פסק דין רקע התובע הינו הבעלים של שתי דירות סמוכות ברחוב התבור 10, בתל אביב, בקומת המרתף, האחת חזיתית והאחרת עורפית. בשנת 2004 גילה התובע כי קיימת חדירת מים לדירותיו. לטענתו, נזילת המים נבעה מדירות הנתבעים, או מי מהם. לנתבעת 1 דירה הנמצאת בקומת הקרקע מעל אחת משתי דירות התובע (הדירה החזיתית), ולבתו של הנתבע 2, הגב' יפית צדקה צדוק, דירה הנמצאת בקומת הקרקע מעל השניה מבין שתי דירות התובע (הדירה העורפית). טענות התובע לדברי התובע, נגרמו נזקים לדירותיו, כתוצאה מהנזילות, ועל כן הגיש תביעה בבית המשפט לתביעות קטנות. בהמשך, הגיע למסקנה שנזקיו, הנובעים בין היתר מאבדן רווחי שכירות, עולים בהרבה על תקרת הסמכות של בית המשפט לתביעות קטנות, התביעה נמחקה והוגשה מחדש בבית משפט זה, כשסכום התביעה עומד על 49,362 ₪. הסכום מורכב מעלויות התיקונים (ניקוי כתמי עובש, קילוף צבע ישן, תיקוני טיח, צביעה ונקיון) על בסיס הצעות מחיר; הפסד דמי שכירות מיולי 2004, בסך 700$ לחודש; הפסד דמי שכירות בתקופת התיקונים; תשלום למומחה (שמונה על ידי בית המשפט בהליך בבית המשפט לתביעות קטנות) בסך 175 ₪; אגרה בתביעה הקטנה בסך 67 ₪; פיצוי בגין טרדה, עגמת נפש והתרוצצויות בסך 5,000 ₪. יצויין, כי בתצהירו, נוקב התובע בנזק מוערך ב-62,856 ₪. לכתב התביעה צורפה חוות דעתו של המומחה שמונה על ידי בית המשפט בהליך שהתקיים בבית המשפט לתביעות קטנות - מר עפר אגוזי (שרברב מוסמך), מיום 16.12.04. לפי חוות דעת זו, קיימת רטיבות בתקרת דירותיו של התובע ונשללה רטיבות הנובעת מהרחוב או מצנרת התלויה על קירות המבנה. עוד נקבע, כי הרטיבות נובעת בודאות מאחת הדירות בקומת הקרקע וחודרת דרך הרצפה אל תקרת קומת המרתף. על פי אופי הרטיבות, ניתן לשלול כמעט לחלוטין נזילה מצנרת מים חיה, ונובע מכך שמקור הנזילה הוא בצנרת דלוחין או בקולטן "4. לא ניתן לקבוע בודאות מוחלטת מאיזו דירה בקומה א נובעת הרטיבות, אך נראה כי הרטיבות נובעת "מדירתה של עידית" (הנתבעת 1). לפיכך, יש לפתוח את הרצפות בקומת הקרקע, סביב מערכת הדלוחין, ולאתר את מוקד הרטיבות. יש לפתוח תחילה בדירת הנתבעת 1 ואם לא ימצא מקור הנזילה - יש לפתוח בדירה השניה. טענות הנתבעת 1 הנתבעת 1 יוצגה בשלבים הראשונים של ההליך בידי עו"ד אסנת אבני ממשרד נועם קוריס ושות'. בהמשך, לאחר הגשת כתב ההגנה, דיון מקדמי אחד ומינוי המומחה מטעם בית המשפט בהליך שבפני, ביקש עו"ד קוריס להשתחרר מהייצוג והנתבעת 1 הסכימה. לפיכך, בהמשך ההליך ובשלב הסיכומים ייצגה הנתבעת 1 את עצמה. לטענתה, הנזק שבו מדובר נובע מבלאי רגיל, שנגרם לדירה בת 70 שנה בקומת מרתף של בנין. עד להגשת התביעה התובע מעולם לא פנה אל הנתבעת 1 בטענה שקיימת נזילה ומעולם לא איפשר לה לתקן את הנזק. תקרת המרתף של