מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תוספת שטחים: לפנינו תביעת התובעים להכיר בזכאותם ל"תוספת דריכות וכוננות" (תוספת שטחים ג'), בהתאם להוראות הסכמים קיבוציים רלוונטיים. ההסכמים הרלוונטיים לענייננו ביום 13.12.1993 נחתם הסכם קיבוצי בין ממשלת ישראל לבין ההסתדרות הכללית שעניינו, בין היתר, הסדרת זכויותיהם של עובדי המדינה במשרות של המנהל האזרחי שעבדו באיזור יהודה ושומרון וחבל עזה ומשרתם בוטלה ו/או עומדה להתבטל עקב ביטול המינהל האזרחי באזורים (נספח י' לכתב התביעה המתוקן השני). בסעיף 9.ג. להסכם קיבוצי זה נקבע כי "ועדת המעקב בהרכבה של הממונה על השכר במשרד האוצר ויו"ר האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות הכללית תעקוב אחר ביצועו של הסכם זה ותכריע בחילוקי הדעות הנוגעים לו." ביום 3.3.1999 החליטה ועדת המעקב, כי החל מחודש 11/1998 תשולם לעובדים ששמותיהם מופיעים ברשימה שצורפה להחלטה מאותו יום, "תוספת דריכות וכוננות" בסך 250 ₪ לחודש וזאת למשך שנה אחת (נספח יא' לכתב התביעה המתוקן השני). כן נקבע בהחלטת ועדת המעקב מאותו יום כי "התוספת תשולם לכל עובד הכלול בנספח בכפיפות לנכונותם והתחייבותם לבצע מטלות מיוחדות נוספות הכרוכות והנובעות מהנדרש ממנו בהתאם לאמור לעיל." בהחלטת ועדת המעקב נקבע עוד כי התוספת "לא תהווה שכר לכל דבר ועניין" כפי שנקבע גם בהמשך בהנחיה בכתב שיצאה מנציבות שירות המדינה אל הממונה על השכר באוצר (נספחי א' לכתב ההגנה). ביום 9.7.2000 נחתמו שלושה הסכמים קיבוציים בין הממשלה לבין ההסתדרות, אשר בין היתר שינו את הוראות ההסכם הקיבוצי מיום 13.12.1993 (נספחים ג1- ג3 לכתב ההגנה). במסגרת הסכמים אלו הוסכם בין נציבות שירות המדינה, הממונה על השכר ומפקדות המנהל האזרחי, כי לגבי העובדים בתקן המינהל האזרחי המועסקים באיזור יהודה ושומרון ובחבל עזה, תשולם לעובדים ששמותיהם פורטו, תוספת חודשית - "דריכות וכוננות בשטחים" בסך 450 ₪, החל ממשכורת חודש 1/2000 ועד למשכורת חודש 12/2001 (נספח ד' לכתב ההגנה). באותו סיכום נכתב בין היתר כי "תשלום דריכות ישולם לכל עובד כנ"ל בכפיפות לחתימתו על נכונות להיות במצב כוננות ודריכות הנובע מהמצב המיוחד ככל שיידרש ממנו בהתאם לאמור לעיל." ביום 9.8.2000 פורסמו הנחיות ביצוע של הממונה על השכר ליישום ההסכמים הקיבוציים משנת 2000 והסיכום מיום 9.7.2000 (נספח ה' לכתב ההגנה). ביום 29.1.2003 החליטה ועדת המעקב כדלקמן: "עקב ההחמרה במצב הביטחוני, והצורך לדרוש מהעובדים להיות דרוכים ולהיענות לדרישות הנובעות מהמצב המיוחד, ובעקבות סעיף 7 להסכם קיבוצי מיום 9.7.00 הוחלט כדלקמן: החלטת ועדת מעקב זו תחול על העובדים בתקן המינהל האזרחי אשר מקום עבודתם הקבוע הוא באזור יהודה ושומרון (להלן -איו"ש) ובאזור חבל עזה (להלן - מח"ק ארז) וכן עובדי יחידת הביצוע של אגף המכס ומע"מ באיו"ש ויחידת האפוטרופוס באיו"ש (להלן - העובדים). 