מכירת מקרקעין - מנהל עיזבון

החלטה תביעה לאכיפת התחייבות למכירת מקרקעין בין מנהל עזבון לצד שלישי - האם בסמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי או של בית המשפט לענייני משפחה? על כך נסבה החלטה זו. העובדות הצריכות לעניין 1. המנוח (להלן: "המנוח"), אשר התגורר בארצות הברית, נפטר ביום 4.9.2001 והותיר אחריו צוואה בעדים. ביום 11.2.2004 הורה בית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא בת"ע 3520/02, על קיום צוואתו של המנוח ומינה את המשיבה 1 למנהלת העיזבון (להלן: "מנהלת העיזבון"). יורשי המנוח, הם הנתבעים 2(א)-2(ה) (להלן: "היורשים"), חיים ומתגוררים בארצות הברית, ונציין כי אחד מהם הוא חסוי. 2. בין נכסי העיזבון, נכס מקרקעין הידוע כגוש 18171 חלקה 37/1 ברחוב סוקולוב 17 בנהריה. הנכס הוא קרקע בשטח של כדונם, שעליה בנוי מבנה המשמש כיום את בית משפט השלום בנהריה, ומוחזק על ידי המדינה כדיירת מוגנת (להלן: "הנכס"). מנהלת העיזבון פרסמה הזמנה להציע הצעות לרכישת הנכס. התובעים (להלן: "הקונים") הגישו הצעה לרכישת הנכס, הפקידו ערבות, זכו בהתמחרות שערכה מנהלת העיזבון במשרדה והגדילו את הערבות בהתאם. הקונים ראו בהתנהלות מנהלת העיזבון כהתחייבות למכירת הנכס. מנהלת העיזבון הודיעה לקונים, לאחר שזכו בהתמחרות, כי היורשים של העיזבון אינם מוכנים למכור את הנכס. לטענת הקונים, בינם לבין מנהלת העזבון נכרת הסכם מחייב, והודעתה של מנהלת העיזבון והימנעותה מלפעול לקבלת אישור בית המשפט לענייני משפחה למכירת הנכס, מהווה הפרת ההתחייבות למכירת הנכס. הקונים הגישו לבית משפט זה התביעה דכאן, ובה עתרו לאכיפת עסקת המכר של הנכס. 3. מנהלת העיזבון טענה, בין היתר, כי הדגישה לאורך כל ההליכים הקשורים להצעת הנכס למכירה, שמכירת הנכס תלויה באישור היורשים שטרם נתקבל, וממילא לא נוצרה התחייבות למכירת הנכס. היורשים מיוצגים בתביעה שלא על-ידי מנהלת העיזבון, ובינם לבינה נפתחה חזית, לאחר ששלחו הודעת צד ג' למנהלת העיזבון, לשיפוי בגין כל סעד שייפסק וכל נזק שייגרם להם אם תתקבל התביעה. 4. המחלוקת המהותית בין הצדדים נסבה על שתי סוגיות מרכזיות: (-) האם התגבשה התחייבות למכירת הנכס לקונים, והאם יכולה היתה להתגבש התחייבות כזאת, ללא אישור בית המשפט לענייני משפחה, בהתחשב בכך שמדובר בנכס של העיזבון המנוהל על-ידי מנהל עיזבון. (-) האם חרגה מנהלת העיזבון מסמכותה ו/או התרשלה בתפקידה בהליכי מכירת הנכס, ומה היקף ההרשאה שקיבלה מהיורשים ומבית המשפט לענייני משפחה לפעולותיה. 