מומלץ לקרוא את הקטע להלן אשר נבחר מפסיקת הערכאות השיפוטיות בנושא עובד שגנב ממעסיק: 1. התובע עבד אצל הנתבעת מיום 12.9.04 ועד ליום 17.2.08, מועד בו פוטר מעבודתו, לאחר שלטענת הנתבעת נתפס בגניבת סחורה. 2. התובע פוטר מבלי ששולמו לו פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת. התביעה שבפנינו היא לפיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, עמלות לחודש פברואר 2008, פיצוי בגין הפרת זכות השימוע, עגמת נפש ופיצוי בגין עיכוב במתן מכתב שחרור לקופת גמל. 3. רקע עובדתי א. הנתבעת היא חברה העוסקת בייצור מוצרי נייר וחיתולים. ב. התובע הועסק בנתבעת כאיש מכירות לתחום המוסדי. ג. ביום 4.2.08 התובע נקרא למשרדו של קצין הבטחון של הנתבעת, ונטען כלפיו שיום קודם העמיס על רכבו שני קרטונים, מעבר לקרטונים אותם היה אמור להעמיס. התובע טען שאם כך היה, מדובר בטעות והדבר לא נעשה ביודעין או מתוך כוונת זדון. עוד נטען כי אם קרתה טעות, הרי שזו טעות של המחסנאים שסיפקו את הסחורה לתובע. ד. ביום 17.2.08 התובע הוזמן למשרדי הנהלת הנתבעת ושם נמסר לו מכתב פיטורים, שבו נכתבו הדברים הבאים (נספח ב' לכתב התביעה) - "הנדון: סיום עבודתך לאלתר בשל אי סדרים חמורים שהתגלו, כפי שהוסבר לך בע"פ, הנך מפוטר לאלתר החל מהיום. יוסי לוי מנהל חטיבה עסקית חוגלה קימברלי" ה. התובע פוטר מבלי ששולמו לו פיצויי פיטורים או תמורת הודעה מוקדמת. ו. הנתבעת הגישה כנגד התובע תלונה במשטרה בגין גניבה ממעביד. חקירת המשטרה בעניינו של התובע הסתיימה בנימוק שלא נמצאו ראיות מספיקות להעמדתו של התובע לדין. הודעה על כך נשלחה לתובע ביום 26.11.08 (ת/1). 4. תמצית טענות התובע א. התובע היה עובד מסור וחרוץ משך כל תקופת עבודתו. ב. הבירור שנעשה בעניינו על ידי קב"ט הנתבעת היה משפיל והוא גם נעשה בפני עובדים נוספים. ג. במועד מסירת מכתב הפיטורים לא נערך לו שימוע. לתובע לא ניתנה זכות טיעון ממשית. לא הומצא לו זימון לשימוע וטענותיו לא נשקלו. ד. תיק החקירה שנפתחה במשטרה בעניינו של התובע נסגר ביום 26.11.2008, מחוסר ראיות. ה. רק כשנה לאחר מועד הפיטורים, נמסרו לתובע מסמכים המאפשרים שחרור כספי התגמולים שהצטברו על שמו. הנתבעת דרשה במקביל השבת כספי הפיצויים שהצטברו, לידיה. ו. הנתבעת הציגה ראיות חלקיות בלבד להוכחת טענותיה בדבר לקיחת סחורה שלא כדין על ידי התובע והעלילה על התובע עלילות שווא. ז. התובע לא ידע שקיימים נהלים לפיהם אסורה עליו הכניסה למחסן הנתבעת. הנתבעת לא הציגה נהלים כתובים בהליך. כאשר התובע נכנס למחסן הנתבעת, לא העירו לו השוהים במקום ולא עצרו בעדו. ח. התובע סרב להיבדק בבדיקת פוליגרף, מאחר שהנתבעת לא הסכימה להשיבו לעבודה או לשלם את זכויותיו, ככל שיימצא דובר אמת. ט. שכרו הקובע של התובע לעניין פיצויי פיטורים כלל את העמלות ששולמו לו. 5. תמצית טענות הנתבעת א. התובע נתפס