שברים ברגל בתאונת קטנוע

דוגמא לפסק דין בנושא שברים ברגל בתאונת קטנוע: 1. תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד 26/11/1984, בעקבות תאונת דרכים מיום 11/8/07. התאונה אירעה עת רכב התובע על קטנוע שהיה מבוטח בביטוח חובה על פי פוליסה שהוצאה על ידי הנתבעת. אין מחלוקת בין הצדדים בנוגע לנסיבות אירוע התאונה ולחבותה של הנתבעת לפצות את התובע בגין נזקיו. הצדדים חלוקים רק על היקף הנזק ושיעור הפיצויים המגיעים לתובע בעקבות התאונה. הרקע 2. ביום 11/8/2007 רכב התובע על קטנוע, שהיה מבוטח בביטוח חובה על ידי הנתבעת, מביתו למקום עבודתו בתחנת הדלק בקיבוץ בית השיטה. התאונה אירעה כאשר רכב חולף פגע בקטנוע עליו רכב (להלן: "התאונה"). בתאונה נפגע התובע בכל חלקי גופו. ממקום התאונה פונה התובע באמבולנס לבית חולים "העמק" בעפולה, שם אובחן כי הוא סובל מחבלת ראש, מפריקת כתף ימין, דפורמציה קשה של רגל שמאל עם שבר פתוח בשוק, שבר בירך רגלו השמאלית, שבר באמת יד ימין, דפורמציה של שורש כף יד ימין, פגיעה בברך ופגיעה בחזה בצד ימין. כן נגרם לתובע שבר בשן קדמית כאשר הכתר נפל. התובע אושפז במחלקה האורתופדית ועבר ניתוח לקיבוע השברים ברגל שמאל בעזרת מסמר תוך לשדי וקיבוע השבר בשורש כף היד בגבס. בהמשך עבר ניתוח נוסף לקיבוע השבר בשורש כף יד ימין ע"י פלטה וכן הוחלף אחד הברגים במסמר. ביום 29/8/07 הועבר התובע להמשך שיקום בבית חולים אלישע בחיפה. במהלך אשפוזו שם המשיך התובע בקבלת טיפולי פיזיותרפיה, וביום 30/9/07 הוא שוחרר לביתו עם הנחיות לא לדרוך על הרגל המנותחת, המשך מעקב אצל אורתופד, המשך פיזיותרפיה, ייעוץ במרפאה אורתופדית כעבור שבועיים וטיפול מקומי במשחה בפצע של שוק שמאל. בעת שחרורו מבית החולים נרשם כי מצבו הכללי משביע רצון, תנועות וכוח גס בגף עליון בגדר סביר, כאבים בשוק שמאל אם כי הנפיחות שם פחתה וטווח תנועות מוגבל בקרסול. 3. כחמישה חודשים לאחר התאונה, ביום 18/1/08 אושפז התובע פעם נוספת בבית חולים העמק לאחר שנפל בביתו עקב סחרחורות ונחבל בגבו. בבדיקתו בבית החולים נמצא כי נגרם לו שבר בחוליה D8. התובע טופל שמרנית במנוחה ושוחרר לביתו ביום 21/1/08. 4. ביום 12/8/09 אושפז התובע שוב בבית חולים העמק ועבר ניתוח להוצאת הברגים מרגלו השמאלית. כעבור מספר ימים, ביום 15/8/09 הוא שוחרר לביתו. בבדיקתו לאחר מכן נמצא כי השברים התאחו תוך קיצור באורך הרגל בשיעור של פחות מ- 2 ס"מ. התובע הופנה לתרגול הליכה. סך הכול אושפז התובע בבתי חולים בעקבות התאונה למשך 60 ימים. 5. לאחר שחרורו מאשפוז המשיך התובע בטיפול ומעקב במסגרת המרפאה האורתופדית של בית חולים העמק וכן במסגרת קופת חולים, וקיבל טיפולים פיזיותראפיים, הידרותרפיים וריפוי בעיסוק. בסמוך לאחר אירוע התאונה הופנה התובע לקבלת טיפול נפשי או להתייעצות עם נוירולוג עקב בעיות שינה עליהן התלונן. עם זאת לא הובאה ראיה כלשהי כי התובע פנה לקבלת טיפולים אלו. 6. במועד התאונה היה התובע כבן 23 . התובע סיים 12 שנות לימוד עם תעודת בגרות מלאה (נספח 8א' לתצהיר התובע ת/2). במהלך לימודיו התיכוניים השתתף התובע בפרויקט "מיכא"ל - מיצוי כישורים אישיים למצוינות" וכן במחנה מנהיגות צעירה בפקיעין. בתום הלימודים התגייס לצה"ל ושירת ביחידה קרבית כלוחם ומפקד. הפרופיל הרפואי שנקבע לו עם גיוסו לצבא היה 97. לאחר שחרורו מהצבא, בחודש מרץ 2006, עבד התובע במשך מספר חודשים במפעל החמוצים של קיבוץ בית השיטה, כמפעיל מכונות (עמ' 14). ביום 22/10/06 החל התובע לעבוד ב"עבודה מועדפת" בתחנת הדלק בבית השיטה כמתדלק וכזבן בחנות. בתקופה זו הוא שכר דירה בקיבוץ בית השיטה הסמוך והיה פעיל בתחום הספורט (בפרט ברולר הוקי) ובתחום המוסיקה. 