5. היורשים העלו בכתב הגנתם טענת חוסר סמכות עניינית. לשיטתם, הסמכות העניינית לבירור התביעה, נתונה לבית המשפט לענייני משפחה. מנהלת העיזבון לא טענה להיעדר סמכות עניינית, אך מתגובתה לבקשה לדחיית מועד מיום 5.4.2005, נמצאתי למד כי היא תומכת בגישת היורשים. על הסמכות העניינית של בית המשפט לענייני משפחה 6. בעקבות הקמת בית המשפט לענייני משפחה, תוקן סעיף 151 לחוק הירושה , התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה ") והסמכות העניינית הייחודית לדון בענייני ירושה הועברה מבית המשפט המחוזי לבית המשפט לענייני משפחה. סעיף 3(א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"), קובע כי ענייני משפחה יידונו בבית המשפט האמור, וסעיף 1 לחוק מגדיר מהם אותם "ענייני משפחה". התכלית המרכזית שעמדה ביסוד חקיקתו של החוק היא לרכז את מלוא הסכסוך, באופן שיאפשר לערכאה אחת להקיף עד כמה שניתן את התמונה כולה, לרדת לשורשי המחלוקת ולנסות למצוא פתרונות כוללים, תחת שבעלי הדין ימצאו עצמם במצב בו נושאים מסוימים של הסכסוך, הסתיימו והוכרעו בעוד נושאים אחרים נותרו תלויים ועומדים בבתי משפט אזרחיים אחרים. על מנת להגשים את תכלית החוק, ניטש מבחן "הסעד" ואומץ מבחן "סוג הסכסוך"- רע"א 6558/99 חבס נ. חבס פ"ד נד(4) 337; ע"מ 9948/04 פלוני נ. פלונית ואח' תק-על 2005(4) 349; ע"א 2846/03 אלדרמן נ. ארליך דינים ע' 32. לשם כך, הוענקו לבית המשפט לענייני משפחה סמכויות שונות. כך לדוגמה, סעיף 6(ה) לחוק, מאפשר לבית המשפט לענייני משפחה למשוך תביעה שנדונה בבית משפט אחר, אם התביעה קשורה לעניין שנדון אצלו, אם לדעתו הצדק והתועלת בצירוף התובענות עולים על הפגיעה בענייניו של אדם אחר שהוא צד לתובענה. וסעיף 6(ו) לחוק מאפשר לבית המשפט לענייני משפחה לצרף צד שלישי שנדרש לצורך בירור התובענה והכרעה בסכסוך. סמכות בית המשפט לענייני משפחה בענייני ירושה 7. נחזור להגדרת "ענייני משפחה" בסעיף 1 לחוק, וניווכח כי לפנינו שלוש חלופות העוסקות בנושאי עזבון וירושה : סעיף 1(2): "תובענה אזרחית בין אדם או עזבונו לבין בן משפחתו, או עזבונו שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה אשר יהא". אין חולק כי חלופה זו אינה רלוונטית לענייננו, באשר איננו עוסקים בסכסוך שעילתו במשפחה. סעיף 1(6): "תובענה לפי חוקים אלה:... (ה) "חוק הירושה תשכ"ה-1965, לרבות תובענה שעילתה סכסוך בקשר לירושה , יהיו הצדדים אשר יהיו". סעיף זה, שיש הקוראים בו שתי חלופות עצמאיות, הוא הרלוונטי לענייננו, והשאלה היא, אם יש לראות את התביעה כנכנסת לגדרו של הסעיף. 8. מקורו ההיסטורי של סעיף 1(6)(ה), הוא בסעיף 151 לחוק הירושה , שהעניק לבית המשפט המחוזי את הסמכות העניינית והייחודית "לדון בסכסוכים לפי אותו חוק". כיום קובע הסעיף כי הסמכות לפי חוק הירושה מסורה לבית המשפט לענייני משפחה. בפסיקה המתייחסת לנוסחו של סעיף 151, נקבע כי תובענות המוגשות לטובת העיזבון או נגדו, יידונו בבית המשפט האזרחי על פי גדר סמכותו לפי חוק בתי המשפט, ובתביעות כאלו אין משמעות לזהות התובע, אם הוא מתדיין רגיל או יורש - ע"א 253/81 לוי נ. אסיאו פ"ד לו(2) 193 (להלן: "הלכת אסיאו"). באותו מקרה, נדונה השאלה מה דינם של ניירות ערך שהיו שייכים למנוח. בדומה, נפסק גם במקרים אחרים הנוגעים להיקף העזבון, ואשר סווגו כ"תובענות