כשהוא גונב סחורה ולכן פוטר. בחיפוש ברכבו של התובע ביציאה מן המפעל, התגלתה סחורה ללא תיעוד מתאים. ב. לא היה ממש בהסברי התובע לעובדה שנמצאה ברשותו סחורה ללא תיעוד. התובע הסביר שמדובר ביתרות מוצרים שמשך בעבר. לאחר מכן, נבדקו מצלמות האבטחה והתברר כי התובע נכנס לאזור קבלת הסחורה במחסן, סילק את המוצרים שנגנבו על ידו והעמיס אותם על רכבו. ג. טענת התובע לפיה אין נהלים ידועים בנתבעת היא היתממות. התובע חתום על התחייבויות, בין היתר בעניין הסדרי כניסה ויציאה למקום העבודה, משמעת, בטיחות וטיפול ברכוש החברה. ד. כשהתובע עומת עם צילומים מהמחסן, הוא הודה שלא קיימת הצדקה למעשיו ולא הציג כל הסבר. היה ברור כי התובע גנב סחורה, אולם ניתנו לו כל ההזדמנויות לסתור זאת. התובע התעקש שלא להיבדק בפוליגרף. ה. לתובע ניתנו מספר הזדמנויות להשמיע את טענותיו ולהפריך את החשדות כנגדו. התובע זומן למשרד הקב"ט כדי למסור גרסתו אולם בחר שלא לעשות כן ועזב את המקום. נערכו עם התובע מספר שיחות אולם הוא לא סיפק גרסה לממצאים. התובע גם זומן לשימוע בפני מר לוי, מנהל המכירות הארצי דאז. ו. ההחלטה על פיטורי התובע התקבלה לאחר שהתובע לא סיפק הסברים מספקים לחשדות כנגדו. ז. בנסיבות אלה, התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים או להודעה המוקדמת. ללא קשר לשווי המוצרים שנגנבו, כל גניבה היא חמורה ומהווה ניצול של יחסי אמון. לחילופין, התובע זכאי לפיצויי פיטורים על פי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים ולפי ההסכם הקיבוצי בדבר מסגרת לביטוח פנסיה מקיפה בתעשייה, החל על הצדדים, ולא לפי חישובי התובע. ח. התובע אינו זכאי לשכר או עמלות נוספים. לתובע שולמה עמלת מכירה בסך 2,373 ₪, בגין חודש פברואר 2008. מעיון בתלוש השכר ניתן לראות כי בחודש זה קוזז משכרו של התובע סך 2,520 ₪, בגין יתרת חובה של ימי חופשה ושישה ימי חל"ת. ט. התובע לא שיתף פעולה לאחר פיטוריו, סרב להחזיר את מפתחות הרכב בו השתמש לצרכי עבודתו, את כרטיס העובד והטלפון הנייד. לאחר שהוחזר הרכוש הועברו לתובע המסמכים לצורך שחרור הקופות. ההליך 6. הצדדים התייצבו לישיבת הוכחות ביום 24.1.11 ובה הודיעו שהגיעו להסכמה עקרונית וכי הם מבקשים להעביר לבית הדין את נוסח ההסכמה תוך 3 ימים. עיקרי הסכמת הצדדים, אשר קיבלה תוקף של החלטה, היתה שהצדדים ינסחו נוסח שאלות שהתובע ישאל במכון פוליגרף ותוצאות הבדיקה יחייבו את הצדדים. לאחר מכן התובע חזר בו מההסכמה שנתן ועל כן התיק נקבע לישיבת הוכחות שניה. 7. בישיבת ההוכחות נשמעה עדות התובע וכן עדות עדי הנתבעת - מר שי ויינשטיין, קב"ט הנתבעת במועד סיום עבודת התובע (להלן - ויינשטיין), מר עזרא חבה, מנהל מכירות ארצי בחטיבה העסקית בתקופה נשוא התביעה (להלן - חבה), ומר יוסי לוי, ששימש בתקופה נשוא התביעה, מנהל החטיבה העסקית (להלן - לוי). לתצהירי הנתבעת צורפו סרטונים ממחסן הסחורה ומפתח המחסן. 