להלן פסק דין בנושא פיצויים על בעיות רטיבות בדירה: פסק דין פתיח זוהי תביעה מתוקנת בעניין ליקויי בנייה אשר הועמדה על הסך של 316,945 ₪. התובעים בני זוג (להלן:"צוברי") רכשו מאת הנתבעת דירה ברחוב טבנקין ברמת גן (להלן:"הדירה") על פי הסכם מיום 17.9.92 (להלן:"ההסכם"). תמצית טענות הצדדים לטענת צוברי, הפרה הנתבעת את ההסכם במובן זה שבדירה נתגלו אי-התאמות וליקויי בנייה שעיקר ביטויים בקיומם של סדקים, בעיות רטיבות וריצוף לא תקין. התביעה נתמכה בחוות דעת מקצועיות, הן בתחום ההנדסה והן בתחום השמאות ולפיהן, עלות תיקון הליקויים עולה כדי הסך של 140,154 ₪ וירידת הערך שנגרמה לדירה הינה בהיקף של 74,025 ₪. מעבר לכך, עותרים צוברי לפיצוי בגין דיור חלופי על סך של 26,700 ₪ ולשיפוי בגין הוצאותיהם בסך של 31,620 ₪. את עוגמת הנפש שנגרמה להם מבקשים אלה לאמוד בסכום של 100,000 ₪. הנתבעת מכחישה את טענות צוברי, כאשר לטענתה פעלה זו לתיקון כל הליקויים על פי הנחיות בית המשפט ומעבר לכך, אין היא נכונה עוד להעתר לדרישות המועלות. השאלה שבמחלוקת על פניו מדובר בסכסוך בעל אופי מקצועי מובהק שההכרעה בו אינה אלא עניין שבמומחיות, לצורך כך מינה בית המשפט את המהנדס המומחה אהרון סוקולוב (להלן:"סוקולוב") וזה ערך את חוות דעתו בשאלות שבמחלוקת והתייחס למכלול טענות הצדדים. הצדדים ניצים בשאלה אם יש לראות את חוות דעתו של סוקולוב כמכרעת אם לאו ולאחר ששקלתי את טענותיהם בעניין, לא מצאתי את הנושא כמשמעותי. לכאורה, מדובר במומחה שמונה בהסכמה, אלא שההסכמה נעשתה בנסיבות עובדתיות שונות, הואיל ממילא לא נראה לי, כי יש בכך כדי להכריע את הסכסוך, אתעלם לצורך הדיון מהיותו של סוקולוב בגדר מומחה מוסכם. סוקולוב כתב בחוות דעתו המסכמת, לאחר שעיין בכל החומר הרלבנטי כולל דוחות ביצוע התיקונים שנעשו בשלבי הביניים, בבדיקות המעבדה ובדוחות הפיקוח שנעשו, כי הטיח בדירה אינו עומד בדרישות התקן הישראלי. לפי חוות הדעת, יש להסיר את הטיח ולטייח מחדש בעלות כוללת של כ- 40,000 ₪. מעבר לכך קבע סוקולוב, כי יש לבצע תיקונים נוספים שונים בתוספת עלות כנקוב בחוות הדעת ובסך הכל אמד סוקולוב את עלות התיקונים לפי שתי חלופות בסך של 49,950 ₪ ובסך של 52,200 ₪. מבין השתיים סבורני, כי יש להעדיף את זו הגבוהה יותר מאחר וקיימת סבירות גבוהה יותר כי בשלב זה לא יימצאו אריחים זהים להשלמה. סוקולוב לא קבע קיומה של ירידת ערך לאחר ביצוע התיקונים וזאת, בניגוד מוחלט לדרישת צוברי. בסיכומים שהוגשו מטעם צוברי, מפנה בא-כוחם לתוצאות חקירתו הנגדית של סוקולוב בעניין רוחב המסדרון כמשקפות קיומו של ליקוי נוסף לתיקון בעלות של 4,000 ₪ הכרוכה בהריסת הקירות וכן, לעלות של 700 ₪ נוספים בגין התקנת וונטה. מעבר לכך, לא מצאתי בסיכומי צוברי כל טיעון משמעותי שיש בו כדי להטיל ספק ביתר ממצאיו של סוקולוב. עם זאת, חוזרים ונתלים אלה בסיכומיהם בממצאי חוות הדעת של המומחים מטעמם, תוך התעלמות בוטה מחוסר ההתאמה שבין אלה לבין חוות דעתו של סוקולוב. סוקולוב ציין אמנם בחקירתו, כי ייתכן והמלצותיו לא תפתורנה את בעיית הסדקים ואולם, באותה נשימה הסביר כי אין הוא רואה זאת כאפשרות סבירה (לעניין זה ראה עמ' 25 לפרוטוקול 5.2.06 שורה 14) ולפיכך, לא מצאתי בדברים אלה כל בסיס להטלת ספק בנכונותו ומקצועיותו של הפתרון שהוצע על ידי סוקולוב. פסיקת בתי המשפט בנושא זה של העדפת חוות דעתו של מומחה בית המשפט על פני חוות דעת הצדדים, הינה פסיקה ענפה ומושרשת היטב, המייתרת כל דיון נוסף בעניין ודי אם אפנה בהקשר זה לע"א 293/88 חברת ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי פורסם בתקדין (23.4.90), שם נאמר: "כשממנה בית משפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית משפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית משפט יאמץ ממצאיו של מומחה, אלא אם כן יראה סיבה בולטת לעין שלא לעשות כן..." וכן, ראה ע"א 4200/92 נינט מעלוף נ' מעלוף ההוצאה לאור של לשכת עורכי-הדין (4.8.93). במקרה שבפני, לדעתי אין כל מקום להיסוס באימוץ מסקנותיו הברורות הניטראליות והמקצועיות של סוקולוב, שנחקר אודות חוות דעתו על ידי שני