פיצוי בגין תאונת דרכים ללא נכות

מומלץ לקרוא את הקטע להלן אשר נבחר מפסיקת הערכאות השיפוטיות בנושא פיצוי בגין תאונת דרכים ללא נכות: התביעה הינה תביעת נזיקין שהגישה התובעת כנגד הנתבעים. התביעה הוגשה לפיצוי בגין נזקי גוף ובהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן: "החוק"). רקע עובדתי: 3. התובעת הינה ילידת 19/09/88, סטודנטית בעיסוקה. בעת התאונה הייתה התובעת בת 19, ועתה הינה בת 24 שנים. 4. הנתבע 2 במועד הרלוונטי לתביעה נהג ברכב מס' רישוי 97-963-58, הנתבעת 1 ביטחה רכב זה והוציאה עבורו פוליסת ביטוח חובה. 5. ביום 20/02/08 נפגעה התובעת בתאונת דרכים בעת שהיתה נוסעת ברכב הנ"ל. 6. כתוצאה מן התאונה נפגעה התובעת באזורי גוף שונים, בעיקר בצוואר, בשכמה הימנית ובכתף זרוע ימין. לטענת התובעת, כתוצאה מן התאונה המשיכה וממשיכה לסבול מכאבים ומהגבלה בתנועות הכתף והיד הימניים, מחולשה ביד ימין ומתחושת נימול באצבעות, וכן מכאבים ומהגבלה בתנועת הצוואר. היא טופלה בהיותה חיילת במרפאות צבאיות, ובהמשך בקופת חולים, ונזקקה לטיפול תרופתי נגד כאבים וכן לטיפולי פיזיוטרפיה. 7. הנתבעת 1 מודה בכיסוי הביטוחי עפ"י החוק. הצדדים חלוקים באשר לגובה הנזק. הנכות הרפואית: 8. התובעת נבדקה ע"י אורטופד מומחה בכירורגיית כתף ומרפק, ד"ר גבריאל מוזס, אשר מצא בבדיקתה כי לא קיים כל ממצא חולני לא בעמוד שדרה צווארי, לא בכתף ימין ולא בעמוד השדרה מותני, וכן כי הדלטואיד הינו בתפקוד מלא קלינית ללא כל פגיעה. המומחה ראה לנכון להוסיף כי מצא בבדיקה סימנים של שיתוף פעולה לקוי מצד התובעת לכיוון החמרת מצבה. עוד ציין המומחה כי מבדיקות הדמייה שעברה התובעת ואשר כללו בדיקתUS של הכתף, בדיקת MRI של הכתף ובדיקת CT של עמוד השדרה הצווארי לא הודגם כל ממצא משמעותי. 9. לאור זאת המומחה העריך כי לא נותרה לתובעת כל נכות צמיתה בעקבות התאונה דנן. עם זאת קבע המומחה אחוזי נכות זמניים כדלקמן: 100% נכות זמנית למשך חודש מיום התאונה מ - 20/02/08 עוד - 19/03/08 . 50% נכות זמנית למשך חודש נוסף מ - 20/03/08 ועד - 19/04/08 . 25% נכות זמנית לחודש נוסף מ - 20/04/08 ועד - 19/05/08. 10. התובעת חלקה על קביעתו של ד"ר מוזס בכל הנוגע להיעדר נכות צמיתה, וטענה כי לשיטתה מדובר על נכות רפואית העולה על 30%. היא שיגרה לו שאלות הבהרה, וביקשה לחקור אותו על חוות דעתו כאשר הוצגו בפניו בצורה מלאה כל הסתייגויות התובעת, אך הוא עמד על נכונות קביעתו וחוות דעתו. 11. אפיק ראשון בו ניסתה התובעת לקעקע את מסקנתו של ד"ר מוזס הינו הטענה כי המומחה נתפס לסדרת טעויות המחייבות את דחיית מסקנותיו. 