להלן פסק דין בסוגיית ניכוי חוב מדמי ביטוח: פסק דין תובענה זו עניינה בתביעתו של התובע לקבלת תשלום תגמולי ביטוח מכוח פוליסת ביטוח חיים מסוג "יותר רווח" ו- "ריסק", שהוצאה על ידי הנתבעת (להלן: "הפוליסה"). במהלך חודש ספטמבר 1997 פנה התובע אל סלע חברה לביטוח בע"מ ( אשר בשלב מאוחר יותר התמזגה עם הנתבעת) בבקשה לערוך אצלה ביטוח חיים למר יחיאל גרינברג ז"ל (להלן: " המנוח" ו/או "המבוטח"). ביום 25.9.97 חתמו התובע והמנוח על ההצעה שלפיה סכום הביטוח למקרה מוות נקבע בסך 300,000 ₪. בהתאם להצעת הביטוח הופקה פוליסת ביטוח חיים ובריאות למנוח, כאשר המוטב בפוליסה הנו התובע . לטענת התובע, לאחר פטירת המבוטח, הוא פנה אל הנתבעת בבקשה לקבל את דמי הביטוח בהתאם לפוליסה בהיותו, לדבריו, מוטב בלתי חוזר. הנתבעת דחתה את בקשתו לתשלום דמי הביטוח מאחר ולדבריה, על הפוליסה רובץ שיעבוד בגין הלוואה שניתנה למנוח שטרם נפרעה ומאחר והתובע אשר היה שותפו של המנוח בסוכנות ביטוח חייב לה כספים מתוקף היותו ערב להלוואת ליסינג סוכנים שניתנה לסוכנות ושטרם נפרעה אף היא. ביום 20.7.2000 ניתן כנגד המנוח פסק דין בגין אי החזר ההלוואה שנטל מהנתבעת שכיום הנו פסק דין חלוט. ( להלן : "החוב הפסוק" ) בכתב הגנתה טענה הנתבעת כי מאחר והמבוטח חייב לה כיום חוב כספי העולה על סכום התביעה ועל סכום דמי הביטוח המשולמים בקרות מקרה הביטוח עפ"י הפוליסה, הרי שדין התובענה כנגדה להידחות. ביום 27.3.08 הגיש התובע בקשה למחיקת טענות מכתב ההגנה של הנתבעת , מן הטעם שאלו לא הועלו בהזדמנות הראשונה במכתב הדחייה מטעם הנתבעת במענה לתביעתו לקבלת תגמולי הביטוח. בהחלטה מיום 16.6.08 נעתרה הבקשה בחלקה, בגדרה נקבע כי יש לקבל את הבקשה בכל הנוגע לטענות שעניינן היותו של התובע מוטב בלתי חוזר. באשר לבקשה למחוק מכתב ההגנה את טענות ההגנה שעניינן קיזוז חוב התובע בשל ערבותו לחובות המנוח על פי הסכם שכירת הציוד ובשל השעבוד הרובץ על הפוליסה, נקבע, בין השאר, כי "אין מקום להורות בשלב זה על מחיקת טענות אלו מכתב ההגנה. הסוגיה טעונה בירור עובדתי ולפיכך, אין מקום בשלב זה להכריע בה בטרם בירור שכזה ובירור הטענות בדבר חוסר יריבות והתיישנות.." בהחלטה מיום 19.11.08 נקבע כי מאחר והשאלה העיקרית השנויה במחלוקת הינה בעיקרה משפטית בגדרה יש לדון האם לנתבעת זכות לנכות סכומים המגיעים לה מהמבוטח, שהינם עולים על סכום התביעה, עפ"י פס"ד חלוט ביניהם ועפ"י ערבות של המוטב, הרי הכרעה בה תוביל למעשה לסיום ההליך. בהתאם לכך, הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב. טענות הצדדים התובע טוען כי בהתאם לסעיף 13 (א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א -1981 (להלן: "החוק") ובהתאם לסעיף 53 (ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג -1973, ונוכח היותו מוטב בלתי חוזר, נשללת מהנתבעת האפשרות לנכות מתגמולי הביטוח את סכום החוב הנטען מאחר ומעולם לא נתן את הסכמתו בכתב לך. לדבריו, הוא שילם את הפרמיות כסדרן במהלך תקופת הביטוח מתוך ציפייה שהוא יהא זכאי לתגמולי הביטוח בעת קרות מקרה הביטוח כמוטב בלתי חוזר, אשר הנו משוחרר מחובות המבוטח למבטח. התובע מוסיף וטוען כי טענת הנתבעת כי בהתאם לסעיף 15 ח' לפוליסה לפיו " לחברה זכות שיעבוד ראשון על כל הזכויות הנובעות מן הפוליסה והיא תנכה מכל תשלום שעליה לשלם עפ"י הפוליסה כל חוב המגיע לה מבעל הפוליסה, המבוטח או המוטב, הן עפ"י הפוליסה והן באופן אחר", אינה חלה עליו בתוקף היותו מוטב בלתי חוזר. לטענתו, סעיף 13 א' לחוק מונע שיעבוד במקרה של מוטב בלתי חוזר בשים לב כי השעבוד הנטען לא נרשם ברשם המשכונות. כן נטען כי לא ניתן אף להתנות על הסעיף האמור באמצעות הוראת הפוליסה. עוד נטען כי לא בכדי נוקטת הנתבעת בתנית הפוליסה את המונח "מוטב" בלבד וכי ככל שקיימת אי בהירות בנוגע לפרשנות סעיף 15 ח' לפוליסה, אם בכלל, הרי שבהתאם לכלל " פירוש לרעת המנסח", יש לדבוק בפרשנות המזכה אותו בתגמולי הביטוח ללא ניכוי ו/או קיזוז. בסיכומי התשובה מטעמו טוען התובע עוד כי הימנעותה של הנתבעת מלנקוב במפורש במונח "מוטב בלתי חוזר" בסעיף 15 ח' יוצרת מצג שווא וכי היה עליה לעשות כך כפי שעשתה בסעיפים אחרים בפוליסה. התובע סבור כי לא ניתן לקזז את הסכום הנטען מאחר והנתבעת לא הייתה צד להסכם הביטוח הנדון, בשונה מ "סלע" , חברת הביטוח הקודמת אשר הנפיקה את הפוליסה ובשל כך שאין זהות בין הצדדים לעסקה כמתחייב מסעיף 53 (א) לחוק החוזים, לדידו, לא ניתן לנכות את החוב מתגמולי הביטוח. התובע מדגיש כי מעת שנרשם בפוליסה כמוטב בלתי חוזר, זו "שועבדה" לטובתו בשעבוד ראשון. התובע בדעה כי מאחר ואין התייחסות בחוק לקיזוז חובות שאינם קשורים ישירות לחוזה הביטוח, אין מקום לקזז את סכום פסה"ד שניתן לחובת המבוטח, בגין אי החזר הלוואה שנטל מהנתבעת לרכישת נכס, בניגוד לקיזוז דמי פרמיה, אליו החוק מתייחס מפורשות. בנוסף, הועלתה הטענה כי הנתבעת פעלה בחוסר תום לב במחדלה ליידע אותו אודות חובות המבוטח בגין אי פירעון ההלוואה שניתנה לו ובכך שתשלום דמי הביטוח כפוף לפירעונה. לדבריו, הנתבעת מנועה מלטעון טענת קיזוז לאחר שהוא שילם במשך זמן רב את הפרמיות כסדרן מתוך ציפייה שבעת קרות מקרה הביטוח, יועברו התגמולים לידיו במלואם. לחילופין טוען התובע כי באי תשלום סכום הביטוח ו/או גילוי שיעבוד הפוליסה לטובתה, הפרה הנתבעת את חוזה הביטוח בהפרה יסודית אשר מאפשרת לו את ביטול החוזה והשבת סכומי הפרמיה ששילם במשך השנים. בסיכומי התשובה מטעמו שב התובע על עיקר טענותיו