דוגמא לפסק דין בנושא נפילה עם קטנוע בחניה: 1. עסקינן בתביעת נזיקין על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק") שהגיש התובע, מר יצחק קלברינו כנגד הנתבעת, המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") לפיצוי בגין נזק גוף, שנגרם לו, לטענתו, בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 25.06.2007. כבתביעת נזיקין על פי החוק ומשלא קיימת מחלוקת בשאלת הכיסוי הביטוחי תידון ותוכרע שאלת גובה הנזק בלבד. 2. התובע יליד 27.12.1951 נחבל, כאמור, ביום 25.06.2007 עת החליק עם קטנוע עליו רכב במתחם החניה במקום עבודתו (להלן: "התאונה"). 3. בחלוף כשעתיים פנה התובע לקבלת טיפול רפואי בקופת החולים, זאת לאחר החמרה בכאבים בכתף שמאל ונבדק על ידי כירורג אורטופד אשר הפנה אותו לצילום כתף שמאל (סעיף 4 לת/1). עקב התאונה שהה התובע בחופשת מחלה החל מיום 25.06.2007 ועד ליום 02.10.2007. 4. בדיקת סונר כתפיים שבוצעה לתובע ביום 18.07.2007 הדגימה קרע בגיד הסופרה ספינטוס בכתף שמאל והסתיידות סביב הגידים (נספח ו'(4) לת/1), ועל כן ביום 26.02.2008 אושפז התובע לצורך ביצוע ארטרוסקופיה של כתף שמאל במרכז הרפואי אסף הרופא. התובע שוחרר מבית החולים ביום 27.02.2008 עם המלצות לשימוש במקבע ל-4 עד 6 שבועות ללא הפעלת הכתף. בעקבות הניתוח שהה התובע בחופשת מחלה ממושכת החל מיום 26.02.2008 ועד ליום 15.07.2008 (ראה נספחים ז'(4), ו'(11), ו'(14), ו'(16), ו'(19) לת/1 ). 5. בהמשך עמד התובע מספר פעמים לבדיקה על ידי רופא תעסוקתי והעסקתו הוגבלה לארבע שעות עבודה ביום, לעבודה ללא מאמץ פיזי והרמת משאות כבדים לתקופה של למעלה מארבעה חודשים, החל מיום 09.07.2008 ועד ליום 30.11.2008 (ראה נספח ו'(20), ו'(21) לת/1). 6. בדיקת MRI שביצע התובע ביום 01.09.2009 הדגימה קרע חוזר של גיד הסופרה ספינטוס בכתף שמאל (ראה נספח ו'(26) לת/1) ובעקבות ממצא זה הומלץ לתובע לעבור ארטרוסקופיה חוזרת, אך הוא החליט שלא לבצעה בשלב זה (ראה ס' 24 לת/1). הנכות הרפואית 7. התאונה, אשר ארעה במהלך עבודתו של התובע, הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כ"תאונת עבודה". 8. בוועדה הרפואית מיום 26.03.2009 נקבעה לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור של 10% בגין קרע בשרוול המסובב, בהתאם לסעיף 42(1)(ד)(I) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 (ראה נספח ח'(7) לת/1). 9. בנוסף נקבעה לתובע תקופת אי כושר ונכויות זמניות (ראה נספח ח'(1) ו- ל'(3) לת/1): 100% נכות זמנית מיום 04.07.2007 ועד ליום 24.09.2007; 30% נכות זמנית מיום 25.09.2007 ועד ליום 25.02.2008; 100% נכות זמנית מיום 26.02.2008 ועד ליום 30.04.2008; 30% נכות זמנית מיום 01.05.2008 ועד ליום 30.06.2008; 20% נכות זמנית מיום 01.07.2008 ועד ליום 31.10.2008; 10% נכות מיום 01.11.2008 ועד ליום 28.02.2009. 