דוגמא לפסק דין בנושא פירעון מיידי של הלוואה לפי חוזה: מבוא תביעה כספית על סך 66,049 ₪. לטענת התובעת, הייתה בקשרי ידידות עם הנתבעות 2 ו-3, אשר הציעו לה להצטרף כשותפה לנתבעת 1, בר-מסעדה בשם מאטצ'-בוקס. היא העבירה להן מעת לעת לחשבון הנתבעת 1 סכומי כסף שהצטברו כדי 60,000 ₪. לטענתה, בתחילה הציעו לה הנתבעות כי תמורת הסכומים שהעבירה תקבל שליש ממניות הנתבעת, אלא שרעיון רכישת המניות לא מומש לבסוף, ותחת זאת סכמו הצדדים כי הסכום ייחשב כהלוואה, ובעקבות כך נחתם הסכם הלוואה ביום 6.11.2008, במסעדה, על ידי התובעת והנתבעות (להלן: "הסכם ההלוואה"). לטענת התובעת, הנתבעות הפרו הפרה יסודית את תנאי הסכם ההלוואה בכך שלא העבירו לה את הדוחות אותם היה עליהן להעביר בהתאם לסעיף 7 להסכם ההלוואה, ולא השיבו לה את כספי ההלוואה, דבר המאפשר לה, על פי סעיף 11 להסכם ההלוואה, לדרוש את פירעון ההלוואה לאלתר. לתמיכה בטענותיה, צירפה התובעת את הסכם ההלוואה ובו חתימות הנחזות להיות של התובעת ושל הנתבעות, ומסמכים נוספים שיפורטו להלן. התובעת עותרת להחזר החוב בסך 66,049 ₪. 3. לטענת הנתבעות 2 ו-3 (להלן: "הנתבעות"), לא היו צד להסכם הלוואה עם התובעת. הן אינן חולקות על כך שהתובעת העבירה להן 60,000 ₪, אולם לטענתן אינן מחויבות להשיב לה סכום כסף זה. לעניין הסכם ההלוואה שהוגש מטעם התובעת טוענות הנתבעות בעדותן בבית המשפט, כי החתימות על שני העמודים הראשונים אינן חתימותיהן, כי הן זויפו, וכי רק בעמוד האחרון של הסכם ההלוואה מופיעות חתימותיהן. לטענתן, התובעת הציגה להן את הסכם ההלוואה כאשר נפגשו עימה במסעדה, אולם הן לא הסכימו לחתום עליו. תחת זאת חתמו בעמוד האחרון של מסמך אחר, אשר כלל טבלת החזר כספי, על פיו יש להחזיר כספים לתובעת רק אם המסעדה תגרוף רווחים, כאשר לטענתן העמוד האחרון בהסכם ההלוואה הוא למעשה העמוד השלישי והאחרון של מסמך טבלת התשלומים, עליו חתמו. לתמיכה בטענתן, הגישו הנתבעות חוות דעת של הגרפולוגית יאנה גרבר, לפיה סביר מאד כי החתימות המופיעות על שני הדפים הראשונים של הסכם ההלוואה, אינן של הנתבעות. עוד טענו הנתבעות כי אף אם היה הסכם ההלוואה בתוקף, הרי שהחוב הוא של הנתבעת 1 והן אינן ערבות באופן אישי לגביו, וכן כי על פי סעיף 5 להסכם ההלוואה, כל עוד המחזור החודשי של החברה לא יעלה על 40,000 ₪, לא תפרע החברה באותו חודש את ההלוואה, כאשר בפועל החברה צברה הפסדים כבדים ועל כן לא היה עליהן להשיב את החוב. 4. יצוין כי ביום 11.1.2010 ניתן פסק דין בהעדר בקשת רשות להתגונן, נגד הנתבעת 1. המחלוקת 5. המחלוקת המרכזית הינה האם הסכם ההלוואה חל על הצדדים. אם התשובה לכך הינה חיובית, יש לבחון האם על פי ההסכם חבות הנתבעות לתובעת את הסכום אותו היא העבירה להן. דיון והכרעה 