7. בתקופה הסמוכה לאחר התאונה היה התובע מרותק לביתו, ונזקק לסיוע ולסיעוד. בתחילה נזקק לכיסא גלגלים אך בהמשך השתמש לניידותו בקביים. לאחר שחרורו מהשיקום בבית חולים אלישע חזר התובע להתגורר בבית אמו בעפולה, אשר סעדה אותו וסייעה לו בצרכיו השונים. 8. עוד בטרם אירוע התאונה נרשם התובע ללימודי הנדסת סאונד במכללת עמק הירדן (עמ' 14). כשנה לאחר התאונה, בספטמבר 2008 החל התובע את לימודיו שם, ואף עבר להתגורר לבדו בדירת חדר בקיבוץ האון הסמוך (סעיף 18 לתצהירו ת/2). במהלך לימודיו אושרה לו מלגת IMPACT ליוצאי יחידות קרביות בסך 5,000$ לשנה, אותה קיבל התובע במשך שנתיים (עמ' 16). כתנאי למלגה התנדב התובע כ- 4 שעות בשבוע בעזרה לקשישים בקיבוץ בלימודי מחשב. את הלימודים סיים התובע ביולי 2010, אך את התעודה טרם קיבל מאחר ונותר לו להגיש פרויקט גמר. מאז סיום הלימודים עסוק התובע בהכנת פרויקט הגמר שלו וכן בעזרה (ללא תמורה) לסטודנטים אחרים (עמ' 16). התובע עבד בשכר רק בחמש הזדמנויות, כטכנאי סאונד באולפן הקלטות אליפלט (עמ' 17. ראו גם את דו"ח המוסד לביטוח לאומי בדבר רצף תעסוקתי של התובע - נ/1). לאחרונה פנה התובע למוסד לביטוח לאומי לשיקום. בטופס הפניה ציין התובע כי היה רוצה ללמוד לימודי השכלה גבוהה בתחום המחשבים (עמ' 16). לאחר סיום הלימודים חזר התובע להתגורר בבית אמו, והוא מתגורר ביחידה נפרדת בקומת הקרקע של הבית (עמ' 9). הנכות הרפואית 9. התאונה אירעה, כאמור, בדרכו של התובע לעבודתו, והוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי כ"תאונת עבודה". לתובע אושרה תקופת אי כושר מלא מיום התאונה ועד ליום 9/11/07. התובע עמד בפני ועדות רפואיות של המוסד לביטוח לאומי, אשר קבעו לו נכויות זמניות בשיעור 100% מיום 10/11/07 ועד ליום 31/10/08, 60% מיום 1/11/08 ועד 30/6/09 ו- 40% מיום 1/7/09 ועד 31/1/10. בסופו של יום הוועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי קבעה כי לתובע נותרה בגין התאונה נכות צמיתה בשיעור משוקלל של 50.14% החל מיום 1/2/10, לפי הפירוט כדלקמן: 20% בגין צלקות, 10% בגין הוצאת מניסקוס, 10% בגין חיבור גרוע של עצם הירך ללא הגבלת התנועות במפרקים הסמוכים, 10% בגין התקרחות, 10% בגין ארטריטיס עם השפעה קלה על כושר הפעולה והתנועות ו- 5% בגין שבר של חוליה שהתרפא בלי תזוזה. הוועדה קבעה כי לתובע לא נותרה נכות בתחום הנפשי, בתחום פה ולסת ובתחום הריאות. עוד קבעה הוועדה הרפואית כי מצבו הרפואי מגביל את תפקודו ועל כן החליטה על הפעלת הסמכויות לפי תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956 ולהגדיל את שיעור הנכות הכולל ולהעמידו על 67%. קביעת נכותו הרפואית הצמיתה של התובע על ידי הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי (להבדיל