האם אפשר לחייב שכן בבניין משותף לתקן נזילת מי ביוב ? קראו את הקטע הנבחר מפסיקת הערכאות השיפוטיות להלן בנושא צו לתיקון נזילת מי ביוב בבית משותף. נתוני רקע 1. התובעים הינם בעלי דירות ברח' החצב בעיר נשר. הבתים צמודי-קרקע ולכל אחד מהם צמודה גינה. בבתים מתגוררים התובעים עם בני משפחותיהם. התובעים הגישו תובענה כספית על סך 150,000 ₪ כנגד הנתבעים, וצירפו אליה עתירה לצו עשה. 2. נטען בכתב התביעה כי במהלך שנת 02' החלו לזרום מי שפכים מצינור ביוב המנקז את בתי הנתבעים 39-1 (להלן, גם "הדיירים"). הדיירים הם בעלי דירות ברח' השיזף 15 בנשר. רח' השיזף ממוקם מעל רח' החצב, דהיינו מעל בתי התובעים. נטען כי זרימת מי הביוב הייתה דרך הקיר התומך היישר אל חצרות התובעים וזאת עקב תקלה בקו הביוב הנמצא בבעלותם ובשטחם של הנתבעים. אכן זרימת מי הביוב לא הייתה רציפה, לעיתים הייתה חזקה ולעיתים חלשה יותר. עם זרימת מי הביוב זרמו חתיכות צואה ולכלוך אל חצרות התובעים וגרמו לנזק לגינות, לצמחייה ולאיכות חיי התובעים. פניותיהם החוזרות ונשנות של התובעים אל הדיירים לא העלו דבר. 3. הנתבעת 40 (להלן, גם "העירייה") היא עיריית נשר. נטען כי התובעים פנו אף אל העירייה וביקשו ממנה סעד. זו השיבה את פניהם ריקם, תוך שטענה שלנוכח העובדה שעסקינן בביוב פרטי של הדיירים, יש להפנות את הדרישות אליהם. כך, עד אשר בעקבות התובענה שהוגשה בפניי ופניית התובעים למשרד לאיכות הסביבה, הורה משרד זה לעירייה להפעיל את סמכויותיה. כתוצאה מכך פעלה העירייה כפי שנצטוותה באופן שבמהלך שנת 07' הוסר המפגע. 4. הדיירים והעירייה התגוננו בפני התביעה. הדיירים הגישו הודעת צד ג'. צד ג' 1 (להלן, גם "חב' לוי") היא קבלנית הבניין שבנתה את דירות הדיירים. צד ג' 2 (להלן, גם "חב' דוידוביץ") היא היזמית של בניית דירות הדיירים. צד ג' 3 היא העירייה. חב' לוי, חב' דוידוביץ והעירייה התגוננו בפני ההודעה. 5. תחילה נדונה התביעה בפני כב' השופטת ג'דעון. לנוכח העובדה שבשלבים הראשונים המפגע לא הוסר, נדרשה השופטת ג'דעון אף לעתירות לסעד זמני שביקשו התובעים. אכן, בהמשך הדרך, ומשהמפגע הוסר, נותר לדיון אך הסעד הכספי. 6. תביעה זו שבפניי, לכאורה, היא פשוטה יחסית. ואולם במקביל לתביעה זו נדונה בפניי, במסכת דומה אך לא זהה, תובענה מורכבת ומסובכת ב-ת.א. 25068/00 (להלן - "תביעת שריקי"). במסגרת תביעת שריקי דנתי בליקויי בנייה נטענים של הדיירים כנגד צדדי ג' שבפניי, ובעלי דין נוספים. התובעים בתביעה שבפניי, ובהסכמת האחרים, עתרו לכך שהדיון בתביעה שבפניי יידון במאוחד עם תביעת שריקי. אכן, כמדומה, הייתה ציפייה שבמסגרת הסדר אפשרי בתביעת שריקי, תוסדר אף התביעה שבפניי. 