להלן פסק דין בנושא הודעת צד ד: פסק - דין 1. לפני בקשה לסילוק הודעת צד ד' שהוגשה על ידי המשיב מס' 1 (המוסד לביטוח לאומי) כנגד המבקשת (שירותי בריאות כללית) (להלן - "הכללית"). (בש"א 3020/07). 2. השתלשלות העניינים א. המשיב מס' 1 (להלן - "התובע") הגיש לבית משפט זה את התובענה שבת"א 200/03. בתביעתו טען התובע כי עבד אצל המשיבה מס' 2, שהינה שותפות שיחידיה הינם המשיבים 3 ו-4. במועד הרלוונטי לתביעה, כך נטען, הזמין המשיב מס' 6 (הבעלים של לול עופות העוסק בגידול עופות) את שירותיהם של מעבידיו של התובע. ב. התובע טען כי ביום 11.6.02, בעת שעבד אצל מעבידיו הנ"ל בלול העופות שבבעלותו של המשיב מס' 6, קיבל מכת חשמל ונפגע בגופו בנסיבות שפורטו בכתב התביעה (להלן - "התאונה"). ג. בכתב התביעה נטען כי בשל הפגיעה שנפגע התובע בתאונה האמורה הוא איבד את הכרתו ואושפז בבית החולים נהריה כשהוא מחוסר הכרה. ביום 8.10.02 הועבר התובע להמשך טיפול בבית החולים הסיעודי "נוף הגפן" בחיפה. בעקבות החמרה במצבו הועבר התובע ביום 21.11.02 לבית החולים "רמב"ם" בחיפה. לאחר שחלה הטבה מסויימת במצבו הועבר התובע ביום 1.2.02 לבית החולים "אלישע" שם הוא מאושפז עד היום כשהוא מחוסר הכרה. בכתב התביעה, נטען כי התובע שרוי בתרדמת והוא זקוק להשגחה, טיפול ועזרה סיעודית לאורך כל שעות היממה. ד. על שום כך הגיש התובע את התביעה שבתיק אזרחי 200/03 שבה עתר לחייב את המשיבים (הנתבעים בתביעה) לשלם לו פיצויים בגין הנזקים שנגרמו וייגרמו לו בעתיד. ה. התביעה הוגשה גם נגד המשיבה מס' 5 (להלן - "הראל"), שהיא חברת ביטוח שהיתה המבטחת של המשיבים 3-1, וכנגד המשיבה מס' 7 (להלן - "איילון"), חברת ביטוח שהיתה המבטחת של המשיב מס' 6. ו. הן הראל והן איילון הגישו הודעות צד ג' כנגד המשיב דכאן, המוסד לביטוח לאומי (להלן - "המל"ל"). ז. בבש"א 5807/05 עתר המל"ל לסילוק הודעות צד ג' הנ"ל על הסף. בקשתו נדחתה על ידי בהחלטתי מיום 12/6/2006. בעקבות כך הגיש המל"ל הודעה לצד רביעי כנגד הכללית. 3. ההודעה לצד רביעי א. כדי להבין את מהות טענות המבקשת בבקשה שלפני ראוי לעמוד על ההליך שהתנהל בין הצדדים בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה במסגרת בל 458/03, על הסכם הפשרה שהושג בין הצדדים (היינו, התובע, המוסד לביטוח לאומי והכללית) בהליך האמור, ועל נימוקי ההודעה לצד הרביעי שנשלחה למבקשת. זאת אעשה בשורות שלהלן. ב. התובע הגיש בשעתו תביעה כנגד המוסד לביטוח לאומי בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה (בל 458/03). המוסד לביטוח לאומי הגיש באותו הליך הודעת צד ג' כנגד הכללית. ג. ביום 1.12.04 הגיעו שלושת הצדדים הנ"ל לכלל הסכם פשרה שקיבל במועד האמור תוקף של פסק דין של בית הדין האיזורי לעבודה. בהסכם הפשרה נאמר כדלקמן: "1. שירותי בריאות כללית והמוסד לביטוח לאומי אינם מכירים בדרישת התובע לתשלום בגין האשפוז בתקופה שבין 1.12.02 עד 30.11.04, ביחס לסכומים שמעבר לסכומים ששולמו בפועל עד היום ע"י שרותי בריאות כללית (בהתבסס על הסכומים אשר אינם שנויים במחלוקת השווים לעלות אשפוז התובע במרכז הגריאטרי נוף הגפן). 