## סוג התביעה: ## ## הסעד המבוקש: ## ## אגרה: ## ## האם קיים הליך נוסף בבית משפט או בבית דין, בקשר למסכת עובדתית דומה שהתובע הוא צד לו או היה צד לו? ## כן ## א. תיאור של בעלי הדין ## 1. התובעת: חברת "ציוד לכל בע"מ", ח.פ. _________, חברה פרטית הרשומה בישראל, אשר כתובתה הרשומה היא _________, תל אביב. התובעת עוסקת במכירת ציוד. 2. הנתבעת: מדינת ישראל – משטרת ישראל, באמצעות פרקליטות מחוז _________, אשר כתובתה היא _________, ירושלים. הנתבעת אחראית על אכיפת החוק, שמירה על הסדר הציבורי וחקירת עבירות פליליות. ## ב. הסעד המבוקש ## 3. כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצויים בסך כולל של 305,000 ₪ (שלוש מאות וחמישה אלף שקלים חדשים), בגין הנזקים הכספיים הישירים והעקיפים שנגרמו לה כתוצאה מרשלנותה של הנתבעת, כמפורט בכתב תביעה זה. 4. בנוסף, כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבעת בהוצאות המשפט של התובעת, בתוספת שכר טרחת עורך דין ומע"מ כחוק. 5. כבוד בית המשפט מתבקש לפסוק לתובעת ריבית והצמדה על סכום הפיצויים מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. ## ג. העובדות הנחוצות לביסוסה של עילת התביעה ומתי נולדה ## 6. התובעת מכרה ציוד ל_________ ו_________ (להלן: "החייבים"), אשר לא שילמו את תמורתו. בעקבות זאת, ניתן פסק דין כנגד החייבים, ונפתח תיק הוצאה לפועל לביצועו. 7. במסגרת תיק ההוצאה לפועל, ניסתה התובעת, באמצעות מנהלה מר _________ ובא כוחה דאז, עורך דין _________, לבצע עיקול במאפיית "לחם חם בע"מ" (להלן: "המאפייה"), אשר החייבים היו מנהליה. 8. ביום 2.2.2000, אדם בשם _________ הכשיל את ביצוע העיקול, בין היתר, באמצעות איום ושליפת חרב. בעקבות אירוע זה, הוגשה תלונה בתחנת משטרת _________ (להלן: "התלונה הראשונה"). 9. בעקבות התלונה הראשונה, הוצבו שני שוטרים שאפשרו את ביצוע העיקול ברישום. 10. בהמשך, ניתנה החלטה בתיק ההוצאה לפועל המאשרת הוצאת המעוקלים. אולם, בעקבות בקשה שהגיש _________ יחד עם _________, במסגרת הליך משפטי, בה ביקשו להצהיר כי הציוד במאפייה שייך להם, ניתנה החלטה המורה על עיכוב הוצאת המעוקלים. 11. בתאריך 27.6.2000, בוטל עיכוב ההליכים, אך אז התברר כי הציוד שעוקל ברישום הועלם מהמאפייה. 12. בעקבות העלמת המעוקלים, הוגשה ביום 23.7.2000 תלונה נוספת למשטרה (להלן: "התלונה השנייה"). מר _________ צירף לתלונה מכתב מפורט לעניין הציוד שעוקל, שוויו והכשלת העיקול. 13. בתאריך 18.11.2004, הוגשה תלונה נוספת, הפעם לתחנת המשטרה ב_________ בגין מרמה ועוקץ, אשר לטענת התובעת בוצעו על ידי _________ (להלן: "התלונה השלישית"). 14. התובעת טוענת כי הנתבעת לא טיפלה בתלונותיה כנדרש, ואף הסתבר כי התלונות אינן קיימות אצלה. רשלנות זו של הנתבעת גרמה לתובעת נזקים כספיים משמעותיים. 15. עילת התביעה נולדה עם התרחשות הנזק והתגלות הרשלנות, כאשר התובעת הבינה כי תלונותיה לא טופלו כראוי וכי נזקיה נגרמו כתוצאה מכך. ## ד. העובדות המקנות סמכות לבית המשפט ## 16. סמכותו העניינית של בית משפט נכבד זה לדון בתביעה זו נובעת מסכום התביעה, העולה על הסכום הקבוע בחוק לסמכותו של בית משפט השלום, וכן מאופי התביעה כתביעת נזיקין. 