פסק דין בפניי תביעה לסילוק יד ופינוי דיירים מוגנים. מטעם התובע העידו הגב' גילה פזטל, והתובע בעצמו, ומטעם הנתבעים העידו הנתבעים בעצמם. באי כוח הצדדים הגישו סיכומיהם ופסק דיני זה ניתן לאחר קבלת סיכומי הצדדים. טענות התובע: התובע הינו הבעלים של הדירה נושא דיוננו, המצויה ברחוב רמב"ם 43 בקומה העליונה, גבעתיים, והידועה כחלק מחלקה 377 בגוש 6154, (להלן: "הדירה"). אין מחלוקת כי הנתבעים הינם דיירים מוגנים, אשר חתמו על חוזה לשכירות מוגנת בשנת 1975, על פיו שכרו את הדירה . התובע טוען כי הנתבעים פלשו לגג הבניין, וכי הוגשה תביעה בעניין בסיומה נחתם בין הצדדים הסכם פשרה. בין היתר על פי אותו הסכם פשרה, נדרשו הנתבעים להמציא פוליסת ביטוח, לטענת התובע הנתבעים הפרו את הסכם הפשרה ולא המציאו את פוליסת הביטוח. התובע טוען כי הנתבעים הפרו את הסכם השכירות בכך, ששינו את הדירה, ביצעו שיפוצים ושינויים ללא קבלת הסכמת התובע ו/או אימו המנוחה. התובע טוען כי הנתבעים עקרו את צינור הביוב , ואימו המנוחה נדרשה לתקן את המפגע, לאחר שביוב זרם ישירות לחצר הבניין, אך הדרישה להחזרת המצב לקדמותו לא נענתה, והתובע נאלץ לשאת בהוצאות המפגע. התובע טוען עוד כי הגיע להסכם עם חברת סלקום להצבת אנטנה על גג הבניין שבבעלותו, והנתבעים ניסו לסחוט את חברת סלקום בניסיון לגזול את דמי השימוש להם הוא זכאי. התובע טוען כי הפרת ההסכם והעילות המפורטות לעיל מצדיקות להעתר לתביעתו ולכן מבקש להורות על פינוי וסילוק ידם של הנתבעים מהדירה. טענות הנתבעים: הנתבעים טוענים כי עסקינן בתביעת סרק, אשר מטרתה הוצאתם מהדירה שלא כדין. הנתבעים טוענים כי הוסכם שתהיה להם חזקה בגג לאור הסכם הפשרה, וכי המציאו לתובע את פוליסת הביטוח כפי המתחייב מהסכם הפשרה. הנתבעים טוענים כי אכן בוצעו שינויים מסוימים בדירה, אולם כולם נעשו בהסכמת הבעלים, היינו אימו המנוחה של התובע, ובאישורם של הבעלים. הנתבעים מכחישים כי קיבלו או ניסו לקבל כספים מסלקום. הנתבעים טוענים כי שילמו דמי מפתח כדין ולחילופין הם זכאים לסעד מן הצדק. דיון: הדירה נשוא דיוננו, הייתה בבעלות אימו המנוחה של התובע, שנפטרה בשנת 2005, והתובע ירש את הבניין בו מצויה הדירה. על פי האמור בכתב התביעה נעשו על ידי הנתבעים שינויים ללא הסכמת אימו המנוחה של התובע לאחר שנת 1994 כדלקמן: א. ביטול המרפסת המערבית, תוך הריסת קירות, סגירת מרפסת וצירופה לחדר מגורים. ב. ביטול מרפסת דרומית תוך הריסת קירות, סגירתה ויצירת חדר נוסף. ג. סגירת חלק מהול הכניסה והפיכתו לחדר. ד. שינוי וריצוף במטבח. ה. שינוי וחיפוי קירות במטבח. ו. שינוי ארונות המטבח. ז. החלפת האסלה בשירותים. ח. שינוי הריצוף בשירותים. ט. שינוי החיפוי בשירותים. י. ביטול האמבטיה בשירותים. יא. שינוי הכיור בחדר האמבטיה. יב. שינוי המקלחת בחדר האמבטיה. יג. שינוי החיפוי בחדר האמבטיה. כאמור