7. למרבה הפלא, לא כך התגלגלו הדברים. אכן בעקבות משא ומתן מורכב והסדר דיוני, ניתן פסק דיני בתביעת שריקי, כאשר דווקא התביעה שבפניי נותרה לא מוסדרת. כך, כפי שיפורט בהמשך, אך בעטיה של העירייה, שלא נענתה לכל הצעה מושכלת, אם דיונית ואם לגוף העניין. לנוכח זאת הפרדתי מחדש את הדיון בתובענה שבפניי. 8. ככל שעסקינן בחומר הראיות שבפניי הונחו בפניי, מטעם התובעים, תצהיריהם של התובע 1 (להלן, גם "אולג"; ת/2) והתובע 2 (להלן, גם "אדוארד"). עוד הונחה מטעם התובעים חוות דעתו של אינג' יוסף נבו (להלן - "נבו"; ת/1). מטעם הדיירים הוגש תצהירו של מר זוהר ברנשטיין (להלן, גם "זוהר"). מטעם העירייה הוגש תצהירו של מהנדס העיר, מר לאון גורודצקי (להלן - "גורודצקי"). הוגשו תצהירים אף מטעם חב' לוי וחב' דוידוביץ אך לימים הוסכם כי המצהירים לא ייחקרו על תצהירים אלו. 9. נשמעה בפניי עדותו של אולג ועדותו של נבו מטעם התובעים, ועדותו של זוהר מטעם הדיירים. אדוארד לא התייצב למתן עדות, לנוכח יציאה לחו"ל, והגם שלא אישרתי לו לעשות כן. משעה שבחר לנסוע לחו"ל, כך קבעתי, לא אדרש לתצהירו. אף גורודצקי לא התייצב לחקירה. לימים, משעה שלא הציג אישור רפואי להנחת דעתי, ברי שאין בדעתי להידרש אף לתצהירו. אדרש, איפוא, לסוגיות הצריכות לפנים לעניין הכרעתי. לעניין חבותם של הדיירים 10. נטען על ידי חלק מב"כ הצדדים באשר להעדר מקצועיותו של נבו. הנני דוחה טענה זו, ובעיקר לנוכח העובדה שמול חוות דעתו של נבו לא הונחה בפניי כל חוות דעת נוגדת. עד אשר, איפוא, יבוא מי שיבוא בטענות לעניין מקצועיותו הנאותה של נבו, ייכבד ויגיש חוות דעת הסותרת אותה, שמא על ידי מומחה שמומחיותו רבה יותר. 11. שוכנעתי להנחת הדעת בקיומו של המפגע רב השנים ובמקורו מדירותיהם של הדיירים. כך, ראש לכל, לנוכח מכתבו מיום 25.1.07 של מר חלומי סאלח (להלן - "חלומי"), מן המשרד להגנת הסביבה, הוא נספח ד' ל-ת/2. בעקבות פניית התובעים אליו, ואף סיור שנעשה במקום, הוא ציין כי "מדובר בדליפת שפכים מביב האוסף שפכים ממספר דירות מצומצם ברח' השיזף שכאמור דירות אלו ממוקמות מעל לשורת הבתים שברח' החצב ודליפת הביוב מן הביב האוסף אותן נעשית גרביטציונית לכיוון בתיהם הנמוכים של המתלוננים" (סעיף 1). אכן הוא הוסיף וציין כי הוא התרשם כי "מקור הדליפה הינו בנקודה הנמצאת בתת הקרקע בשטח פרטי מתחת לדירות פרטיות צמודות לדירות" (סעיף 2). 12. משאלו הם הממצאים יצאו התובעים ידי חובתם, והם אינם אמורים להצביע, מפורשות, שמא הדליפה מקורה מביוב פרטי של דירה ספציפית. אכן, עניין הוא לבירור פנימה בין הדיירים, בינם לבין עצמם. איש לא מנע מהם, למשל, לא להיות מיוצגים כאחד, אלא שקבוצת דיירים מסוימת תטיח בקבוצת דיירים אחרת, או בדייר פלוני, כי הוא בלבד "מקור הדליפה". 