12. כך טענה כי נוכח הממצאים בבדיקת האולטרסאונד אשר הדגימה קרע בשריר, ובדיקת ה-EMG אשר הדגימה רדיקולופתיה דו צדדית הבולטת יותר בצד ימין כמופרט בחוות הדעת, טעה המומחה בקובעו כי לא הודגם בבדיקות ההדמיה כל ממצא משמעותי. המומחה נשאל על כך והשיב בקשר לבדיקת ה-EMG כי הסתמך על נתוני הבדיקה, וקבע לתובעת בהתבסס עליהם אחוזי נכות זמניים גבוהים למשך שלושה חודשים, כאשר שנה וחצי לאחר מכן עת נבדקה על ידו התרפא הליקוי שמצא בבדיקה דאז (פרוטוקול הדיון מיום 11/12/12 עמ' 7 ש'9-1). באופן דומה הסביר המומחה את ממצאי האולטרסאונד בטוענו כי הוא עצמו בבדיקתו לא מצא קרע בשריר, וככל הנראה הקרע התרפא (פרוטוקול הדיון מיום 11/12/12 עמ' 8 ש' 8-13). המומחה אף הסביר כי "כשאני כותב אחוזי נכות סופיים אני מתכוון לבדיקות הדמייה עדכניים ובדיקות שלי, ולא מצאתי שם שום דבר שיתן אחוזי נכות לצמיתות. וזו הייתה הכוונה כשכתבתי שלא מצאתי ממצאים משמעותיים" (פרוטוקול הדיון מיום 11/12/12 עמ' 8 ש' 15-17). 13. עוד טענה התובעת כי מהתמונות שצירף המומחה לחוות דעתו בעמ' 4 עולה כי לתובעת הגבלת תנועה ביד ימין בסיבובה לאחור, וכי ד"ר מוזס טעה ולא היה עקבי בהסבריו לפשר ממצאים אלה. התובעת הוסיפה כי ד"ר מוזס אף נתן הסבר תמוה לנראה בתמונה, לפיו יד שמאל הפריעה ליד ימין, אך בפועל אין הגבלה בתנועה (פרוטוקול הדיון מיום 11/12/12 עמ' 11 ש' 16- 19). לזאת אציין כי המומחה נתן לטעמי הסבר עקבי והגיוני בהסבירו את ממצאי התמונות, וחזר שוב ושוב כי התמונות לא מראות הגבלה בתנועה, וכי התובעת אינה מוגבלת בתנועה. עדותו של המומחה לא נסתרה, והוא חזר על קביעותיו המקצועיות לאורך כל החקירה. 14. באשר לטענת התובעת לקיום מגבלה בתנועת הצוואר בהתבסס על השוואת טווחי התנועה לצד ימין ושמאל, העיד המומחה כי מצא בבדיקת טווח תנועות התובעת בצד ימין 80 - 85 מעלות, שזה מעבר לתקין, כאשר אמנם בצד שמאל מצא 100 מעלות, אך אף פעם לא ניתן למצוא סימטריה מלאה בגוף האדם, ואין לפניו ממצאי השוואה עובר לתאונה. "אף אורטופד לא יגיד על 85 מעלות שזו מגבלה "(פרוטוקול הדיון מיום 11/12/12 עמ' 10 ש' 15). "אף אחד לא אמר שאנחנו סימטריים אני מצאתי אצלה 80- 85 מעלות שזה מעבר לתקין. בצד השני עוד יותר גמיש." (פרוטוקול הדיון מיום 11/12/12 עמ' 10 ש' 6- 7). טענתו לא נסתרה. 15. עוד טענה התובעת כי המומחה חזר בו מקביעתו הראשונית בחוה"ד כי התובעת התחזתה ולא שיתפה פעולה בבדיקתה מתוך רצון להאדיר נזקיה. אך בניגוד לדבריה, המומחה לא שינה מהתרשמותו וחזר ואמר בחקירתו כי רצונה של התובעת בלבד הוא הסיבה לטווח התנועות האקטיבי שהיה נמוך בבדיקה מזה הפסיבי, מה שמצביע כי טווח התנועה שלה תקין (פרוטוקול הדיון מיום 11/12/12 עמ' 10 ש' 25-31 , עמ 11 ש' 1-2). המומחה נשען על ניסיונו המקצועי ועל התרשמותו, ואלו מקובלים עלי. אשר לטענה כי באם התובעת היתה גמישה מן הממוצע וטווח התנועה קטן ו/או צומצם כתוצאה מן התאונה הרי שלא הוכח הטווח עובר לתאונה ואין להקיש מטווח של יד אחת ליד האחרת. 