2. שרותי בריאות כללית מתחייבת לכסות את אשפוזו של התובע בבי"ח אלישע החל מ- 1.12.04 ואילך כשהסכום החודשי יוסדר בהסכמה בין שירותי בריאות כללית לבי"ח אלישע עד ליום 31.12.04 וכי התובע ימשיך להיות מאושפז בבי"ח אלישע וכי לא יעבור למוסד רפואי אחר. 3. בי"ח אלישע מתחייב להמשיך לאשפז את התובע בתנאי אשפוזו דהיום. 4. התובע באמצעות בא כוחו מתחייב לתבוע את ההפרשים שנוצרו בגין התקופה בעבר (1.12.02 עד 30.11.04), במסגרת תביעת הנזיקין המתנהלת בבית המשפט המחוזי חיפה ת.א. 425/03, וכי התחייבות זו הינה במקום התחייבותו של עו"ד ואקים כלפי בי"ח אלישע מיום 23.2.2003. הסכומים בגין הפרשי עלות האשפוז, ככל שיפסקו, יועברו לבי"ח אלישע מיד עם קבלתם. 5. בי"ח אלישע מאשר קבלת סך של 37,200 ₪ ישירות ממשפחת התובע לכיסוי חלק מהוצאות האשפוז בחודשי האשפוז הראשונים בבי"ח אלישע. 6. (...). 7. ד"ר גיורא וינטרשטיין- מנהל בי"ח אלישע, וד"ר חן שפירא- מנהלת רפואית מחוז חיפה של שרותי בריאות כללית מסכימים בחתימתם לתנאי הסכם הפשרה. 8. הסכם פשרה זה מסיים הליך זה בבית הדין. 9. הצדדים מבקשים מבית הדין ליתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה, וכל צד ישא בהוצאותיו". ד. בהודעה לצד רביעי שהגיש המוסד לביטוח לאומי כנגד הכללית טען המל"ל כי בתביעות שבתיק אזרחי 200/03 תבע התובע מן הנתבעים (המודיעים בהודעה לצד שלישי) החזר הוצאות אישפוז בבית חולים "אלישע" בגין התקופה המתחילה ביום 1.12.02 ומסתיימת ביום 30.11.04. זאת, כך נטען, "בהמשך להסכמה שקיבלה תוקף של פס"ד שהושגה בין התובע לבין המודיע - המל"ל, ובינך (היינו, שירותי בריאות כללית. ע.ג.) בתיק בל 458/03 בבית הדין האיזורי לעבודה בחיפה ביום 1.12.04". המוסד לביטוח לאומי טען כי על פי סעיף 2 להסכם הפשרה הנ"ל שקיבל תוקף של פסק דין התחייבה הכללית "לכסות את אשפוזו של התובע בבית חולים אלישע החל מיום 1.12.04 ואילך, ואילו עבור ההפרשים בגין התקופה מיום 1.12.02 ועד ליום 31.12.04 התחייב התובע לתבוע במסגרת תביעת הנזיקין בתיק זה, כאמור בסעיף 4 בהסכם". המל"ל הוסיף וטען כי התובע אכן תבע מן הנתבעים את ההפרשים בגין האשפוז בבית חולים אלישע בגין התקופה שמיום 1.12.02 ועד 31.12.04, "אך דא עקא שהמודיעים (היינו, הנתבעים. ע.ג.) הגישו הודעות צד שלישי נגד המודיע - המל"ל - ובהן הם טוענים כי על המודיע - המל"ל יהיה לשפות אותם בגין כל סכום שיחוייבו לשלם לתובע עבור התקופה הנ"ל (...) מאחר ומדובר בתאונת עבודה, ומאחר והם לא היו צד להסכם הנ"ל בבית הדין!". המל"ל טען כי על הכללית לשפותו ו/או לפצותו בגין כל תשלום שיחוייב בו, אם יחוייב, עבור אשפוז התובע בבית חולים אלישע בתקופה שמיום 1.12.02 ועד 31.12.04, בשל הנימוקים שלהלן: "א. בהתאם לסעיף 89 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה -1995 - ס"ק (א)(3), יינתנו שירותי הריפוי ההחלמה והשיקום הרפואי לנפגע בעבודה, בין השאר, באמצעות גוף שהשר הסמיכו כשירות רפואי! ב. בהתאם לסעיף 91 בחוק (...) הנ"ל היחסים בין המוסד ובין מי שבאמצעותו ניתנות הגימלאות בעין לפי סימן זה, והחובות והזכויות ההדדיות, ייקבעו בהסכם שאישר השר, במידה שלא קבע אותם בתקנות. ג. בהתאם להסכם בין המודיע - המל"ל לבינך מיום 23.6.03 (מחליף הסכם