6. במחלוקות אלה מצאתי להעדיף את גרסת התובעת וטענותיה, על פני טענות הנתבעות. זאת, בשל כך שעדותה של התובעת עוררה בי אמון; כי היא נתמכה בהסכם ההלוואה ובמסמכים נוספים שתומכים בעדותה; בשל כך שגרסתן של הנתבעות, שהשתנתה פעמים רבות, בעניינים מהותיים שבלב גרסתן, היתה בלתי אמינה באופן שלא איפשר מתן אמון בגרסתן, ובסופו של יום הן הודו במידה מסוימת בטענות התובעת ובכך שהיה עליהן להשיב את סכום הכסף לתובעת; בשל כך שהנתבעות לא זימנו עדים מהותיים, לגביהם טענו לאורך כל הדרך, כי יהיה בעדותם כדי לתמוך בגרסתן וכי בדעתן לזמנם; ובשל כך שהנתבעות לא הציגו מסמכים שטענו שיש ברשותן ואשר היה בהם כדי לתמוך בגרסתן. אפרט. 7. עדותה של התובעת הייתה עקבית ומאוזנת והיא עוררה בי אמון. בעדותה אמרה פעמים רבות כי הנתבעות היו בקשרי חברות איתה, הן לפני החתימה על הסכם ההלוואה והן לאחר מכן (ראו פרוטוקול 16.10.2012, עמ' 8 שורה 20; עמ' 9 שורה 1; עמ' 9 שורות 5-6) וכי מערכת היחסים ביניהן הסתיימה בטוב (עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 23-24). בא כוח הנתבעות לא ערער את גרסתה בחקירתו הנגדית הקצרה והיא נותרה עקבית בגרסתה, אשר נתמכת במסמכים רבים. 8. בנוסף, התובעת הגישה מסמכים שונים אשר תומכים בגרסתה. כך, הסכם ההלוואה שהוגש על ידי התובעת, תומך בטענתה בדבר מהות ההסכם שבין הצדדים. לא מצאתי לקבל את טענת הנתבעות כי לא חתמו על הסכם זה, כפי שיפורט בהמשך. בנוסף, התובעת הציגה מספר מכתבים שונים שכתבה לנתבעות באמצעות בא כוחה, המתייחסים להסכם ההלוואה ולאמור בו, והנתבעות לא הציגו כל מסמך שבו השיבו לתובעת כי הן מתכחשות לקיומו של הסכם ההלוואה, לתוכנו, או לנסיבות חתימתו, טענות שהועלו למכביר במהלך ההליך. כך, הגישה התובעת שני מכתבים שכתב בא כוחה לנתבעות בתאריכים 2.7.2009 ו-5.8.2009 (נספח ב' לכתב התביעה), ובו הוא מפנה להסכם ההלוואה שנחתם בין הצדדים, ועותר לכך שהנתבעות יעבירו לתובעת את הדוחות המפורטים במכתב בהתאם לסעיף 7 להסכם ההלוואה. עוד הגישה התובעת מכתב שכתב בא כוחה לנתבעות, מיום 27.10.2009 (נספח ג' לכתב התביעה) ובו מופנות הנתבעות פעם נוספת להסכם ההלוואה ונדרשות לפרוע מיידית את ההלוואה בטענה כי הפרו את ההסכם הפרה יסודית ועל כן הן מחויבות בהחזר ההלוואה בסך 66,000 ₪. כן הוגש על ידי התובעת מסמך מטעם רשם החברות ממנו עולה כי היא לא הייתה בעלת מניות בנתבעת 1, בניגוד לטענת הנתבעות (נספח א' לתצהיר התובעת). 9. מנגד, גרסתן של הנתבעות הייתה בלתי אמינה לחלוטין והשתנתה פעמים כה רבות, בעניינים כה מהותיים, עד כי קיים קושי ממשי להבין מהי למעשה גרסתן. בנוסף, למעט חוות הדעת הגרפולוגית, לא נתמכה עדותן בעדותם של מי שהיו עדים לטענתן לאירועים נשוא התביעה או במסמך כלשהו. 