##כיצד להתמודד עם סכסוך שכנים סביב שימוש במעלית בבית משותף?## סכסוך שכנים בבית משותף הכולל שימוש במעלית וטענות להטרדה מאיימת בין דיירים מחייב מענה משפטי ממוקד שמפריד בין מחלוקות כספיות ותפעוליות לבין מעשים המגיעים לכדי חסימת חופש התנועה, איומים ותלונות הדדיות. השורה התחתונה היא כי הרכוש המשותף ומתקניו מיועדים לרווחת כלל דיירי הבניין, ומניעת שימוש פיזית, עיכוב מכוון של מעלית או איומים בתוכה מהווים פגיעה חמורה המקימה עילות הליך דחופות להגנה על ביטחון הדיירים וזכויותיהם. ##שימוש משותף במעלית להגעה לקומות תחתונות וטענות להטרדה מאיימת## במקרים רבים של מגורים משותפים, המעלית אינה משמשת רק למעבר בין קומות המגורים העליונות, אלא מהווה כלי מעבר חיוני עבור כלל בעלי הדירות. במקרה שבו נדון עניין זה במסגרת ##ע"א 9054-01-19 (המחוזי מרכז)##, עלתה השאלה בנוגע למערכת היחסים בבניין שבו בקומה מינוס 1 מצוי חדר אשפה וחניון. באותו עניין תואר כי כל השכנים, לרבות אדם שהכניסה לדירתו מצויה בקומת הקרקע, משתמשים במעלית על מנת להגיע לחדר האשפה המצוי בקומה מינוס 1. כאשר מתגלע עימות בתוך חלל סגור זה, הטענות עשויות להסלים לחומרה ניכרת. באותו הליך תואר כי נטענה טענה לפיה אחד הצדדים חטף את הצד השני במעלית ואיים שיהרוג אותה. מקרים מעין אלה ממחישים כיצד מתקן שנועד לשרת את כלל הבניין עשוי להפוך למוקד של חיכוך קיצוני המוליד טענות על איומים חמורים ושלילת חירות. ##מחלוקות כספיות והשתתפות בהוצאות בקרב דיירי הקומות הנמוכות## סוגיה נפוצה נוספת מתעוררת כאשר דיירים בקומות נמוכות סבורים כי אינם נדרשים לשאת בהוצאות שוטפות או מיוחדות הקשורות במתקן המעלית. במקרה שבו נדונה תביעה בנושא נזקים שנגרמו לדירה עקב עבודות שיפוץ, במסגרת ##ת"ק 59838-10-17 (שלום חיפה)##, נטען על ידי הנתבעים כי הרקע האמיתי לסכסוך הינו סכסוך שכנים בעניין המעלית, שמקורו בסירוב להשתתף בהוצאות הנובע מכך שאותו דייר מתגורר בקומה נמוכה. הטענה בדבר מגורים בקומה נמוכה משמשת לא אחת עילה למתחים פנימיים בבית המשותף, כאשר אי-ההסכמה סביב נשיאה בנטל הכלכלי עלולה להתגלגל לסכסוכים רחבים יותר הנוגעים לשיפוצים ולתביעות נזקי רכוש. ##מחלוקת על מנגנון מעלית שבת וחשדות לחבלה פלילית ברכוש המשותף## מעבר להיבטי התחזוקה הרגילים, שינויים תפעוליים במעלית על רקע דתי ואישי מייצרים לעיתים חיכוכים עזים. במקרה שנדון במסגרת ##ת"א 31272-08-20 (שלום רחובות)##, עלה סכסוך שהחל במחלוקת בין צדדים באשר להתקנת מעלית שבת בבית המשותף. על פי המתואר בתיק, צד אחד ואביו, בהיותם דתיים ושומרי שבת, נזקקו למעלית שבת, ואילו הצד השני התנגד לכך בטענה כי מנגנון מעלית השבת אינו בטיחותי בשל היותה של המעלית בת 50 שנים. המחלוקת הטכנולוגית והבטיחותית הידרדרה לחילופי האשמות קשים ולהליכים פליליים ומשטרתיים. באותו עניין הוגשה תלונה ראשונה במשטרה מיום 13.10.20, תוך