##עדות מפי השמועה במשפט בישראל:## במשפטנו הורחבו החריגים לכלל האוסר עדות שמיעה בדרך החקיקה ובדרך הפסיקה ... בהקשר זה נאמר ... בין היתר, כי כללי הפסילה הקבועים בדיני הראיות אינם חובקים את כל הראיות, אותן ניתן לכנות בתואר של עדות שמיעה, ויש סוגים של עדות שמיעה שהם קבילים. יתרה מזאת, המגמה אשר באה לידי ביטוי בהתפתחותו של המשפט כהשתקפותה בחקיקה ובפסיקה בישראל, כמו גם בארצות אחרות שבהן נוהגת תפיסת המשפט האנגלו-אמריקני, היא של צמצום הסייגים החלים על קבילותן של ראיות כדי להותיר בידי בית המשפט את הסמכות להחליט על משקלה של הראיה. הווי אומר, במקום מחסום הקבילות, שהיקפו הולך אט אט ומצטמצם, התפתחה בעולם המשפט האנגלו-אמריקני הגישה, המבכרת בדיקה עניינית של כל ראיה רלוואנטית על-ידי הערכאה השיפוטית. במקום סייגים פורמאליסטיים באה בדיקת האמינות (הנשיא (כתוארו אז) מאיר שמגר בדנ"פ 4390/91 מדינת ישראל נ' חוסאם בן מוג'הד חג' יחיא). ברוח דומה הלכה גם כב' השופטת דורנר וקבעה כי – "יצוין כי הסדר מסוג זה, שלפיו, במצבים שלא קיימת בהם אפשרות אובייקטיבית להביא את מוסר האימרה ומתקיימים ביטחונות חלופיים למהימנות האימרה היא מתקבלת כראיה תוך מתן תשומת-לב מיוחדת למשקלה, הוא הסדר מקובל בתחום החריגים לכלל הפוסל עדות שמיעה. ... גישה זו בדבר פרשנותו של סעיף 9 לפקודה משתלבת במגמה הכללית של דיני הראיות בישראל, שבמסגרתה מועבר הדגש מכללים פורמאליים של קבילות לכללים גמישים של משקל." (ע"א 7293/97 עאמר ז'אפר נ. מדינת ישראל). גישה זו מצאה ביטויה בפסקי דין רבים ואין כאן המקום להכביר עליה מילים, אמנם אין מדובר בהעלמותו המלאה של הכלל הפוסל עדות מפי השמועה אך חלה בו הגמשה ניכרת. בשלב מוקדם יותר בפסק דין זה הסבירה כב' השופטת דורנר את שלוש הבעיות האופפות עדות מפי השמועה, אשר ברי כי זיהויין והאפשרות להעניק להן פתרון מספק סוללים את הדרך למעבר משאלה של קבילות לשאלה של משקל בקשר לעדויות מסוג זה, אליהם כיוונה בהתייחסה אל "ביטחונות חלופיים למהימנות האימרה", וזו לשונה – "קיימים שלושה חששות עיקריים למהימנותה של אימרה המהווה עדות שמיעה: ראשית, קיימת סכנה כי מוסר האימרה עצמו, שאינו עומד לחקירה נגדית, אינו מהימן. שנית, קיים חשש כי תוכנה של האימרה אינו חד-משמעי, ובהיעדר חקירה נגדית של מוסר האימרה לא ניתן להבהירה. שלישית, קיימת סכנה כי אף אם מוסר האימרה מהימן ותוכן אימרתו חד-משמעי, הרי שתוכן זה אינו תואם את המציאות, אם בשל כך שזיכרונו של מוסר האימרה בגד בו, ואם בשל העובדה כי תפיסת המציאות של מוסר האימרה מעוותת." (שם עמ' 468) ##דוגמא להחלטה בנושא תצהיר עדות מפי השמועה:## הבקשה ועיקר טענות הצדדים. 1. לפניי בקשת ב"כ העותרים להורות למשיב 5 לתת תצהיר "עם פירוט טענותיו" וכן למחוק את סעיף 1 לתגובה שבו נאמר, כי "בניגוד לרושם שאפשר לקבל מהבקשה ומהתצהירים הנלווים לה, המשיבים השיבו לפניית ב"כ העותרים ומן הראוי שהמשיבים יצרפו תשובתם ...וזאת מבלי לדון כלל בשאלת תום ליבם של העותרים אגב אי צירוף התגובה". 