2.1 החל מיום 1.9.01 תשולם לעובדים תוספת דריכות מבצעית בסך 375 ₪ (להלן - תוספת דריכות מבצעית). התשלום ינתן כנגד חתימת העובדים והסכמתם להיות דרוכים ולהיענות לדרישות הנזכרות לעיל. 2.2 תשלום תוספת דריכות מבצעית בא במקום תשלום 'הארכת תוספת דריכות' מיום 9.1.02 ובמקום 'תשלום דריכות' לפי סיכום דיון מיום 9.7.00 שפקע ביום 31.12.01." ... 8.מובהר כי עובד זכאי לתוספת דריכות מבצעית כל עוד כל עוד הוא מועסק באופן קבוע באיו"ש... (נספח ז' לכתב ההגנה) ביום 14.12.2003 התקבלה החלטת ממשלה אשר במסגרתה הוכרה תוספת הדריכות המבצעית כתוספת קבועה (נספח ט' לכתב ההגנה). העובדות הרלוונטיות לעניין התובעים התובע 1 עבד במשרד הביטחון מיום 15.6.1977. ביום 1.5.1987 מונה התובע 1 כקמ"ט לענייני משרד הבטחון ושימש בתפקיד זה עד ליציאתו לגמלאות ביום 31.3.2009 (סעיף 2(א) לתצהירו). התובע 2 הינו עובד משרד הביטחון מיום 25.6.1980. ביום 2.1.1986 מונה לעוזר בכיר לאיו"ש וחבל עזה וממועד זה שימש כסגן קמ"ט משרד הבטחון. ביום 31.12.2009 מונה כקמ"ט משרד הבטחון (סעיף 2 לתצהירו, נספחים א, א-1 לתצהירו). התובע 3 עבד במשרד הביטחון מיום 5.2.1970. ביום 1.8.1995 מונה לעוזר בכיר לאיו"ש וחבל עזה וממועד זה שימש כסגן קמ"ט משרד הבטחון (סעיף 2 לתצהירו, נספח א' לתצהירו), זאת עד ליציאתו לגמלאות בשנת 2010 (סעיף 4 לתצהירה של הגב' אורלי נדל-לר, עובדת משרד הבטחון; סעיף 12(ג)(1) לסיכומי התובעים). שמותיהם של התובעים לא הופיעו ברשימות השמיות שבנספחים להחלטת ועדת המעקב מיום 3.3.1999 ולהסכמים הקיבוציים מיום 9.7.2000. בעקבות פניית ב"כ התובעים אל הנתבעות, באשר לזכאותם לתוספת דריכות וכוננות, השיבה נציבות שירות המדינה לב"כ התובעים כי אינם זכאים לתשלום התוספת (נספח א' לתצהיר התובע 1). טענות הצדדים בתמצית לטענת התובעים, שמם נשמט, עקב טעות טכנית, מהרשימות שצורפו כנספחים להסכמים הקובעים את זכאותם של העובדים לתוספת דריכות וכוננות והנתבעות ניצלו טעות זו והתבססו עליה על מנת להצדיק את אי תשלום התוספת לתובעים. לחלופין טענו כי הופלו לרעה לעומת העובדים שלהם שולמה אותה תוספת. לטענת הנתבעים, התובעים אינם זכאים לתוספת דריכות וכוננות מאחר שאינם עונים לקריטריונים שנקבעו בהחלטת ועדת המעקב מיום 29.1.2003 - התובעים לא הועסקו בתקן המינהל האזרחי אלא בתקן משרד הבטחון ומעבר לכך מקום עבודתם הקבוע לא היה באיזור יו"ש או חבל עזה. מעבר לכך, טענו הנתבעים, כי מאחר ששמות התובעים לא הופיעו בנספחים להחלטת ועדת המעקב וההסכם הקיבוצי, אזי הם אף לא נדרשו לחתום ולהתחייב לכוננות מיוחדת. מטעם התובעים - העידו שלושתם וכן מר בן חור אחוות אשר עבד כסגן ראש המנהל האזרחי ביהודה ושומרון. כן הוגש מטעם התובעים תצהירו של מר בני אלבז, יו"ר ועד עובדי איו"ש וקמ"ט איכות הסביבה והנתבעות ויתרו על חקירתו הנגדית. מטעם הנתבעים העידו מר מיכה שדר, סגן הממונה על השכר במשרד האוצר והגב' אורלי נדל-לר, ראש תחום בקרת נתונים