13. נבו, בחקירתו, ציין שלטעמו מקור המפגע הוא בשקיעת קרקע. זו יכולה להיות פועל יוצא אם של רשלנות של קבלן הבניין שבנה את דירות הדיירים, מן הסתם חב' לוי, או שמא ליקויים בתחזוקה של הדיירים עצמם. אף בכך, לטעמי, הורם הנטל הראשוני. שוכנעתי כי נעשו פניות חוזרות ונשנות אל הדיירים, שלא העלו דבר. הדיירים, מבחינתם, לא עשו כל מעשה יזום, כפי שהתחייב, אם על ידי תיקון המפגע באמצעיהם, אם על ידי פנייה או תביעה אל חב' לוי וחב' דוידוביץ, אם על ידי פנייה או תביעה אל העירייה. 14. כך, ככל שעסקינן בחבותם של מרבית הדיירים. אכן, כפי שעולה מסיכומי התשובה של ב"כ התובעים, ישנה הסכמה כי התביעה כנגד הנתבע 4 שנפטר, תימחק ללא צו להוצאות. אכן, בסיכומי תגובה אלו נהדפה, כדין, טענת הדיירים אודות כך שלא הוכחה הבעלות של חלק מן הדיירים. אכן, בכתב הגנתם של הנתבעים נטענה טענה ספציפית רק באשר לנתבעת 25 ונטען כי היא רכשה את הדירה רק לאחרונה מבעליה הקודמים, באופן שיש לייחס את הנזק הנטען לבעלי הנכס הקודמים. מהותית, לעניין זה, מקובלת עליי עמדת ב"כ התובעים על פיה די בכך שכאשר הוגשה התביעה, והמפגע היה קיים, הנתבעת 25 כבר הייתה הבעלים, וממילא נושאת באחריות. איש לא מנע מן הנתבעת 25, במסגרת הודעת צד ג' שממילא הוגשה, שלא להגיש הודעת צד ג' כנגד הבעלים הקודמים של דירתה. 15. הוכחה לי, איפוא, חבותם של הדיירים, למעט הנתבע 4. לחבותה של העירייה 16. אין לי ספק בחבותה של העירייה. מלכתחילה הדפה העירייה את הטענות כנגדה, לנוכח טענתה כי מדובר בביוב פרטי שהעירייה אינה חייבת לתקנו. ואולם, דברים מדברים בעד עצמם לנוכח מכתבו של חלומי. במכתב זה רשם חלומי כי "בנושאי תברואה, בריאות הציבור ונוחותו, ככל שהדבר נוגע להחזקת מערכת הביוב העירונית, מוטלת על העירייה חובה להורות בדבר בדיקתם, הסדרתם ואחזקתם של ביבים ובמידת הצורך אף לדרוש מבעלי נכס ביצוע עבודות לשם הבטחת פעולה תקינה של הרקת שפכים תקינה ומניעת נזק מן הביוב" (סעיף 3). חלומי הבהיר כי "לעירייה מוקנות סמכויות... לביצוע עבודות הדרושות לתיקון המצב תחת בעל הנכס אם האחרון לא שעה להוראות הרשות בדבר קיום הרקת שפכים תקינה" (סעיף 4). חתם חלומי ורשם כי "מכל המקובץ לעיל, ולאור התמשכות המפגע, על העירייה להפעיל מיידית את סמכותה כאמור לעיל ולהביא לחיסול המפגע" (סעיף 6). 17. אם אכן סבורה הייתה העירייה כי דבריו של חלומי חסרי שחר, מצפה הייתי גם שלא תציית להם וגם שתשיב תשובה שתשיב. העירייה לא עשתה כן. כאמור גם לו היה מענה עובדתי בתצהירו של גורודצקי הרי החלטתי, כמבואר, שלא להידרש לו כל עיקר. 18. בסיכום טענות ב"כ העירייה נטען, בין השאר, כי העירייה נענתה למצוקת התובעים ותיקנה את התיקון ואולם זה בוצע "אגב חיוב הדיירים בחלק היחסי של כל אחד, מאחר ולא היה מדובר בליקוי הנמצא באחריות העירייה" (סעיף 3). אכן, אילו היה ממש בטיעון האמור, שמא הדבר היה מצביע על העדר חבותה של העירייה, שהרי הדיירים שילמו את חלקם היחסי. 