להלן פסק דין בנושא נזילות בדירה שכורה: פסק-דין מבוא ורקע 1. התובעים ,בני זוג, שכרו מהנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), בשכירות חודשית, דירת גן בת 5 חדרים, מרתף וקרקע צמודה המצויה ברח' היסמין 24, הוד-השרון (להלן: "הבית" או "המושכר"), לתקופה מצטברת של 6 שנים החל מיום 1.5.01 וכלה ביום 1.7.07 (להלן: "תקופת השכירות הכוללת"). 2. תקופת השכירות הכוללת, עוגנה בשלוש מערכות חוזים כדלקמן: א. חוזה שכירות מיום 18.4.01 לפיו שכרו התובעים את הבית לתקופה של 12 חודש החל מיום 1.7.01 וכלה ביום 1.7.02. לתובעים ניתנה אופציה להאריך תקופת השכירות בשנתיים נוספות קרי, עד ליום 1.7.04 (להלן - "חוזה השכירות הראשון"). ב. חוזה שכירות מיום 23.6.04 לתקופה של 12 חודש החל מיום 1.7.04 ועד ליום 1.7.05. אף בחוזה זה ניתנה לתובעים הברירה (אופציה) להאריך השכירות בשנתיים נוספות קרי, עד ליום 1.7.06 (להלן - "חוזה השכירות השני"). ג. חוזה שכירות מיום 31.8.06 לתקופה של 12 חודש המסתיימת ביום 1.7.07, וכן אופציה לשכור הבית לשנה נוספת עד ליום 1.7.08 (להלן - "חוזה השכירות השלישי"). 3. במעמד חתימת חוזה השכירות הראשון ועל פי הוראותיו (סעיף ג1 שבו), הופקדו בידי הנתבעת 2, עוה"ד רבקה קולקה (להלן - "עוה"ד קולקה"), פקדון כספי בסך 7,300 ₪ (שווה ערך ל- 1800$) וכן שטר חוב על סך 15,000 $ (להלן יקראו יחדיו - "הביטחונות"). הפקדון הופקד בחשבונה של עוה"ד כאשר סכומו הוצמד לשער הדולר. 4. ביום 1.7.07, בתום תקופת השכירות על פי החוזה השלישי, פינו התובעים את הבית והחזקה בו הוחזרה לידי הנתבעת. העתירה וטענות הצדדים 5. בתביעה שבכאן טענו התובעים, כי למן החורף הראשון עת החלו להתגורר בבית, נתגלו נזילות בבית, מים חדרו למרתף וגרמו לעובש ולסירחון, מה שמנע מהם מלהשתמש במרתף למִן שנת השכירות השנייה (החל מ- 1.7.02 ואילך). עוד טענו התובעים כי הרטיבות חדרה אף למערכת החשמל, אשר גרמה לקצר בכל הבית. לשיטת התובעים, נזילות המים נגרמו כתוצאה מאי תקינות האיטום והאינסטלציה בבית, כך שהאחריות לתיקונם חלה, מכוח הדין והחוזה, על הנתבעת בעלת הבית. לטענת התובעים, חרף מאמצי הנתבעת לתקן את הטעון תיקון (באמצעות הקבלן ממנו רכשה את הבית), הדבר לא צלח בידה והרטיבות המשיכה כל העת משך תקופת השכירות הכוללת. בצר להם, כך על פי הטענה, ולנוכח הליקויים האמורים, לא מימשו התובעים את האופציה שניתנה להם בחוזה השכירות השלישי ופינו את הבית כבר ביום 1.7.07. 6. התובעים עתרו בתביעתם לחייב הנתבעת בתשלום סך של 101,100 ₪ לפי הפירוט הבא:- א) פיצוי בסך 18,000 $ עקב העדר שימוש במרתף משך 5 שנים (לפי 300 $ לחודש המהווים 30% מדמי השכירות). ב) סך 5,000 ₪ בגין הוצאות שהוצאו על ידם לתיקון מערכות האינסטלציה והחשמל. ג) סך 5,000 ₪ בשל נזקים שנגרמו לציוד וביגוד עקב עובש שדבק בהם וכן 500 ₪, עלות מערכת אזעקה שהותקנה על ידם בבית. ד) סך 15,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם משך כל תקופת שהייתם בבית והעדר הנאה מושלמת מהמושכר. עוד עתרו התובעים בתביעתם לחייב את עוה"ד קולקה להשיב להם את הביטחונות שהופקדו בידה על פי הוראות החוזה הראשון. לשיטת התובעים, לא זו בלבד שהביטחונות הופקדו בידי עוה"ד קולקה אך להבטחת חיובי התובעים לתקופת השכירות הראשונה (עד 1.7.04), אלא שהאחרונים לא הפרו, כלל ועיקר, את חוזי השכירות כך שלא הייתה עילה שלא להשיב לידיהם את הביטחונות עם פינוי הבית ומסירתו לנתבעת. התובעים עתרו, איפוא, להורות לעוה"ד קולקה להשיב לידיהם את שטר החוב וסכום הפיקדון כאשר זה האחרון עומד, נכון ליום התביעה, על סך 8,626 ₪. 