המוגשות לטובת העיזבון או נגדו" - ע"א 1662/99 חיים נ. חיים פ"ד נו(6) 295, ע"א 272/86 הכרי נ. הכרי ואח' פ"ד מב(2) 411. היו שמתחו ביקורת על הלכת אסיאו, וגרסו כי ראוי להרחיב את סמכותו של בית המשפט המחוזי הדן בענייני ירושה גם לתובענות של עיזבון או נגדו, המושתתות על ההכרעה אם הנכס השנוי במחלוקת כלול בעיזבון אם לאו - שלומית דרנס "תובענה לטובת עיזבון או נגדו - למי סמכות השיפוט?" הפרקליט לו 113. 9. האם הלכת אסיאו עומדת על כנה גם כיום, לאחר תיקון מס' 8 לחוק הירושה תשנ"ח-1998, שהרחיב סמכותו העניינית של בית המשפט לענייני משפחה לדון גם ב"תובענה שעילתה סכסוך בקשר לירושה , יהיו הצדדים אשר יהיו"? בע"א 2846/03 אלדרמן נ. ארליך דינים ע' 32, הותיר השופט גרוניס את השאלה בצריך עיון (פסקה 11 לפסק הדין). נראה כי התיקון לחוק עולה בקנה אחד עם המגמה להרחיב את סמכותו של בית המשפט לעניני משפחה, מתוך גישה כוללנית אינטגרטיבית המאפשרת טיפול במכלול סכסוך הירושה ולא בגזרה צרה שלו - תע' (ת"א) 9880/00 לזר נ. וולפמן ואח' (טרם פורסם, ניתן על ידי השופט גייפמן ביום 1.5.01). באותו פסק דין, גרס השופט גייפמן, באנלוגיה למבחן שנקבע בפרשת חבס, כי הפרשנות הראויה לחלופה של "עילתה סכסוך בתוך המשפחה" היא, שסכסוך הירושה תרם תרומה משמעותית לגיבושה של עילת התביעה, וראה גם ת"א (תל-אביב-יפו) 34799/05 לולו עזרא נ. שולמית ברגר תק-של 2005(4), 6218. מכל מקום, סעיף 1(6)(ה) הוא חריג למגמה הכללית של החוק, המתמקדת בתא המשפחתי. אין צורך שהצדדים לסכסוך יהיו בני משפחה, באשר צדדים לסכסוך ירושה אינם בהכרח בני משפחה אחת - ת"ע (תל-אביב) 2280/00 עיזבון המנוח בצלאל נ. בנק הפועלים דינים משפחה כרך א' 613; ת"א (תל-אביב-יפו) 34799/05 לולו עזרא נ. שולמית ברגר תק-של 2005(4), 6218. די בכך שלצדדים לסכסוך יש זיקה לירושה , אם כיורשים על פי דין או על פי צוואה או כיורשים נטענים - ת"ע (תל-אביב) 1570/00 פלונית נ. פלוני דינים משפחה כרך א' 609. על רקע דברים אלו, נבחן אם יש לראות את התביעה שבפנינו, כנופלת בגדר סמכותו העניינית של בית המשפט לענייני משפחה. האם תביעת הקונים במקרה שלפנינו, נכנסת לגדרו של סעיף 1(6)(ה) לחוק? 10. יכול הטוען לטעון, כי התביעה העיקרית של הקונים כנגד מנהלת העזבון, היא תובענה שבמישור דיני החוזים, ולכאורה אין לה דבר עם חוק הירושה . אמנם, כאשר צד שלישי מתנהל מול מנהל עיזבון בתפקיד, עליו לקחת בחשבון אפשרות שיחולו דינים וכללים נוספים על אלו שבדין האזרחי - ש. שילה "פירוש לחוק הירושה תשכ"ה-1965" (2002-תשס"ב) 208. אולם אין בטענה של חריגה מסמכות של מנהל עזבון, כדי להכניס את התביעה לד' אמותיו של חוק הירושה - וראה ע"א 8068/01 איילון חברה לביטוח בע"מ נ. מנהל עיזבון המנוחה חיה אופלגר ז"ל, דינים סט 682, סעיפים 11-13 לפסק דינה של השופטת חיות. שם נאמר כי חוק הירושה אינו קובע הסדר כולל וממצה בסוגיה של חריגת מנהל עיזבון