דוגמא לפסק דין בנושא חובות ארנונה למועצה מקומית: 1. התובעת היא מועצה מקומית והתביעה הוגשה בגין חוב שמקורו בתשלומי ארנונה, מים ותשלומי חובה אחרים, בגין שני נכסים - מבנה מגורים ששטחו 197 מ"ר ומבנה למלאכה שגודלו 41 מ"ר. על פי האמור בתביעה נותר הנתבע חייב לתובעת, בגין מיסי ארנונה וצריכת מים בשנים 2005 עד 2009, סכום של 122,117.40 ₪, ובנוסף הוא חייב לתובעת גם סכום של 6,988 ₪ בגין היטלים, אגרות ושירותים מוניציפליים שסופקו לו ולמשפחתו. לכתב התביעה צורפו דפי חשבון בקשר ליתרות החובה הנטענות. 2. הנתבע הכחיש את טענות התובעת ובבקשת רשות להתגונן שהגיש טען כי התובעת הסתירה פרטים ומסמכים מהותיים וכי דין התביעה להדחות. לטענתו, התובעת הסתירה את העובדה שביום 6/9/04 הגיש ערר על חיובי הארנונה והמים ובין היתר ערעור על גודל הנכס שלפיו חוייב בתשלום. לטענתו, הסתירה התובעת גם את העובדה שבסופו של דבר אישר מהנדס התובעת כי חישוב מבנה המגורים לצורך ארנונה יהיה על בסיס של 120 מ"ר בלבד, בעוד שעל פי כתב התביעה והחשבון שצורף לתביעה, נעשה החישוב לפי 197 מ"ר. הנתבע טען גם כי שילם תשלומים שונים לתובעת אך לא ברור מדפי החשבון שצורפו לתביעה אם תשלומים אלה קוזזו מיתרת החוב וגם אין פרוט בדבר הרכב החוב לתקופה שפורטה בתביעה, היינו, 2005-2009. 3. הנתבע קיבל רשות להתגונן והתיק נקבע לשמיעת ראיות בפני. התובעת הגישה את תצהירו של מר פארס איאד, מנהל מחלקת הגביה והממונה על הגביה אצל התובעת. הנתבע העיד לבדו. 4. לאחר ששמעתי את העדים ועיינתי בכל החומר שצורף על ידם לתיק בית המשפט, וכן בסיכומים שהוגשו מטעמם, אני מחליטה לדחות את עיקר התביעה. 5. התביעה, כפי שהוגשה, יש בה כדי להטעות והוסתרו בה נתונים רבים, מבית המשפט ומהנתבע. כך, למשל, בכתב התביעה נטען כי חובות הארנונה וצריכת המים הינם בגין השנים 2005 - 2009, ככל הנראה כדי שלא תעלה טענת התיישנות כנגד החוב כולו או חלקו. בפועל, חלק מהחוב התיישן שכן סכום התביעה כולל גם חובות בגין שנים קודמות, והחל משנת 1998! עובדה זו התבררה אך ורק במהלך חקירתו הנגדית של עד התובעת (עמ' 13 שו' 17 ואילך) ומיד עם גילויו של נתון זה טען ב"כ הנתבע להתיישנות חלק זה של התביעה (עמ' 15 שו' 6). כאשר נשאל על כך עד התובעת, טען כי סכום יתרת החוב עד לשנת 2005 מופיע באופן מפורש במסמכים שצורפו לכתב התביעה. לטענתו, במסמך א/1 שצורף לתביעה מופיעה שורה בדבר יתרות מיסים קוד 925 והסכום הנקוב בה משקף את החוב עד לשנת 2005 (עמ' 13 שו' 21). עניין זה לא הוזכר כלל בכתב התביעה. 6. לטענת העד, על פי המסמכים היה חובו של הנתבע עד שנת 2005 בסכום של 42,000 ₪ (עמ' 13 שו' 21). לעומת זאת, בסיכומי התובעת נטען כי החוב העדכני, למועד הגשת התביעה, הינו 46,450 ₪ כפי שעולה, לטענת ב"כ התובעת, מנספח ד' לתצהיר התובעת, התדפיס לשנת 2009. למותר לציין כי ב"כ התובעת אינו יכול להעיד ובית המשפט אינו יכול לקבל את עדותו, ודאי שלא כשזו באה בסיכומי התובעת. 7. על כל פנים, ברור כעת כי הנתונים שפורטו בכתב התביעה ובתצהיר עד התובעת אינם נכונים (עמ' 13 שו' 30) ולא ניתן גם לסמוך על הנתונים שציין עד התובעת בעדותו, מאחר שב"כ התובעת בסיכומיו טוען לנתונים שונים. 