דוגמא לפסק דין בנושא אופציה לרכישת דירה תמורת מתן הלוואה: בפני תביעה כספית על סך 776,000 ₪. א. תמצית טענות התובע 1. התובע, אשר עותר לחייב את הנתבע להשיב לו את כספי ההלוואה, שלטענתו מסר לנתבע, טוען, כי טרם ההלוואה נשוא תביעה זו, הוא מעולם לא עסק במתן הלוואות ובוודאי שלא עסק במתן הלוואות בשוק האפור. ההלוואה נשוא תביעה זו, כך לדבריו, הינה הראשונה שנתן בחייו וכל עניינו במתן הלוואה זו היה האופציה לרכישת דירה שבבעלות הנתבע. הערת האזהרה הייתה המוטיבציה שלו לרכישת הדירה ככל שלא תושב הלוואה. 2. טוען התובע, כי בין הצדדים, ובנוכחות עו"ד לבנור, נחתם ביום 11.2.09 הסכם הלוואה, לפיו הלווה התובע, ביחד עם מר עמית, (להלן: "עמית") לנתבע, סך 600,000 ₪, בריבית בשיעור 6% שנתית שמועד פירעונה עד ליום 11.4.09, (להלן: "ההלוואה"). הוסכם בין הצדדים, כי ההלוואה תושב במועד שנקבע ולחילופין, היא תושב מכספי מכירת דירה שבבעלות הנתבע הידועה כגוש 6217 חלקה 187/2 בתל אביב, (להלן: "הדירה"). כן הוסכם שלהבטחת התחייבות הנתבע בהסכם, תירשם הערת אזהרה על הדירה. (להלן: "הסכם ההלוואה"). לטענת התובע, סוכם עם הנתבע, שההלוואה תושב על פי שיעורי הריבית שנקבעו, או לחילופין, הנתבע ימכור את דירתו לתובע וההלוואה והפרשי הריבית, ישמשו כתשלום על חשבון רכישת הדירה. בחקירתו העיד התובע לעניין זה, כי סיכום זה אינו בכתב, אלא דובר בעל פה עם בנו של הנתבע, עו"ד אייל וסטמן, (להלן: "אייל") בפגישה, דהיינו, גם לטענת התובע, הסיכום היה עם נציגי הנתבע ולא עם הנתבע עצמו. 3. לאחר מכן הוסכם בין התובע לעמית ועל דעת הנתבע ו/או מי מטעמו, כי יומחו לתובע כל הזכויות על פי הסכם הלוואה. בחקירתו הסביר התובע, כי המחאת הזכות מעמית אליו, ששוויה 300,000 ₪, נבעה מחוב של עמית לאחותו של התובע. לטענתו, אחותו המחתה אליו את זכותה לסכום זה מעמית בעל פה. על פי עדותו, התובע כלל אינו יודע מי ממשפחת דסקלו היה חייב לאחותו סך 300,000 ₪. 4. לבקשת הנתבע, נחתם ביום 17.2.09 נספח להסכם ההלוואה, (להלן: "הנספח להסכם") בו הוסכם שהריבית שתשולם בגין ההלוואה תעמוד על סך 3% חודשית ומועד סילוקה הסופי יידחה עד לחודש אוקטובר 2009. עוד הוסכם, כי כנגד סכום הריבית יינתנו 16 המחאות על סך 9,000 ₪ לכל חודש, לכל אחד מהמלווים. בתצהירו, הוסיף התובע לעניין זה, כי שינוי הריבית ל - 3% חודשי נבע מדברי בנו של הנתבע, אייל, שהנתבע לא יסכים לריבית בשיעור 6%. הנתבע לא עמד בהתחייבויותיו על פי ההסכם והשיקים שהועברו בתמורה לריבית לא כובדו מהסיבה שהחשבון מוגבל ו/או ניתנה הוראת ביטול, להוציא 2 שיקים שלא כובדו ותמורתם ניתנו שיקים אחרים שכן כובדו על ידי הבנק. 5. מאחר שהנתבע לא נענה לפניות התובע להסדרת החוב, שלח התובע מכתב לעו"ד לבנור יצחק אשר מונה בהסכם הלוואה כבורר בין הצדדים. פניה זו של התובע לא גרמה להתקדמות בתשלום ההלוואה וביום 10.8.09 שלח אייל מכתב התנצלות על העיכוב במענה למכתבי התובע, והתחייב להעביר חלק מסכום החוב לא יאוחר מיום 