שכר טרחת עורך דין מקרקעין

כמה עולה עורך דין מקרקעין ? מומלץ לקרוא את הקטע להלן אשר נבחר מפסיקת הערכאות השיפוטיות בנושא שכר טרחת עורך דין מקרקעין: א. התביעה ובעלי הדין בפני תביעה לתשלום פיצויים בגין הפרת הסכם שכר טרחה, שהגיש התובע, עורך דין שעיקר עיסוקו בתחום המקרקעין נגד הנתבע, מי שהיה לקוחו של התובע והתחייב כלפיו בתשלום שכר טרחה, בגין שירותיו. ב. עיקר טענות התובע 1. הנתבע היה בעליו של נכס מקרקעין המהווה חלק מחלקה 40 בגוש 6414 (להלן: "המקרקעין"). 2. הנתבע התקשה במימוש זכויותיו במקרקעין הן בשל חוסר נכונותם של יתר בעלי המקרקעין לשתפו בפרויקט בניה והן של רתיעתם של שמאים לעבוד בעבורו. 3. ביום 20.5.92 נחתם בין בעלי הדין הסכם שכר טרחה (להלן: "הסכם שכ"ט") וזאת לאחר שהתובע הבהיר לנתבע כי הוא מתנה את קבלת הטיפול המשפטי על ידו בכך שהתובע יבצע את הטיפול המשפטי במלואו. 4. על פי הסכם שכר שכ"ט התחייב הנתבע לשלם לתובע שכר טרחה בשיעור של 2% בצירוף מע"מ משוויין המלא של כל הדירות בבנין שייבנו על המגרש שיוקצה לנתבע. 5. התובע החל לייצג את הנתבע וטיפל בהליכי התכנון, בדיקת אפשרויות מימון מול בנקים והבאת הנתבע לידי מצב לפיו הוקצתה לו הקרקע המיטבית ביותר שיכול היה לצפות לקבלה (להלן: "המגרש"). 6. התובע מוסיף וטוען כי ביום 24.3.05 הופתע לקבל מכתב מבא כוחו של הנתבע, עו"ד טילינגר לפיו הנתבע מעוניין להפסיק את ההתקשרות עם התובע ובקשה להודיע מהו השכר המגיע לתובע "בגין פעולותיו בעניין עד כה" (להלן: "מכתב הביטול"). 7. התובע השיב על מכתב הביטול וטען כי הוא עומד על המשך הטיפול בפרויקט כפי שהוסכם וכי ככל שהנתבע מסרב למלא אחר התחייבותו, דורש התובע את מלוא השכר הנקוב בהסכם שכ"ט בסך 112,320 דולר. 8. להלן טען התובע כי במכתבו הנוסף לתובע מיום 11.4.05 טען ב"כ הנתבע בין היתר כי השירותים שנתן התובע לנתבע "היו בהיקף מצומצם ביותר וגם לא ניתנו לשביעות רצונו". 9. התובע טוען כי בנסיבות העניין על הנתבע לשלם לתובע את מלוא שכר טרחתו והוצאותיו הן מכח הסכם שכ"ט והן מדיני עשיית עושר ולא במשפט. 10. התובע טוען כי בהינתן שעל פי התב"ע שאושרה נבנו בעבור הנתבע 12 יחידות דיור ששווייה הממוצע של כל אחת מהן עולה לכדי 2,700,000 ₪, זכאי התובע לפיצויים בגין הפרת הסכם והרווח שנמנע ממנו - בסכום של 648,000 ₪ בצירוף מע"מ אך בעקבות הפחתת ההוצאות "שנחסכו" בעקבות הפסקת הטיפול המשפטי בעל כורחו של התובע עומד שיעור הרווח הנמנע ממנו על סך 432,000 ₪ בצירוף מע"מ. 11. לחילופין בלבד עתר התובע לחייב את הנתבע לשלם לתובע שכר ראוי בסך 250,000 ₪ וכן הוצאות סך 10,000 ₪. ג. עיקר טענות הנתבע 1. בכתב ההגנה שהגיש הכחיש הנתבע את מרבית טענות התובע וכפר בזכותו לגבות ממנו פיצויים בגין הפרת הסכם שכ"ט או שכר ראוי בסכום כלשהוא. 2. הנתבע טען כי קודם לחתימת הסכם שכ"ט ניסח התובע טיוטה שונה שבגידרה ביקש התובע בין היתר להבטיח את טיפולו היחידי והמלא תוך איסור על הנתבע להעביר את הטיפול לעורך דין אחר (להלן: "הטיוטה") וכי הנתבע סירב לחתום על הטיוטה. הנתבע טוען כי מכח הוראות הדין, חופשי הוא לסיים את הייצוג של התובע (השליחות) בכל עת שירצה. 