דוגמא לפסק דין בנושא שינוי ייעוד קרקע חקלאית למבני ציבור / הקמת בית ספר על קרקע חקלאית: זוהי עתירה לביטול החלטת המשיבה 3, (להלן: "הוועדה המחוזית" או "הוועדה"), בה הוחלט לדחות את התנגדות העותרת לתכנית מס' שד/7/1059 (להלן: "התכנית"), שעיקרה שינוי ייעוד קרקע מייעוד חקלאי לייעוד מבני ציבור, למטרת הקמת בית ספר יסודי אזורי חדש בתחומה של המשיבה 1, (להלן: "המועצה"). תמצית העובדות הצריכות לעניין העותרת היא עמותה רשומה, אשר הוקמה במטרה לפעול למען היישוב צופית. בתחומי הישוב מצוי בית ספר יסודי, שהוקם עוד בשנת 1933 (להלן: "בית הספר בצופית"). קרן ברל כצנלסון היא חברה לתועלת הציבור (להלן: "הקרן"), ובעלת הזכויות במתחם בית ברל, שבו קיימים כבר מספר מוסדות חינוך. ביום 15.6.09 הגישה המועצה לוועדה המקומית לתכנון ולבניה דרום השרון (להלן: "הועדה המקומית") תכנית שעניינה הרחבת שטח מתחם בית ברל לצורך הקמת בית ספר יסודי אזורי חדש, בדרך של שינוי ייעודה של קרקע חקלאית למבנים ומוסדות ציבור לחינוך. ביום 12.7.09 דנה הועדה המקומית בתכנית, והחליטה להעבירה לועדה המחוזית עם המלצה להפקידה. ביום 1.2.10 דנה מליאת הועדה המחוזית בתכנית והחליטה להפקידה בתנאים וביום 26.11.10 הופקדה התכנית. לתכנית הוגשו ארבע התנגדויות, ביניהן התנגדות העותרת. ביום 8.5.11 קיימה הועדה המחוזית דיון בהתנגדויות. לאחר שמיעת טענות הצדדים, החליטה הועדה לדחות את ההתנגדויות ולאשר את התכנית (להלן: "ההחלטה"). ביום 24.7.11 הוגשה על-ידי העותרת בקשת רשות לערור על החלטת הועדה המחוזית בפני המוצעה הארצית לתכנון ולבניה. ביום 15.8.11 החליטה יו"ר הועדה המחוזית לסרב לבקשת העותרת להתיר לה לערור על החלטת הועדה המחוזית. בעקבות כך הגישה העותרת עתירה מנהלית נגד החלטת יו"ר הועדה המחוזית לבית משפט זה, אלא שזו נמחקה בהסכמה (עת"מ 39335-12-12). ביום 15.12.11 הגישה העותרת עתירה זו, במסגרתה היא תוקפת את החלטת הועדה המחוזית לאשר את התכנית. תמצית טענות הצדדים טענות העותרת לטענת העותרת, משמעותה המעשית של החלטת הועדה המחוזית היא העברת בית הספר ממושב צופית לבית ברל, כשלטעמה החלטה זו לוקה בחוסר סבירות קיצוני. לטענתה, החלטת הועדה המחוזית נסמכת על טענות המועצה והצגת מצג שווא בפני הרשויות השונות כאילו קיים צורך דמוגרפי בהקמתו של בי"ס יסודי חדש כשלמעשה ביסוד אלה עומדים שיקולים זרים. החלטה זו אף עומדת בניגוד לעמדת משרד החינוך - שהחליט להקפיא את מהלך העברת בית הספר. ההחלטה אף נעדרת הגיון תכנוני כלכלי וחינוכי, תוך פגיעה אנושה בשטחים פתוחים. לטענת העותרת, החשש בדבר שיקולים זרים של המועצה שקידמה את התכנית, מבוסס גם על זיהוי מטרתה האמיתית מאחורי המהלך, והיא - הפיכת בית ברל למקור רווח חדש למפלגת העבודה באיצטלה של צורך חינוכי, אשר כלל איננו קיים. העותרת אף טוענת כי קיים חשש שהקרן מוסרת בידי המועצה שטחים נרחבים להקמת בית ספר, ללא תמורה, במטרה לאפשר לה להקים אולם אירועים "והמבין יבין". עוד