8. הוראות החוק הרלוונטיות לעניינו, הינן סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג - 1963 (להלן - חוק פיצויי פיטורים) וסעיף 10(2) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א - 2001 (להלן - חוק הודעה מוקדמת). בסעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים נקבע: "בענף העבודה שאין בו הסכם קיבוצי, רשאי בית הדין האזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע; בדונו בענין זה יונחה בית הדין האזורי לעבודה על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים ". בסעיף 10(2) לחוק הודעה מוקדמת נקבע לענייננו, כי: " הוראות סעיפים 2 עד 7 לא יחולו ... (2) על מעביד, בנסיבות שבהן העובד שפוטר אינו זכאי לפיצויים, על פי הוראות סעיפים 16 או 17 לחוק פיצויי פיטורים, או על פי החלטת בית דין למשמעת אשר הורה על פיטורים בלא פיצויים מכוח הוראות חיקוק הקובע שיפוט משמעתי." 9. נטל ההוכחה כי נתקיימו נסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת מוטל על המעסיק (דב"ע ל/6- 3שמואלי - שרייר, פד"ע א 69 (1970); דב"ע שן/119- 3 עיתונות מקומית בע"מ - אשר בן עמי, פד"ע כב 303 (1990)). בנוסף, כאשר נטענת נגד העובד טענה כי ביצע מעשה בעל אופי פלילי, נדרשת מידת הוכחה מוגברת, מעבר למידת ההוכחה הרגילה הנדרשת בהליך אזרחי (דב"ע (ארצי) נה/ 3-60 חמיד - הלמן, ( 5.7.95); ע"ע (ארצי) 1079/04 מרכולית כוכב בע"מ - עיזבון המנוח לב רובינשטיין ז"ל, ( 25.4.06) והאסמכתאות שם). עוד נפסק כי "הלכה פסוקה היא מימים ימימה כי 'שלילת פיצויי פיטורין ותמורת הודעה מוקדמת נעשית במשורה, במקרים הקיצוניים ביותר' (עע 1126/00 מלון עציון בע"מ - אביעזר שרוני, ניתן ביום 22.10.02); באשר 'הפיטורים כשלעצמם, אף תוך כדי תשלום פיצויי פיטורים, הם עונש' [דב"ע לא/3-3 רים בע"מ - נסים יוסף, פד"ע ב' 215, 219]. התכלית שבשלילת פיצויי הפיטורים שתי פנים לה: להעניש את העובד בגין עבירת משמעת חמורה שביצע; ולהוות מסר מרתיע לכלל העובדים מפני ביצוע מעשים דומים. בשלילת פיצויי הפיטורים, מעביר המעביד לעובדי המפעל מסר מרתיע, תוך מתן ביטוי הולם להסתייגותו 'מהתנהלותו הפסולה של העובד' [עע 60/06 תמר מייזר (בבליוביץ) - צ'ק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע"מ,30.10.06]." (ע"ע (ארצי) 214/06 אלוניאל בע"מ - צ'רניאקוב, ( 31.5.07)). 10. לאחר ששקלנו את ראיות הצדדים, לרבות העדויות שנשמעו והצילומים שהוצגו, הגענו למסקנה כי התובע אכן נטל שלא כדין סחורה ממחסן הנתבעת. אין חולק, והדבר עולה בבירור מהצילומים שהציגה הנתבעת, כי התובע נכנס למחסן ונטל סחורה, בעצמו ולא באמצעות המחסנאים במקום. אף התובע אינו חולק על כך שברכבו נמצאה סחורה עודפת, מעבר לסחורה שהיה עליו ליטול לצורך עבודתו. התובע העיד כי: "אכן אני