16. נתיב אחר באמצעותו ניסתה התובעת לקעקע את קביעת המומחה בדבר שיעור הנכות נעוץ בטענה כי חרג מסמכותו. התובעת טענה כי המומחה הוסמך לתת חוו"ד אורטופדית בלבד תוך התייחסות אחת ויחידה לתחום הנוירולוגי, והיא המלצה למינוי נוירולוג, אך בפועל לא התייחס המומחה לשאלה זו כלל, אלא ראה לנכון להכריע בעניינים נוירולוגיים. איני רואה לקבל טענות אלו של התובעת. בשאלות ההבהרה התייחס המומחה לנושא וקבע מפורשות כי אין כל צורך במינוי מומחה בתחום הנוירולוגיה. העובדה כי סבר כי עליו ליישב סתירות בתחום הנוירולוגיה (פרוטוקול הדיון מיום 11/12/12 עמ' 9 ש' 11-13) לא חורגת לטעמי מהתפקיד אשר הוגדר לו, שכן קביעת הצורך במינוי מומחה בתחום הנוירולוגי אמורה להתבסס על נתונים וממצאים בתחום. ד"ר מוזס הסביר כי בבדיקתו לא הייתה עדות לפגיעה עצבית, כאשר תלונותיה של התובעת על הירדמות אצבעות אינן מתיישבות עם ממצאי הבדיקה, ותואמות דווקא את שיתוף הפעולה הלקוי מצידה בבדיקתה. 17. כאשר דחה המומחה באופן מנומק, בהיר ומשכנע את ניסיונה של התובעת לטעון כי חרג מסמכותו, עברה למסלול של תקיפת עצם מומחיותו, בטענה כי המומחה הנדרש להסקת מסקנות בתחום הנוירולוגי הינו נוירולוג או אורטופד המתמחה בעמוד שדרה. לשיטתה גם אם ד"ר מוזס הינו מומחה לעמוד שדרה כפי שטען בביהמ"ש הרי שאינו עוסק בכך כבר 18 שנה. שוב איני יכול להיות שותף להתרשמות זו של התובעת. ד"ר מוזס הסביר בצורה בהירה ומנומקת כי הינו בעל הבקיאות הנדרשת בתחום. הוא הדגיש את עובדת היותו מומחה לאורטופדית כתף, וציין כי למעשה התמחה בעברו גם בתחום עמוד השדרה, תחום המשיק לתחום אורטופדית הכתף בכל הקשור לקיומה או היעדרה של פגיעה עצבית (פרוטוקול הדיון מיום 11/12/12 עמ' 9 ש' 16-19). הוא הסביר אף כי עמוד שדרה מחוליות C1 ועד S5 שייך לתחום האורטופדיה, ומהווה אף פגיעה נוירולוגית פריפרית, ולכן מומחה לאורטופדיה בקי דיו על מנת לתת חוות דעת בנושא (פרוטוקול הדיון מיום 11/12/12 עמ' 5 ש' 20-21). המומחה הדגיש מפורשות כי המקרה של התובעת אינו מצריך מומחה לנוירולוגיה על מנת לקבוע את הקשר הסיבתי בין נזק דיסטלי באיבר מרוחק לפגיעה המקורית (פרוטוקול הדיון מיום 11/12/12 עמ' 5 ש' 23-27). עוד אציין כי התובעת עצמה לא התנגדה למינוי ד"ר מוזס להכרעה בשאלת הצורך במינוי מומחה בתחום הנוירולוגי, קרי