3. הנתבע הכחיש מחוסר ידיעה את הטענה לפיה התובע טיפול בעבורו "באפשרות מימון מול בנקים" והכחיש כי קיבל את המגרש המיטבי ביותר מבחינתו. 4. הנתבע כפר בטענת התובע לפיה זה הופתע מהפסקת שירותיו בהעדר כל תלונות מצד הנתבע וטען כי עיקר תלונותיו כלפי התובע היו בהיבט האישי האנושי וכי התובע עלב בנתבע והשפילו בהזדמנויות רבות. 5. בנפרד ובמובחן טען הנתבע כי התובע חרג מהרשאתו בכך שבניגוד לדרישת הנתבע העביר לשמאי קציר סך 3,212 ₪ הגם שהשמאי האמור לא תמך בהקצאת המגרש לנתבע בתחום חלקה 40 (להלן: "החריגה מהרשאה"). 6. הנתבע הוסיף וטען כי מכח הסכם שכ"ט לא מגיע לתובע שכ"ט אלא בגין שירותים שסיפק לנתבע בפועל וכי התובע לא טען כי סיפק לנתבע בפועל שירותים מאלו המפורטים בהסכם שכ"ט למעט הגשת התנגדות לוועדה המקומית לתכנון ובניה וערר בפני הועדה המחוזית לתכנון ובניה. 7. הנתבע טען כי טענת התובע לזכות בשכ"ט בכל הקשור למכר דירות בפרויקט הינה תמוהה וטורדנית בשים לב לעובדה כי התובע לא טען כי ייצג את הנתבע במכירת דירה כלשהיא, מה גם שאף דירה לא נמכרה קודם לשנת 2006. 8. הנתבע טען כי לא הפר כל חיוב המוטל עליו מכח הסכם שכ"ט ומשכך לא ברור על מה משתית התובע את זכותו לפיצויים. 9. הנתבע כפר בזכותו של התובע לגבות ממנו שכר ראוי והוצאות. 10. הנתבע הכחיש את פרטי חישוב שכ"ט של התובע כמפורט בכתב התביעה וטען כי שוויה הממוצע של כל דירה הוא 2,343,000 ₪. ד. המחלוקת הפלוגתאות העיקריות הצריכות להכרעה בתובענה זו הינן כדלקמן: 1. פרשנותו ותחום פרישתו של הסכם שכ"ט ונפקות הביטול. 2. נפקותה ומעמדה המשפטי של הטיוטה. 3. האם היה הנתבע בנסיבות העניין רשאי לבטל את הסכם שכ"ט. 4. דיון ברכיבי הפיצוי והוכחתו. ה. דיון וממצאים 1. הסכם שכ"ט 1.1 עיון בהסכם שכר הטרחה מלמד כי התובע התחייב ליתן לנתבע, וזה התחייב לשלם לתובע שכר טרחה גלובלי בעבור מכלול השירותים המשפטיים הכרוכים בהשבחת המגרש משלב אישור התוכניות, עבור הכנת הסכם קומבינציה או הסכם בניה, טיפול בסוגיית המיסוי וכלה בעריכת חוזים למכירת דירות לרוכשים - הסכם שכ"ט לא הוגבל בזמן, ותוקפו לא הותלה בתנאים כלשהם. 1.2 התחייבותו של הנתבע בתשלום שכר הטרחה לתובע משתרעת גם לגבי דירות שלא תימכרנה בתום 24 חודש ממועד גמר הבניה. הנתבע חתם על הסכם שכ"ט והתחייב לפעול על פיו ללא כל סייג. 1.3 התובע טען בעדותו כי לא היה מקבל על עצמו את ייצוג הנתבע לליווי ויעוץ משפטי להליכים מקדמיים בלבד וכך הודיע לנתבע קודם לחתימה על הסכם שכ"ט (סעיפים 23, 22 עמ' 9 שורות 10-11; עמ' 11 שורות 20-21). בתשובה לשאלה, מדוע פירט בהסכם שכר הטרחה את פרטי שלבי השירות המקצועי טען התובע: "לקוח רוצה לדעת שלאחר מכן לא נבקש ממנו כספים נוספים בגין כל טיפול בנפרד ולכן הוא דורש לכתוב מה כולל הטיפול" (עמ' 8 שורות 26-27; עמ' 12 שורות 1-6). 