קודם) את הוסמכת כשירות רפואי בהתאם לחוק (...) והסכמת לקבל עליך מתן ריפוי, החלמה ושיקום רפואי לנפגע תאונות עבודה". על שום כך טען המוסד לביטוח לאומי בהודעה ששלח למבקשת כי אם ובמידה ויחוייב בשיפוי הנתבעים כי אז יהיה על הכללית לשפותו בגין התשלומים שיחוייב בהם. 4. טענות המבקשת א. בבקשה שלפני טענה המבקשת כי דין הודעת צד ד' שהוגשה כנגדה להידחות ו/או להימחק על הסף. זאת, בשל העדר סמכות עניינית: לטענתה, לאור הוראת סעיף 54(ב) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשמ"ד - 1994 (להלן - "חוק הבריאות") נעדר בית משפט זה סמכות עניינית לדון בתביעות שבין מבוטח לקופת חולים. ב. המבקשת הוסיפה וטענה כי גם על פי סעיף 391(א)(5) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995 (להלן - "חוק הביטוח הלאומי") נתונה הסמכות הייחודית לדון בתביעות מבוטחים כנגד המל"ל לבית הדין האזורי לעבודה. מכאן שלבית הדין האזורי לעבודה הוקנתה בחוק סמכות ייחודית לדון בסכסוך שבין המוסד לביטוח לאומי לבין הכללית. ג. עוד טענה המבקשת כי: "5. לפיכך, ולאור העובדה כי טענות המוסד לביטוח לאומי כנגד המבקשת מבוססות אך ורק (ההדגשה שלי. ע.ג.) על ההסכם אשר נכרת בין שולח ההודעה (המל"ל. ע.ג.) לבין המבקשת, הרי שברי כי לבית משפט נכבד זה אין סמכות עניינית לדון בהודעה כנגד המבקשת, ושומא עליו להורות על דחיית ההודעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית או להעבירה לבית הדין לעבודה, שהוא בית הדין המוסמך (והמתאים) לדון בתובענה". ד. עוד טענה המבקשת כי על השאלה האם בית משפט אשר לו הסמכות לדון בתביעה העיקרית קונה לו סמכות לדון גם בהודעה לצד השלישי בה מבוקש סעד שאינו מצוי בסמכותו העניינית, כבר ענה בית המשפט העליון בבג"צ 336/99 דלתא להשקעות ולמסחר (קרני שומרון בע"מ) נגד בית המשפט לעניינים מקומיים באריאל ואח', פ"ד נה(3), 246 (להלן - בג"צ דלתא"). שם נקבע כי - "(...) כך, לדוגמה, נפסק כי הוראה בתקנות סדר הדין, המאפשרת לנתבע להגיש לבית המשפט שבו הוא נתבע בקשה על דרך של טען ביניים, אין כוחה עמה לאפשר הגשת בקשה כזאת בעניין החורג מגבולות הסמכות העניינית של בית המשפט לפי חוק בתי המשפט (רע"א 4692/92, 4748 בנק הבניה לישראל בע"מ נ' פרי העמק (שימורים וקפואים) 88 בע"מ, פ"ד מז(1) 653). בהתאם לגישה זאת, נתבע המבקש מבית משפט בישראל סעד כלפי צד שלישי ניצב בפני קושי אם הסעד, או העילה לקבלת הסעד, אינם מסורים לסמכות העניינית של אותו בית משפט". (שם, בעמ' 256). בית המשפט העליון קבע ש"כיוון שכללי הסמכות העניינית של בתי המשפט בישראל נקבעו בחוק, ולא בתקנות, נראה שאין להרחיב את הסמכות העניינית של בית המשפט באמצעות תקנות" (שם, בג"צ 336/99, שם, בעמ' 257). ה. כן טענה המבקשת למעשה בית דין: לטענתה, הסכם הפשרה שנערך בינה לבין התובע ולבין המל"ל ואשר קיבל ביום 1.12.04 תוקף של פסק דין בבית הדין האיזורי לעבודה כאמור, סיים את המחלוקת בין הצדדים הללו, ולפיכך "ברי כי (למצער בין שולח ההודעה ובין המבקשת) קיים מעשה בית דין בסוגיה, וכי עילת התביעה של הצד השלישי כנגד המבקשת נבלעה במסגרת פסק הדין אשר אישר את הסכם הפשרה". 