דוגמא לפסק דין בנושא תמרור אין עצירה: עובדות: 6. בתיק דנן החנה הנאשם את רכבו ברח' רבי עקיבא בשעה 14:45. 7. כנגד הנאשם נרשם דו"ח חניה על כך שהחנה בניגוד לתמרור "אין עצירה". 8. אין מחלוקת כי היה תו נכה ברכב. בהערות הפקח (ראה ת/2) בדוח נרשם כי הרכב הפריע לתנועה בניגוד לסע' 2(א)(4) לחוק חניית נכים התשנ"ד - 1993 (להלן: "חוק חניה לנכים"). 9. מחקירה נגדית של הפקח עולה כי מדובר בנתיב תנועה אחד במקום בו החנה הנאשם את רכבו ומת/1 עולה שקיים מפרץ חניה המיועד לנכה ספציפי ואף לנכים באופן כללי (כמאה מטרים קדימה מרכב הנאשם). ת.פ. 3938/11: 10. ביום 14.12.10 נרשם דו"ח נגד הנאשם בגין חניית רכבו ברח' רמב"ן 2 בניגוד לתמרור האוסר עצירה למעט העלאה והורדת נוסעים. 11. לשמשת הרכב הוצמד מכתב בצירוף תו נכה (ראה ת/5, תמונה 3 ונ/1). עפ"י המכתב מדובר ברכב חלופי והרכב המצויין בתו הנכה היה במוסך. 12. עפ"י עדות הפקח, הדו"ח נרשם מאחר ואין במכתב המוסך כדי להוות שימוש תקין של תו הנכה. הפקח הוסיף שהרכב לא הפריע לתנועה. ת.פ. 3951/11: 13. ביום 9.8.10 בשעה 14:45 החנה הנאשם את רכבו ברח' בן שטח 5 בניגוד לתמרור "אין עצירה". 14. הפקח העיד אודות נסיבות רישום הדו"ח. רכב הנאשם חסם נתיב תנועה ברח' דו סטרי ולכן, למרות הצגת תו נכה, נרשם דו"ח מאחר והרכב גרם להפרעת תנועה בחסימת נתיב תנועה (ר' ת/3, תמונות ות/4 הערות הפקח). בפני כבוד השופט פאול שטרק תיק מס': 2011 / 2640, 3951/11, 3938/11, 9394/10, 11218/10, 2662/11, 9915/10, 459/12, 11220/10 תאריך :2012/07/ 02 15. מחקירתו הנגדית של הפקח עלה שהכניסה לחניון הינה במרחק 10 מטרים ממקום החניה. יחד עם זאת, בהתאם לנלמד בקורס פקחים, הפקח היה בדעה שחסימת נתיב תנועה מהווה הפרעה לתנועה ולכן החניה נוגדת את חוק חניית נכים. ת.פ. 4394/10: 16. במקרה דנן החנה הנאשם את רכבו ברח' שמאי 13 בניגוד לתמרור "אין עצירה". 17. הוצג צילום תו נכה. בסיכומי ב"כ הנאשם הודיע בא כוחו כי הנאשם חוזר בו מכפירתו תוך הבנה שחוק חניית נכים מחייב הצגת תו נכה מקורי על מנת למנוע שימוש ע"י אחרים בתו הנכה. ראיות הנאשם: 18. עם סיום שמיעת הראיות מטעם המאשימה, הסביר ביהמ"ש לנאשם את זכויותיו לפי סע' 2 - 161 לחוק סדר דין הפלילי התשמ"ב - 1982 (להלן: "חסד"פ"). 19. במענה להסבר ביהמ"ש, הסמיך הנאשם את סניגורו להשיב בשמו. 20. סניגורו של הנאשם הודיע שהנאשם מעדיף שלא להעיד ושומר על זכות השתיקה. 21. הסניגור הודיע שאין בידו ראיות נוספות למעט נ/1, מקור המכתב, אשר הוזכר בתיק 3928/11. המכתב סומן נ/1 והתקבל בהסכמה. דיון: 22. בטרם דיון לגופו של ענין, יש להתייחס למשמעות המנעות הנאשם מלהעיד במסגרת דיון הוכחות. 