ודיווח באגף מינהל ומשאבי אנוש במשרד הביטחון. דיון והכרעה כפי שצוטט לעיל, בהחלטת ועדת המעקב מיום 29.1.2003 (נספח ז' לכתב ההגנה) נכתב כי החלטת ועדת המעקב בעניין תוספת הדריכות המבצעית תחול על "העובדים בתקן המינהל האזרחי אשר מקום עבודתם הקבוע הוא באזור יהודה ושומרון (להלן - איו"ש) ובאזור חבל עזה (להלן - מת"ק ארז) וכן עובדי יחידת הביצוע של אגף המכס..." מכאן, ועל כך אין חולק, כי בענייננו, רק העובדים המשובצים בתקן המינהל האזרחי ואשר מקום עבודתם הקבוע הוא ביהודה, שומרון או חבל עזה - זכאים לתוספת השטחים החודשית. עולה מהראיות כי התובעים לא ענו על שני תנאים אלו, שהינם מצטברים; התקן של התובעים לטענת התובעים, התובעים 1 ו - 2 החליפו בתפקידיהם עובדים של המנהל האזרחי שפרשו מתפקידם והתובע 3 מונה לתפקידו עקב הרחבת פעילות משרד הביטחון במינהל האזרחי, כך שלמעשה המשרות שבהן שובצו שלושתם נכללו בתקני המינהל האזרחי כ"תקנים ספוגים" כך שהם היו עובדים ספוגים במנהל האזרחי, היינו עובדי המנהל האזרחי אשר משרד הבטחון נושא בעלות העסקתם (חקירתו הנגדית של התובע 1, בעמוד 4 לפרוטוקול). לגרסת התובע 1, הוא היה כפוף לראש המנהל האזרחי (סעיף 11 לתצהירו), הוא השתתף בכל הדיונים במנהל האזרחי (עמוד 2 לפרוטוקול), התובעים זומנו לכנסים של עובדי המינהל האזרחי סעיף 12(יא) לתצהיר התובע 1) ואין חולק כי התובעים שילמו במשך כל שנות עבודתם מיסי ועד לועד עובדי המינהל האזרחי (סעיף 10(י) לכתב התביעה המתוקן השני, סעיף 65 לכתב ההגנה). מר בן חור אחוות אשר שימש כסגן ראש המנהל האזרחי ביהודה ושומרון ואשר העיד מטעם התובעים, העיד כי תפקיד קמ"ט משרד הבטחון "מהווה נדבך במסגרת התפקידים הכוללים של המנהל האזרחי" (עמוד 12 לפרוטוקול). מנגד טענו הנתבעים כי התובעים הועסקו בכל תקופת עבודתם בתקן הרגיל של משרד הביטחון (עמוד 18 לפרוטוקול). התובעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם ולא הוכיחו כי הלכה למעשה היו עובדי המנהל האזרחי או בתקן המינהל האזרחי. עולה מהראיות כי במשך כל תקופת עבודתם, היו בתקן משרד הביטחון. כך עולה מתלושי השכר של התובעים וכן ממכתבו של מר אליעזר שמעוני, מיום 14.12.2009, בעניינם של התובעים (נספח א' לתצהירה של הגב' אורלי נדל- לר). לטענת הנתבעים, התובעים 1 ו - 2 החליפו בתפקידיהם עובדי משרד הביטחון ולא עובדים של המנהל האזרחי (נספחים ג1,ג2 לתצהירה של הגב' אורלי נדל-לר). מר מיכה שדר העיד כי התובעים עבדו, במהלך כל שנות עבודתם, בתקן הרגיל של משרד הביטחון ולא כ"עובדים ספוגים" (עמוד 18 לפרוטוקול) והתובע 1 אישר בחקירתו הנגדית כי התקן שלו תוקצב על ידי משרד הביטחון (עמוד 4 לפרוטוקול, שורה 1). מר בן חור אחוות העיד גם כי: "קמ"ט משרד הביטחון הוא חלק מהמנהל האזרחי, אבל הוא גם חלק ממשרד הביטחון שהוא לא המנהל האזרחי" ובהמשך: "כמו שאני זוכר, בתקופות מסוימות, לא בתקופתי הם היו מוגדרים כתקן ספוג ולאחר מכן רק