10. גרסתן הראשונה של הנתבעות בעניין החתימות על גבי הסכם ההלוואה, ניתנה בתצהיר שהגישו לתמיכה בבקשתן למתן רשות להתגונן מיום 21.12.2009. בתצהיר זה טענו הנתבעות כי חתימתן על טבלת התשלומים נלקחה מהן באיומים, וכי החתימות בגוף ההסכם המצורף לכתב התביעה, מזויפות כולן (סעיפים 5,6 לתצהיר). בהמשך, בפרוטוקול הדיון בבקשת הרשות להתגונן, העידה הנתבעת 2 בביטחון, כי רק החתימה בעמוד הראשון של הסכם ההלוואה מזויפת, ואילו החתימות בעמודים השני והשלישי אינן מזויפות: "ש. אני מציג לך את ההסכם שהוא נספח א לכתב התביעה, זו חתימה שלך? ת. כן. ש. בעמוד השני להסכם זה שלך? ת. כן. בעמוד הראשון של ההסכם? ת. לא, ניתן לראות את זה שזו לא החתימה שלי אלא רק בעמוד השני והשלישי". (עמוד 5 לפרוטוקול מיום 9.12.2010, שורות 9-14). בתצהיר העדות הראשית שהגישו הנתבעות, מסרו הנתבעות לראשונה, כי רק החתימה בעמוד האחרון אינה מזויפת, ובאשר לחתימות בשני העמודים הראשונים, ציינו בחוסר ודאות כי הן "ככל הנראה" מזויפות (סעיף 6 לתצהיר). בעדותן בבית המשפט השתנתה גרסתן פעם נוספת, כאשר אי ודאותן בתצהיר, כי החתימות בשני העמודים הראשונים להסכם ההלוואה מזויפות, הפכה לוודאות מוחלטת (ראו למשל עדותה של הנתבעת 2 בעמ' 18 לפרוטוקול, שורות 3-9 ועמ' 26 לפרוטוקול, שורות 8-9). כאשר נשאלה הנתבעת 2 על הסתירה בין דבריה בעדותה בדיון בבקשת הרשות להתגונן, כי גם החתימה בעמוד השני אינה מזויפת, לבין גרסתה בפרוטוקול הדיון בתביעה לפיה החתימות בשני העמודים הראשונים להסכם מזויפות, לא נתנה כל הסבר שיש בו כדי להניח את הדעת: "אני יודעת שבדיון הראשון אמרתי שאולי שלי, כי זה דיון חדש ואני פעם ראשונה בבית משפט אז הייתי מאד...זה שוק בשבילי היה, אז אולי אני אמרתי אבל זה לא שלי. על הדף האחרון זו חתימה שלי ש. אז בקשר לעמוד השלישי לא התרגשת בדיון הקודם? ת. אני התרגשתי. אבל אני יודעת שעל זה לא חתמתי" (עמ' 18 לפרוטוקול, שורות 3-9). וכן: "אני התרגשתי וכשאתה שאלת אותי, אתה אפילו לא נתת לי לדבר, אפילו השופטת אמרה לתת לי לדבר, אז כן, אני אמרתי כן, אבל לא יודעת איך אני אמרתי את זה" (עמ' 18 לפרוטוקול, שורות 14-16). ואלה דבריה של הנתבעת 3: "ש. בסעיף 5 של תצהירך...כתוב "הסכם החזר ההלוואה המצורף כמוצג בתיק לא חתום לא על ידי ולא על ידי מרינה והחתימות מזויפות". את יכולה להסביר איך פתאום נולדה הטענה שלכן עכשיו שחוץ מהעמוד השלישי בהסכם כל החתימות מזויפות? ת. לא, כתבנו שהכל מזויף. ש. אז איך את מסבירה שעכשיו את עומדת כאן ואומרת שחוץ מהעמוד השלישי כל החתימות מזויפות, איך זה מסתדר? ת. זה אולי לא מסתדר אבל זה משהו חדש בשבילנו. לא היינו אף פעם בבית משפט ואצל עו"ד, אף פעם לא הייתי ולא יודעה מה להגיד