27.8.09. ביום 25.8.09 נפגשו התובע ואייל עם עו"ד לבנור וסיכמו כי בעל החוב היחיד יהיה התובע, והובטח שהנתבע יעביר חלק מהסכום תוך יומיים, אך הנתבע לא עמד גם בהתחייבותו זו ולכן נשלח מכתב נוסף לעו"ד לבנור ביום 6.9.09. לאחר שב"כ התובע פנה ביום 30.9.09 לעו"ד לבנור כדי שיפעל על פי סמכותו למימוש הדירה, נערכה ביום 19.10.09 פגישה בנוכחות ב"כ התובע ועו"ד לבנור להסדרת הנושא על ידי רכישת הדירה, אך התובע לא קיבל את מבוקשו. 6. לטענת התובע, הנתבע הפר את התחייבויותיו בהסכם ונותר חייב לו 776,000 ₪ כדלקמן: 600,00 ₪ קרן ההלוואה, 144,000 ₪ שהם 3% ריבית למשך 8 חודשים, על פי השיקים שניתנו לתובע, 50,000 ₪ פיצוי מוסכם בהסכם, בהפחתת 18,000 ₪ נפרעו בגין הריבית בהתאם לשני השיקים החלופיים. בעדותו אישר התובע, כי מעולם לא פגש ולא דיבר עם הנתבע. לדבריו, הוא העביר לעמית 300,000 ₪ ועוד 1,000 ₪ שהיו מיועדים לתשלום שכר טרחתו של עו"ד לבנור. לדבריו, עו"ד לבנור בשלב הראשון ייצג אותו ואת עמית ומרגע שהפך לנאמן, הוא שרת את שני הצדדים. ב. תמצית טענות הנתבע 1. הסכם ההלוואה נחתם בין הנתבע לבין התובע ועמית ביחד, אך הנתבע לא לווה ולא קיבל כספים מהתובע ומדובר בטענה להלוואה חוץ בנקאית. בנו של הנתבע, אייל, הסתבך בחובות כבדים כלפי אנשים שעוסקים בהלוואות בשוק האפור, ובין היתר עם מלווה בשם מיכה דסקלו (להלן: "מיכה"), שהוא אביו של עמית. בשנת 2009 החליט הנתבע למכור את הדירה ומיכה הודיע כי ברצונו לרכוש אותה. המו"מ לרכישת הדירה, התנהל על ידי עו"ד לבנור מטעם מיכה אשר היה פרקליטו של מיכה ומעולם לא שימשו פרקליטו של הנתבע. 2. במועד שיועד לחתימת הסכם רכישת הדירה, הודיע מיכה לנתבע, כי אינו יכול לרכוש את הדירה ואינו יכול לשלם את התשלום הראשון לרכישתה. הנתבע כעס על מיכה, כיוון שהתחייב לשלם את הכספים שמיכה היה אמור לשלם לו, לצדדי ג', מה עוד שעמד בפני נסיעה לחו"ל, בהסתמך על קבלת הכספים. מיכה הציע, שיעמיד לנתבע הלוואה בסך 600,000 ₪ בתנאי ריבית בנקאית של 6% לשנה ולא בתנאי ריבית של השוק האפור, או כל דבר אחר, לתקופה של 3 חודשים, כך שעם שובו של הנתבע מחו"ל יהיה לו זמן למכירת הדירה לצד ג'. 3. הנתבע הסכים להצעה זו ובתנאי, שיימסר שיק בנקאי לפקודתו, תנאי, שלא מולא עד היום. בעדותו טען, כי העמיד שני תנאים להסכם ההלוואה, האחד קבלת שיק בנקאי לידיו וזאת כיוון שידע על קשרי איל עם מיכה, והשני שהכתובת תהיה בביתו ולא במשרדו, כדי שיוכל לבדוק את ההתנהלות. עוד העיד, כי הלוואה ל- 3 חודשים, הייתה אמורה לסייע לו עד למכירת הדירה בסכום של 2.700,000 ₪ שהייתה משועבדת לבנק דיסקונט. הוא התכוון להשיב את כספי ההלוואה ממכירת הדירה, שחלק מכספי מכירתה יועדו לכיסוי יתרת החובה בחשבון הבנק. ככל שלא היה מוכר את הדירה, היה משיב את הכסף למיכה בריבית דומה לריבית הבנקאית בשיעור 6% לשנה. 4. לטענתו, כיוון שנסע לחו"ל, חתם על ההסכם "בכעס" תוך שלקח לעצמו זמן מספיק של כ - 3 חודשים מרגע חזרתו לארץ, כדי להשיב את