שבר בעצם הזרוע

התובע נחבל בצדו השמאלי של גופו ונפל על צד ימין. נגרמו לו שבר ללא תזוזה בגבשוש הגדול של עצם הזרוע בכתף ימין ושפשופים בברכיים. הוא טופל על ידי קיבוע מתלה ליד ימין ולא אושפז. דוגמא לפסק דין בנושא שבר בעצם הזרוע: כללי בפני תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק"). התובע, יליד 1933, נפגע ביום 18.6.08 בתאונת דרכים, עת רכב הנהוג על ידי הנתבע 1 ואשר השימוש בו היה מבוטח על ידי הנתבעת 2 (להלן גם: "הנתבעת") פגע בו בהיותו הולך רגל. במסגרת ההליך התעוררה מחלוקת גם בנושא החבות נוכח טענת הנתבעת כי הנתבע 1 נהג ברכב ללא רישיון נהיגה תקף. לפיכך, צורפה גם הנתבעת 3 להליך, וזו, מצדה, שלחה הודעה לצד שלישי כנגד הנתבע 1. ביום 20.6.12, לאחר שמיעת הראיות בתיק והגשת סיכומי התובע, הודיעה הנתבעת כי היא מכירה בחבותה לארוע, כמבטחת השימוש ברכב המעורב בתאונה. לאור זאת ובהסכמת הצדדים, התביעה כנגד הנתבעת 3 נדחית וההודעה לצד שלישי נמחקת. המחלוקת אשר נותרה לדיון היא בנושא הנזק ובה נדון כעת. הנכות הרפואית התובע נחבל בצדו השמאלי של גופו ונפל על צד ימין. נגרמו לו שבר ללא תזוזה בגבשוש הגדול של עצם הזרוע בכתף ימין ושפשופים בברכיים. הוא טופל על ידי קיבוע מתלה ליד ימין ולא אושפז. לצורך הערכת נכותו הרפואית של התובע עקב התאונה בתחום האורטופדי מונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט, ד"ר מריו אייכנבלט. התובע התלונן בפני המומחה על כאבים והגבלת תנועות בכתף ימין, כאבים בשתי הברכיים, מגבלות בהליכה וכאבים בגב התחתון. במסגרת חוות דעתו מיום 16.11.09 ציין המומחה כי בבדיקת התובע הוא התהלך באיטיות ובעזרת מקל ביד ימין. במהלך בדיקת הכתפיים התנגד באופן פעיל לבצוע כל תנועה פסיבית בכתף ימין וגם לבצוע תנועות במרפק ימין, באמה ובשורש כף יד ימין. רק לאחר שהוסבר לו שפגיעה בכתף אינה מחייבת מגבלה במרפק, באמה ובשורש כף היד, בצע תנועות בטווח התקין באזורים אלו. בעת הסרת בגדים בצע תנועות של סיבובים והרמת כתף ימין מעל הטווח הרצוני שהוצג קודם לכן. קיים דלדול קל של שרירים בחגורת הכתף הימנית ללא רגישות ממוקדת או כל ממצא אובייקטיבי אחר. מבחני היציבות בשתי הכתפיים תקינים. ד"ר אייכנבלט ציין כי מצא הגבלת תנועות בכתף ימין עם פער בין טווח התנועות הרצוני שהוצג על ידי התובע ובין טווח התנועות הסביל. בצילומי הרנטגן העדכניים נמצא שהשבר בכתף ימין התאחה עם תזוזה פרוקסימלית קלה. בבדיקת הגב והברכיים לא נמצאו ממצאים פתולוגים אשר ניתן לייחסם לתאונה. לאור כלל האמור, קבע המומחה, לתובע נגרמה נכות אורטופדית צמיתה בת 15% בגין הגבלת תנועות בכתף ימין בהתאם לסעיף 41(4)ב' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (להלן: "תקנות הביטוח הלאומי"). מומחה רפואי נוסף מונה מטעם בית המשפט, בתחום הנוירולוגי, ד"ר ברג מונל. מומחה זה מונה לבקשת הנתבעת על מנת להעריך מצבו הרפואי של התובע ללא קשר לתאונה, אך בסופו של דבר התייחס מומחה זה במסגרת חוות דעתו גם למצבו של התובע עקב התאונה. התובע התלונן בפני המומחה על כאבי ראש, סחרחורות, כאבים עזים ביד ימין, כאבים עזים בברכיים, בעיות זיכרון, מצב דכאוני, ירידה במצב הרוח עקב ירידה בתפקוד, בעיות שינה, מתח ועצבנות. במסגרת חוות דעתו מיום 4.11.09 ציין המומחה כי התובע סובל, ללא קשר לתאונה, ממחלת ריאות כרונית עקב עישון כבד, סכרת והיפרכולסטרולמיה. ב- 5.5.08 עבר ארוע מוחי חולף עם חולשה זמנית בפלג גוף שמאל. המומחה קבע כי עקב התאונה נגרמה לתובע תסמונת פוסט טראומטית אשר מקנה 5% נכות בהתאם לסעיף מותאם בין 34א' ל - 34ב', לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי. בתשובותיו לשאלות