מומלץ לקרוא את הקטע להלן אשר נבחר מפסיקת הערכאות השיפוטיות בנושא מחלה נוירולוגית פגיעה בעבודה: 1. בתביעה זו מבקש התובע להכיר במחלות הנוירולוגיות מהן הוא סובל כפגיעה בעבודה, או כמחלת מקצוע כמשמעותם בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי"). 2. בפתח הדברים, ולמען בהירות התמונה יצוין, כי תביעתו של התובע הוגשה לבית דין זה ביום 12/8/07, והתנהלה לפני מותב בראשות כב' השופטת מהא סמיר- עמאר. בהתאם להחלטתו של כב' הנשיא כהן מיום 2/10/11, הועבר התיק למותב הנוכחי. השתלשלות העניינים והעובדות הרלוונטיות לענייננו: 3. בהחלטה מיום 3/10/10 ולאחר הליך הוכחות, נקבעו העובדות בתיק על ידי המותב הקודם, כדלקמן: "6. התובע יליד שנת 1945, עבד בבתי הזיקוק בתפקיד מפעיל מתקן בשטח בין השנים 1981 - 1998. 7. עבודתו היומיומית כללה: א. סיור בשטח המתקנים שבהם עבד בתקופות שונות: 4 מתקני מז"ג (זיקוק חומרי גלם), מתקן המפרידים (בריכות פתוחות לקבלת פסולת החומרים הכימיים של המפעל), חוות המכלים. ב. הרמת חביות ופתיחתן. ג. טיפוס על סולמות ומגדלים בגבהים שבין 20 - 40 מטר, לצורך בדיקת המתקן. ד. החלפת ברנרים לתנורי המז"ג. ה. פתיחה וסגירה של עשרות אלפי ברזים של משאבות וצנרת שבה עברו חומרים כימיים שונים, ושל תנורים ועוד. ו. ניקוזים והגשת דוגמאות מן החומרים, התובע ביצע עבודות ניקוז 4-3 פעמים ביום. 8. המתקן האחרון בו עבד התובע היה מזג 4 ששטחו 15 דונם, ויש בו 70 משאבות וצינורות באורך של 12-16 קילומטר. ... 16. אי לכך, לסיכום, אנו קובעים כי הוכח בפנינו כי אירעה במסגרת עבודת התובע, לפחות תקלה אחת ביום במתקן בו עבד התובע והיא נמשכה תקופה שנעה בין מספר דקות לשעה, וכי תקלות אלו התבטאו בדליפות ונזילות שגם הדיפו גזים, של החומרים בהם עבד ושיפורטו להלן, ואשר החשיפה של התובע להם הייתה הן בשאיפה והן במגע. 17. החומרים שנמצאו במפעל, אליהם נחשף התובע במסגרת עבודתו, כעולה מהעדויות, הם כדלקמן: תזקיקי נפט, שמנים, חומרים ממשפחת הסולר, חומרים ממשפחת הנפטא, גזים, כולל גז ה - CO , ממיסים, בנזין מפוצח, גפ"ם מפוצח הכולל בין השאר חומרים ספציפיים אלה: AMONIUM, HYDROXIDE UN 1005 SODIUM HYDROXIDE 10% (CAUSTIC SODA) UN 1824 חומר מונע קצף (antifoam). נוזל דליק (petroleum crude oil) שהכיל: טולואן, קסילן, בנזין, מתיל ציקלוהאקסן, הקסאן ומרכיבים נוספים. 18. מתקן המז"ג אפוף באדים ובריחות קשים של החומרים. העובדים השתמשו במסכות פנים רק כשהיו דליפות רציניות של חומרים הידועים כגורמי מוות כגון אמוניה, H.S.2 במהלך הרגיל של העבודה לא ניתן היה לעשות שימוש במסכות. 19. מדי פעם היו נערכים שיפוצים כלליים של המתקן מז"ג 4 ואז רוב הצנרת, מחליפי החום והתנורים והמגדלים היו נפתחים ונחשפים לאטמוספרה והעובדים נחשפו לאדים שנותרו בתוכם. 