האמורות לעיל, לרבות הטענה כי על הפוליסה לא רבץ שיעבוד לטובת הנתבעת, כן מוכחשת הידיעה על חוב המבוטח. התובע מכחיש את קיום יתרת החוב מכוח ערבותו להסכם השכרת הציוד מהטעם כי זו סולקה לפני שנים רבות, ואף בשל התיישנות ומחוסר יריבות . בפתח סיכומיה מדגישה הנתבעת כי הן התובע והן המנוח שהיו בעת החתימה על הצעת הביטוח סוכני ביטוח במקצועם, הסכימו במפורש שתנאי הביטוח יהיו כמפורט בפוליסה הנדונה. בהתאם לזכאות המוטב על פי הפוליסה, טוענת הנתבעת, כי בין אם מדובר במוטב רגיל ובין אם מדובר במוטב בלתי חוזר, חזקה על התובע כ היה מודע לתוכנו של סעיף 15 ח' הכלול בה לפיו, זכותו של המוטב עפ"י תנאי הפוליסה היא אך ורק לסכום הביטוח בניכוי כל חוב כלפיה של בעל הפוליסה ו/או המבוטח ו/או המוטב, בייחוד נוכח העובדה כי התובע הנו בעל הפוליסה וגם סוכן ביטוח במקצועו, אשר הרוויח עמלות מפרמיות הביטוח ששולמו בגין הפוליסה דנן ולכן, לדידה, שומה עליו להיות ער לקיומו. הנתבעת סבורה כי מאחר וסעיף 15 ח' הנו ברור וחד משמעי, אין תחולה במקרה הנוכחי לכלל הפרשנות כנגד המנסח. הנתבעת מפנה להגדרת המונח "המוטב" בפוליסה לפיו הנו " הזכאי בהתאם לתנאי הפוליסה לסכום המגיע בקרות מקרה הביטוח" וטוענת כי הנו מתייחס הן למקרה של מוטב שאינו בלתי חוזר והן למקרה שהמוטב הנו בלתי חוזר וכי תנאי הפוליסה זהים לגבי כל המוטבים. הנתבעת גורסת כי בנסיבות המקרה דנן סעיף 13 א לחוק חוזה הביטוח איננו חל מאחר והזכות המקורית עפ"י הפוליסה, הינה לתשלום דמי הביטוח בניכוי החוב הפסוק וחוב התובע מכוח ערבותו להסכם השכרת הציוד, בהתאם לאמור לסעיף 15 ח לפוליסה ואין מדובר כלל בהעברת זכויות שחל עליהן הסעיף האמור. הוא הדין, לדידה, באשר לסעיף 53 לחוק החוזים, שאף הוא לא יחול בענייננו היות ועסקינן בהגבלת היקף הזכות הטבועה והמהותית לקבלת דמי הביטוח וכלל לא בקיזוז. כן נטען כי מאחר והסעיף האמור ניתן להתניה, הרי שגוברת הוראת סעיף 15ח לפוליסה, בהתאם להסכמת הצדדים. עוד נטען כי אף סעיף 12 לחוק חוזה הביטוח בהיותו דיספוזיטיבי אינו שולל את תחולת הוראת סעיף 15 ח' לתנאי הפוליסה. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי אף בסעיף 68 לחוק חוזה הביטוח אין בכדי לסייע לתובע היות ולדעתה הוא איננו רלוונטי לתובענה דנן בשים לב לכך שהוא חל על ביטוח אחריות ולא על ביטוח חיים. הנתבעת דוחה את עתירתו החילופית של התובע שעניינה ביטול הפוליסה והשבת הפרמיות לתובע ומדגישה כי התובע היה סוכן ביטוח בעת שהונפקה הפוליסה וכבעל מקצוע , חזקה עליו כי היו ער לתנאי הפוליסה האמורה, לרבות לסעיף 15ח' הכלול בה, בשים לב למערכת היחסים העסקית של התובע והמנוח כשותפים בסוכנות ביטוח, היה על התובע לברר אצל המנוח את כל המידע הנדרש לו, כדי להחליט