הבהרה (ללא תאריך) ציין כי הארוע המוחי אותו עבר התובע לא הותיר נזק נוירולוגי קבוע. המומחים לא נחקרו על חוות דעתם. התובע בסיכומיו מבקש לאמץ את קביעות המומחים לעניין הנכות הרפואית עקב התאונה. הנתבעת בסיכומיה טוענת כי מקריאת חוות דעתו של ד"ר אייכנבלט עולה כי אין לתת אמון בתלונות התובע. התובע הגזים בתלונותיו במטרה להאדיר את נזקו, בעוד שבפועל מגבלותיו והגבלותיו בגין הפגיעה בכתף פחותות באופן משמעותי. באשר לחוות דעתו של ד"ר מונל, הרי שהמומחה מונה מלכתחילה לקבוע נכותו של התובע ללא קשר לתאונה והמומחה חרג מסמכותו כאשר קבע לתובע נכות נפשית בגין התאונה. יש להתעלם מקביעת הנכות שנקבעה ולפסול את חוות הדעת. לאחר עיון בראיות ובטענות הצדדים ובנסיבות העניין, לא מצאתי מקום לסטות מקביעות המומחים הרפואיים שמונו על ידי בית המשפט. באשר לנכות התחום האורטופדי, המומחה היה ער להגזמה שהדגים התובע בבדיקתו ולאי שיתוף הפעולה מצד התובע. המומחה תאר זאת היטב בחוות הדעת וקביעותיו ניתנו בשים לב לכך. בהתייחס לנכות שקבע המומחה בתחום הנוירולוגי, איני סבורה כי יש להתעלם מקביעותיו. אכן, מלכתחילה מונה המומחה על מנת להעריך נכותו של התובע ללא קשר לתאונה, אך משמצא המומחה כי לתובע נגרמה נכות עקב התאונה, איני סבורה כי יש לבטלה ולגרום בכך לקיפוח התובע. נכותו הרפואית הצמיתה של התובע עקב התאונה, אם כן, עומדת על 19.25%. הנזק נפנה להעריך נזקי התובע עקב התאונה. המחלוקת העיקרית היא באשר לצרכי הסיעוד והעזרה. התובע מציין בתצהירו כי מאז התאונה הוא מתקשה בהליכה ועמידה ממושכת, חש כאבים בברכיים לאחר הליכה, נפל מספר פעמים, סובל מכאבי גב וסובל מכאבים וקשיי תפקוד ביד ימין. הוא מתגורר בגפו. בהתאם לתצהירו, עובר לתאונה בצע את כל מטלות משק הבית באופן עצמאי. לאחר התאונה הוא מתקשה אף בבצוע פעולות בסיסיות והפך למוגבל באופן מוחלט. הוא החל לקבל עזרה סיעודית מהמוסד לביטוח לאומי (להלן: "המוסד") ומינואר 2009 ועד נובמבר 2009 נטל עזרה נוספת בשכר של 2500 ₪ לחודש. עובר לתאונה עבר ארוע מוחי בעטיו הגיש בקשה לסיעוד מהמוסד אך נענה בשלילה. בחקירתו נשאל לגבי מצבו הרפואי עובר לתאונה והשיב: "בחיים שלי לא הלכתי לרופא, לא לקחתי כדור...בחיים לא הייתי חולה לדקה אחת" (עמ' 26) ושלל מחלות כלשהן עובר לתאונה. באשר למחלת ריאות כרונית ציין: "לא הייתה לי...לקחו אותי לבדיקות יומיים, נתנו לי חמצן, כדורים, אמרתי אחרי יומיים אני הולך הביתה" (עמ' 27). באשר לסחרחורות ציין: "בחיים לא היו לי סחרחורות" (שם). לגבי נפילות ציין: "אני נופל אחרי התאונה...לא אמרתי שאני מפחד ללכת...לא אמרתי ...שאני צריך עזרה אחרי ארוע מוחי...לאף אחד לא אמרתי שאני צריך עזרה" (עמ' 28). "החוליות בורחות לי מהגב, אני נופל" (שם). הוא השיב כי "לפני התאונה לא היו לי בעיות שמיעה וגם לא סכרת" (עמ' 30). לגבי עזרה הניתנת לו ציין: "היום יש את איילין מהמוסד לביטוח לאומי, היא מגיעה בשנה האחרונה 5 פעמים בשבוע, 4 שעות כל יום, היא באה בבוקר, רוחצת לי את הפנים, עושה לי כוס תה, מה שיש אוכל...הולכת להביא כדורים, לפעמים קופ"ח, קונה לי מהשוק אוכל...היא מטפלת בי" (עמ' 28). הוא אישר כי המטפלת מקלחת אותו. "אני כל הזמן לבד. הילדים מרימים טלפון אבא מה שלומך, לפעמים באים ל - 5 דקות. יחזקאל כל שעתיים בא אבא מה נשמע...והולך. היה נחמד כשהמטפלת הייתה אחרי הצהריים, היא עזרה לי הרבה, לא הייתי לבד. היא רוחצת ומלבישה אותי. עד עכשיו כבר 4 שנים אני לא יכול להתכופף בגלל הגב, החוליות ברחו. שילמתי לה 2500 ₪ אבל הכסף נגמר. אני לווה כסף מאנשים" (שם). הוא אישר כי נפל בביתו: "נפלתי בבית כשקמתי לשירותים, נפלתי על כסא שהתהפך ושבר לי את הצלעות. שוב נפלתי ושברתי רגל" (עמ' 29). עובר לתאונה הוא לא בצע ניקיון בבית כי אינו יודע (עמ' 30). לגבי המטפלת איילין "אחרי שנתיים סיכמתי איתה גם לערב", הוא שילם לה במזומן ולא דיווח על עבודתה למוסד (עמ' 31). בניו עובדיה ואבי "באים לבקר לרבע שעה...