פסק דין בפניי תביעה כספית על סך של 50,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו לתובע בגין עיקול מיטלטלין במשרדו ובנוכחותו (להלן - התביעה). תמצית טענות התובע הנתבעת 1 הינה חברת בעלת זיכיון לטלפונים סלולריים והנתבע 2 הוא עורך דין במקצועו שפעל כשלוחה ובא כוחה בהליכים נגד מר משה סלמה שנחזה כחייב כספים לנתבעת 1. במסגרת ההליכים שננקטו לגביית החוב מהחייב, ביצעו מעקלים מטעם הנתבעים בתאריך 3/3/02 פעולת הוצאת מעוקלים של מיטלטלי התובע במשרד השמאים שלו. המיטלטלין נלקחו ממשרדו של התובע והם בבעלותו. הנתבעים או מי מטעמם, ביצעו כלפי התובע עוולות של תקיפה, הסגת גבול, גזל, וזאת תוך נקיטת איומים ואלימות כוחנית מצד קבלניהם מבצעי העיקולים. המיטלטלין הוחזרו לתובע רק בתאריך 23/3/02. האירוע הטראומטי גרם לתובע אובדן מוניטין, אובדן לקוחות ופגיעה ממשית בבריאותו, בעובדיו ובלקוחותיו. תמצית טענות הנתבעים הפעולות וההליכים שננקטו נעשו בתום לב ועל פי כל דין. בניגוד לטענת התובע, הנתבע 2 נתן את הסכמתו לביטול העיקול והחזרת המעוקלים וזאת מבלי להטריח את התובע לפנות בבקשות לביהמ"ש. ככל שידוע לנתבע 2, בעל התפקיד שהיה אחראי לביצוע פעולת עיקול המיטלטלין לא נהג ואינו נוהג באלימות. התובע לא פירט את הנזקים שנגרמו לו כביכול. הנתבעים מתנגדים לכל פעולה אלימה או בניגוד לחוק וכל פעולה כזו מהווה חריגה מן ההרשאה ומן המטרה של ביצוע ההליך על ידי בעל התפקיד ולפיכך ולמען הזהירות הוגשה הודעה לצד שלישי נגד בעל התפקיד שביצע את עיקול המיטלטלין. טענות הצד השלישי טענה מקדמית לפיה דין ההודעה נגדו להידחות על הסף מאחר ולא קיימת יריבות בינו לבין המודיעים. לגופה של מחלוקת, טוען הצד השלישי כי האחראי לביצוע העיקול הינו הנתבע 2 וכי במהלך ביצוע העיקול ולמרות טענות התובע, כי המיטלטלין אינם שייכים לחייב, הנתבע מספר 2 הורה להמשיך בהליך העיקול. המעקלים לא הפעילו כוח ואלימות ולא נקטו באיומים. התובע הוא שתקף והפעיל אלימות. בעל התפקיד פעל בתום לב ועל פי כל דין וזאת לאחר אימות כתובתו של החייב ולאחר איתור מסמכים שהיו על שם החייב במשרדו של התובע. הצד השלישי מצטרף לכל טענות הנתבעים כנגד התובע ככל שהדברים מתיישבים עם טענותיו. אין כל קשר סיבתי בין הנזקים הנטענים לבין ביצוע העיקול. התובע לא עשה דבר להקטנת נזק, והנזקים מופרכים. נקודות המחלוקת א. האם הנתבעים והצד השלישי פעלו על פי דין בביצוע פעולת עיקול המיטלטלין. ב. הנזקים שנגרמו לתובע. דיון ביום 13/2/07 התקיים דיון הוכחות. בפרשת התביעה העידו התובע, ד"ר גינוסר גדעון ומר סלמה. בפרשת ההגנה העידה גב' מדמוני ומטעם הצד השלישי העידו מר טל ומר פרץ. בסיום שמיעת ההוכחות סיכמו הצדדים את טענותיהם. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני סבור שדין התביעה להידחות. איני סבור כי הנתבעים ביצעו כלפי התובע עוולה כלשהי. למרות שהתברר בסופו של הליך, כי המיטלטלין שעוקלו היו שייכים לתובע, ולנתון זה חשיבות בפני עצמו, אין די בממצא עובדתי זה כדי לקבוע שהנתבעים פעלו שלא על פי דין בביצוע עיקול המיטלטלין השייכים לתובע. בנוסף, התובע לא עמד בנטל השכנוע להוכיח את הנזקים שנגרמו לו. אין מחלוקת, כי ביום 3/3/02, בוצעה פעולה של עיקול מיטלטלין בכתובת רחוב בר לב 98. כתובת זו הייתה מוכרת בעבר כדרך לוד ורחוב הלח"י (סעיף 1 לתצהירו של התובע). ההליך היה אמור להיות מבוצע אצל החייב, מר סלמה משה. פעילות הנתבעים וצד שלישי כאמור בתצהירה של גב' מדמוני, הנתבעת 1 העבירה למשרד עורכי הדין השייך לנתבע 2 את הטיפול המשפטי לצורך גביית חוב מן החייב מר סלמה משה. לצורך גביית אותו חוב, נפתח תיק הוצל"פ נגד החייב מר סלמה משה. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני סבור שיש מקום לקבל כראיה תעודת עובד ציבור שהוגשה מטעם מר אריה כהן שהוא מנהל אגף הוצל"פ ארצי. על פי סעיף 23 לפקודת הראיות, בית משפט רשאי, אם אין הוא רואה חשש לעיוות דין, לקבל כראיה תעודה חתומה בידי עובד ציבור. מתעודת עובד הציבור של מר כהן עולה, כי בתאריך 20/8/01 בוצע עיקול ברישום בכתובת ברחוב הלח"י 98, תל אביב. מר כהן הוסיף, כי מעיון בתיק עולה, כי ההליכים בוצעו בהתאם לחוק ההוצאה לפועל. הליך עיקול המיטלטלין בתיק ההוצאה לפועל בוצע בהמשך לאיתור כתובת החייב באותה כתובת על פי תשובה לשאילתא ממשרד הפנים ולאחר שבוצעו הליכים שונים בתיק לרבות מסירה ועיקול ברישום (תצהירה של גב' מדמוני). הנתבעת ביצעה שאילתא למשרד הפנים בדבר כתובתו של החייב וקיבלה תשובה לשאילתא (מתאריך 21/8/00) על פיה, כתובתו של החייב היא בדרך בר-לב חיים 98, דירה 1, תל אביב-יפו (נספח א' לתצהיר גב' מדמוני). איני סבור שהנתבעים פעלו שלא על פי דין או ברשלנות כשנתנו הוראה לביצוע עיקול המיטלטלין באותה כתובת. מר סלמה העיד, כי הוא מסר למשרד הפנים את כתובתו ברחוב דרך בר-לב 98, תל-אביב וכי לא שינה את הכתובת. הוא הוסיף, כי רשם את כתובתו שם בגלל חובות (פרו' 13/2/07, עמ' 13) וכי אשתו (בתו של התובע) ידעה שרשם את הכתובת שלו בדרך בר-לב 98, אז דרך לוד 98. בהמשך עדותו טען, כי שינה את הכתובת חזרה בשנת 1999 (פרו' 13/2/07, עמ' 14). נוכח התשובה לשאילתא של משרד הפנים (נספח א' לתצהיר מדמוני) ברור הדבר, כי ביום 21/8/00, כתובתו של מר סלמה משה הייתה רשומה בדרך בר-לב 98 וכי הוא לא שינה אותה לכל הפחות עד למועד זה. הנתבעים פעלו באופן סביר לאיתור כתובתו של החייב וזאת באמצעות שאילתא למשרד הפנים. אומנם, קיים פער זמנים בין מועד התשובה לשאילתא ביום 21/8/00 למועד ביצוע העיקול ביום 3/3/02. אולם, איני סבור שיש לחייב זוכה בתיק הוצאה לפועל לאמת את כתובתו של החייב במשרד הפנים מעת לעת. הצד השלישי פעל לביצוע עיקול המיטלטלין ביום 3/3/02 על פי הוראה לביצוע הליך שצורפה לתצהירים מטעם הצד השלישי. באותה הוראה נרשם, כי יש לבצע את ההליך אצל מר סלמה משה ברחוב לח"י 98, תל-אביב. פעולת המעקלים מטעם הצד השלישי שבהגיעם למקום פנו לשכנים אשר ציינו בפניהם כי מר סלמה משה הינו החתן של מר אברהם אייל (תצהירו של