20. התובע נחשף לחומרים הנ"ל וחומרים אחרים בדרך של מגע בגוף, מגע בבגדים ובכפפות, שאיפה והרחה וכו'. 21. במהלך שנות ה- 90 התחיל התובע לסבול מתופעות שונות. תחילה מבעיות בידיים ועם הזמן התחיל התובע לסבול גם מקושי בהליכה, רדימות בעכוז ובירך, ירידה בכוח הגס בידיים וברגליים, נימול ועוד. כמו כן טוען התובע כי נפגע מבחינה אורולוגית ומבחינה נפשית". 4. המותב הקודם, הגיע במסגרת אותה ההחלטה למסקנה, כי יש למנות את פרופ' אבינועם רכס כמומחה יועץ רפואי בתחום הנוירולוגי, מטעם בית הדין, והוא התבקש להשיב על השאלות הבאות: "א. מהי המחלה שאובחנה אצל התובע? ב. מה הסבירות לקשר סיבתי בין התפתחות המחלה שאובחנה אצל התובע, לבין תנאי עבודת התובע בחשיפה לחומרים שפורטו בהחלטה לעיל, באופן ובנסיבות שתוארו בהחלטה לעיל? - נא לפרט. ג. האם ניתן לסווג את המחלה בה לקה התובע (בשים לב לאופי העבודה) כ" מחלת מקצוע"? אם כן, נא לפרט שם המחלה ברשימת מחלות המקצוע בתוספת השנייה לתקנות בדבר ביטוח מפני פגיעה בעבודה, במידה ולא קיימת מחלת מקצוע מתאימה בנשימה? ד. האם ניתן לומר כי כל חשיפה וחשיפה של התובע לחומרים הנ"ל, הן במגע והן בשאיפה, גרמה לפגיעות זעירות חוזרות ונשנות בעלות אופי בלתי הפיך, אשר בהצטברותן גרמו לנזק/ המחלה ממנה סובל התובע? נא לפרט. ה. האם לדעת המומחה נכון לומר כי השפעת האירועים בעבודה על הופעת המחלה ממנה סובל התובע, הייתה או לא הייתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים? נא לפרט". 5. ביום 6/10/10 ביקש פרופ' רכס לבדוק באופן אישי את התובע, מאחר ומדובר בשתי תסמונות נוירולוגיות אפשריות המשולבות זו בזו, ועל מנת לבדוק את משקלן העדכני והיחסי של תסמונות אלו. בהמשך, ביום 7/11/10 נבדק התובע על ידי פרופ' רכס, וביום 25/11/10 ביקש פרופ' רכס, שהתובע יעבור בדיקת מוליכות עצבית מ- 4 הגפיים על מנת להעריך את תפקוד העצבים ההיקפיים. 6. לאחר קבלת תוצאות בדיקת המוליכות העצבית, ביום 21/12/10 נתן פרופ' רכס את חוות דעתו, במסגרתה הוא ציין, בין היתר, את המסקנות הבאות: "התובע סובל מחולשה פירמידלית בשתי הרגליים. זאת עקב פריצת דיסק צווארי עם לחץ ניכר על חוט השדרה עצמו אשר זוהה בבדיקות ההדמיה ואשר הביא לכך כי התובע נזקק לניתוח דיסקטומיה אשר בוצע בבית החולים "רמבם" במאי 2007. התובע נותר עם נכות בגין חולשה ספסטית, פירמידלית, של שתי הרגליים אך נכות זו הינה תוצאה מובהקת של תהליך תחלואתי טבעי שהיה בתובע ואין בינה לבין תנאי עבודתו בבתי הזיקוק ולא כלום. התובע סובל מדלדול שרירים קטנים בכפות הידיים יותר מימין עם חולשה קלה מימין והפרעת תחושה אולנרית דו צדדית. נכות זו גם היא תוצאה של תהליך תחלואתי טבעי שיש בתובע. הגורם לפגיעה זו הינה תסמונת לכידה של ה- Ulnar Nerve