גם לשיטתה הינו בעל הידע הנדרש בסוגיות אלו. 18. לאור האמור לעיל הרי שפרט להטחת טענות בעלמא לא הניחה התובעת ביסוס כלשהו להתערבות ביהמ"ש בקביעותיו של המומחה, אשר הותיר בי רושם חיובי. מסקנתי מתשובותיו בחקירה הנגדית הינה כי לא נמצא רבב בתשתית העובדתית עליה הסתמך המומחה, וכי חוות הדעת, הינה מבוססת כנדרש. לאור הסבריו המפורטים של המומחה בעדותו לא מצאתי כל פגם בשיקול דעתו, ולא שוכנעתי כי יש סיבה לסטות מחוות דעתו. 19. זאת ועוד, המומחה הרפואי אשר בדק את התובעת, מונה ע"י בית המשפט, ולפיכך אין לו כל עניין לרצות את אחד הצדדים, וכל חוות דעת של מומחה נטולת פניות ואובייקטיבית, ולמעט מקרים חריגים, בית המשפט נוטה לאמצה. בית המשפט עמד על מעמדו של המומחה בבר"ע (מחוזי חי') 776/06 רז נ' פרוינד 20/11/06): "למומחה מטעם בית המשפט מעמד מיוחד, והוא חב נאמנות והגינות מוגברות כלפי בית המשפט, עליו להיות נטרלי ולפעול ללא משוא פנים או ניגוד עניינים, כמי שמסייע לבית המשפט להגיע לחקר האמת, וככזה הוא משמש כזרועו הארוכה של בית המשפט". וכן ברע"א 1858/08 הדר חב' לביטוח בע"מ נ' גלית אמויאל ( 09/07/08): "מעמדו של המומחה מטעם בית המשפט הוסדר בתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986 (להלן: תקנות המומחים), שהותקנו בעקבות תיקון 5 לחוק הפיצויים. מגמת המחוקק ומחוקק המשנה הייתה לאפשר לצדדים ולבית המשפט להסתמך על חוות דעת של גורם עצמאי ואובייקטיבי, במקום גורם, שיש חשש להיותו מוטה (ראו: א' ריבלין, תאונות הדרכים סדרי הדין וחישוב הפיצויים 561 (תשנ"ט) (להלן: ריבלין). כחלק מכך, נקבעו בתקנות הפיצויים הוראות הנועדות להבטיח את קיומו של שיקול דעת עצמאי ואובייקטיבי של המומחה מטעם בית המשפט". 20. למעלה מן הנחוץ אף אציין כי אני סבור כי קביעת המומחה משתלבת עם מארג הראיות והנתונים החיצוניים התומכים במסקנה, כי לתובעת לא נותרה נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה. 21. ראשית, התרשמותי היא שמסלול חייה של התובעת לא נפגע. זמן קצר אחרי התאונה המשיכה את שירותה הצבאי, ולאחר מכן החלה את לימודי ראית החשבון במכללה למנהל אותם עתידה לסיים בקרוב. היא אף עברה להתגורר מחוץ לביתה עם בן זוג. 22. בנוסף, פגיעה תפקודית צמיתה כנטען על ידה, הייתה באה לידי ביטוי עד היום בין היתר בטיפולים רפואיים מוגברים, ובשימוש משמעותי ורב בתרופות. כך, חרף טענות התובעת בכתב התביעה כי מאז התאונה היא זקוקה באופן קבוע למשככי כאבים, היא לא הציגה בפני בית המשפט קבלות או מרשמים על שימוש מוגבר בתרופות נגד כאבים, אלא מרשמים בודדים שהאחרון המקושר לתאונה הינו מ-11/11/08 (מוצג טו לכתב התביעה) השנה בה ארעה התאונה. התובעת אף לא הראתה כי קיבלה טיפולים פיזיוטרפיים מאז 07/08/08 (מוצג יא לכתב התביעה). 