האשמת הדייר המתנגד בחבלה פלילית של המעלית בבית המשותף. חודש לאחר מכן, ביום 12.11.20, הוגשה תלונה נוספת במשטרה שבה נטען שוב לחבלה פלילית במעלית ולניתוק המנגנון המיועד לפיקוד השבת. מקרים מסוג זה מצביעים על כך שפגיעה פיזית נטענת במנגנוני פיקוד או ייחוס מעשי חבלה מהווים שלב שבו סכסוך אזרחי מועבר לרשויות אכיפת החוק. ##חסימת פתח המעלית, עיכובה המכוון והתבטאויות פוגעניות כלפי דיירים## חסימה פיזית של גישה למעלית ומניעת השימוש בה מהוות פגיעה ישירה בחופש התנועה של דיירי הבניין ובני משפחתם. במקרה שבו נדון ערעור על דחיית בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת, במסגרת ##ע"א 48411-07-26 (המחוזי מרכז)##, נטען כי בעת שדייר וארבעה מילדיו הקטינים ביקשו להיכנס למעלית, חסם שכן את דרכם בפתח המעלית, מנע מהם לעלות במעלית במשך מספר דקות, הטיח טענות ואף איים באומרו: "זה לא ייגמר טוב". על פי המתואר בתיק, התרחשה תקיפה מילולית שנמשכה דקות ארוכות, שבמהלכה הובעה שנאה כלפי חובשי כיפה, הושמעו איומים, והמעלית עוכבה למשך כ-8 דקות שלמות כדי למנוע מהדייר וילדיו לעשות בה שימוש. מנגד, באותו הליך הובהר מפורשות על ידי השכן החוסם כי אין לו כל רצון באינטראקציה עם הדיירים האחרים, ואף הודה כי חסימת המעבר והחלון משיגה את מבוקשו. התנהלות של חסימת גישה, עיכוב תנועה והטרדה בוטה מהווה תשתית עובדתית מובהקת לבחינת צווים למניעת הטרדה מאיימת. ##צעדים מעשיים לטיפול משפטי בסכסוכי מעלית ואיומים בבית משותף## 1. תיעוד מלא ומיידי של אירועי חסימה ועיכוב: יש לרשום במדויק מועדים, שעות ומשך הזמן שבו נחסמה המעלית או עוכבה פעילותה, ולתעד כל התבטאות מאיימת או פוגענית. 2. איסוף ראיות על רקע המחלוקת: במידה ומדובר בסכסוך על רקע התקנת מנגנון כגון מעלית שבת, תקינות בטיחותית של המעלית או השתתפות בהוצאות מקומות נמוכות, יש לרכז את כל הפניות הכתובות ודוחות הבדיקה המקצועיים. 3. פנייה לקבלת סעד למניעת הטרדה מאיימת: במצבים של איומים מפורשים, חסימת פתח המעלית או מניעת תנועה של דיירים וקטינים, יש לפעול להגשת בקשה דחופה למתן צו שיאסור על השכן להטריד, לאיים או לחסום את המעברים המשותפים. 4. הגנה מפני תלונות שווא ובירור טענות לחבלה: כאשר מועלות האשמות בדבר חבלה פלילית ברכוש המשותף או ניתוק מנגנונים, יש להגיב באופן מנומק לרשויות המוסמכות ולהציג את עמדת ההגנה הנתמכת בראיות. ##שאלות ותשובות## ##ש:## האם דייר המתגורר בקומת קרקע יכול להשתמש במעלית לצורך הגעה למתקנים משותפים? ##ת:## על פי המתואר בתיק ע"א 9054-01-19, כל השכנים, לרבות מי שהכניסה לדירתו מצויה בקומת הקרקע, עושים שימוש במעלית על מנת להגיע למתקנים המשותפים המצויים בקומה מינוס 1, כגון חדר האשפה והחניון. ##ש:## האם מגורים בקומה נמוכה פוטרים דייר מהשתתפות בהוצאות המעלית? ##ת:## במקרה שנדון בת"ק 59838-10-17 עלתה טענה כי דייר