במפרק. הפרעה זו אומתה בעבר על ידי בדיקת EMG ומוליכות עצבית ואושרה פעם נוספת בבדיקת מוליכות עצבית מיום 19.12.2010 אשר בוצעה לבקשתי. גם לנכות זו אין כל קשר שהוא לתנאי עבודתו של התובע בבתי הזיקוק. בבדיקה הנוירולוגית שערכתי לתובע, המפורטת לעיל, לא נמצאו כל סימנים קליניים לנוירופתיה היקפית. גם בדיקת המוליכות העצבית שנבדקה כאמור לבקשתי ביום 19.12.2010 מעידה כי אכן "אין כל הוכחה המעידה על קיום נוירופתיה היקפית כללית". כך גם נמצא בבדיקת מוליכות עצבית קודמת אותה תיעדה ד"ר גרוס בתאריך 3.11.2005. את חולשת כף רגל ימין החד צדדית אני מייחס לשינויים ניווניים שיש לתובע בעמוד השדרה המותני ובכל מקרה אין היא תוצאה של חשיפה לחומרים כימיים. בתשובה לשאלות בית המשפט: 1. התובע סובל מפריצת דיסק קשה בצוואר אשר גרמה למיאלופתיה ניכרת שהובילה לביצוע ניתוח דיסקטומיה. מחלה זו מתבטאת בחולשת הרגליים. התובע סובל מתסמונת לכידה אולנרית דו צדדית המתבטאת בעיקר בדלדול השרירים הקטנים בכף יד ימין והפרעת תחושה טיפוסית דו צדדית התובע סובל ככל הנראה מפריצת דיסק לומברי הגורמת לחולשה חד צדדית של מיישרי כף רגל ימין. 2. אין לדעתי כל קשר בין מחלות אלו לבין תנאי עבודתו. 3. התשובה לשאלה זו שלילית. 4. התשובה לשאלה זו שלילית 5. לאירועים בעבודה לא הייתה כל השפעה על מחלתו". 7. ביום 18/9/11 הועברו לפרופ' רכס שאלות ההבהרה הבאות: "1. התובע הוכר כמי שנפגע בעבודה בגין אבחנה של אפיקונדליטיס כרונית עם תסמונת של לכידת העצבים האולנריים. (מצ"ב אישור ההכרה בתביעה מיום 11.12.97, המסומן ב"א"). האם יש במסמך זה כדי לשנות או להוסיף על חוות דעתך. (ההנמקה לשאלה זו הינה התייחסותו של המומחה לתסמונת הלכידה כחלק ממחלותיו של התובע בפרק הסכום ובתשובתו לשאלות בית הדין). 2. התובע היה בטיפולה של דר' בלה גרוס מומחית מחלות עצבים אשר קבעה בסיפא של חוות דעת מיום 6.5.03 כי: "יש עדויות מסוימות לפגיעה אקסונלית של עצבים פריפריים ברגלים, יתכן ומשני לחומרים טוקסיים, אך ממצאים אלה אינם הממצאים המובילים של הפגיעה הנוירולוגית של מר עבדיס". (מצ"ב חוות הדעת, החלטה מצוטט מודגש, מסומן ב"ב"). האם לא ניתן לקרוא מחוות דעת זו כי הנוירולוגית מייחסת החמרת מצבו של התובע לחשיפה לחומרים בעבודתו? נא הסבר. 3. המומחה מופנה לחוות הדעת של דר' למפל מיום 7.1.99 אשר קובע בסעיף 3.3. כדלקמן: "נראה שהסיכוי שהעומסים בעבודה, או החשיפה הטוקסית בעבודה, אחראים לתמונה הנוכחית גדול בהרבה מכך שמדובר בבעיה קונסטיטוציולית (מצ"ב חוות הדעת החלק המצוטט מודגש מסומן ב"ג") המומחה מתבקש להתייחס להערת הנוירולוג. 