דוגמא לפסק דין בנושא פגיעה במערכת העיכול עקב תאונת דרכים: תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975 [להלן - "חוק הפיצויים"]. המחלוקת על הנזק בלבד. רקע ועובדות שאינן במחלוקת 1. התובעת, ילידת 5.3.84, נפגעה בתאונת דרכים שהינה גם תאונה בעבודה, ביום 28.5.08. כתוצאה מהתאונה נגרמו לתובעת פגיעה פנימית, קרעים במעי, נוזל חופשי בבטן וכן שברים באגן. היא אושפזה למשך שבוע בבית החולים נהריה, במהלכם נותחה לתיקון קרע במעי הדק ולכריתת תוספתן. השברים באגן טופלו שמרנית. 2. בהמשך טופלה בקהילה, לרבות חבישת לחץ, זריקות סיליקון, פיזיותראפיה. ביום 18.12.09 אושפזה התובעת למשך יומיים נוספים במדיקל סנטר - הרצליה, במהלכם עברה ניתוח לתיקון הקרע במעי. 3. המל"ל הכיר בתאונה כתאונה בעבודה. ועוד הכיר בתקופות אי כושר ונכויות זמניות: אי כושר מלא למשך 3 חודשים: 29.5.08 - 27.8.08; נכות זמנית בשיעור של 45% למשך 7 חודשים: 28.8.08 - 1.3.09; נכות זמנית בשיעור של 35% למשך שנה: 2.3.09 - 28.2.10. 4. החל מיום 1.3.10 העמידה הוועדה הרפואית ליד המל"ל, את נכותה הצמיתה של התובעת, לפי התוספת לתקנות הביטוח הלאומי [קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה] תשט"ז - 1956 [כנוסחה אז, להלן - "התקנות"]: נפשית - 5%, לפי סעיף 34 א' - ב'. הפרעות קלות של מערכת העיכול - 10%, לפי סעיף 41 [1] ב'. צלקות גוף - 10% לפי סעיף 75 [1] ב'. סה"כ - 24%. זוהי הנכות הקובעת והמחייבת על פי דין לפי סעיף 6 ב' לחוק הפיצויים. 5. המל"ל שילם לתובעת דמי פגיעה בסך 6,646 ₪ לפי שכר רבע שנתי של 9,000 ₪. כן שילם לה מענקי נכות זמנית, שילם וישלם לה קצבת נכות צמיתה, סה"כ לפי חוות דעת אקטוארית עדכנית = 261,208 ₪. 6. מעברה של התובעת: התובעת הייתה תלמידה מצטיינת בתיכון, שירתה שירות סדיר בצה"ל ולאחר שחרורה בשנת 2006, נסעה לטיול בחו"ל, שבה ארצה ועבדה בעבודות מזדמנות. כחודש לפני התאונה החלה לעבוד כמדריכת נוער בפרויקט "חוויה" והשתכרה כ - 150 ₪ עבור כל הדרכה. בנוסף ובמקביל עבדה בעבודות מזכירות והשתכרה מהן כ - 520 ₪ לחודש. התובעת עברה בהצלחה את הבחינה הפסיכומטרית, השיגה ציון גבוה של 694 נקודות והתקבלה ללימודי תואר ראשון משולב בהתנהגות: פסיכולוגיה, אנתרופולוגיה וסוציולוגיה, באוניברסיטת באר שבע. התובעת אמורה הייתה להתחיל בלימודיה באוקטובר 2008. 7. עיסוקי התובעת וקורותיה לאחר התאונה: התאונה לא קטעה את תוכניות הלימודים של התובעת. באוקטובר 2008 החלה התובעת את לימודיה והיא מתמידה בהם, אמורה לסיים אותם בשנה זו. ממוצע ציוניה בשנה"ל הראשונה, והסמוכה לתאונה - 88, לאחר מכן - 87 וכד'. בשנים שחלפו עבדה התובעת כמדריכת מחשבים במרכז קליטה וכעוזרת מחקר באוניברסיטה. בעת מתן עדותה מסרה שהיא עובדת בחנות למכירת פזלים ומשתכרת כ - 2,000 ₪ - 3,000 ₪ לחודש. התובעת מחזיקה ברכב שקנו לה הוריה וחיה בדירה שכורה עם בן זוג. 8. ב - 7.3.09, עת ישבה התובעת ברכב הוריה, כנוסעת, אירעה תאונת דרכים נוספת. אין קביעה או חוות דעת לעניין שברפואה, המעידה על נכות נוספת אצל התובעת כתוצאה מתאונה זו [להלן - "התאונה הנוספת"]. המחלוקות 9. המחלוקות המרכזיות נוגעות לנכות התפקודית, לקביעת כושר ההשתכרות של התובעת ולמידת הפגיעה בה כתוצאה מהתאונה. 