לטענת התובע כל השינויים נעשו לפני שנת 1994, וליתר דיוק, על פי האמור בסעיף 35 לתצהיר התובע לאחר 18.5.94. לטענת התובע לאחר מועד זה לא הוא ולא אימו המנוחה נכנסו לדירה ולכן כלל לא היו מודעים לשינויים שנעשו על ידי הנתבעים בדירה. בחקירת התובע, העיד התובע כי לאחר מועד זה, היינו 18.5.94, לא הוא ולא אימו הגיעו לדירתם של הנתבעים על מנת לקבל דמי שכירות אלא דמי השכירות נשלחו בדואר: ש. מאיפה אתה זוכר את התאריך המדויק שאתה מציין שמה- 14.5.94 יותר לא אתה ולא אמך באתם לבקר בדירה ? ת. על פי התאריך שרשום על האישור, האחרון שאישרנו בכתב. ש. אתה מסתמך על נספח יג/4 לתצהירך ? ת. כן. ש. באותו יום אני מבין שגם האמא וגם אתה ביקרתם בדירה ? ת. כן. ש. האישור הזה גם נכתב בכתב ידך ? ת. נכון. ש. ואז הגעתם למסקנה שיותר האמא לא תבוא אלא דמי השכירות ישלח אליכם ? ת. אני לא זוכר אם זה היה באותו מעמד, אך מאותה תקופה דמי השכירות נשלחו אלינו. ש. באותו מעמד האירוע הזה עבר בשקט ולא היה חריג ? ת. לא הוא לא עבר בשקט. ש. כשההסכם נחתם היתה מריבה ? ת. כן. ש. ואחרי האירוע הזה לא הגעתם לדירה לקבל דמי שכירות ? ת. כן. ש. איך שלחו את דמי השכירות ? ת. בדואר. ש. זה נשלח עם שיק ? ת. זה נשלח בהמחאות דואר עד פרק זמן מסוים ולאחר מכן זה עבר לשיקים. ש. אני מציג לך אישור - האם הוא נכתב בכתב ידך ? ת. האישור הזה הוא בכתב ידי - מוגש ומסומן נ/1. אני לא זוכר אם הייתי במקום באותו יום, אני לא יכול לזכור כל מסמך. ש. האם המסמך שאני מציג לך נכתב בכתב ידך ? ת. כן - מוגש ומסומן נ/2. ש. יש לך אישור בכתב ידך - על קבלת דמי שכירות ? ת. נכון - מוגש ומסומן נ/3. ש. מה התאריך שרשום על המסמך ? ת. 7/11/94. (פרוטוקול הדיון מיום 18.4.07 עמוד 18 שורות 1-31). מפרוטוקול עדותו של התובע בעצמו עולים שניים, הראשון כי הטענה שמאז 18.5.94 הופרכה לחלוטין, הוכח במסמכים חתומים על ידי התובע כי מסר אישורים בגין גביית דמי שכירות לאחר מועד זה לנתבעים, לפיכך, הטענות כי לא הוא ולא אימו היו בדירה לאחר המועד הנטען על ידו אינם תואמים את המציאות, והעניין השני, כי הטענות שלאחר המועד הנ"ל, 18.5.94, שלאחריו מפחד איומיהם של הנתבעים לא הוא ולא אימו המנוחה הגיעו לדירה, לא עמדו במבחן החקירה הנגדית. בעניין זה אציין כי התובע לא בחל בשום אמצעי על מנת להכפיש את הנתבעים, ואף טען כי כחודש לאחר שהנתבע מס' 1 היכה את אביו באגרופיו, נפטר אביו, (בשנת 1976 או בתקופה זו), גם בתצהירו וגם בעדותו טען כי הנתבע מס' 1 אלים, כי הוגשה כנגדו תלונה, וכי בשל פחדם ממנו לא בדקו למעשה את הדירה שכן לא יכלו להגיע אליה, לאור איומיו . הטענות לאלימות מתייחסות לתקופת שנות השבעים, לא אין זו טעות, בתצהירו מספר התובע על תקיפה נטענת משנת 1976. מדוע שתועלה כלל טענה הנוגעת לאירוע, שהתרחש שלושים שנה לפני הגשת התביעה, והקשר בינו לבין התביעה אינו ברור, אלא על מנת לבסס את הטענה כי מיום 18.5.94 התובע או אימו לא רצו להתקרב לדירה מפחד הנתבע מס' 1. הסתבר, כי טענת התובע אינה נכונה, וגם לאחר מכן נכנס לדירה ונתן אישור בכתב בדבר תשלום דמי שכירות. אינני מקבלת את גרסתו כי זכרונו בוגד בו לפתע והוא אינו זוכר את האישור. דומני כי ההיפף הוא הנכון, התובע בנה את הקונסטרוקציה של טענתו על יסוד המסמכים שהיו ברשותו, ולא סבר כי יהיו בידי הנתבעים מסמכים סותרים את הטענה, שלאחר 18.5.94 לא הוא ולא אימו הגיעו לדירה. מעבר לאמור לעיל, יש להדגיש כי כל הטענות מבוססות על כך, שאימו המנוחה של התובע שנפטרה כאמור בשנת 2005, לא נתנה הסכמתה. מעבר לעובדה הברורה כי המדובר בעדות שמיעה, אין עסקינן בבעלת נכס השוקטת על שמריה. המנוחה נקטה בהליכים כנגד הנתבעים: - הוגש פסק דין לביצוע בלשכת ההוצל"פ. - במסגרתו התבררה טענת פרעתי שהגישו הנתבעים. - הוגש ערעור על החלטת הרשם שקיבל את טענות הנתבעים. - הוגשה תביעה נוספת לפינוי מהגג, במסגרתו הגיעו הצדדים להסכם פשרה. כלומר, ננקטו מספר הליכים על ידי המנוחה, ולכן הדעת נותנת כי באם הנתבעים היו מפרים את ההסכם עימה ומבצעים שינויים בדירה ללא רשותה, המנוחה הייתה פועלת גם בעניין זה. לכן, היה על התובע ליתן הסבר מדוע המנוחה לא פעלה בעניין שלכאורה הינו מעיקרי ההסכם, ביצוע שינויים בדירה ללא קבלת הסכמת בעל הדירה מהווה הפרת הסכם, אליבא דכולי עלמא, הסבר זה היה כי מאז 18.5.94 המנוחה לא הניחה את כף רגלה בדירה, ולכן לא ידעה על השינויים שנעשו. כאמור לעיל, הוכח כי גרסה זו של התובע כשלה, לאור מוצגים נ/1 , נ/2. כמו כן, לא התרשמתי מאמינותו של התובע, אשר שכח את האישורים, ולא יכול היה ליתן הסבר לסתירה, ולעובדה כי למעשה את המועד שנקב בתצהירו לקח ממסמך, דבר המצביע על כך שהגרסה נבנתה בדיעבד, ולא בזמן אמת. ואם לא די בכל אלה, המדובר בעדות שמיעה ממש, שאינה מתיישבת עם התנהלותה של האם המנוחה, ממנה עולה כי המנוחה נקטה הליכים שונים לפינויים של הנתבעים, ולכן באם הייתה בידיה עילה תביעה כה ראויה כמו ביצוע שינויים בדירה ללא הסכמתה הרי הייתה פועלת ללא ספק למיצוי זכויותיה. זאת ועוד, ילדיו של התובע התגוררו בנכס, דירה אחרת בבניין. לא מתקבל על דעתי כי שכן שמבצע שיפוצים יוכל להסתיר את הדבר משכניו. אם אכן בוצעו שיפוצים כיצד יתכן שילדיו של התובע שגרו בבניין לא סיפרו לו דבר על כך. כל הטענות לפיהן המנוחה לא הגיעה לדירה לאחר 18.5.94 נידחות על ידי. אך בכך לא אסתפק. מעיון בהסכמים שנעשו בין הצדדים , במהלך השנים, עולה כי הנתבעים ביקשו הסכמת המנוחה, לביצוע שינויים בדירה, קיבלו הסכמה ואף שילמו בגינה. זה המקום להסביר, אם מכתב התביעה ומתצהירו של התובע ניתן להבין כי הנתבעים ביצעו את השינויים המפורטים לעיל בדירה ללא הסכמת המנוחה, הרי מסיכומי