4. בחוות דעתו של פרופסור אמיתי בסכום אשר בעמ' 8 הוא קובע כי: "כי לא ניתן להסביר את מחלתו עם הפגיעה המפושטת וארוכת הטווח בכל 4 הגפיים אך ורק על רקע של לחץ על מוצא העצבים,..." במידה והמומחה סבור כי פרופסור אמיתי טעה כיצד הוא מסביר את הפגיעה המפושטת האמורה לעיל? 5. המומחה מציין כי בתוך התיעוד שעמד לרשותו מופיעה: "6. בדיקת sep מיום 14.9.10". לא ברור אם בפני המומחה עמד גם החלק השני של הבדיקה הוא בדיקת ה mep מאותו תאריך. המומחה יתבקש להסביר את האמור בסכום הבדיקה "עדות להולכה היקפית קשה בסיבים התחושתיים בעצב האולנרי משני הצדדים". (העתק מן הבדיקה מצורף ומסומן ב"ד"). 6. האם העובדה כי מדובר בפגיעה בארבעת הגפיים אינה מכוונת לכך שהפגיעה היא סיסטמית יותר מאשר לאפשרות כי מדובר בלחץ אנטומי על העצבים המוליכים לכל ארבעת הגפיים? האם אין בכך כדי להצביע על פגיעה מעורבת? 7. האם אינך סבור כי יש מקום להתייעץ בתיק זה בשל מורכבותו, גם במומחה בתחום הטוקסיקולוגיה". 8. ביום 9/10/11 השיב פרופ' רכס של שאלות ההבהרה כדלקמן: "1. אבחנה של אפיקונדיליטיס היא בתחום המומחיות האורטופדית ולא בתחום הנוירולוגי. יחד עם זאת ברצוני להעיר כי למיטב ידיעתי מחלה זו אינה סבוך של חשיפה לחומרים טוקסיים. 2. קראתי את חוות הדעת של ד"ר גרוס מיום 6.5.2003 שנערכה לבקשת התובע וברצוני להעיר כתשובה לשאלה כי ד"ר גרוס לא ערכה לתובע בדיקה נוירולוגית המתעדת את ממצאיה לעניין הנוירופתיה ההיקפית ולפיכך אי אפשר גם להתייחס לעמדה הקלינית. בבדיקה הקלינית שערכתי אני לא נמצאו כל סימנים המעידים על פגיעה שכזו. מקריאת חוות דעתה עולה בברור כי "הבעיה המובילה מבחינה קלינית" היא העובדה כי התובע "פיתח בהדרגה שיתוק בארבעת הגפיים עם סימנים פירמידליים". לדבריה "פריצת הדיסקים בצוואר הם שגורמים ללחץ עם חוט השדרה ומביאים לשיתוק בארבעת הגפיים". אין ספק איפה גם על דעתה כי "הבעיה המובילה" היא הפגיעה הצווארית. כבדרך אגב היא מציינת "עדויות מסוימות" לפגיעה בעצבים ההיקפיים ברגלים אשר "יתכן ומשני לחומרים טוקסיים". זו השערה ולא קביעה. ד"ר גרוס נסמכת על תוצאות בדיקת EMG מיום 21.1.2003 בעוד שהבדיקה ממועד מאוחר יותר מיום 4.8.2005 המצוטטת בחוות דעתי אינה מצביעה על הפרעה שכזו. כך גם נמצא באופן הברור ביותר בבדיקת EMG ומוליכות עצבית מיום 19.12.2010 שנערכה לבקשתי. 3. אמירה זו של ד"ר למפל הינה שגויה לדעתי. עקר הבעיה של התובע הינה כאמור פגיעה מכנית מוכחת בחוט השדרה הצווארי. פגיעה זו אינה קשורה בכל צורה שהיא ל"חשיפה טוקסית בעבודה". 4. פרופ' אמיתי אינו מומחה בנוירולוגיה ואני מוצא פגם מהותי בכך שהוא מחווה דעה בתחום שאינו מומחה בו וחורג בכך מכללי האתיקה של ההסתדרות הרפואית בישראל. פרופ' אמיתי טועה למרבה הצער ומטעה בקביעותיו הנוירולוגיות. התובע סובל ממחלה קשה של חוט השדרה ולא של העצבים ההיקפיים. ישנה בנוסף תסמונת לכידה אולנרית דו צדדית שאף היא ממקור מכני ואין גם לה ולא כלום לטענה בדבר חשיפה לחומרים כימיים כל שהם. 5. אין מחלוקת עובדתית כי לתובע תסמונת לכידה אולנרית דו צדדית. העובדה כי הדבר משתקף בבדיקת MEP אינה מפתיעה. לפגיעה זו, כמו גם לפגיעה בחוט השדרה הצווארי אין כל קשר או זיקה לחשיפה הנטענת לחומרים כימיים. 