10. מחלוקות שגורות נוספות אליהן אתייחס במסגרת חישוב הנזק וראשי הנזק השונים. הראיות 11. מטעם התובעת העידו היא ואמה. 12. הנתבעת הסתפקה בהגשת תיק מוצגים וחוות דעת אקטוארית. דיון הנכות התפקודית 12. נכותה הרפואית של התובעת מורכבת משילוב נכויות: נפשית, פנימית ואסתטית. השברים באגן לא הותירו נכות רפואית. הנכות הנפשית - מימד תפקודי 13. הנכות הנפשית נקבעה בדרגת ביניים, בין סעיף 34 א' לסעיף 34 ב' לתקנות. הסעיפים כוללים בחובם מימד תפקודי. הוועדה הרפואית מצאה אצל התובעת הגבלה מסוימת, פחות מבינונית בהתאמה הסוציאלית ובכושר העבודה. התובעת טופלה נפשית עד לשנת 2010 שאז חדלה, היא אינה חווה תסמינים של הימנעות שכן היא נוהגת ברכב ואף עובדת ומקיימת חיי זוגיות. לא אוכל לקבוע כי לו היה מובא עניינה של התובעת בפני הוועדה הרפואית כיום, הייתה היא מבטלת את קביעת הנכות. אין בעצם התפקוד החיצוני של התובעת כדי לסתור את הקביעה הרפואית בדבר הפגיעה ומידתה. על כן מדובר בפגיעה תפקודית הזהה לנכות הרפואית - 5%. הנכות בתחום הפנימי - מימד תפקודי 14. נכות זו מבוססת על סעיף 14 [1] ב' לתקנות הקובע נכות בגין הפרעות קלות במערכת העיכול. הפרעות אלה מתבטאות לפי תצהיר התובעת, שלא נסתר, בכאבי בטן. אני סבורה כי כאב עשוי להשליך על תפקודיות כללית, גם אם בעקיפין. הכאב אינו בהכרח מופיע במועדים ידועים או צפויים, עוצמתו אינה בהכרח זהה בכל עת ויש בו כדי לפגוע במידת הביצוע של הפעולות הפיסיות והאינטלקטואליות, בתחושה, באינטנסיביות וביכולת לבצע פעולות במישור היקפי - כללי. על כן מדובר בפגיעה תפקודית זהה לנכות התפקודית - 10%. הנכות בגין הצלקת - מימד תפקודי 15. הנכות בגין צלקת ניתוחית מבוססת על סעיף 75 [1] [ב'] לתקנות. הסעיף מתייחס למצב של צלקת מכאיבה או מכערת. איני שוללת שכאבים ודקירות הנובעים מהצלקת עשויים להשליך על תפקודיות כללית כאמור לעיל. התובעת אכן הציגה לבית המשפט צלקת בטנית באורך של למעלה מ - 20 ס"מ, סימני התפרים בה בולטים והיא נמשכת מתחת לסרעפת ועד למטה. אין ספק שמדובר בצלקת מכערת. 16. אך במבט חיצוני של בית המשפט לא נגלו סימני גירוי או גירוד. מומחה הוועדה הרפואית, ד"ר פרסמן, שלל סימני גירוי. חוות דעתו, שצורפה לכתב התביעה באופן קטוע, אינה מפרטת אינדיקציות לכאב, גירוד או דקירות. התובעת התלוננה בקופת חולים על כאבים, בין היתר באזור הצלקת, ואולם: פרופ' הר - שי שטיפל בצלקת כתב ביום 9.12.08 כי מדובר בצלקת היפר - טרופית, כלומר, בולטת ומכערת. הוא לא ציין כאב, דקירות או גירוי. ב - 16.11.09 הדגימה בדיקת US בקע קטן מאוד בחלק הקרניאלי של הצלקת. התובעת נותחה במדיקל סנטר ב - 18.12.09, לתיקון