סירב להשתתף בהוצאות בשל היותו גר בקומה נמוכה, וטענה זו הוצגה כעילה וכרקע לסכסוך שכנים בבניין, מבלי שהוכר פטור אוטומטי שכזה. ##ש:## מה ניתן לעשות כאשר שכן חוסם את פתח המעלית ומעכב אותה במכוון? ##ת:## על פי המתואר בע"א 48411-07-26, אירוע שבו שכן חוסם את דרכם של דיירים, מעכב את המעלית למשך מספר דקות (באותו מקרה כ-8 דקות) ומאיים באומרו "זה לא ייגמר טוב", מהווה עילה להגשת בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת. ##ש:## כיצד נבחנות טענות לחבלה במנגנון מעלית שבת בבית משותף? ##ת:## כפי שעלה בת"א 31272-08-20, מחלוקת על התקנת מנגנון מעלית שבת וטענות לאי-בטיחותה של מעלית ישנה עשויות להוביל לתלונות במשטרה בגין חבלה פלילית וניתוק המנגנון, המצריכות התמודדות ראייתית ומשפטית מול רשויות החקירה. ##דוגמא לפסק דין בנושא סכסוך בין שכנים לחברת מעליות:## לפני פרק נוסף בסכסוכים המעסיקים את בתי המשפט חדשות לבקרים - סכסוכים הנסבים על מתן שירותי האחזקה למעליות בבתים משותפים. שירותי אחזקה שככל הנראה רווח נאה בצידם, שאחרת קשה להסביר את היקף התביעות המתבררות בגינם. במסגרת תיק זה מלינה התובעת בעיקר על התנהגות נציגות בניין, אשר ביטלה הסכם עימה ימים ספורים לאחר שנחתם. התובעת מדגישה בטיעוניה שכלל לא נטען שהפרה התחייבויותיה כך שאין עילה נראית לעין לביטול החוזה. התובעת מאידך, איננה מתייחסת לשינויים אשר חלו בחקיקת המגן על צרכנים, שינויים אשר מעגנים את כוחו של צרכן להשתחרר מחוזה למתן שירותים מתמשכים גם בלי טענה להפרה. במוקד תביעה זו איפה, שאלת זכותה של נציגות בניין להשתחרר מהסכם למתן שירותי אחזקה למעלית גם אם התכלית הינה אך קבלת שירותים דומים מספק אחר ובתנאים שאליבא הנציגות - טובים יותר. העובדות התובעת והנתבעת שכנגד, חברת על רד הנדסת מעליות (1996) בע"מ (להלן: "על-רד") הינה חברה פרטית העוסקת במתן שירותי תחזוקה למעליות. הנתבעת 1 והתובעת שכנגד, הינה נציגות הבית המשותף (להלן: "הנציגות") ברחוב ראובן ובת-שבע 7, ראשון לציון (להלן: "הבניין"). הנתבע 2, יגאל פנחס (להלן: "פנחס") הינו חבר הנציגות ודייר בבניין. הנתבעת 3, אלקטרה בע"מ (להלן: "אלקטרה"), הינה חברה פרטית העוסקת אף היא, בין היתר, במתן שירותי תחזוקה למעליות. בין הנציגות לבין אלקטרה נכרת הסכם לפיו העניקה אלקטרה שירותי תחזוקה לשתי המעליות בבניין, במשך מספר שנים. במהלך דצמבר 2008, החליטו חברי הנציגות לנסות ולברר אם ניתן להקטין את עלות תחזוקת המעליות בבניין. לפיכך, פנו נציגי הנציגות, כולל פנחס, לעל-רד כדי לקבל ממנה הצעה לאחזקת המעליות בבניין. בעקבות פנייה זו, נערך ביום 28.1.09 הסכם בין על-רד לבין הנציגות (להלן: "ההסכם"). ההסכם מפוצל לשני הסכמים במסמכים פרדים, האחד עוסק בשיפוץ המעליות ("הסכם השיפוץ") והשני עוסק במתן שירות ואחריות חלפים למעליות ("הסכם השירות"). על ההסכם חתמו נציג על-רד וכן פנחס לבדו, בשם