10. על פי הוראת סעיף 6 ב' לחוק קביעת המוסד לביטוח לאומי, ככל שמתייחסת לשיעור הנכות הרפואית (10%), מחייבת בהליך זה ותשמש יסוד ומסד להכרעתי. הנכות התפקודית 11. לטענת התובע נכותו התפקודית עולה על שיעור נכותו הרפואית באופן ניכר ומבקש הוא להעמידה על 16.5% נכות. 12. התובע, על פי עדותו (ת/1), עבד ועובד בחברת "אל על" (להלן: "אל על") כצבע ומכונאי מטוסים, "בעבודה פיזית, הכרוכה בהרמה ונשיאת משאות ומשקלים שונים" ובעקבות החבלה בתאונה והפגימה בכתף שמאל, בעטייה סובל הוא מכאבים והגבלה בתנועות, עבודתו הפכה איטית מאוד והוא נאלץ להיעזר פעמים רבות בחברים לעבודה על מנת לסיים משימות בהן הוא מתקשה ואף ליטול משככי כאבים (ראה ס' 26, 31 - 33 לת/1). 13. עוד טוען התובע כי בעקבות הפגיעה נשוא התאונה אין באפשרותו עוד לבצע משמרות בימים שישי ושבת, כפי שנהג לעשות, שכן העבודה בימים אלו כרוכה במאמץ רב יותר, משמדובר בעבודה פיזית המתבצעת כשהוא נדרש לעמוד מתחת למטוס ולבצע עבודתו כשידיו מורמות כלפי מעלה. 14. מנגד, טוענת הנתבעת כי לתובע לא נותרה כל נכות תפקודית כתוצאה מהתאונה, שכן התובע שב לעבודתו בחברה כבר ביום 02.10.2007 ולא חל כל שינוי בתנאי העסקתו. התובע חזר לעבוד במשרה מלאה, בתפקיד זהה לזה שביצע עובר לתאונה ("מכונאי וצבעי מטוסים"), ללא כל הגבלה. 15. כאן המקום ליתן את הדעת לממצאי בדיקתו הקלינית של התובע בוועדה הרפואית במוסד לביטוח לאומי ביום 25.02.2009 . בעוד התובע שב והתלונן על "כאבים בכתף שמאל" וכן על "לחץ וכאבים ביד שמאל" בעת הרמת הכתף, הרי שבבדיקת הכתף לא נמצא "דלדול שרירים של חגורת הכתף", הודגמו "תנועות סיבוביות מלאות" ואף "כוח גס ביד" נמצא תקין (ראה נספח ח'(5) לת/1). על יסוד כל אלה העמידה הועדה הרפואית את נכותו הרפואית הצמיתה של התובע של 10% בגין קרע בשרוול המסובב, תוך קביעה כי הוא "מסוגל לחזור לעבודתו באופן מלא" (ראה נספח ח'(7) לת/1). 16. בעקבות ממצאי בדיקת MRI מיום 01.09.2009, בה הודגם קרע חוזר של גיד הסופרה ספינטוס (ראה נספח ו'(26) לת/1), שב התובע ועמד ביום 17.08.2012 בפני ועדה רפואית נוספת, אשר לא מצאה לשנות מדרגת נכותו הרפואית והותירה על 10%. (ראה נספח ח'(8) לת/1). 17. לאחר שנתתי דעתי למכלול הראיות שבאו בפני באתי לכלל דעה כי התובע לא השכיל להוכיח כי נכותו התפקודית עולה על נכותו הרפואית, כשהגריעה משכרו (הפסד בגין שעות נוספות ומשמרות שישי-שבת) מעידה על הפגיעה ביכולת תפקודו ומשקפת את שיעורה. 18. עדותו של התובע בכל הנוגע לקשיי תפקודו בעבודה, לרבות ובמיוחד אי יכולתו לעבוד שעות נוספות ומשמרות שישי-שבת, לא זכתה לתימוכין בין בפן הרפואי על דרך הצגת אישור רופא תעסוקתי המגביל העסקתו של התובע באופן כלשהו ובין בפן העובדתי על דרך העדתם של עמיתיו לעבודה, לרבות מנהלו הישיר. כך לא באה בפני כל ראיה בדבר היקף השעות הנוספות הנוהגות במחלקה בה עובד התובע מאז התאונה ועד היום, כמו גם היקף משמרות שישי- שבת ואופן חלוקתם בין כלל העובדים. הימנעותו של התובע מהבאת ראיות בענין זה, היורד לשורש טענתו לפיה יש לייחס את העובדה כי אינו מבצע עוד שעות נוספות ומשמרות שישי- שבת לחבלה בתאונה ולה בלבד, עומדת לו לרועץ על פי ההלכה הנוהגת ולפיה "מעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית משפט ראיה, שהיא לטובתו ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה משמעותית, כך רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה" (ע"א 548/78 שרון ואח' נ' לוי, פ"ד לה (1) 736). 