19. ואולם למקרא תצהירו של גורודצקי עולה כי לא נרשמה, ולו בדל-טענה, בגין כך. גם במסמכים שצורפו לתצהירו של גורודצקי אין כל ראיה על כך שהעירייה גבתה כספים מן הדיירים. ולא זו בלבד שראיה זו לא קיימת, אף קיימת ראיה שעל פיה הדיירים חתמו כי תיקון העירייה נעשה לשביעות רצונם המלאה. משמע, גם כאשר בא זכרם של הדיירים בתצהירו של גורודצקי, לא נאמר דבר אודות שיפוי של הדיירים את העירייה. משמע, גם לו הייתי מקבל את תצהירו של גורודצקי, הרי הטיעון האמור הוא בבחינת הגנבת ראיות והרחבת חזית בוטה ונפסדת. 20. העירייה, אין ספק, גם הייתה בעלת סמכות לבצע את התיקונים, גם הייתה בעלת סמכות לדרוש, אקטיבית, מן הדיירים לעשות כן, אם סבורה הייתה שזו הדרך הנאותה. אחריתם של דברים מצביעה על ראשיתם. העירייה יכולה הייתה לבצע את אשר ביצעה בסופה של דרך, בשלבים מוקדמים יותר. כתוצאה מכך הייתה מצטמצמת עוד יותר מידת סבלם של התובעים מן המפגע האמור. אכן, העירייה אף מיומנת בכגון דא, יותר מאדם פרטי, דוגמת הדיירים. 21. לנוכח זאת הוכחה חבותה של העירייה כלפי התובעים. לעניין חלוקת הנטל 22. ככל שעסקינן בזווית מבטם של התובעים, נהיר כי הדיירים והעירייה הם מעוולים במשותף. אחריותם, איפוא, כלפי התובעים היא ביחד ולחוד. ואולם לנוכח העובדה שהדיירים הגישו הודעת צד ג' כנגד העירייה, נהיר שעליי להידרש לחלוקת האחריות, בינם לבין עצמם. זו תיעשה, כמקובל, על יסוד מבחן "האשם המוסרי". 23. בהשוואה שבין הדיירים לבין העירייה, נהיר שעיקר הנטל רובץ על הדיירים. כך, משום שהם נושאים באחריות ישירה וטבעית למפגע שמקורו בדירות שלהם. העירייה איננה המחוללת של המפגע האמור. משום כך היא נושאת באחריות עקיפה. אכן אין להקל ראש באחריותה של העירייה, לנוכח מה שבואר מעלה, אף לנוכח מיומנותה ומקצועיותה של העירייה. 24. משכל אלו לנגד עיניי הרי בחלוקת היחסים הפנימית בין הדיירים לבין העירייה נושאים הדיירים ב- 70% מן החבות ואילו העירייה ב- 30% מן החבות. כך, ככל שעסקינן, דרך מהות, בשאלה הנזיקית שבפניי. שונים הם פני הדברים ככל שעסקינן בחיוב בהוצאות משפט. כפי שאבאר בהמשך, ולנוכח התנהלותה הנפסדת של העירייה, בדעתי לשקול שיקולים שונים לחלוטין לחובתה של העירייה. לחבותם של חב' לוי וחב' דוידוביץ 25. בסיכומי טענות ב"כ חב' לוי, אליו הצטרפה ב"כ חב' דוידוביץ, נטען כי מלכתחילה נטענה טענת התיישנות בכתבי ההגנה שלהן כנגד ההודעה לצד ג'. אכן, כמבואר שם, בנסיבות אלו חייבים היו המודיעים, הם הדיירים, להגיש כתב תשובה, ככל שביקשו להדוף את טענת ההתיישנות. הדברים בוארו בפסיקה, ואף אנוכי דנתי בכך בפסק דיני ב-ת.