מר פרץ) היא סבירה. איני מקבל את טענות התובע בדבר כך שפעילות המעקלים שקולה לפעילות מרגלים. ברור פרטים עם השכנים על החייב ומקום מגוריו או עסקו היא פעולה סבירה. עדותו של מר פרץ, כי השכנים מסרו להם שמר סלמה משה הינו החתן של התובע וכי הם מנהלים יחדיו משרד, לא נסתרה. לפי עדותו של מר פרץ (סעיף 8 לתצהירו) התובע אמר למעקלים בזמן האירוע, כי אינו מכיר את מר סלמה משה. התובע העיד, כי אמר למעקלים שלמשה סלמה אין כלום עם המשרד הזה ואין לו קשר אליו ושום עניין. התובע לא הסביר למעקלים שמר סלמה הוא חתנו ונמצא בהליכי גירושין מביתו (פרו' 13/2/07, עמ' 22 - 23). במכתבו של התובע אל הנהלת בתי המשפט מיום 1/4/02, סמוך לאחר האירוע (הוגש וסומן נ/2), טען התובע שאין לו כל היכרות עם מר סלמה משה. גב' מדמוני העידה, כי המעקלים מסרו לה שהנתבע טען שאין לו שום קשר למר סלמה משה (פרו' 13/2/07, עמ' 29). היא הוסיפה והעידה, בתשובה לחקירת ב"כ הצד השלישי, שבמידה והמעקלים היו אומרים לה בזמן אמת כי התובע אומר שהוא מכיר את מר סלמה, שהוא חתנו ומצוי בהליכי גירושין מבתו ואין לו קשר למשרד התובע, הייתה משנה את ההנחיה שנתנה למעקלים להמשיך ולבצע את העיקול ומנסה לבדוק את העניין יותר לעומק (פרו' 13/2/07, עמ' 30). לא ברור מדוע התובע לא ציין בפני המעקלים כי קיימת קרבה משפחתית בינו לבין החייב סלמה וכי אין למר סלמה כל קשר לעסק של התובע. תחת זאת, בחר התובע להכחיש באופן גורף כל קשר למר סלמה וזאת כשהוא יודע על חובותיו של מר סלמה לגורמים שונים (עדות מר סלמה, פרו' 13/2/07, עמ' 14). מהעדויות עולה, שלו היה התובע פועל אחרת בזמן האירוע, ייתכן והנתבעים היו בוחרים להורות למעקלים שלא להמשיך בהליך העיקול. זכותו של התובע להכחיש באופן גורף קשר למר סלמה משה ואין עליו חובה לציין שמר סלמה משה הוא חתנו או היה חתנו בעבר. עם זאת בנסיבות אלה, טענת הנתבעים והצד השלישי, כי הכחשתו הגורפת של התובע בדבר ההיכרות עם מר סלמה, תרמה לחשד כי למר סלמה היה קשר לעסק בו התבצע העיקול מתקבלת. יצוין, כי אין מחלוקת שמר סלמה הוא אבי נכדיו של התובע והיה חתנו. בנוסף, המעקלים שהיו במשרד התובע מסרו לגב' מדמוני נציגת הנתבעים בזמן האירוע, כי איתרו במשרד התובע מסמכים שונים על שמו של החייב מר סלמה משה (פרו' 13/2/07, עמ' 29). לאור מכלול הנתונים שמסרו המעקלים לגב' מדמוני ובכלל זה פעולת האימות עם השכנים וכן איתור מסמכים השייכים לחייב במשרדי התובע, אני סבור שהוראתה של גב' מדמוני (מטעם הנתבעים) למעקלים להמשיך בביצוע עיקול המיטלטלין היתה סבירה. אני מקבל את טענת הנתבעים, כי המעקלים הודיעו לגב' מדמוני כי איתרו מסמכים השייכים לחייב מר סלמה משה במשרדו של התובע. טענה זו נתמכת הן על ידי הצד השלישי, והן על ידי הנתבעים. בין התובע לצד השלישי התגלתה מחלוקת, האם המעקלים מטעם הצד השלישי איתרו מסמכים השייכים לחייב מר סלמה במשרדו של התובע. לפי עדותו של מר פרץ, המעקלים איתרו מסמכים השייכים לחייב מר סלמה משה במשרדו של התובע. מנגד, לטענת