19. אל מול חסר זה, המותיר עדותו של התובע כעדות יחידה של בעל דין, על כל הנובע ומשתמע מכך לענין משקלה, ניצבת עדותו של מר יוסף עברון, מנהל משאבי אנוש בחברת "אל על", אשר זומן לעדות מטעם הנתבעת (ע"ה 1), המלמדת על צמצום היקף העבודה בחברה כולה ומדגישה את אותו "חסר ראייתי" הנזקף לחובת התובע בכל הנוגע לנוהג ולמקובל במחלקה בה עובד התובע מאז החבלה בתאונה ועד היום בענין עבודה מעבר למשרה מלאה (שעות נוספות, משמרות שישי - שבת)- "ש. יש ענין של מדיניות של החברה לדחוף לשעות נוספות או לעצור שעות נוספות בהקשר למצב כלכלי או סתם איזה הנחיות מלמעלה ת. מטבע הדברים אכן. ... מצב החברה הוא לא טוב אז ההנחיה למנהלים באגפים לנסות לחסוך בשעות נוספות אבל זה לא תמיד. יש שנים שאנחנו מרפים (צ"ל: "מקפידים" - ש.י.) יותר אך השנה הזו במיוחד" (עמ' 7 לפרוטוקול ישיבת יום 18.12.2011) "לשאלות בית המשפט: ש. אני מבינה שמכסת שעות נוספות של עובד משתנה על פי הצרכים ואיננה רכיב קבוע בשכר. ת. אמת. אני חייב להוסיף שיכול להיות שיש סבב במחלקה. כמו שאמרנו להטיב עם השכר ועושים סבב במחלקה גם בנושא של מי ישאר שעות נוספות" (עמ' 7 לפרוטוקול ישיבת יום 18.12.2011) "ש. ידוע לך באם לגבי המחלקה הספציפית בה עובד התובע היו צמצומים איזה שהם בשעות הנוספות או בשעות העבודה או בשעות שישי שבת. ת. עכשיו זו תקופה של צמצומים בכל החברה. ש. לגבי המחלקה של התובע. ת. אני לא יודע. אני מניח שגם לגבי המחלקה הזו של בתי המלאכה. מבצעי זה שמטוס עומד וצריך להוציא אותו מהר, זה מבצעי מיידי, בתי מלאכה זה פחות מבצעי. ש. בשישי שבת עובדים לא מגיעים למשמרת ת. היום פחות. אני לא יודע ספציפית על המחלקה בה עובד התובע" (עמ' 14 לפרוטוקול ישיבת יום 18.12.2011) 20. דומה כי במצב דברים זה לא הוכחה כדבעי טענת התובע כי הגריעה בשכרו נגרמה כל כולה בעקבות נכותו על השלכותיה התפקודיות ואף לא הונחה התשתית הראייתית הנדרשת לקביעה כי הפגיעה התפקודית בעקבות הפגימה בכתף עולה על שיעור הנכות הרפואית. 21. עם זאת, בשים לב מחד לפגימה שנקבעה לתובע (קרע בשרוול המסובב), אשר על פי טיבה וטבעה אך סביר כי תיתן אותותיה במצבים של פעילות מאומצת של כתף שמאל, ממין זו הנדרשת מעת לעת במהלך ביצועה של עבודה פיזית, ומאידך לעובדה כי התובע שב לעבודה בהיקף משרה מלא, ללא כל הגבלה רפואית וזוכה בעבודתו להערכה ולהוקרה, לרבות בדמות מינוי זמני לתפקיד סגן מפקח צוות על פי סבב בין עובדי המחלקה, סבורה אני כי יהא זה ראוי ונכון לקבוע כי הפגיעה בכושר תפקודו של התובע והשפעת נכותו על כושר עבודתו והשתכרותו אינה עולה על שיעור נכותו הרפואית ואף נמוכה במידת מה הימנה. (לאבחנה בין "נכות רפואית, "נכות תפקודית" ו"שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות" ראה: ע"א 3049/93 גירוגיסאן נ' רמזי ואח', פ"ד נב(3) 792, 799 ואילך) הנזק התובע עתר בסיכומיו לפסיקת פיצוי במספר ראשי נזק: כאב וסבל, הפסד השתכרות לעבר, הפסד השתכרות לעתיד, עזרת הזולת, הוצאות רפואיות ונסיעות. 