טוענת העותרת כי המועצה הציגה בפני הועדה המחוזית מצג מטעה, לפיו רוב חברי הישוב צופית מעוניינים כביכול בהעברת בית הספר, וזאת בניגוד למצב האמיתי. לטענתה גם אם אין כל צורך בהקמת בית ספר יסודי חדש במתחם בית ברל. בתחום המועצה האזורית הוקמו לאחרונה 2 בתי ספר יסודיים חדשים והפניית התלמידים של ילדי המושבים הסמוכים לאותו בי"ס, בצורה שוויונית תפחית באופן משמעותי את מספרי התלמידים הלומדים בבית הספר במושב צופית. העותרת צירפה לעתירתה חוות דעת של מומחה בתחום תכנון ערים, מר זאב ברקאי (להלן: "המומחה"), בה מעריך המומחה כי אין כל צורך ענייני, תכנוני, כלכלי וחינוכי בהעברת בית הספר (נספח ו' לעתירה). עוד טוענת העותרת, כי החלטת הוועדה המחוזית נוגדת לעמת משרד החינוך, עתידה לפגוע באופן משמעותי בשטחים פתוחים ובשטח חקלאי, שיעודם ישונה לצורך הקמת בית הספר. לטענת העותרת, על פי מידע שהועב אליה, המשיבה 1 מתכננת לבנות באותו מתחם אמפיתיאטרון לכ - 1000 איש, שישמש במה למופעי רוק ומסיבות בשעות הלילה ויהווה מפגע לנוף ולשקט הכפרי. כמו כן, תיגרם לדבריה פגיעה באתר המורשת ההיסטורי "קלמניה", והכל ללא כל צורך אמיתי. מוסיפה העותרת ומלינה על כך שהוועדה כלל לא דנה בעיקר נימוקי התנגדותה לתוכנית, המפנים לשיקולים הזרים ששימשו את המועצה בנסיונה להביא לאישור התוכנית ועצמה את עיניה אל מול טענות העותרת בדבר הפגיעה הקשה הנגזרת מאישור התכנית במקרקעין ובסביבה. לבסוף טוענת העותרת כיה ועדה המחוזית מנעה ממנה את האפשרות להגיש ערר על החלטתה לוועדה הארצית לתכנון ובניה מנימוקים בלתי סבירים. טענות המועצה לטענת המועצה יש לדחות את העתירה על הסף, ובכל מקרה יש לדחותה גם לגופה. המועצה מעלה שלוש טענות מקדמיות המצדיקות, לדידה, את דחיית העתירה: הראשונה - טענות העותרת בדבר היעדר הצורך בהעתקת בית הספר צופית וחששה מסגירתו אינן רלוונטיות, ואין להן כל קשר לתכנית ולהחלטת הועדה המחוזית, העוסקת בהבטים תכנוניים של ניצול הקרקע, הרי בשינוי ייעודה של קרקע למטרת הקמת בית ספר יסודי חדש במתחם בית ברל, ולא בהעברת בית הספר. השנייה - אף אם נכונה היתה טענת העותרת, לפיה אין צורך (דמוגרפי-חינוכי) בהעתקת בי"ס בצופית ובהקמת בית ספר יסודי אזורי חדש בתחומי המועצה תחתיו, הרי שגם אז לא היה בכך כדי לדחות את התכנית, ולבטל את ההחלטה. ללא קשר לקשיים מקומיים אלה או אחרים הקיימים בבית הספר צופית, נוכח התרחבות יישובי המועצה והעליה במספר התושבים מדי שנה, ממילא, לכל הפחות בעתיד, יהיה צורך בהקמת בתי ספר חדשים בתחומי המועצה. השלישית - אין מקום לתקיפה עקיפה, ועוד בשיהו ניכר, של החלטת המועצה בדבר הקמת בית ספר חדש, שהתקבלה עוד בשנת 2009 באמצעות תקיפת החלטת מוסדות התכנון אשר נסמכו על אותה החלטה. יצוין כי עתירה דומה הוגשה על ידי המושב נמחקה על ידו לאור טענות המקדמיות שנטענו אף שם (עת"מ 39335-12-11). (ט) לגופו של עניין טוענת המועצה כי התנגדות העותרת לתכנית אינה נסמכת על טעם תכנוני של ממש או