במשרד הביטחון" (עמוד 13 שורות 22-29). כן העיד מר בן חור אחוות, כי לא זכור לו כי התובעים השתתפו בהשתלמויות השנתיות של המנהל האזרחי (עמוד 14 לפרוטוקול). העובדה שהיו קשרי עבודה צמודים בין התובעים לבין עובדי המנהל האזרחי ושבשל קשרי עבודה אלו זומנו התובעים לכנסים ולדיונים במנהל האזרחי - אין בה כדי לתמוך בטענת התובעים כי היו אף הם עובדי המנהל האזרחי ונמצאים תחת תקינה זו. באשר לתרשים תקן עובדי המינהל האזרחי שהגישו התובעים כתמיכה בטענתם (נספח יב' לתצהיר התובע 1) הסבירו הנתבעים כי מסמך הינו מסמך לשימוש פנימי של המינהל האזרחי שלא צורף לחוק התקציב לשנת 2001 וכי תקני התובעים תוקצבו בפועל תמיד מתקציב משרד הביטחון ולא נכללו מעולם בתקציב השנתי של תאום הפעולות בשטחים (נספח יב' לתצהירו של מר שדר). עוד יש לציין כי בהתאם לתנאים המצטברים נשוא ההסכם הנדון, לא נכללה הגדרה של "תקן ספוג" והתובעים כלל לא עמדו בנטל להוכיח מה המשמעות של מונח זה (ראו עדותו של מר שדר בעמוד 18 שורות 14-26 ועמוד 19 שורות 3-17). ובכל מקרה עיון בנספחים יא-יב לתצהיר הנתבעים, מעלה כי התקן שבו הועסקו התובעים הינו תקן של משרד הביטחון ונספחים אלו לא נסתרו ועומדים בקנה אחד עם עדויות ההגנה (עמוד 25 לפרוטוקול שורות 20-24, חקירתה הנגדית של גב' אורלי נדל-לר). עולה איפוא מהראיות כי התובעים הועסקו בתקן משרד הבטחון ולא בתקן המנהל האזרחי ולא הוכחה טענת התובעים כי היו הלכה למעשה עובדים "ספוגים" כטענתם, במנהל האזרחי. מקום העסקתם הקבוע של התובעים לטענת התובעים, הם שירתו באופן קבוע בשטחים באיזור יהודה ושומרון וחבל עזה ויש להם משרדים קבועים במנהל האזרחי בבית אל, כשעד לסגירת משרדי המינהל בעזה היו להם גם שם משרדים קבועים. לגרסתם, במשרדיהם בקריה בתל אביב ביקרו רק מדי פעם (סעיפים 12(ג),(ד) לתצהיר התובע 1). מנגד טענו הנתבעים כי מקום עבודתם הקבוע של התובעים לא היה באיזור יהודה ושומרון וחבל עזה אלא במשרדי הקריה בתל אביב. גם לעניין זה לא עמדו התובעים בנטל המוטל עליהם ולא הוכיחו כי מקום עבודתם הקבוע היה ביהודה ושומרון או בחבל עזה. אין חולק כי בתחילת שנת 2001 הועתקו משרדי התובעים לתל אביב. התובע 1 מסר בתצהירו כי שירת באופן קבוע בשטחים, באיזור יהודה, שומרון וחבל עזה, עד ליום פרישתו לגמלאות (סעיף 12(ב) לתצהירו) כשבחקירתו הנגדית העיד כי גם לאחר שבשנת 2001 הועתקו משרדיהם לתל אביב, התפקיד המשיך להיות מבוצע בעזה ובאיו"ש ולגרסתו "אנחנו עבדנו רק בשטחים, כאשר מבחינת נוכחות אני מניח שבסביבות 70 -80 אחוז בזמן אנו בשטחים והיתרה בת"א כדי לגבש ולתעד שירותי המשרד." (עמוד 4 לפרוטוקול). עם זאת, התובעים לא עמדו בנטל ולא הוכיחו כי גם לאחר שנת 2001, המשיכו להגיע באופן קבוע למשרדי המנהל האזרחי הממוקמים באיזור יו"ש וחבל עזה כבעבר. מדוחות הנוכחות של התובעים עולה, כי מקום עבודתם שבו התייצבו מדי יום היה במשרדי הקריה בתל אביב (דוחות הנוכחות צורפו