מאשר, לקחתי קרטון מגבונים וקרטון אירופלקס אבל כדי לקבל את הסחורה אני לא צריך אישור של בקר או מפקח". (עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 12-13; ר' גם בעמוד 7, שורות 8-9; עמוד 7, שורה 30, עמוד 8, שורות 5-6). התובע הסביר כי מקור הסחורה העודפת בטעות ובהתרשלות שלו (עמוד 9 לפרוטוקול, שורות 1 -2). מצפייה בצילומים שהגישה הנתבעת עולה כי התובע צולם נוטל סחורה ממחסני הנתבעת. זמן קצר לאחר מכן, התובע נראה כמי שמחפש דבר מה באזור שבו אמורה להיות גישה רק למחסנאים ונוטל סחורה. צילומים אלה אינם מתיישבים עם טענה של טעות, שהרי מלכתחילה התובע לא היה אמור להכנס למחסן ליטול סחורה בעצמו. בעניין זה העיד ויינשטיין, בעודו מסביר את הצילומים שהנתבעת הציגה (עמוד 17 לפרוטוקול, שורות 20-23): "רואים את התובע נמצא באזור שמותר להיות בו, מעבר לגדר, ומתעסק עם הסחורה שמוכנה לסוכנים מהצד השני. רואים אותו לוקח חבילה, דבר שאסור לו לעשות, הוא נכנס פנימה, דבר שיותר מזה אסור לו לעשות." ור' גם בעדות חבה (עמוד 22 לפרוטוקול, שורה 1)- "עצם העובדה שהתובע נכנס למשטח ולקח מוצרים זו גניבה." וכן הסברו לצילומים בהם התובע נראה (עמוד 22, שורות 25-27). 11. גרסתו של התובע, לפיה הסחורה העודפת שנמצאה ברכבו מקורה בטעות של המחסנאים, לא הוכחה. בנושא זה גם ישנה סתירה בין הטענה המפורטת בתצהירו של התובע ובין חקירתו הנגדית. בתצהירו התובע טען שמלכתחילה המחסנאים טעו בהכנת הסחורה שעליו לקחת (סעיף 16 לתצהיר), בעוד שבחקירה הנגדית התובע שינה את הגרסה לכך שהטעות התבטאה בכך שהמחסנאים לא הכינו כלל את הסחורה ואילו הוא כבר חתם על המסמכים כאילו שקיבל את הסחורה (עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 17-22). מעבר לעובדה שמדובר בשינוי גרסה, אין בתשובה האחרונה הסבר מדוע התובע לקח בעצמו סחורה מהמחסן, שלא באמצעות המחסנאים. יש לציין כי התובע אישר שגם התיאור בסעיף 17 לתצהירו, המתייחס לטענה באותו נושא (טעות של המחסנאים), אינו מדוייק (עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 24-26). 12. איננו מקבלים את טענת התובע כי נהלי הנתבעת, בפרט בנוגע לכניסתו למחסן, לא היו ברורים. ראשית, יש מידה לא מבוטלת של היתממות בטיעון זה, מפי מי שעבד אצל הנתבעת למעלה משלוש שנים. בנוסף, עדי הנתבעת העידו בצורה ברורה וחד משמעית כי ידוע היה לכל שהכניסה למחסן מוגבלת לבקרים ולמחסנאים בלבד, ועדותם מהימנה עלינו (סעיף 5 לתצהיר לוי ועדותו בעמוד 26, שורות 17 -19; סעיפים 2-3 לתצהיר ויינשטיין; עדות מר חבה עמוד 22 לפרוטוקול, שורות 1- 4). גם מהצילומים שהוצגו עולה כי במחסנים עוברים עובדים שלובשים אפודים, שזוהו על ידי עדי הנתבעת כעובדי המחסן ולמעט התובע, לא נכנס עובד אחר למחסן. אשר לטענה שהמחסנאים לא העירו לתובע על שנכנס למחסן, נציין כי בהתחשב בכך שלא ברורה ההיררכיה הארגונית בין התובע ובין המחסנאים, העובדה שבצילומים לא נראה שהמחסנאים שראו את התובע נכנס העירו לו, אינה הופכת את העניין לתקין. 