6. הפגיעה הסימטרית ב- 4 הגפיים היא אופיינית לנזק לחוט השדרה הצווארי המעביר עצבוב לידיים ולרגליים מימין ומשמאל. אין מצב קליני בנוירולגיה בו מתקיים "לחץ אנטומי על העצבים המוליכים לכל ארבעת הגפיים". 7. התשובה לשאלה זו שלילית במובהק. המקרה אינו "מורכב" ומהות ההפרעה הנוירולוגית ממנה סובל התובע הינה ברורה ושכיחה ביותר. הסוגיות עליהן יש להשיב הן בתחום הנוירולוגיה. לא ברורה לי הבקשה למנות מומחה נוסף בטוקסיקולוגיה כאשר יש בתיעוד המונח בפני קיימת כבר חוות דעתו של פרופ' אמיתי, מומחה בטוקסיקולוגיה. אשר ניתנה לבקשת התובע" (ההדגשות במקור- א.ק). 9. כאמור, בהתאם להחלטתו של כב' הנשיא כהן מיום 2/10/11, הועבר התיק למותב הנוכחי. 10. ביום 8/12/11 הגיש התובע בקשה למינוי מומחה אחר/נוסף, ובקשתו זו נדחתה בהחלטה מיום 22/1/12, מהנימוקים המפורטים בה ואליה נתייחס עוד בהמשך. 11. לטענת התובע בסיכומיו, חוות דעתו של פרופ' רכס לוקה באי דיוקים; בהתאם לחוות דעתם של הנוירולוגים שהוגשו לתיק, הפגיעה החמורה של התובע נובעת בשל שילוב של חשיפה לחומרים עם הלחץ על מוצא העצבים; התעלמותו של פרופ' רכס מהאפשרויות הנוספות בעניינו של התובע מהווה סיבה מספקת למינוי מומחה נוסף בתיק, מתחום הרפואה התעסוקתית. 12. לטענת הנתבע, התובע מנסה לקשור את מחלתו הנוירולוגית אל תסמונת הלכידה האולנרית בידיים ממנה הוא סובל ואשר אושרה על ידי הנתבע ביום 11/12/97; חוות דעתו של פרופ' רכס ברורה וחד משמעית ויש לקבלה במלואה; בהעדר קשר סיבתי בין מחלת התובע הנוירולוגית לבין חשיפה לחומרים כימיים בעבודתו, דין תביעתו להידחות. דיון והכרעה 13. יובהר, כי ביום 8/12/11 הגיש התובע בקשתו למינוי מומחה נוסף/ אחר בתיק, ובקשתו זו נדחתה בהתאם להחלטה מיום 22/1/12, מהטעמים העיקריים הבאים: א. חוות דעתו של פרופ' רכס ניתנה לאחר שהוא ביצע בדיקה קלינית לתובע, שאינו דבר שבשגרה, שכן מומחים המתמנים בבתי הדין לעבודה בודקים את התובע רק במקרים חריגים בטרם מתן חוות דעתם. ב. פרופ' רכס מציין באופן חד משמעי, כי התובע סובל מנכות בגין חולשה ספטטית, פירמדלית, של שתי הרגליים, אך נכות זו הינה תוצאה מובהקת של תהליך תחלואתי טבעי שהיה בתובע ואין בינה לבין תנאי עבודתו בבתי הזיקוק ולא כלום. ג. לגישתו של פרופ' רכס גם בתשובותיו מיום 9/10/11 לשאלות ההבהרה, אין כאן כל מקרה של פגיעה בעצבים ההיקפיים או נוירופתיה היקפית. ד. פרופ' רכס משוכנע לחלוטין שאין כאן כל מקום למנות מומחה נוסף בתחום הטוקסולוגי, שלפי אבחנתו של פרופ' רכס, מבחינה נוירולוגית המקרה אינו "מורכב" והתובע סובל מבעיה נוירולוגית ברורה ושכיחה הקשורה אך ורק לתחום הנוירולוגי. 