החלשה שנוצרה בניתוח הקודם, מיד לאחר התאונה. לאחר מכן לא הופיעו תלונות לגבי הצלקת. ככלל, לא נמצאו ממצאים אובייקטיביים לכאב, דקירות או גירוי הנגרמים מהצלקת עצמה, להבדיל מהתייחסות הרופאים לכאבים בתוך הבטן. התובעת מבקשת מבית המשפט להסיק, על סמך תצהירה בלבד, כי היא סובלת מכאב, גירוד ודקירות בגין הצלקת. התובעת לא עמדה בנטל להוכיח זאת. יוצא שהנכות במל"ל נקבעה בגין הפגם האסתטי בלבד. 17. נקודת המוצא היא שלנכות אסתטית אין השלכה תפקודית [ע"א 8639/04, דולב חברה לביטוח בע"מ נ' גבוע, ]. לעיתים ניתן לסטות מן הכלל, למשל כאשר מדובר בילדים ובילדות שטרם בחרו מסלול מקצועי, שמא ירצו לעסוק בתחומי מדיה בהם, כמקובל בחברה שלנו, בין שנשלים ובין שלא נשלים עם כך, על העוסק להציג גוף או פנים מושלמים [השוו - ע"א 577/88, מירון נ' ישראלי, פד"י מו [2] 286, 291]. ועוד ניתן לסטות מן הכלל כאשר הפגיעה האסתטית ניכרת לעין, מופיעה במקום גלוי כגון פניו של אדם ועלולה לדחות מעסיקים פוטנציאלים, במודע או שלא במודע [השוו - פסק דיני בת.א. [ת"א] 48696/05, דבי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, ]. אך כל אלה אינם מתקיימים במקרה של התובעת כאן. היא הכשירה ומכשירה עצמה לעסוק בתחום הטיפולי והצלקת מופיעה במקום נסתר בגופה. על כן אין לנכות האסתטית השלכה תפקודית. נמצא כי נכותה התפקודית של התובעת עומדת על 14.5%. כושר ההשתכרות של התובעת 18. הנחת העבודה לגבי קטינים ואנשים צעירים בראשית דרכם המקצועית הובאה בהלכת רים אבו חנא [ע"א 10064/02, מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' רים אבו חנא, פד"י ס [3], 13, 61]. על פיה יש לחשב את אובדן כושר השתכרותם על בסיס ההנחה שאלמלא התאונה היו משתכרים כשיעור השכר הממוצע במשק. הנחה זו ניתנת לסתירה מקום בו יובאו נתונים ספציפיים - אישיים של הניזוק. מטבע הדברים, סטייה מהנחת עבודה זו תהא קשה יותר ככל שגילו של הניזוק, צעיר יותר שהרי קיים קושי להוכיח כוונה ויכולת בכל הנוגע למסלולו המקצועי העתידי [שם, עמ' 63]. בית המשפט העליון סירב לסטות מהנחה זו גם מקום בו בוססו נתונים סוציו - אקונומיים ואף רמת מצוינות והשתכרות גבוהה של בני משפחת הניזוק [ע"א 9980/06, עיזבון אטינגר נ' עיריית ירושלים ואח', ]. יחד עם זאת מדובר בהנחה ניתנת לסתירה, מקום בו בוססו כישוריו המיוחדים של הניזוק [ויהיו אלה בתחום ספורט, אמנות, או בתחומים אינטלקטואלים וכד'] והכל ביחס לשוק העבודה אליו הוא מייעד את עצמו. 19. התובעת והנתבעת מסכימות לכל אלו, ובכל זאת נטושה ביניהן מחלוקת קיצונית. איני רואה לפרט את כל הטיעונים שהובעו במיטב כישרונם של באי כוח הצדדים. דומני כי ניתן "לשים את האצבע" מבחינה עקרונית על סלע המחלוקת: התובעת מדגישה את נתוני הצלחתה עד כה, בלימודיה בתיכון, בעבודתה עם נוער חו"ל, בבחינה הפסיכומטרית ובלימודיה באוניברסיטה. ואילו הנתבעת מדגישה את נתוני המשק, היעדר ראיות בדבר רמת השכר ו"האופק התעסוקתי" של