א. 5964/04 דראושה נ' אנג'ל ג'נרל דיבלופרס בע"מ (במאגרי "נבו"). זאת ועוד: עיון בסיכומי טענות ב"כ הדיירים אינו מעלה כל טיעון של ממש על שום מה יש לחייב את חב' לוי וחב' דוידוביץ. רק בשולי סעיף 11, האחרון בסיכום טענותיו, רושם ב"כ הדיירים ש"לחילופין, יתבקש כב' בית המשפט להטיל את הנזק על הנתבעת 40 וצד שלישי 3 וכן על הקבלנים צד שלישי 1 ו- 2". אין בדעתי לייחס כל משקל לאמירה סתמית זו. מצפה הייתי שבסיכום הטענות ינתח ב"כ הדיירים, לנוכח מכלול חומר הראיות והטענות, על שום מה יש לעשות כן. זאת ועוד: אף עיון בתצהירו של זוהר (נ/1) מצביע על העדר כל תשתית עובדתית המייחסת חבות כלשהי לחב' לוי ו/או לחב' דוידוביץ. 26. די לי בכל אלו על מנת לדחות הודעת צד ג' כנגד חב' לוי וחב' דוידוביץ. גובה הנזק 27. כאמור הסעד הכספי שנתבע על ידי חמשת התובעים עולה לסך של 150,000 ₪. סכום זה לא עודכן לאחר שהוסר המפגע. והרי, כך עליי להניח, בעוד שלא יכלו התובעים לשער, שעה שהגישו את כתב התביעה, מתי יוסר המפגע ומן הסתם שומת נזק זו צפתה פני שנים ארוכות, שומה היה עליהם לעשות כן לאחר שהוסר המפגע וממילא הצטמצם הנזק. 28. הונח בפניי תצהירו של אולג שנחקר בגינו. ממנו נלמדה, באופן מפורט ומוחשי, מידת עוגמת הנפש שנגרמה לאולג. וכך והוא מציין כי "בשל הסירחון הכבד ותחושת הגועל שחשנו עם זרימת מי הביוב, נמנעתי מלטפל בגינת ביתי וגם כמעט לא יצאתי לגינה ..." (סעיף 10). וכן "היו מקרים בהם מי הביוב עמדו ממש בסמוך לדלת הכניסה וחששתי כי הם יחדרו גם לתוך הבית. כתוצאה מכך משך תקופה ארוכה מאוד נמנענו מלהזמין חברים ובני משפחה להתארח בביתי, מאחר והתביישתי וגם כי חששתי לבריאותם בשל נוכחות רבה מאוד של יתושים וחרקים" (סעיף 11). 29. כך, ככל שעסקינן באולג. נתונים ייחודיים נוספים נמנו בתצהירו של אדוארד, ואולם לנוכח העובדה שהוא לא התייצב להיחקר על תצהירו, לא אדרש לכך. 30. ב"כ הצדדים האחרים טוענים, איפוא, כי יש לפסוק פיצויים רק לאולג. כך, משעה שתצהירו של אדוארד אינו משמש חומר ראיה. כך, משעה שיתר התובעים לא ראו להגיש כל תצהירים. 31. מקום שעסקינן בעוגמת נפש נטענת, אני מתייחס באהדה לתובנה האמורה. אכן, הן אולג והן אדוארד, לו היה מתקבל תצהירו, מסרו נתונים ייחודיים ואופייניים לעוגמת הנפש שנגרמה לכל אחד מהם, בהקשר לנסיבות הייחודיות לכל אחד ואחד. ואולם אין בדעתי ליתן לכך משמעות גורפת וסוחפת. עיון בתצהירו של אולג, ככל שעסקינן בתובעים האחרים, מציין כי "קשה לתאר במילים את הייאוש התסכול שאני ושכניי חשנו בעקבות המצב" (סעיף 13). בסעיף 19 הוא רושם כי "משך שש השנים בהם חיינו בצלו של מפגע תברואתי בלתי נסבל נגרמו לי ולשכניי נזקים רבים, לרבות נזק, כנראה בלתי הפיך, לגינותינו ולצמחיה בגינה, הפסד שעות עבודה בעקבות ההתרוצצות בין הדיירים ברח' השזיף ובין הרשויות השונות...". משעה שאני משקלל את הנתונים האמורים מקובל עליי כי אולג יכול היה, לא על דרך עדות שמיעה אלא בחושיו שלו, להעיד על מידת הייאוש והתסכול של שכניו, ועל החוויה על פיה גם שכניו חיו "בצלו של מפגע תברואתי בלתי נסבל". 