כנספחים ד'1 -ד'3 לתצהירה של הגב' נדל-לר); התובע 1 אישר בחקירתו הנגדית כי ככל שמופיעות בדוחות הנוכחות החתמות דיגיטליות, באמצעות שעות נוכחות, מדובר בהחתמה שנעשתה בקריה בתל אביב (עמוד 4 לפרוטוקול). אמנם בחקירה חוזרת העיד התובע 1 כי חתימה דיגיטאלית אינה מעידה על נוכחות בתל אביב במהלך יום עבודה שלם אלא על כך שחלק מהיום שהה במשרדים בתל אביב: "חתימה דיגיטאלית בת"א אומר שבאתי לת"א שהייתי שם שעה שעתיים או יותר ויצאתי לשטחים או חזרתי או לא חזרתי לת"א" (עמוד 5 לפרוטוקול) אולם מעיון בדוחות הנוכחות של התובעים עולה, כי במרבית ימי העבודה, הם העבירו כרטיס נוכחות במשרדים בת"א הן בכניסה והן ביציאה. זאת ועוד: במכתב התובעים מיום 21.10.2007 (נספח כ1 לתצהיר התובע 1) נכתב "בתחילת שנת 2001 על פי הוראת ראש אגף אמו"ן, הועתקו משרדי נציגות אגף אמו"ן מבית אל לתל אביב. למרות זאת המשיכו מרשיי ועדיין ממשיכים להגיע למשרדי המנהל האזרחי 3 פעמים בשבוע, לפחות." במכתב זה הגרסה הינה שונה איפוא - כי לא מדי יום התייצבו התובעים בשטחים אלא 3 פעמים בשבוע בלבד. ערים אנו לעדותו של מר בן חור אחוות שהעיד כי תפקידם של התובעים היה להתמודד עם תביעות פלסטינים נגד מדינת ישראל (עמוד 13 לפרוטוקול) אולם אין בכך כדי לתמוך בטענה כי ביצעו את עבודתם, פיסית, בשטחים. כך גם אין בתיאור תפקידם של התובעים (כמפורט בנספחים יב'1 ו - יב' 2 לכתב ההגנה) כדי לתמוך בטענה כי תפקידם בוצע בפועל ובאופן קבוע בשטחים. אין חולק כי לתובעים שולמה תוספת שטחים א' ו-ב' חודשית - תוספות "שטחים" ו"שטחים מיוחדת" בהתאמה (כעולה מתלושי השכר של התובעים שצורפו כנספחים יג לתצהיר התובע 1, נספח ג' לתצהיר התובע 2, נספח ג' לתצהיר התובע 3). לטענת התובעים עובדה זו מלמדת כי היו זכאים גם לתוספת השטחים "דריכות וכוננות" השנויה במחלוקת בין הצדדים. מנגד טענו הנתבעים כי תוספות אלו שולמו לתובעים שלא כדין ועקב טעות ולכל היותר היו זכאים התובעים לתוספת שטחים יומית בהתאם לימי עבודתם בפועל בשטחים. בחוזר של נציבות שירות המדינה והחשב הכללי מיום 14.7.1991 (נספח י' לכתב ההגנה) נקבע כי העובדים הזכאים לתוספת שטחים חודשית הינם "עובדים המשובצים בתקן המינהל האזרחי ומקום עבודתם הקבוע הוא ביהודה שומרון או בחבל עזה". משקבענו כמפורט לעיל, כי לא הוכח כי התובעים היו משובצים בתקן המנהל אזרחי וכי מקום עבודתם הקבוע היה ביהודה ושומרון או בחבל עזה - אזי אכן לא ברור האם התוספות החודשיות ששולמו לתובעים - "שטחים" ו"שטחים מיוחדת" שולמה להם עקב טעות, אם לאו. אולם אין אנו סבורים כי הנתבעת עמדה בנטל הנדרש להוכיח טענה זו. אולם כך או כך, אין בעובדה כי תוספות אלו שולמו לתובעים כדי ללמדנו על זכאותם לתוספת נוספת. ומעבר לצורך יצויין כי אין בעובדה שרכיב מסוים שולם לעובד בטעות או תחת רכיב אחר בהסכם כדי להקנות לו זכות להמשך תשלום הרכיב (ראו בג"צ 6522/06 כוכבי נ' בית הדין הארצי לעבודה, מיום 22.4.2009; ע"ע 