8. זאת ועוד - לנתבע שני נכסים. אם משקף הקוד 925 את יתרת החובות עד לשנת 2005, הרי שיש להפחית את הסכומים המתאימים מול שורה זו, הן ביחס למבנה המגורים והן ביחס למבנה למלאכה, בעוד שעד התובעת ובא כוחה התייחסו רק לסכומים שיש להפחית, כביכול, בשל מבנה המגורים. כך או כך - התובעת לא הפחיתה מסכום התביעה דבר, ולמעשה בתצהיר העד מטעמה שבה וטענה כי החוב הינו כפי שפורט בכתב התביעה. רק בסיכומים ציין ב"כ התובעת כי יש להקטין את סכום התביעה - כשהוא מתייחס רק לסכום שמופיע בדף החשבון של בית המגורים ומתעלם מזה שמופיע תחת אותו קוד 925 בחשבון מבנה המלאכה. יצויין כי בסיכומיו טען ב"כ התובעת כי קוד 925, שהוזכר על ידי עד התובעת ביחס למבנה המגורים, לא קיים בתדפיסים השנתיים המתייחסים לנגריה. טענה זו אינה נכונה שכן באופן מפורש ניתן לראות כי גם בתדפיסי חשבון שנוגעים למבנה הנגריה, למשל לשנת הכספים 2009 (שצורף כחלק מנספח ד' לתצהיר) מופיע קוד 925 ולצידו הסכום 56,624 ₪, סכום שמשקף, לטענת התובעת, יתרות חוב עד לשנת 2005, ואשר התיישן. 9. יודגש גם כי לא ניתן רק להפחית את הסכום המופיע מול הקוד 925 , אלא שיש לערוך תחשיב חדש ,שכן הפחתת החוב בהכרח צריכה להפחית גם את חיובי הריבית וההצמדה שהצטרפו לחוב הכולל, כפי שהם מופיעים בתדפיסים שצורפו לתביעה ולתצהיר התובעת. מאחר שהתובעת הסתירה, מבית המשפט ומהנתבע, כי החוב כולל חיובים שהתיישנו, היינו, חיובים שקודמים לשנת 2005, לא הוגש מטעמה תחשיב מתאים ואין בפני נתונים באשר לחישוב הנכון של החוב לשנים 2005-2009 בלבד, אם אכן יש חוב כזה. די בכך כדי לדחות את התביעה. 10. טעם נוסף לדחיית התביעה מצוי בכך שהתובעת הסתירה בכתב התביעה את העובדה שהנתבע הגיש בשנת 2004, השגה על חיובי הארנונה, התובעת הודתה בכך רק לאחר שהנתבע העלה עניין זה בבקשת הרשות להתגונן שהגיש. בתצהיר מטעמה הודתה התובעת כי אכן בשנת 2004 הוגשה השגה (סעיף 11.2 לתצהיר) אך הסתירה מבית המשפט את העובדה שלא השיבה להשגה במועדים הנקובים לכך בחוק וכי בשל כך, ובהעדר תשובה, יש לראות את ההשגה ככזו שהתקבלה (עמ' 10 שו' 7-17). 11. בפועל, ובעקבות ההשגה, שינתה התובעת את גודל הנכס שלפיו חוייב התובע, אך עשתה זאת רק החל משנת 2007 ואילך, במקום לעשות זאת החל משנת 2004, כפי שהיה עליה לעשות לאחר שיש לראות את ההשגה שהגיש הנתבע ככזו שהתקבלה. עד התובעת נשאל בעניין זה אך לא ידע כיצד להשיב (עמ' 14 שו' 11-16). 12. ב"כ התובעת טען בסיכומיו כי אין לראות במכתבו של הנתבע מיום 6/9/04 השגה כמשמעות מושג זה בחוק וכי מטעם זה לא היתה חובה על התובעת להשיב לטענות שהועלו במכתב. 13. אני דוחה טענה זו מכל וכל וזאת מכמה טעמים: ראשית, משום שהתובעת בתצהירה הודתה כי מדובר בהשגה (סעיף 11.2 לתצהיר) ועד התובעת לא טען כלל בעדותו כי לא מדובר בהשגה, להיפך (עמ' 10 שו' 7-17). שנית, ובניגוד לציטוט החלקי שבחר ב"כ התובעת לכלול בסיכומים מטעמו, נקבע בפסיקה מפורשות כי: "אין לקבל את הגישה לפיה מנהל הארנונה רשאי למיין את ההשגות המתקבלות אצלו ולהשיב רק לאותן השגות אשר, להשקפתו, הוגשו כדין. ואילו השגות אשר הוגשו באיחור או שאינן מתייחסות לדרישות שבגינן ניתן להגיש השגה, אינן מחייבות תשובה... גם באותם מקרים שמנהל הארנונה סבור כי ההשגה לוקה בפגם המונע את