אם ברצונו בביטוח ויש להניח כי כך עשה וכי היה מודע למצב הדברים לאשורו. הנתבעת מדגישה, כי זמן קצר לאחר שהונפקה הפוליסה, הואשם המנוח במרמה כלפי לקוחותיו ובגניבה מהם, ובסמוך לכך נותקה השותפות בין התובע למנוח ולכן מביעה פליאה על כך כי למרות זאת בחר התובע להמשיך לשלם פרמיות בגין הפוליסה האמורה. בסיכומי התשובה מטעמה שבה הנתבעת על עיקר טענותיה האמורות לעיל ומדגישה כי סעיף 15ח לפוליסה הנו חלק מתנאי הזכות המקורית עצמה עפ"י הפוליסה אשר מקנה לה את האפשרות לנכות מסכום הביטוח כל חוב המגיע לה מהמבוטח ו/או בעל הפוליסה ו/או המוטב (הן מוטב חוזר והן מוטב שאינו בלתי חוזר) דיון והכרעה לאחר שנתתי דעת לטענות הצדדים מצאתי לבכר את עמדת הנתבעת ולקבוע כי עומדת לה הזכות לנכות סכומים המגיעים לה מהמבוטח עפ"י פסק הדין החלוט ביניהם ובכלל זה, גם כל חוב המגיע לה מבעל הפוליסה, המבוטח או המוטב. סעיף 15 ח' לפוליסה האמורה מורה כדלקמן: "לחברה זכות שיעבוד ראשון על כל הזכויות הנובעות מן הפוליסה והיא תנכה מכל תשלום שעליה לשלם על פי הפוליסה כל חוב המגיע לה מבעל הפוליסה, המבוטח או המוטב הן על פי הפוליסה והן באופן אחר". הסעיף האמור שהינו ברור וחד משמעי מקנה לנתבעת זכות לנכות מדמי הביטוח כל חוב באשר הוא מבעל הפוליסה, מהמבוטח או המוטב - ללא אבחנה אם רגיל או בלתי חוזר בטרם תעבירם את דמי הביטוח למי שזכאי להם עפ"י הפוליסה. הסעיף אינו משתמע לכמה פנים אלא לאחד ולפיו לנתבעת זכות לנכות מדמי הביטוח כל חוב, לרבות החוב הפסוק בהתאם לפסק הדין שניתן כנגד המנוח ביום 20.7.2000 ולאו דווקא חוב הנובע מאי תשלום פרמיות עבור הפוליסה. לאור הנסיבות המיוחדות שלפנינו וכאשר לשון הפוליסה מפורשת וברורה, יש ליתן לה משקל מרכזי ומשמעותי בפרשנות ובפרט כאשר הלשון עולה בקנה אחד עם ההיגיון. ונפסק (כב' השופט י. דנציגר); "אני סבור כי על אף כללי הפרשנות שנקבעו בהלכת אפרופים ובהלכת ארגון מגדלי ירקות, מן הראוי כי במקום בו לשון ההסכם היא ברורה וחד משמעית, כגון המקרה שבפני, יש ליתן לה משקל מכריע בפרשנות ההסכם. עיקרון זה מקבל משנה תוקף שעה שלשון ההסכם הברורה והחד משמעית מתיישבת עם ההיגיון המסחרי הפשוט..." (ההדגשות שלי- א.ק). [ר' ע"א 5856/06 לוי נ' נורקייט, ר' עמ' 11] וכן: "לאחרונה הבעתי את דעתי לפיה כאשר לשון ההסכם היא מפורשת, יש ליתן לה משקל מכריע בפרשנות ההסכם [ע"א 5856/06 לוי נ' נורקייט בע"מ (להלן - עניין לוי)] ואני סבור כי דברים אלו יפים גם לעניין שבפני. יתרה מכך, להבדיל מן ההלכה שנקבעה בעניין התאחדות סוכני נסיעות, במקרה נשוא ערעור זה קיים חוזה בכתב, הקובע הוראות מפורשות לעניין הביטול. לפיכך, אין צורך להפעיל את החזקה בדבר כוונתם של הצדדים [...] ואף אין צורך לשער מה הייתה