הם לא יעשו לי עבודה" (שם). התובע העיד את הגב' גאיגי איילין, אשר מטפלת בו. היא ציינה בתצהירה כי היא החלה לעבוד כמטפלת מטעם המוסד אצל התובע החל מאוגוסט 2008, תחילה פעמיים בשבוע ולאחר מכן שלוש פעמים בשבוע. התובע ביקש ממנה לטפל בו באופן פרטי גם בשעות אחר הצהריים, בין השעות 16:00 - 20:00 והיא החלה לעשות כן מחודש ינואר 2009 ועד נובמבר 2009, כארבע פעמים בשבוע: "אני הייתי מגיעה אליו הביתה כל יום בשעה 16:00 עוזרת לו בלווי לקבלת טיפולים רפואיים בקופ"ח, ללכת להביא לו תרופות, הייתה לו תקופה שהוא לא יכול היה לקום היה לובש טיטול אני הייתי מלבישה לו ומורידה לו את הטיטול, עוזרת לו להתלבש, מכינה לו לאכול, שוטפת כלים, עוזרת לו להגיע לשירותים אם היה צריך ועוד פעולות שהיה זקוק להם במהלך היום יום". בגין כך קיבלה תשלום בסך 2500 ₪ לחודש. הגב' גאיגי עדיין עובדת אצל התובע מטעם המוסד, חמשה ימים בשבוע, כ 3-4 שעות בכל יום. היא ציינה כי לתובע אין כסף על מנת להמשיך ולהעסיקה בשעות אחר הצהריים. "כשהייתי מגיעה אליו הביתה הייתי פוגשת מידי פעם את הבן שלו יחזקאל שהיה מסייע לו גם כן, היה עוזר לו לנעול נעליים, לגרוב גרביים ולהרים אותו אם היה צריך ועוד". לתצהיר צורפו אישורים בכתב ידה של הגב' גאיגי על קבלת תשלום בסך 2500 ₪ לחודש בגין טיפול בתובע. באישורים נרשם כי מדובר בסיוע ולווי לקופת החולים, בתי חולים ובדיקות, מתן טיפול תרופתי, רחיצה ולבישה. האשורים מתייחסים לחודשים ינואר 2009 ועד נובמבר 2009. בחקירתה ציינה כי היא מטפלת בתובע מאוגוסט 2008, כאשר מספר השעות עלה בהתאם לאישור המוסד (עמ' 20). מינואר 2009 ועד נובמבר 2009 "הגעתי בבוקר, לאחר מכן הוא ביקש ממני להגיע גם בערב, כי הילדים שלו לא עוזרים, רק יחזקאל בנו עוזר מידי פעם, אז הוא ביקש שאבוא לעזור...אמרתי מלבד הבוקר אני רוצה 2500 ₪, הייתי מגיעה מ - 16:00 עד 20:00 לפעמים רק בבוקר הייתי מקלחת אותו לפעמים אחה"צ. הייתי מכינה לו ארוחת בוקר...הייתי מנקה לו, הולכת לדואר...בבוקר הייתי רצה איתו למרפאת כאבים איכילוב, לקופ"ח. הייתי מביאה לו תרופות קבועות, כדורי שינה...תרופות בערך פעם בחודש הייתי מביאה לו...הוא צריך לאכול, אף אחד לא עזר, רק אני הייתי שם. בערב לקלח אותו לוקח שעה ורבע...הייתי מבשלת לו, לא כל יום" (עמ 21). "קניות אני עושה...כל מה שאסור מביטוח לאומי הייתי עושה בערב. כמו לנקות אבק וארונות ולהדביר...אחרי שאני הולכת הוא מזמין מונית...ונוסע למועדון, לפעמים כן לפעמים לא" (עמ' 22). "הוא לא יכול להתכופף בכלל"(עמ' 23). "ההחלטה להוסיף ערב הייתה שלו. הוא לא משלם אף פעם ביטוח לאומי. זה לא קשור למס הכנסה. לא דיווחתי...זה היה גלובלי 2500 ₪...את הכסף הייתי מקבלת פעם בחודש" (עמ' 23- 24). "הילדים שלו לא באים. כל הנטל עלי וגם על הבן שלו...בבית אף אחד לא נגע. אני זו שטיפלתי ודאגתי לו" (עמ' 24).לגבי הבן יחזקאל: "הייתי רואה אותו, בבוקר, היה בא והולך, הוא לא נתקע, נראה לי שפעם פעמיים בקשתי ממנו עזרה בערב במקלחת" (עמ' 25). לגבי החבר ציון: "אפשר לספור את הפעמים שציון בא על יד אחת, כשאני הייתי שם" (שם). בנו של התובע, שיק יחזקאל, ציין בתצהירו כי עובר לתאונה "פרט לתקופה קצרה ממאי 2008, שעבר ארוע מוחי" התובע היה עצמאי בכל פעולותיו ולא נזקק לכל עזרה. "אחרי התאונה התדרדר מאד מצבו והופיעו לו בעיות תפקוד קשות. הבעיות התפרשו על פני כל המישורים. הוא נזקק לעזרה בניקיון, עזרה אישית להתלבש, להתרחץ, תמיכה בהליכה. היה צריך לעשות עבורו כביסות וקניות. הוא היה נוטה ליפול. בלילות לא ישן טוב מרוב כאבים ונהיה חלש. התגייסתי לסייע בידיו הייתי בא אליו פעמים רבות בשבוע, נמצא ככל שצריך ועושה במקומו מה שצריך לתחזוקת הבית...