13. יתרה מכך, אף אם היתה אי בהירות ביחס לנהלים, אין בכך להסביר כיצד נמצאה סחורה עודפת ברכבו של התובע. 14. הצדדים נחלקו בשאלת נפקותה של תעודת זיכוי שנמצאה בידי התובע, שנגעה לסחורה העודפת. לטענת הנתבעת, התובע קיבל תעודת זיכוי בגין סחורה שלא היתה בנמצא, מאחר שקודם לכן התובע נטל אותה עצמו. התובע נשאל על כך בחקירתו נגדית ותשובותיו אינן משכנעות (עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 14-27) - התובע טען באותה נשימה שהתעודה לא נמצאה ברשותו, שלא הוא חתום עליה ומכל מקום יכול להיות פער זמנים עד הוצאת תעודת הזיכוי. כל זאת, בניגוד לעדותו המהימנה של X, שמדובר בתעודה שנמצאה אצל התובע. בנסיבות אלה, אנו מעידים את גרסת הנתבעת בנושא. 15. לאור המתואר לעיל, הגענו לכלל מסקנה שהנתבעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכחת גרסתה. גרסת הנתבעת לגבי בדיקת החשדות כנגד התובע והממצאים מבדיקתה לא נסתרה והיא עולה גם מהצילומים שהוצגו בפנינו, מהם עולה כי התובע, בניגוד לנהלים בנתבעת, נכנס למחסן ונטל סחורה בעצמו. מעבר לכך, ההסבר שהתובע נתן לגבי תעודת הזיכוי למוצר שנמצא אצלו אינו משכנע ובעניין זה אנו מקבלים את טענת הנתבעת כי קבלת תעודת זיכוי מחייבת מעשה אקטיבי של התובע. התובע אישר שנמצאה ברשותו סחורה עודפת, אך לטענתו הדבר קרה עקב טעות של המחסנאים ומאחר שלא הכיר את הנהלים. שתי גרסאות אלה לא הוכחו והן אף אינן משכנעות, הן מאחר שהתובע שינה את גרסתו בחקירה הנגדית והן מאחר שאינן מתיישבות עם הצילומים ועם המסמכים (התעודות). למעשה, אין בפי התובע כל הסבר משכנע מדוע נמצאה אצלו סחורה עודפת והסברי התובע אינם מספקים ויש בהם מידה רבה של היתממות והטלת אחריות על אחרים (מחסנאים). 16. לאור מסקנתנו בדבר הסיבה לפיטורי התובע, מתעוררת השאלה האם יש לשלול ממנו את פיצויי הפיטורים, או להפחיתם ובאיזה שיעור. בע"ע (ארצי) 214/06 שהוזכר לעיל, נפסק: "בבוא בית הדין להכריע בשאלה האם ובאיזו מידה יש להפעיל את הסנקציה של שלילת פיצויי הפיטורים, ייתן דעתו לתכלית החוק ויאזן בין השיקולים הנדרשים לעניין בנסיבות המקרה, לרבות השיקולים להלן - השיקולים לחומרה - חומרת המעשים בגינם פוטר העובד; הנזק שנגרם למעביד או שעלול היה להגרם לו עקב כך, היקפו והשלכותיו; משך הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד את מעשיו החמורים; תקופת עבודתו של העובד, מעמדו ותפקידו ומידת האמון הנובעת הימנו; הפרת האמון - המועצמת כשמדובר ביחסי עבודה ממושכים, בתפקיד אמון; השפעת התנהגותו של העובד והמעשים בגינם פוטר על עובדים אחרים ועל יחסי העבודה במקום העבודה והיקף ההרתעה בנסיבות המקרה; השיקולים לקולא - אופן ביצוע העבודה במהלך תקופת