אפשר ומה לא אפשר, אולי באותו זמן אמרתי שזה מזוייף כי זה באמת היה מאד כזה בשוק קיבלנו את זה (עמ' 28 לפרוטוקול, שורות 13-21) אין זה מתקבל על הדעת כי בעניין כה מהותי, על אילו עמודים בהסכם ההלוואה חתמו ועל אילו לא, ישתנו גרסאות הנתבעות פעמים כה רבות, וכי הן יציינו בתצהירן כי החתימות "ככל הנראה" מזויפות אף מבלי להיות בטוחות בכך, לו הייתה גרסתן הסופית והכבושה גרסת אמת. 11. סתירה נוספת ומהותית שעלתה בגרסת הנתבעות הייתה בנוגע למהות ההסכם, שחל לטענתן בינן לבין התובעת. כך, בתצהירן מסרו הנתבעות 2 ו-3 כי התובעת נכנסה לשותפות בנתבעת 1 והשקיעה את חלקה בשותפות. לטענתן, הסיבה לכך שהתובעת לא נרשמה כשותפה הייתה בשל בקשתה שלא להכניס את שמה עקב עברה הפלילי שהיה מונע מכירת אלכוהול במסעדה. רעיון השותפות מומש במלואו, ועורך דין בשם אנטון קוזין שערך את ההסכם, התקשר אליהן ואמר להן שהתובעת אצלו ומבקשת לצאת מהשותפות ללא כל תשלום, וכך היה. במאמר מוסגר יצוין, כי תצהיר הנתבעות כולל בתוכו סתירה פנימית שכן על אף טענתן של הנתבעות כי לא דובר בהלוואה כלל, נטען בסעיף 13 לתצהיר כי סוכם בין הצדדים מלכתחילה כי החזר ההלוואה הינו ללא ריבית. מכל מקום, בעדותן בבית המשפט שינו הנתבעות את גרסתן ועל מנת ליתן הסבר לכך שהחתימות בעמוד השלישי של הסכם ההלוואה הן חתימות שלהן, מסרו כי חתמו על הסכם תשלומים עם הנתבעת לפיו היו אמורות להשיב לתובעת את כספה בסכומים המפורטים בהסכם ההלוואה, ואולם רק בתנאי שהנתבעת 1 תגרוף רווחים, וזאת, בניגוד לאמור בהסכם ההלוואה לפיו אם לא ישולמו מספר תשלומים ניתן יהיה לדרוש את פירעון ההלוואה באופן מיידי. לעניין זה יצוין, כי על אף טענתן בתצהיר כי חתמו על טבלת התשלומים תחת איומים, לא חזרו על כך במהלך העדות בבקשת הרשות להתגונן. הנתבעת 2 תיארה את מעמד החתימה ללא כל איומים והסבירה מדוע חתמה על הטבלה מרצונה (עמ' 5 לפרוטוקול מיום 9.12.2010, שורות 24-25). כאשר נשאלה הנתבעת 3 על שינוי מהותי זה של גרסתן, התקשתה להסביר זאת ולמעשה מדבריה עולה כי עליהן להשיב את סכום הכסף לתובעת: "מצד אחד את אמרת שלא היה הסכם הלוואה בכלל, שזה היה כסף שהיא שילמה כדי לקנות מניות, זה נכון? ת. נכון. ש. אחר כך אמרת שזו הייתה הלוואה. ת. לא אמרתי מילה הלוואה. הסכם זה לא היה הלוואה. ש. בשביל מה מחזירים 40 אלף ₪ בחודש. ת. אנחנו סיכמנו כדי שלא יהיו בעיות בגלל שאנחנו חברות, אבל אנחנו לא חייבים, אנחנו לא קמצנים ש. איך את מסבירה את מה שכתבת בסעיף 13 לתצהירך, שם את אומרת החזר ההלוואה הינו ללא ריבית כלל, כך היה מוסכם מבחינתנו. אז פתאום יש הלוואה? ת. לא יודעת המילים האלה, מאיפה זה?" (עמ' 32 לפרוטוקול, שורות 14-24). עוד יצוין כי עדותן של הנתבעות בבית המשפט כי טבלת התשלומים עליה חתמו כללה תשלומים בסך 10% מהרווחים תומכת אף היא באמיתות הסכם ההלוואה שכן על פי סעיף 5 להסכם ההלוואה כאשר המחזור החודשי של הנתבעת 1 יעבור סך של 40,000 ₪ תשלם הנתבעת לתובעת בגין ההלוואה תשלום השווה 10% מההפרש שבין המחזור החודשי לבין 40,000 ₪. 