מהקביעה בדבר ההשפעה התפקודית של הנכות על פי תקנה 15 לתקנות הנ"ל) מחייבת בתביעה הנדונה לאור הוראות סעיף 6ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. תמצית הטענות 10. התובע טוען כי בעקבות התאונה נפגע כושר השתכרותו באופן משמעותי. לטענתו יש לאמץ את קביעת המוסד לביטוח לאומי בדבר נכותו התפקודית ולחשב את נזקיו בהתאם, כלומר על פי נכות תפקודית בשיעור של 67%. התובע טוען כי התאונה אירעה בטרם מיצה את מלוא כושר השתכרותו וכי יש להעריך כי אלמלא התאונה היה יכול להשתכר יותר מהשכר הממוצע במשק. על כן מבקש הוא להעמיד את כושר השתכרותו אלמלא התאונה על 12,000 ₪ בחודש. התובע טוען כי הוא זכאי גם לפיצוי בגין עזרת צד שלישי לה נזקק ויזדקק בעתיד, לפיצוי עבור ההוצאות שנגרמו וייגרמו לו, לרבות הוצאות ניידות ובסך הכול מבקש התובע לקבוע כי נזקיו בעקבות התאונה עומדים על סך של 4,476,583 ₪. הנתבעת סוברת כי נזקיו של התובע נמוכים בהרבה. הנתבעת סבורה כי חלק ניכר מהנכויות הרפואיות שנקבעו לתובע אינן משפיעות על כושר השתכרותו. על כן מבקשת הנתבעת לקבוע כי השתכרותו פחתה בשיעור של 20% בלבד. עוד סבורה הנתבעת כי כושר השתכרותו של התובע אינו עולה על השכר הממוצע במשק. הנתבעת מדגישה כי התובע היה עדיין בתחילת דרכו המקצועית עת נפגע ועל כן יש להניח כי ינתב את צעדיו בעתיד בהתאם למצבו הרפואי באופן שיצמצם את הפגיעה בכושרו. הנתבעת מדגישה גם כי יש לנכות מכל פיצוי שייפסק לתובע את התגמולים שקיבל ויקבל מהמוסד לביטוח לאומי. בשים לב לכך סבורה הנתבעת כי נזקיו של התובע הינם בסך של 531,466 ₪ בלבד. נזקים אלו נופלים מסכום תגמולי המוסד לביטוח לאומי, דהיינו הנתבעת סבורה כי תביעת התובע נבלעת בתגמולים. הואיל והתאונה אירעה במהלך עבודתו של התובע ומכוח סעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995, מבקשת הנתבעת להעמיד את הפיצוי לתובע על 25% מסך הנזקים ועל כן מבקשת כי ייפסק לתובע פיצוי בסך של 132,866 ₪ בלבד. נזקי התובע נזק לא ממוני 11. על פי תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976, הפיצוי המגיע לתובע על פי הנכות הרפואית שנקבעה על ידי המוסד לביטוח לאומי- 50% ועבור - 60 ימי אשפוז, ובתוספת ריבית מיום התאונה הינו 122,143 ₪. הפסדי שכר 12. לאחר שחרורו מהצבא ועד למועד אירוע התאונה התובע עבד בעבודות מועדפות למיניהן, במפעל ובתחנת דלק, ושכרו עמד על 4,644 ₪ (מאי 2007), 3567 ₪ (יוני 2007) ו- 2,957 ₪ (יולי 2007). בממוצע מדובר על שכר חודשי של 3,722 ₪ וצמוד להיום 4,395 ₪. עם זאת אין בהכנסותיו האמורות כדי לשקף את פוטנציאל השתכרותו בעתיד, שכן מדובר בתקופה בה היה צעיר וטרם בחר את דרכו המקצועית בחיים. לאחר התאונה התובע פנה ללימודי הנדסת סאונד, אליהם נרשם כאמור עוד לפני התאונה. את הלימודים סיים התובע, פרט לפרויקט גמר אותו עליו להשלים לצורך קבלת התעודה. עם זאת ראינו כי גם בטרם קבלת התעודה החל התובע לעבוד במקצוע, אם כי באופן חלקי בלבד. למימון הלימודים נעזר התובע במלגה הניתנת ליוצאי יחידות קרביות בצבא. כל אלו, בנוסף לעיסוקו במוסיקה מילדות (כולל נגינה על גיטרה ותופים ויצירת מוסיקה) מצביעים על כך כי התובע ראו ועדיין רואה את עתידו בתחום זה. על כן אין לקבל את טענתו של התובע כי מדובר בתחביב בלבד, שאמנם מעניין אותו "...