מאחר והשעות של הביטוח הלאומי לא הספיקו ומאחר וגם אני לא יכולתי לשהות עמו בלי סוף, אזי לעזרה נוספת ולהשגחה נוספת לקח אבא למשך שנה עוזרת בשם איילין ושילם לה מכספו. לבסוף נגמר לו המימון ואז שוב גדל הנטל עליי...בכל מקרה מה שנותן ביטוח לאומי לא מספיק ולכן אני נאלץ להמשיך ולסעוד אותו. פעמים רבות אני ישן אצלו וקם מספר פעמים בלילה לעזור לו. אני מסייע לו לקום לשירותים, עוזר לו בתנועה במיטה, מחליף לו מצעים ועושה כל מה שצריך. אני מסיע אותו למקומות שהוא צריך להגיע. אם אני לא פנוי הוא לוקח מוניות". בחקירתו ציין כי הוא נשוי ואב לארבעה ילדים, הוא עובד בעבודות שיפוץ, בין 7 ל - 12 שעות ביום. הוא מתגורר בצמוד לאביו (עמ' 14). הוא ציין כי עובר לתאונה התובע "לא סבל משום דבר...אני יודע שהוא היה בריא...אני לא יודע אם הוא סובל ממחלת ריאות כרונית וגם לא לגבי סכרת. אבי נהיה נכה בעקבות התאונה הזו" (שם). לאחר התאונה הייתה תקופה בה לא עבד ועזר יותר לאביו וכי "עד היום אני ישן לפעמים איתו, זה בית מול בית...עכשיו שאני עובד והכל בסדר, עדיין אני כל יום אצלו...הוא צריך מישהו איתו, באים ילדים לבקר, עוזרים רבע שעה, עשרים דקות, אבל אין לו מישהו צמוד. אני עד היום עוזר לאבי" (עמ' 15). בהתייחס לדברי התובע לנציגי המוסד כי בני המשפחה אינם עוזרים לו ציין: "אני לא יודע מה הוא אמר. כל בן אדם קשיש שרוצה עזרה עוזרים לו והוא אומר שאין מי שיעזור לו (שם). הוא ציין כי לתובע 10 ילדים: "האחים באים חלק לרבע שעה, חלק לשעה" (עמ' 16) וכן: "קשה לו לעמוד על הרגליים...יש לו בעיה בעמוד השדרה ועקב זה הוא צריך לעבור ניתוח...לכן הוא צריך עזרה" (עמ' 17). הוא ציין כי התובע החל ללכת למועדון: "עכשיו שהוא מבריא הוא יוצא לשעתיים שלוש" (שם). הוא ציין כי "בענייני כספים אני לא מעורב. אני גם לא יודע כמה שעות עובדת איילין" (שם). מר צמח ציון הוא חברו של התובע ושל בניו. בתצהירו ציין כי "אנו בקשר של היכרות יום יומי בשכונה. אנו נפגשים במועדון שבשכונה". הוא ציין כי עד התאונה היה התובע "עצמאי, הלך ברגל, הסתובב בכל מקום בשכונת התקווה בצורה זקופה, עשה קניות בכוחות עצמו...אף פעם לא ביקש עזרה...אחרי התאונה שקרתה לו...נהפך שאול לשבר כלי...לעיתים הוא מבקש שאני אבוא לעזור לו בתוך הבית כי הבן שלו או המטפלת הלכו ואז אני הולך אליו,יושב איתו, מביא לו מה שצריך, מסדר לו, תומך זו. כל זאת אני עושה כמצווה וללא תמורה...קודם לתאונה הוא היה חזק כמו שור למרות גילו. מאז התאונה ...בקושי אפשר לנגוע בו, בקושי קם מהכסא, בקושי הולך, לא סוחב. הוא הפך מעצמאי לתלוי". בחקירתו ציין כי הוא חבר קרוב של התובע "אני הולך אליו הרבה, הוא מתקשר אלי אפילו באמצע הלילה בוא תעזור לי" (עמ' 12). הוא ציין כי "הילדים כולם מבקרים אותו...אני לא יודע אם עוזרים, אבל מידי פעם באים מבקרים, מבשלים לו...הרבה פעמים הוא מתקשר אלי תעזור לי, תביא תרופות מבית מרקחת, כל מיני דברים, אפילו שיש לו עוזרת ומטפלת. גם היא וגם אני קונים לו אוכל ותרופות אם זה לשלם דברים או ללכת לבנק אני עושה. אני מגיע אליו הביתה הרבה, הוא אוהב שאני בא, גם לעזור לו, וגם משעמם לו נורא" (שם). "מביאים אותו אלי למועדון, מביאים עם מונית ומחזירים אותו, זה לוקח זמן. המועדון בשכונה. המרחק מהבית למועדון 2-3 ק"מ. לפעמים הוא לא מרגיש טוב והוא לא בא. בממוצע הוא בא פעמים שלוש, אם הוא לא מרגיש טוב אני הולך אליו, לפעמים הוא מגיע כל השבוע...