5. טענות המשיב המשיב, המל"ל, מתנגד למחיקת ההודעה לפחות מן הטעמים שפורטו בהחלטת בית-משפט זה בבש"א 5807/05 שבה נדחתה בקשה לסילוק הודעת צד ג' שהוגשה כנגד המל"ל על הסף. המשיב טען כי אם נקבע כי הוא עצמו הינו צד חיוני ודרוש לבירור התביעה, הרי שגם הכללית הינה צד חיוני ודרוש בתיק זה. המשיב טען שכרת עם הסכם הכללית (ההסכם צורף כנספח א' לבשא 5807/05), ולא יעלה על הדעת כי הכללית, שלפי ההסכם ומכוח סעיף 89(3) לחוק הביטוח הלאומי אמורה להיכנס בנעלי המל"ל כגוף הנותן את השירות הרפואי, לא תהא צד להליך. המשיב טוען עוד כי אי-הכללתה של הכללית בהליך תעמוד בסתירה לחובת תום הלב ולפרשנות ההסכם שבין הצדדים. 6. דיון א. לאחר עיון בטענות באי כח הצדדים ובמכלול נסיבות העניין, נראה כי אין מנוס מקבלת הבקשה ומסילוק הודעת צד ד' על הסף, כמבוקש. ב. דומה שאין מחלוקת על כך שהסעד המבוקש בהודעת צד ד' מצוי בתחום סמכותו העניינית הייחודית של בית הדין לעבודה. ממילא, על כן, ניצב המל"ל בפני הקושי שעליו דיבר בית המשפט בבג"צ 336/99 בדברים שצוטטו לעיל. ' משמעות הותרתה של ההודעה לצד רביעי על כנה, במסגרת ההליך המתברר לפני, הוא הרחבת סמכותו העניינית של בית משפט זה. ההודעה לצד רביעי, נשוא בקשתה של המבקשת, הוגשה מכח תקנה 216 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן - "התקנות"). כללי הסמכות העניינית של בתי המשפט בישראל נקבעו בחוק, ולא בתקנות. לו רצה המחוקק להרחיב את סמכותו העניינית של בית המשפט לדון גם בהודעת צד ג' שבה מבוקש סעד החורג מסמכותו העניינית כפי שהוגדרה בחוק יכול היה לעשות כן, כפי שעשה, למשל, בסעיפים 40(1) לחוק בתי המשפט, תשמ"ד - 1984 (להלן - "חוק בתי המשפט") באשר לתביעה שכנגד. המחוקק לא ראה לעשות כן בחוק גם לגבי הודעה לצד ג'. לפיכך אין להרחיב את סמכותו העניינית של בית המשפט באמצעות תקנות. ג. אכן, כאמור לעיל, בקשתו של המל"ל לסילוק הודעת צד ג' שהוגשה כנגדו (בשא 5807/05), נדחתה. המל"ל טוען שכפי שנדחתה בקשתו שבבשא 5807/05 כך יש לדחות גם את הבקשה הנוכחית. המל"ל לא הפנה את תשומת לבי, במסגרת בשא 5807/99, לפסק הדין שניתן בבג"צ 336/99 הנ"ל. על שום כך, ובשל הטעמים שפורטו באותה החלטה, הוחלט כפי שהוחלט. משהופנתה תשומת לבי לפסק הדין האמור הגעתי למסקנה כי הדין עם המבקשת. העובדה שבבשא 5807/99 הוחלט לדחות את הבקשה לסילוק הודעת צד ג' על הסף, לבדה, אינה מצדיקה את השארת הודעת צד ד' על כנה מקום שבית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בה. 7. אחרית דבר אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן: א. אני דוחה את הודעת צד ד' שהוגשה על ידי המל"ל כנגד הכללית על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית לדון בה. ב. המל"ל ישלם למבקשת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה ורבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. פיסקה 7 של פסק דין זה הושמעה בפומבי בנוכחות עו"ד גב' חני מור - באת כח המבקשת, עו"ד שמואל עירוני - ב"כ המשיב 1, עו"ד גלעד גושן ב"כ הנתבעים 6-7, עו"ד אהוד דויטש - ב"כ המשיבים 2-5 (עו"ד גושן הודיע כי הוא מופיע היום גם בשמו של ב"כ המשיב מס' 1, התובע). הודעה לצד שלישי