23. בסע' 161 לחסד"פ נקבע: "(א) הנאשם רשאי לנהוג באחת מאלה: (1) להעיד כעד ההגנה, ואז יהיה עשוי להיחקר חקירה שכנגד; (2) להימנע מהעיד. (ב) בית המשפט יסביר לנאשם כי הוא רשאי לנהוג כאמור בסעיף קטן (א) ואת תוצאות הימנעותו מהעיד כאמור בסעיף 162. (ג) נאשם שבחר להעיד, יעיד בתחילת ראיותיה של ההגנה; אולם רשאי בית המשפט, לבקשתו, להתיר לו להעיד בשלב אחר של פרשת ההגנה". בפני כבוד השופט פאול שטרק תיק מס': 2011 / 2640, 3951/11, 3938/11, 9394/10, 11218/10, 2662/11, 9915/10, 459/12, 11220/10 תאריך :2012/07/ 02 בסע' 162 לחסד"פ נקבע: "(א) הימנעות הנאשם מהעיד עשויה לשמש חיזוק למשקל הראיות של התביעה וכן סיוע לראיות התביעה במקום שדרוש להן סיוע, אך לא תשמש סיוע לצורך סעיף 11 לחוק לתיקון הראיות (הגנת ילדים), תשט"ו-1955 או לצורך סעיף 20(ד) לחוק הליכי חקירה והעדה של אנשים עם מוגבלות. (ב) הימנעות הנאשם מהעיד לא תשמש ראיה לחובתו, אם התקבלה חוות דעת מומחה שלפיה הנאשם הוא אדם עם מוגבלות שכלית או אדם עם מוגבלות נפשית כהגדרתם בחוק הליכי חקירה והעדה של אנשים עם מוגבלות, ובשל מוגבלותו כאמור הוא נמנע מהעיד". 24. בפס"ד יששכרוב נקבע שקיימת זכות לחשוד לשמור על שתיקה ולהוועץ בעו"ד. העדר אזהרה מתאימה עלול להביא לפסילת כל הודאה מטעמו (ראה: ע"פ 5121/98 יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשית פ"ד ס"א (ז) (2006) בע"פ 1301/06 עזבון אלזם נ' מדינת ישראל (טרם פורסם במאגרי מידע 22.6.09) בפסק דינו כב' ביהמ"ש העליון קבע שזכויות מר אלזם נפגעו עקב התנהגות המשטרה עד לפסילת הודעתו וזיכו את המערער (הערעור המשיך באמצעות עזבונו של מר אלזם). בע"פ 5956/08 סלימאן אל עוקה נגד מדינת ישראל (פורסם 23.11.11 במאגרי מידע), נקבע שנפגעו זכויותיו של המערער בכך שהפעילו עליו לחץ להודות. הודאתו נפסלה והוא זוכה. בסע' 10 לפסק דינו של כב' השופט הנדל (דעת הרוב) מפנה לפסק דין יששכרוב כאמור ומ"ח 3032/99 ברנס נ' מדינת ישראל פ"ד נו(3) 354, אשר קבעו שזכות השתיקה וזכות ההוועצות עם עו"ד הינן חלק מזכות השתיקה (כאשר מדובר בשתי זכויות נפרדות להבדיל מארה"ב (ראה קדמי "על הראיות" חלק ראשון, שם זכויות אלו הינן זכויות על חוקתיות) אולם מעיון בפסיקה עולה כי אין התייחסות כיום לשאלת משמעות שמירת זכות שתיקה כראיה בכלל. לפי סע' 162 לחסד"פ, המנעות נאשם מלמסור עדות במשפטו, מחזקת את הראיות נגדו. נכון שפגיעה בזכות השתיקה מהווה פגיעה בזכות חוקתית. השאלה התלויה ועומדת ללא התייחסות בפסיקה הינה: האם שמירה על זכות השתיקה כזכות חוקתית יכולה לשמש כנגד נאשם/חשוד. אם כן, מדובר בפגיעה בזכות חוקתית לאו דוקא חוקית. טרם ניתנה תשובה בערכאת ערעור בעניין (ר' י. קדמי "על הראיות" חלק ראשון 2009, עמ' 57). בפני כבוד השופט פאול שטרק תיק מס': 2011 / 2640, 3951/11, 3938/11, 9394/10, 11218/10, 2662/11, 9915/10, 459/12, 11220/10 תאריך :2012/07/ 02 במקרה דנן, מאחר וב"כ המאשימה נמנע מלטעון לחיזוקים נוכח סע' 162 לחסד"פ, אין ביהמ"ש נדרש להכריע בסוגיה. בסופו של יום, עקב שתיקת הנאשם, חסרות חוליות התומכות לטענות סניגורו. 25. בהעדר עדות הנאשם אין בית המשפט מייחס לתו הנכה משמעות כלשהי למעט במקרים בהם מדובר בתו נכה גפיים. אין לבית המשפט ידע ביחס למצבו הגופני של הנאשם, אולם, הוא התייצב לדיונים ללא סיוע כסא גלגלים, קביים או מקל. המסגרת הנורמטיבית: 26. בחוק לחניה נכים תשנ"ד - 1993 (להלן: "חוק חניה לנכים"), קבע המחוקק מספר תנאים מצטברים ביחס לחניית רכב נכה במקום שאין החניה מותרת בו, והם: "2. חניה במקום שאין החניה מותרת בו [תיקון: תשס"א] (א) נכה רשאי להחנות את רכבו הנושא תג נכה (להלן - הרכב), במקום שאין החניה מותרת בו אם התקיימו כל אלה: (1) בסמוך למקום האמור, אין מקום חניה מוסדר לנכים או שהוא לא היה פנוי בזמן החניה; (2) בסמוך למקום האמור לא מצוי מקום אחר שהחניה בו מותרת או שהוא לא היה פנוי בזמן החניה; (3) החניה נעשית באופן שאין בה סיכון לעוברי דרך ואין היא מונעת מעבר חופשי להולכי רגל, לעגלות ילדים או לעגלות נכים; (4) החניה אינה גורמת להפרעה ממשית לתנועה. (ב) הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם על אדם המתלווה אל הנכה והנוהג עבורו ברכב, אלא אם כן תג הנכה ניתן לנכה בהתאם להוראות סעיף 1ב". כמו כן נקבעו סייגים לאמור חרף קיום כל התנאים המצטברים. "3. סייג לרשות חניה מבלי לגרוע מן האמור בסעיף 2(א)(3) ו - (4), לא יחול ההיתר שבסעיף 2 על חניה (1) בתוך צומת או בתחום שנים-עשר מטרים ממנו, פרט לקטע שסימנה רשות תימרור, בתמרור או בסימון על אבני השפה, שמותר לחנות בו; (2) במקום כניסה לשטח המיועד לחניית כלי רכב; (3) בתוך מעבר חציה או בתחום שנים-עשר מטרים לפניו; בפני כבוד השופט פאול שטרק תיק מס': 2011 / 2640, 3951/11, 3938/11, 9394/10, 11218/10, 2662/11, 9915/10, 459/12, 11220/10 תאריך :2012/07/ 02 (4) בנתיב שמיועד לתחבורה ציבורית ובתחום תחנת אוטובוסים המוגדר על ידי סימון על פני הכביש ובאין סימון כאמור - בתוך עשרים מטרים לפני תמרור "תחנת אוטובוסים" ועשרים מטרים אחריו, בשני צידי הדרך, ובלבד שמותר להחנות את הרכב בצד הדרך שממול לסימון על פני הכביש או ממול לתמרור, אם רוחב הכביש באותו מקום הוא שנים-עשר מטרים או יותר; (5) בתוך תחום תחנת מוניות המסומן בתמרור שהוצב או סומן; (6) בתחום שני מטרים מברז כיבוי (הידרנט) כאשר התחום מסומן בסימון על המדרכה או על שולי הכביש או על שניהם, כפי שקבעה רשות התמרור המרכזית; (7) בצד רכב אחר העומד או חונה בצדה של הדרך". 27. לפי סע' 2 לחוק חניית נכים, על הנאשם להוכיח קיום תנאים מצטברים (ראה: סע' 22(ב) לחוק העונשין התשל"ז - 1977 המטיל על הנאשם עבירת אחריות קפידה ועליו להוכיח שעשה הכל בכדי להמנע מביצוע העבירה. כב' השופט ג'ובראן ברע"פעו"ד יעקב לביא נ' מדינת ישראל (פורסם ביום 10.5.10 (פורסם במאגרי מידע), קבע כי אין בית המשפט נדרש לטענות הנאשם ביחס לעצם החניה בהתאם לחוק חנייה לנכים ללא הוכחת קיום תנאים מתלים עפ"י חוק. 28. בסיכומיה, ב"כ המאשימה לא העלתה כל טענה ביחס לחוליות חסרות מטעם הנאשם. נטל ההוכחה על הנאשם להוכחת קיום התנאים כאמור בחוק. אולם, מאחר וב"כ המאשימה התייחסה לעבירות לגופו של ענין, בית המשפט יכריע בענין בהתאם. ת.פ. 4394/10: 29. לאור עמדת הסניגור בסיכומיו בהם הוא קובע שהנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו שהינה חניה בניגוד לסע' 5(א) לחוק עזר ירושלים (העמדת רכב וחנייתו - 1960), חניית רכב בניגוד לתמרור "אין עצירה", מרשיע את הנאשם בגין העבירה המיוחסת לו בכתב האישום. ת.פ. 3938/11 30. במקרה דנן, אין חולק היכן החנה הנאשם את רכבו. 31. ברכב הנאשם היה מכתב הסבר שמדובר ברכב חלופי כאשר הרכב השייך לתו הנכה היה בתיקון במוסך. 