אנחנו יושבים ומדברים על פוליטיקה וכאלה...הוא מזמין מונית, נהג המונית חבר טוב שלו ועוזר לו" (עמ' 13). מר הרצל חדד הוא חברו של התובע. הוא ציין בתצהירו כי עובר לתאונה היה התובע עצמאי ומאז התאונה "הוא ממש מסכן, כל הזמן מתלונן על כאבים, הולך לאט ובזהירות עם מקל ובקושי. קם בקושי מהכסא...היום אפילו למרחקים קצרים הוא מזמין מונית". בחקירתו ציין כי הוא מכיר את התובע כ - 50 שנים והם עבדו יחדיו בעבר. "הוא לא סבל מכלום לפני התאונה, הוא היה כמו שד...לא יודע שהוא סובל ממחלה כרונית או מסכרת" (עמ' 19). התובע מגיע למועדון "יום יום, אבל עם מונית. זה כבר תקופה ארוכה שהוא בא יום יום, אבל לא עושים כלום, יושבים" (שם). הייתה תקופה קצרה שהוא לא בא למועדון לאחר התאונה (שם). ממסמכי המוסד, ענף סיעוד, עולה כי במאי 2008, עובר לתאונה, הגיש התובע תביעה לגמלת סיעוד ובה צוין: "הנ"ל לאחר ארוע מוחי שכב בבית חולים מפחד ללכת". במסמך רפואי שצורף לתביעה למוסד נרשם: "מצב לאחר ארוע מוחי, ירידה תפקודית, קשיש בודד, זקוק לעזרה והשגחה בביתו". ביום 2.6.08, בוצעה הערכת תלות לתובע. התובע התלונן בפני נציגת המוסד כך: "אין מי שיבשל לי וינקה את הבית אני מתרחץ ומתלבש לבד, היד והרגל מקולקלים ואני חלש". עוד נרשם כי "הבן, אבי, טען שהקשיש לא יכול לדאוג לעצמו, אין מי שינקה ויבשל". במסגרת הערכת התלות נקבע כי התובע עצמאי בפרמטרים שנבדקו. לאחר התאונה, בתאריך 15.7.08 הוגשה תביעה נוספת לגמלת סיעוד. בהערכת תלות שבוצעה בתאריך 18.7.08 נקבע כי התובע זקוק לעזרה. מתאריך 1.8.08 נקבעה לו זכאות של 91%, 9.75 שעות שבועיות. הערכות תלות נוספות בוצעו בתאריכים 20.11.08 ו - 21.4.09. התובע התלונן, בין היתר, על קשיי הליכה, כאבים ברגליים ובגב, קוצר נשימה וסחרחורות ואף צוין כי אינו יכול לעמוד ללא תמיכה בקיר ובמקל. תביעה להחמרה הוגשה בדצמבר 2009, לה צורף אישור רפואי ובו נרשם "ירידה תפקודית ניכרת לאחר נפילות חוזרות, אחרונה עם שבר בצלעות". צורף סיכום אשפוז מנובמבר 2009, לאחר נפילה, שם נרשמה המלצה להגברת הסיוע הסיעודי "לאור ירידה במצבו וכאבים רבים". בהערכת תלות מיום 22.12.09 התלונן התובע על מגבלות ניידות קשות, חולשה, סחרחורת, קשיי נשימה במאמץ מינימלי, כאבי ראש, כאבים עזים ברגליים, חוסר יכולת לעמוד וללכת וכאבים בצלעות. בהערכת תלות מיום 6.6.10 אוזכרה נפילה ממאי 2010 ואשפוז בעקבותיה. בסיכום ההערכה נרשם: "מדובר בגבר בן 77 הנחבל בתאונת דרכים, יחד עם זאת סובל ממספר מחלות גופניות אשר פגעו בכושר תפקודו במידה רבה. להערכתי את המגבלות הקיימות הן בעלות אופי קבוע ואינו צפוי שיפור". גם בהערכה מיום 27.9.10 נרשם כי התובע סובל ממחלות ומגבלות בעלות אופי כרוני. מיום 1.10.10 נקבע לו על ידי המוסד היקף זכאות בסיעוד של 150%, 18.87 שעות שבועיות, ששה ימים בשבוע, הכוללות "השגחה ברחצה, הלבשה, הגשת אוכל, ליווי בבית, ליווי בחוץ, נזקק להשגחה, שמירה על ניקיון, בישול, גיהוץ, טיפול בכביסה, קניות וסידורים". בהתייחס למצבו הרפואי של התובע עובר לתאונה צורפו מסמכים רבים מתיקיו הרפואיים. קיימים רישומים על סחרחורת וכאבי ראש משנת 2007. קיים גם תיעוד על קשיי נשימה ומחלת ריאות כרונית, בגינה אף אושפז. בתאריך 5.5.08 עבר ארוע מוחי ואושפז עד לתאריך 7.5.08. בסיכום האשפוז נרשם כי התובע "מתלונן על כאבי שרירים חמורים לאחר הליכה של כ - 30 מ' בחודשים האחרונים, ללא קוצר נשימה או כאבים בחזה". הומלץ על פיסיותרפיה. בתאריך 27.5.08 נרשם: "מתלונן על עייפות אחרי 30 מ' הליכה וכאבים ברגל שמאל. הוא מספר שהוא מתעייף מבחינה נשימתית וקשה לו לנשום במאמץ קל אפילו...