דוגמא לפסק דין בנושא השעיית עורך דין ששיקר לבית המשפט:   המשיב ייצג זוכה בהליכי הוצאה לפועל בעוד שהמתלונן נגדו ייצג את החייבת באותם הליכים. על באי-כוח הצדדים הוטל להגיש סיכומי טענות במספר נושאים. המשיב הגיש לראש ההוצאה לפועל בקשה בשם לקוחתו, לכלול במסגרת הטיעון פלוגתא נוספת, שלא נכללה בו מלכתחילה. יצוין כי הליך ההוצאה לפועל סב על ביצועו של פסק בוררות, והפלוגתא הנוספת שביקש המשיב לכלול בטיעונים עסקה בשאלת סמכותו של הבורר להבהיר ולתקן את פסקו. בבקשתו כלל המשיב מה שנראה על-פניו כתגובתו לבקשה של בא-כוח החייבת, וכך כתב: "בא-כוח המשיבה השאיר הבקשה לשיקול-דעת כבוד ראש ההוצל"פ ולא הביע התנגדות". ראש ההוצאה לפועל קיבל את בקשתו של המשיב. בהחלטתו נאמר: "להוסיף כמבוקש לאור עמדת הצד שכנגד". משקיבל בא-כוח החייבת את החלטת ראש ההוצאה לפועל פנה אל המשיב בכתב, פעם ועוד פעם, בבקשה לקבל העתק מן הבקשה שהגיש לראש ההוצאה לפועל. טענתו היתה, שכלל לא ידע על הבקשה ומעולם לא הסכים לה. המשיב התחמק מלספק לבא-כוח החייבת העתק מן הבקשה ובסופו של דבר המציא לו את העתקה רק ביחד עם העתק סיכומיו.   בשל התנהגותו בפרשה האמורה הואשם המשיב לפני בית-הדין המשמעתי בעבירות על-פי סעיפים 53, 54, 61(1)(2)(3) לחוק לשכת עורכי-הדין וכן בעבירה על פי סעיף 34 לכללי לשכת עורכי-הדין (אתיקה מקצועית). עבירות אלו יוחסו לו על-יסוד הטענה כי הצהרתו לפני ראש ההוצאה לפועל כי בא-כוח המשיבה השאיר את בקשתו לשיקול-דעתו של ראש ההוצאה לפועל ואינו מתנגד לה לא היתה אמת, שכן המשיב כתב דברים אלה מבלי להביא את דבר בקשתו לידיעתו של בא-כוח החייבת ומבלי לשאול לעמדתו. עוד נטען נגדו כי בהתחמקותו מלספק לבא-כוח החייבת העתק מן הבקשה הפר את חובתו כלפי עורך-דין חבר. המשיב כפר בטענות אך בית-הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי-הדין הרשיעו בכל העבירות שיוחסו לו, אך משהתרשם כי המשיב מצר על כישלונו החליט להקל בדינו וגזר עליו שלושה חודשי השעיה על-תנאי למשך שלוש שנים. הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין השיג על קולת העונש לפני בית-הדין המשמעתי הארצי של הלשכה, וזה - בקבלו את הערעור באופן חלקי - החליט לגזור על המשיב שישה חודשי השעיה על-תנאי למשך שלוש שנים.   בערעורו שלפנינו חזר בא-כוח הוועד המחוזי על הטענה שהעלה לפני בית-הדין המשמעתי הארצי כי חומרת המעשים שבהם נמצא המשיב אשם הצדיקו וחייבו להטיל עליו עונש הכולל גם השעיה בפועל מן הלשכה. אנו סבורים כי הדין עם הוועד המחוזי בערעורו זה. עורכי-דין נושאים בחובת נאמנות כלפי בית-המשפט. חובה ראשונית של עורך-דין היא למסור לבית-המשפט הצהרות אמת. בתי-המשפט מניחים כי דבר המובא לפניהם מפיו של עורך-דין בשמו של בעל-דין אחר, הוא אמת ויש לסמוך עליו כאילו בא מפיו של בעלי-הדין עצמו. במוסרו לראש ההוצאה לפועל הצהרה כוזבת בדבר עמדתו של בא-כוח החייבת הפר המשיב את חובת הנאמנות שהוא חב כלפי בית-המשפט. נסיבות המעשה חמורות במיוחד, שכן באמצעות מסירת ההצהרה הכוזבת השיג המשיב החלטה שיפוטית כבקשתו. יש בדבר הזה ביטוי מובהק של קבלת דבר במרמה. המשיב הוסיף חטא על פשע כשהתחמק מלספק לבא-כוח החייבת העתק מן הבקשה שבה ניתנה ההחלטה. יצוין כי בית-הדין המשמעתי קיבל את עמדת המתלונן (בא-כוח החייבת) שאילו נשאל לעמדתו לגבי הבקשה היה מתנגד לה. עונש של השעיה על-תנאי איננו הולם את חומרתן של העבירות ואת נסיבות ביצוען. לא למותר להוסיף שלחובת המשיב מספר לא מבוטל על הרשעות קודמות בעבירות משמעת. אלמלא נהגנו על-פי הכלל המנחה אותנו, שאין ממצים עם נאשם את הדין בשלב הערעור, ראוי היה המשיב להיענש בחומרה רבה מזו שבה אנו מתכוונים להענישו.   הערעור מתקבל, פסק-דינו של בית-הדין המשמעתי הארצי וגזר-דינו של בית-הדין המשמעתי המחוזי מתבטלים ותחת העונשים שהושתו על המשיב בערכאות אלו אנו גוזרים עליו שמונה-עשר חודשים השעיה מחברותו בלשכת עורכי-הדין, מחצית התקופה השעיה בפועל ומחציתה האחרת השעיה על-תנאי למשך שלוש שנים שמניינן מתוך תקופת ההשעיה בפועל, והתנאי הוא שבתוך תקופת התנאי לא יעבור המשיב עבירת משמעת נוספת מבין אלו שבהן הורשע במסגרת ההליך הנוכחי. השעיה מלשכת עורכי הדיןלשכת עורכי הדין (משמעת)השעיהעורך דין