17. סמכותו המקומית של בית משפט נכבד זה נובעת מכך שהאירועים נשוא התביעה התרחשו בתחום שיפוטו, וכן ממקום מגוריה של התובעת. ## ה. פירוט הטענות ## ## הפרת חובת זהירות מושגית וקונקרטית ## 18. הנתבעת, באמצעות משטרת ישראל, חבה חובת זהירות מושגית כלפי הציבור בכלל, ובפרט חובת זהירות קונקרטית כלפי מתלוננים המגישים תלונות, כפי שנקבע בפסיקה הענפה בנושא. 19. חובת הזהירות הקונקרטית כלפי התובעת נוצרה עם הגשת התלונות למשטרה, אשר יצרו מערכת יחסים מיוחדת בין התובעת לבין הנתבעת, המחייבת את הנתבעת לפעול בזהירות ובמקצועיות. 20. הנתבעת הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה בכך שלא טיפלה בתלונות התובעת כנדרש, לא ביצעה חקירה יסודית ומקיפה, ולא נקטה בצעדים סבירים למניעת הנזק. 21. אי-טיפול הולם בתלונות, אי-זימון החשודים לחקירה ואי-איתור הציוד המועלם, מהווים הפרה בוטה של חובת הזהירות המוטלת על הנתבעת, ופגעו בזכותה של התובעת להגנה על רכושה. 22. הנתבעת הייתה צריכה לצפות כי אי-טיפול בתלונות יגרום נזק לתובעת, שכן מטרת התלונות הייתה למנוע את המשך העלמת הציוד ולאתר את האחראים, ומשלא פעלה כך, היא אחראית לנזקים. ## רשלנות באי-ביצוע חקירה כנדרש ## 23. הנתבעת התרשלה באופן חמור בכך שלא ביצעה חקירה יסודית ומקיפה ביחס לתלונות שהוגשו על ידי התובעת, ובכך מנעה את האפשרות לאתר את הציוד המועלם ולמצות את הדין עם האחראים. 24. אי-זימון _________ לחקירה לאחר הגשת התלונה הראשונה, למרות החשדות החמורים שעלו מן התלונה, מהווה מחדל רשלני של הנתבעת, אשר אפשר את המשך זלזולו והעלמת הציוד. 25. הנתבעת לא פעלה בהתאם לנהליה הפנימיים, המחייבים טיפול בתלונות עד לסיום החקירה, ואי-סגירת תיק אלא מסיבות מוגדרות, ובכך הפרה את חובתה כלפי התובעת. 26. העובדה שתלונות התובעת לא נמצאו אצל הנתבעת, כפי שהתברר בדיעבד, מעידה על רשלנות מערכתית חמורה בניהול תיקי חקירה ובשמירת מסמכים חיוניים. 27. אילו הייתה הנתבעת מזמנת את _________ לחקירה בזמן אמת, סביר להניח שהיה נמצא לאן הועלם הציוד, והנזק לתובעת היה נמנע או מצטמצם באופן משמעותי. ## נזק ראייתי שנגרם לתובעת ## 28. הנתבעת גרמה לתובעת נזק ראייתי חמור בכך שלא שמרה את תיקי החקירה הרלוונטיים, ובכך מנעה מהתובעת את היכולת להוכיח את טענותיה בדבר מחדלי הנתבעת. 29. טענת הנתבעת בדבר ביעור התיקים עקב חלוף הזמן, אינה יכולה לשמש לה הגנה, שכן היא עצמה אחראית לאי-טיפול בתלונות בזמן אמת, ובכך יצרה את המצב שבו התיקים בוערו. 30. הנזק הראייתי שנגרם לתובעת מקשה עליה להוכיח את היקף הרשלנות של הנתבעת ואת הקשר הסיבתי לנזק, ובכך פוגע בזכותה לגישה יעילה לערכאות. 31. בנסיבות שבהן הנתבעת היא הגורם לנזק הראייתי, יש להעביר את נטל ההוכחה אליה, ולחייב אותה להוכיח כי פעלה כנדרש וכי לא התרשלה בטיפול בתלונות. 32. אי-שמירת תיקי החקירה, ובמיוחד כאשר מדובר בתלונות חוזרות ונשנות על אותה מסכת עובדתית, מהווה התנהלות רשלנית שפוגעת ביכולת המתלונן לממש את זכויותיו. ## קשר סיבתי בין הרשלנות לנזק ## 33. קיים קשר סיבתי ישיר ועובדתי בין רשלנות הנתבעת באי-טיפול בתלונות לבין הנזקים הכספיים שנגרמו לתובעת, שכן אילו הייתה הנתבעת פועלת כנדרש, הנזק היה נמנע. 34. אי-חקירת _________ ואי-איתור הציוד המועלם, אפשרו את המשך ההתנהלות העבריינית וגרמו לאובדן מוחלט של הציוד, ובכך לנזק כספי ישיר לתובעת. 