עבודתו של העובד ותרומתו למעביד; משך תקופת העבודה, וכפועל יוצא הימנה - עוצמת הפגיעה בצפויה בעובד ובמשפחתו, כתוצאה משלילת פיצויי הפיטורים, במלואם או בחלקם, בשים לב לסכום שיוותר בידיו למחייה; נסיבותיו האישיות של העובד, לרבות גילו, מצבו המשפחתי, מצב בריאותו ויכולת ההשתכרות העתידית שלו." 17. לאחר ששקלנו את נסיבות המקרה, בשים לב להלכה הפסוקה המפורטת לעיל, הגענו לכלל מסקנה כי במקרה זה יש להורות על שלילה חלקית של פיצויי הפיטורים לתובע. להלן נימוקינו: התובע נטל מהנתבעת סחורה ללא רשות. בנוסף, התובע סירב להודות כי נפל רבב במעשיו. התובע אדם צעיר, שהועסק אצל הנתבעת כשלוש שנים וחצי, היינו תקופה לא ארוכה במיוחד. בע"ע (ארצי) 272/06 אוחנון - קליניק שיוק מזון (1986) בע"מ, ( 23.7.07), קבע בית הדין הארצי שיש להעמיד את פיצויי הפיטורים לעובד שגנב, על 40% מפיצויי הפיטורים. השיקולים שהנחו אותו היו אלה: "אין חולק כי מעשה הגניבה בו נתפס המערער חמור, אך יש בצידו גם נסיבות מקילות שראוי להביא בחשבון והן - הערך הזעום של הרכוש שנגנב (3000 ₪), העובדה שהמערער הודה במעשיו והעובדה שמדובר במעשה שככל הידוע היה חד פעמי. על כך ניתן להוסיף את העובדה שהמערער פוטר, דבר המהווה 'עונש' בפני עצמו." בענייננו, התובע לא הודה במעשיו, אך מדובר בסחורה בערך לא גבוה ולא הוכח כי מדובר בהתנהגות חוזרת, כפי שהנתבעת טענה. בנסיבות אלה, אנו סבורים שיש להעמיד את פיצויי הפיטורים לתובע על 35% מפיצויי הפיטורים. 18. על פי סעיף 15(ב) לחוזה העבודה של התובע (נספח א' לתצהיר התובע), תשלומי הנתבעת לקרן הפנסיה ולקופת תגמולים יבואו במקום פיצויי פיטורים. לא נטען בפנינו ולא הוכח כי ההפרשות בוצעו בחסר או שלא בהתאם לדין. בהתחשב בכך שהתובע לא הציג ראיות בתמיכה לגובה פיצויי הפיטורים שתבע או ממוצע העמלות ששולמו לו בשנה שקדמה לפיטוריו, מתקבלת בעניין זה גרסת הנתבעת. בהתאם לגרסה זו, התובע זכאי לכל היותר ל - 20,000 ₪ כפיצויי פיטורים. בהתאם, משהגענו לכלל מסקנה כי לתובע ישולמו 35% מפיצויי הפיטורים, על הנתבעת לשלם לתובע 7,000 ₪ כפיצויי פיטורים. בנסיבות פיטוריו של התובע, לא מצאנו מקום לחייב את הנתבעת בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים. 19. משהגענו למסקנה כי התובע אכן ביצע את המעשים המיוחסים לו, אין מקום לפסוק לו תמורת הודעה מוקדמת (השוו: דב"ע מב/ 3-32 מזריב - ליבליף, פד"ע יד 258 (1983)). האם הפיטורים בוצעו בניגוד לדין? 20. לטענת התובע, הוא זכאי לפיצוי בגין פטורים שלא כדין, בגין השפלתו בהליך הפיטורים וכן בשל הפרת חובת השימוע. 