ב"כ התובע, ומעדותו של התובע בעצמו עולה כי לא כך הם פני הדברים. התובע מאשר כי אכן הנתבעים ביקשו אישור לביצוע שינויים, אלא שעל פי פרשנותו את ההסכמים עליהם חתומים הנתבעים ואימו המנוחה, השינויים שהוסכם עליהם אינם נכללים במסגרת השינויים נשוא התביעה, ועוד העניין יבואר להלן. לדוגמא: נספח יג1' לתצהירו של התובע הינו הסכם מיום 15.3.1980, על פיו הסכימו בעלי הדירה דאז הוריו המנוחים של התובע והנתבעים כי הנתבעים יהיו רשאים לבצע שיפוצים במטבח כנגד תשלום. וכך נאמר בהסכם: "בעלי הבית מסכימים להיענות לבקשתם של הדיירים לעשות שינויים במטבח - השינויים כוללים להרוס את הקיר עם דלת וחלון הגובל עם המרפסת המטבח בכדי להגדיל את המטבח..." מהי הטענה, הסכמה זו מתייחסת רק להריסת הקיר ולא לריצוף והתקנת ארונות חדשים וכד'. הנתבעים טוענים כי הסכמה זו מבטאת הסכמה לבצע שיפוצים במטבח, והכוונה הינה כי הם משפצים את המטבח לרבות הריסת הקיר, ולא רק את הריסת הקיר. דומני כי הצדק עם הנתבעים. הדברים העולים מתוך המסמך הינם פשוטים לטעמי, וברורים, הנתבעים ביקשו לשפץ את המטבח, שיפוץ מטבח הינו פעולה שמשמעותה מובנת לכל מי שמתגורר בדירה, העובדה כי הצדדים לא טרחו לציין בהסכם זה, שכוונתם הינה לשנות את הריצוף להתקין ארונות חדשים, וכולה, אינה מעלה ואינה מורידה. לאחר ביצוע השיפוצים, כלומר, לאחר שנת 1980, המנוחה הייתה בדירה, המנוחה קיבלה בעבור הסכמתה תשלום, של הגדלת שכר הדירה משכר דירה ששולם קודם לכן בעבור שלושה וחצי חדרים, לשכר דירה שישולם בעבור ארבעה חדרים. גם ניסוח הסכם זה, והאמור בו, " אנחנו אמנם ויתרנו אז והסכמנו לקבל שכ"ד רק עבור 3 1/2 חדרים אבל היות והם מעוניינים לעשות עכשיו שינויים במטבח כפי שהוזכר לעיל, אז מתחייבים הדיירים להוסיף שכר דירה עבור חצי חדר נוסף...", מצביעים על כך, שהוריו המנוחים של התובע ידעו לקבל תמורה בגין הסכמותיהם ואין לנו עניין עם בעל נכס השוקט על שמריו, או שניתן לתמרנו כרצון הדיירים. כלומר, בידי הנתבעים מסמך, ממנו עולה, וכך היא עדותם, כי בעבור השיפוצים שנעשו על ידם במטבח, קיבלו הסכמה, ושילמו תמורה. קלישותה של גרסת התובע ניתנת ללמידה גם מטענתו כי לא נאמר בהסכם זה שלנתבעים מותר לרצף מחדש את המטבח. כלומר, להרוס קיר כן, אך לרצף לא, מה יעשו הנתבעים עם החור שייווצר ברצפה לאחר הריסת הקיר? כיצד בכלל טענה כזו מתיישבת עם המציאות? יפים הדברים ונכונים ביתר שאת, לכל הטענות הנוגעות לאמבטיה או לשירותים. בהסכם יג'4 נאמר במפורש כי המנוחה נותנת הסכמתה, אומנם בדיעבד לביצוע שיפוצים באמבטיה, כאן לא פורטו השיפוצים שנעשו, אם כך, כיצד בכלל נטען כי לא הייתה הסכמה?? הרי המסמך מדבר בעד עצמו ואינו נוקב במהות השיפוצים שנעשו באמבטיה. ב"כ התובע הקדיש זמן רב לחקירת הנתבעים בעניין הריסת קירות וצירוף המרפסות לדירה, ויצירת חדר נוסף במרכזה