35. הנתבעת הייתה צריכה לצפות כי אי-טיפול בתלונות על העלמת ציוד מעוקל יוביל לאובדן הציוד ולנזק כספי למתלוננת, ולכן קיימת אחריות ישירה שלה לנזק. 36. טענת הנתבעת כי הגורם לנזק הם החייבים או _________, אינה פוטרת אותה מאחריות, שכן רשלנותה אפשרה את התממשות הנזק ומנעה את האפשרות למנוע אותו. 37. אילו הייתה הנתבעת פועלת באופן סביר ומקצועי, סביר להניח שהייתה מצליחה לאתר את הציוד או לפחות למנוע את המשך העלמתו, ובכך למנוע את הנזק לתובעת. ## אי-טיפול בתלונות חוזרות ## 38. הנתבעת התרשלה בכך שלא התייחסה ברצינות הראויה לתלונות החוזרות ונשנות של התובעת, ובמיוחד לתלונה השלישית שהוגשה בשנת 2004, אשר הייתה למעשה חידוש של התלונות הקודמות. 39. העובדה שהתלונה השלישית כונתה "מרמה ועוקץ" הייתה צריכה להדליק נורות אדומות אצל הנתבעת ולחייב אותה לבדוק את הקשר לתלונות הקודמות ולפעול באופן יסודי. 40. אי-שילוב התלונה השלישית עם תיקי התלונות הקודמות, או אי-בדיקה יסודית של הקשר ביניהן, מהווה מחדל רשלני של הנתבעת, אשר פגע ביכולת לטפל באירועים כמכלול. 41. הנתבעת הייתה צריכה להבין כי מדובר במסכת אירועים מתמשכת של הונאה והעלמת רכוש, ולפעול באופן אקטיבי למניעת המשך הנזק, ולא להסתפק באי-טיפול בתלונות. 42. אי-מתן מענה הולם לתלונות החוזרות, ובמיוחד אי-הודעה לתובעת על סגירת תיקי החקירה, מהווה הפרה של חובת הזהירות והגינות כלפי המתלוננת. ## אי-זימון עדים רלוונטיים לחקירה ## 43. הנתבעת התרשלה בכך שלא זימנה את _________ ו/או את החייבים לחקירה, ובכך מנעה את האפשרות לברר את העובדות לאשורן ולאתר את הציוד המועלם. 44. אי-זימון _________ לחקירה לאחר התלונה הראשונה, למרות טענות התובעת על איומים ושליפת חרב, מהווה מחדל חמור שאיפשר את המשך התנהלותו העבריינית. 45. גם אם טענת התובעת בדבר איומים ושליפת חרב לא נתמכה בעדות נוספת, הרי שהיה על הנתבעת לזמן את _________ לחקירה בגין הכשלת הליך שיפוטי, עבירה חמורה כשלעצמה. 46. אי-חקירת הגורמים המעורבים, ובמיוחד כאשר מדובר בעבירות רכוש חמורות, מהווה הפרה של חובת הנתבעת לאכיפת החוק ולהגנה על רכוש האזרחים. 47. אילו הייתה הנתבעת פועלת באופן יזום ומזמנת את המעורבים לחקירה, סביר להניח שהייתה מצליחה להשיג מידע חיוני שיכול היה להוביל לאיתור הציוד ולמניעת הנזק. ## אי-שמירה על תיעוד ומידע ## 48. הנתבעת התרשלה באופן חמור בכך שלא שמרה על תיעוד מלא ומסודר של התלונות ופעולות החקירה שבוצעו (או שלא בוצעו), ובכך פגעה ביכולת התובעת להוכיח את תביעתה. 49. העובדה שתלונות התובעת "נעלמו" מתיקי הנתבעת מעידה על כשל מערכתי חמור בניהול מידע ובשמירת מסמכים, אשר אינו עולה בקנה אחד עם חובותיה של רשות ציבורית. 50. אי-שמירת תיעוד רלוונטי, ובמיוחד כאשר מדובר בתלונות על עבירות פליליות, מהווה הפרה של חובת הזהירות ופוגעת באמון הציבור במערכת אכיפת החוק. 51. הנתבעת הייתה צריכה לצפות כי אי-שמירת תיעוד עלולה לגרום נזק למתלוננים, שכן תיעוד זה חיוני להוכחת טענותיהם ולמימוש זכויותיהם המשפטיות. 52. גם אם קיימים נהלים לביעור תיקים, הרי שבמקרה זה, שבו מדובר במסכת אירועים מתמשכת ותלונות חוזרות, היה על הנתבעת לנקוט משנה זהירות בשמירת התיעוד. ## אי-מניעת המשך הנזק ## 53. הנתבעת התרשלה בכך שלא נקטה בצעדים סבירים למניעת המשך הנזק לתובעת, ובכך אפשרה את העלמת הציוד ואת אובדנו המוחלט. 