אבל לא בקטע של עבודה" (עמ' 16). הטענה כי המשכורת במקצוע זה אינה טובה וצריך לעבור למרכז הארץ בשביל שכר טוב (עמ' 16) אין בה כדי לשלול את המסקנה כי התובע כיוון עצמו, עוד לפני התאונה, לתחום האמור. 13. אינני מקבל גם את טענת התובע לפיה עקב התאונה נמנע ממנו לממש הצעות עבודה שלצידן שכר גבוה, שקיבל על סמך עברו הצבאי. התובע הציג מספר מכתבים ובהם הצעות עבודה ממשרד הביטחון, כמאבטח (בשדות התעופה הפנים-ארציים, במשרד הביטחון, בליווי טיולים, במעבר "ריחן"), במשרד ראש הממשלה ובמשטרה (נספח 4 לתצהירו ת/2). מדובר בהצעות עבודה כלליות, בגדר מידע פרסומי בלבד, הנשלחות לחיילים המשוחררים על ידי היחידה להכוונת חיילים משוחררים במשרד הביטחון, כדי לסייע להם בתחום התעסוקה. במידה והחייל המשוחרר מעוניין במשרה המוצעת עליו לפנות ישירות למעסיק הרלבנטי ולפעול מולו (ראו תעודת עובד ציבור מטעם משרד הביטחון, הקרן והיחידה להכוונת חיילים משוחררים ת/3). התובע העיד כי נענה לחלק מההצעות שקיבל, אך לאחר שנמסרו לו כל הפרטים "של בדיוק מה עושים בעבודה, תשלומים וזה לא הסתדר. זה היה מעבר לקו, רחוק", החליט שלא להיענות (עמ' 15). דהיינו, כבר לפני התאונה הצעות העבודה האמורות לא התאימו לתובע, ודחייתן נבעה לא מהתאונה (שטרם התרחשה) אלא מסיבות אחרות למיניהן (השכר המוצע, ריחוק מהבית). הפסדי העבר 14. בהתאם לקביעת המוסד לביטוח לאומי, התובע היה באי כושר מלא במשך למעלה משנה (14.5 חודשים). בתקופה זו, שבסיומה החל התובע את לימודיו במכללה, הוא זכאי להפסדי שכר בשיעור מלא, וזאת על בסיס שכרו עובר לתאונה. הפסדי השכר בתקופה האמורה עומדים, אפוא, על 63,725.50 ₪ (4,395 ₪ x 14.5 חודשים) ובצירוף ריבית מאמצע התקופה 69,833 ₪. 15. לאחר מכן החל התובע את לימודיו במכללה. באותה תקופה ובהתאם לקביעת המוסד לביטוח לאומי, הוא עדיין סבל מנכות רפואית חלקית, בשיעורים הולכים ופוחתים - 60% נכות למשך 8 חודשים ו- 40% נכות למשך 7 חודשים. בכל התקופה האמורה אושרה לתובע תביעתו להכרה כנכה נזקק לפי תקנה 18א' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, שכן בהתאם לקביעת ועדת הרשות, התובע לא היה מסוגל לעבודתו (כמתדלק) באופן זמני (ראו האישורים שצורפו ל- ת/4). אמנם במקביל ללימודיו במכללה וכתנאי לקבלת המלגה התובע התנדב כ- 4 שעות בשבוע בסיוע לקשישים בלימודי מחשב, אך אין בכך כדי לשלול את הקביעה כי לא היה מסוגל לעבודתו. יש להניח כי אלמלא נכותו היה התובע מוצא עבודה, ולו גם חלקית, במהלך הלימודים. מאחר וכידוע במהלך לימודים הזמן הפנוי לעבודה מצומצם אני קובע כי התובע יכול היה להשתכר אלמלא הנכות סך של 2,700 ₪ בחודש בלבד (כ- 60% מהשתכרותו עבודה מועדפת). על כן זכאי התובע לפיצוי בגין הפסדי שכר חלקיים גם בתקופה זו, וכן בששת החודשים שלאחר מכן (פברואר - יולי 2010), עד לסיום לימודיו. מדובר על הפסדים בסך של 56,700 ₪ (21 חודשים x 2,700 ₪) ובצירוף ריבית מאמצע התקופה סך של 59,656 ₪. 16. בהתאם לעדותו של התובע, מאז סיום לימודיו הוא עוסק בהכנת פרויקט הגמר שלו ובעבודות נוספות בתחום הסאונד, לרבות הכנת פסי קול למטלות גמר של סטודנטים אחרים, אך הכל ללא תמורה (עמ' 16). העבודה היחידה עליה קיבל תמורה הייתה באולפן הקלטות באליפלט. כיום התובע מתקיים מהגמלה שמקבל מביטוח לאומי (עמ' 17). 