14. בית הדין הוא המכריע בשאלת הקשר הסיבתי משפטי בין מחלתו של התובע לבין תנאי עבודתו ולצורך כך הוא נעזר במומחה-יועץ רפואי אשר נותן לבית הדין את הייעוץ הדרוש בסוגיה הרפואית.   15. במקרה שלפנינו נוסחו חוות הדעת מטעם פרופ' רכס בלשון ברורה, חד משמעית ומקיפה, ועל כן יש לייחס לה משקל רב. 16. הלכה פסוקה היא: " בהליך שבמסגרתו מתמנה על ידי בית הדין קמא מומחה יועץ רפואי, דוגמת המקרה דנן, בית הדין קמא ואף בית דין זה, כערכאת ערעור, נוהגים דרך כלל, לייחס משקל רב לחוות הדעת של המומחה מטעם בית הדין. זאת, מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מרבית מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לפי בקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין" (דב"ע ל"ו/ 64- 0 המוסד לביטוח לאומי-שרף, פד"ע ז 461).   17. עוד נפסק בהקשר זה, כי: "...כי חוות דעת מומחה מטעם בית הדין היא בבחינת "אורים ותומים" לבית הדין בתחום הרפואי וככלל, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו ע"י המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו, אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן. בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעת המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מידי בעל הדין" (עב"ל 345/06 המוסד לביטוח לאומי - מרדכי בוארון, פס"ד של כב' השופט פליטמן מיום 15.5.07). 18. נזכיר, כי ביום 7/11/10 נבדק התובע על ידי פרופ' רכס- דבר אשר אינו בשגרה, שכן מומחים המתמנים בבתי הדין לעבודה, בודקים את התובע רק במקרים חריגים בטרם מתן חוות דעתם. 19. מחוות דעתו של פרופ' רכס מיום 21/12/10 עולה בבירור כי- - התובע סובל מחולשה פירמידלית בשתי הרגליים; - התובע נותר עם נכות בגין חולשה ספסטית, פירמידלית, של שתי הרגליים אך נכות זו הינה תוצאה מובהקת של תהליך תחלואתי טבעי שהיה בתובע ואין בינה לבין תנאי עבודתו בבתי הזיקוק ולא כלום; - התובע סובל מדלדול שרירים קטנים בכפות הידיים יותר מימין עם חולשה קלה מימין והפרעת תחושה אולנרית דו צדדית. נכות זו גם היא תוצאה של תהליך תחלואתי טבעי שיש בתובע, ואין כל קשר שהוא לתנאי עבודתו של התובע בבתי הזיקוק; - בבדיקה הנוירולוגית שערך פרופ' רכס לתובע, לא נמצאו כל סימנים קליניים לנוירופתיה היקפית. זאת- גם ניתן ללמוד מבדיקת המוליכות העצבית מיום 19/12/2010 המעידה כי "אין כל הוכחה המעידה על קיום נוירופתיה היקפית כללית", ומבדיקת מוליכות עצבית קודמת אותה תיעדה ד"ר גרוס בתאריך 3/11/2005; - חולשת כף רגל ימין החד צדדית אינה תוצאה של חשיפה לחומרים כימיים. 