פסק דין בפני תובענה בסדר דין מהיר, שעניינה שטר ערבות לתשלום דמי שכירות. רקע כללי - התובע, מר לביא יוסף, הינו בעליה של דירה ברח' ירושלים בחיפה (להלן - "הדירה"). מר לביא השכיר את הדירה לה"ה נליה וארתור וילנקין (להלן - "המשכיר" ו-"השוכרים", בהתאמה). תנאי השכירות פורטו בחוזה שנחתם ביום 20/6/2003, ואשר תוקפו מיום 28/6/2003 ועד 28/6/2004 (להלן - "חוזה השכירות המקורי"). שכר הדירה החודשי המוסכם היה 2,290 ₪. במצורף לחוזה השכירות המקורי, חתמו השוכרים על שטר חוב על סך 20,000 ₪, להבטחת קיום מחויבויותיהם מכח חוזה השכירות המקורי. הנתבע, מר סרגי מיקיליאן, חתם כערב לשוכרים - הן על חוזה השכירות המקורי והן על שטר החוב (להלן - "שטר החוב" ו-"הערב", בהתאמה). בין המשכיר לשוכרים התגלעה מחלוקת בכל הנוגע לאי פרעונן של כמה מההמחאות שנועדו לתשלום דמי השכירות, ובכל זאת - החוזה הוארך בחודשיים (עד 28/8/2004), וזאת בחוזה בכתב מיום 25/6/2004 (להלן - "ההארכה הראשונה"). לאחר מכן - הוארך החוזה המקורי פעם נוספת, וזאת בחודש נוסף (עד 28/9/2004), בחוזה מיום 15/8/2004 (להלן - "ההארכה השניה"). נתון חיוני נוסף הינו כי השוכרים זכאים לסיוע בשכר דירה מאת משרד הרווחה. בהתאם, השוכרים הגישו בקשה לתשלום הסיוע באמצעות בנק טפחות, משמע - שהסכומים להם זכאים השוכרים שולמו ישירות לחשבונו של המשכיר על ידי בנק טפחות, וזאת לגבי חלק מתקופת השכירות ולגבי חלק משכר הדירה החודשי. טענות הצדדים - 5. המשכיר טוען כי ארבע מההמחאות שניתנו על חשבון דמי השכירות לגבי תקופת השכירות על פי חוזה השכירות המקורי - חוללו ולא שולמו. עוד טוען הוא כי לגבי תקופות השכירות בהתאם להארכה הראשונה והשניה - שולם סכום נמוך מדמי השכירות המוסכמים, ובסך הכל, לטענתו קיים חוב של 16,683 ₪. לשיטתו, הערב חייב לפרוע חוב זה מכח ערבותו לחוזה השכירות המקורי ומכח שטר הערבות עליו חתם. 6. בהתאם - הוצג שטר החוב לביצוע בלשכת ההוצל"פ. 7. הערב הגיש התנגדות לביצוע השטר, התנגדותו התקבלה, ולפיכך הועבר התיק לדיון בפני. 8. הערב טוען כי המשכיר שינה שלא כדין את התאריך על שטר החוב. לטענתו התאריך על השטר היה שנת 2003 והמשכיר שינה את התאריך לשנת 2004, שלא כדין - וכי בשל שינוי זה אין עוד תוקף לשטר החוב. בנוסף, לטענתו, כאשר המשכיר שינה את התאריך שעל שטר החוב, המשמעות הינה שהוא ביקש להסב את שטר החוב כך שיתייחס לתקופת ההארכה הראשונה ו/או השניה, ובכך בוטל תוקפו ככל שהוא מתייחס לתקופת חוזה השכירות המקורי. התשתית העובדתית - 9. מטעם המשכיר העיד מר בנימין קוזין - מנהל מערך ניהול ההלוואות צפון של בנק טפחות. מר קוזין הגיש לבהמ"ש את כל המסמכים המתייחסים לדמי השכירות ששולמו לידי המשכיר מאת בנק טפחות, בשם המשכירים, ומהמסמכים (מוצגים ת/1 עד ת/3 - הכוללים אף את חוזה השכירות המקורי, ההארכה הראשונה וההארכה השניה) עולים הנתונים הבאים : (א) לגבי חוזה השכירות המקורי - שולמו שני תשלומים בסך כולל של 1,637 ₪, בגין השתתפות בשכ"ד לגבי חודשים 5/2004 ו-6/2004; (ב) לגבי ההארכה הראשונה - שולם תשלום בסך 1,886 ₪, בגין החודשים 7/2004 ו-8/2004; (ג) לגבי ההארכה השניה - שולם תשלום בסך 896 ₪, בגין חודש 9/2004. 