הנציגות. במסגרת הסכם השירות, התחייבה על-רד ליתן שירותי אחזקה למעליות בבניין תמורת תשלום בסך 1,150 ₪ לחודש, כאשר לנציגות הזכות להפסיק את ההסכם בתום כל שנה. במסגרת הסכם השיפוץ, התחייבה על-רד לבצע שיפוץ של המעליות בבניין תמורת תשלומים חודשיים שישולמו על פני 60 חודשים. בעקבות חתימת ההסכם מסרה הנציגות לעל-רד 24 שיקים מעותדים בסך של 1,150 ₪ כל אחד. על-רד מצידה, שלחה עובד מטעמה לבצע ביקורת וטיפול למעליות 3 פעמים, ביום 26.1.09, ביום 3.2.09 וביום 8.2.09. ביום 28.1.09 שלחה הנציגות לאלקטרה מכתב המודיע לה על הפסקת ההתקשרות. בעקבות מכתב זה, החלו מגעים נמרצים בין הנציגות לאלקטרה. אלקטרה הסכימה להפחית את עלות תחזוקת המעליות בבניין וכך סוכם בין הנציגות לאלקטרה כי למרות הכל תמשיך אלקטרה ליתן שירותי תחזוקה למעליות בבניין. ביום 4.2.09 הודיע פנחס לעל-רד טלפונית כי הנציגות מבקשת לבטל את ההסכם וביום 6.2.09 הועברה הודעה דומה לעל-רד בכתב. בסמוך לאחר מכן, ביום 6.3.09, הגישה על-רד תביעה ובמסגרתה עתירה לפיצויים בגין הפרת ההסכם. הנציגות מצידה, הגישה תביעה שכנגד על רק פירעון חלק מהשיקים שנמסרו על ידה לעל-רד. תמצית טענות הצדדים והראיות לטענת על-רד, ההסכם אשר נכרת בינה לבין הנציגות תקף ומחייב לכל דבר ועניין, הודעת הנציגות בדבר ביטול ההסכם איננה אלא הפרתו היסודית ונוכח הפרת ההסכם יש לחייב את הנציגות בנזקי על-רד. נזקים אלו כוללים, לטענת על-רד, את תשלומי האחזקה להם התחייבה הנציגות לשנה בסך של 14,880 ₪, עלות השיפוץ שבוצע בפועל בסך של 27,600 ₪ ופיצוי בלא הוכחת נזק בסך של 100,000 ₪ על יסוד חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999, סך הכל 142,400 ₪. עוד טוענת על-רד שיש לחייב את פנחס באופן אישי בנזקיה כמי שחתם על ההסכם בשם הנציגות וכן את אלקטרה כמי שגרמה לנציגות להפר את החוזה. לטענת הנתבעים, יש לדחות התביעה על הסף שכן ההסכם כלל לא נחתם בידי מורשי החתימה של הנציגות אלא בידי פנחס לבדו. לחילופין, טוענים הנתבעים, בוטל ההסכם כדין בידי הנציגות שכן ההסכם מבטא "עסקה מתמשכת" וזו ניתנת לביטול באמצעות הודעת ביטול. הנתבעים דוחים את הטענות בכל הנוגע לייחוס אחריות כלשהי לפנחס ולאלקטרה. בד בבד עם כתב ההגנה הגישה הנציגות תביעה שכנגד לתשלום סך של 12,300 ₪. לטענת הנציגות, אף שההסכם בוטל כדין פרעה על-רד שניים מהשיקים שקבלה מהנציגות בסך כולל של 1,150 ₪ כל אחד. הנציגות עותרת להשבת סכום זה בצירוף פיצויים בסך 10,000 ₪. יצוין, כי במהלך בירור הטענות הסתבר כי על-רד פרעה 3 שיקים נוספים של הנציגות בסך של 1,150 ₪ כל אחד. על-רד תמכה טיעוניה בתצהיר מנהלה והנתבעים תמכו טיעוניהם בתצהיר פנחס. בקדם המשפט סוכם בין הצדדים לוותר על חקירות נגדיות ובהתאם ניתנה לצדדים ארכה והוגשו סיכומים בכתב. דיון המחלוקת הראשונה אשר נתגלעה בין הצדדים הינה באשר לנפקותו של ההסכם. לטענת