התובע או רצפת דירת הנתבעת 1 הינה רכוש משותף. כבר ב-1992 קבעה עיריית ת"א שמדובר בבנין מסוכן שאינו ראוי למגורים ולכן יש לסלק את התביעה על הסף עקב התיישנותה. הנתבעת 1 לא התרשלה בשום צורה כלפי התובע, אלא נהגה כבעלת דירה סבירה, לכל דבר וענין. המרתף לא נועד למגורים: בשנת 1964 התקבל רשיון עסק לבית מלאכה בקומת המרתף, עבור מפעל סריגה שפעל במקום מ-1954. חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט לתביעות קטנות מלאה סתירות ואין לה כל ערך ראייתי. הוא עצמו מציין כי אינו יודע בודאות מאין נובעת הנזילה. לכן חוות דעתו מהווה המלצה בלבד. מכל מקום - הנתבעת 1 לא חבה בנזקי התובע, שלא הוכח קשר בינם לבין מעשה או מחדל של הנתבעת 1, ושהם, ממילא, מופרזים עד מאד. לכתב ההגנה צירפה הנתבעת 1 צילומים של מקום מסוים במבנה. טענות הנתבע 2 לכתחילה נתבעה בתו של הנתבע 2 - הגב' יפית צדקה צדוק - שהדירה שייכת לה, אך בדיון ביום 27.11.05 הסכימו הצדדים, כי מאחר שהגב' צדקה צדוק מתגוררת בחו"ל, והנתבע 2, שהוא אביה, מטפל בכל עניניה והוא מיופה כוחה, יתוקן כתב התביעה והאב, מר אמנון צדוק, יהפוך לנתבע, והוא גם זה שנתן את התצהיר בשם בתו. לצורך הנוחות, הוא יכונה הנתבע 2 והיא - הנתבעת 2, אף שכבר אינה כזו. לא היתה כל נזילה מדירת הנתבעת 2 ולכן כל נזילה שגרמה לנזק בדירת התובע לא נבעה מדירת הנתבעת 2. הנתבעת 2 הזמינה ביום 20.6.05 מומחה בתחום האינסטלציה, שבדק את דירתה וקבע כי אין כל נזילה שמקורה בדירתה (ר' נספח א לכתב ההגנה - חשבונית, עליה הקביעה "נכון ליום 20.6.05 אינני רואה נזילה בדירה"). מקור הנזילה, אם קיימת, היא בדירת התובע, בה ביצע שיפוצים נרחבים, לרבות במערכת האינסטלציה. התובע לא פנה לנתבעת 2 לאורך כל שנת 2004, בה - לטענתו - גילה את הנזילות, ונודע לה לראשונה על טענותיו כאשר הגיש נגדה את התביעה הקטנה. לא הוכח בכל צורה שהיא, שהנזילות נובעות מדירת הנתבעת 2. ה"מומחה" שמונה על ידי בית המשפט לתביעות קטנות אינו מומחה, חוות דעתו לא נערכה כדין ואין לקבלה. אפילו יוחלט לקבלה, הרי שעל פיה - סביר שהנזילה נובעת מדירת הנתבעת 1 ולא מדירת הנתבעת 2. סכומי הנזקים הנתבעים מופרזים לחלוטין ואינם מושתתים על חוות דעת כלשהי. בנוסף, התובע לא עשה דבר להקטנת נזקיו. לו היה פועל מיידית לתיקון הנזילות (אם היו כאלה), היו נמנעים עיקר הנזקים הנתבעים. גם אי פנייתו של התובע לנתבעת 2, עד לסוף 2004, מהווה רשלנות מצידו, שגרמה להגדלת נזקיו. מהלך הדיון ביום 27.11.05 הסכימו הצדדים להצעתי למנות מומחה מטעם בית המשפט, שיבדוק את מקור הנזילות, הנזקים הנובעים מהן, ממתי החלו הנזילות, מאיזה נכס הן נובעות, האם הן תוצאה של בלאי טבעי ברכוש המשותף, מהי עלות תיקון הנזקים, מהו משך הזמן הנחוץ לתיקון הנזקים והאם מי מהצדדים פנה לרעהו בעבר בבקשה לתיקון הנזק. מיניתי את מר יצחק ברמן, מהנדס בנין ושמאי מקרקעין, כמומחה מטעם בית המשפט. עוד קבעתי, שלאחר קבלת חוות הדעת יהיו הצדדים רשאים לשלוח למומחה שאלות הבהרה קצרות ובתום ההליך - חוות דעתו של המומחה תהיה מכרעת בנושאים בהם תעסוק ועל בסיס חוות הדעת ינתן פסק הדין. המומחה מטעם בית המשפט, מר ברמן, נתן חוות דעתו ביום 31.1.06. לאחר מכן ביקש התובע להורות למומחה להשלים חוות דעתו (שכן יש ענינים וטענות שלא התייחס אליהם וגם משום שחלה החמרה בנזילות), הנתבע 2 הודיע שהוא מתנגד לכך וגם הוגשה הודעה מטעם הנתבעת 1, לפיה היא מבקשת שלא לקבל את חוות דעת המומחה (משום שהוא מהנדס ולא אינסטלטור, משום שלא היה מצוייד במכשיר לאיתור נזילות ומשום שחוות דעתו שגויה). הצדדים הפנו שאלות הבהרה למומחה, והוא התייחס אליהן, בכפוף להנחיות שניתנו בהחלטתי מיום 6.4.06, בתשובות שנתן ביום 21.4.06. בהמשך, התובע הפנה עוד בקשה לביקור חוזר של המומחה, ביחד עם שאלות נוספות, כנראה ביום 30.4.06, אלא שאלה הגיעו לידיעתי רק בפברואר 2007. קבעתי בהחלטתי, שביקור חוזר אינו עומד על הפרק ושהמומחה ישיב על השאלות, וכך עשה בתוספת נוספת לחוות דעתו, שהוגשה ביום 22.2.07. לאחר כל אלה, הגישו הצדדים סיכומים. יצויין, כי הנתבעת 1 הגישה מסמך בכתב יד, שלא היה ברור ממנו שאלה הם סיכומיה, ועל מנת שלא לקפח זכויותיה, באשר אינה מיוצגת עוד, נתתי החלטה נוספת ביום 14.5.07 בענין זה. תשובתה נמסרה ביום 29.5.07. על סמך כל הנ"ל ינתן פסק הדין. חוות דעת המומחה מר ברמן הגיש, כאמור, חוות דעת מיום 31.1.06 (להלן - חוות הדעת), תשובות ביום 21.4.06 (להלן - תוספת 1) ותשובות ביום 22.2.07 (להלן - תוספת 2). מהמקובץ עולה כך: בשתי דירות התובע אובחנו רטיבות ועובש, והן אינן ראויות למגורים או לשימוש אחר. מקור הנזילות הוא בבירור מדירות הנתבעים, אחת או שתיהן, ולא מכל מקור אחר. עיקר מקור הנזילות הינו מצינור בקוטר "2 היוצא החוצה מהמקלחת של דירת הנתבעת 1 (בקרבת הקיר המשותף) או מקופסת הניקוז של מקלחת זו. קיימת אפשרות, בעלת סבירות נמוכה מאד, כי נגרמת נזילה קלה גם מצנרת או מאביזר צנרת, הטמונים ב"קוביה" של חיפוי קרמיקה, בפינת חדר הרחצה שבדירת הנתבע 2. כאמור, המומחה סבור כי הסבירות לכך קלושה, אך יש לבדקה. מקור הנזילות אינו ברכוש המשותף כלל ועיקר. אי אפשר לדעת מתי החלו הנזילות, שכן למרות החלטה מפורשת של בית המשפט כי יש להציג למומחה פניות שעשה מי מהצדדים לרעהו, בענין הנזילות, לא הוצגו בפניו כל פניות שהן. לפיכך, הסיק המומחה, שלא היו כל פניות שהן עד הגשת התביעה בבית המשפט לתביעות קטנות. מוסיף המומחה ומפרט את הבדיקות והתיקונים הנדרשים בכל אחת מהדירות ועלותם. לפי