1.4 הנתבע לעומת זאת טען בסעיפים 3, 2 לתצהירו כי הסכם שכ"ט התייחס לשירותים משפטיים "שיכול שהתובע יעניק לו" וכי מכח ההסכם לא מגיע לתובע שכ"ט אלא בגין שירותים שהתובע סיפק לו בפועל (סעיף 6 לתצהיר הנתבע). עם זאת בתשובה לשאלה: "איך חשבת לשלם את שכר הטרחה ואיך קבעו איתך את שכר הטרחה". השיב הנתבע: "כוונתי היתה להמשיך איתך מהתחלה ועד הסוף ולשלם לפי החוזה שבינינו אבל היות ובגלל התנהגותו והתנהלותו של עו"ד פרידמן ונוקשותו לא יכולתי להמשיך ולעבוד איתו בשום אופן" (עמ' 19 שורות 22-24). 1.5 על יסוד גירסאות אלו הגעתי לידי מסקנה כי בעלי הדין שהתקשרו בהסכם שכ"ט, שיוו לנגד עיניהם כי התובע מחוייב במתן מכלול השירותים שפורטו בהסכם כנגד תשלום שכ"ט מוסכם וכולל, והנתבע התחייב לשלם בעבור מכלול השירותים כנגד שכ"ט והכל ללא שנקבע שכר טרחה פרטני בגין שלב או פעולה משפטית כזו או אחרת. דוגמא לסוג כזה של התקשרות הינו חוזה פאושלי המקובל יותר בתחום הבניה ואשר מתבטא בקביעת תמורה כוללת לכלל השירותים ללא קביעת מחיר לגבי שירות או שלב פרטני זה או אחר (השוו: ע"א 616/04 עמותת מורים בונים בלוש ואח' נ. דו-בר (1983) חברה לעבודות בניה בע"מ. 2. נפקותה ומעמדה המשפטי של הטיוטה 2.1 הנתבע טען בסעיף 3 לתצהירו כי קודם לחתימת הסכם שכ"ט, ניסח התובע טיוטה שונה בה נכללו בין היתר סעיפים שנועדו לשמר את זכותו של התובע לטפל בפרויקט מתחילתו ועד סיומו. לרבות התניות לפיהן שכנגד הסכמתו של התובע להעברת השיפוט המשפטי לפרקליט אחר יובטח שכר טרחתו של התובע הן לגבי הסכום שאינו שנוי במחלוקת והן, במקרה של מחלוקת - יכריע בעניין בורר (להלן: "התניות"). עיינתי בטיוטה (נ/1) ונחה דעתי כי נכללו בה סעיפים כאמור. 2.2 הנתבע הוסיף וטען בתצהירו כי כתוצאה מסירובו לקבל על עצמו את התניות האמורות לא בא זיכרן בהסכם שכר הטרחה. 2.3 התובע לעומת זאת טען כי הטיוטה אינה מהווה גירסה ראשונה של הסכם שכ"ט אלא על נוסח שונה שיצא ממחשב אחר לחלוטין (סעיף 18 לתצהיר התובע ועדותו בעמ' 7 שורות 26-27). 2.4 אקדים ואומר כי גירסתו של התובע בעניין זה אינה מקובלת עלי ונפלאה ממני טענתו כי עורכי דין אחרים ממשרדו הם כנראה ערכו את הטיוטה (שם שורות 28-29) מה גם שעורכי הדין האחרים לא זומנו לעדות, אולם גם אם אצא מנקודת ההנחה, שהטיוטה יצאה תחת ידיו של התובע ואפילו היוותה בסיס למשא ומתן שקיים עם הנתבע, הרי עסקינן במסמך שאינו חתום כיוון שלא התקבל על דעתו של הנתבע, ומשכך לא נתקיימו בטיוטה יסודות גמירת הדעת והמסוימות שהן נשמת אפו של הסכם המחייב את המתקשרים בו (ראו סעיף 5 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") וכן השוו: ע"א (ת"א) 10619-08-11 פארק תעשיות אלמוג נ. טמפו משקאות בע"מ ( ולקט האסמכתאות שם). 