מסמכותו כלפי צד שלישי. למרות זאת, ולמרות שהשאלה אינה נקיה מספקות, הגעתי למסקנה כי תביעתם של הקונים נכנסת בגדרו של סעיף 1(6)(ה) לחוק, וזאת מהטעמים שיפורטו להלן. 11. הגם שתביעת הקונים היא במישור דיני החוזים, היא מעלה סוגיות הקשורות לתפקידו של מנהל עיזבון, סמכויותיו והתנהלותו ביחס לנכסי העיזבון, כלפי היורשים וכלפי צדדים שלישים. בית המשפט לענייני משפחה הוא בית המשפט המוסמך לפי חוק הירושה לדון בהליכי המינוי, הפיקוח ומתן ההוראות למנהל העיזבון. בית המשפט לענייני משפחה הוא שמוסמך לדון בחיוב מנהל עיזבון לנזק שגרם, והוא שמאשר פעולות של מנהל העיזבון הקשורות למכירת נכסי מקרקעין, מתן ערובה וכיו"ב. לכן, ראוי כי קביעות נורמטיביות הקשורות לפעולות מנהל עיזבון וסמכויותיו, חיובו באופן אישי או מתן פטור מאחריות לנזק, יקבעו אף הן על-ידי בית המשפט לענייני משפחה שמינה את מנהל העיזבון, וככזה הוא הפורום הראוי לבקר את פעולותיו, תוך בחינה של מכלול השיקולים והאינטרסים של כל הצדדים בתיק העיזבון. וראה, בדומה, עז' (כפר סבא) 2720/02 עזבון המנוחה שוודיה מוסה ז"ל ואח' נ. עו"ד אלי תוסיה כהן מנהל עיזבון המנוחה ואח' דינים משפחה כרך ב' 845, שם התחשב בית המשפט גם באינטרסים של צדדים שלישיים מול מנהל העיזבון. 12. לטעמי, יש להבחין בין תביעות של מנהל העיזבון בשם העיזבון או לטובת העזבון, או תביעות כנגד העזבון, או תביעות הקשורות להיקף נכסי העיזבון - שאז תיקבע הסמכות לפי מבחן הסעד ושווי התביעה על פי כללי הסמכות הרגילים לפי הלכת אסיאו - לבין תביעות של מנהל העיזבון או נגדו הקשורות לעצם מילוי תפקידו של מנהל העיזבון, שאז נאמר שעסקינן בסכסוך בקשר לירושה . חיזוק לכך נוכל למצוא באנלוגיה לדיני הפירוק, כינוס נכסים ופשיטת רגל, כפי שנעשה על ידי השופט גרוניס בפרשת אלדרמן הנ"ל. נאמן או מפרק פועל כפקיד בית משפט, וממונה על-ידי בית משפט שלפירוק, אשר לו המומחיות בנושא. מטעם זה, נקבע בפסיקה כי ראוי שבית המשפט שלפירוק הוא שידון בתובענה אישית נגד נאמן או מפרק ולמיצער, יתן היתר להגשת תובענות כאלו בבית המשפט הרגיל - ראה, לדוגמה, בש"א (נצרת) 3063/02 ש.א.ח.פ. הנדסה (1979) נ. מוסא נעים תק-מח 2003(1) 6231; פש"ר 1987/00 עו"ד דן פרידמן נ. פסי גולדנברג דינים מחוזי לג(1) 928. בהחלטות הנ"ל, מצוטטים בהסכמה דברים שנאמרו על ידי בית המשפט בפש"ר 40/97 רביב נ. עמק חפר (לא פורסם): "מאחר ושאלת הסמכות של המנהל המיוחד כפקיד בית משפט ומסגרתה, וסוגיית חסינותו הן קרדינליות בתביעה אישית כנגד המנהל המיוחד בקשר לתפקידו, ברור כי כל תביעה כזו צריכה להיות מוגשת ולהתברר בפני בית המשפט שמינה את המנהל המיוחד, או שבית המשפט הממנה יתיר לנושה להגיש תביעה מתאימה בבית משפט אחר". מכאן האנלוגיה לענייננו. 