32. הפקח העיד כי אילו היה מדובר ברכב הרשום בתו נכה, לא היה רושם דו"ח לנאשם. בפני כבוד השופט פאול שטרק תיק מס': 2011 / 2640, 3951/11, 3938/11, 9394/10, 11218/10, 2662/11, 9915/10, 459/12, 11220/10 תאריך :2012/07/ 02 33. אין ראיה של ממש היוצרת תשתית ראייתית בנוגע לאמינות המכתב נ/1 אשר מהווה עדות שמיעה. אולם, לא היתה התנגדות לראיה מצד המאשימה לכן יש לקבל את תוכנו כאמת. 34. החוק מעניק זכויות לנכה להחנות רכב אשר נרשם במשרד התחבורה/רישוי. במקרה דנן מדובר במקרה של רכב העובר תיקון ויש לשאול האם במצב כזה יש מענה לצרכי הנכה לנוע? התשובה הינה שלילית. יחד עם זאת, מדובר בעבירה טכנית. עפ"י החוק היבש יש להרשיע את הנאשם ולנסיבות שנוצרו סביב העבירה יש להתייחס בגזר הדין. לאור האמור, מרשיע את הנאשם בגין חניה בניגוד לסע' 5(א) לחוק עזר ירושלים (העמדת רכב וחנייתו) התשכ"א - 1960. ת.פ. 3951/11 35. במקרה דנן החנה הנאשם את רכבו בנתיב תנועה הבלעדי ברחוב דו סטרי (ואשר לפי ת/3 נראה על פניו כרחוב צר מאד) בו ישנם עמודים מצד אחד של הרחוב ומסעדה עם כסאות מצד שני של הרחוב. 36. כאמור בחוק חניה לנכים, אסור לנכה להחנות במקום המפריע לתנועה. לשיטת הסניגור, היה מקום לכלי רכב לעקוף את רכבו של הנאשם וכך עולה מהתמונות ת/3, אך עמדתו זו של הסניגור אינה מקובלת על בית המשפט שכן יש לצפות לכלי רכב המגיעים מן הנתיב הנגדי בכדי לעקוף רכב חונה והחוסם נתיב תנועה. לעתים ניתן לבחון את ההפרעה לפי נסיבות קיימות. במקרה של חסימת נתיב תנועה שהינו היחיד בכביש דו סטרי, מדובר בסיכון אשר מתרחש בשינוי נסיבות בין שניה (כגון תאונה בקרבת מקום וכו'). במקרה דנן, הנסיבות הינן חמורות יותר נוכח העובדה שמדובר ברחוב צר ללא שוליים כלל. לכן, אין בתו הנכה בכדי לשמש מגן בגין העבירה. 37. לאור האמור לעיל, אני מרשיע את הנאשם בגין חניית רכב בניגוד לסע' 5(א) לחוק עזר לירושלים (העמדת רכב וחנייתו) התשכ"א - 1960. בפני כבוד השופט פאול שטרק תיק מס': 2011 / 2640, 3951/11, 3938/11, 9394/10, 11218/10, 2662/11, 9915/10, 459/12, 11220/10 תאריך :2012/07/ 02 ת.פ. 2640/11: 38. מדובר בחניה ברח' רבי עקיבא. מת/5 עולה כי מדובר ברחוב חד סטרי. 39. הנאשם החנה את רכבו בשולי הכביש על יד אבני שפה אדום לבן. 40. בהערות הפקח אין הפקח מעיד שהיה מקום חניה מיועד לנכה שהינו פנוי בקרבת מקום. מת/1 עולה כי היה מפרץ חניה המיועד לנכים ספציפיים וכלליים כ - 10 מ' קדימה ממקום חניית רכבו של הנאשם. אילו היה פנוי בשלב כלשהו, היה צפוי כי ירשם בהערות הפקח בעניין זה. כמו כן, קשה להאמין שהנאשם, שהינו עו"ד במקצועו, היה מחנה רכבו במקום שחנייתו מוטלת בספק כאשר יש לו האפשרות להחנות רכבו במקום בטוח. 41. בסופו של דבר, לא נראה על פניו כי רכב הנאשם מהווה הפרעה לתנועה בנסיבות הקיימות בזמן מתן הדו"ח. מדובר ברחוב חד סטרי. בביצוע פעולת העקיפה יש מקום לקחת בחשבון את רוחב הכביש, דבר ממנו ניתן להבין כי לא נגרמה הפרעה של ממש לתנועה. לאור האמור, מזכה את הנאשם מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מחמת הספק הסביר. משפט תעבורהתמרורים