לדבריו הוא לא יציב במיוחד כשהוא מתעייף". בתאריך 12.6.08 נרשם: "עבר ארוע מוחי. לא נמצא זכאי לגמלת סיעוד אך נראה כי מתקשה לתפקד וזקוק לסיוע". עוד נרשם במסמכים הרפואיים כי התובע מעשן כבד, כי הוא מעשן מזה 50 שנים כ 2-3 קופסאות ליום, כ - 120 שנות קופסא. התובע סובל מסכרת מסוג 2 שאינה מאוזנת. הוא סובל מהיפרליפידמיה ומטופל בסטטינים. התובע טוען בסיכומיו כי בהעדר קביעות של מומחה רפואי מטעם בית המשפט המתייחסות למצבו הרפואי עובר לתאונה לא ניתן לטעון כי סבל ממגבלות תפקודיות רפואיות קודמות. טענות התובע ומשפחתו במסגרת התביעה לסיעוד שהוגשה עובר לתאונה, לאחר הארוע המוחי שעבר, היו לצורך ניסיון לקבל סיעוד באותה העת אך העובדה המכריעה היא כי המוסד דחה את התביעה בקבעו שהוא עצמאי ואינו זקוק לסיעוד. מהעדויות עולה כי התובע היה עצמאי עובר לתאונה, להבדיל ממצבו לאחריה. גם אם התובע סבל ממחלות שונות עובר לתאונה, הוא עדיין תפקד באופן עצמאי. כל צרכי העזרה של התובע שנולדו לאחר התאונה נובעים ממנה. מדובר באדם מבוגר, כאשר גם נכות שאינה מלאה גוררת השפעה רבה יותר עליו מאשר על אדם צעיר. קיים פער עצום בין תפקודו של התובע עובר לתאונה ובין זה שלאחריה. התובע עותר לפיצוי לעבר בהתאם לסכומים ששילם לגב' גאיגי וכן בגין עזרת בני המשפחה. לגבי העתיד, עותר התובע לפיצוי בשיעור 2500 ₪ לחודש עד סוף תוחלת חייו, הכל מעבר לשווי תגמולי הסיעוד שהתקבלו ויתקבלו מהמוסד. לולא הסיעוד הניתן לו מהמוסד, טוען התובע, הוא היה זכאי לפיצוי בסכום של 5000 ₪ לחודש. התובע טוען כי לא הוכח על ידי הנתבעים כי יש לנכות את תגמולי המוסד שהרי לא הובאה חוות דעת רפואית לעניין הקשר בין תגמולי המוסד ובין התאונה. הנתבעת טוענת בסיכומיה כי מגבלות התובע נובעות מתחלואים שאינם קשורים לתאונה וכי העזרה שהוא מקבל מהמוסד עונה על כל צרכיו. הנתבעת טוענת כי תביעת התובע מאופיינת בחוסר מהימנות ובהגזמה, מצדו ומצד העדים מטעמו. כך, בנו של התובע, יחזקאל, ניסה לצייר תמונה של בן מסור ודואג, אך התובע עצמו וגם הגב' גאיגי העידו כי התובע אינו מקבל כל עזרה מילדיו. גם בהערכות התלות שנערכו לתובע על ידי המוסד נרשם כי ילדיו אינם מגיעים לבקרו. על חוסר מהימנות התובע יש ללמוד גם מהאמור בחוות דעת מומחה בית המשפט, שם צוין כי התובע ניסה להציג מגבלות מוגזמות ולא אמינות. גם חברו של התובע, צמח ציון, ניסה לצייר תמונה של מי שמגיע לבקרו באופן תכוף, אך מעדותה של הגב' גאיגי עולה כי הדבר אינו כך. הנתבעת טוענת כי התובע סבל ממחלות וממגבלות רבות עובר לתאונה ולא היה אדם בריא. הוא עישן שנים רבות, סבל מסחרחורות, ממחלת ריאות כרונית, סכרת ושומנים בדם. הוא עבר ארוע מוחי במאי 2008. במהלך אשפוזו לאחר הארוע המוחי התלונן על כאבי שרירים חמורים בהליכה. לאחר הארוע המוחי פנה בתביעה לסיעוד למוסד והתלונן על בעיות תפקוד ביד וברגל. גם בקופת החולים התלונן כי זקוק לעזרה. אין צורך בקביעות של מומחה רפואי לעניין הפגיעה התפקודית, להבדיל מקביעת הנכות הרפואית. התובע היה זקוק לעזרה עובר לתאונה וללא קשר אליה. לא ניתן לשייך את כל העזרה אותה מקבל התובע מהמוסד - לתאונה. גם אם המוסד דחה את תביעת התובע לסיעוד עובר לתאונה, עדיין, התובע הרגיש שהוא זקוק לעזרה. התובע יצר מצג כי הוא זקוק לעזרה במטרה לזכות בהטבות והוא מושתק כיום מלטעון אחרת. שעות הסיעוד שמקבל התובע מהמוסד עונות על כל צרכיו. התובע החליט להעסיק את הגב' גאיגי גם בשעות אחר הצהריים מסיבותיו האישיות, מטעמי נוחות ובשל בדידותו. הנתבעת טוענת כי את תגמולי הסיעוד לעבר ולעתיד יש לנכות במלואם משעור הפיצויים, שהרי הנתבעת חשופה לתביעת שיבוב של המוסד לגבי מלוא