17. נכותו הרפואית הצמיתה של התובע הינה, כאמור, בשיעור 50%. לצורך חישוב הפסדיו יש לברר מהי מידת השפעתה של הנכות על תפקודו. אין ספק כי בנכותו של התובע ובמגבלותיו יש כדי לפגוע בכושר עבודתו וביכולת השתכרותו. אמנם ועדת הרשות לעניין תקנה 15 מצאה כי הממצאים הרפואיים בעקבות התאונה אינם מונעים מהתובע לחזור לעבודתו כמתדלק על מגוון הפעילויות הנלוות לה (קופאי, שטיפה וניקיון התחנה וכדומה) (ראו דו"ח הוועדה שצורף ל- ת/4), אך הוועדה הרפואית לעררים שקבעה את נכותו הצמיתה של התובע קיבלה רק באופן חלקי את המלצות ועדת הרשות, והחליטה להפעיל את תקנה 15 בשליש, מאחר ו"לאור הפגיעה בברך ובעצם הירך הועדה מתרשמת שאכן אינו מסוגל לעמוד שעות רבות על הרגליים" (פרוטוקול ועדה מיום 7/7/07, צורף ל- ת/5). המגבלות מבחינה מוטורית, הקשיים בעמידה או הליכה ממושכת ובפעילות פיסית לסוגיה, הכאבים באזור השברים והפגיעה בידו הדומיננטית, מקשים על עבודתו של התובע. עם זאת, אין ספק כי חזרתו של התובע לעסוק בספורט (ראו תמונות התובע נ/3 ועדותו בעמ' 19) מקלה ומפחיתה מהקשיים האמורים. מלבד זאת עיקר עבודתו של התובע אינה מחייבת מאמץ גופני. גם התובע וגם אמו העידו כי הוא יושב שעות רבות מול המחשב, עסוק בהכנת מיקסים (עמ' 18-19, 9). השפעת נכותו האורתופדית של התובע אינה זהה, אפוא, לשיעור הנכות. הנכויות הרפואיות שנקבעו לתובע בגין צלקות (ברגל וביד, בשיעור 20%) ובגין התקרחות (10%) הינן בעלות משמעות קטנה ביותר, אם בכלל, על כושר עבודתו והשתכרותו של התובע. אשר לטענות התובע בדבר צליעה, אמנם קיים אצלו קיצור של רגל שמאל, אך מדובר בקיצור מועט שלא נקבעה בגינו נכות ואין לו כל משמעות תפקודית. אף הוועדה הרפואית לעררים מיום 10/11/10 אשר בדקה את התובע ציינה כי אינו סובל מהגבלה בתנועות רגל שמאל. לאור כל האמור נראו לי לקבוע כי בשל מצבו הרפואי והנכות ממנה הוא סובל, נגרם לתובע הפסד בשיעור של 30% מכושר השתכרותו. 18. לא הובאו נתונים מהי ההכנסה הממוצעת של הנדסאי קול. התובע גם לא הציג את תלושי השכר שקיבל בגין עבודתו באולפן ההקלטות באליפלט. בהעדר נתונים אחרים ומתוך הנחה כי אף אם השכר ההתחלתי בתחום הינו נמוך יחסית הרי שהתובע היה משתדל להשלים הכנסות, נראה לי נכון להניח כי התובע היה משתכר אלמלא נכותו שכר בשיעור השכר הממוצע במשק. על כן אחשב את הפסדי השתכרותו ממועד סיום לימודיו (יולי 2010) ועד היום על בסיס הפסד של 30% מהשכר הממוצע. השכר הממוצע נכון להיום הינו 8,994 ₪, כלומר הפסד חודשי של 2,698 ₪. סך הכל מדובר ב- 28 חודשים, כלומר הפסד של 75,550 ₪. לסך זה יש להוסיף ריבית מאמצע תקופה ועל כן הסכום המלא הינו 79,490 ₪. סך כל הפסדי שכרו של התובע לעבר - 208,979 ₪. הפסדי שכר לעתיד 19. אין בפני נתונים אודות שכרם של הנדסאי קול. בנסיבות אלו כאשר התובע בתחילת דרכו המקצועית בחיים, יש לחשב את הפסדי השתכרותו בעתיד על בסיס השכר הממוצע במשק, העומד כיום על 8,994 ₪, ובניכוי מס הכנסה 8,419 ₪. הפסדי שכרו של התובע לעתיד עד גיל 67 (מקדם היוון 275.67), ועל בסיס הפסד חודשי בשיעור 2,526 ₪ (8,419 ₪ x 30%), עומדים על 696,342 ₪. הפסד פנסיה וזכויות סוציאליות 20. יש להניח כי התובע יעבוד בעתיד ותהא לו הפרשה לפנסיה, ועל כן זכאי הוא לפיצוי בגין ההפסדים שייגרמו לו בעתיד עקב נכותו ומגבלותיו והפגיעה בכושר השתכרותו בגין התאונה. עם זאת יש לזכור כי גם התובע צפוי להפריש לפנסיה מהכנסתו ועל כן על דרך האומדנה אעריך הפסדים אלה בסך של 70,000 ₪. עזרת צד שלישי 21. בעקבות התאונה היה התובע מרותק לביתו במשך תקופה ממושכת ונזקק לעזרה מוגברת ועל כן חזר להתגורר בבית אמו. אמו של התובע העידה אודות העזרה שניתנה לתובע על ידה, לרבות עזרה ברחצה, ניקיון, צחצוח שיניים, אכילה, סילוק צרכים, הוצאה לטיולי התאווררות, הכנת אוכל, עזרה להתלבש, להתנייד בבית וכן חבישת הרגל מדי יום. כן העידה האם על טיפולה בניירת, בהליכי המוסד לביטוח לאומי לרבות ליווי התובע בוועדות הרפואיות, באישורים ובהשגת כיסא גלגלים וקביים דרך ארגוני עזרה לנכים (תצהירה ת/1). בתקופת האשפוזים אמו של התובע העידה כי שהתה לצידו כל הזמן ודאגה לכל צרכיו. אמנם האם העידה כי הטיפול בתובע גרם להזנחת חייה האישיים, לרבות משק הבית, ופגע בטיפולה בילדיה האחרים, אחד בבית הספר והשנייה שהתגייסה באותה תקופה לצה"ל (סעיף 4 לתצהירה ת/1), אך לא הובאו ראיות להפסדי שכר. האם העידה כי היא מתפרנסת מעבודות יד שהיא עושה, סריגה, אריגה, תפירה, רקמה, אותם היא מוכרת בתערוכות וכן לחברים (עמ' 12), אך לא הביאה נתונים כלשהם לגבי הכנסותיה. 22. לאור מהות פגיעתו של התובע, ברגל, בכתף וביד, יש להניח כי בשנה הראשונה, כאשר היה מרותק לביתו ומוגבל בתפקודו, הוא נזקק לעזרה וסיוע מוגברים, אשר הושטו לו בעיקר על ידי אמו. את הפיצוי בגין תקופה זו הנני מעריך בסכום גלובאלי בשיעור של 50,000 ₪ (נכון למועד פסק הדין). לאחר תקופה זו התובע התאושש ועבר לגור לבדו בדירה ששכר בקיבוץ האון. התובע אף חזר לעסוק בספורט (תמונות נ/3). עם סיום הלימודים חזר התובע להתגורר בבית אמו, ביחידת דיור נפרדת. אינני סבור כי התובע נזקק עוד או כי יזדקק בעתיד לעזרת צד שלישי צמודה. עם זאת התובע סובל ממגבלות תנועה שעשויות להפריע לו בעתיד ועל כן ייתכן שיאלץ להיעזר באחרים לביצוע מטלות שונות בבית וכדומה. על כן אני מעריך את הפיצוי המגיע לתובע בראש נזק זה בסך של 120,000 ₪ (למועד פסק הדין). הוצאות נסיעות והוצאות רפואיות 23. התובע טוען כי נגרמו לו הוצאות רבות בגין התייעצויות עם מומחים, נסיעות - לביקורות, טיפולים רפואיים, פיזיותרפיה, הידרותרפיה, ריפוי בעיסוק, עזרים רפואיים, תרופות, טיפולים נפשיים. התובע ואמו העידו כי לצרכי ניידות הם השתמשו בעיקר במוניות, אך גם בעזרה בהסעות על ידי אחיו של התובע וחברים שלו (עמ' 11). התובע טוען עוד להוצאות בגין השתתפויות עצמיות בקופת חולים עבור בדיקות וביקורות. לטענת התובע כיום הוא נזקק למשככי כאבים לפי הצורך, ומדי מספר חודשים הוא נוסע לבדיקה אצל אורתופד שיקומי (עמ' 21). התובע צירף לתצהירו קבלות רבות, של מוניות, אוטובוסים, הסעות של יד שרה, דלק, אוכל, טיפולי שיניים, השתתפויות עצמיות בקופת חולים, אופטיקה הזורע. כן צורפה הצעת מחיר של נעליים אורתופדיות. אמו של התובע העידה כי היא טיפלה עבורו בקבלת החזר ההוצאות מביטוח