של הדירה, כל אלה מפורטים בהסכמות שצורפו לתצהיר התובע, נספחים יג2' ויג3'. גם לאחר חקירה נגדית מתישה, הנתבעים לא סתרו את עצמם ולא קועקעה גרסתם הנתמכת במסמכים. לפיכך, אני סבורה כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את טענתו כי איזה מהשינויים שנעשו בדירה נעשו שלא בהסכמת המנוחה. ואם לא די בכך, במסגרת הדיון בטענת "פרעתי", שהתקיים בפני הרשם, כאשר הערעור על החלטתו נדחה בביהמ"ש המחוזי, ( נספחים ז4'ח3' לתצהיר התובע), העלה כי כב' הרשם ( כתוארו אז) השופט באומגרט קבע כי בין הצדדים להליך, הנתבעים והאם המנוחה, היו הסכמות בעל פה. גם קביעה זו תומכת במסקנתי כי השינויים, שביחס לרובם המכריע יש הסכם בכתב, נעשו בהסכמה המנוחה. התובע הציג מסמכים, ובא כוח התובע הקדיש זמן רב הן בחקירתו והן בסיכומיו לתשריט הדירה כפי שהיה בעת חתימה על חוזה השכירות לבין מצבו נכון להיום, ודומני כי לאחר החקירות אין מחלוקת כי התשריט נספח טו2' משקף את מצב הדירה נכון להיום. אלה שבהסכמים נספח יג' על כל חלקיו יש מענה לכל הטענות, נספח יג'1 מתייחס להסכמה הנוגעת למשטח. נספח יג2' מתייחס להסכמה נהוגעת לחדרים ב' וד' בתשריט, נספח יג3' מתייחס להסכמה הנוגעת לשינוי הנטען בחדר ג' ונספח יג4' מתייחס לשינויים שנעשו באמבטיה וובחדר א'. אני קובעת כי השינויים נעשו בהסכמת אימו המנוחה של התובע. גרסת התובע כי אימו המנוחה לא הייתה בדירה מאז 18.5.94 כשלה, כפי שהבהרתי לעיל; העובדה כי התביעה הוגשה לאחר מותה של אימו המנוחה, וטענה העולה מפי התובע הינה כי אימו לא הסכימה, טענה הנוגעת לעדות שמיעה; העובדה כי בין הצדדים הסכמים שונים לביצוע שינוים ושיפוצים בדירה, והתובע מבקש לפרשם כנגד הנתבעים; העובדה כי כב' הרשם כבר קבע כי בין הצדדים היו הסכמות בעל פה; העובדה כי המנוחה פעלה לשמירת זכויותיה והגישה תביעות כנגד הנתבעים; העובדה כי הגרסה כולה מופרכת משהו, שכן על מנת לבססה התובע נדרש להטיל דופי ורפש של טענות אלימות כנגד הנתבעים בלא שתהא בידיו הוכחה כלשהי, למעט תלונה שהוגשה לפני שלושים שנה; כל אלה מובילים אותי למסקנה כי דין הטענות הנוגעות לשינויים להידחות. הטענות לעניין פוליסת הביטוח; נושא הפוליסה הינו חלק מהסכם פשרה שניתן בין הצדדים, ואשר אושר בפסק דין. על פי הסכם הפשרה וסוכם כי הנתבעים ימשיכו לעשות שימוש בגג הבניין, וכי ידאגו להוצאת פוליסת ביטוח, בגין השימוש בגג. התובע טוען כי פוליסה כזו הומצאה רק באוגוסט 2005, ואף טען כי הפוליסה לא חודשה. ביחס לטענה כי הפוליסה לא חודשה, הציגו הנתבעים פוליסה מחודשת מיום 1.9.2006. ביחס לטענה כי הפוליסה לא הוצאה במועד, אלא רק לאחר מספר חודשים, כלומר באוגוסט 2005, העידה הנתבעת כי: ש. חיכיתי חודשיים נוספים - חצי שנה מיום פסק הדין. גם על זה לא קיבלתי תשובה. 