הכסף בריבית בנקאית. אך כאשר שב ארצה ולא נמסרו לו כספי ההלוואה הבין שהסכם ההלוואה לא נכנס לתוקף. נוכח לחץ זמן עקב יציאתו לחו"ל הסכים הנתבע להצעתו של מיכה, וביום 11.2.09 הועברה אליו טיוטת הסכם הלוואה , לפיו, המלווים הינם עמית והתובע. טוען הנתבע, כי את שם התובע לא שמע מעולם ולא פגש אותו מעולם. כאשר שאל הנתבע את מיכה, מדוע אינו רשום כמלווה בהסכם השיב לו מיכה, שהוא אינו נוהג לחתום על הסכמים מסיבותיו, ולכן המלווים על פי ההסכם הם עמית ובן דודו, הוא התובע. 5. הנתבע חתם על הסכם ההלוואה ופנה למיכה כדי שיעמיד לרשותו את הכספים, אך נענה על ידי מיכה, שהוא לא יוכל להעמיד את הכספים, אלא אם הנתבע ימשכן את דירתו לבנק כבטוחה. הנתבע הודיע למיכה, שזו הפרת הסכם מצידו, מה עוד שלא ניתן למשכן את הדירה, שהינה ממושכנת לטובת בנק דיסקונט. מכיוון שהנתבע לא קיבל את כספי ההלוואה, לא ממיכה, לא מעמית ולא מהתובע, הוא הבין שההסכם לא יצא אל הפועל. טוען הנתבע, כי מעולם לא נתבקש, וממילא לא נתן את הסכמתו להמחאת זכויות הסכם ההלוואה ממיכה לתובע ומעולם לא נתן את הסכמתו לשינוי גובה הריבית של ההלוואה ו/או שינוי תקופתה. עוד טוען הנתבע, כי מעולם הוא לא התחייב למכור את דירתו לתובע. לטענתו, אף מעולם לא ביקש, לא נתבקש, וממילא אף לא הסכים, לשנות את תנאי הריבית על הלוואה, מריבית "שפויה" של 6% לשנה לריבית דרקונית של השוק האפור בסך 36%. 6. לטענת הנתבע, הנספח להסכם, נחתם על ידי אייל ללא ידיעתו ו/או הסכמתו והחתימה על השיקים בגין הריבית אינה חתימתו. הנתבע לא מסר שיק, כיוון שלא קיבל את ההלוואה, התובע מעולם לא פנה אליו ישירות, וככל שפנה אל עו"ד לבנור, אין זה קשור לנתבע, כיוון שעו"ד לבנור ייצג את מיכה ולא את הנתבע. יתרה מכך, אין כל ממש בטענת התובע שעו"ד לבנור נקבע כבורר בהסכם ההלוואה. גם מכתבו של אייל אינו בידיעת או על דעת הנתבע. הנתבע מעולם לא ייפה את כוחו של אייל לייצגו ו/או להשיב בשמו למכתבים. מכתבו של אייל הוא הראייה לכך, שכל פעולות התובע נעשו עם אייל ולא עם הנתבע ומעולם לא היו אליו פניות אישיות. עוד טוען הנתבע, ככל שהתקיימה פגישה, אינה בידיעתו ולא הייתה בהסכמתו, ואייל ו/או עו"ד לבנור מעולם לא ייצגו אותו 7. מוסיף הנתבע, כי איש לא פנה אליו לפרוע את החוב הנטען, והנתבע אינו חייב דבר לאיש, כיוון שלא קיבל את ההלוואה. הנתבע אף מכחיש את הטענה, שניהל מו"מ למכירת הדירה לתובע. על הסכם הלוואה חלות הוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג - 1993 ותקנות הגנת הצרכן (פרטי חוזה הלוואה שאינה הלוואה בנקאית) תש"ן- 1989. התובע, כך הנתבע, לא עמד בהוראות אלה. ג. דיון 1. כבר עתה אקבע, כי כל מסמך שצורף לסיכומי הובע ולא גולה קודם לכן, בכל שלב משלבי ניהול התיק, יוצא מהסיכומים. המדובר בנספח להסכם ההלוואה שכותרתו "כתב העברת זכויות" ובמסמך "אישור ביצוע פעולה בלשכת רישום המקרקעין, בגין הימנעות מעשיית עסקה, ויפויי כוח שנרשם עליו "מבוטל- לדוגמא". חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות תשנ"ג 1993 (להלן: "החוק). 