10. כמו כן העיד המשכיר - לגבי תצהירו ת/4, והגיש לבהמ"ש את שטר החוב ואת ההמחאות שנתנו השוכרים ואשר חוללו. 11. מטעם הערב - העיד הוא בעצמו, וזאת לגבי תצהירו - נ/1. דיון - 12. לאחר בחינת הנתונים ושקילת טענות הצדדים בסיכומיהם - מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל בחלקה, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן. החוב בגין דמי השכירות לחודשים ינואר - יוני 2004 13. ראשית, הוכח כדבעי כי שלוש המחאות שניתנו מכח הסכם השכירות המקורי (המחאות מספר 10186, 10187 ו-10188), אשר ניתנו בגין דמי השכירות לגבי החודשים ינואר 2004 עד יוני 2004 כולל), חוללו ולא נפרעו. כל המחאה היתה על סך 4,580 ₪ (דהיינו - לגבי חודשיים של שכירות, כאשר דמי השכירות החודשיים היו 2,290 ₪). 14. העובדה שההמחאות חוללו לא הוכחשה, המשכיר העיד שלא שולמו דמי השכירות לגבי ינואר-יוני 2004 (עמ' 7 שורה 23) ודבריו אלו לא נסתרו. בנוסף, יש לציין כי הערב לא ידע לספר האם שולמו הכספים אם לאו (עמ' 10 שורה 19). 15. בהקשר זה עוד אעיר כי אני מקבלת את הסבריו של המשכיר לגבי כך שבמכתבו אל השוכרים הוא טען שלא שולמו דמי השכירות לגבי פברואר 2004 (ולא ינואר). המשכיר הסביר כי הוא התכוון לכך שלא שולמה ההמחאה של חודש פברואר (שמתייחסת לשני החודשים ינואר-פברואר ביחד) ואני מקבלת את הסברו זה שנשמע אמין והגיוני (עמ' 8 שורות 5-8). 16. משמע, שהוכח שקיים חוב לגבי ששה חודשים מתוך תקופת השכירות על פי חוזה השכירות המקורי, וזאת בסך 13,740 ₪. 17. מהמסמכים שהגיש העד קוזין עולה שהמשכיר קיבל ישירות מבנק טפחות סכום של 1,637 ש"ל לגבי החודשים מאי-יוני 2004, ויש להפחית סכום זה מהחוב הנ"ל. 18. משמע - שיתרת החוב בגין דמי השכירות לגבי החודשים ינואר-יוני 2004 הינה 12,103 ₪. 19. כיון שהערב לא מכחיש כי הוא חתם על חוזה השכירות המקורי כערב וכנגזר מכך גם על שטר החוב - הרי שכעקרון יש לחייבו בתשלום החוב שנותר לגבי התקופה של חוזה השכירות המקורי. ההמחאה הרביעית - 20. באשר להמחאה הרביעית (מספר 10189), הרי שהמשכיר הסביר כי היא ניתנה - "לבטחון, והיא כנראה שימשה את החודשים האחרונים" (עמ' 9 שורה 29). הוכח שכאשר הערב חתם על שטר הערבות הוא ידע שגם ההמחאה הרביעית ניתנה לידיו של המשכיר (עמ' 10 שורה 25), כלומר - הוא אישר שערבותו מתייחסת גם להמחאה הרביעית (אשר חוללה אף היא). עם זאת, המשכיר לא הצליח להסביר לי באופן חד משמעי לשם מה ניתנה ההמחאה והאם התגבשו התנאים המקנים לו זכאות לגבותה. לכן, לא הוכח שהוא זכאי לה מכח חוזה השכירות המקורי, לא הוכח שחילולה מהווה הפרה של החוזה מצד השוכרים, ולכן אינני סבורה שהערב חייב בגינה. 