2.5 בסעיף 5(א) לטיוטה הבהיר התובע את עמדתו לפיה: "מוסכם בינינו כי אנו נטפל בפרויקט עד לסיומו. מוסכם כי לא תעבירו לעורך דין אחר את הטיפול בפרויקט כולו או חלקו אלא אם ניתן הסכמתנו לכך מראש ובכתב". אין חולק כי הוראה מפורטת כגון זו נפקדה מהסכם שכר הטרחה, וב"כ הנתבע טען כי די בכך כדי לקבוע כי הנתבע היה רשאי לסיים את יצוגו על ידי התובע (השליחות) בכל עת. 2.6 אין בידי להסכים לטענה מפליגה זו לפחות בהקשר אליו מכוון הנתבע דהיינו כי העדר התנאה בהסכם פירושה כי התובע ויתר על זכותו לבצע את מכלול העבודה המשפטית ולזכות במלוא שכרו. אתייחס לנפקות הודעת הביטול ומניעיה בהמשך הדרך. 3. האם היה הנתבע רשאי לבטל את הסכם שכ"ט 3.1 באין חולק כי הנתבע שיגר לתובע את מכתב הביטול, אתייחס להלן לגירסת הנתבע בהקשר לנימוקיו לביטול הסכם שכ"ט. 3.2 בסעיף 4א לתצהיריו הודה הנתבע כי לא העלה כלפי התובע טענות רשלנות (פיסקה (א)) אך הוסיף כי התובע העליב אותו והשפיל אותו בהזדמנויות רבות וכי "לא ראינו תמיד את העניינים עין בעין". גירסת הנתבע בדבר "העלבות והשפלות" נטענה בכתב ההגנה שהגיש, חרף זאת לא מצא התובע לנכון להתייחס לטענות אלו ולא הגיש כתב תשובה; הנתבע טען איפוא כי יש לראות את גירסתו בסוגיה זו כבלתי מוכחשת. במסגרת שאלון שהציג התובע לנתבע נשאל האחרון בין היתר מדוע החליט להפסיק לעבוד עם התובע והשיב: "ראה המפורט בסעיף 8 לכתב ההגנה" (השאלון ותצהיר התשובה לו סומנו ת/1). 3.3 התובע לא עומת כלל ועיקר במהלך חקירתו הנגדית עם גירסת הנתבע לפיה התובע הרבה להעליבו ולהשפילו. 3.4 הנתבע לעומת זאת, נחקר בסוגיה זו וטען כי התקשה לדבר עם התובע. הגם שהנתבע הודה כי לא נתקל מעולם בסירוב מצד התובע לקיים עימו פגישות הוא הגדיר את התובע: "אדם מחוספס מאד ואני לא סובל דברים כאלה" (עמ' 20 שורות 1-4). הנתבע העיד כי: "פעם אחת צעק התובע ואמר לו לשתוק" (שם, שורות 7-12 - ההדגשה שלי-מ.ב.ח). 3.5 הגם שמבחינת סדרי דין נאותים ניתן היה לצפות כי התובע יגיש כתב תשובה שבגדרו ינקוט עמדה לגבי טענות אלו, הרי שהדיון בסוגיה זו לא הוחמץ, ובדיעבד הסתבר כי גירסת הנתבע הינה למיצער מוגזמת ובלתי מדויקת. 3.6 בהמשך עדותו הודה הנתבע כי לא הודיע לתובע מבעוד מועד כי אינו מרוצה ובדעתו להפסיק את שירותי התובע (עמ' 21 שורות 7-8). יתר על כן, לא נטען בפני ולא הוכח כי האירוע הבדיד עליו העיד הנתבע אירע בסמיכות זמנים למועד משלוח מכתב הביטול. 3.7 טענתו הנוספת של הנתבע לעניין החריגה מהרשאה במתן השיק לשמאי, הסתברה כמופרכת שכן לא זו בלבד שהוכח כי בניגוד לגירסתו, הנתבע נתן לתובע הוראות בכתב למסירת השיק וזאת במכתבו לתובע מיום 13.9.02 (ת/3) הרי שבמכתב האמור לא נכללה כל התנאה שהיא בדבר מסירת השיק לשמאי (עמ' 16 שורות 20-30 ועמ' 17 שורות 1-6). 3.8 הגם שהנתבע לא העלה בכתב הגנתו ובתצהיר עדותו טענה מפורשת באשר לאיכות שירותיו המקצועיים של התובע. הרי שבמהלך חקירתו הנגדית ביטא הנתבע מעין חוסר שביעות רצון מן המגרש שהוקצה לו במסגרת פעולותיו של התובע וטען כי ביקש מן התובע שהמגרש שיוקצה לו יהיה בתחום חלקה 40 בעוד שבפועל נאלץ להתפשר במובן זה שהמגרש מצוי בתחום שלוש חלקות (עמ' 17 שורות 8-16). 