בוגרי תואר ראשון בפסיכולוגיה ותקשורת, היעדר ראיות [או הקושי של בוגרי תואר ראשון] על הסיכוי של בוגרי תואר ראשון להתקבל לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית ולאחר מכן, רמת השכר שלהם בהתמודדות בשוק "רווי". התובעת ניסתה בדרכה להתמודד עם טענות הנתבעת והגישה את נתוני הלמ"ס לגבי רמת ההשתכרות הממוצעת של בעלי משלח יד אקדמי - 12,623 ₪. הנתבעת התנגדה להגשת נתונים אלה משום שלא הוגשו במסגרת תעודת עובד ציבור, ניתן לעוות אותם לפי רצונו של "כל אחד", לא ניתן לחקור עליהם ולא הובא בהם פילוח נפרד לגבי שכרם הממוצע של בוגרי תואר ראשון בפסיכולוגיה. התובעת מצידה הצהירה על מידת המצוינות של הוריה ובני משפחתה ועל רמות שכר שלהם ולראיה העידה את אמה המשמשת מנהלת רכש בחברות מסחריות. האם הגישה תלושי שכר מהם עולה כי שכרה לאחר מס הוא כ - 18,000 ₪. 20. לאחר עיון בכל אלו הגעתי למסקנות הבאות: התובעת, כיום בת 28. היא בחרה להכשיר עצמה אקדמית, עוד קודם לתאונה, בתחום הטיפולי. יהיו אשר יהיו הצלחותיה בתיכון ובעבודתה טרום לימודיה, כיום יש לבחון את הצלחותיה ביחס לתחום ולשוק העבודה אליו הועידה את עצמה. ציוניה באוניברסיטה, במסגרת התואר הראשון, יפים בעיני ומעידים על מצוינות. אמנם התובעת לא הביאה ראיות לגבי סיכוייה להתקבל ללימודי תואר שני אך הדעת נותנת שציוניה מאפשרים לה יתרון, גם אם כטענת הנתבעת "רק מתי מעט מצליחים בעמל רב להתקבל ללימודי פסיכולוגיה קלינית ... והתמחות שקשה מאוד למצוא ... ואז עליהם להתחרות בשוק החופשי הרווי". 21. התובעת לא ביססה בראיות כגון עדויות פסיכולוגים פעילים, שכירים או עצמאים, את רמת השכר בשוק המקצועי הזה. אין בנתונים הגולמיים של הלמ"ס כדי להוות תחליף לראיה בתחום אקדמי ספציפי זה. מאידך, המצוינות של התובעת בשלב זה של הכשרתה האקדמית, יש בה כדי ללמד על מוטיבציה וכישורים, שיבואו לידי ביטוי בתחומים בהם תבחר ותוכל לעסוק. בכך יש כדי לאפשר סטייה מסוימת כלפי מעלה מהנחת העבודה בהלכת רים אבו חנא. השכר הממוצע במשק, לאחר ניכוי מס הכנסה על פי חוק הפיצויים, עומד על 8,300 ₪ לחודש. מצאתי להעמיד את כושר ההשתכרות של התובעת, לאחר ניכוי מס, על 10,000 ₪. 22. לסיום פרק זה, הנתבעת עסקה רבות בתאונה הנוספת מ - 7.3.09. התובעת הגישה מראש מסמכים גם על תאונה זו וגם אם לא השיבה עליה בשאלון לנתבעת, היא לא הסתירה אותה מעיני הנתבעת. ייתכן שתאונה זו גרמה למצוקה נפשית זמנית, אך היא הוגדרה בעבר על ידי התובעת עצמה כ"קלה" [מפגש מרפאה מ - 5.4.09 עם ד"ר הדר שלו] והתבטאה בהחמרה סימפטומטית. הנתבעת אינה טוענת לנכות רפואית עקב תאונה זו אלא לטענתה, מדובר בהשלכות תפקודיות. אני סבורה כי אין לטענת הנתבעת משקל של ממש, לא לאור התיעוד הרפואי, לא לאור עדות התובעת ולא לאור כלל נסיבות העניין. "עטיפת" הטענה בכסות של תפקודיות, אינה מעלה ואינה מורידה. טענת הנתבעת - נדחית. נבחן כעת את ראשי הנזק נזק מיוחד הפסדי השתכרות לעבר מחנה