2. לטענת הנתבע יש להחיל את החוק על ההלוואה נשוא תביעה זו והתובע טוען כי זו לו ההלוואה הראשונה בחייו שנתן למאן דהוא. בע"א (ת"א) 4003/07 בס ארנון נ' אברהם אריה, נקבע, כי על בית המשפט מיוזמתו להעלות את השאלה האם מדובר בהלוואה שחל עליה החוק. כן נקבע, כי לבחינת השאלה, האם החוק חל על מקרה מסוים, הכלל הינו שמי שנותן הלוואה יראו אותו כמי שנותן הלוואה בדרך העיסוק כהגדרת החוק, אלא אם יוכיח שלא כך הדבר. כמו כן נקבע, כי יש לבחון את זהות נותן ההלוואה. גם אם התובע ו/או עמית ו/או מיכה עוסקים בעיסוק נוסף מלבד מתן הלוואות חוץ בנקאיות, אין בכך כדי לגרוע מהיותם מלווים על דרך העיסוק. נקבע בת.א. 49269/05 כרמי דינה נ' עיזבון מועלם כדורי ז"ל, כי אין הכרח שיהיה זה עיסוקו היחיד של המלווה. כן נקבע שם, כי גם אם מדובר בהלוואות שהן רק נשוא תביעה זו, הרי אין בכך כדי לגרוע ממתן הלוואת על דרך עיסוק. בעניינינו, מדובר בהלוואה על פי חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, התשנ"ג-1993. 3. התובע צירף לכתב התביעה את הסכם ההלוואה שהנתבע מודה שחתם עליו ובו מפורטת ההלוואה, ובסעיף 7 לכתב התביעה פרט התובע, כי הלווה, ביחד עם דסקלו, לנתבע 600,000 ₪, וס' 8 - 12 לכתב התביעה אף מפרט את התובע את נושא הריבית. בס' 18 מפרט התובע את הסכומים להם הוא עותר בתביעה דנן ומקורם. לכן עמד התובע בתנאים הנדרשים בחוק. 4. המחלוקת הצריכה הכרעה בתביעה דנן, הינה השאלה, אם הנתבע קיבל מהתובע ו/או ממי מטעמו, את כספי ההלוואה, האם הנתבע חתם על הנספח להסכם ההלוואה ו/או שנתן את הסכמתו לאמור בו והאם הנתבע חתם על השיקים בגין הריבית שנמסרו לתובע ו/או למי מטעמו. התובע העיד מפורשות,כי מעולם לא פגש את הנתבע והכל התנהל באמצעות בנו, אייל. למרות זאת ולמרות שלאייל לא היה כל יפויי כוח לפעול בשם הנתבע, וממילא לא הציג בפני התובע יפויי כוח כזה, לא טרח התובע להתקשר ולו פעם אחת לנתבע, כדי לוודא שכל ההסכמות שלכאורה הגיע עם אייל, הן על דעת הנתבע, וכי השיקים נחתמו על ידו. התובע גם לא טרח להמציא חוות דעת מומחה כדי להוכיח שמדובר בחתימות הנתבע על השיקים ועל הנספח להסכם, ולהזכירנו, מדובר בטענת הנתבע לזיוף חתימתו על פני השיקים. אין חולק שהנתבע חתם על הסכם ההלוואה, אך הנתבע מכחיש את חתימתו על השיקים והנספח להסכם ומכחיש את קבלת כספי ההלוואה. התובע העיד, שידוע לו שהתנהלה תביעה בין בנו, עמרי זליגמן, לבין מיכה, בטענה שעמרי הילווה למיכה 300,000 ₪, במועד שלטענת התובע, הוא נתן את ההלוואה לנתבע. אם כי לטענתו, באותו מועד היה לו סכסוך קשה עם בנו בנושא זה ונוצר ביניהם קרע של כחודשיים. 