מסקנותיו, עלות התיקון שיש לבצע בדירת הנתבעת 2 הינו בסך 2,500 ₪ (פירוק רצפת מקלחת, בדיקת הצינור, תיקון וריצוף מחדש). בדירת הנתבע 2 (נכתב בטעות "הנתבע 1", אך ברור מההקשר שזו טעות סופר) עלות העבודה היא 400 ₪ (יש לפרק את ה"קוביה", לבדוק האם קיימת רטיבות, אם יש - לתקן, ולחפות מחדש). בדירות התובע עלות התיקונים - כולל מע"מ ופיקוח הנדסי - היא בסך 15,260 ₪ (יש להסיר סימני העובש, לבצע תיקוני טיח, לבצע תיקוני צבע נרחבים, כולל שימוש בחומרים מיוחדים). משך הזמן הנחוץ לתיקונים הינו כשלושה שבועות, בתוספת תקופת התארגנות לביצוע התיקונים, של כשבוע - שבועיים. המומחה לא התייחס לטענה כי המרתף אינו מיועד למגורים לפי תכניות בנין הערים והיתר הבניה, שכן אינו יכול לעשות כן ללא בדיקה מיוחדת בעיריה. מכל מקום - לדעתו, אכן נגרמים לתובע נזקים בשל היות הדירות בלתי ראויות למגורים בגלל מצבן עקב הנזילות. דמי השכירות להם טוען התובע גבוהים, להערכת המומחה, אך מאחר שהטענה מגובה בקבלות על תשלום דמי שכירות, הרי שהוכח שזהו הנזק בפועל. המומחה לא העריך נזקים נטענים לרהיטים וכד', שכן ענין זה אינו בתחום מומחיותו ולא נכלל במה שנדרש לבדוק. בנוסף, בהתאם להחלטת בית המשפט, לא חזר בשנית לביקור בדירה לבדוק החמרת הנזילות. הוא לא יכול היה לאשר או לשלול את טענת התובע כי ניסה לבצע תיקונים, שלא הועילו, ובכך ניסה להקטין נזקיו, שכן איננו יודע דבר על כך, ולכן גם אינו יכול להעריך עלויות של תיקונים כאלה. סיכומי הצדדים התובע מבקש לאמץ את חוות דעת המומחה בכל הנוגע לתיקון נזקי הרטיבות. הוא מפנה לקביעת המומחה לפיה ידרש פרק זמן של כ-4-5 שבועות להתארגנות לקראת התיקונים ולביצועם, בהם לא ניתן יהיה לגור בדירות. לפיכך, הפסד השכירות בגין תקופה זו (לפי 700$ לחודש) מסתכם ב-1,130$ שהם 5,085 ₪. בנוסף, המומחה ציין שאכן נגרם לתובע הפסד דמי שכירות בשל מצב הדירות, וכי דמי השכירות אמנם נראים לו גבוהים, אך משהוגשו קבלות - מדובר בהפסדים בפועל. התובע מוסיף כי הפסיד דמי שכירות עד יום הגשת התביעה בסך של כ-28,350 ₪ והוא שומר זכותו לתבוע בגין ההפסד מאז יום הגשת התביעה ואילך, שכן הנזילה והנזק כתוצאה ממנה לא תוקנו, והנזקים רק החמירו. בנוסף, דורש התובע פיצוי גם בגין המרכיבים הבאים: שכ"ט המומחה בבית המשפט לתביעות קטנות (175 ₪); אגרה בתביעות קטנות (67 ₪); חלקו של התובע בשכ"ט מומחה בית המשפט, בסך 1,755 ₪; נזקים לתכולת הדירות (3,000 ₪); פיצוי בגין שיפוצים שהתובע ביצע (4,500 ₪); פיצוי בגין טרדה, טרחה, עגמת נפש וכו' (5,000 ₪) ובסך הכל - 63,192 ₪. הנתבעת 1 טוענת שאין נזילה בדירתה, לא היתה נזילה בדירתה וגם המומחה לא ראה שום נזילה בדירה. אף אחד משני המומחים לא יכול היה לומר בודאות, שהנזילה נובעת