3.9 בסופו של יום נמצא כי גירסתו של הנתבע בסוגיה זו אינה מדויקת בלשון המעטה שכן הוא הודה שהמגרש שהוקצה לו נמצא ברובו בחלקה 40 (עמ' 18 שורות 1-7). יתר על כן הנתבע לא טען וממילא לא הוכיח כי הדירות שעלו בחלקו ואמורות להיבנות על המגרש נופלות בערכן מן הדירות שנבנו כולן על חלקה 40. 3.10 עד כאן עסקינן בהיבט הישיר הנוגע לטענות שהעלה הנתבע כלפי התובע, מכאן ואילך אתייחס לראיות שבפני בכל הנוגע למניעים שעמדו ביסוד מכתב הביטול ולעיתוי בו בחר הנתבע לשגרו. הנתבע הודה בחקירתו כי הודיע לתובע על רצונו להפסיק את המשך ייצוגו רק לאחר חתימת הסכם הקומבינציה (עמ' 14 שורות 25-27) וכי יוצג בעריכת הסכם הקומבינציה על ידי פרופ' רון שפירא עימו סיכם על תשלום שכר טרחה בשיעור של מחצית האחוז לגבי 4 דירות בלבד מתוך כלל 12 הדירות שעלו בחלקו (עמ' 15 שורות 6-13). 3.11 אין צורך להכביר מילים על כך שהעיתוי בו בחר הנתבע להפסיק את שירותי התובע מצוי בשלב מתקדם ביותר על ציר הפעולות המשפטיות לגביהם התחייב התובע בעוד ששכר הטרחה עליו סיכם עו"ד שפירא מהווה אך שבריר מזה שאותו התחייב לשלם לתובע. ב"כ הנתבע ביקש בסיכומיו ליטול את העוקץ מן הנפקות הברורה הנובעת מעובדה זו, בטענו כי החלפת התובע בעו"ד שפירא נעשתה "כיוון שלנתבע היה נעים ומתאים לנהל עמו דו שיח" (עמ' 6 פיסקה ב' לסיכומי הנתבע); לא מצאתי כל תימוכין לטענה זו בגירסת הנתבע לא כל שכן בראיותיו. 3.12 הגם שיחסי האמון האישי והמקצועי שבין עורך דין ללקוחו מהווים נדבך מרכזי בעצם ההתקשרות ביניהם והתמשכותה הרי שהראיות שבפני מפרנסות ממצא לפיו טענותיו "האישיות" הקונקרטיות של הנתבע כלפי התובע, מקצתן אינן חורגות מזוטי דברים ומקצתן לא הוכחו בעוד שהמניע שעמד ביסוד ביטול ההסכם על ידי הנתבע והפסקת השירותים והעיתוי בו בחר מדברים בעד עצמם ומבססים מסקנה לפיה המניע העיקרי אם לא הבלעדי שעמד לנגד עיני הנתבע בהפסקת שירותי התובע היה רצונו לחסוך בתשלום שכר הטרחה בעבור השבחת המגרש להבדיל משבר ביחסי האמון. 4. הפיצוי הנתבע והוכחתו 4.1 התובע טען כזכור כי יש לפסוק לו פיצויים בגין הפרת ההסכם והרווח שנמנע ממנו בהתבסס על שוויין המצרפי של 12 יחידות הדיור שעלו בחלקו של הנתבע וטען כי השווי הממוצע של כל יחידה בפרויקט עומד על סך 2,700,000 ₪ לכל הפחות (סעיף 63 לתצהיר התובע). 4.2 הנתבע לעומת זאת טען בסעיף 11(א) לכתב ההגנה כי שווייה הממוצע של כל דירה עומד על סך 2,343.000 ₪. בפתח הדיון טען ב"כ הנתבע כי בהעדר חוות דעת של מומחה אין לשעות לקביעתו הסתמית של התובע בדבר "שווייה הממוצע של דירה בפרויקט" (עמ' 6 לפרוטוקול). בהחלטתי בעמ' 7 לפרוטוקול פסקתי בין היתר כי נטל הראיה מוטל על התובע גם בעניין זה (שורות 10-11). 4.3 הגעתי למסקנה כי הגם שלא עלה בידי התובע לבסס את סכום השווי, הרי שהתובע רשאי ליהנות מהודאתו של הנתבע לעניין השווי הממוצע של דירה. 4.4 התובע ניסה להשיג על נכונות גירסתו של הנתבע בדבר השווי (עמ' 15 שורות 16-31 ובעמ' 16) תוך שביקש לחלץ מפי הנתבע הודאה בדבר שווי ממוצע גדול יותר אולם לנוכח תשובותיו של הנתבע אשר המכנה המשותף שלהן "אי ידיעה", לא עלה בידי התובע לבסס קביעה לפיה השווי הממוצע של כל דירה עולה על הסכום בו הודה הנתבע. 