5. לטענת הנתבע, הוא מעולם לא קיבל את כספי ההלוואה. התובע העיד, כי במעמד חתימת הסכם ההלוואה, לא ניתנו כספי ההלוואה לנתבע, אלא עו"ד לבנור היה אמור להחתים את הנתבע על טופס רישום הערת אזהרה על אחת מדירותיו, כבטוחה להלוואה וכן על יפויי כוח לעו"ד לבנור כמיופה כוח של שני הצדדים להסכם ההלוואה. על פי עדות התובע, הוא העביר את סכום ההלוואה לעמית, אשר נתן את הכסף לנתבע כחודש לאחר חתימת ההסכם, התובע אישית לא נכח, על פי עדותו, בעת מסירת הכסף לנתבע. (עדות התובע בע' 12 שורות 6-25, ע' 27 שורות 14-17). גם על פי עדות התובע, הסכם ההלוואה אינו מצביע על כך שהנתבע קיבל את סכום ההלוואה, כיוון שהנתבע אמור היה לקבלה רק כחודש לאחר חתימת הסכם ההלוואה, משכך אי העדתו של עמית, אשר לטענת התובע הוא שמסר לנתבע את הכסף, כדי שיעיד שאכן מסר בפועל את כספי ההלוואה לנתבע, עומדת בעכרי התובע. התובע גם לא העיד את מיכה דסקלו ו/או את אחותו, כדי שיאמתו את טענתו, שאכן, הומחתה אליו זכותו של עמית לחובו הנטען של הנתבע. וכבר נקבע כי "אי הבאת עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו מחשיפתו לחקירה שכנגד... ככלל,אי העדת עד רלוונטי "יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו...". (ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ פד"י (1) 239 בע"מ 245. ת.א. (ראשון לציון) 4712/01 ב.ג. את א. נ' צ'רבוס ניהול, תק-של 2002 (2) 650, עמ' 655. ולעניין אי העדתו של עמית, אשר לטענת התובע הוא מסר לו את הכסף כדי שיעבירו לנתבע, אציין, כי הזמנתו כעד נתבקשה על ידי התובע, ולאור דרישת הנתבע כי עמית כי ימציא את כתבי בית דין שהתנהלו בינו לבין בנו של התובע (עמרי), הודיע ב"כ התובע, כי הינו מוותר על הזמנת עמית לעדות. 6. התובע טען בעדותו, כי ההוכחה לטענתו, הינה צילומי השיקים שמסר לעמית, אך אישר לאחר מכן שאלה לא צורפו לכתבי הטענות שהגיש. מדובר ב- 6 שיקים בסכומים שונים בערך של 300,000 ₪. הוא אישר, שלא ראה ולא היה נוכח בעת שעמית העביר את הכסף לנתבע. הוא לא ראה שעמית מסר לנתבע 300,000 ₪ ו/או 600,000 ₪. כאשר נשאל מדוע מסר את הכסף לעמית ולא ישירות לנתבע, טען, שההסכם נחתם חודש קודם לכן, אך נכנס לתוקפו רק בעת מתן כספי ההלוואה וסוכם, כך לטענת התובע, עם עו"ד לבנור ואייל שעמית ישלם לנתבע, במקום התובע, והתובע מעביר לו את הכסף. לדבריו, הוא שילם את הכסף לעמית לאחר שעמית מסר את ההלוואה לנתבע. (ע' 13 שורות 26 - 28 לפרוטוקול). בעדות התובע סתירה בין טענתו, כי העביר את הכסף לעמית דסקלו שהעבירו לנתבע כחודש לאחר חתימת ההסכם: ש. האם לפני החתימה על הסכם ההלוואה נתת כסף ליצחק וסטמן? ת. לא. ש. אז מתי נתת את הכסף לוסטמן? ת. העברתי את הכסף לעמית דסקלו שהעבירו למר וסטמן כחודש לאחר חתימת ההסכם. ש. את הכסף העברת לעמית דסקלו? ת. כן. ש. כלומר, את הכסף נתת לעמית דסקלו כחודש לאחר מכן? ת. במהלך החודש לאחר מכן. ש. אפשר להבין ממך מדוע לא צרפת לתביעה שלך ולעדות הראשית שלך כל אסמכתא שהעברת את הכסף לעמית דסקלו? ת. צרפתי את תצלומי השיקים שהעברתי לדסקלו לתצהיר שלי. מחפש, אני לא רואה את השיקים שצרפתי, חשבתי שצרפתי. יש לי את השיקים והמספרים שלהם. מדובר על שיקים בסביבות 6 שיקים בסכומים שונים בערך של כ-300,000 ₪ כי היה מצורף