32. נהיר לי כי סכום התביעה מופלג במידה רבה. נטען כי המפגע החל בשנת 02'. עם זאת התביעה הוגשה בשנת 06' והפנייה לחלומי נעשתה רק לאחר מכן. שמא הדבר מצביע על כך שהמפגע לא היה כה חמור, והיו בו עליות וירידות. שמא, ככל שהמפגע היה חמור, יש לייחס לתובעים מידה לא מבוטלת של אשם תורם. שמא תרמו התובעים למפגע הזה, בתחזוקה לא נאותה של המקרקעין שלהם. לכך חובר נתון נוסף למקרא מכתבו של חלומי. הגם שביקורו נעשה בעונת החורף, שבה המפגע אמור להיות משמעותי יותר, הוא ציין כי "עוד התרשמתי (נכון לעת הביקור), כי מדובר בדליפה קלה יחסית של ביוב סניטרי שביטויה הוא מפגע נקודתי..." (סעיף 2). 33. משאלו הנתונים שבפניי סבור הייתי שיש לזכות את אולג בפיצוי בגין עוגמת נפש הנעמדת בסכום של 15,000 ₪. ככל שעסקינן ביתר הנתבעים, אף לנוכח העדר תצהיריהם, בדעתי לזכות כל אחד מהם בפיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 4,000 ₪. משמע, התובעים זכאים לפיצוי בסכום כולל של 31,000 ₪. הוצאות משפט 34. התובעים התקשרו בהסכם שכר טרחת עורך דין עם בא-כוחם על פיו הם חויבו לשלם שכר טרחת עורך דין בסך של 12,000 ₪. לנוכח הנסיבות שבפניי הסכם זה נראה לי סביר ובדעתי לאשרו. עוד נאלצו התובעים לשלם הוצאות חוות דעתו של נבו שערכה השיקלי, במעוגל, עולה לסך של 6,000 ₪ ובגין התייצבותו של נבו לעדות הם זכאים לסכום של 2,000 ₪ בצירוף מע"מ. 35. כל בעלי הדין הסכימו, משכבר, כי ניתן לוותר על שמיעת ראיות בתיק. התיק התארך ונשמעו ראיות רק לנוכח עמדתה של העירייה. אכן, ב"כ העירייה מסר בהודעתו מיום 14.3.10 כי "עמדת עיריית נשר היא כי מן הראוי כי בעניין כספי הציבור יתנהלו הליכים ברורים וגלויים על פי תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 דהיינו כתבי טענות מתוקנים והוכחות בהם ייחקרו עדי הצדדים". ואולם תהום פעורה בין יומרה זו, לבין ההתנהלות בפועל. 36. אכן, זכותה של העירייה, ללא עוררין, לעמוד על כך שתישמענה ראיות. ואולם, ככל שעסקינן בזווית מבטה של העירייה, לבד מן הצידוק הפורמאלי האמור, התנהלותה עגומה ביותר. ראשית, העירייה חטאה בהגנבת ראיות והרחבת חזית בוטה ונפסדת. שהרי היא טענה בסיכום טענותיה, ובניגוד לתצהירו של גורודצקי, כי הדיירים נשאו בעלות של העירייה בהסרת המפגע. שנית, העירייה המדברת גבוהה-גבוהה על הצורך בשמיעת ראיות כדין, חדלה וגורודצקי לא התייצב להיחקר על תצהירו, לאחר שקבעתי שלא היה לו כל צידוק לעשות כן. משמע, מי שנאה דורש, מאוד לא נאה מקיים. שלישית, לישיבת ההוכחות בה נחקר נבו לא התייצב ב"כ העירייה, אלא בעיצומה של חקירתו. הדבר לא מנע ממנו, שעה שאמור היה לחקור בחקירה נגדית את נבו, לבקש "לקבל את הפרוטוקול מפני שאני שמעתי שהיו כאן שאלות ותשובות דו משמעיות שהעד נתן וחשוב לי לראות בדיוק ולא להסתמך על מה ששמעתי אלא על סמך מה שנרשם בפרוטוקול. ואני מתנצל אם ביקשתי להדגיש לזה דקה או שתי דקות". על כך החלטתי כי "בקשת ב"כ הנתבעת 40 היא עזת מצח ולא רצינית. הוא גם איחר לישיבה, הוא גם מבקש עכשיו לעשות פסק זמן על מנת לעיין בפרוטוקול שנהיר לחלוטין שדקה או שתי דקות לא יספיקו לשם כך. ב"כ הנתבעת 40 יחקור כאן ועכשיו למיטב שיקוליו ואלו (צריך להיות "ואין לו" - ש.