כוונת הצדדים, הואיל והיא באה לידי ביטוי בצורה מפורשת ומדויקת בסעיפי הביטול הקבועים בהסכם. יתרה מכך, לדידי אין כלל צורך בשימוש ב"כלל הפירוש כנגד המנסח" הואיל וסעיפי הביטול שצוטטו לעיל הינם ברורים ומפורשים ומקריאתם ברור לחלוטין מתי ובאלה נסיבות רשאי כל צד לבטל את ההסכם. לא מצאתי בהסכם דו משמעות או הוראה שאינה מנוסחת בבהירות [...] בעניין לוי הנ"ל נקבע עוד כי העיקרון לפיו יש ליתן משקל מכריע ללשון ההסכם הברורה, מקבל משנה תוקף שעה שלשון ההסכם מתיישבת עם ההיגיון המסחרי." בעניינינו, הסעיף אף נוקט במפורש בסוג המעורבים מהם ניתן לנכות כל חוב מכל תשלום עפ"י הפוליסה. הגדרת המוטב נהירה ורחבה אף היא וכלל אינה מבדילה בין מוטב בלתי חוזר, אם לאו. הגדרת המונח עפ"י הפוליסה קובעת כי מדובר במי שהוא "הזכאי בהתאם לתנאי הפוליסה לסכום המגיע בקרות מקרה הביטוח". לאור האמור לעיל, אין מניעה כי לשון הפוליסה תתפרש על פי היגיון המילים (Ratio Verborum). אין מחלוקת כי התובע חתם על הצעת הביטוח ובחתימתו אישר כי תנאי הפוליסה האמורה מקובלים עליו לרבות סעיף 15 ח' הכלול בה ולפיכך חזקה עליו שהיה מודע היטב לתוכנו. מסקנה זו מתחזקת ביתר שאת נוכח העובדה כי בעת שחתם התובע על הצעת הביטוח היה התובע סוכן ביטוח במקצועו ואף נטל על עצמו לשאת בתשלום הפרמיות עבור הביטוח הנדון. במקרה שלפנינו, היה התובע שותף, משלם, בעל עניין, עורך ההצעה ובנוסף לכל אלה מוחזק כבעל ידע לנוכח עיסוקו ומשלח ידו. לא ניצב בפנינו "האדם הרגיל", ההדיוט שאינו בקיא ברזי הביטוח. עוד יודגש כי לפנינו מערכת יחסים מיוחדת, בה גם המוטב צד לעניין ולא רק המבוטח והנושה. בנוסף, עיקרון תום הלב חולש על קיומן של זכויות הנובעות מהחוזה. בעניינינו מדובר בהלוואות אשר ניטלו מאת הנתבעת, ביחסי שותפות בין התובע (המוטב) למבוטח, בבעל עניין מובהק ובאדם בקיא, כאמור, בענייני ביטוח. במקרה הנוכחי הזכות הטבועה והמקורית, עפ"י הפוליסה, לה זכאי התובע, הינה לתשלום דמי הביטוח בניכוי חובות כמפורט בסעיף 15 ח' ולכן זכותו של התובע בעת קרות מקרה הביטוח, דהיינו, מות המבוטח, הינה לסכום דמי הביטוח בניכוי החוב הפסוק החלוט שניתן כנגד המנוח. עובדת היותו של הראשון מוטב בלתי חוזר -ביחסים האמורים שבין הצדדים - אינה מעלה או מורידה לצורך הסעיף האמור ולכן טענת התובע לפיה לעיתים נוקבת הנתבעת בפוליסה בסעיפים אחרים במונח האמור במפורש, אינה רלוונטית לצורך המקרה הנוכחי. דומה כי גם התובע אינו חולק על כך שאם מדובר היה בחוב שלו עצמו למבטחת או בחיוב בפסק דין נגדו נכון היה כי חובו לתשלום יוקדם על זכותו לתקבול, אך גם אם הוא לא יסבור כך, ביחס לעצמו, נכון יהיה לקבל את עמדת הנתבעת. אף סעיפי החוקים אליהם מפנה התובע בסיכומיו, אין בהם כדי לסייע