מדירתה של הנתבעת 1. אם הנזילה היתה מדירת הנתבעת 1, כיצד יש פטריה לאורך כל הקיר בדירה השניה של התובע, שאינה מתחת לדירת הנתבעת 1? המומחה בתיק זה בכלל אינו מומחה מתאים, שכן הוא מהנדס ולא אינסטלטור, והוא בא לבדיקה ללא מכשיר לאיתור נזילות. בשאלותיה למומחה כתבה לו, כי קביעתו לפיה הצינור (שהוא מקור הנזילה) יוצא מדירתה - שגויה. היא הזמינה אינסטלטור שראה את הצינור הזה, והוא בפירוש לא יוצא מדירתה. האינסטלטור מוכן להעיד על כך בבית המשפט. בנוסף, הדירות של התובע נמצאות במרתף הבנין. הן מלאות צחנה ובקושי יש בהן אויר. תמיד התגוררו שם עובדים זרים ותמיד היו תקלות בביוב. בדירה היתה פטריה בתקרה, ובמקום לתקנה - התובע מנסה לסחוט כסף מהנתבעות. התובע ידוע כחמדן: יש לו 30 תיקים נגד דיירים, הוא בעל הרבה דירות וחמדן. הוא עושה נזקים בבנין וכל השכנים מוכנים להעיד נגדו. דירת הנתבעת 1 שופצה לפני 6 שנים והיא עשתה אינסטלציה, חשמל וכלים סניטריים חדשים. דירתה של הנתבעת 1 היא קטנטונת, כ-20 מ"ר בלבד, בעוד דירותיו של התובע הן בגודל 50 מ"ר. לא נקבע מהיכן הנזילה ולכן חבל להרוס את דירתה, שהיא יפה ושמורה, בחיפוש אחר מקור הנזילה. כל צנרת הבנין, בן 4 קומות, יורדת בין שתי הדירות של הנתבעות. יתכן שהרטיבות משם. יתכן שהתיקונים שהתובע עשה בביובים גרמו לפטריות בדירותיו. הנזק בדירת התובע מסתכם בסך 1,000 ₪ לכל היותר. אילו תיקן התובע את הנזק מיד, היה הדבר מסתכם ב-500 ₪, לכל היותר. הנתבעת 1 מוסיפה, שהיא חולת סכרת והחוצפה של התובע ונסיון הסחיטה שלו מזיקים לה ומקוממים אותה. למכתבה האחרון לתיק אף צירפה צילום "של ההרס שעשה לנו בבנין" - כהגדרתה. הנתבע 2 (והנתבעת 2) טוענים שהתובע לא פנה מעולם בקשר לנזילות שארעו בדירותיו. הנתבעת 2 למדה על כך לראשונה בסוף 2004, עת הגיש התובע תביעתו בבית המשפט לתביעות קטנות. כפי שקבע מומחה בית המשפט, לא הוצגו בפניו - בניגוד להחלטת בית המשפט, פניות כלשהן של התובע לנתבעות, והמסקנה שלו הינה שלא היו כאלה. בנוסף, לא ניתן - עקב כך, לקבוע מתי החלו הנזילות. המומחה קבע שעלות התיקונים הינה כ-15,000 ₪ ומשך ביצוע התיקונים - כ-4-5 שבועות. למרות העלות הנמוכה יחסית, והזמן הקצר הנדרש לביצועם, חטא התובע בחוסר מעש, לא ביצע את התיקונים וזאת - במשך תקופה מאד ממושכת. לכן, אינו זכאי כלל לפיצוי בגין הפסד דמי שכירות. התובע לא מילא אחר חובתו הבסיסית להקטין נזקיו ועל כך אין לו להלין אלא על עצמו. באשר לטענות שמעלה התובע לגבי שיפוצים ותיקונים שעשה, בגינם מגיע לו פיצוי, יש לדחות את הטענות מכל וכל: הן לא נזכרו ולו ברמז בתצהיר העדות הראשית שהגיש התובע, ולהיפך - הוא מודה בסעיף 23 לתצהירו, כי לא פעל להקטנת הנזק, מאחר שהנזק הוא מדירת הנתבעות ורק מדירותיהן ניתן