23. זאת ועוד, על אף טענותיה של התובעת לפיהן היא סובלת מכאבים משמעותיים גם בעת ישיבה ממושכת, כגון מול מחשב, מה שמנע ממנה בין היתר להתמיד בעבודתה המשרדית בחברת סלקום (תצהיר ס' 9ג), לא הוכח כי ביקשה היא לאורך כל שנות לימודיה האקדמיות הקלה כלשהי בלימודים או התלוננה על כך בפני גורם מוסמך אוניברסיטאי מוסמך. 24. יתר על כן, התובעת אף טענה לעניין הפגיעה בתפקודה, כי לאחר התאונה עשתה מאמץ לחזור לעבודתה הקודמת כמלצרית, אולם עקב מגבלותיה הנובעות מהתאונה התקשתה לעשות זאת, שכן עבודת המלצרות כרוכה, במאמץ של עמידה וישיבה ממושכות, נשיאת מגשים וכו', אך התובעת הודתה בחקירתה הנגדית כי כיום שבה לעבודתה כמלצרית (פרוטוקול הדיון מיום 11/12/12 עמ' 13 ש' 12-13), עבודה אשר מטיבה הינה עבודה הכרוכה בשימוש קבוע ומעייף בשתי ידיים. העובדה שבחרה דווקא באפיק זה משלל סוגי העבודות המוצעות לסטודנטים אומרת דרשני, ומציעה כי מצבה טוב מכפי שהוצג על ידה. 25. לאור האמור לעיל אני מאמץ את חוות דעתו של המומחה. יוצא, איפוא, כי לא נותרה לתובעת כל נכות צמיתה בתחום האורטופדיה כתוצאה מן התאונה. בהיעדר נכות רפואית הרי ממילא לא קיימת לתובעת נכות תפקודית כלשהי, ועל כן אבחן את הנזקים הנטענים בהיעדר קיומה של נכות. הפסד השתכרות לעבר: 26. מדובר בראש נזק מיוחד שיש להוכיחו ברחל בתך הקטנה. 27. לדברי התובעת, עובר לתאונה בעודה חיילת, עבדה כמלצרית והשתכרה כ 3,000 ₪ לחודש על בסיס תשרים, כאשר עקב פגיעותיה בתאונה הפסיקה לעבוד עד לשחרורה מצה"ל. היא עותרת אם כן לפצותה פיצוי מלא מיום התאונה למשך 3 חודשים, וזאת לאור הנכויות הזמניות הגבוהות שנקבעו לה לתקופה זו. לאחר מכן עד שחרורה מצה"ל - פיצוי גלובאלי לאור הפסדיה, ומאז שחרורה מצה"ל ועד היום למשך 3 שנים היא עותרת לפצותה על בסיס נכות תפקודית בשיעור 15% לצורכי משפט ושכר המינימום. 28. באשר לנזקיה בעת שירותה הצבאי הרי שהתובעת לא הראתה בדל של ראיה כי אכן עבדה בזמן שרותה הצבאי, לא הוצגו בפני ביהמ"ש תלושי שכר, היתר עבודה מצה"ל או כל תיעוד אחר. התובעת טענה כי שכרה היה מבוסס על תשרים. לזאת אטען כי האפשרות שהיתר העבודה שקיבלה התובעת נועד לעבודה שאינה מדווחת לא מסברת את האוזן. מלבד זאת התובעת לא טרחה לזמן את מעבידה או מי מחבריה לעבודה במסעדה אשר יעידו כי אכן עבדה במקום, לא כל שכן בשיעור הנטען על ידה. היא אף לא נתנה שום הסבר לתמיהה מדוע לא טרחה להזמינם כעדי תביעה מטעמה. כידוע:"הימנעות מלהביא ראיה מצויה רלוונטית תוביל את בית המשפט למסקנה שאילו הובאה היא היתה פועלת לרעת אותו צד שנמנע מהגשתה (ע"א 27/91 שמעון קבלו נ' ק' שמעון, עבודות מתכת בע"מ מט (1) 450, 457, 20/03/95) ראה גם ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ מד (4) 595 14/11/90) וע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ פ"ד מד (1) 239, 245). 