39/99 אסרף נ' מדינת ישראל, מיום 1.11.2001). כן נציין כי כידוע, על פי הפסיקה, על בתי המשפט להימנע ככל האפשר מלהתערב בתוכנו של הסכם קיבוצי, שהינו פרי משא ומתן בין נציגות העובדים לבין המעבידים, כאשר התנאים השונים בו מהווים חלק ממכלול, בו כל פרט הינו חלק ממערכת איזונים ופשרות, אשר אליה הגיעו הצדדים בדיוניהם (ראו למשל בג"צ 104/97 ד"ר נעמי נבו נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ"ד (4) 749). הערות נוספות כעולה מתלושי השכר של התובעים (שצורפו לתצהיריהם), לתובעים שולמה מדי חודש "תוספת דריכות משרד הביטחון". לטענות הנתבעים מדובר בתוספת ייחודית, לעובדי משרד הביטחון, כתגמול עבור הדריכות והכוננות המיוחדת הנדרשת מהם במסגרת תפקידם. התוספת הינה קבועה ופנסיונית והינה בשווי של כ - 2,700 ₪ לחודש כך שהיא גבוהה משמעותית מהתוספת הנתבעת על ידי התובעים בתיק זה, המשולמת לעובדים בתקן המינהל האזרחי, אשר אינם מקבלים את תוספת משרד הביטחון המשולמת לתובעים. אנו מקבלים את טענת הנתבעים, לפיה תוספת זו הינה במהותה תוספת דריכות וכוננות ואין הגיון בכך כי התובעים ייהנו פעמיים משתי תוספות שהן זהות במהותן. ערים אנו למכתבו של מר יהודה לביא, סגן ר' האגף ור' היחידה למשאבי אנוש במשרד הביטחון, מיום 20.12.2007, אשר הופנה אל נציבות שירות המדינה, ושבו הביע עמדתו לפיה זכאים התובעים לתוספת שטחים ג' בטענה שהתובעים עובדים באופן קבוע בשטחי יו"ש ועזה ונחשבים כ"עובדים ספוגים" בתקני המנהל האזרחי (נספח ב' לתצהיר התובע 1). עם זאת, כפי שעולה מתשובת נציבות שירות המדינה מיום 3.11.2008, פנייה זו נדחתה מהטעמים שפורטו לעיל - תוספת דריכות מבצעית משולמת לעובדים בתקן המינהל האזרחי; שמקום עבודתם הקבוע באיזור יו"ש ועזה; התובעים מקבלים שכר גבוה יותר, של עובדי משרד הביטחון (נספח א' לתצהיר התובע 1) כן ערים אנו למכתבו של מר יעקב בר נר, הממונה על מערכת הבטחון מנציבות שירות המדינה, מיום 24.12.200, שנכתב אל מר שמואל זיסקינד מהנציבות (נספח יג' לתצהירו של מר שדר) שבו נכתב: "בעקבות פנייתך, ערכתי בדיקה עם משרד הביטחון וכן קיימתי פגישה עם הקמ"טים כדי לברר מהם התפקידים שיחידות אלו מבצעות ומטעם מי. מתברר שהיחידה באיו"ש מבצעת תפקידיה בתיאום עם המינהל האזרחי באיזור ונותנת שירות למערכת הביטחון בתחומי התשתית של מחנות צה"ל. בשונה מקמ"טים אחרים, שתפקידיהם לתת שירות לאוכלוסיה המקומית, קמ"ט משרד הביטחון מבצע מטלות הקשורות בצה"ל ולא לאוכלוסיה המקומית. מסיבה זו כנראה, הוחלט בזמנו שתקני הקמ"ט לא יהיו תקני המינהל האזרחי. למעט שוני זה באופי העיסוק של קמ"ט ביטחון, העבודה של היחידה מתבצעת בשטח ומשרדי היחידה נמצאים במתחם המינהל האזרחי." מר לביא ממשאבי האנוש במשרד הביטחון ומר יעקב בר נר אינם בעלי הסמכות לקבלת ההחלטה בנוגע לתשלום התוספת לתובעים, זאת בהתאם לסעיף 05.112 לתקשי"ר הקובע: "החשב הכללי ואחרים האחראים לביצוע