קיץ - 2008 23. התובעת עבדה בקיץ של שנת 2007 כמדריכת נוער יהודי במחנה קיץ בארה"ב. היא בוגרת תוכנית הכשרת מדריכים בשם "אביחי". התובעת העידה על כך ואף הגישה מכתב מאת גב' סוזן אלכסנדר, ממנהלי התוכנית על קבלתה להדרכה במחנה הקיץ של שנת 2008, תמורת שכר של 1,600$. התובעת אף הגישה מכתב של הסוכנות היהודית מ - 3.8.08 [לאחר התאונה] ולפיו נועדה התובעת לצאת להדרכה בקיץ 2008, הדרכה המהווה שליחות מטעם הסוכנות וכן הייתה צפויה לקבל מענק בשיעור של 1,000$. נכון שאנשי הסוכנות ואף גב' אלכסנדר לא זומנו על ידי התובעת להעיד, ונכון שמכתביהם אינם קבילים כראיה לעצם תוכנם. אך הנתבעת לא ממש חלקה על עבודתה של התובעת בתוכנית בקיץ שקדם לשנת התאונה. התובעת לא נחקרה על נושא זה. השאלה היא האם ניתן ליתן אמון בגרסת התובעת לבדה. לא נעלמה מעיניי הפרזה מסוימת אצל התובעת, כאשר הגישה כאסמכתאות לנזק מיוחד, קבלות על רכישת בגדים של מותגי צעירים. לדבריה נאלצה לרכוש בגדים אלה על מנת להסתיר את הצלקת [עמ' 13]. אך ממילא היה על התובעת, ככל אדם, לרכוש בגדים, בין על מנת להסתיר צלקת ובין על מנת להתלבש. יחד עם זאת, איני סבורה כי התנהלות התובעת נבעה מרצון להאדיר נזקים אלא, בנסיבות, מתפיסה סובייקטיבית כנה של מגבלות אסתטיות של גופה. תפיסה זו וקשיי ההתמודדות לאורה, קיבלו ביטוי בנכות הנפשית והן מוסברות באמצעותה. 24. אין לי ספק כי פגיעתה של התובעת ותקופת ההחלמה הארוכה, מנעו ממנה לצאת להדרכה במחנה קיץ. מצאתי לפסוק לה 2,600$ , המשוערכים בסיכומי בא כוחה ל - 13,500 ₪ . הפסדי השתכרות מאז התאונה ועד היום 25. התובעת עבדה לפני התאונה וגם לאחריה בעבודות סטודנטיאליות. התובעת הקדישה ומקדישה זמן ראוי למילוי מטלות הלימודים. לא מצאתי ירידה ברמת ההשתכרות שלה לאחר התאונה ולא מצאתי קשר בין נכותה התפקודית לבין רמת השכר אותה השיגה. מדובר בראש נזק מיוחד אותו על התובעת להוכיח והיא לא עמדה בנטל. התובעת לא הוכיחה נזקים נוספים שלה. עזרת משפחה / זולת / הטבה של האם לעבר 26. אין ספק שהתובעת נפגעה פגיעה חמורה לשעתה. היא אושפזה למשך 7 ימים, נותחה, הושגחה ונקבעו לה תקופות אי כושר ונכויות זמניות למשך כמעט שנתיים. התובעת נשענה על אמה ובן זגוה. האם הציגה תלושי שכר אך מודה כי שכרה לא פחת. לטענתה עשתה שימוש בימי חופשה שנוכו ממכסת הימים שלה אצל מעבידה. אך היא לא הציגה נוסחת פדיון או אישור מעביד. על כן - טענתה זו כשלעצמה - לא הוכחה. 27. יחד עם זאת, נוכח חומרת הפגיעה והתמשכות תקופת אי הכושר וההחלמה, אין קושי לבסס את צורכי התובעת בעזרת משפחה מוגברת. אל לה לנתבעת "להרוויח" על חשבון מיטיב ללא תמורה. מצאתי לפסוק לתובעת סכום גלובלי של 10,000 ₪. הוצאות לעבר 28. התובעת הגישה אסמכתאות להוצאות, לרבות מעקב פלסטיקאי פרטי, נסיעות וחניונים, אבזור לבית וביגוד. בצדק טוענת הנתבעת כי מרבית ההוצאות הרפואיות ונסיעות לשם קבלת טיפול רפואי מכוסות במסגרת החקיקה הסוציאלית ובפרט ביחס לתאונה בעבודה. ואשר לרכישת ביגוד, גם כאן צודקת הנתבעת בעניין ניסיון התובעת להשית עלות רכישת בגדים, שאינם "חולצות בטן" על התאונה. 