התובע לא היו כל מסמכים של החייב במשרדו. מר פרץ העיד לראשונה בבית המשפט, כי בין המסמכים היו גם צו עיקול ברישום והאזהרה של בית משפט, והכל היה על השולחן במשרדו של התובע (פרו' 13/2/07, עמ' 18). התוספת הנ"ל לעדותו של מר פרץ אינה סבירה בעיניי. ככל שהמעקלים איתרו מסמכים אלה, והיו זוכרים זאת, סביר להניח שהיו מציינים זאת בתצהירי עדות ראשית ובמכתבו של מר אלקדר מיום 30/4/02, בסמוך לאחר האירוע. זאת ועוד, הטענה כי דווקא מסמכים אלה היו מונחים על השולחן במועד ביצוע העיקול, חלשה. מנגד, התובע לא יצר רושם מהימן בעדותו וזאת נוכח טענות שונות שטען ואשר נסתרו על ידי מסמכים. כך למשל, טענת התובע במכתבו נ/2, כי אין לו כל היכרות עם מר סלמה משה, אין בה ממש מאחר ואין מחלוקת כי מר סלמה משה היה נשוי לבתו והוא אבי נכדיו. דוגמא נוספת, היא עדותו של התובע כי מעולם לא בוצעו במסגרת תיקי ההוצל"פ המתנהלים נגדו הליכים של הוצאת מיטלטלין ממשרדו ו/או הליכים הכרוכים בפעולות פיזיות (פרו' 13/2/07, עמ' 26). טענת התובע נסתרה בתדפיסים השונים של תיקי הוצל"פ שבהם הוא החייב אשר אושרו בחותמת ההוצאה לפועל (הוגשו וסומנו נ/1). על פי תדפיסים אלה, עולה שבמשרדו של התובע בוצעו עיקולי מיטלטלין מספר פעמים (ראה סיכומי ב"כ הנתבעים, פרו' 13/2/07 עמ' 37). לפי סעיף 79א. לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967 (להלן - חוק ההוצל"פ), מסמך שהופק באמצעות מערכת ממוכנת בלשכת ההוצל"פ ישמש ראייה לכאורה לנכונות האמור בו. נוכח הרישומים ב-נ/1, מהם עולה כי במספר מקרים בוצעו עיקולי מיטלטלין במשרדו של התובע וכן כי העיקולים בוצעו, אין מנוס מלקבוע כי הכחשתו הגורפת של התובע, אין בה ממש. בנוסף, עדותו של מר סלמה מטעם התובע לא הותירה רושם מהימן. מר סלמה העיד שרשם את כתובתו ברחוב בר-לב 98 כדי להתחמק מתשלום חובות ובנוסף תשובתו לגבי שינוי הכתובת חזרה בשנת 1999 נסתרה נוכח התשובה לשאילתא של משרד הפנים בעניין כתובתו. התובע גם לא הביא למתן עדות עדים נוספים שנכחו במקום בעת ביצוע העיקול. במכתבו מיום 1/4/02 טען התובע, כי בזמן האירוע נכחו במקום טכנאי המחשבים ולקוח שלו בשם יחזקאל אפריים (נ/2).התובע לא הביאם למתן עדות ובעדותו בבית המשפט לא זכר כלל במי מדובר (פרו' 13/2/07 עמ' 20). עדים אלו היו יכולים לחזק את גרסת התובע הן לגבי מהלך האירוע והן לגבי אי המצאות מסמכים של החייב במשרדו. הלכה פסוקה היא, כי אי הבאת עדים שנכחו באירוע פועלת לחובת התובע. לאחר ששקלתי את מכלול הראיות שנשמעו בסוגיה זו, אני מעדיף את גרסת הצד השלישי על גרסתו של התובע בדבר הימצאות מסמכים השייכים לחייב במשרדו של התובע וגם לגבי אופן השתלשלות האירועים במהלך העיקול וכי מצב דברים זה בנוסף להכחשתו הגורפת של התובע תרם לכך שהמעקלים, הצד השלישי והנתבעים סברו שעיקול המיטלטלין מבוצע במקום השייך גם לחייב. אני מקבל את גרסת הנתבעים והצד השלישי, כי הוצע לתובע להפקיד סכום כסף מסוים כדי להימנע מהמשך הליכי העיקול. התובע לא הכחיש כי הצעה