22. כאב וסבל בהתאם לגילו של התובע (יליד שנת 1951), לשיעור נכותו הרפואית (10%) ולתקופת אשפוז בת שני ימים, עומד הפיצוי בראש נזק זה על סך של 15,138 ₪ נכון למועד פסיקתי. 23. הפסד שכר לעבר 23.1 בסיס השכר לחישוב הפסד השכר לעבר ולעתיד התובע בסיכומיו מבקש להעמיד את הפסדי השכר לעבר על ההפסד החודשי המלא, העולה כדי הסכומים ששולמו לו עובר לתאונה בגין פריון, שעות נוספות ומשמרות שישי- שבת. נוכח קביעותיי לעיל, האחת כי לא עלה בידי התובע להוכיח כדבעי טענתו לפיה יש לזקוף לחובת הפגיעה בתאונה את מלוא ההפסדים והשניה כי נותרה לו נכות תפקודית, מוצאת אני כי זכאי הוא לפיצוי בגין הפסדי שכר לעבר, כשבסיס שכרו החודשי יעמוד על סך של 18,865 ₪ ברוטו, כקביעת המוסד לביטוח לאומי לצורך תשלום דמי פגיעה, קביעה ההולמת את תלושי השכר שהוצגו. שכר זה משוערך על דרך ההצמדה עומד על סך של 22,222 ₪ ובניכוי מס הכנסה על סך של 17,670 ₪ נכון למועד פסיקתי (להלן: "שכר הבסיס"). 23.2 תקופת אי כושר אין חולק כי התובע שהה בתקופת אי כושר החל מיום 25.06.2007 ועד ליום 02.10.2007 ושכרו שולם לו על ידי מעבידו (דמ"פ שולמו ישירות ל"אל על"), למעט אותם רכיבי שכר המשתלמים אגב ביצועה של עבודה בפועל. אמת, התובע, כאמור,לא הוכיח כי באותה תקופה של היעדרות הוקצו לעובדים במחלקתו שעות נוספות ומשמרות שישי- שבת בהיקף זהה לחודשים עובר לתאונה, אך עם זאת סבורה אני כי נוכח סמיכות הזמנים, כמו גם העובדה כי לאחר התאונה שב התובע לבצע שעות נוספות ומשמרות שישי - שבת, ניתן להעריך כי לא חל שינוי משמעותי בהיקף העבודה הנוספת (מעבר למשרה מלאה) ומוצאת אני להעמיד את הפיצוי על מלוא ההפסד החודשי, העולה מהשוואת שכר הבסיס כפי שנקבע לעיל לשכר ששולם בפועל, בצירוף ריבית כחוק מאמצע התקופה - יוני 2006 - 3,458 ₪ (17,670-14,212) יולי 2007 - 3,912 ₪ (17,670-13,758) אוגוסט 2007 - 4,901 ₪ (17,670-12,769) ספטמבר 2007 - 3,748 ₪ (17,670-13,922) 23.3 חזרתו של התובע לעבודה (2.10.2007) ועד ליציאתו לחופשה מחלה (26.2.2008) התובע שב לעבודה במשרה מלאה ללא כל הגבלה בהעסקתו ואף עבד שעות לא מבוטלות מעבר למשרתו הקבועה - שעות נוספות ומשמרות שיש- שבת. מעיון בתלושי השכר עולה כי בחודש אוקטובר 2007 עבד התובע שעות נוספות (100%) וכן שעות שבת/חג (225%) (ראה נספח י'(11) לת/1). בחודש נובמבר 2007 עבד התובע שעות נוספות (100%, 200%) וכן שעות שבת/חג (225%) (ראה נספח י'(12) לת/1). בחודש דצמבר 2007 עבד התובע שעות נוספות (100%, 150%, 200%) וכן שעות שבת/חג (200%, 225%) (ראה נספח י'(13) לת/1). בחודש ינואר 2008 עבד התובע שעות נוספות (100%, 200%) וכן שעות שבת/חג (200%) (ראה נספח ח'(14) לת/1). בחודש פברואר 2008 עבד התובע שעות נוספות (100%) וכן שעות שבת חג (225%) (ראה נספח י'(15) לת/1). במצב דברים זה ומשלא באה כל ראיה בדבר הגבלת העסקתו של התובע מטעם רפואי, כמו גם באשר להיקף השעות הנוספות