התגמולים, כיון שהתובע הוכר כזכאי לעזרה רק לאחר התאונה. הנטל להוכיח ניכוי יחסי מוטל על התובע ולא על הנתבעת. הנתבעת צרפה לסיכומיה חוות דעת אקטוארית על פיה שווי שירותי הסיעוד מהמוסד, לעבר ולעתיד, עומד על 316,699 ₪. לאחר עיון בראיות ובטענות הצדדים, מסקנתי היא כי התובע זכאי לפיצוי מסוים בגין עזרת צד שלישי, לעבר ולעתיד, מעבר לסכומי הסיעוד שקיבל ויקבל מהמוסד. מסקנה נוספת היא כי הסיעוד אשר ניתן ויינתן על ידי המוסד נובע אך בחלקו מהתאונה. לא ניתן לקבל את טענת התובע כי עובר לתאונה היה עצמאי לגמרי, ללא כל מגבלות, וכי כל צרכי הסיעוד והעזרה שלו כיום נובעים אך ורק מהתאונה. טענה זו אינה מתיישבת עם חומר הראיות וגם לא עם הצהרות ותלונות שונות שהשמיע התובע עצמו עובר לתאונה ומהן אינו יכול להתנער כעת, לפי נוחותו. קיימים מספר שיקולים אותם יש לשקול לצורך הערכת הפיצוי לו זכאי התובע בגין עזרת צד שלישי. מחד, אין חולק כי עובר לארוע, ואף לאחר הארוע המוחי שעבר במאי 2008, התובע לא נעזר בפועל בעזרת צד שלישי בתשלום וכי תביעה לסיעוד שהגיש למוסד נדחתה. המומחה הרפואי מטעם בית המשפט אף קבע כי לתובע לא נגרמה נכות רפואית בתחום הנוירולוגי עקב הארוע המוחי וכי מדובר בארוע שחלף מבלי להותיר נכות. לאחר התאונה הוכר התובע כזכאי לסיעוד על ידי המוסד וזכאותו הלכה וגדלה עם השנים. מאידך, קיים תיעוד רב לגבי בעיות רפואיות מהן סבל התובע עובר לתאונה וקיימים רישומים לגבי תלונות התובע בעניין קשיי תפקוד והצורך שלו בעזרה עובר לתאונה. זאת ועוד, עיקר תלונות התובע וממצאי המוסד לגבי חוסר תפקודו העצמאי של התובע אינם מתייחסים לפגיעתו האורטופדית היחידה בתאונה, פגיעה בכתף. כך, התובע ציין עובר לתאונה, לאחר הארוע המוחי, כי הוא מפחד ללכת וכי הוא סובל מזה מספר חודשים מקשיי הליכה לאחר הליכה של כ - 30 מטרים ומקשיי נשימה. נרשם במסמך רפואי לאחר הארוע המוחי כי הוא זקוק לעזרה והשגחה. לנציגי המוסד אמר כי היד והרגל שלו "מקולקלים" וכי הוא חש חולשה. עוד קודם לארוע המוחי קיימים רישומים על סחרחורות, כאבי ראש וקשיי נשימה. התובע עצמו העיד כי לא בצע עבודות ניקיון עובר לתאונה וכי אחת הסיבות בגינן נזקק למטפלת היא הבדידות. יש לזכור כי התובע סבל שנים רבות עובר לתאונה מסכרת לא מאוזנת וממחלת ריאות כרונית. נראה כי מחלותיו הכרוניות החמירו עם השנים וגרמו לירידה מתמדת ורצופה בתפקודו, כאשר התובע כיום כבן 79 שנים. התלונות העיקריות אותן משמיע התובע עד היום, ואלו הן התלונות שהוצגו גם בפני נציגי המוסד לצורך הערכת התלות, הן בגין קשיי עמידה והליכה, סחרחורות, קשיי נשימה, כאבי גב, ראש ונפילות. בשל הנפילות אף נגרמו לו שברים בצלעות, מה שהחמיר עוד יותר את מצבו התפקודי בתקופה מסוימת. גם במסגרת הערכת התלות במוסד צוין כי התובע סובל ממחלות כרוניות "אשר פגעו בכושר תפקודו במידה רבה". יש לזכור, כאמור, כי הפגיעה האורטופדית היחידה של התובע בתאונה, כפי שנקבע על ידי המומחה הרפואי מטעם בית המשפט, היא בכתף, כאשר קיימת נכות פסיכיאטרית נוספת בת 5%. מגבלות ההליכה, העמידה, הסחרחורות, כאבי הראש וכאבי הגב - אינן קשורות לתאונה. מדובר בראיות בעלות משקל משמעותי לעניין חוסר תפקודו של התובע והיזקקותו לעזרת צד שלישי. טענת התובע כי לא ניתן להתחשב בראיות אלו בהעדר חוות דעת רפואית אינה מקובלת, שהרי מדובר בהערכה תפקודית ולא בקביעת נכות רפואית. הערכת התפקוד מסורה לשיקול דעת בית המשפט, אשר אמור להתחשב בכלל הראיות שהוצגו. על בסיס כלל השיקולים והראיות שפורטו יש להעריך צרכיו של התובע בעזרת צד שלישי עקב התאונה. לאחר התאונה החל התובע לקבל סיעוד מהמוסד, תחילה 9.75 שעות בשבוע והחל משנת 2010 - 18.87 שעות