12. אף בנוגע למעמד החתימה עלו סתירות רבות בגרסאותיהן של הנתבעות. כך למשל ענתה הנתבעת 3 בחקירתה בדיון בבקשת הרשות להתגונן: "ש. מי העדים היו, כשאת חתמת? ת. אמרתי לך שהיו רק שלוש בנות. ש. אז למה בסעיף 6 בתצהיר שלך אמרת שיש 2 עדים שאומרים שאת חתמת באיומים? את קוראת עברית? ת. הבנתי את מה שאמרת". (עמוד 7, שורות 19-23, פרוטוקול 9.12.2010) ... "ש. אמרת שיש לך 2 עדים על הלוח תשלומים בעמוד הראשון בהסכם. ת. זה יכול להיות כי באותו זמן, הטבח שלנו שאל מה אנו עושים והוא אמר שיש הסכם שאנו צריכים לחתום עליו. הוא אמר לי להביא אותו, אך לא הספקתי להביא אותו והסברתי לו מה יש שם וכך זה קרה". (עמוד 7, שורה 32 עד עמוד 8 שורות 1-3, פרוטוקול 9.12.2010) לעומתה השיבה הנתבעת 2 כך: "ש. מי היו שני העדים? ת. אחות שלי וחברה שלה. ש. את זוכרת איזה איומים היו? ת. לא". (עמוד 21, שורות 1-4) כך גם בנוגע למועד עזיבתה של התובעת את העסק השתנת גרסתה של הנתבעת 2: "ש. את יכולה להראות לי איזה שהוא נייר מרשם החברות, שסופי היא בעלת מניות בחברה שלך? ת. לא, אין לי. כשקיבלנו את הרישיון היה צריך לחכות שבועיים וממצ' בוקס היא יצאה אחרי חודש. שבועיים אחרי שקיבלנו את הרישיון". (עמוד 2, שורות 13-15, פרוטוקול 9.12.2010) בפרוטוקול מיום 16.10.2012 שנתה את גרסתה: "ש. אחרי כמה זמן סופיה יצאה מרגע שהיא נתנה לך את הכסף? ת. אולי 5 חודשים, משהו כזה".( עמוד 22, שורות 13-14) 13. סתירה נוספת שהתגלתה בגרסתן של הנתבעות הינה כי בניגוד לדברי הנתבעת 2 ולאמור בתצהירן של הנתבעות כי לא חתמו על הסכם שותפות, בחקירתה בבקשת הרשות להתגונן העידה נתבעת 3 כי היה פרוטוקול המתעד את השותפות עם התובעת, עליו חתמו, אולם הן לא הספיקו לקחתו. בהמשך ציינה כי לא היו ברשותם 2,000 ₪ שהיה עליהן לשלם לעו"ד כדי לקבל את הפרוטוקול ועל כן לא קיבלו אותו (פרוטוקול הרשות להתגונן, עמ' 6 שורות 20-25). 14. כאשר נשאלו הנתבעות כיצד הן מסבירות את העובדה כי בתצהיריהן השונים מסרו פרטים שאינם נכונים לטענתן כיום, נתנו פעם אחר פעם, הסברים שונים שאין ליתן בהן אמון. כך טענו כי לא נשאלו על כך על ידי עורך הדין (עמ' 2 לפרוטוקול 9.12.2010, שורות 9-10), כי הן אינן מבינות היטב עברית וכי עורך הדין ככל הנראה לא הבין את דבריהן (ראו עדותה של נתבעת 3 בעמ' 7 לפרוטוקול מיום 9.12.2010 שורה 31; ועדותה של נתבעת 2 בעמ' 23 לפרוטוקול שורות 7-11 ובעמ' 25 שורות 29-32). 