29. באשר להפסד השתכרות חלקי לאחר סיום שירותה הצבאי ועד היום, לא שוכנעתי כי אכן נגרם לתובעת הפסד גם במקרה זה, וזאת בשים לב לקביעת המומחה המקובלת עלי כי לא נותרה לתובעת כל נכות מעבר לנכויות הזמניות, ולנוכח העובדה כי בשלב כלשהו, חרף טענותיה לקשיים בעבודות משרדיות קלות בהרבה ממלצרות, חזרה דווקא לעבודתה כמלצרית, עבודה הדומה באופייה לעבודתה עובר לתאונה. בכל מקרה התובעת החלה בלימודיה הגבוהים בסמוך לשחרורה. לא כל סטודנט עובד ולא כל שכן בשיעור שכר המינימום הנטען על ידה. כלל לא ברור, אם כן, אם הייתה עובדת ובאיזה שיעור. 30. בנסיבות אלה כשלה התובעת מלהוכיח את טענתה להשתכרות עובר לתאונה. עם זאת אני מאמין לתובעת כי עבדה בשיעור כלשהו עובר לתאונה, ואף אין חולק כי נקבעו לה אחוזי נכות זמניים בשיעורים שונים למשך 3 חודשים. אני מוכן אם כן לפסוק לה פיצוי גלובאלי בסך 3,500 ₪ בגין הפסדי השתכרות לעבר. היות ולא נקבעה נכות רפואית צמיתה ובשל כך אף אין נכות תפקודית לא ייפגע שכרה של התובעת בעתיד. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעבר ולעתיד: 34. עסקינן בנזק מיוחד שיש להוכיחו. וראה ע"א 525/74 אבסטוס וכימיקלים חברה בע"מ נ' פז גז חברה לשיווק בע"מ פד"י ל (3) 281 10/06/76 שם נקבע: "נזק מיוחד חייב להיטען במפורש ובמפורט. הוא טעון הוכחה מדויקת ואסור לו לשופט להעריכו לפי אומדנו. תובע הטוען כי נגרם לו נזק מיוחד חייב להוכיח לא רק שאכן נגרם לו נזק אלא גם את היקפו או שיעורו." 35. התובעת טוענת כי נגרמו לה הוצאות בגין טיפולים רפואיים תרופות, נסיעות, וטיפולים ופיזיוטרפיים. אי לכך היא עותרת לפצותה בגין הוצאות אלו בסך של 10,000 ₪. 36. לעומת זאת טוענים הנתבעים כי אין מקום לפצות את התובעת כלל בגין ראש נזק זה נוכח העובדה שבהיותה חיילת כוסו הוצאותיה הרפואיות ע"י צה"ל, ובהמשך כוסו הוצאות אלו ויכוסו בעתיד באמצעות קופת החולים. עוד הוסיפו הנתבעים כי במועד התאונה הייתה התובעת חיילת, ולכן לא היו לה הוצאות נסיעה. 