4.5 אין חולק כי על פי הסם שכר הטרחה, זכאי התובע לשכר בשיעור של 2% מהשווי הכולל של 12 הדירות שעלו בחלקו של הנתבע מכח התב"ע שנספחה לכתב התביעה (נספח מ"ח לתצהיר התובע). הנתבע עצמו העיד כי מתוקף הסכם הקומבינציה "היו לו זכויות לבניית 12 יחידות דיור" (עמ' 15 שורות 12-13). 4.6 בניסיון להפקיע את זכותו של התובע לגבות את שכר טרחתו המתבססת על שווי הדירות טען הנתבע בסעיף 11(ב) לכתב ההגנה כי אף דירה לא נמכרה קודם לשנת 2006, אך לא מצאתי כל רבותא בעובדה זו, שכן בסעיף 3(ב) להסכם שכ"ט נקבע: "יחידה בפרויקט שלא תימכר בתום 24 חודשים ממועד גמר הבניה, ישולם לנו על ידכם שכ"ט משווי השוק הריאלי של אותה יחידה (כולל מע"מ) בצירוף מע"מ כחוק". 4.7 מעבר לדרוש אוסיף כי כנגד טענתו של הנתבע בסעיף 11(ג) לכתב ההגנה לפיה התובע כלל לא התיימר לטעון כי ביצע איזה מן שירותים שפורטו בהסכם שכר הטרחה טען התובע כי החל במתן שירותיו עוד קודם לחתימת הסכם שכ"ט ופירט בסעיפים 23-54 לתצהירו והביא מרשים וממצה של פעולותיו המשפטיות בעבור הנתבע. גם בחקירתו הנגדית עמד התובע על היקף העבודה הרב לו נדרש בין היתר לצורך הכנת חוות דעת בסוגיית מס (עמ' 13 שורות 3-7) והטיפול הדרוש להקצאת המגרש לנתבע בתחום חלקה 40 (שם, שורות 16-18). 4.8 התובע אף נתן בעדותו ביטוי לנכונותו להתחיל ולסיים את עבודתו המקצועית ללא הגבלת זמן בהעידו: "דיברנו על פרויקט, לא דיברנו על עזיבה, לא בשלב ההתחלתי אלא עד הסוף גם אם הפרויקט יימשך 25 שנה וכך נעשה" (שם, שורות 21-23). 5. מסקנות ביניים 5.1 הוכח להנחת דעתי כי הסכם שכ"ט הינו הסכם למתן מכלול שירותים משפטיים עבור הנתבע שתחילתם בהליכי התכנון, הקצאת המגרש ומיצוי יכולת התכנון עובר להכנת הסכם למימוש זכויותיו של הנתבע במגרש באמצעות עיסקת קומבינציה ועד למכירת הדירות העולות בחלקו של הנתבע. 5.2 זכויותיהם וחובותיהם ההדדיות של בעלי הדין נבחנות ונחתכות על יסוד ההסכם האמור ואין בטיוטה כדי לגרוע מתוקפן של זכויות וחובות אלו. 5.3 חומר הראיות שבפני מלמד כי הנתבע ביטל את הסכם שכ"ט ללא הצדקה ובהשראת מניעים נפסדים מבחינה נורמטיבית קרי רצונו להשתחרר מהסכם שחייב אותו בתשלום שכר גבוה יחסית. 5.4 הסכם שכ"ט הבטיח לתובע שכר מוגדר כל עוד הוא נכון ומוכן להתמיד במתן השירותים להם התחייב ולא נסתרה בפני גירסת התובע כי הוא היה מוכן להמשיך במתן השירותים עד גמירא. 6. החוק והפסיקה 6.1 על פי הממצאים שקבעתי, ביטל הנתבע את הסכם שכ"ט באורח חד צדדי ובנסיבות שאינן מתיישבות עם הוראת סעיף 39 לחוק החוזים לפיו: "בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה". ביטול כגון זה עולה כדי הפרת הסכם. 6.2 בסעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א-1970 (להלן: "חוק התרופות" נקבע: "הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההסכם". בסעיף 1 לחוק