ומשמרות שישי - אותם נדרשו העובדים האחרים במחלקה בה עובד לעבוד באותה תקופה, מוצאת אני לקבוע כי היקף העבודה שבוצעה על ידי התובע בפועל משקפת את השעות שנדרש על ידי מעבידו לבצע על פי צורכי העבודה, ועל כן אינו זכאי לכל פיצוי בהתייחס לתקופה זו. 23.4 תקופת היעדרות לאחר הארטרוסקופיה מיום 26.02.2008 ועד ליום 15.07.2008 בתקופה זו שולם לתובע שכרו בדרך של זקיפת ימי מחלה צבורים. אופן תשלום זה גורר אחריו הפסד כספי חודשי באותם רכיבים המשתלמים בגין ביצוע עבודה בפועל והפסד נוסף בגין עצם ניצול ימי המחלה, כך שלא יעמדו לפדיון בעת סיום ההעסקה. על פי עדותו של מר עברון ההפסד בגין ניצול ימי המחלה (167 יום - מיום 26.2.2008 ועד ליום 30.11.2008) עומד על 11,000 ₪ (ראה עדותו בעמ' 8-9 לפרוטוקול ישיבת יום 18.12.2011) ובהעדר כל ראיה להיקף העבודה הנוספת שנתאפשרה לעובדים באותה עת, בין כשעות נוספות ובין כמשמרות שישי-שבת, אינני מוצאת לפצות את התובע בגין מלוא הגריעה משכרו ברכיבים אלה. עם זאת, בשים לב לקביעתי כי הנכות הרפואית שנקבעה לתובע עלולה על פי טיבה וטבעה להגבילו במצבים של מאמץ יתר, הבא לידי ביטוי בעבודה פיזית מעבר לשעות משרה מלאה, הרי שמוצאת אני לפסוק לו פיצוי בגין הפסד שכר בתקופה האמורה ולהעמידו על דרך האומדנא על סך של 7,500 ₪ נכון למועד פסיקתי. 23.5 תקופת העסקה במשרה חלקית מיום 16.7.2008 ועד ליום 30.11.2008 בתקופה זו הוגבלה עבודתו של התובע לחצי משרה ושכרו שולם לו על ידי מעבידו באופן מלא (על חשבון ימי מחלה), לרבות בגין ביצוען של מספר שעות נוספות (ראה נספחים י'(20), (22), (23), (24) לת/1). עיון בתלושי השכר מלמד כי בכל אותה תקופה לא עבד התובע במשמרות שישי - שבת ויש להניח כי אף לא מיצה את מלוא פוטנציאל השעות הנוספות, אך משלא הוצגו ראיות באשר להיקף השעות הנוספות ומשמרות שישי -שבת, אותם נדרשו העובדים לעבוד באותה תקופה, הרי שאין בידי לייחס את מלוא הגריעה בשכר ברכיבים אלה לחבלה בתאונה ונוכח קביעתי כי הנכות הרפואית שנקבעה לתובע עלולה על פי טיבה וטבעה להגבילו במצבים של מאמץ יתר, אשר יכול ויבוא לידי ביטוי בעבודה פיזית מעבר לשעות משרה מלאה, מוצאת אני לפסוק לו פיצוי בגין הפסד שכר בתקופה האמורה ולהעמידו על דרך האומדנא על סך של 6,000 ₪ נכון למועד פסיקתי. 23.6 תקופת העסקה מינואר 2009 ועד היום מעיון בתלושי השכר שהוצגו בהתייחס לתקופה זו ומעדותו של מר עברון עולה כי התובע עבד, מעת לעת, שעות נוספות ומשמרות שישי - שבת בהיקף שונה מזה שעבד עובר לתאונה (ראה תלושי השכר נספח ' לת/1 ועדותו של מר עברון בעמ' 10-11 לפרוטוקול ישיבת יום 18.12.2011). משלא באה מחד כל ראיה בדבר הגבלת העסקתו של התובע, כמו גם באשר להיקף השעות הנוספות ומשמרות שישי- אותם נדרשו העובדים לעבוד באותה תקופה, ומאידך מצאתי לקבוע כי הנכות הרפואית שנקבעה לתובע עלולה על פי טיבה וטבעה להגבילו במצבים של מאמץ יתר, אשר יכול ויבוא לידי ביטוי בעבודה פיזית מעבר לשעות משרה מלאה, הרי שמוצאת אני להעמיד את הפיצוי על דרך האומדנא על סך של 48,000 ₪ נכון למועד פסיקתי. 