2. את טענותיו לעניין ניסוח התצהיר סומך ב"כ העותרים על הוראת "סעיף 5(א) לתקנות ביזיון בית המשפט תשכ"ט 1969" וטוען כי תצהירו של משיב 5 שהוא לטענתו "תצהיר מפי השמועה "הנשען על כתבי טענות של ב"כ המעלה טענות עובדתיות חדשות וטענות של ב"כ בכלל " ולפיכך עומד בניגוד להוראות התקנות. אשר למחיקת סעיף 1 לתגובת המשיבים הרי לדבריו ב"תביעה לביזיון בית המשפט" שהוגשה על ידי העותרים, צוין במפורש בסעיף 5 כי מכתב התשובה של המשיבים לב"כ העותרים, מיום 27.8.12, אכן צורף ונשלח בהעתקים לכל המכותבים. 3. המשיבים במענה טוענים כי התקנות עליהן נסמך ב"כ העותרים והכוונה לתקנות ביזיון בית המשפט (סדרי דין בשיקול נוסף) עוסקות בסדרי הדין של דיון נוסף בעניינו של אסיר שהוחלט על מאסרו לפי פקודת ביזיון בית המשפט, 6(4) ו- 6(5) לפקודה ולפיכך כלל אינן חלות על ענייננו. עוד לטענתם, פקודת ביזיון בית המשפט כלל אינה קובעת את סדרי הדין ואופן הגשת תגובתו של המפר הנטען והגשת תצהירו של המשיב 5, באופן שבו נעשתה, נעשתה כדין. עוד נטען כי בתצהירו של המשיב 5 נעשתה הפרדה בין הנושאים העובדתיים לנושאים המשפטיים כפי שנעשה ברגיל בתצהירים. באשר לטענה הנוגעת בסעיף 1 לתגובה - טוענת ב"כ המשיבים כי למעט התייחסות לקונית בסעיף 5 לבקשה לפיה "נתקבלה תשובה", הרי שיתר ההתייחסויות מעידות על ההיפך מכך. כך למשל בסעיף 6 לבקשת העותרים המתייחס לכך שהמשיבים או מי מטעמם "בחרו שלא להשיב" למכתב ב"כ העותרים וכן בהמשך "העדר תשובתם של המשיבים". בנוסף, בסעיף 8 לבקשה שוב מופנה בית המשפט, פעמיים בתוך אותו סעיף. יתר על כן בסעיפים 6 ו-7 לתצהירו של העותר 3 נטען כי המשיבים לא הגיבו לפניית ב"כ העותרים וטענה זהה מופיעה בתצהירו של העותר 2. לפיכך לטענתם יכול להתקבל הרושם כי המשיבים לא השיבו לפניית העותרים וכך ציינו בתגובתם. עוד צוין כי התגובה עצמה לא צורפה לבקשה, במסגרת נספח ד לבקשת העותרים, על אף הנאמר בה. 4. בתגובה לתשובה חוזר ב"כ העותרים על טענותיו ואף מוסיף כי תגובת המשיבים מאשרת שתצהירו של המשיב 5 הוא תצהיר שניתן כמקשה אחת מפי השמועה. עוד לטענתו ביחס למחיקת סעיף 1, תשובת המשיבים אכן התקבלה וצורפה על ידו ונמסרה הן למשיבים והן לבית המשפט ולפיכך עסקינן לא ברושם שנוצר אצל המשיבים אלא בעובדות. דיון והכרעה. 5. דין הבקשה להידחות בעיקרה. בכל הנוגע להגשת תצהירו של המשיב 5 הערוך כתצהיר "בג"צי", לא מצאתי בכך כל דופי. אכן כטענת ב"כ המשיבים לא נקבעו סדרי דין לתקנות לצורך דיון בבקשה לביזיון אזרחי לפי פקודת ביזיון בית המשפט (להלן: "פקודת הביזיון"). חריג לכך הינו אכן תקנות בזיון בית המשפט (סדרי דין בשיקול נוסף) התשכ"ט - 1969. אולם תקנות אלה עוסקות באופן ספציפי בהליך של עיון נוסף בעניינו של אסיר שכבר נאסר על פי פקודת הביזיון ולא בהליך המקורי שעל פיו מוצא הצו על פי הפקודה (ראו: מ. קשת, "ביזיון בית משפט", ההוצאה לאור של לשכת עוה"ד, תשס"ב -2002 (להלן: "קשת") בעמודים 235-238). אמנם על פי הפרקטיקה הנוהגת הדיון בבקשה מתקיים על פי תצהירים ולפיכך להזמנה על פי הפקודה יש לצרף תצהיר של המבקש וגם מי שנטען כלפיו כי הוא הממרה מחויב להגיב בתצהיר. בנוסף כל טענה עובדתית שמבקשים להעלותה במסגרת הדיון בבקשה