לטפל בו. בנוסף, הפעולה שנטען כי ננקטה אינה סבירה כלל, והיא דומה למתן אקמול לחולה סרטן. אילו פנה התובע לנתבעות, עם גילוי הנזק, לא היו נגרמים לו נזקים כלל, פרט להוצאות התיקונים. באשר לזכאותו של התובע לפיצוי בגין הפסד דמי שכירות: התובע השכיר דירותיו בניגוד לחיקוק (תכנית המתאר). הן נמצאות בקומת המרתף ובתור שכאלה - אינן מהוות "דירות מגורים". לפיכך, אם השכיר דירותיו בניגוד להוראות החוק, אין בכך כדי לזכותו בהפסדי שכר הדירה, המוכחשים מכל וכל. מעבר לכל האמור עד כה - אפילו זכאי התובע לשיפוי כלשהו על נזקיו - אין להטיל את חובת השיפוי על הנתבע 2. שני המומחים, גם אגוזי (בבית המשפט לתביעות קטנות) וגם ברמן, קבעו כי לא ניתן לקבוע בודאות מוחלטת מאיזו דירה בקומה א נבעה הרטיבות, אך נראה שזה מדירת הנתבעת 1 וקיימת "אפשרות בעלת סבירות נמוכה מאד", שהנזילה נובעת מדירת הנתבע 2. לפיכך התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי נזילה שנובעת מדירת הנתבע 2 גרמה לנזקיו. הכרעה עיינתי היטב בטענות הצדדים, בראיות שהוגשו ובחוות דעתו של מר ברמן, לרבות תוספת 1 ותוספת 2. אני מגיעה למסקנות הבאות: לענין מקור הנזק: הוכח שהנזק נגרם בשל נזילה מצינור שאינו ברכוש המשותף. הוכח, במידת ההסתברות הנחוצה להוכחה במשפט אזרחי, כי הצינור שממנו היתה נזילה, הוא צינור השייך לנתבעת 1. משכך, הנטל מוטל היה על הנתבעת 1 להוכיח שלא היתה לגבי הנזילה התרשלות שתחוב עליה, והיא לא הרימה את נטל הראיה בענין זה. לא הוכח, במידת ההסתברות הנחוצה, כי הנתבע 2 אחראי בצורה כלשהי לנזקי התובע. שיעור הנזק: אני מקבלת את קביעותיו של מר ברמן לענין העלויות לתיקון הנזק, וקובעת כי על הנתבעת 1 לשלם לתובע סך של 15,260 ₪ לצורך ביצוע התיקונים. בנוסף, על שתי הנתבעות לאפשר לתובע לבצע את התיקונים הדורשים כניסה לדירותיהן, וזאת - בתיאום מוקדם איתן, תוך 30 יום מפניית התובע אליהן לתיאום מועד. באשר לדמי השכירות: התובע הוכיח באמצעות הקבלות שהוגשו, כי בפועל, הושכרו הדירות כנגד דמי שכירות של 700$ לחודש. גם הנתבעת 1 ציינה, כי בפועל היו הדירות מושכרות, "תמיד התגוררו שם עובדים זרים" (כדבריה במסמך מיום 9.2.06 שהוגש לבית המשפט ביום 2.4.06). הטענה כי הדירות לא היו מותרות להשכרה על פי תכנית המתאר - לא הוכחה, ואינני מקבלת את טענת הנתבעת 2 כי מדובר בחיקוק שהינו מהמפורסמות, שאינן דורשות ראיה. גם המומחה ברמן, שמאי מקרקעין במקצועו, ציין שמבלי לבדוק את התכניות בעיריה - לא יוכל לחוות דעה בענין זה. עם זאת, מקובלת עלי טענת שתי הנתבעות, כי התובע לא פנה אליהן עם גילוי הנזילות, וזאת לאור העובדה, שלמרות החלטתי המפורשת בענין, התובע לא הציג למומחה (וגם לא צירף לתצהירו) אפילו פניה אחת למי מהנתבעות, בנוגע