על פגמים בתוכנית עצמה. לטענת המועצה קיים צורך מובהק בהעברת בית הספר בצופית. ביה"ס נבנה בשנת 1933 והיה מיועד ל -200 תלמידים, ומשום כך נבנה על שטח מצומצם של 8 דונם. עם גידול במספר תושבי המועצה עלה בהתמדה מספר התלמידים בבי"ס והוא עומד כיום על 483. מספרם אף צפוי לעלות. לבי"ס אין פתרון מיגון/מקלוט. בנוסף, קיימת בעיה בטיחותית קשה עקב חוסר במרחב הסעות ראוי להבאה ואיסוף של התלמידים. כניסת האוטובוסים לבית הספר מתבצעת דרך רחובות צרים באזור המגורים של הישוב צופית. מצבו הפיזי של ביה"ס שנבנה כאמור בשנת 1933 מחייב חידוש, ותכנית "אופק חדש" שהוכנסה לביה"ס מחייבת אף היום את הגדלת השטחים המבונים, מה שאינו ישים. קיים מחסור בכיתות הספר והמעבדות, הוקמו בבית הספר מבנים יבילים וזמניים. עוד טוענת המועצה כי לא דבק כל רבב בנתונים שהציגה בפני משרד החינוך ובפני הועדה. באשר לעמדת משרד החינוך, טוענת המועצה כי אין בהחלטת משרד החינוך להקפיא לתקופת מה את מימון הקמתו של בית ספר יסודי חדש - כדי לפגוע בהצדקה לקדם את התכנית עצמה. המועצה אף טוענת כי אין ממש בטענת העותרת בדבר פגיעה בשטח החקלאי ובנוף הכפרי. (י) המועצה דוחה מכל וכל את טענות העותרת בדבר שיקולים זרים המניעים אותה, וטוענת כי כוונתה לקדם את התכנית כלל אינה נובעת משיקולים כלכליים נסתרים, אלא מצורך מובהק להעתקת ביה"ס בצופית. במסגרת העתירה לא הציגה העותרת כל פתרון לבעיות האמיתיות הקיימות, למעט חלוקת התלמידים בין בתי הספר באופן שונה מאשר הם מחולקים היום כך שבצופית ימשיכו ללמוד רק תושבי צופית, הצעה שלא תפתור את הבעיות הקיימות. באשר לטענת העותרת כי הקרקע שהושגה מהמשיבה 2 הותנתה בקבלת שימוש לאולם אירועים, טוענת המועצה כי אולם האירועים בבית ברל נסגר עקב פעילות אכיפה של הוועדה המקומית. (יא) לבסוף טוענת המועצה כי לאור הכלל בדבר אי התערבות בית המשפט לעניינים מנהליים, בשיקול הדעת של הרשות המנהלית, ובענייננו - של מוסדות התכנון, לרבות הועדה המחוזית, הרי שראוי לדחות את העתירה, שכן ההחלטה נושא העתירה אינה חורגת ממתחם הסבירות. טענות הקרן (יב) לטענת הקרן, היוזמה להקים את בית הספר היא של המועצה האזורית דרום השרון, והקרן אינה צד למחלוקת הקיימת בין העותרת לבין המועצה בשאלת מיקומו הנכון של בית הספר. עם זאת, יוזמה זו ראויה, בין היתר מאחר שבמתחם המיועד ממילא קיימים כבר מוסדות חינוכיים ורעיוניים רבים, לרבות בית הספר התיכון של המועצה. (יג) הקרן דוחה את טענות העותרת, לפיהן קיימת כוונה נסתרת להקים אולם אירועים ואמפיתיאטרון, וטוענת כי אין כל בסיס לטענות אלו. טענות הועדה המחוזית (יד) הועדה המחוזית טוענת כי החלטתה סבירה, נכונה עניינית ומוצדקת, ומכל מקום, לא ניתן לומר כי נפלו בהחלטה פגמים מנהליים היורדים לשרשו של עניין, אשר רק הם יכולים לבסס עילה להתערבות בית המשפט בהחלטת הגורם המוסמך, התכנוני והמקצועי. (טו) עוד נטען כי הטיעון המרכזי של העותרת נגד ההחלטה, בדבר העדר הצורך להעביר את בית