לביזיון צריכה להיתמך בתצהיר, שאם לא כן היא לא תישמע אלא במקרים נדירים. ראו קשת שם בעמודים 185-186. יחד עם זאת, גם הפסיקה העוסקת בסוגיית סדרי הדין בהליך האמור, לא קבעה מהי צורתו של התצהיר והאם עליו להיות בגדר תצהיר רגיל או "תצהיר בג"צי". כבר נפסק לא אחת כי ההליך על פי פקודת הביזיון הוא הליך דואלי במהותו . "זהו הליך מיוחד במינו שמחד גיסא אינו מטיל אחריות פלילית אך מאידך גיסא אינו הליך אזרחי גרידא. זוהי הוראה SUI GENERIS המצויה באותו תחום דמדומים שבין ההליך האזרחי לבין ההליך הפלילי" (ע"פ 519/82 גרינברג נ' מ"י, פ"ד לז(2) 187). אמנם, מן הפסיקה שעסקה בהיבטים דיוניים אחרים של פקודת הביזיון, ניתן ללמוד על תחולה של תקנות סדר הדין האזרחי לגבי היבטים שונים של ההליך כמו למשל בקשות להארכת מועד [ראו בש"פ 4445/01 גל נ' קצובשווילי (פורסם במאגרים)]. אולם בעניינו יש לטעמי להקיש ממהותו של ההליך שבו עסקינן, בקשה לביזיון בשל אי ציות לפסק דין שניתן בעתירה מנהלית, גם על סדרי הדין הנוהגים בבקשה מסוג זה. תקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) התשס"א-2000 (להלן תקנות סדר הדין המנהלי) קובעות, בסעיף 20(א), כי "תקנות סדר הדין האזרחי לא יחולו על הליכי הדיון בעתירה; ואולם בעניין שלא הוסדר בתקנות אלה, רשאי בית המשפט לנהוג בעתירה לפי תקנות סדר הדין האזרחי, בשינויים המחויבים, אם ראה כי התקיימו כל אלה: (1)הדבר דרוש לצורך הכרעה בעתירה; (2)אין בכך דבר שאינו מתיישב עם החוק, עם תקנות אלה או עם מהות ההליך המנהלי;(3) אין בכך כדי לפגום בקיום ההליך באופן הוגן ויעיל". בניגוד להליך אזרחי רגיל תקנות סדר הדין המנהלי, קובעות כי אימות עובדות הנטענות בכתבי בית הדין המוגשים במסגרת עתירה מנהלית, ייעשה על ידי צירוף תצהיר הערוך לפי סעיף 2 של התוספת. תצהיר כזה, מכונה הן בפסיקה והן בכתיבה האקדמית "תצהיר בג"צי" (שכן מקורו בתקנה 4 לתקנות הדיון בבית המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד - 1984 הקובעת את צורתו של תצהיר המוגש בתמיכה לעתירה לבג"צ). תצהיר כזה נעשה ברגיל בדרך של הפנייה לסעיפי העתירה או התשובה השונים ומתקיימת בו הפרדה בין העובדות שהן בידיעתו האישית של המצהיר לבין עובדות הנכונות "לפי מיטב ידיעתו ואמונתו", שלגביהן יציין המצהיר את מקור ידיעתו ואמונתו. מכאן, שבתצהיר מסוג זה, גם כשהוא נעשה בדרך של חזרה על עובדות הנטענות בכתב הטענות, רשאי המצהיר להסתמך בנוסף על עובדות הידועות לו מידיעתו האישית גם על עובדות שנודעו לו מפי צד שלישי או על סמך ייעוץ משפטי שקיבל ובלבד שיציין את מקור הידיעה או העצה. ראו תקנה 5(ג) וכן טופס 2 שבתוספת. וכן א' גורן, "בתי משפט מנהליים", סיגא הוצאה לאור, התשס"ח -2008, עמ' 281. משה יועד הכהן 6. עמדתי היא, כי בהליך לפי פקודת הביזיון, המתנהל בעקבות פסק דין או החלטה שניתנו במסגרת עתירה מנהלית, תקנות סדר הדין החלות, לאור מהותו של ההליך, הן תקנות סדר הדין המנהלי ולא תקנות סדר הדין האזרחי. זאת מאחר שהליך על פי פקודת הביזיון המתייחס לעתירה מנהלית הוא במובהק חלק אינטגראלי של הליך הדיון בעתירה. לפיכך, בהגשתו של "תצהיר בג"צי" במסגרת הליך כזה הן על ידי מבקש הצו והן על ידי הממרה הנטען, כפי שנעשה גם בשלבים הקודמים של הדיון בעתירה, אין כל פסול. בנוסף, יש לתת את הדעת גם לפסיקה האזרחית מהעת האחרונה, שבה במסגרת התדיינויות מורכבות, מגמישים בתי המשפט את הכלל האוסר הכללתה של עדות שמיעה במסגרת תצהיר ודוחים בקשות למחיקת סעיפים בתצהיר הכוללים עדויות שמיעה, תוך העברת נקודת הכובד מן הקבילות אל המשקל. ראו למשל החלטה של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט קיסרי) בת.א. 751/06 חברת החשמל בע"מ נ' אי.ג'.תעש.ג'י.איי.אס בע"מ (פורסם במאגרים) שבה נדחתה בקשה למחיקת עדויות שמיעה מתצהיר. באותו עניין נאמר: "אין אני מתעלם מכך שתצהירי עדות ראשית מנוסחים על ידי באי כוחם של בעלי הדין וכי מציאות זו מביאה לכך שבמקרים רבים העדות הנמסרת באמצעות התצהיר אינה רק גרסתו העובדתית של העד כי אם מסכת שלמה של טענות עובדתיות ומשפטיות שנוסחה כמיטב כישרונו של עורך הדין שניסח את התצהיר. הכרה במציאות זו מחייבת את בית המשפט לתת את דעתו לכך שייתכן והתצהיר אינו משקף את ידיעתו האישית של העד בכל פרט ועניין המוזכר בתצהיר, ומשום כך עליו לבחון את תוכנו של התצהיר במשנה זהירות ותוך נקיטת גישה ספקנית וביקורתית לנאמר בו. גישה כזו תשתלב עם מגמת הפסיקה שאותה הזכרתי לעיל, של צמצום איסור הקבילות והסטת תשומת הלב למשקלה של עדות". לפיכך, העתירה לפסילת תצהירו של המשיב 5 או למחיקת חלקים ממנו נדחית. 7. בכל הנוגע לבקשה למחיקת סעיף 1 לתגובת המשיבים, הרי שבנוסח הבקשה המקורית של העותרים ובתצהירים שצורפו אליה, פסחו העותרים על שני הסעיפים. מחד, צוין אמנם, בשולי סעיף 5 לבקשה, כי התקבלה ביום 27.8.12 תשובה למכתבו של ב"כ העותרים מיום 13.8.12 ואף צוין, בסוגריים, כי מצורף מכתבו של עו"ד מכתבי, ב"כ העותרים, למשיב 5 ולכל המכותבים בצירוף אישורי הפקסים שלהם, המסומן באות ד' ותשובה מיום 27.8.12. אולם, מיד בהמשך צוין באותו מסמך עצמו, בסעיף 6, "למועד הגשת תביעה זו לביזיון בית המשפט תוך כך שהנתבעים או מי מטעמם בחרו שלא להשיב למכתב הח"מ...". בנוסף בתצהירים המצורפים של העותרים 2 ו-3, שלפי לשונם מהווים העתק כמעט מדויק של תוכן הבקשה, לא מצוינת קבלת התגובה ונטען במפורש שעד להגשת "התביעה לביזיון" בחרו המשיבים שלא להגיב למכתב ב"כ העותרים מיום 13.8.12. בעניין זה לא תועיל כל אקרובטיקה מילולית או לשונית מצידו של ב"כ העותרים, כדי לתרץ את הסתירה. בנוסף, יצוין כי גם לעותק בקשה לביזיון שהוגש לבית המשפט ונסרק במערכת הממוחשבת, לא צורף כנספח עותק של תשובת המשיבים לב"כ העותרים מיום 27.8.12. בנסיבות אלה, אכן ראוי היה אמנם שהמשיבים ידייקו יותר בלשונם ויציינו בסעיף 1 לכתב התשובה את שפורט בסעיפים 13 עד 22 לתגובתם לבקשה הנידונה. שכן, כלשונו, אותו סעיף מתעלם מההתייחסות לקבלת התגובה המופיעה בסעיף 5 לבקשה. אולם אין בכך להצדיק את מחיקת הסעיף כולו וכדי למנוע התדיינויות נוספות ומיותרות אני רואה בהתייחסות העובדתית המופיעה בסעיפים אלה לתגובה, משום תיקונו של סעיף 1 האמור. 8. בכפוף לכך הבקשה נדחית. עדותמסמכיםדיוןתצהיר עדות