הצדדים ומסקנותיו לא הופרכו לא נסתרו ולא נחלשו בכל מובן. גם בסיכומי הנתבעת לא נמצא כל נימוק שיש בו כדי לשלול את חוות דעתו של סוקולוב. הסתייגויות הנתבעת מהקביעות המקצועיות מנותקות בעיקרן בחומר הראיות ומהקביעה כי בפועל, על אף ניסיונות התיקון של הנתבעת, עדיין קיימים ליקויים לתיקון בהיקף לא זניח. יתר הסתייגויות הנתבעת מחוות דעתו של סוקולוב עוסקות ב"קטנות" ובחלקן בעניינים מיותרים כמו ירידת הערך שממילא לא נקבעה בחוות דעתו. מתוך קריאת סיכומי הנתבעת עולה, כי בפועל מקובלים עליה ממצאיו של סוקולוב. מסקנת הדיון מכאן, כי יש לקבל את חוות דעתו של סוקולוב ככתבה וכלשונה ועל פיה יוכרע היקף הפיצוי הראוי לצוברי בגין ליקויי הבנייה, בתוספת עלות של 700 ₪ להתקנת הוונטה. על הסכום שנקבע בחוות דעתו של סוקולוב יש להוסיף ולפסוק פיצוי, בגין דיור חלופי בסך של 3,000 ₪. עם זאת, לא מצאתי, כי יש להוסיף על הקביעה בחוות דעתו של סוקולוב פיצוי בגין רוחב המסדרון שכן, אין המדובר בפיתרון מעשי, לאחר שזה כרוך בשינוי כל מבנה הדירה. לכל היותר, ניתן לעתור בגין ליקוי זה לפיצוי כחלק מעוגמת הנפש, הואיל ואין בפני הערכה שמאית בעניין. עוגמת נפש מעבר לכך, עותרים התובעים לפיצוי בגין עוגמת נפש. אמות המידה שנקבעו בפסיקה בנושא זה מוכרות וידועות היטב. ראה לעניין זה ת.א. 873/93 דיין ואח', מחוזי י-ם 1999, שם נקבע: "מטרת הפיצויים בגין עוגמת נפש אינה להעניש את הנתבעים על מעשיהם, אלא לפצות את התובעים על סבלם. במסגרת הקריטריונים לקביעת גובה הפיצוי יכללו סוגי הליקויים, עוגמת הנפש הכרוכה בתיקונים, התייחסותו של הקבלן וגובהו של כלל הפיצוי". וכן, ע"א 348/79, גולדמן, עליון 1981, שם נאמר: "בקביעת גובה הפיצוי בגין עוגמת נפש יש להתייחס לשיקולים כגון: כאב, סבל, אי-נוחות וחוסר אכפתיות של הקבלן/מוכר לתקן את הליקויים". בהסתמך על עקרונות אלה, אני מעמידה את היקף הפיצוי הראוי בגין עוגמת הנפש על הסך של 7,000 ₪. ההוצאות צוברי טוענים, כי נגרמו להם הוצאות בסכום של 34,170 ₪, הכולל תשלומים למומחים מטעמם. קביעת היקף ההוצאות שבו יזכה בעל דין בתום ההליך, הינה בשיקול דעתו המובהק של השופט היושב בדין ובין היתר מושפע זה משווי הסעד שנפסק ומהדרך שבה נוהל הדיון (ראה ת' 511, 512 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984). בעניין שווי הסעד שנפסק יש להתחשב בהיקפו לעומת זה שנתבע. במקרה שבפני, עם כל ההבנה למצוקתם של צוברי, עדיין מדובר בתביעה מופרזת ביותר שנתקבלה בשיעור הפחות מ 20% בהשוואה לסכום שנתבע. ניהולה של התביעה היה קשה ומכביד הרבה מעבר לנדרש לתביעות מסוג זה. התייחסתי בעבר, לא פעם, לתרבות שהתרווחה לה במקומותינו, לפחות בעניין זה של ליקויי בנייה המתבטאת בהגשת תביעות מופרזות באופן קיצוני. ניהולן של תביעות אלה, יוצר עומס מיותר ועלויות בלתי נחוצות, שבסופו של יום מתגלגלות על הציבור כולו. לפי מיטב הכרתי, יש לשדר מסר ברור וחד משמעי של גינוי ודחייה כלפי דרך זו של ניהול הליכים בביטוי הולם בנושא ההוצאות, ראה לעניין זה בג"צ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק בע"מ נ' הרשות המוסמכת למתן רישיונות ייבוא. אלא שבמקרה זה שבפני, התמונה מורכבת במעט יותר, במובן זה שלהכבדת צוברי על ניהול ההליך כולל משגים חמורים שנעשו על ידם בבחירת ה"מסלול המשפטי הנכון", חברה התנהלות מכבידה ובלתי עניינית מצידה של הנתבעת, הראויה אף היא לגינוי במידה לא פחותה. בהתחשב בכך, יועמד חיוב ההוצאות על הסך של 4,000 ₪ בלבד בצירוף שכ"ט עו"ד, כפי שיפורט להלן. סוף דבר התביעה התקבלה באופן חלקי כמפורט להלן: הנתבעת תישא בחיובים כמפורט: 1. 52,900 ₪ בצירוף מע"מ כדין ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 30.11.05 ועד לתשלומם בפועל (ליקויי בנייה). 2. 3,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל (דיור חלופי). 3. 7,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל (עוגמת נפש). 4. 4,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל (הוצאות). 5. 5,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל (שכ"ט עו"ד). נזקי מיםרטיבות