הנתבעים, תקנון הנציגות מחייב חתימת שני מורשי חתימה לצורך חיוב הנציגות, בפועל חתם על ההסכם פנחס לבדו, שלכן ההסכם איננו מחייב כלל את הנציגות ועל-רד אף הייתה מודעת לכך שכן הדבר הובהר לה מראש. טענה זו לא ניתן לקבל ולמעשה, מוטב לה לולא הועלתה משהועלתה שכן תום לב - אין בה. ראשית, הנטל להוכחת הטענה רובץ לפתחם של הנתבעים. אם טוענים הנתבעים כי פנחס לבדו איננו רשאי לחייב את הנציגות, שומה היה עליהם להמציא ראיות לנהלי החתימה בנציגות, אך לתצהיר פנחס לא צורף כל תקנון או מסמך רשמי אחר המלמד על הרכב מורשי החתימה של הנציגות. שנית, אפילו אניח שחיוב הנציגות מחייב חתימתם של שני חברים בתוספת חותמת, הרי שלפי סעיף 6 (א) בחוק השליחות, תשכ"ה-1965, במקרה של חריגה מהרשאה יכול השולח לאשר את הפעולה בדיעבד ואם עשה כן רואים את הפעולה ככזו שנעשתה בהרשאה מלכתחילה. במקרה דנא, עם חתימת ההסכם בידי פנחס לבדו גם נמסרו לעל-רד שיקים של הנציגות. לא זו בלבד שאין מי מחברי הנציגות שטען שלא ניתן לכבד את השיקים שכן ניתנו בלא סמכות, אלא שהשיקים שהוצגו לפירעון גם כובדו. למעלה מכך, ביום 28.1.09 הודיעה הנציגות בכתב לאלקטרה על הפסקת ההתקשרות עימה, וברור שמכתב שכזה לא היה נשלח לולא סברה הנציגות שכנגדו היא כבר נקשרה בהסכם מחייב עם על-רד. לפיכך, אפילו לא היה מוסמך פנחס לבדו לחייב בחתימתו את הנציגות, נוכח התנהגותו והתנהגות הנציגות בסמוך לחתימת ההסכם ולאחר מכן, אושרה ההתקשרות על ידי הנציגות ויש לראותה כמחויבת בהסכם לכל דבר ועניין. המחלוקת השנייה אשר נתגלעה בין הצדדים נוגעת לנסיבות ביטול ההסכם. לטענת על-רד, ההסכם לא הופר על ידה ולא ניתנה כל הצדקה לביטול ההסכם על ידי הנציגות. אכן, ההסכם לא הופר על ידי על-רד ואף לא נטענה טענה להפרה שכזו. הזכות לביטול ההסכם, לשיטת הנתבעים, איננה נובעת מהפרתו אלא מדיני הגנת הצרכן. נוכח ריבוי סכסוכים בין גופים המעניקים שירותי אחזקה למעליות לבין נציגויות של בניינים כגון בתים משותפים, הוכרה זה כבר חולשתה הבסיסית של נציגות דיירי בניינים אל מול נותני השירות. אי שוויון זה הוביל להכרה בכך שהוראות מסוימות בהסכמי התקשרות בין חברת מעליות לנציגות בניינים מהוות הוראות מקפחות ובטלות, ובהמשך לצו המעגן את זכותה של נציגות הבניין לסיים לאחר 12 חודשים את ההתקשרות למתן שירותי אחזקה למעליות (צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (התקנת מעליות ומתן שירות למעליות) התשנ"ה-1995; להלן: "צו הפיקוח"). בפסיקת בתי המשפט הובהר כי הוראות צו הפיקוח קוגנטיות ואסור להתנות עליהן (ע"א (ת"א) נציגות הבית המשותף מרחוב בבלי 7 תל אביב נ' על-רד הנדסת מעליות [פורסם במאגרי המידע] 25.1.07). לאחר שהוחק צו הפיקוח, תוקן חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, (להלן: "חוק הגנת הצרכן") במסגרת תיקון 23 (ספר החוקים 2150 מיום 10.4.08), הדן בזכותו של צרכן לבטל "עסקה