אוחז כשורה פקודת השטרות - צד ג אוחז כשורה מעמדו של אוחז כשורה יקום במענה להוראות שני תתי סעיף 28 (א) לפקודת השטרות (נוסח חדש) (להלן: "הפקודה"): "28(א). אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה: (1) נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל; (2) נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה." אחיזה כשורה היא סטאטוס, מכוח הדין. בידי האוחז כשורה, מתרכזים היתרונות של המסמך הסחיר, במיוחד תכונת "ההיטהרות". (א' ברק, מהותו של שטר, הוצאת הדפוס האקדמי בירושלים, 73). אוחז כשורה, מקבל את השטר "כשהוא נקי מכל פגם שבזכות קניינם של צדדים קודמים לו וכן מכל טענת הגנה אישית גרידא..." (סעיף 37(2) לפקודה). לעניין זה, "פגם בזכות קניין" - כולל פגם שמקורו בחיוב פגום או בקניין פגום. על פי סעיף 28 (א) הנ"ל, אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובהתאם לסעיף 28 (א) (2) אוחז כשורה הוא מי שנטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של השיק פגומה. בהתאם לסעיף 29 לפקודת השטרות קיימת חזקה לכאורה שאוחז השטר הוא אוחז כשורה. כאשר הנפרע בפועל הוא צד ג', אינו חלק מעסקת היסוד, וחרף היותו נפרע בשיק עצמו עדיין ניתן לראותו צד רחוק מהמושך ולסווגו כאוחז כשורה על פי פקודת השטרות. כך למשל, נפסק בע"א 1886/97 זאב יהודה נ' פנינה זלמה פד"י נ"ג (1) 132:  "...אם המושך (או העושה) והנפרע הם צדדים קרובים, אין מקום להעניק לנפרע מעמד של אוחז כשורה. נדרש ריחוק בין המושך (או העושה) לבין הנפרע כדי שהלה יהא אוחז כשורה. אחיזה כשורה דומה היא לקנייה בשוק פתוח. היא דורשת ריחוק בין הקונה בשוק הפתוח (האוחז כשורה) לבין הבעלים שנכס משלו ניטל ממנו שלא כדין (העושה או המושך). מטעם זה מוצדק הוא. כרגיל, שלא להעניק לנפרע מעמד של אוחז כשורה. אך הקירבה או הריחוק אינם נקבעים על פי צורת השטר, אלא על פי מערכת היחסים שבין הצדדים. אנשים הם צדדים קרובים לשטר אם יחסיהם ההדדיים כצדדים לשטר נובעים מקשר משפטי ישיר ביניהם. אנשים הם צדדים רחוקים לשטר, אם יחסיהם המשפטיים כצדדים לשטר אינם נובעים מקשר משפטי ביניהם, אלא מקשר משפטי עם אחרים. המבחן הוא פונקציונלי. המבחן אינו צורני (ראו א' ברק מהותו של שטר [10], בעמ' 59). על כן, עשויים המושך (או העושה) והנפרע להיות רחוקים זה מזה (ראו ע"א 358/80 קדש נפתלי, מושב עובדים להתישבות חקלאית נ' מושב שאר ישוב (3), בעמ' 833)". וכן ע"א 364/83 ונדה מזרחי נ' פרדי יעקב , פד"י מ"א (3) 402, 406: שם נאמר: "...ההלכה היא, אכן, כי ככלל, אין הנוטל הראשון יכול להיות אוחז כשורה. בהקשר זה ראוי להזכיר את מאמרה של ד"ר ס. אוטולנגי, "היכול נפרע להיות אוחז כשורה בשטר?" עיוני משפט א' [תשל"א - ל"ב] 313. כפי שמסבירה המחברת, בעמוד 316, נשענת הלכה זו על שני נימוקים, האחד במישור הטכני - משפטי והאחד במישור העניני... ההצדקה העניינית להלכה, שעליה מתבססת המערערת, יוצאת מההנחה, שהנוטל הראשון הינו אכן בעל קרבה ישירה לתהליך הוצאת השטר. למרות שזהו המצב בדרך כלל, קיימים מצבים בהם סיווגם של התובע והנתבע כצדדים קרובים הינו פורמאלי בלבד, וכאשר מבחינה מעשית הינם צדדים רחוקים בסיטואציה כגון זו לא מתקיים הרציונאל, המונע הכרה בתובע כאוחז כשורה. ואכן נראית לי דעתם של הגורסים, כי במקרים כאלה ניתן להכיר בתובע כאוחז כשורה. ראה מאמרה הנ"ל של ד"ר אוטולנגי, בעמ' 316 - 318, 327, וכן ראה התייחסות לדעה זו בע"א 358/80 [2] , בעמ' 833". שיקיםאוחז כשורהאחיזה בשטרשטרפקודת השטרות