לאומי, בהיות התאונה "תאונת עבודה". כך שופה התובע על ידי המוסד לביטוח לאומי עבור שתי נסיעותיו באמבולנס (עמ' 10), מוניות (עמ' 11), ההסעות של יד שרה (עמ' 11) ותרופות (עמ' 10). האם העידה כי צירוף הקבלות של אופטיקה הזורע נעשה בטעות (עמ' 11), וכך גם לגבי אחד מטיפולי השיניים שבוצע לפני התאונה (בשנת 2006). לגבי הנעליים האורתופדיות העידה האם כי לתובע יש את הנעליים האלו, אך לא ידעה לומר האם קופת החולים ממנה את רכישתם (עמ' 12). הנתבעת הצביעה על כך כי באוסף הקבלות שהתובע הגיש יש כפילויות רבות, חלק מהקבלות על הוצאות בעת האשפוז אינן מתקופת אשפוזו של התובע, חלקן מתאריכים לא רלבנטיים וחלקן דנות בהוצאות בגין פריטים לא רלבנטיים, כגון כדורי סטרפסילס לכאבי גרון. 24. לאור הוראות חוק הביטוח הלאומי ותקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה), התשכ"ח-1968, ומאחר והתאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כ"תאונת עבודה", זכאי התובע לקבלת החזר מהמוסד לביטוח לאומי בגין הוצאותיו הרפואיות והוצאות הנסיעה שנגרמו לו עקב התאונה. יצוין כי לתובע לא נקבעה נכות בתחום הנפשי, והוא אף לא צירף קבלות כלשהן בגין טיפולים נפשיים שקיבל, אם בכלל, ועל כן אין מקום לפסוק לו פיצוי כלשהו בגין טיפולים נפשיים. עם זאת, בגין הוצאותיו היתירות של התובע, מעבר להחזרים שקיבל מהביטוח הלאומי, לרבות בגין השתתפויות עצמיות והוצאות אש"ל בתקופת האשפוז, בגין טיפולי שיניים ובגין הוצאות מיוחדות נוספות שאינן מתועדות ושניתן להניח כי התובע הוציא בעת אשפוזו בבית החולים ולאחר מכן, יש מקום לפסוק לו פיצוי על פי אומדנה, בשיעור גלובאלי של 50,000 ₪ (נכון למועד פסק דין זה). 25. אשר להוצאות בעתיד, התובע אינו נזקק עוד לטיפולים קבועים כלשהם, אלא רק לביקורות מדי מספר חודשים אצל אורתופד שיקומי ומשככי כאבים לפי הצורך. מאחר ובגין הוצאות אלו זכאי התובע להחזר מהמוסד לביטוח לאומי, אין מקום לפיצוי נוסף בראש נזק זה. ניידות 26. לטענת התובע עקב טיב הנכות האורתופדית והצליעה ממנה הוא סובל, הוא אינו יכול ללכת מרחקים ארוכים כבעבר ונזקק לרכב לצורך ניידותו, ועל כן הוא תובע פיצוי בגין הוצאות הדלק המוגברות שנגרמו ונגרמות לו עקב התאונה. 27. הוועדה הרפואית לעררים מיום 10/11/10 אשר קבעה את נכותו הצמיתה של התובע ציינה בבדיקתה כי השבר ברגלו השמאלית של התובע "...מחובר בציר נכון עם יצירת קאלוס מסביב" ורגל שמאל קצרה ב- 0.9 ס"מ מרגל ימין. עם זאת אין נפיחות או רגישות ברגל שמאל, אין הפרעה בתנועות הרגל ואין כאבים בתנועות אלו. עם זאת לעניין תקנה 15 ציינה הוועדה הרפואית כי "לאור הפגיעה בברך ובעצם הירך הועדה מתרשמת שאכן אינו מסוגל לעמוד שעות רבות על הרגליים" ולכן הפעילה תקנה 15 בשליש. 