מתמשכת". לפי סעיף 13ג בחוק הגנת הצרכן, עסקה לרכישת שירותים באופן מתמשך הינה "עסקה מתמשכת" ולפי סעיף 13ד בחוק הגנת הצרכן, נקבעה הדרך העומדת לצרכן לבטל "עסקה מתמשכת" ונקבעה, בסעיף 13ד (ג) הוראה בזו הלשון: "חוזה בעסקה מתמשכת יסתיים בתוך שלושה ימי עסקים מיום שנמסרה הודעת ביטול לפי הוראות סעיפים קטנים (א) ו-(ב), ואם נמסרה הודעת הביטול באמצעות דואר רשום - בתוך שישה ימי עסקים מיום מסירתה למשלוח, והכל אם לא נקב הצרכן במועד מאוחר יותר בהודעת הביטול (בפסקה זו - מועד הביטול); במועד הביטול יפסיק העוסק את הספקת הטובין או השירותים, ולא יחייב את הצרכן בתשלומים בעד טובין או שירותים שניתנו לאחר מועד הביטול." לשון הוראה זו ברורה ומתיישבת עם העיקרון לפיו חוק הגנת הצרכן מבטא את השאיפה להתערב ביחסיים חוזיים בין צדדים לא שווים ולהגן על הצד החלש. אם חוזה בעסקה מתמשכת יסתיים על בסיס הודעת ביטול של הצרכן, משמע שלצרכן זכות מוחלטת לבטל עסקה מתמשכת. אם שאיפתו המוצהרת של חוק הגנת הצרכן הינה הגברת ההגנה על החלש, הרי שאף זו הוראה קוגנטית, שאחרת לא תהא להוראה זו כל משמעות מעשית ו"הצד החזק" יוודה התנאה עליה (ראו גם ע"א 2975/05 נציגות הבית המשותף מרחוב ברקת 16 חולון נ' על-רד הנדסת מעליות בע"מ [פורסם במאגרי המידע] 24.1.08). הסכם למתן שירותי אחזקה למעליות בבית משותף, ההסכם נשוא תביעה זו, הינו דוגמא ל"עסקה מתמשכת" כהגדרתה כאמור, עסקה למתן שירותים באופן מתמשך. לפיכך, התיקון לחוק הגנת הצרכן מקבע את זכותה של נציגות הבניין, היא "הצרכן" במקרה זה, להודיע על ביטול ההסכם בדרכים המנויות בחוק הגנת הצרכן. יש להדגיש כי לשון החוק מלמד על כך שהוראת סעיף 13ד בחוק הגנת הצרכן חלה על כלל הצרכנים בעסקאות מתמשכות וגם על הצרכנים בעסקאות לקבלת שירותי אחזקה למעליות. כאשר בקש המחוקק להחריג תחום ספציפי מהוראות אלו עשה כן במפורש (כך ביחס לעסקה להספקת גז, כאמור בהגדרת "עסקה מתמשכת"). המחוקק לא עשה כן ביחס להסכמי שירות למעליות וניתן לראות בהוראות אלו צעד נוסף המרחיב את ההגנה על הצרכן של שירותים אלו אף מעבר להוראות צו הפיקוח. על כל פנים, אפילו נמצאה סתירה בין הוראות צו הפיקוח להוראות חוק הגנת הצרכן, ברי כי הוראות החוק גוברות (ראו גם תא"מ 4778-07-09 אורן מעליות ושובל מבנים בע"מ נ' נציגות הבית המשותף ואח' [פורסם במאגרי המידע] 16.12.10). כאמור בהרצאת העובדות הרלוונטיות, ההסכם דנא מורכב משני הסכמים: הסכם השיפוץ והסכם השירות. לכאורה, הסכם השיפוץ איננו בגדר "עסקה מתמשכת" שלכן לא ניתן להחיל עליו את הוראות המקנות לנציגות זכות לבטלו. לכאורה, אפשר לקבל כאפשרות מצב בו מעליות בבניין יזקקו הן לשיפוץ מיידי והן לאחזקה מתמשכת, כך שתהא הצדקה לכריתת הסכמים נפרדים. כך כעיקרון. לא כך במקרה זה. מעיון בתצהירים שהוגשו, לא ניתן למצוא בהם כל הצדקה עניינית לפיצול ההסכם באופן בו נקטה על-רד. בתצהיר מטעם על-רד אין