המבקש מבקש תשלום תכוף בסך 7,700 ₪ לחודש מיום פגיעתו בתאונה ביום 8.10.06, בניכוי סכומים שכבר שולמו לו כתשלומים תכופים. תחילה, אגדיר את מסגרת הדיון. תופעה נפוצה היא שבכל בקשה לתשלום תכוף, תובע המבקש את הסכומים המגיעים לו לטענתו מיום התאונה, ומתייחס אל התשלומים התכופים הקודמים ששולמו לו כמקדמות. במקרה זה, למעשה מתבקשת הכרעה נוספת בענינים שכבר הוכרעו, הגם כסעד זמני. כך, אם מוגשות 4 בקשות לתשלומים תכופים, לפי תפיסה זו, על בית המשפט בבקשה הראשונה לקבוע את התשלום התכוף לתקופה הראשונה, ובבקשה הראשונה, על בית המשפט לקבוע את התשלום התכוף שוב לתקופה הראשונה וגם לתקופה השניה, ובבקשה השלישית, לקבוע את התשלום התכוף זו הפעם השלישית לתקופה הראשונה, וזו הפעם השניה לתקופה השניה ובפעם הראשונה לתקופה השלישית, וכן הלאה. זה לא סביר ולא ראוי, שבית המשפט שוב ושוב ידון באותן תקופות. לפיכך, יש לדון בכל פעם, כאשר מוגשת בקשה לתשלום תכוף, רק בתקופה שלאחר הפסיקה הקודמת, שכן התקופה הקודמת זכתה כבר לעיון ולהכרעה. פרשנות זו עולה גם מלשון סעיף 5ה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975: נתן בית המשפט החלטה בבקשה לתשלום תכוף, לא ייזקק לבקשה נוספת לתשלום תכוף או לבקשה בדבר שינויה של ההחלטה הקודמת, אלא אם כן עברו ששה חדשים מיום שניתנה ההחלטה הקודמת והנסיבות השתנו במידה המצדיקה מתן החלטה חדשה; בקשה להחלטה נוספת או בקשה לשינוי החלטה קודמת שיש להגישה לבית משפט שלום תוגש לאותו בית משפט שבו הוגשה הבקשה הקודמת. מכאן, שיש הבחנה בין בקשה לשינוי החלטה קודמת, לבין בקשה לתשלום תכוף. בקשה לתשלום תכוף תחול רק על התקופה שעבורה טרם שולם תשלום תכוף. בקשה לשינוי החלטה קודמת, עשויה לחול גם על התקופה הקודמת, אם חל שינוי נסיבות. הפרשנות ההפוכה, כאילו בכל פעם מחדש דנים בכל התקופות, מייתרת את הצורך בהגשת בקשה לשינוי החלטה קודמת. לפיכך, על פי האמור, מסגרת הדיון תהיה מהתשלום התכוף הקודם. במקרה שלפני, לא נפסק על ידי בית המשפט תשלום תכוף קודם. במקום זה, הסכימו הצדדים על תשלומים תכופים קודמים, עד ליום 26.7.07, בסך כולל, לאחר הפחתת שכ"ט עו"ד ומע"מ, של 33,553 ₪. אין הבדל לענין התשלום התכוף בין פסיקה של בית המשפט לבין הסכמה של הצדדים. החוק מעודד הסכמה של הצדדים על ידי פרוצדורת הדרישה והתניית הבקשה לבית המשפט בדרישה קודמת וחלוף זמן מספיק. הסכמה בין הצדדים על תשלום תכוף מעידה על כך שהצדדים הסכימו שזה התשלום התכוף המתאים לאותה תקופה. אם התובע או הנתבעת לא הסכימו שזה התשלום התכוף המתאים לאותה תקופה, מן הראוי היה שיפנו לבית המשפט שיפסוק. על כן, מסגרת פסיקת התשלום התכוף בפני היא מיום 26.7.07 ואילך. המבקש נפגע בתאונת אופנוע, שהיא תאונת עבודה, ונפגע פגיעה רב מערכתית באיברים שונים. הוא אושפז ל- 9 ימים במחלקה לטיפול נמרץ כשהוא מורדם ומונשם, אך למרבה השמחה הוא התאושש מפגיעה זו. לא נמצא דמם מוחי. נמצא שבר בקלווילה וסקפולה ימנית, שבר בצלע ראשונה מימין שבר בזיז רוחבי מימין של חוליה צווארית. נמצא שבר בגלגל העין אך ללא אינדיקציה לניתוח. , וכעבור 14 יום מיום התאונה, ביום 22.10.06, שוחרר מבית החולים עם המלצה למנוחה של חודש, תרופות נגד כאבים, והימנעות ממאמצים במשך 6 שבועות והמשך מעקב הרופא המטפל כמו כן, במהלך המעקב לאחר מכן, נרשם שהמבקש החל סובל מחרדות טחוסר שינה והופנה לייעוץ פסיכיאטרי. כמו