37. אכן, התובעת נפגעה בהיותה חיילת, חלק גדול מהטיפולים ניתנו לה בתקופה זו, כך שהוצאותיה הרפואיות כוסו ע"י צה"ל. בנוסף בהתאם לחוק בריאות ממלכתי התשנ"ד 1994 (להלן חוק הבריאות) קיימת זכות לכל תושבי המדינה לשירותי בריאות כמשמעותם בסעיף 3 לחוק האמור. שירותי הבריאות ניתנים ע"פ סל הבריאות בתחומים המוגדרים בסעיף 6 לחוק. התובעת לאחר שחרורה נזקקה לבדיקות ומעקבים וטיפולים רפואיים הניתנים לה באמצעות קופת החולים בה היא חברה. כן נזקקה לתרופות הכלולות בסל הבריאות, שמיום 01/01/10 מכוחו של חוק ההתייעלות הכלכלית, תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 - 2010 התשנ"ט 2009, לא נגבית השתתפות עצמית בעבורן, וניתן פטור אף מהוצאות הנסיעות לטיפולים רפואיים גם אם התאונה התרחשה עובר לתיקון. התובעת לא הוכיחה כי הטיפולים והתרופות להם נזקקה או תזדקק בעתיד אינם נכללים בסל שירותי הבריאות. על כן אין מקום לפצותה מכוח הוראת הפסיקה כי "אם יכול התובע לקבל טיפול רפואי ללא תמורה עליו לקבלו ולא לגולל על המזיק הוצאות שאינן נחוצות" (ע"א 2596/92 הסנה חברה לביטוח בע"מ נ' אבינועם כהן ואח' 05/02/95). וכן בע"א 5557/95 סהר נ' אלחדד פ"ד נא (2) 724 30/04/97 נקבע כי: "אין לפצות תובע אשר הוא זכאי כחבר קופת חולים לקבלם חינם במסגרת סל הבריאות לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי התשנ"ד 1994)". 38. יחד עם זאת עדיין שוכנעתי כי לאור הפגיעה ומהות הטיפולים להם נזקקה התובעת סביר כי לאחר שחרורה מצה"ל התובעת נשאה דמי השתתפות לטיפולים רפואיים מסוימים, וכי נזקקה להוצאות נסיעה לטיפולים אלה לפחות עד שנת 2010. מצאתי כי יהיה זה נכון לפסוק לתובעת בפריט זה על דרך של אומדנה פיצוי בסך 2,500 ₪. 39. באשר לתקופת העתיד, סבורני כי כל הטיפולים הרופאים והתרופות שתצרוך התובעת בגין התאונה מכוסים, כאמור, ע"י קופת החולים אליה היא שייכת מכוח התיקון לחוק ההסדרים 2009- 2010, כך גם הנסיעות לטיפולים, והתובעת לא תידרש להשתתפות עצמית בעלות הטיפולים והתרופות. גם הזמן הרב שעבר מאז הטיפולים הפיזיוטרפים האחרונים והתרופות שניתנו מצביע על העדר הזדקקות לטיפול בעתיד. לפיכך איני פוסק דבר לעתיד. עזרת צד ג' בעבר ולעתיד: 40. בסעיף 10 לתצהירה טענה התובעת כי במשך שבועיים אחרי התאונה נזקקה לסיוע וסיעוד מלא מהוריה בעיקר מאמה בכל הפעולות היומיות, כאשר עד היום מתקשה בפעולות מסוימות, כגון הרמת משאות, סירוק ורכיסת בגדים מאחור, ונעזרת בחבריה ובבני משפחתה. טענה זו נתמכת בדברי הוריה בתצהירים כי עד היום מסייעים לביתם בפעולות מסוימות, בעיקר כאלה הדורשות שימוש בשתי ידיים. 41. "הפיצויים בשל עזרה לא יפסקו בכל מקרה של הגבלה בתפקידו הגופני של הנתבע, והדבר יהיה תלוי בראיות שיובאו לפני ביהמ"ש, והעזרה תלויה ביכולתו התפקודית של הנפגע, והדבר ייקבע בכל מקרה לגופו". (קציר פיצויים בשל נזקי גוף עמ' 792). 