הספר בצופית, אינו מצוי במישור התכנוני, וממילא הועדה כלל לא דנה בשאלת סגירתו של בית הספר צופית. הועדה מדגישה בעניין זה כי אין קשר בין שאלת העברת בית הספר בצופית לשאלת אישורה של התוכנית דנן. דיון והכרעה לאחר בחינת טענות הצדדים בכתבי הטענות ושמיעת טיעוניהם בע"פ, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות, מן הטעמים שיפורטו להלן: כפי שעולה מכתב העתירה, העותרת תוקפת את סבירות החלטת הועדה המחוזית בשני מישורים עיקריים. המישור הראשון עוסק בטענה כי הועדה המחוזית לא דנה כלל בטענות רלוונטיות לצורך קבלת ההחלטה. המישור השני עוסק בטענה כי הועדה שגתה במשקל שנתנה לשיקולים השונים שבהם דנה. עוד בטרם אתייחס לשאלת סבירות החלטת הועדה, אציין כי מרבית הטענות שהעלתה העותרת אינן רלוונטיות להערכת סבירותה ותוקפה של ההחלטה ודין העתירה להדחות מהטעמים המקדמיים שהעלו המשיבים. הסיבה "והעילה" להגשת עתירה זו היא התנגדותה של העותרת להעברת בית הספר בצופית לבית ברל. אולם, התוכנית שאושרה כלל אינה עוסקת בהעברת בית הספר בצופית, כי אם בהסדרת ההיבטים התכנוניים הדרושים לצורך הקמת בית ספר בבית ברל. סעיף 2.1 לתכנית מפרט את מטרותיה וקובע (נספח א' לעתירה): "1. הקצאת שטח לטובת הקמת בית ספר יסודי אזורי, ע"י שינוי יעוד שטח חקלאי. 2. קביעת זכויות בניה לשטח שייעודו מבני ציבור במסגרת בית ברל. 3. הסדרת הדרכים המובילות אל בית הספר ואל מתחם מבני הציבור בבית-ברל. 4. קביעת שימושים יעודים והנחיות להוצאת היתרי בניה." (ראו גם דברי ההסבר לתכנית) בסעיף 3.א להחלטה ציינה הועדה: "אף כי הרקע לצורך בהקצאת קרקע להקמת בית ספר חדש ועדכני היה הצורך בתחליף לבית הספר הקיים בצופית, אשר אינו עומד בתקני הבטיחות ובתקנים הנהוגים כיום להקמת בתי ספר, תכנית זו אינה מורה על סגירת בית הספר בצופית ואינה חלה בשטחו. עם כל הצער הכרוך בדבר לתושבי צופית, העדיפה הוועדה את "טובת הכלל" על "טובת הפרט" והתייחסה להיבט התכנוני שבהקמת בית הספר החדש. כמו כן מן הראוי לציין כי אין בהחלטתה זו בכדי להשפיע או לשנות את מעמדו של השטח עליו נמצא כיום בית הספר הקיים בצופית, שטח אשר נמצא ביעוד מאושר למבנה ציבור." הנה כי כן, התוכנית כלל אינה מתייחסת לבית הספר בצופית, וכל שכן אינה קובעת כי הוא ייסגר. התוכנית עוסקת אך בשינוי יעודה של קרקע למטרת הקמת בית ספר יסודי אזורי חדש, וזאת, אף אם קיימת אמנם הבנה בדבר קשר בין קידום התכנית לבין העברת בית הספר בצופית. נראה, איפוא, כי המסלול המתאים לתקיפת כוונתה של המועצה להעתיק את בית הספר בצופית לבית ברל יכול היה להיות אולי באמצעות עתירה נגד החלטת המועצה עצמה (שהתקבלה כאמור עוד בשנת 2009) - לא בתקיפת החלטת רשות התכנון העוסקת במתחם רחוק מהיישוב צופית. ועוד אוסיף לעניין זה, כפי שאף טען ב"כ העותרת בדיון לפני (עמ' 12 לפרוטוקול), המועצה אמנם הציגה מסמכים שבהם הועלתה היוזמה להעתקת בית הספר, אולם לא הצביעה על החלטה ברורה שהתקבלה בנושא. כך או