיעות לטיפולים לעבר- 6,000 הוצאות רפואיות + נסיעות לטיפולים לעתיד- 16,000 עזרת צד ג' לעבר- 10,000 עזרת צד ג' לעתיד- 20,000 כאב וסבל- 73,848 הפסדי שכר לעתיד- 452,265 הפסדי פנסיה לעתיד- 42,146 סה"כ - 889,472 ₪. מסכום זה יש לנכות תשלום תכוף ששילמה הנתבעת לתובע (ראה נ/1). הניכוי יעשה לאחר שיערוך הסכום להיום. כמו כן, יש לנכות תגמולי מל"ל שיקום אשר על פי חו"ד האקטואר שהמציאה הנתבעת עומדים על סך של 75,528 ₪. כמו כן, מקובלת עליי טענת הנתבעת כי בנסיבות בהן לתובע נכות קודמת, מן הראוי שינוכו תגמולי נכות כללית בשיעור של 67.2% מהתגמולים שקיבל התובע, וזאת בהתחשב בנכויות שנקבעו לו כתוצאה מהתאונה, ובנכות הקודמת, סה"כ סכום הניכוי 9,177 ₪. לסכום שיתקבל לאחר ניכוי התשלום התכוף, וכן תגמולי מל"ל כמפורט, יש להוסיף שכר טרחת עו"ד בשיעור 13% + מע"מ, וכן אגרה משוערכת. עצם הבריחשברתאונת דרכים