בשבוע. בשנת 2009 נעזר בעזרה נוספת, באופן פרטי. כאמור, לא ניתן לשייך את מלוא העזרה שניתנה מהמוסד לתאונה וגם לא ניתן לשייך לתאונה את מלוא העזרה הנוספת שנטל התובע. במסגרת הליך זה איני נדרשת לקבוע במדויק מהו החלק היחסי של התאונה מתוך כלל זכאותו של התובע בשרותי סיעוד מהמוסד וגם לא הוצגו ראיות בנושא זה. הדרך המתאימה, לטעמי, לקבוע את סכום הפיצוי לו זכאי התובע היא הערכה גלובלית של היקף העזרה לה נזקק מעבר לשירותי הסיעוד שניתנו, ניתנים ויינתנו לו על ידי המוסד, תוך התחשבות בכלל הראיות והשיקולים שפורטו לעיל. אני מניחה כי התובע, בעיקר בתקופות מסוימות לאחר התאונה וכל עוד זכאותו מהמוסד הייתה בהיקף קטן יותר, נזקק לעזרה עודפת בגין התאונה, מעבר לזו שניתנה לו מהמוסד. לאחר מכן, נראה כי חלה החמרה במצבו הבריאותי שאינו קשור לתאונה ולכן גם גדל היקף זכאותו. ניתן לומר כי העזרה הניתנת לו כיום מהמוסד מספקת את עיקר צרכיו הנובעים מהתאונה. באשר לעזרת בני משפחה מעבר לסיעוד - התרשמותי היא כי במהלך תקופה מסוימת בת מספר חודשים לאחר התאונה ניתנה עזרה כזו, אך לאחר מכן אין מדובר בעזרה בת פיצוי. בהתבסס על כלל השיקולים, אעמיד את גובה הפיצוי, לעבר ולעתיד, לו זכאי התובע בגין התאונה, מעבר לשירותי הסיעוד אותם קיבל ויקבל מהמוסד, על סכום של 45,000 ₪ נכון להיום, כולל ריבית. התובע עותר גם לפיצוי בגין הוצאות נסיעה, ניידות והוצאות רפואיות, לעבר ולעתיד. צורפו קבלות על סך של כ - 3000 ₪. הנתבעת טוענת כי נכות בכתף אינה מצריכה הוצאות ניידות מוגברות מעבר לאלו שהיו עובר לתאונה. עוד טוענת הנתבעת כי קיימות קבלות "חשודות", כאלו ששעת הנסיעה היא בשעות הקטנות של הלילה, כאלו המתייחסות לנסיעה עם מזוודה, קבלות על נסיעות להרצליה, גבעתיים, ראשון לציון ובת ים, מה שסותר את טענות התובע כי אינו מרבה לצאת מהבית. לגבי הוצאות רפואיות, טוענת הנתבעת, הקבלות שצורפו מתייחסות לתרופות בגין המחלות הכרוניות שלו שאינן קשורות לתאונה. התובע לא יזדקק לכל טיפול הקשור בפגיעתו בתאונה. בהתחשב בנכותו של התובע, לאחר שקילת טענות הצדדים וחומר הראיות אני מעמידה את סכום הפיצוי בגין ראשי נזק אלו, לעבר ולעתיד, על סכום כולל של 10,000 ₪ נכון להיום. בגין כאב וסבל, בהתאם לגילו ונכות רפואית בת 19.25%, זכאי התובע לפיצוי בסכום של 20,000 ₪ במעוגל, נכון להיום, כולל ריבית. יצוין, כי האשפוזים ממאי 2009 וממאי 2010 אינם קשורים לתאונה. מסכום הפיצויים ינוכה התשלום התכוף ששולם, ממנו ינוכה שכ"ט עו"ד ומע"מ, ולו יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. סכומי הפיצוי הם, כאמור, מעבר לתגמולי המוסד ואין לנכות את תגמולי המוסד מסכום הפיצויים. כפי שצוין, תגמולי המוסד אינם משולמים רק בשל התאונה ומדובר בשילוב בין התאונה ובין יתר מחלותיו ומצבו הרפואי של התובע שאינם קשורים לתאונה, כפי שאף נרשם במסמכי המוסד. כפי שצוין, במסגרת הליך זה איני נדרשת להכריע מהו החלק היחסי אותו ניתן לייחס לתאונה מתוך תגמולי המוסד ולא הובאו ראיות בעניין זה. ליתרת סכומי הפיצוי יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור 13% והוצאות המשפט (אגרה ועדים), כל הוצאה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק. הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין אצל ב"כ הנתבעת ולאחר מועד זה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. התביעה כנגד הנתבעת 3 נדחית, כאמור. לאחר עיון בטענות הצדדים בנושא הוצאותיה של הנתבעת 3, אני קובעת כי הנתבעת תישא בהוצאות הנתבעת 3 בסכום כולל של 12,000 ₪ וכן תישא בסכומי האגרה בהודעה לצד שלישי. ההודעה לצד שלישי נמחקת ללא צו להוצאות. ידייםשבר