אחרת, אני סבורה, כאמור, כי אין בידי העותרת עילה רלוונטית המצדיקה את תקיפתה העקיפה של כוונת המועצה באמצעות עתירה לביטול תכנית שאושרה, בה אין החלטה על העתקת בית הספר. לגופו של עניין, ומעבר לצורך, איני סבורה כי החלטתה של הועדה לאשר את התוכנית חורגת ממתחם הסבירות. כידוע, בית המשפט לעניינים מנהליים אינו מעמיד את שיקול דעתו במקום שיקול הדעת של הרשות, ובמקרה דנן - הרשות התכנונית (בג"צ 2920/94 אדם טבע ודין נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, פ"ד נ(3) 441 (1996); בג"ץ 2324/91 התנועה לאיכות השלטון נ' המועצה הארצית לתכנון ולבניה, פ"ד מח (3) 678 (1991). הועדה פירטה בהחלטתה המנומקת את השיקולים בעד ונגד אישור התוכנית - מנקודת מבט תכנונית - ולבסוף החליטה לאשרה. ולדבריה: "מההיבט התכנוני, הקצאת השטח לצורך הקמתו של בית ספר יסודי אזורי חדש בסמוך למוסד ציבורי חינוכי קיים הינה ראויה תכנונית". הועדה נימקה את החלטתה לאשר את התוכנית בצורך להתאים את התנאים והתקנים המקובלים לגידול האוכלוסייה הצפוי בעתיד, והסבירה שלא קיים כיום שטח קרקע המאפשר הרחבתו של בית הספר בצופית כפי הנדרש. הועדה אף הצביעה על שיקולי ביטחון הנוגעים לאמצעי מיגון נדרשים, וכן להיעדרם כיום של הסדרי תחבורה מתאימים (עמ' 8 להחלטה) בבית הספר בצופית. שיקולם אלה שעליהם התבססה הועדה הם שיקולים ראויים וההחלטה שהתקבלה ראויה אף היא. לא ניתן להצביע על פגם שדבק בהחלטה המצדיק את התערבות ביהמ"ש. עוד פירטה הועדה בהחלטתה אחת לאחת את הטענות נגד אישור התוכנית ודחתה אותן. כך, התייחסה הועדה לעמדת משרד החינוך, אשר הודיע אמנם כי לא יתקצב את בית הספר בשנה הנוכחית, אולם זאת - רק לשנה הנוכחית - 2011, וכי אישור התוכנית בועדה נועד ממילא ליתן מענה גם לעתיד. הועדה אף דחתה את הטענה כי התוכנית פוגעת ללא צורך בשטח חקלאי, בנוף הכפרי ובאתר מורשת היסטורי, בציינה כי התוכנית הועברה לבדיקת הגורמים הרלוונטיים, ובמקומות שנדרש הדבר הוצעו הפתרונות וניתנו האישורים המתאימים (עמ' 14 להחלטה). עוד ציינה הועדה בעניין זה כי: "הועדה סבורה כי השטח מתאים בהיקפו לצרכים הפרוגרמטיים הנדרשים כיום בהקמת בית ספר. השטח שנבחר להקמת בית הספר ראוי בשל מיקומו הנשען על דרכי גישה קיימות שאינן עוברות במרכזו של יישוב כפרי ומאפשרות גישה ישירה לאטובוסים וכלי רכב פרטיים ללא הפרעה לסביבה." לבסוף, אני דוחה גם את טענות העותרת לפיהן קיימים אינטרסים כלכליים נסתרים למועצה ולקרן, המעוניינות להקים אולם אירועים ומבנים אחרים במתחם, וכי המועצה פועלת/מונעת משיקולים זרים. טענות אלו נטענו בעלמא, ללא כל ביסוס, וממילא התכנית שאושרה אינה מתירה למועצה ולקרן להקים את אותם מבנים, כפי שאף ציינה הועדה בעניין זה (עמ' 10 להחלטה). 4. סוף דבר מכל האמור לעיל, העתירה נדחית. העותרת תישא בהוצאות ובשכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪, לכל אחת מהמשיבות. מבנה ציבורחקלאותקרקע חקלאיתשינוי ייעוד במקרקעין