24. הפסד השתכרות לעתיד בנסיבות העניין כפי שבאו בפני ולאור כל קביעותיי לעיל, לרבות העובדה כי פוטנציאל השתכרותו של התובע טמון בעבודה פיזית, הכרוכה לעיתים אף במאמץ, מוצאת אני לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בסך של 90,000 ₪ נכון למועד פסיקתי. בסכום זה יהא כדי לשקף את הסיכון להפסד השתכרות בעתיד, זאת בשים לב לגילו של התובע, לאופי עבודתו (פיזית בעיקרה), לשיעור נכותו הרפואית (10%) ולטיבה (הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי והמותני), כמו גם לעובדה כי במהלך השנים שחלפו מאז התאונה (למעט תקופה הסמוכה לארטרוסקופיה) המשיך לעבוד במשרה מלאה ללא כל הגבלה רפואית בהעסקתו, הגם שמיעט בביצוען של משימות מעבר לשעות העבודה הרגילות (שעות נוספות, משמרות שישי - שבת). 25. עזרת הזולת לעבר ולעתיד 25.1 התובע על פי עדותו (ת/1) ותצהיר עדותה הראשית של רעייתו (ת/2) נזקק בתקופה שלאחר החבלה בתאונה וההחלמה מהארטרוסקופיה לעזרת בני המשפחה בביצוען של פעולות יומיומיות בסיסיות, לרבות הלבשה ורחצה. כמו כן, התקשה התובע ומתקשה בהרמת משאות כבדים ובקניות. 25.2 בשים לב לתקופות אי הכושר שנקבעו לתובע במוסד לביטוח לאומי לאחר החבלה בתאונה ולאחר הארטרוסקופיה, כמו גם לנכויות הזמניות ולנכות הצמיתה, סבורה אני כי יש לפצות את התובע בסך של 10,000 ₪, בגין העזרה לה נזקק בעבר ועשוי להיזקק לה בעתיד אגב אותן פעולות הדורשות מאמץ מיוחד של כתף שמאל, עזרה החורגת מזו המצופה מבני משפחה בעתות מצוקה ואשר הינה בת פיצוי (ראה: ע"א 327/81 ברמלי נ' חפוז, פ"ד לח(3) 580). 26. הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד 26.1 בתצהיר שערך התובע (ת/1) ציין כי "כתוצאה מהתאונה" נאלץ להוציא הוצאות רבות מעבר להוצאות המכוסות על ידי המוסד לביטוח לאומי, "בין היתר, לקניית תרופות, משככי כאבים ונסיעות לטיפולים, ביצוע בדיקות רפואיות, מעקבים וכד'", אך משנותרו בידו קבלות ספורות (ראה נספחים יב(1)-(3) - בסכום כולל של 63 ₪), אמד אותן "באופן גלובאלי בסך של 30,000". עוד ובנוסף עתר התובע לפסיקת פיצוי בסך של 10,000 ₪ בגין ה"הוצאות הצפויות במיוחד לנוכח הניתוח הצפוי". 26.2 בשים לב למכלול כולו ומשעדותו של התובע בכל הנוגע לראש נזק זה נותרה כללית וחסרה פרטים, דומה עלי כי אין לפצותו בסכום הנתבע אלא בסכום גלובלי של 5,000 ₪ נכון למועד פסיקתי. 27. ניכוי התשלומים ששולמו על ידי המוסד לביטוח לאומי כאמור, התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כ"תאונת עבודה" ולתובע שולמו גמלת נכות ומענק חד פעמי (דמי פגיעה שולמו ישירות למעביד - חברת "אל על"). תשלומים אלה (ראה פירוט באישורי המל"ל שהוצגו) יש לנכות מסך כל הפיצוי שנפסק לתובע, כשהם משוערכים על דרך ההצמדה. 28. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים המפורטים לעיל בסעיפים 22,23,24,25,26 בניכוי תגמולי המל"ל כמבואר בסעיף 27 לעיל ובצירוף הוצאות משפט (החזר אגרת משפט) ושכ"ט עו"ד בשיעור של 13%. כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל (ככל שלא נקבע אחרת). קטנוענפילהחניה