ל.) להלין אלא על עצמו" (עמ' 82 לפרוטוקול). רביעית, כך ככל שעסקינן בהתנהלות הדיונית של העירייה. לכך חוברת אף חבותה המהותית, כפי שפורט מעלה. אכן העירייה שינתה טעמה. אם אכן, לשיטתה, היא פטורה מחבות, היא אמורה הייתה להתמיד ולא להסיר את המפגע. אם אכן, לשיטתה, היא אמורה הייתה להסיר את המפגע, ראוי היה שתעשה כן מלכתחילה. ואם אכן, לשיטתה, הגם שהיא לא חייבת להסיר את המפגע, היא עשתה כן לפנים משורת הדין, מצפה הייתי שתיתן לכך ביטוי מתועד כהלכה, בזמן-אמת. 37. רשמתי, כמבואר, כי ככל שעסקינן בשיקולים של מהות נושאת העירייה בחבות של 30%. ככל שעסקינן בחיוב בהוצאות, ועל מנת להביע את מורת רוחי, הנני מורה כי ביחסים הפנימיים שבין הדיירים לבין העירייה, תישא העירייה ב- 70% משכר טרחת עורך דין והוצאות משפט שבדעתי לפסוק לזכות התובעים. 38. כאמור הדיירים הגישו הודעת צד ג' כנגד חב' לוי וחב' דוידוביץ. הודעה זו נדחית. בגין כך בדעתי לחייב את הדיירים לשלם לכל אחת מהן שכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪. סוף דבר 39. לפיכך הנני מחייב את הנתבעים 3-1 ו- 40-4, ביחד ולחוד, לשלם לתובע 1 סך של 15,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. עוד הנני מחייב אותם לשלם, לכל אחד מן התובעים 5-2, סך של 4,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. ביחסים הפנימיים בין הנתבעים 3-1 ו- 39-4, מצד אחד, לבין הנתבעת 40 מצד שני, ישאו הראשונים ב- 70% והאחרונה ב- 30%. 40. עוד הנני מחייב את הנתבעים 3-1 ו- 40-4, ביחד ולחוד, לשלם לכל התובעים אגרת תביעה היחסית לסכום הזכייה, שכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪ בצירוף מע"מ, הוצאות מומחה בסך של 8,000 ₪ בצירוף מע"מ והכל בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. ביחסים הפנימיים בין הנתבעים 3-1 ו- 39-4, מצד אחד, לבין הנתבעת 40 מצד שני, ישאו הראשונים ב- 30% והאחרונה ב- 70%. 41. הנני מוחק התביעה כנגד הנתבע 4, ללא צו להוצאות. 42. הנני דוחה הודעת צד ג' כנגד צד ג' 1 וצד ג' 2. ככל שעסקינן בצד ג' 3, נפסק אשר נפסק מעלה. הנני מחייב את הנתבעים 3-1 ו- 39-4, ביחד ולחוד, לשלם הן לצד ג' 1 והן לצד ג' 2 שכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. 43. הנני מורה, בהתאמה, כי כל החיובים הכספיים האמורים ישולמו לידיהם הנאמנות של ב"כ בעלי הדין הזכאים לכך תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה. נזקי מיםבתים משותפיםנזקי מי ביובנזילהשאלות משפטיותביובבניין