13. שיקול נוסף המטה את הכף להעברת התביעה לבית המשפט לענייני משפחה, הוא שיקול היעילות ומניעת כפל דיונים. בפרק השישי לחוק הירושה תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה "), נקבעו הוראות שונות לעניין מנהל עיזבון, מינויו, סמכויותיו ותפקידיו. כך לדוגמא, נקבע בחוק כיצד ממנים מנהל עיזבון (סעיף 78), מי כשיר להתמנות כמנהל עיזבון (סעיף 79), מהם תפקידיו וסמכויותיו של מנהל העיזבון (סעיפים 82, 97, 99) מהי סמכות בית המשפט ביחס למנהל עיזבון (סעיפים 83, 85, 88, 89, 91, 92) וכדומה. סעיף 88 לחוק הירושה קובע את אחריות מנהל העיזבון לנזק שגרם עקב הפרת חובתו כמנהל עיזבון, ואת המקרים בהם יהיה פטור מאחריות. במקרה דכאן, ההודעה לצד שלישי ששלחו היורשים למנהלת העיזבון נסמכת, בין היתר, על הוראות חוק הירושה ועל טענות בדבר הפרת אותן הוראות. על פניו, הודעת צד ג', מהווה "תובענה לפי חוק הירושה ", שהסמכות העניינית לדון בה מסורה לבית המשפט לענייני משפחה. אם נגיע למסקנה שתביעתם של הקונים אינה נופלת בגדר סמכותו העניינית של בית המשפט לענייני משפחה, יהא צורך לפצל בין התביעה העיקרית לבין הודעת צד ג', שתידון בנפרד בבית המשפט לענייני משפחה. זאת, ברוח ההלכה שנקבעה בבג"צ 336/99 דלתא להשקעות ולמסחר נ. בית המשפט לעניינים מקומיים באריאל פ"ד נה(3) 246. [במאמר מוסגר אציין כי ניתן לחלוק על צדקתה של הלכת בג"ץ 336/99 הנ"ל, וייתכן כי ראוי היה להקיש מדיני התביעה שכנגד, על הודעת צד ג' שאינה נופלת בגדר סמכותו העניינית של בית המשפט הדן בתביעה העיקרית]. שיקולי יעילות וחסכון במשאבים שיפוטיים, שבבסיסם הרצון להימנע מפיצול ההליכים בין התביעה העיקרית של הקונים כלפי היורשים ומנהלת העיזבון, לבין הודעת צד ג' של היורשים כלפי מנהלת העיזבון, "מושכים" אפוא לראות את התביעה העיקרית כנופלת בגדר סמכותו העניינית של בית המשפט לענייני משפחה. 14. זאת ועוד. הקונים עתרו בתביעתם ליתן צו עשה לקיום עסקת המכר לגבי הנכס. הסמכות לאשר הסכם מכר מקרקעין של נכסי עיזבון נתונה לבית המשפט לענייני משפחה מכוח סעיפים 97 ו-151 לחוק הירושה . גם מטעם זה, ראוי שבית המשפט לענייני משפחה הוא שידון בתביעה העיקרית. 15. העולה מן המקובץ, שהתביעה נופלת בגדרו של סעיף 1 (6)(ה) לחוק, ולמיצער, שיקולי יעילות מערכתית, מביאים לכך שהתביעה ראויה להתברר בבית המשפט לענייני משפחה. סוף דבר 16. משקבעתי שהסמכות העניינית מסורה לבית המשפט לענייני משפחה, היה לכאורה מקום למחיקתה של התביעה. אלא שבית המשפט לא ינקוט בסנקציה החריפה של מחיקת התביעה, מקום בו ניתן להעביר את העניין לבית המשפט המוסמך. אשר על כן, אני מורה כלהלן: א. בהמשך להחלטתי מיום 31.10.2005 (בש"א 13907/05) אני נעתר לבקשה לביטול פסק דין, ומבטל את פסק הדין מיום 26.9.2005. ב. על פי סמכותי לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט, אני מורה על העברת התיק לבית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא, שם נדון תיק העזבון. מאחר שהשאלה לא הייתה נקיה מספקות, אין צו להוצאות. ירושהמקרקעיןעיזבוןמנהל עיזבון