בידו היות וכאמור הזכות המקורית והבסיסית עפ"י סעיף 15 ח' לפוליסה הינה לתשלום דמי הביטוח בניכוי החוב הפסוק ולכן בנסיבות המקרה דנן אין עסקינן בהעברת זכויות, כפי שטוען התובע. הוא הדין באשר לסעיף 13 א' לחוק חוזה הביטוח אשר אינו חל בענייננו , שכן הסעיף חל על העברה או שיעבוד מאוחרים יותר שאינם מהווים חלק אינהרנטי מהזכות המקורית עצמה בהתאם לפוליסה. אין ממש בטענת התובע כי בנסיבות המקרה לא קיימת יריבות בינו לבין הנתבעת בשל כך שהסכם הביטוח הונפק ע"י " חברת הביטוח הקודמת, "סלע", זאת מאחר והיריבות קמה משעה ש"סלע" התמזגה עם הנתבעת שנכנסה בנעליה לעניין זכויותיה וחובותיה כלפי התובע על פי הפוליסה האמורה והוא- התובע גם תובע את מגדל עצמה מכוח המיזוג, ולפיכך עסקינן לאחר המיזוג בחברה אחת בכל הנוגע לתובענה דנן ולפוליסה - לזכות ולחובה. דינה של בקשתו החילופית של התובע לביטול הפוליסה והשבת הפרמיות להידחות אף היא. כאמור, התובע שימש כסוכן ביטוח בעת החתימה על הצעת הביטוח. כבעל מקצוע, אשר אף בחר לשלם את הפרמיות בגין הפוליסה, חזקה על התובע כי היה מודע לתנאי הפוליסה, לרבות לסעיף 15 ח' האמור ולכן הנו אף מחויב לתוכנו. יתרה מכך, בין התובע למנוח הייתה שותפות עסקית אשר נותקה בסמוך לאחר שהונפקה הפוליסה וזמן קצר לאחר שהורשע המנוח בפלילים, בשים לב למערכת יחסים עסקית קרובה זו, סבירה טענת הנתבעת כי שומה על התובע להיות ער לקיומו של החוב הפסוק ולמצער היה עליו לברר אצל המנוח את המידע הדרוש והנוגע לביטוח הנדון או אצל המבטחת עצמה בטרם בחר לשאת ולהמשיך לשאת בנטל תשלום הפרמיות בגין הפוליסה, כבעל הפוליסה וכמי שהיה סוכן הביטוח על פי ההצעה. ועוד, משבחר התובע לשלם את הפרמיות בגין הפוליסה דנן, הרי שנכנס בנעלי המנוח, בהיותו בעל הפוליסה, הן לזכות והן לחובה, בכל הנוגע לחוב ואף מטעם זה זכאית הנתבעת לנכות את סכום החוב האמור כנגד תשלום דמי הביטוח. מהטעמים האמורים לעיל , מתבקשת המסקנה ההגיונית, ראויה וצודקת בנסיבות, כי לנתבעת הזכות לנכות את סכום חוב פסה"ד החלוט שניתן כנגד המנוח מדמי הביטוח הנקובים בפוליסה ומאחר והנו עולה על דמי הביטוח המשולמים בעת קרות מקרה הביטוח עפ"י הפוליסה דנן , הרי שעל התביעה להדחות. משנקבע כי מהטעמים האמורים לעיל, רשאית הנתבעת לנכות את סכום החוב הפסוק, אשר הנו עולה על סכום התביעה, מתייתר הצורך בדיון והכרעה בכל לעניין קיזוז חוב התובע בשל ערבותו לחובות המנוח עפ"י הסכם שכירות הציוד, אך יש לומר כי אף הוא בגדר חוב - בין אם של המבוטח ובין אם של המוטב כערב - עליו יחול סעיף 15 ח' לפוליסה. התוצאה היא שהתובענה נדחית והתובע ישא בהוצאות הנתבעת וכן בשכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ ומע"מ כחוק. 4678313 ביטוח חייםחוב