התרופות הוגדר "נזק" לרבות מניעת רווח. 6.3 עורך דין המתקשר עם לקוחו בהסכם לייצוג משפטי אשר תשלומי שכר הטרחה המותנה בו הינו תלוי מימוש הזכויות של הלקוח בקרקע והשבחתם עד כדי בניית דירות ומכירתן, הינו בבחינת השולח לחמו על פני המים בתקווה כי ברבות הימים ימצאהו. בנסיבות אלו, נותנת הדעת כי ביטול חד צדדי של הסכם ההתקשרות, היזום על ידי הלקוח חייב לעמוד באמות המידה הקפדניות של תום לב המוקנית בסעיף 39 לחוק החוזים, שאם לא כן, ייחשב הנתבע כמפר ההסכם וילכד ברשתה של הוראת סעיף 10 לחוק התרופות. 6.4 עמדה זו הינה פועל יוצא של רבדים בהתפתחות הפסיקה שראשיתה ב-ע"א 136/92 ביניש עדיאל עו"ד נ. דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ ( - להלן: "פרשת ביניש") שם נקבע: "בהתקשרות שבין עורך דין ללקוח, ככל שמדובר בשכרו של עורך דין, אם לא הוסכם אחרת, יש לקרוא תנאי מכללא ולפיו רשאי הלקוח לנתק את הקשר עם עורך הדין ולחדול להיזקק לשירותיו בכל עת, אפילו טרם הושלמה העיסקה שבקשר אליה נתבקשו שירותיו, ובתנאי שיובטח שכר ראוי עבור השירות שכבר ניתן. בכך יש כדי ליצור את האיזון הראוי שבין זכות הלקוח לייצוג תוך שמירה על יחסי אמון מלאים בינו לבין פרקליטו לבין זכותו הלגיטימית של עורך הדין לקבל שכר בגין טרחתו". 6.5 אבן דרך נוספת בגיבוש ההלכה באשר להיבט הנורמטיבי האופף את הפסקת ההתקשרות והתוצאות הנלוות לכך, הונחה ב-ע"א 8854/06 חיים קורפו ואהרון ברוכין עו"ד נ. סובוצקי ואח' (-להלן: "פרשת קורפו"), שם הבהיר בית המשפט את עמדתו לגבי פרשת ביניש בקובעו: "דעתנו היא כי אין לקרוא דברים אלו באופן שיאפשר לרוקן מתוכן את חובתם של מתקשרים בחוזה לקבלת שירותים משפטיים מעורך דין לנהוג בתום לב". 6.6 כזכור קבעתי כי ביטול הסכם שכר טרחה על ידי הנתבע נעשה שלא בתום לב ובנסיבות העולות כדי הפרתו. בתיתו דעתי למצב דברים זה קבע בית המשפט בפרשת קורפו: "כפי שעולה מקביעות בית משפט קמא, הפסקת ההתקשרות לא בוצעה בשל אי שביעות רצון של המשיבים מעבודתם של המערערים; לפיכך, אין לקבוע כי יסוד האמון אותו ביקשה הלכת ביניש עדיאל לשמר - אבד...דעתנו היא כי כל עוד לא מועלות על ידי הלקוח טענות המבוססות עובדתית כי הוא אינו שבע רצון מהטיפול המקצועי הניתן לו על ידי עורך דינו וכל עוד המטרה למענה שכר את עורך דינו עדיין קיימת, לא יוכל אותו לקוח להשתחרר מן ההסכם באופן חד צדדי מבלי שיחוייב בפיצוי צפיה אלא אם כן יוכיח כי לולא השתחררות זו, לא יכול היה באמצעים סבירים להגשים את אותה מטרה" (פיסקה 20 לפסק הדין) (ההדגשה שלי-מ.ב.ח). 6.7 לא מצאתי כל תימוכין לטענת הנתבע בסיכומיו לפיה על פי העובדות שעמדו לדיון בפרשת קורפו נקבע בהסכם שבין עורכי הדין קורפו ללקוחו תניית בלעדיות ו/או איסור בדבר העברת היצוג המשפטי לאחר. לעומת זאת מצאתי כי תשובתם של עורכי הדין בפרשת קורפו ללקוח לפיה אין הם מתכוונים לכפות עליו את שירותיהם המשפטיים (פיסקה 6 לפסק הדין בפרשת קורפו) דומה בעיקרה לעמדה שנקט התובע במכתבו לנתבע מיום 27.3.05 (נספח ד' לכתב התביעה). 