15. כן מפחיתה ממהימנות גרסתן של הנתבעות כי התובעת בקשה לעזוב את השותפות מבלי לקבל כל תמורה לכסף שהשקיעה, העובדה כי הנתבעות העידו כי ככלל מי שעזב את השותפות קיבל כסף, וביניהם הנתבעת 3 והטבח (ראו עדויות הנתבעות בין היתר בעמ' 4 ו-7 לפרוטוקול מיום 9.12.2010, עמ' 21 שורות 23-32). עובדה זו מפחיתה מאמיתות הטענה כי דווקא עם התובעת סוכם כי לא תקבל דבר לבקשתה. 16. זאת ועוד. על אף שהנתבעות ציינו לא אחת בתצהיריהן ובדיונים שהתקיימו בתיק, הן בבקשת הרשות להתגונן והן בדיון בתביעה דנן, כי ישנם מסמכים רבים ועדים רבים אשר יכולים לתמוך בטענותיהן, ובעיקר עו"ד קוזין אשר היה מעורב ישירות בהסכם השותפות עם התובעת ובבקשתה, לטענתן, לצאת מהעסק ללא תמורה, לא זימנו אף לא עד אחד ולא הגישו מסמכים אלה. ראו למשל את דבריה של הנתבעת 2 בסיכומיה בבקשתה למתן רשות להתגונן, שם ציינה כי ברשותה מסמכים רבים ועדים שיכולים להעיד על אמיתות גרסתה (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 9-14) ודבריה הבאים: "יש לי עדים, עורך דין, רואה חשבון ויש עדים ששמעו את השיחה כשהייתי ברמת אביב והיינו בבית קפה ואני רוצה לדחות את המשפט ולהביא את כל העדים וכן את עורך הדין" (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 17-19). והנה, כאמור, לא זומן ולו עד אחד, ופרט לחוות הדעת הגרפולוגית ולמסמך שהוצג בחקירה בבית המשפט לראשונה, לא הציגו הנתבעות מסמכים מהותיים שהיה בהם כדי לחזק את גרסתן. כך, לא הוצג הסכם השותפות או הפרוטוקול המשקף לטענת הנתבעות את ההסכמות ביניהן; לא הוצגו מכתבי תשובה שיהיה בהם לסתור את טענות התובעת במכתבים שנשלחו לנתבעות על ידי בא כוחה, כמפורט לעיל, ולא הוצגו מסמכים המלמדים על שותפותה של התובעת בעסק. אף לכך לא נתנו הנתבעות הסבר מספק. כך, הנתבעת 2 ציינה כי עורך הדין שלהן החליט מי אמור להגיע לבית המשפט (עמ' 21 לפרוטוקול, שורות 10-11) וכי היא ביקשה מעו"ד קוזין להגיע לבית המשפט ליתן עדות והוא מסר כי יגיע אם יקבל זימון מבית משפט (עמ' 22 לפרוטוקול, שורות 26-28). כן ציינו הנתבעות כי סברו שאין צורך בכך נוכח העובדה שקיימת חוות דעת גרפולוגית. אשר למכתבים ששלחה התובעת לנתבעות באמצעות בא כוחה, טענה הנתבעת 2 כי לא קיבלה את המכתבים במועד, אולם קיבלה אותם זמן רב לפני התביעה (עמ' 4 לפרוטוקול הרשות להתגונן, שורות 15-21). כאשר נשאלה מדוע לא השיבה למכתבים לאחר שנודע לה עליהם, השיבה תשובה תמוהה ובלתי אמינה כדלקמן: "דיברתי איתה בטלפון והיא אמרה לי לא לדאוג זה סתם" (עמ' 5 לפרוטוקול הרשות להתגונן, שורות 2-4). נתבעת 3 אישרה כי קיבלה את אחד המכתבים וסיפרה על כך לנתבעת 2 ועל אף זאת לא השיבו למכתבים אלה (פרוטוקול מיום 9.12.2010, עמ' 7, שורות 11-13). כידוע על