מעין זו הוצעה לו, אלא טען כי העניין אינו זכור לו (פרו' 13/2/07, עמ' 23). עם זאת, איני סבור כי יש מקום לקבוע שהתובע פעל שלא על פי חובת הקטנת הנזק, כשלא קיבל הצעה זו. איני סבור, כי על התובע או כל גורם אחר שמבוצע אצלו עיקול מיטלטלין חובה להיעתר להצעה מעין זו כשהוא סבור שאין כל יסוד לעיקול המיטלטלין שאינו שייך לחייב. מצד שני, כפי שצוין קודם לכן, התובע בחר להכחיש באופן גורף כל קשר למר סלמה, דבר שעורר חשד סביר אצל המעקלים כי הוא מבקש להתחמק מביצוע העיקול בטענות שווא. לאור כל האמור לעיל, אני סבור כי התובע לא עמד בנטל השכנוע להוכיח כי הנתבעים והצד השלישי פעלו נגדו שלא כדין וברשלנות בפעולת עיקול המיטלטלין. לאור הראיות והעדויות שהוצגו בבית המשפט, אני מעדיף את גרסת הנתבעים והצד השלישי לגבי השתלשלות האירועים במועד ביצוע עיקול המיטלטלין ולפני כן, ונוכח כך אני סבור, שהנתבעים והצד השלישי פעלו באופן סביר ועל פי דין. נזקים לאחר ששקלתי את טענות הצדדים לגבי השתלשלות האירועים לאחר 3/3/02, היום שבו עוקלו המיטלטלין ולאחר שקראתי את התכתובת שהוחלפה בין הצדדים, איני סבור שהזמן שחלף בין פנייתו של התובע אל הנתבעים עד למועד שהמיטלטלין הוחזרו אליו, והתנהגות הנתבעים לאורך תקופה זו, היא בלתי סבירה. כמובן שהיה עדיף, שהמיטלטלין היו מוחזרים לתובע מוקדם יותר, ואולם, אין מקום לקבוע שהנתבעים פעלו במזיד או באופן בלתי סביר. למעלה מן הצורך יצוין, כי איני סבור שהתובע הוכיח את נזקיו באמצעות חוות הדעת הרפואית שהוגשה מטעמו. חוות הדעת הייתה כללית ביותר ללא ציון תאריכים ספציפיים. חוות הדעת הוכנה ביום 19/4/05, זמן רב לאחר אירוע עיקול המיטלטלין ביום 3/3/02. ד"ר גינוסר לא זכר דבר לגבי מועדי הביקורים של התובע במרפאתו בסמוך לאירוע. בנוסף, הוכח כי התובע חווה הליכים נוספים של עיקולים במשרדו בתיקי הוצל"פ המתנהלים נגדו, ויש בכך להשליך על טענת התובע בדבר הנזקים שנגרמו לו בהליך העיקול נשוא ענייננו. ב"כ התובע בסיכומיו, הסכים שד"ר גינוסר לא פירט לגבי הנזקים והיה צריך לעשות עבודה טובה יותר (פרו' 13/2/07, עמ' 34). לגבי נזקים אחרים שאינם רפואיים, טען התובע בסיכומיו, כי יש לפצות אותו בגין 20 ימי בטלה ועל בית המשפט לבצע אומדנה של הנזק לפי גובה השכר הממוצע במשק. בהקשר זה יצוין, כי על פי נ/2, מכתבו של התובע להנהלת בתי המשפט שנשלח אל הנהלת בתי המשפט לאחר מועד האירוע, עולה כי לתובע היו מספר סניפים ואין מקום לקבל את טענתו כי בהיעדר המכשירים שעוקלו מאחד ממשרדיו, היה מושבת מעבודה כליל, מה עוד שטענה זו לא נתמכה במסמכים מטעמו. התובע גם לא הוכיח טענתו לפגיעה במוניטין. לאור כל האמור לעיל, התביעה וההודעה לצד שלישי, נדחות. בהתחשב בכך שבסיומו של האירוע, ולאחר חליפת המכתבים בין הצדדים, שוחררו המיטלטלין חזרה לתובע ולמעשה, אין חולק היום, כי המיטלטלין שעוקלו לא היו שייכים למר סלמה משה אלא לתובע, ובהתחשב בהוצאות שהוציא התובע להחזרת המיטלטלין אין צו להוצאות לטובת הנתבעים והצד השלישי. עיקול