6.8 יתר על כן, בפרשת קורפו נקט בית המשפט עמדה ברורה באשר למניע כגון זה שעמד לנגד עיני הנתבע בתובענה בה עסקינן בציינו; "אין אנו סבורים כי אינטרס הקטנת עלויות מצידן של המשיבים, ככל שהיה אינטרס כזה, יכול לשמש צידוק להפסקת ההתקשרות מטעמם ולהעניק להם פטור מתשלומי פיצויי ציפייה" (פיסקה 16 לפסק הדין). על אובניה של פרשת קורפו נפסקו פסקי דין נוספים ובכלל זה, פסק הדין שניתן בתיק אז' (מחוזי ת"א) 2713-06 יחיאל, דרנס, קורן ושות' עורכי דין נ' מגדלי בארי שלמה המלך בע"מ שם התייחס בית המשפט בלשון חד משמעית ואף חריפה לסוגיית הפסקת השירות המקצועי על ידי הלקוח בנסביבות הדומות לאלו שבפני, בקובעו: "נותן השירותים המשפטיים אינו נתון לגחמת ליבו של המזמין ואינו צריך לדאוג לשאת חן וחסד לפניו מדי יום ביומו, שמא יפטרנו. אין עסקינין בזכות הדירה המתפרנסת מרגע לרגע, ואשר ניתן לבטלה בכל עת, לפי רצונו של מעניק הרשות. הסכם שכר הטרחה אמנם איננו כתובה אך עדיין אין הלקוח יכול להשליך את פרקליטו ברגע שימצא לעצמו הצעה מפתה יותר, בדמות פרקליט הגובה שכר טרחה נמוך יותר". 6.9 להסרת כל ספק, ההלכה שנפסקה בפרשת קורפו כמו גם בפסקי הדין הנסמכים עליה, אינם מאיינים את העיקרון שנקבע בפרשת ביניש ולפיה הלקוח זכאי לבטל בכל עת את התקשרותו עם עורך הדין; הרציונאל המובנה בפרשת קורפו ודומיה מתבטא למעשה בקביעת "תג מחיר" מקום בו הפסקת ההתקשרות נגועה בחוסר תום לב ו/או עולה כדי כדי הפרת הסכם. 7. חישוב סכום הפיצויים 7.1 "הרווח הגולמי" שהיה צפוי לתובע לו בוצע הסכם שכר הטרחה עד גמירא נגזר מהכפלת שכר הטרחה בשיעור של 2% בסכום המצרפי של שווי 12 יחידות הדיור, סך 28,116,000 ₪ דהיינו שכ"ט בסכום של 562,320 ₪ ובתוספת מע"מ. התובע העמיד את סכום תביעתו על סך של 432,000 ₪ בצירוף מע"מ בנמקו זאת: "בהפחתת ההוצאות אשר 'נחסכו' בשל הפסקת הטיפול בעל כורחו" (סעיף 11 לכתב התביעה). 7.2 סבורני כי בכך, ניטרל התובע כל טענה שיש בידי הנתבע לפיה התובע לא השלים את שירותיו וזאת בשל ביטול ההסכם. 7.3 מעבר לדרוש אוסיף כי בהקטנה בלתי זניחה של סכום שכר הטרחה אשר התובע היה זכאי לו מכח ההסכם גלומה אולי גם הנחה סמויה (ומוצדקת לטעמי) לפיה יש להבחין לצורך הערכת סכום פיצויי הציפייה בין שכר המשולם בגין עבודה שבוצעה בפועל מזה ובין פיצוי המשולם רק בעבור עצם הנכונות לבצע את העבודה בעיקר מקום בו עסקינן במתן שירותים משפטיים אשר כידוע "תשומות היצור" הגלומות בהם הינן נמוכות יחסית. 8. הכרעה 8.1 אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבע לשלם לתובע פיצויים בסך של 432,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. לסכום זה, יווספו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. 8.2 לאור התוצאה אליה הגעתי, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע בנוסף את אגרת התביעה וכן שכר טרחת עורך דין בסכום של 20,000 ₪. שכר טרחהמקרקעיןשכר טרחת עורך דיןקרקעותעורך דין