תשלומים, יוציאו לפועל את החלטותיו של נציב שירות המדינה והממונה על השכר והסכמי העבודה במשרד האוצר, בנוגע למשכורת של יחיד או למשכורות של סוגי עובדים, במסגרת התקציב." למעלה מן הצורך יצויין, כי התובעים לא העלו כל טענה לפיה הובטח להם בשלב כלשהו תשלום התוספת השנויה במחלוקת אם כי אפילו הובטח כאמור על ידי מאן דהוא, הרי שלא היה בכך כדי לחייב את הנתבעות בתשלום משלא הובטח כאמור לתובעים על ידי הגורם המוסמך (ראו ע"ע 701008/99 מאיר בנימין נ' שר האוצר, לח(1) 721) מיום 16.3.2003). כך גם איננו סבורים כי במכתביו של מר בני אלבז מהתאריכים 30.7.2003 ו - 1.5.2006 (נספחים ב', ג' לתצהירו) יש כדי לתמוך בטענות התובעים. מר בני אלבז, כיו"ר ועד העובדים, אחראי לדאוג לאינטרסים של העובדים, אולם אין בעמדתו כדי להוכיח את טענות התובעים. טענה נוספת שהעלו התובעים הינה טענה לפיה הופלו לרעה לעומת עובדים אחרים שלהם שולמה התוספת, ואשר פורטו בסעיף 14 לתצהירו של התובע 1. באשר לעובדים בתקן המינהל האזרחי שמקום עבודתם הקבוע בשטחים - כאמור פירטנו לעיל, כי עובדים אלו זכאים לתוספת בשל היותם עובדי תקן המינהל האזרחי העובדים בשטחים והן מאחר שלהם לא שולמה תוספת הדריכות של עובדי משרד הביטחון אשר שולמה לתובעים. באשר לעובדי קמ"ט אפוטרופוס - מדובר בעובדים אשר ביצעו תפקיד שונה מבחינה מהותית מהתפקיד שמלאו התובעים ומעבר לכך, החלטת ועדת המעקב מיום 29.1.2003 הוחלה עליהם מפורשות. באשר ל"עובדים הספוגים" מר אורי מדר ומר אלי שדה שכעולה מהראיות קיבלו תוספת שטחים ג' (נספח יח' לתצהיר התובע 1) - לטענת הנתבעים, שני עובדים אלו החליפו עובדים בתקן המינהל האזרחי שהושעו מעבודתם ולכן אין מדובר על מקרה הזהה למקרה של התובעים. באשר לעובדי הצנזורה בגשרי אלבני ואדם - התובעים לא פרטו את שמות העובדים שלגרסתם קיבלו את התוספת. באשר לפסק הדין בתיק עב 4861/03 (באר שבע) סמי שחר - מדינת ישראל (מיום 4.8.2011) שאליו הפנו התובעים בסיכומיהם - באותו מקרה נקבע כי לא היתה כל הבחנה מהותית בין העובדים שהגישו את התביעה באותו תיק שהיו עובדי כוח אדם לבין עובדי מדינה. לא כך בענייננו. בענייננו הוכחה הבחנה אמיתית ומהותית בין התובעים לבין העובדים האחרים אשר להם שולמה התוספת שבמחלוקת. למעלה מן הצורך נציין כי אילו התקבלה התביעה, אזי היה זה בכפוף לתקופת ההתיישנות, היינו מיום 22.3.2002 - 7 שנים לפני כתב התביעה המקורי בתיק. יובהר כי אין באמור משום קביעה כי התובעים אינם זכאים לתוספת שטחים יומית לעובדים שאינם בתקן המינהל האזרחי שמקום עבודתם הקבוע אינו ביהודה ושומרון כמפורט בסעיף 4 לנספח י' לכתב ההגנה, ככל שיקבע כי הינם זכאים לכך. סוף דבר התביעה נדחית. נוכח דחיית התביעה וניהול התיק במאוחד, ישלמו כל אחד מהתובעים לכל אחד מהנתבעים סך של 1,500 ₪ תוך 30 יום מהיום. ( סה"כ סך של 9,000 ₪). זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין. תוספות שכרתוספת שטחים (שכר)