54. אילו הייתה הנתבעת פועלת באופן מיידי ויעיל לאחר התלונה הראשונה, סביר להניח שהייתה מונעת את העלמת הציוד מהמאפייה ואת הנזק שנגרם לתובעת. 55. אי-טיפול הולם בתלונות, ובמיוחד אי-זימון החשודים לחקירה, שלח מסר של חוסר אכיפה, אשר עודד את _________ והחייבים להמשיך במעשיהם ולגרום נזק נוסף. 56. הנתבעת, כרשות אכיפת חוק, חבה חובה למנוע עבירות פליליות ולצמצם נזקים לאזרחים, ובמקרה זה היא כשלה במילוי חובה זו. 57. אי-פעולה אקטיבית של הנתבעת, למרות הידיעה על הכשלת העיקול והחשש מהעלמת הציוד, מהווה מחדל רשלני שתרם באופן ישיר להתרחשות הנזק. ## אי-הודעה על סגירת תיקים ## 58. הנתבעת התרשלה בכך שלא הודיעה לתובעת על סגירת תיקי החקירה, ובכך מנעה ממנה את היכולת לנקוט בצעדים משפטיים נוספים בזמן אמת. 59. אי-הודעה על סגירת תיקים פוגעת בזכותו של המתלונן לדעת מה עלה בגורל תלונתו, ומונעת ממנו את האפשרות לערער על ההחלטה או לנקוט בצעדים חלופיים. 60. הנתבעת, כרשות ציבורית, חבה חובת שקיפות והגינות כלפי האזרחים, ובכלל זה חובה להודיע על החלטות מהותיות הנוגעות לתלונות שהוגשו. 61. אי-הודעה על סגירת התיקים תרמה לשיהוי בהגשת התביעה, שכן התובעת לא ידעה כי תלונותיה לא טופלו וכי עליה לנקוט בצעדים אחרים. 62. אילו הייתה הנתבעת מודיעה לתובעת על סגירת התיקים, סביר להניח שהתובעת הייתה מגישה את תביעתה מוקדם יותר, ובכך הייתה נמנעת בעיית הנזק הראייתי. ## אחריות בגין נזקים כספיים ## 63. הנתבעת אחראית לנזקים הכספיים שנגרמו לתובעת, שכן רשלנותה הישירה והעקיפה היא שגרמה לאובדן הציוד ולחוסר היכולת לממש את פסק הדין. 64. הנזקים הכספיים כוללים את שווי הציוד המועלם, הוצאות משפטיות שהוצאו לשווא, והפסד רווחים עתידיים כתוצאה מאובדן הציוד. 65. הנתבעת אינה יכולה להתנער מאחריותה בטענה כי הנזק נגרם על ידי צדדים שלישיים, שכן רשלנותה אפשרה את התממשות הנזק ומנעה את האפשרות למנוע אותו. 66. הפסיקה קבעה כי המדינה יכולה להיות אחראית לנזקים שנגרמו עקב רשלנות המשטרה, ובמיוחד כאשר מדובר בהפרת חובת זהירות כלפי מתלוננים. 67. התובעת פעלה בתום לב והגישה תלונות כנדרש, ואין זה צודק שהיא תישא בנזקים שנגרמו לה עקב מחדלי הנתבעת. ## התיישנות ושיהוי ## 68. טענת הנתבעת בדבר התיישנות התביעה אינה עומדת במבחן הפסיקה, שכן התובעת לא ידעה על העובדות המהוות את עילת התביעה מסיבות שלא היו תלויות בה. 69. התובעת לא קיבלה כל הודעה על סגירת תיקי החקירה, ולכן לא יכלה לדעת כי תלונותיה לא טופלו וכי עליה לנקוט בצעדים משפטיים. 70. גם אם קיים שיהוי בהגשת התביעה, הרי ששיהוי זה נגרם במידה רבה עקב מחדלי הנתבעת עצמה, ובכלל זה אי-הודעה על סגירת התיקים ואי-שמירת תיעוד. 71. הפסיקה נוטה לפרש הוראות התיישנות בצמצום, לאור זכות הגישה לערכאות, ובמיוחד כאשר מדובר במקרים שבהם המתלונן לא ידע על מחדלי הרשות. 72. בנסיבות העניין, שבהן הנתבעת היא הגורם לנזק הראייתי ולחוסר הידיעה של התובעת, אין לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות או שיהוי. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, יהא זה מן הדין ומן הצדק לקבל את התביעה על כל חלקיה.כתב תביעהפרקליטיםמסמכיםפרקליטות המדינה