21. על פי ההלכה הפסוקה, אין לראות בשימוע טקס שיש לקיים, כדי לצאת ידי חובה, אלא יש ליתן לעובד לפרוש טיעוניו, תוך שהמעביד יתן דעתו אליהם בלב פתוח ובנפץ חפצה. כן יש ליידע את העובד מראש על הכוונה לערוך שימוע בעניינו, וליידעו על הטענות שיישמעו כנגדו (עע (ארצי) 1027/01 גוטרמן - המכללה האקדמית עמק יזרעאל, פד"ע לח 448 (2003); עע (ארצי) 415/06 מלכה - שופרסל בע"מ ( 15.7.2007)). עוד נפסק כי "על מנת לקיים את חובת השימוע, אין משמעות הדבר כי חייבים להתקיים 'כללי טקס' צורניים מסויימים. השאלה האם מולאה חובת השימוע נגזרת בכל מקרה מנסיבותיו הוא. ... לא כל 'פגם' בשימוע בהכרח יש בו כדי להצדיק מתן פיצוי- כל מקרה צריך להבחן בנסיבותיו." (ע"ע (ארצי) 554/09 צבר ברזל הספקה ושיווק מתכת בע"מ - שמיר, ( 13.1.11); ר' גם ע"ע (ארצי) 701/07 חברת החשמל לישראל בע"מ - תורג'מן ( 3.3.09)). 22. אין חולק, כי ויינשטיין, קב"ט הנתבעת, נפגש עם התובע יום לאחר אירוע הגניבה הנטען ועימת אותו עם החשדות. ויינשטיין אף הציג בפני התובע את צילומי מצלמות האבטחה ואפשר לו להשמיע טענותיו (סעיפים 11-12 לתצהיר ויינשטיין, סעיף 13 לתצהיר התובע, עדות התובע עמוד 6 לפרוטוקול, שורה 5, עמוד 7, שורות 1-3). התובע בחר שלא למסור בשלב זה גרסה כתובה (נספח ה לתצהיר ויינשטיין). גם אין חולק שהנתבעת הציעה לתובע לעבור בדיקת פוליגרף והוא סרב (עמוד 9 לפרוטוקול, שורות 20-24; נספח ד' לתצהיר ויינשטיין). בנוסף, חבה שוחח עם התובע טלפונית וביקש ממנו הסברים (עמוד 24 לפרוטוקול, שורות 24-29)- "ש. אתה כותב שסוכם שאתה תדבר עם התובע ותשאל אותו לפשר מעשיו. ת. נכון, סוכם שזה מה שאני אעשה. ש. שאלת אותו לפשר מעשיו? ת. דיברתי איתו בטלפון. כן. העליתי בפניו את הטענות על החשדות וזהו. והוא התכחש. ש. מה היתה גרסתו? ת. הוא התכחש, ואמר 'לא לקחתי לא גנבתי לא עשיתי' - הכחיש." כלומר, התובע עומת עם החשדות כנגדו וניתנו לו מספר הזדמנויות להשיב לטענות ולהתמודד עם ראיות הנתבעת. 23. בנוסף, על פי עדותו של לוי, התובע הוזמן לשיחת שימוע בפניו, שהתקיימה ביום 12.2.08 (סעיפים 9-12 לתצהירו). גרסה זו לא נסתרה בחקירתו הנגדית של לוי, למרות שלא ניתן לו להשלים את תשובתו בנושא (עמוד 26 לפרוטוקול, שורה 6). תוכנו של השימוע לא תועד במסמכים. התובע העיד שהשיחה עם מר לוי היתה שיחת מסדרון בלבד (עמוד 11, שו' 24-26). גרסה זו אינה מקובלת עלינו מאחר שעלתה לראשונה רק בחקירתו הנגדית של התובע. היא אינה מתיישבת עם העובדה שחבה הודיע לתובע שתהיה פגישת שימוע או עם תיאורו המפורט של לוי לגבי הפגישה אליה התובע זומן על ידי מזכירתו של לוי. העובדה שמכתב הפיטורים נמסר לתובע על ידי חבה ולא על ידי לוי (עמוד 25 לפרוטוקול, שורות 1-2), מעידה על כך שהפיטורים לא נעשו על אתר, אלא שהנתבעת שקלה את צעדיה ביחס לתובע. 