28. לעניין טענתו של התובע לצליעה, הגישה הנתבעת את תוצאות בדיקתו מיום 21/7/10 במעבדת התנועה של המכון לתפקודים מוטוריים בבית החולים שיבא (נ/4). ב"כ התובע התנגד להגשת המסמך בטענה כי מדובר בניסיון לסתור את קביעות המוסד לביטוח לאומי, כאשר הוועדה הרפואית שקבעה את נכותו הצמיתה של התובע (ביום 29/12/10) היא מאוחרת למסמך. אין בידי לקבל טענה זו. תוצאות הבדיקה האמורה לא עמדו בפני הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי שקבעה את נכותו הצמיתה של התובע, אחרת היה הדבר מצוין בפרוטוקול הדיון. בכל מקרה מדובר בבדיקה אובייקטיבית, אליה נשלח התובע על ידי רופאיו המטפלים. אין בבדיקה זו כדי לסתור את ממצאי הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, שכן אין חולק כי התובע סובל מקיצור באורך רגל שמאל. בדיקה זו באה לבחון את השפעתו התפקודית של קיצור זה על הליכתו של התובע. בבדיקת התובע במעבדה נמצא כי הקיצור הקל באורך רגלו השמאלית אינו משפיע כלל על ההליכה שלו וזו סימטרית בכל הפרמטרים. צוין כי אין צורך בהתערבות כלשהי, כירורגית או אחרת, והומלץ כי התובע יסתגל למצבו. בסיכום הודגש כי התובע יכול לחזור ולעסוק בספורט לשיפור יכולותיו המוטוריות. כן הומלץ על המשך פיזיותרפיה ושקילת הגבהה של 8 מ"מ ברגל שמאל. 29. מכל הטעמים האמורים ברור כי התובע אינו סובל ממגבלה של ממש בניידותו ובדרך כלל אינו נזקק לכל עזרה בניידות. עם זאת ייתכן והמגבלות, אף שאינן כה חמורות כנטען, יגבילו אותו בעתיד במידת מה והתובע יזדקק לניידות מוגברת במעט. על כן אני פוסק לתובע פיצוי בראש נזק זה בסך כולל של 75,000 ₪ בלבד. סכום זה מניח פגיעה קלה יחסית ואם התובע יזכה לגמלת ניידות מהמוסד לביטוח לאומי, בשל החמרה במצבו, הרי שסכום זה ישמש פיצוי נוסף. סיכום הפיצויים 30. סך כל נזקיו של התובע הינו על כן כדלקמן: נזק לא ממוני - 122,143 ₪ הפסדי שכר בעבר - 208,979 ₪ הפסדי שכר בעתיד - 696,342 ₪ הפסדי פנסיה - 70,000 ₪ עזרת צד שלישי לעבר - 50,000 ₪ עזרת צד שלישי בעתיד- 120,000 ₪ הוצאות- 50,000 ₪ ניידות- 75,000 ₪ סה"כ 1,392,464 ₪ ניכויים 31. מסך הפיצויים להם זכאי התובע כאמור לעיל, בשיעור כולל של 1,392,464 ₪, יש לנכות את תגמולי המוסד לביטוח לאומי בגין דמי פגיעה וגמלת נכות מעבודה שקיבל. בהתאם לחוות הדעת האקטוארית המעודכנת שצורפה כנספח ב' לסיכומי הנתבעת, סך כל תגמולי המוסד לביטוח לאומי האמורים הינם 755,988 ₪ (בתוספת הצמדה בלבד, נכון ליום 31/1/12), ובשערוך להיום ובתוספת ריבית מאמצע תקופה על תשלומי העבר - 775,748 ₪. אין מקום לניכוי שווי ההטבות להן זכאי יהיה התובע במסגרת הליך השיקום בו החל במסגרת המוסד לביטוח לאומי, כמפורט בתעודות עובד ציבור מטעם המוסד נ/7 ו- נ/8, שכן אין ראיה כי אכן קיבל את ההטבות האמורות, לאיזה תקופה יקבל אם בכלל, והאם יתמיד בתכנית השיקום. לבסוף יש לנכות את התשלום התכוף ששולם לתובע בסך של 9,000 ₪. הואיל ומדובר בתשלום הכולל שכר טרחת עורכי דין ינוכה רק הסכום "נטו", דהיינו הסכום ללא שכר הטרחה. סכום הניכוי הינו על כן 7,857 ₪, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית 9,928 ₪. סך כל הניכויים - 785,676 ₪. סוף דבר 32. בשים לב לכל האמור הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע בגין התאונה פיצויים (לאחר ניכויים) בסך של 606,788 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. כמו כן תשלם הנתבעת לתובע שכר טרחת עורך דין בשיעור של 13% + מע"מ מהסך האמור, ותשיב לתובע את אגרת בית המשפט ששילם בעת הגשת התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלום האגרה ועד ליום ההשבה. רגלייםקטנועשברתאונת קטנועתאונת אופנועתאונת דרכים