29. יחד עם זאת, ניכר כי התובעת עשתה מאמצים לקבל טיפול רפואי מיטבי ואין קושי לקבוע כי ניידותה הייתה מוגבלת, לא רק לשם נסיעות לקבלת טיפולים רפואיים, אלא בכלל, בתקופת ההחלמה הממושכת לאחר התאונה. מצאתי לפסוק לתובעת סכום גלובלי של 10,000 ₪. הוצאות ניידות 30. התובעת העידה כי הוריה רכשו עבורה רכב. על כך אין מחלוקת של ממש. המחלוקת נעוצה בשאלת הקשר הסיבתי בין רכישה זו ועלותה לבין פגיעות התובעת בתאונה. התובעת לא הוכיחה ולא ביססה לכאורה את הקשר הסיבתי. 31. העובדה שנסיעותיה לטיפולים היו נוחות יותר כשהיא נוהגת ברכבה, כבודה במקומה מונח. אך לא ראיתי מניעה אובייקטיבית של התובעת לעשות שימוש בתחבורה ציבורית. אכן נקבע בוועדה הרפואית כי לתובעת פחד הנובע ממצב נפשי לנסוע עם אנשים וכך העידה אף אמה. אך כעולה מנסיבות התאונה הנוספת, נסעה התובעת ברכב הוריה ללא היסוס. אני מתקשה לקבל את פרשנות התובעת לתופעת הימנעות זמנית, שהולידה נכות נפשית - רפואית בשיעור של 5%, כמצדיקה את מסקנתה ואת טענתה, כי נזקקה לרכישת רכב פרטי על מנת להתגבר על תופעה זו של הימנעות. לתובעת צרכים נוספים ומשמעותיים ברכב, צרכים שאינם קשורים בתאונה. היא מתגוררת בדרום, אמה מתגוררת בצפון, צרכי נוחות מכתיבים התניידות ברכב פרטי, ככל שניתן לספקם מאמצעי המשפחה. הכאבים מהם סובלת התובעת אינם פוגעים כיום בתפקודה מול האוניברסיטה והאנשים עימם היא עובדת. הם כשלעצמם אינם מצדיקים ניידות באמצעות רכב פרטי בלבד. לא מצאתי לפסוק לתובעת סכומים בגין ראש נזק זה. נזק כללי הפסדי השתכרות ותנאים סוציאליים לעתיד 32. כאן אין לי אלא להציב את הפרמטרים שכבר נקבעו לעיל: 10,000 ₪ לחודש X הנכות התפקודית, 14.5%% ובהיוון עד הגיע התובעת לגיל הפרישה המקובל במשק - 67 שנים. אני פוסקת לתובעת בגין ראש נזק זה סכום של 355,650 ₪. 33. לסכום זה יש להוסיף 7.5% בגין הפסד התנאים הסוציאליים הנלווים והנגזרים: 355,650 ₪ X 7.5%. אני פוסקת לתובעת סכום נוסף זה = 30,230 ש"ח. עזרת הזולת והוצאות לעתיד 34.על פני הדברים וכפי שהם נראים כיום, התובעת אינה נזקקת לעזרת הזולת. הוצאות עתידיות - מכוסות במסגרת החקיקה הסוציאלית בהיות התואנה - תאונה בעבודה. מאידך, לאור התמשכות הכאבים איני שוללת כי בעתיד תזקק התובעת לעזרה ולהוצאות מסוימות אשר אינן מכוסות במסגרת החקיקה הסוציאלית. מצאתי לפסוק לתובעת סכום גלובלי של 10,000 ₪. נזק לא ממוני 35. התובעת אושפזה למשך 9 ימים ונכותה עומדת על 24%. הפיצוי לתובעת לפי חוק הפיצויים ותקנותיו עומד על - 48,415 ₪. סה"כ - 477,795 ₪. ניכוי 36. מהסה"כ יש לנכות את תגמולי המל"ל העומדים לפי חוות דעת אקטוארית על 261,208 ₪. היתרה לתשלום 216,587 ₪. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת סך של 216,587 ₪ + שכ"ט עו"ד בסך 28,156 ₪ + אגרת משפט. תאונת דרכים