20. בתשובותיו מיום 9/10/11 לשאלות ההבהרה, פרופ' רכס התייחס בפירוט רב לחוות הדעת שהוגשו מטעמו של התובע- - חוות דעתה של ד"ר גרוס מיום 6/5/03 ביחס לחוות דעתה של ד"ר גרוס מיום 6/5/03 סבור פרופ' רכס, כי ד"ר גרוס לא ערכה לתובע בדיקה נוירולוגית המתעדת את ממצאיה לעניין הנוירופתיה ההיקפית, ולפיכך אי אפשר גם להתייחס לעמדה הקלינית. יתר על כן, בבדיקה הקלינית שערך פרופ' רכס לתובע לא נמצאו כל סימנים המעידים על פגיעה שכזו; גם בהתאם לחוות דעתה של פרופ' גרוס "הבעיה המובילה" היא הפגיעה הצווארית; ד"ר גרוס נסמכת על תוצאות בדיקת EMG מיום 21/1/2003, זאת בעוד שהבדיקה ממועד מאוחר יותר מיום 4/8/2005 אינה מצביעה על הפרעה שכזו. - חוות דעתו של פרופ' אמיתי מיום 10/9/06 פרופ' אמיתי יצא מתוך ההנחה, כי התובע סובל מפגיעה בעצבים ההיקפיים והוא מתבסס על אבחנה של נוירופתיה היקפית פריפרית. על אבחנת יסוד זו, של מחלה נוירולוגית של נוירופתיה היקפית פריפרית, קושר פרופ' אמיתי בקשר סיבתי את המחלה הנ"ל לחשיפה לרעלים. עם זאת, פרופ' אמיתי אינו מומחה בנוירולוגיה, אלא מומחה בתחום הטוקסולוגי. בהתאם לחוות דעתו של פרופ' רכס, התובע סובל ממחלה קשה של חוט השדרה ולא של העצבים ההיקפיים. בנוסף, ישנה תסמונת לכידה אולנרית דו צדדית, שאף היא ממקור מכני, ואין גם לה ולא כלום לטענה בדבר חשיפה לחומרים כימיים כל שהם. 21. לגישתו של פרופ' רכס, אין מקום להתייעץ בתיק זה, גם במומחה בתחום הטוקסיקולוגיה, מאחר והמדובר הוא במקרה שאינו "מורכב", כלשונו, ומהות ההפרעה הנוירולוגית ממנה סובל התובע הינה ברורה ושכיחה ביותר, והסוגיות עליהן יש להשיב הן בתחום הנוירולוגיה. 22. יודגש, כי פרופ' רכס, מומחה בתחום הנוירולוגיה, בדק קלינית את התובע, הפנה אותו לביצוע בדיקות נוספות, עיין בחוות הדעת אשר הוגשו מטעמו של התובע, הגיע למסקנה החד משמעית, כי התובע לא סובל ממחלה של נוירופתיה היקפית, תוך שהוא מנמק את הסימפטומים הקשים של מחלתו הנוירולוגית של התובע הנובעת בעיקר ממחלה קשה של חוט השדרה הפוגעת באופן סימטרי ב- 4 הגפיים, ובנוסף סובל מתסמונת לכידה אולנרית דו צדדית. פרופ' רכס הגיע למסקנה, כי הבעיות הנויורולוגיות מהן סובל התובע, הרלוונטיות לענייננו, הינן תוצאה מובהקת של תהליך תחלואתי טבעי שהיה בתובע. עוד קבע פרופ' רכס באופן חד משמעי, כי אין כל קשר סיבתי בין בעיות נוירולוגיות אלו לבין תנאי עבודתו של התובע.   23. משאלו הם פני הדברים, שמשחוות דעתו של פרופ' רכס ברורה, מנומקת ומפורשת, ומשלא עלה בידי התובע להוכיח תביעתו, אין לנו, אלא לאמץ את האמור בחוות דעתו של פרופ' רכס- המומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין. 24. אשר על כן - התביעה נדחית. סוף דבר 25. התביעה נדחית.   26. אין צו להוצאות.   רפואהנוירולוגיהחשיפה לחומרים מסוכנים