כן, עבר טיפולי פיזיותרפיה ווסטיבולרית. בבדיקת פסיכיאטרי אובחן כסובל מתסמונת בתר חבלתית, וניתנו לו תרופות. בסיכום ביקור מיום 4.6.07, נמצא שהמבקש מגיע בכפוף קדמי ואבדוקציה עד 80 מעלות והשבר מחובר. זאת, כאשר תלונותיו היו על הגבלה וכאבים בכתב ימין. ביום 11.6.07 נבדק על ידי רופא תעסוקתי שקבע: "לאור מצבו הבריאותי הנוכחי ולאחר עיון במסמכים רפואיים בשלב זה מוגבל בעבודות הדורשות הרמת ו/או טלטול משאות כבדים, עבודה מאומצת של גפה עליונה ימנית. יומיים אחר כך, ביום 13.6.07, נבדק על ידי אורטופד שקבע שהתמונה הקלינית מתאימה ל- Adhesive capsulitis ומשמעה תקופה ארוכה של טיפולים גם אם התהליך נספג בסוף. הסיבה לבעיית התחושה היא צווארית ומבחינת הכתף יש לנסות להוריד כאב. הוא קבע המשך תקופת אי כושר והעריך שהמהלך הצפוי הוא שנה ויותר. הופנה למרפאת עמוד שדרה. ביום 4.7.07 נבדק, ע"י ד"ר וייס, כנראה במרפאת עמוד שדרה, ונמצא שיש לו רגישות מעל עמוד שדרה צווארי, כאשר המבקש מדווח על חוסר תחושה בצורה היקפית בכל יד ימין עד לגובה בית השחי. הופנה לטיפול פיזיותרפי. בבדיקה ביום 9.9.07, נמצאה רגישות בשרירי עמוד שדרה צווארי, והגבלה בתנועות ללא סימני קיפוח נוירולוגי. נרשם שהמבקש נמנע מלהשתמש ביד ימין, אבל לא נמצא דלדול בשרירים, דבר המצביע על כך שיש שימוש בשרירים. בבדיקה ביום 19.9.07 נמצא שהתהליך בכתף ימין במצב סטטי ואין טיפול מעבר לטיפול נגד כאב. נקבעה תקופת אי כושר עד לביקורת בעוד שלושה חודשים. לאור הממצאים והמסמכים הרפואיים, המצב מאז סוף יולי הוא שהמבקש מוגבל ביד ימין שלו, סובל מכאבים ונוטל תרופות פסיכיאטריות. אמנם, רופא אורטופד קבע חופשת מחלה, אבל הרופא התעסוקתי קבע שהמבקש יכול לעבוד בלי להתאמץ ביד ימין. זה מתאים גם לדברי האורטופדים, כולל ד"ר ארנטל שקבע אי כושר. לא נקבע אי כושר בשל סיבה אחרת, כגון התרופות הפסיכיאטריות שהמבקש נוטל. אפילו אדם חסר יד ימין לחלוטין יכול לעבוד. כל שכן אדם שיש לו הגבלות בתנועות ביד ימין. המבקש עצמו העיד שהוא נוהג ברכבו. מכאן, שהוא יכול לבצע עבודות הדורשות נהיגה בלבד, כגון נהג מונית או נהג הסעות. בנסיבות אלה העובדה שהמבקש אינו עובד כנראה נובעת מכך שהרופא האורטופד המליץ על חופשת מחלה, אבל אינה נובעת ממניעה לעבוד בכלל. אף על פי כן, אפסוק למבקש תשלום תכוף, בהנחה שאינו יכול לעבוד עד סוף דצמבר 2007, והדברים יתבררו לאשורם במהלך הדיון בתביעה העיקרית. המבקש טען שקודם לתאונה השתכר מ- 3 מקורות: 3,668 ₪ נטו מעבודה בשרות שליחים חפוז, 329 ₪ נטו מעבודה כמחלק עיתונים, ועוד 12,000 ₪ נטו לחודש מעבודה כדי.ג'יי, כעבודה שלא דווחה למס הכנסה. איני מאמין למבקש שהשתכר 12,000 ₪ נטו לחודש מעבודתו כדי. ג'יי. קודם לתאונה, וגם לא קרוב לכך. כידוע, כאשר מבקשים להסתמך על הכנסות בלתי מדווחות, יש להביא ראיות משכנעות לכך (ע"א 8639/96 אריה נ' קרדוניס, ע"א 5794/94 אררט נ' בן שם). הראיות היחידות לכך הם צילומים של דיסקים, תופים ועמדה, ושם העסק "סברס" המראים לכאורה שהמבקש היה יכול לעסוק במקצוע זה. כמו כן צורפו שתי הזמנות, מספר 6 מיום 10.2.04 בסך 4,300 ₪ ומספר 7 מיום 7.1.06 בסך 4,000 ₪. דהיינו, בין שתי הזמנות עוקבות יש פער של כשנתיים. בחקירתו העיד שפתח את העסק בשנת 2005. זה סותר את ההזמנה מראשית 2004. המבקש לא נתן מועד שבו נפתח העסק למרות שאלות בענין זה, ורק השיב שהעסק בעצם נפתח לפני כן