42. במקרה דנן התובעת לא נותרה עם נכות רפואית כלשהי עקב התאונה. סבורני כי בנסיבות פגיעתה של התובעת, ולאור האמור בחוות הדעת של המומחה הרפואי אין מדובר בעזרת בני המשפחה החורגת מהעזרה הרגילה הניתנת בין בני משפחה. (ראו ע"א 327/81 ברמלי נ' חפוז פד לח (3) 580, 588 25/09/84). 43. עם זאת אין ספק כי בתקופה הסמוכה לאחר התאונה נזקקה התובעת לסיוע מוגבר מסויים. גם בקביעת המומחה הרפואי בתחום האורטופדיה כי לתובעת נכות זמנית של שיעור 100% למשך חודש ונכויות זמניות נוספות למשך חודשיים נוספים יש כדי להעיד כי התובעת נזקק לעזרה מוגברת כלשהי. ההלכה היא כי המזיק אינו זכאי ליהנות מן העובדה שנפגע נעזר בבני משפחתו העושים מלאכתם ללא שכר (ע"א 1164/02 קרנית נ' בן חיון 04/08/05, ע"א 8380/03 קרנית נ' עבדאלולי ( 08/12.05). 44. אני מוצא לנכון לפסוק פיצוי לעבר בגין ראש נזק זה סכום גלובאלי של 1,500 ₪. כאב וסבל: 45. התובעת מבקשת לפסוק לה כאב וסבל על בסיס נכות רפואית בשיעור 15%. הנתבעים מנגד הציעו לפצותה בהעדר נכות רפואית בסך 4,000 ₪. 46. לתובעת, כאמור, לא נקבעה נכות. יחד עם זאת, לבית המשפט הסמכות לפסוק פיצוי בגין נזק לא ממוני בשיעור של עד 10% מהסכום המקסימלי שהיה קבוע לפיצוי מסוג זה במועד התאונה. בית המשפט יעשה שימוש בשיקול הדעת המוקנה לו, בהקשר זה, שעה שהוא סבור, כי אין בפיצויים הנקבעים לפי התחשיב הקבוע בתקנות כדי להלום את הפיצוי המגיע לתובע בגין נזקיו כתוצאה מכאב וסבל, נזקים שאינם ממוניים. אין פירוש הדבר, כי יש לפסוק את הפיצוי המקסימלי, או בשיעור קרוב לכך, וזאת בדרך של שגרה. על בית המשפט לפסוק את הפיצוי הנראה לו כהולם, בנסיבות העניין. 47. התרשמתי כי התובעת בגילה הצעיר בעיקר בתקופה הסמוכה לתאונה נאלצה לעבור מסכת לא קצרה של טיפולים ובדיקות, ואף אושרו לה נכויות זמניות בשיעור גבוה כולל 100% נכות למשך חודש. התובעת אף טוענת כי סבלה מכאבים אשר גרמו לה סבל רב. סבורני אם כן כי המקרה דנן נופל בגדר המקרים בהם על בית המשפט לעשות שימוש בסמכות שניתנה לו בעניין הכאב והסבל, בכדי לפצות כראוי בגין כאב וסבל שלא מצאו ביטוי באחוזי נכות. על כן הנתבעת 1 תפצה את התובע בראש הנזק של כאב וסבל בסך של 10,000 ₪. סוף דבר: 48. אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת את הסך של 17,500 ₪. 49. הנתבעות תישאנה בתשלום האגרה ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 13% + מע"מ. 50. התשלום ישולם תוך 30 ימים מיום שב"כ הנתבעות יקבל את פסק הדין, שאם לא כן יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מהמועד שנועד לתשלום ועד לתשלום המלא בפועל. ניתן להגיש ערעור בזכות בתוך 45 ימים מיום קבלת פסק הדין. פיצוייםנכותתאונת דרכים