7. בכתב הגנתה, עתרה הנתבעת, לסילוק התביעה על הסף בהיותה טרדנית וקנטרנית אשר לא באה לעולם אלא על מנת למנוע הימנה מלממש הבטוחות, נוכח הפרתם הבוטה של חוזי השכירות. לטענת הנתבעת, הבית נמסר לתובעים מיד בתום בנייתו מבלי שמאן דהו התגורר בו לפנים, כאשר כל אביזריו ומערכותיו תקינים ופועלים כיאות. לשיטת הנתבעת, בעיית הרטיבות שנתגלתה בבית, נבעה בעטיים של התובעים, עקב שימוש לקוי ורשלני שלהם בו ובמערכותיו, ובשל הזנחה קשה של הבית ואביזריו. לטענתה, הרטיבות נבעה כתוצאה מסתימות בביוב של חדרי השירותים והאמבטיה שנגרמו בעטיים של התובעים, אותה רטיבות חִלחלה לגרם המדרגות ולמרתף. לטענת הנתבעת, חרף העובדה כי הרטיבות נבעה כתוצאה ממחדלי התובעים היא שעתה, לפנים משורת הדין, לבקשותיהם ותיקנה פעם אחר פעם (באמצעות הקבלן) את הטעון תיקון לשביעות רצון התובעים. עובדה היא - כך לנתבעת - כי התובעים שבו ושכרו את הבית לתקופות שכירות נוספות על פי חוזי השכירות השני והשלישי, מה שמלמד כמאה עדים כי הבית על אביזריו ומערכותיו היו תקינים. הנתבעת הוסיפה וטענה כי התובעים הם אלה אשר הפרו את חוזי השכירות עת החזירו את הבית בלתי צבוע ומלוכלך, הגינה לא תוחזקה כמתחייב מהוראות חוזי השכירות והיא נותרה מלאת אשפה, לכלוך וזוהמה. עוד טענה הנתבעת כי התובעים הגדילו עשות עת ערכו שינויים במושכר בלא הסכמתה ובנו במרתף משרד מקירות גבס, הכל בניגוד להוראות חוזי השכירות. לשיטת הנתבעת, על מנת להשמיש את הבית, היא נאלצה לשכור את שירותיהם של אנשי מקצוע (כולל שיקום הגינה) ושילמה בגין כך סך של 13,295 ₪, סכום שעל התובעים לשאת בו. הנתבעת הבהירה בכתב הגנתה כי בכוונתה להגיש תביעה שכנגד להשבת ההוצאות שהוצאו על ידה ולחיוב התובעים בפיצוי המוסכם הנקוב בסעיף 15(ה) לחוזה השכירות. 8. הנתבעת 2, עוה"ד קולקה, טענה בכתב הגנתה כי אין שחר לטענת התובעים לפיה הבטוחות נמסרו לה אך להבטחת חיובי התובעים בגין תקופת השכירות הראשונה. לשיטתה, הבטוחות נותרו בידה להבטחת חיובי התובעים גם בגין תקופות השכירות על פי חוזי השכירות השני והשלישי, כמתחייב מהוראות סעיף 14 שבחוזים אלה. לטענת עוה"ד קולקה, נוכח המחלוקת שנתגלעה בין התובעים לנתבעת בשאלה למי יש להעביר את סכום הפקדון, היא הודיעה לצדדים כי תעביר את סכום הפקדון שבידה על פי החלטה מחייבת של בית המשפט. הנתבעת 2 עתרה לדחיית התביעה כנגדה ולחיוב התובעים בהוצאות ובשכ"ט עו"ד. ההסדר הדיוני 9. בהמלצת בית המשפט הגיעו הצדדים ביום 24.12.07 לידי הסדר דיוני, אשר קיבל תוקף של החלטה שיפוטית בו ביום (להלן - "ההסדר הדיוני"), לפיו הוסמך בית המשפט לפסוק בכל המחלוקות הכספיות שבין הצדדים שמקורן בחוזי השכירות, ובכלל אלו, טענות הנתבעת בדבר זכותה להשבת הסכומים שהוצאו על ידה לתיקון נזקי הבית והחזרת הגינה לקדמותה. הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק במחלוקת האמורה על פי שיקול דעתו, מכח הוראות סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984, זאת לאחר שהצדדים יטענו בפניו לעניין זה. יובהר ויודגש, כי הגם שהנתבעת לא הגישה בפועל תביעה שכנגד, הרי שההסדר הדיוני, הסמיך את בית המשפט לפסוק ולהכריע אף בעתירת הנתבעת להחזר עלות הוצאות התיקונים, כאמור. ההכרעה 10. אחר שבחנתי בחון היטב את טענות הצדדים על רקע החומר שבפני, ומכוח הסמכות שניתנה לי על ידם להכריע במחלוקת הכספית האמורה על פי הוראות סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט, התשמ"ד - 1984, הנני קובע כזאת: א. אני מחייב התובעים לשלם לנתבעת סך של 4,000 ₪, זאת לכיסוי מלא וסופי של כל טענות הצדדים האחד כלפי משנהו. הסכום האמור ישולם לנתבעת מכספי הפיקדון המופקדים בידי עוה"ד קולקה. ב. שטר החוב ויתרת סכום הפיקדון לאחר התשלום כאמור, יוחזרו לידי ב"כ התובעים תוך 7 ימים מהיום. ג. בכפוף לאמור לעיל, תביעת התובעים כנגד הנתבעת 2, נדחית בלא לעשות צו להוצאות. יובהר לעניין זה, כי נוכח הצמדת סכום הפיקדון לשער הדולר (נספח ב 1 לתביעה) אין שחר לטענת התובעים לחייב את עוה"ד קולקה להשיב סכומים העולים על אלה המצויים בפועל בחשבונה. ד. נוכח ההסדר אליו הגיעו הצדדים ולאור המסקנה אליה הגעתי, אין אני עושה צו להוצאות. ה. הנני מורה על החזר אגרת המשפט לידי התובעים על פי תקנה 6(ב) לתקנות האגרות, נוכח העובדה כי הצדדים הגיעו להסדר כבר בישיבת קדם המשפט הראשונה. נזקי מיםנזילהשכירות