כל ניסיון לתאר אילו בדיקות עשתה על-רד ואילו ליקויים או פגמים מצאה במעליות הבניין ואשר מצדיקים הסכם שיפוץ נפרד. למעשה, כלל לא מאוזכרים ביקורים או בדיקות בבניין טרם חתימת ההסכם. גם בהסכם השיפוץ עצמו נקבע כי התשלום עבור השיפוץ ייעשה בתשלומים של 1,150 ₪ לחודש כולל מע"מ, וסכום זה, ראה זה פלא, זהה לתשלום החודשי בהסכם השירות. בעקבות חתימת ההסכם נמסרו לעל-רד שיקים של הנציגות פרושים ל- 24 חודשים ובסך של 1,150 ₪ כל אחד. לו אכן היו בפני הסכמים נפרדים, הרי שצריכה הייתה להימסר סדרה כפולה של שיקים, הן עבור השיפוץ והן עבור השירות ואין כזו סדרה. אף אין הסבר של על-רד לתכלית הפיצול. כך לא נותר אלא לצטט את הדברים שכבר קבע בית המשפט המחוזי ביחס לעל-רד: "בית המשפט צריך למנוע את נסיונות המשיבה (החוזרים ונשנים לפי התיקים הרבים שהתנהלו ומתנהלים בעניינה בערכאות שונות) לעקוף את ההוראות הקוגנטיות של הצו שנועדו למנוע התקשרות ארוכת טווח תוך הפעלת לחץ על נציגות הבית המשותף ל"הסכים" לה באמצעות תמריצים של הנחות ו"פיצוי מוסכם" תוך העמדת הדיירים במצב שאם יחזרו בהם מההתקשרות ארוכת טווח, כפי שהצו מאפשר להם, יצטרכו להשיב הנחה זו. הניסוח המתחכם שבנספח שלפיו הדיירים הם המבקשים לשנות את תקופת ההסכם בניגוד לצו ולחתום על חוזה שירות ארוך טווח בניגוד לצו תוך "הסכמה" לאותו "פיצוי מוסכם" של ביטול ההנחות אם יבקשו להשתחרר מהסכם זה לפי הצו, הוא ניסוח כופה, מתנה על הצו וחד צדדי המהווה נסיון מתחכם לעקוף את הקוגנטיות של הצו ולהתנות עליו, נסיון שיש לדחות באיבו." (ע"א 2975/05 נציגות הבית המשותף מרחוב ברקת 16 חולון נ' על-רד הנדסת מעליות בע"מ [פורסם במאגרי המידע] 24.1.08). לו היה הפיצול במקרה זה ענייני, שומה היה על על-רד להביא ראיות לכך. על-רד איננה מביאה ראיות כאלו, על-רד אפילו איננה טוענת שהיה זה פיצול ענייני או חיוני ומהנסיבות כאמור, אין מנוס מהמסקנה שגם במקרה זה, פיצול ההסכם לשני רכיבים מלאכותי, ולא נועד אלא ליתן לעל-רד אמתלה לתקיפת ניסיונות להשתחררות הנציגות מהתחייבויותיה. אם כך, ההתקשרות נשוא התביעה נעשתה בהסכם אחד כולל, ההסכם מהווה "עסקה מתמשכת", בהתאם לחוק הגנת הצרכן רשאית הנציגות לבטל את ההסכם. לפי האמור בתצהיר פנחס נמסרה הודעת הביטול בשיחה ביום 4.2.09. בתצהיר מטעם על-רד אין הכחשה לטענה זו ואף במכתב שקבלה על-רד ביום 6.2.09 מובהר שהוא בהמשך לשיחה מיום 4.2.09. לפיכך, הודעה הביטול נמסרה בעל-פה ביום ד', 4.2.09, בהתאם לסעיף 13ד (א) (1) בחוק הגנת הצרכן, והביטול נכנס לתוקף בתוך 3 ימי עסקים לאחר מכן, דהיינו ביום ב', 9.2.09, בהתאם לסעיף 13ד (ג) בחוק הגנת הצרכן. כעת ניתן לבחון את טענות על-רד לנזקים שנגרמו לה. סכום הפיצוי לו עותרת על-רד בתביעתה מורכב משלושה ראשים. הראש הראשון מתבסס על הטענה לביצוע עוולה כלפיה לפי חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999. טענה