24. מהאמור לעיל עולה שהנתבעת לא מיהרה לפטר את התובע מיד לאחר שהתגלתה ברכבו הסחורה העודפת. הנתבעת ערכה הליך בירור, צפתה בצילומי האירועים, הציגה אותם בפני התובע ואפשרה לו להסביר את מעשיו. כלומר, עוד קודם לשימוע, התובע ידע מהן הטענות המופנות כלפיו ולא היה בפיו הסבר משכנע. בנוסף, טרם מסירת מכתב הפיטורים, לתובע נערך שימוע בפני לוי. 25. מסקנת הדברים היא כי פיטוריו של התובע נעשו לאחר הליך של בירור הטענות, תוך מתן אפשרות לתובע להגיב להן ולהפריכן. בנסיבות אלה, אנו סבורים שלא נפל פגם בפיטורי התובע, ודאי לא כזה המצדיק פסיקת פיצוי כספי לתובע. לאור כלל התהליך שבו נבחנו החשדות כנגד התובע והוא עומת איתם, בשים לב לכך שעל פי הפסיקה, לא כל פגם בהליך הפיטורים תוצאתו תהא בפסיקת פיצוי כספי לעובד שפוטר, אנו סבורים כי מטרתו של הליך השימוע הוגשמה. 26. איננו מקבלים את עדות התובע לפיה הליך הבירור נעשה באופן מבזה (עמוד 9 לפרוטוקול, שורות 12-17). טענות התובע בתצהירו היו כלליות ואילו הגרסה שמסר בחקירתו הנגדית, לפיה בעת שנחקר על ידי ויינשטיין, נכנסו לחדר מספר אנשים שהכירו אותו, היא גרסה מאוחרת. גם לגופם של דברים, איננו סבורים שיש בכך לתמוך במסקנה שהתובע הושפל או בוזה, כפי שטען. 27. לסיכום האמור לעיל, נדחית התביעה לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין ופיצוי בגין עגמת נפש. 28. התובע תבע הפרשי עמלות בגין חודש פברואר 2008. עיון בתלוש השכר לחודש מרץ 2008, בו שולמו עמלות בגין החודש הקודם (נספח ד' לתצהיר מר יוסי לוי), מעלה כי התלוש כולל תשלום בסך 2,373 ₪ בגין "עמידה ביעד". כן כולל התלוש ניכוי בסך 2,520 ש"ח בגין "הפרשי שכר". ניכוי דומה מצוי אף בתלוש השכר לחודש הקודם, פברואר 2008. לוי הסביר בעדותו כי לתובע שולם חלקו היחסי בעמלות וכי הניכוי האמור הינו בגין ימי חופשה עודפים וימי חל"ת (סעיף 22 לתצהירו ובעמוד 25 לפרוטוקול, שורה 23). הסבר זה לא נסתר והתובע אף לא הציג כל חישוב הסותר את הסכום המופיע בתלוש השכר. על כן, התביעה ברכיב זה נדחית. 29. מצאנו לדחות גם את התביעה לפיצוי מיוחד בגין איחור בהעברת מכתב שחרור לקופת הגמל. התובע לא חזר על התביעה ברכיב זה בסיכומיו, למעט אזכור כללי של הטענה. גם לגופם של דברים אין מקום לקבלת התביעה ברכיב זה. ראשית, להבדיל מהוראות הדין בעניין איחור בתשלום פיצויים פיטורים או שכר (פיצויי הלנה), לא נקבעה זכות לפיצוי בגין איחור בשחרור כספי תגמולים. שנית, מהעדויות עולה שלאחר שמכתב הפיטורים נמסר לתובע, הוא עזב לאלתר את מקום העבודה ברכב של הנתבעת ובחר שלא לשתף פעולה עם הנתבעת (עמוד 11 לפרוטוקול, שורה 31 עד עמוד 12, שורה 5 וכן בעדות חבה - עמוד 25, שורות 3-12). בנסיבות אלה, התביעה ברכיב זה נדחית. 30. סוף דבר - התביעה מתקבלת באופן חלקי. הנתבעת תשלם לתובע פיצויי פיטורים חלקיים בסך 7,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה ריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. משהתובע זכה רק בחלק מתביעתו ובהתחשב בכך שבתיק נקבעו שתי ישיבות הוכחות, לאחר שהתובע חזר בו מההסכמה הדיונית בישיבת ההוכחות הראשונה, אין צו להוצאות. גניבה (בעבודה)