3-4 חודשים מיום המכתב קיבלתי ממך פוליסת ביטוח. מדוע לא שלחת לי את הפוליסה ומדוע לא ענית לי על המכתבים האלה? ת. אתה צודק שלא קיבלת את הפוליסה אבל אני דיברתי עם הסוכן והוא אמר לי שהוא דיבר אתך אישית ושהוא שלח לך פוליסה ואמרת לו שהיא לא נכונה וזה לקח לו זמן לשלוח לך את החדשה. (שם עמוד 30 שורות 21-26). תמיכה לכך, הציגו במכתבו של הסוכן בו הוא מאשר כי הפוליסה שהוצאה כוללת הרחבות לבקשת בא כוח התובע. מנגד, הוצגו מכתבי בא כוח התובע, (י1-3') מהם עולה כי לא נשלחה כל הודעה על ביטול ההסכם בשל הטענה בנוגע לאי המצאת הפוליסה. עוד עולה כי עוד בטרם הגשת התביעה הוצאה הפוליסה, אין מחלוקת כי הוצאה באוגוסט 2005. כלומר, הטענה בכתב התביעה מתייחסת רק למועד הוצאתה של הפוליסה, ולעומת טענות הנתבעים כי הוצאת הפוליסה התעכבה בשל דרישותיו של עו"ד דגן, וכי האחרון ניהל מגעים באופן סדיר למול סוכן הביטוח, לא נשמעה כל טענה מפי התובע. זאת ועוד, לאחר שהוצאה פוליסה כנדרש, דומני כי הנתבעים תיקנו את ההפרה הנטענת ולכן אין מקום לקבוע כי יש לבטל את הסכם הפשרה. השימוש בחדר המדרגות כמחסן: התובע טוען כי הנתבעים עושים שימוש בחדר המדרגות כבמחסן. טענה זו מוטב היה אלמלא הועלתה כלל. התמונות שצורפו להוכחת הטענה ת/1, מראים כי על המדרגות, מונחים חפצים שונים של הנתבעים. מהתמונה עולה כי הטענה שהנתבעים עושים שימוש בחדר המדרגות כבמחסן הינה מופרכת. הטענות הנוגעות לסלקום: לא ברור לי מה הטרוניה כלפי הנתבעים וכיצד טענה זו מובילה לקבלת הסעד של פינוי. אין מחלוקת כי התובע השכיר את הגג לסלקום לשם הצבת אנטנה, המוצבת על הגג. אין מחלוקת כי התובע מקבל דמי שכירות בגין אותה אנטנה. מה הטענה כלפי הנתבע? בתצהיר נטען כי הנתבעים גבו מסלקום דמי שכירות. הדברים מבוססים על מכתב של עו"ד גליסר, שלכאורה נשלח לסלקום ממנו עולה לכאורה כי הנתבעים קיבלו שכר בגין הסכמתם להצבת האנטנה. הנתבעים הכחישו קבלת תשלום כלשהו מסלקום. התובע הוא שהשכיר את הגג לטובת אנטנה לסלקום, התובע אינו מכחיש זאת. לא הובא מי מטעם סלקום להעיד כי אכן שולמו איזה כספים לנתבעים או למי מהם. והואיל ולתובע יש הסכם עם סלקום, מה יותר פשוט מלהביא לעדות מי מטעם סלקום להעיד על הדבר, או לחילופין להעיד כי אכן סלקום הפחיתה את דמי השכירות, לא בשל מו"מ בין שוכר ומשכיר אלא בשל הנתבעים ופעולותיהם. לכן יש לדחות גם טענה זו. מכל הנימוקים הללו אני סבורה כי יש לדחות את התביעה וכך אני מורה. תובענה זו מהווה דוגמא להתנהלות בעל דירה בחוסר תום לב כנגד דייר מוגן וניסיון לפנותו בכל דרך אפשרית. אני סבורה כי יש להביא ידי ביטוי את מורת הרוח של ביהמ"ש מהגשת תביעות שאין בהן כל ממש, דוגמת תביעה זו. לפיכך אני מורה כי התובע ישלם לנתבעים הוצאות אשר יבטאו את ההוצאות האמיתיות שהוצאו על ידם בעבור ניהול הדיון בסכום של 40,000 ₪ + מע"מ. גגמקרקעיןדייר מוגן (הגנת הדייר)פלישה למקרקעין