21. לכן, לא ניתן לחייב את הערב לגבי ההמחאה הרביעית, וסכום החוב לו הוא ערב הינו 12,103 ₪ כמצוין לעיל. השינוי שבוצע בשטר - 22. נותר עתה לדון בטענת הערב לפיה תוקפו של שטר החוב פקע שעה שהמשכיר שינה את התאריך שעל השטר, ועמדתי היא כי יש לדחות טענה זו. 23. עיון בשטר המקורי מלמד כי בשורה הראשונה נרשם שהוא נעשה "בחיפה, יום 20 בחודש יוני שנה 2004", כאשר הספרה "4" בשנה כתובה מעלה ספרה "3" שהיתה רשומה מתחתיה. בשורה השניה רשום - "ביום 20 בחודש יוני שנה 2004 אני מתחייב לשלם נגד שטר זה .....". 24. טענת הערב מתמקדת בשינוי הספרה "3" לספרה "4", כאשר לשיטתו, המדובר בשינוי מהותי הגורם לביטולו של השטר, על פי סעיף 64 לפקודת השטרות, לאמור : "64. שינוי השטר שינוי שטר (א) שטר או קיבול שנעשה בהם שינוי מהותי בלא הסכמת כל הצדדים החבים על פי השטר, השטר מתבטל, אך לא כלפי צד שעשה בעצמו את השינוי, או הרשה לעשותו או הסכים לו, ולא כלפי המסיבים שלאחריו; אולם מקום שנעשה בשטר שינוי מהותי, אלא שהשינוי אינו נראה, והשטר הוא בידי אוחז כשורה, יכול אותו אוחז להשתמש בשטר כאילו לא נעשה בו שינוי, ויכול הוא לאכוף פרעונו לפי כתבו המקורי. שינוי מהותי מהו (ב) ביחוד מהותיים הם שינויים אלה : כל שינוי בתאריך, בסכום העומד לפרעון, בזמן הפרעון או במקום הפרעון, ומקום שקיבולו של השטר הוא כללי - הוספת מקום הפרעון בלי הסכמתו של הקבל." 25. המשכיר הסביר בתצהירו (סעיף 13) כי התאריך שהיה רשום על השטר היה 20/6/2003 אך בבואו ללשכת ההוצל"פ הסביר לו הפקיד שעליו לשנות את התאריך כך שישקף את המועד בו היה אמור להסתיים חוזה השכירות, ולכן הוא שינה את השנה ל-2004 במקום 2003. בעדותו הוא מסר כי שתי השורות העליונות בשטר היו בכלל ריקות, ובהמשך חזר על הגרסה לפיה בבואו ללשכת ההוצל"פ לצורך הגשת השטר לביצוע, הוסבר לו שעליו למלא את התאריך "של החוזה שבתוקף" (עמ' 9 שורות 20-27), והוא מילא את הנדרש. 26. נכון הוא כי קיימת סתירה מסויימת בדבריו (באשר מחד הוא טען שכבר היה רשום בשורה העליונה התאריך עם שנת 2003 ומאידך - הוא טוען שהשורה היתה ריקה), ועם זאת איני סבורה כי הסתירה יורדת לשורשם של דברים ואינה משפיעה על התוצאה הסופית. אני מקבלת את הגרסה לפיה היה רשום התאריך 20/6/2003, מועד כריתתו של חוזה השכירות המקורי, וכי המשכיר שינה את השנה ל-"2004" בעצת פקיד ההוצל"פ. 27. במצב דברים זה, איני סבורה שיש בשינוי כדי להוות פגם בשטר, ובוודאי שלא פגם מהותי הפוגע בתוקפו. 28. ראשית, השינוי התבצע בשורה הראשונה של השטר - דהיינו, במקום בו מצויין המועד בו השטר נעשה, ושינוי בנתון שכזה, בנסיבות המיוחדות דכאן, אינו שינוי מהותי (אם כי יתכנו מקרים שגם שינוי שכזה יחשב כשינוי מהותי). בדרך ככל, הנתון המהותי יותר הינו המועד לקיום השטר, כלומר - מתי יש לפרוע את השטר, וזהו הנתון שבשורה השניה אשר לא שונה. 29. שנית, יש לזכור כי בחוזה השכירות המקורי הוסכם ששטר הביטחון יהא על סך 20,000 ₪ ללא תאריך פרעון (סעיף 8(א) לחוזה). משמע, שהצדדים התכוונו לכך שהמשכיר יוכל למלא את תאריך פרעון השטר בהתאם לשיקול דעתו. לכן, אין כל משמעות לכך שהוא רשם את התאריך 2003 או 2004, או ששינה את התאריך לאחר הרישום הראשוני. שיקול הדעת לגבי מילוי התאריך נמסר לידיו של המשכיר, וכל עוד ברור שהשטר מתייחס לחוזה המקורי ולחיובים שמכוחו - על החתום על השטר כערב לקיים את חובותיו. 