הדיון בה, מחובתו להשיב לפונה ולהעמידו על כך תוך פרוט נימוקי הדחייה". עמ"נ 111/05 מחוזי תל - אביב, המקום של שמחה בעמ' נ' מנהל הארנונה בעיריית ת"א. 14. הליך הנוסף שב"כ התובעת הפנה אליו בסיכומיו אין בינו ובין ההליך שבפני ולא כלום. שם, דובר בערר שלא העלה כלל טענות חדשות אלא טענות שהועלו כבר בהשגה קודמת ונדחו ולכן במועד הגשת ההשגה לא היתה למערערת שם כל ציפיה כי השגתה תתקבל וכן היא ידעה היטב על עמדת המשיבה, עמדה שהועברה לידיה, כתשובה לערר קודם, ימים ספורים לפני הגשת ההשגה שלא נענתה. 15. הדברים שונים לחלוטין במקרה שבפני שכן במקרה שבפני התקבלה ההשגה לגופה ונמצא כי טענותיו של הנתבע היה בהן ממש ושטח הנכס לחישוב הארנונה הוקטן. עם זאת, התובעת בחרה, מנימוקיה וללא כל בסיס בדין, ליתן החלטה רק בשנת 2007 (על השגה משנת 2004!) לקבל את ההשגה ולהקטין את שטח הנכס רק החל משנת 2007 בעוד שהיה עליה לעשות כן כבר משנת 2004, שכן משלא נענתה ההשגה יש לראותה ככזו שהתקבלה ולתקן, לכן, את החישוב החל מאותו מועד. כאמור, עד התובעת הודה, בהגינותו, כי אינו יכול לתרץ את ההתנהלות התובעת בעניין זה (עמ' 14 שו' 16 ועמ' 10 שו' 7-17). בנסיבות האלה, לא ברור כיצד נכתב בסיכומי התובעת כי היה מקום לדחות את ההשגה. 16. על כל פנים, מכל האמור לעיל עולה כי היה על התובעת לשנות את אופן חישוב הארנונה כבר החל משנת 2004 ומשלא עשתה כן, ממילא לא ניתן לסמוך על התחשיבים שצורפו לכתב התביעה ולתצהיר מטעמה, שכן אלה משקפים נתוני חישוב שגויים. הנה כי כן מתברר כי מכלול הנתונים שעליהם מבוססת התביעה, קרס. גודל הנכסים כפי שפורט בכתב התביעה אינו נכון (ר' עדות עד התובעת בעמ' 10 שו' 32). הנתונים שבספרי התובעת אינם נכונים והחוב, בניגוד לאמור בכתב התביעה, אינו רק בגין השנים 2005-2009 אלא כולל חיובים לשנים מוקדמים יותר. 17. בנסיבות האלה לא ניתן לקבל את התביעה בנוגע ליתרות החוב בגין ארנונה ומים. 18. אשר לתביעה בגין השרותים האחרים, תביעה שמתבססת על נספחי ג/1 עד ג/3 לכתב התביעה - בעניין זה לא פרט הנתבע כל טענת הגנה ממשית, אם בבקשת הרשות להתגונן ואם בתצהיר העדות הראשית, למעט טענה סתמית כי לא הוצג פרוט. ואולם, בנוגע לשרותים המוניציפליים יש במסמכים שצורפו לכתב התביעה פרוט, ופרוט נוסף ניתן ע"י עד התובעת בתשובה לשאלות שנשאל בעניין זה ע"י ב"כ הנתבע (עמ' 13 שו' 4), ואני מחייבת אפוא את הנתבע לשלם לתובעת את הסכום הנקוב בתביעה לעניין זה - 6988 ₪. 19. לנוכח התנהלות התובעת בהליך שבפני, לא מצאתי מקום לחייב את הנתבע בהפרשי ריבית והצמדה על סכום זה, אלא מיום מתן פסק הדין, ואני מחייבת אותו לכן בהפרשי הצמדה וריבית על סכום זה, לפי חוק הרשויות המקומיות - החל מיום מתן פסק דין זה ועד התשלום בפועל. למרות זאת - אם ישולם הסכום האמור בתוך 15 יום ממועד שיומצא פסק הדין לנתבע - לא יתווספו לו הפרשי הצמדה וריבית כלשהם. בנוסף, ולאור התנהלות התובעת, שהגישה כנגד הנתבע תביעה על סכום של למעלה מ- 129,000 ₪, בעוד שבפועל נמצא, לאחר הליכים ממושכים בבקשת רשות להתגונן ובהליך הוכחות, כי הוכיחה רק מעט מזער מסכום זה, אני מחייבת את התובעת בחלק מהוצאות הנתבע בגין התביעה - בסכום של 4,000 ₪ ארנונה (חובות)מועצות מקומיותחובארנונה