אבל לא היה כל כך פעיל. בשנת 2005 התחילה עבודה יותר שוטפת, והוא לא זוכר מתי בשנת 2005, אבל יש פנקסי הזמנה (עמ' 4). כלומר, הוא הפנה לפנקסי הזמנה, שיש בידיו אבל לא צירף, וכנראה ידע למה לא צירף, שכן לפי מה שכן צירף, לא היו עבודות עד תחילת 2006, וכנראה גם אחר כך באותה צורה. הוא לא טען שהוא רושם רק חלק מהעבודות בפנסקי ההזמנות, אלא להיפך, שפנקסי ההזמנה יכולים להעיד על עבודתו. מה שהם מעידים הוא שאין לו עבודה. כמו כן, הסתבר שיש למבקש הרבה הוצאות לצורך עבודה זו - מתופף, רקדניות, סבלים שמביאים את הציוד. כלומר, גם כשהוא מקבל 4,000 ₪ פעם ביובל, יש הרבה הוצאות ואין לדעת כמה הוא מרוויח בכלל, כאשר דעת לנבון נקל שיש צורך כל הזמן לקנות דיסקים חדשים ולהגיש מוזיקה מעודכנת. עסק כזה שעובד בצורה רציפה יכול להרוויח, אבל עסק שעובד פעם ביובל קשה לו להרוויח בצורה כזו. יתר על כן, כעולה מתלושי המשכורת שלו, המבקש עבד כשליח במשרה מלאה עם שעות נוספות. קשה מאד לעבוד בצורה כזו וגם להופיע מספר פעמים מספיק בחודש כדי להרוויח עוד 12,000 ₪. זאת ועוד, לפי דברי המבקש, הוצאותיו למחיה ולמזונות הם 9,300 ₪ לחודש. אם אכן הרוויח קודם התאונה ביחד עם בת זוגו 19,441 ₪, כטענתו, הרי הרוויח הרבה מעבר להוצאותיו, ולא היה עליו לקחת בפברואר 2006 הלוואה של 28,000 ₪ לכיסוי המינוס, כפי שהעיד (עמ' 2). יש להניח גם שמי שמרוויח 12,000 ₪ בחודש בנוסף על הכנסתו הרגילה, לא היה מקבל על עצמו לקום מוקדם בבוקר ולחלק עיתונים תמורת 329 ₪ נוספים. על פי הראיות שבפני, אני דוחה את גירסו של המבקש שהשתכר מלבד עבודתיו האחרות עוד 12,000 ₪ לחודש כדי. ג'יי. על כן, קודם התאונה השתכרו המבקש ובת זוגו ביחד 7,441 ₪. לאחר התאונה, הם משתכרים רק 3,444 ₪, דהיינו חסר להם 3,997 ₪. אמנם, צודקת הנתבעת בטענה שהיה על המבקש לפנות בבקשה לקביעת נכות בביטוח הלאומי, על מנת שתקבע לו נכות זמנית והוא יקבל תשלומים בשל כך, ואיני מאמין למבקש שפנה למל"ל ואמרו לו לחתום הבטחת הכנסה במקום קביעת נכות זמנית, אבל בין וכך ובין כך, תשא הנתבעת בתשלום בסופו של דבר ולכן אין לטענה משמעות. לפי סעיף 5 לחוק, המבקש זכאי ל"צרכי ריפויו של הנפגע וסיעודו ואת צרכי מחייתו ומחיית בני משפחתו שפרנסתם עליו או את צרכי מחייתם של התלויים בו, לפי הענין; התשלומים לצרכי מחיה ייקבעו תוך התחשבות בהכנסתו של הנפגע עובר לתאונת הדרכים". המבקש אינו זקוק כלל לצרכי סיעוד. אשר לצרכי ריפוי, כל התרופות והטיפולים שהמבקש עובר כלולים בסל הבריאות ואין שום צורך לשלם עבורם. יש צורך לשלם רק השתתפות עצמית, אשר אותה אני מעריך בסך של 150 ש"ח לחודש. המבקש לא נחקר בקשר להוצאות המחיה, ועל כן יש לחשב 4,000 ₪ לחודש. בנוסף על כך עליו לשלם 2,400 ₪ מזונות. הוצאותיו האחרות מעלות את ההוצאות אל מעל לסכום שהרוויחו הוא ובת זוגו לפני התאונה. מכיוון שיש להתחשב בהכנסתו של המבקש לפני התאונה, יש להגביל את הסכום שהמבקש זכאי לו בשל צורכי מחיה להפרש שאותו אינו מרוויח עתה, דהיינו 3,997 ש"ח. מעבר לכך, אלו סכומים שאם אכן המבקש ובת זוגו נושאים בהם, הרי הפער בין הצואות הזוג לבין הכנסתם לא נוצר עקב התאונה אלא היה קיים קודם לכן, ואין על הנתבעת לשאת בו. לפיכך, המבקש זכאי ל- 4,147 ₪ לחודש מיום 26.7.07 ועד 31.12.07, דהיינו סך של 21,404 ₪. המשיבה תשלם למבקש 21,404 ₪ בתוספת הוצאות משפט של 2,354 ₪ בתוספת מע"מ. תשלום תכוף