30. בהקשר זה אתייחס עוד לשני פסקי הדין אליהם הפנתה ב"כ של הערב, ככאלו אשר מחייבים ביטולו של השטר מחמת השינוי המהותי שבוצע בו. 31. פסק הדין הראשון הינו ת.א. 13577/01 (שלום תל-אביב) נון-סטופ בדים בע"מ נ' מחלוף עמוס ואח', אשר שם אכן נקבע כי ההמחאות בטלות, אך היה זה כיון שבהמ"ש מצא כי החתימת על ההמחאות ככל הנראנ אינה של מי שנחזה להיות החותם וכיון שהשינוי היה בתאריך הפרעון. אדגיש שוב, כי לשיטתי יש הבדל מכריע בין שינוי שמבוצע בתאריך שבו ההמחאה או השטר אמורים להפרע לבין שינוי שמבוצע בתאירך שבו נחתם השטר (כאשר לגבי המחאות אין מועד שכזה). 32. פסק הדין השני הינו ת.א. 7681/02 (שלום ירושלים) יוסף כהן נ' פירו שבתאי. גם שם נקבע כי ההמחאה בטלה, אך שוב - לאור העובדה שהשינוי היה בתאריך הפרעון לאור העובדה שהתברר שהחתימה ליד השינוי זויפה. 33. לכן, אין באסמכתאות הללו כדי לשנות ממסקנתי באשר לכך שבנסיבות דנן, השינוי בתאריך שבו נחתם השטר - אינו מהותי, וכיון ששוכנעתי שהוא בוצע לאור ההנחיות של נציג לשכת ההוצל"פ, כפי שטען המשכיר - אין בכך כדי להביא למסקנה שהשטר בטל ושהערב יופטר ממחויבויותיו. 34. טענה אחרונה בה יש לדון הינה טענת המשכיר לפיה יש לחייב את הערב גם לגבי יתרת חוב שנותרה לגבי השכירות מכח ההארכה הראשונה והשניה (יולי-ספטמבר 2004). 35. טענה זו אין באפשרותי לקבל. 36. נכון הוא כי בשני חוזי ההארכה הראשונה והשניה, מצויין כי תנאי ההארכה יהיו בדיוק כמו תנאי חוזה השכירות המקורי - דא עקא, שזוהי הסכמה בין המשכיר לבין השוכרים, והערב אינו חתום על ההארכה הראשונה או השניה. לכן, לא יתכן לראותו כחייב לגבי שתי ההארכות. שטר החוב עליו הוא חתם נחתם שעה שעל הפרק היה רק חוזה השכירות המקורי - ורק לגביו ערב הערב, וכפי שהעיד המשכיר בעצמו - "השטר מתייחס לחוזה של השנה. לא של החודשיים ולא של החודש ולא של השבוע." (עמ' 7 שורה 13), ובהמשך - כאשר הוא נשאל אם הוא החתים את הערבים מחדש על ההארכה הראשונה והשניה הוא השיב בשלילה (עמ' 9 שורה 10). 37. בנוסף, הרי שבמהלך חקירתו הנגדית מסר המשכיר כי הוא מוותר על כל הפרש שקיים לגבי יולי עד ספטמבר (עמ' 9 שורה 7). סיכום - 38. אשר על כן, אני מחייבת את הערב, הנתבע, לשלם למשכיר, התובע סך של 12,103 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 28/6/2004 ועד היום, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ + מע"מ כחוק, בתוספת הוצאות בגין שכרו של העד קוזין בסך 250 ₪, ובתוספת החזר אגרת בית המשפט ששולמה. 39. הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ניתן יהא להמשיך בהליכי ההוצל"פ שנפתחו בגין השטר לצורך גבית הסכום. שטרשכירותערבותדמי שכירות