לכך גם שכ"ט של עו"ד לבנור. זה ההשתתפות שלי. ש. האם אתה במו עיניך ראית והיית נוכח בעת שעמית דסקלו נתן לוסטמן 600,000 ₪? ת. לא. ש. האם אתה במו עיניך ראית את עמית דסקלו נותן למר וסטמן את ה-300,000 ₪ שלך? ת. לא. ש. אמרת לנו שנתת לדסקלו כ-6 שיקים בסכום כולל של כ-301,000 ₪. למה נתת לו 6 שיקים ולא שיק אחד של 300,000 ₪? ת. כי פדיתי את כל חסכונותי שהיו בחשבונות שונים ושיקולים נוספים שאני לא זוכר בדיוק, אבל את כל חסכונותי. (ע' 12 שורות 9 - 14 לפרוטוקול), לבין טענתו " ת. מאחר והכסף שלי היה בפקדונות שונים ותזרים שלא הסכים למועד ההסכם, סוכם בהסכמת לבנור והבן של וסטמן שעמית דסקלו משלם במקומי ואני מעביר לו את הכסף. אני שילמתי לעמית אחרי שהוא העביר את הכסף לוסטמן. (ע' 13 שורות 27-28 לפרוטוקול). 7. התובע טוען, כי אמנם לא ראה שהכסף הועבר לנתבע, אך הראייה לכך הינה העובדה, שהנתבע חתם על ההסכם והעובדה שהנתבע נתן יפויי כוח לעו"ד לבנור ונתן 8 שיקים דחויים לכיסוי הריבית בגין ההלוואה. אלא שעל פי עדותו המפורשת של התובע, ההסכם נחתם כחודש טרם שהועבר הכסף לנתבע. והנתבע טוען כי הוא לא חתם על השיקים. שיקים אלה, שלטענת התובע הוא מסר לעמית לא צורפו על ידו כראיה. החזקה הראייתית בדבר הימנעות הנתבע מהבאת ראיה רלוונטית, הקובעת, כי אם בעל דין נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שבהישג ידו, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היא היתה פועלת נגדו, ויש בהימנעותו כדי לאשש את גירסת הצד שכנגד. "מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר - ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת כנגדו (602ז')". עא 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ מד(4) 595) אני קובעת, כי כלל לא הוכח בפני שכספי ההלוואה ניתנו לנתבע. 8. לדברי התובע, אייל הוא שניהל את המו"מ בשם הנתבע ומצידו של עמית ניהלו את המו"מ אביו מיכה ועו"ד לבנור. את הנתבע לא פגש מעולם וכל השיחות היו באמצעות אייל ו/או עו"ד לבנור. העיד התובע, כי גם הסיכום לדבריו, שהדירה תימכר לו וההלוואה והריבית ישמשו על חשבון תמורתה, היה עם אייל ולא עם הנתבע. כפי שצוין כבר לעיל, אייל לא הובא לעדות על ידי התובע, כדי לאשר את כל הסיכומים בעל פה, לטענתו, וכדי שייחקר בשאלה, האם היה לו יפויי כוח מהנתבע להגיע בשמו להסכמות אלה, ככל שהיו. הראייה לכך שהתובע ידע שלאייל אין סמכות להסכים לשינויים בשם הנתבע וכי עליו לקבל את הסכמות הנתבע, הינה עדותו (ע' 15 שורות 15 - 21 לפרוטוקול): ש. מפנה לסע' 8 לתצהירך. אני מבין שאתה כותב פה שעל פי בקשתו של וסטמן הוסכם שישונה שיעור הריבית מ-6% שנתית ל-3% חודשית, קרי, 36% שנתית. האם וסטמן פנה וביקש ממך לשנות את הריבית בהסכם ההלוואה? ת. מבחינתי הנתבע יוצג על ידי בנו וזה מה שאמר בנו שהוא לא יוכל לעמוד ב-6% ואז הוא ביקש לעשות שינוי מאוחר יותר של 3% חודשי וזה גם השיעורים של השיקים שניתנו לנו למפרע. ש. הוא אומר שהוא לא יצליח