פי הפסיקה, כאשר עד מהותי לא מוזמן על ידי הצד שהיה אמור להזמינו, אי העדתו אינה "סתם" פועלת לרעתו של הצד שהיה אמור להזמינו, אלא מבטאת כישלון מצידו להשמטת הבסיס מתחת לגרסת הצד שכנגד (ע"א 293/90 גרינהולץ נ' מרמלשטיין (פורסם במאגרים המשפטיים, 28.12.94)). במקרה דנן, כאשר מדובר בעדים כה מהותיים, ובעיקר עדותו של עו"ד קוזין, אשר הנתבעות בקשו הזדמנות להביאו, וציינו פעם אחר פעם כי בכוונתן לזמנו, מתחזקת המסקנה כי הכישלון בהבאת עדים אלה, משמיט את הבסיס לגרסתן של הנתבעות ומתווספת לאי אמינותה של גרסתן. 17. נוכח כל המפורט לעיל, האמון הרב שמצאתי ליתן בעדות התובעת, אשר תמכה במסמכים את טענותיה, כמו גם העובדה שגרסתן של הנתבעות הייתה כה בלתי אמינה והן הודו בסופו של יום בחלק מטענות התובעת ובכך שהיה עליהן להשיב את הכסף לתובעת, מצאתי כי התובעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי ההסכמה בין הצדדים, כפי שהתגבשה בסופו של יום, הייתה כי על הנתבעות להשיב את סכום הכסף שניתן להן על ידי התובעת וכי סכום הכסף ייחשב כהלוואה, דבר שעולה גם מהסכם ההלוואה. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי יש בחוות הדעת הגרפולוגית לבדה כדי לסתור מסקנה זו. זאת, בין היתר משום שהמומחית לא קבעה בוודאות כי החתימות מזויפות אלא כי סביר או סביר מאד, כפי שהגדירה זאת בעדותה פעם כך ופעם כך, שהחתימות מזויפות, וכי מחוות דעתה עולה כי דרגת הוודאות היא כזו ש"המומחה מצא ניגודים בסיסיים בין הכתב שבמחלוקת לבין הכתב שהיה ברשותו. המומחה אינו יכול לקבוע את שלילת זיהוי הכותב באופן מוחלט מאחר ואינו רואה את כל אפשרויות הכתיבה של הכותב ומתבסס רק על הדוגמאות שקיבל". יצוין עוד, כי החתימות שהמומחית קבעה כי סביר כי לא נכתבו על ידי הנתבעות, נכתבו בצידי הדף באופן שאיננו נוח לכתיבה, להבדיל מהחתימות בעמוד האחרון, אותן מצאה המומחית מתאימות לנתבעות, אשר נכתבו באופן מסודר במקום המיועד לחתימה. מעיון בחוות הדעת עולה כי הדוגמאות אליהן השוותה המומחית את חתימות הנתבעות, היו חתימות מסודרות אשר נחתמו באופן מאוזן במקום המיועד לחתימה, באופן דומה לחתימות בעמוד השלישי שנקבע כי הן אינן מזויפות ולפיכך קיים קושי להשוותן, כאשר המומחית לא התייחסה לעניין זה בחוות דעתה ובעדותה. אף בכך יש כדי להגביר את מסוימת את חוסר הוודאות שאפיין את קביעתה של המומחית ממילא, ולהפחית מהמשקל שיש ליתן לחוות הדעת למול יתר הראיות בתיק. לעניין זה אפנה לפסיקה הידועה הקובעת כי "כבר נפסק כי חוות דעת של מומחה אינה 'אורים ותומים' ואינה 'הלכה מסיני' וכי אין בית המשפט מתפרק מהפונקציה השיפוטית שלו נוכח חוות הדעת של המומחים..." (ת"פ 225/84 מדינת ישראל נ' ג'בר). עוד לא מצאתי במסמך ת/1, שהינו העתק של הסכם ההלוואה אשר נחזה להיות חתום על ידי התובעת בלבד, אשר הציגה הנתבעת 2 לראשונה בעדותה בבית המשפט, לאחר הליכים רבים שהתקיימו בתיק, אשר אף לא הוצג לתובעת, כדי לסתור את ראיות התובעת שפורטו לעיל. אין במסמך זה כדי לסתור את ראיות התביעה, הן בשל כך שהגשתו כבושה, והן בשל כך שאין בו כדי לסתור טענה כי מדובר בעותק אשר נחתם לאחר מכן על ידי כל הצדדים. 