זו חסרת יסוד משקבעתי כי ההסכם בוטל כדין ועל בסיס הזכות הנתונה לנציגות לפי חוק הגנת הצרכן. וכאשר ההסכם בוטל כדין, לא מתוך הפרתו, אף אין בסיס לטרוניות על-רד ביחס לאלקטרה. טענות שכאלו קשה ממילא היה להבין, שהרי על-רד מלינה על התערבות ביחסי החוזיים עם הנציגות אך מתעלמת מכך שעשתה בדיוק את אותו הדבר, כשכרתה את ההסכם ביודעה כי הוא יבוא במקום הסכם קודם שהיה לנציגות מול אלקטרה. הראש השני בתביעת על-רד לפיצויים מתייחס לאובדן דמי שירות לשנה. אף ראש נזק זה מתפוגג לאחר שנקבע שלנציגות עמדה הזכות לבטל את ההסכם. ההסכם נכרת ביום 28.1.09 ופקע ביום 9.2.09, ומשמע שהיה בתוקף 13 יום. לעל-רד הזכות לחלק היחסי של התשלום החודשי בגין תקופה זו - 482 ₪. זכות זו עומדת לה כלפי הנציגות בלבד, לא כלפי פנחס שפעל רק בשם הנציגות, לא כלפי אלקטרה שאיננה צד להתחייבות הנציגות. הראש השלישי בתביעת על-רד לפיצויים מתייחס לעלות השיפוץ, עלות שלגרסת על-רד מסתכמת בסך של 27,000 ₪. ניתן היה להבין ראש נזק זה לו הוכח ונמצא שעל-רד השקיעה כספים בשיפוץ המעליות עד לביטול ההסכם, כספים החורגים מעלויות אחזקה רגילות. דא עקא ואין ראיה של ממש להשקעה שכזו. כל שנטען בתצהיר על-רד לעניין זה הוא שעל-רד "נערכה" לביצוע שיפוץ (סעיפים 6 - 7 לתצהיר מטעמה). לא נטען ששיפוץ בוצע בפועל. בדו"ח הפעולות שבצעה על-רד (נספח ג' לתצהיר מטעם על-רד) כל שנטען הוא ביצוע "שירות וטיפול תקופתי" ולא שיפוץ כלשהו. מסתבר איפוא, שעל-רד לא בצעה כל שיפוץ במעליות הנציגות ואין לתביעתה בסיס גם בראש נזק זה. בד בבד עם כתב ההגנה הגישה הנציגות תביעה שכנגד ובמסגרתה היא עותרת לחיוב על-רד בהשבת הסכום שנפרע בגין שניים מהשיקים שנמסרו לעל-רד ופיצויים בסך 10,000 ₪. מאחר ומצאתי שלא עמדה לעל-רד כל זכות לתשלום מעבר לסך של 482 ₪ הרי שככל שגבתה על-רד סכום העולה על סכום זה חובה עליה להשיבו. מאידך, כאשר הנציגות חותמת על הסכם עם על-רד, מתכחשת למחויבותה בטענה שההסכם לא אושר כדין ומבטלת אותו משיקולי כדאיות מספר ימים לאחר מכן, אינני מוצא כי נגרם לנציגות עוול המצדיק פסיקת פיצויים נוספת. במהלך הדיון נטען שבינתיים גבתה על-רד שיקים נוספים, אולם בקשה לתיקון כתב התביעה שכנגד לא הוגשה. לסיכום, מצאתי שההסכם בוטל על ידי הנציגות כדין וכי על-רד זכאית לתשלום סך של 482 ₪ בגין השירות שהעניקה עד לביטול, ותו לא. מאידך, מצאתי כי על-רד פרעה עד להגשת התביעה שכנגד 2 שיקים של הנציגות בסך של 2,300 ₪, שלכן חייב על-רד בהשבת הסכום העולה על שהגיע לה, סך של 1,818 ₪. אשר על כן אני דוחה את התביעה, מקבל את התביעה שכנגד בחלקה, ומחייב את על-רד לשלם לנציגות סך של 1,882 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה שכנגד. כמו כן תישא על רד באגרת בית המשפט ששולמה בגין התביעה שכנגד וכן גם בשכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪. מעליתסכסוך שכניםסכסוך