לעמוד בריבית של 6% אבל כן יעמוד בריבית של 36%. אתה יכול להסביר? ת. איני מבין את ההגיון של בנו, זה מה שהוא אמר. כפי שהבנתי מאייל וסטמן שמאחר שהוא לא יכול הוא מבקש לדחות את התשלומים ולשלם אותם בשיקים דחויים של 3 חודשים, אני חושב שהבנתי מבין השורות שהוא לא יודע אם אביו יסכים לריבית, משהו כזה, אני לא זוכר את הפרטים המדויקים. מה שהרגיע אותי זה השיקים שנמסרו לי. 9. עולה, שסיכום זה, ככל שהיה, לא נעשה עם הנתבע, אלא עם אייל, ולא הוצג בפני כל יפויי כוח מהנתבע לאייל להתחייב לגבי הדירה, שהינה בבעלות הנתבע, או לגבי כל נושא אחר. אייל, לא הובא לעדות על ידי התובעים, כדי להוכיח את כל מה שלטענתם, סוכם עמו, וכדי שישפוך אור על השאלה, האם הגיע להסכמים בעל פה עם התובע, בשם הנתבע, ואם כן, לאיזה הסכמים הגיע עמם. דברי לעניין אי הבאת עד יפים גם לכאן. 10. הנתבע העיד, כי כל השיקים שהוצגו לו במהלך חקירתו, הם שיקים שנראים מחשבונו, אך אינם חתומים על ידו. לדבריו, השיקים מוחזקים במשרדו במגירה נעולה, ובדיעבד הסתבר לו שנעשה בהם שימוש שלא בידיעתו ולכן, הוא ביטל את החשבונות ומאז הוא עובד מול הבנק בהוראות ולא בשיקים. הנתבע העיד, שאייל נתן שיקים שלו, הוא "טופל" רפואית והנתבע חשב שהתנהגותו זו של בנו לא תשוב. לאחר מכן הסתבר שהיו מקרים נוספים שאייל מסר שיקים שלו, ולאחר מכן הוא אוים בשוק האפור על ידי מיכה ואחרים. לדבריו, אייל חולה ונמצא בטיפול, ולאור האיומים על נכדיו, הוא לא התלונן במשטרה. 11. מטעם התובע העיד עו"ד לבנור, שהוא נתבקש על ידי דסקלו לנסח את ההסכם ולהביא אותו לידי חתימה. לדבריו, הוא השתתף בפגישה אחת במהלכה נחתם הסכם הלוואה. הפגישה התקיימה במשרדו של הנתבע, כאשר המו"מ התנהל בין המלווה- דסקלו לבנו של הנתבע - עו"ד אייל וסטמן. למיטב זכרונו, הנתבע לא השתתף במו"מ, אלא היה בחדרו ועו"ד לבנור נכנס לחדרו כדי להחתימו על הסכם ההלוואה. למיטב זכרונו, המלווים חתמו על הסכם ההלוואה, בחדר הישיבות וללא נוכחות הנתבע. עו"ד לבנור העיד, כי לא הוצג בפניו כל יפויי כוח, לפיו עו"ד אייל וסטמן ייצג את הנתבע ו/או ניהל את המו"מ בשמו. לאחר זמן מה, פנה אליו התובע ואמר לו שההלוואה לא הושבה, התקיימה פגישה בהשתתפות עו"ד לבנור, התובע ועו"ד אייל וסטמן, וסוכמו ביניהם מספר דברים. בנוסף, התקיימה פגישה במשרד ב"כ התובע, במסגרתה הועבר לו הטיפול בנושא מטעם התובע. עו"ד לבנור העיד, כי לא ידוע לו אם כספי ההלוואה נמסרו על ידי המלווים לנתבע. 11. מהעדויות והראיות אשר הובאו בפני עולה, כי הנתבע אמנם חתם על הסכם ההלוואה, אך התובע לא הוכיח שכספי ההלוואה נמסרו לנתבע. הנתבע טוען כי השיקים שנמסרו לתובע זויפו, והתובע, אשר בטענת זיוף נטל ההוכחה עליו, לא המציא חוות דעת מומחה לגבי החתימה על השיקים, ולא העיד את אייל. לאור המפורט בפסק דיני עולה, שהתובע לא הוכיח את תביעתו ודינה להידחות. אני דוחה את התביעה. התובע ישלם לנתבע הוצאות שכר טרחה בסך 30,000 ₪ אופציהמקרקעיןחוזה דירההלוואהקניית דירה