לנזקים. מעבר לכך שמדובר, לטעמי, בהתנהגות שאינה ראויה, הרי שאילו פנה התובע לנתבעות, היה חוסך כנראה את מרבית הנזקים לדירות. אילו תיקן את הנזילות, תחילה על חשבונו (לנוכח אי הסכמת הנתבעות לגבי אחריותן לנזילה), ואחר כך היה מגיש תביעתו - היה חוסך ככל הנראה את מרבית הנזקים, בודאי את אלה הקשורים בהחמרת הנזק ובהפסד דמי שכירות בשל הפיכת הדירות ללא ראויות למגורים. לפיכך אינני מכירה בראש הנזק המתייחס לאבדן דמי שכירות בדירות מאז אוקטובר 2004, אך אקבל את הרכיב המתייחס לאבדן דמי השכירות שיגרם בתקופת התיקון (4-5 שבועות הם כ-1.2 חודש ולכן דמי השכירות עומדים על 840$ כערכם בש"ח ביום מתן פסק הדין). במאמר מוסגר אציין, כי תמוהה בעיני הדרישה בכתב התביעה לתשלום פיצוי בגין דמי שכירות מחודש יולי 2004, תוך הסבר שזהו המועד ממנו מסרבים הדיירים לשלם, כאשר לתצהירו צירף התובע קבלה בגין תשלום דמי שכירות עד אוקטובר 2004 - קבלה מספר 3734... אך כאמור, מאחר שאינני מכירה ממילא ברכיב פיצוי זה, מדובר בהערת אגב. רכיבי נזק נוספים: מקובלת עלי דרישת התובע לרכיבי הנזק הקשורים בהגשת תביעתו (שכ"ט המומחה בבית המשפט לתביעות קטנות (175 ₪); אגרה בתביעות קטנות (67 ₪); חלקו של התובע בשכ"ט מומחה בית המשפט, בסך 1,755 ₪). לא הוכחו (ואף לא נזכרו בתצהיר התובע) נזקים לתכולת הדירות (3,000 ₪), פיצוי בגין שיפוצים שהתובע ביצע (4,500 ₪) ופיצוי בגין טרדה, טרחה, עגמת נפש וכו' (5,000 ₪). בנוסף, אני סבורה כי אילו התנהג התובע כלפי שכנותיו בדרך שונה, כפי שציינתי לעיל, תוך פניה אליהן מיד עם גילוי הנזק, ומבקש תחילה לבצע את התיקון ואחר כך פונה לתביעה, היה התובע חוסך לעצמו חלק ניכר מהטרדה ועגמת הנפש. סיכום לאור כל האמור, אני מחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובע סך של 15,260 ₪ לצורך ביצוע התיקונים. עוד תשלם הנתבעת 1 לתובע סך של 840$ (שהם 3,528 ₪ ביום מתן פסק הדין), ועוד 1,997 ₪ בגין הוצאות המומחים ואגרת משפט בבית המשפט לתביעות קטנות, ובסך הכל - 20,785 ₪, כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, אני מחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובע הוצאות משפט, הכוללות אגרה כפי ששולמה, וכן שכ"ט עו"ד בשעור 12% מסכום פסק הדין (ללא הוצאות), בתוספת מע"מ כחוק, כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. בנוסף, על שתי הנתבעות לאפשר לתובע לבצע את התיקונים הדורשים כניסה לדירותיהן, וזאת - בתיאום מוקדם איתן, תוך 30 יום מפניית התובע אליהן לתיאום מועד. בכפוף להטלת החובה האמורה על הנתבע 2 או בתו, התביעה נגדם נדחית. לפנים משורת הדין ולאור התוצאה אליה הגעתי, אינני עושה צו להוצאות בתביעה כנגד הנתבע 2 שנדחתה. נזקי מיםמרתףנזילהמים