18. כאמור, אף בשאלה אם על פי הסכם ההלוואה חבות הנתבעות להשיב את ההלוואה במלואה, מצאתי לקבל את טענת התובעת. סעיף 5 להסכם ההלוואה קובע את אופן החזרת תשלומי ההלוואה, ועל פיו, כל עוד המחזור החודשי של הנתבעת 1 לא יעלה על 40,000 ₪ לא תפרע הנתבעת 1 באותו חודש את ההלוואה. ואולם, סעיף 11 להסכם ההלוואה קובע כי "במידה ובמשך 3 חודשים באופן רצוף החברה לא תשלם בפועל תשלום חודשי לצד א' מכל סיבה שהיא תועמד יתרת ההלוואה לפירעון מיידי בתנאי הצמדה וריבית ע"י יחידי צד ב' ביחד ולחוד וזאת בתוך 10 ימים מיום קבלת הודעה על כך מצד א'". אין מחלוקת כי הנתבעת 1 כמו גם הנתבעות 2 ו-3 לא שלמו בפועל כל תשלום לתובעת, ולפיכך, אף בהנחה שנכונה טענתן כי המחזור החודשי של הנתבעת 1 לא עלה על 40,000 ₪ בתקופה הרלוונטית, הרי שעל פי סעיף 11 להסכם חבות הנתבעות בהחזר כל סכום ההלוואה בצירוף הצמדה וריבית. כן יצוין כי על פי סעיף 10 להסכם ההלוואה, הנתבעות ערבות באופן אישי לקיום התחייבות הנתבעת 1 ללא כל תנאי, והן מוותרות על כל הגנה המוקנית להן לפי כל דין לרבות במסגרת חוק הערבות. בסופו של יום הנתבעות לא חלקו על כך שעל פי הסכם ההלוואה זכאית התובעת להשבת הכסף. ראו למשל דבריה של נתבעת 2 בחקירתה בבית המשפט בעניין זה: "ש. מפנה אותך לתנאים של החזרת ההלוואה. כתוב שההלוואה תחשב כמופרת או שתעמוד לפירעון מיידי, שאת כל ההלוואה משלמים בבת אחת אם 3 פעמים רצוף לא יהיה 40 אלף ₪ מחזור, מה שאת הזכרת קודם... ת. זה לא חתמנו. זו פעם ראשונה שאני שומעת על דבר כזה. חוץ מטבלה לא ראיתי כלום" (עמ' 25 לפרוטוקול, שורות 14-19). וכן: "ש. זאת אומרת שלפי מה שאת אומרת היא כן הייתה יכולה לקבל את כספה בחזרה את הכל? ת. בסדר, אבל אני לא חתמתי, אני לא מסכימה עם זה. בגלל זה ההסכם הזה לא חתמו עליו" (עמ' 27 לפרוטוקול, שורות 8-9). סוף דבר 19. נוכח כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת. הנתבעות ישלמו לתובעת סך של 66,049 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בשיעור של 4% כמוסכם בסעיף 4 להסכם, מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל. עוד ישלמו הנתבעות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 7,000 ₪. 2,500 ₪ שהפקידו הנתבעות יועברו לתובעת. יתרת הסכומים האמורים תשולם בתוך 30 יום. חוזההלוואה