להלן פסק דין בסוגיית אחריות העירייה על ניקוז מי גשם: פסק דין הרקע התובעת הינה חברת ביטוח. כלי רכב, המבוטח על ידי התובעת, הוצף ביום 3.1.03 במי גשמים, עת עמד בפקק תנועה, בצומת הרחובות הרכבת, ראש פינה, לבנדה, החרש, לה גווארדיה והמסגר בתל אביב (מדובר בצומת אחד, שכל הרחובות הנ"ל נפגשים בו). כלי הרכב היה נהוג באותה עת על ידי מר שבתאי סדינה. הנתבעת הינה הרשות המקומית שבתחומה מצויים הרחובות הנ"ל. נזקי הרכב כתוצאה מאותה הצפה הוערכו על ידי שמאי בסך של 9,243 ₪. על פי תנאי הפוליסה, התובעת שילמה למבוטח 8,243 ₪ ו-455 ₪ לשמאי, בגין שכר טרחתו. התביעה שבפני היא תביעת תחלוף, מכח סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981. טענות התובעת לטענת התובעת, ההצפה ארעה כתוצאה מכשל במערכת הניקוז, אשר על ניקויה ואחזקתה מופקדת הנתבעת. הנתבעת לא נקטה את הפעולות שהיתה חייבת לנקוט כדי למנוע את ההצפה והנזקים בעקבותיה, ולא נהגה כפי שרשות מקומית סבירה וזהירה היתה פועלת בנסיבות המקרה ולפיכך התרשלה. מדובר בנזק שנגרם כתוצאה מארוע הנופל לגדר סעיף 38 או סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן - הפקודה) המתייחסים - בהתאמה - לחובת הראיה ברשלנות לגבי דברים מסוכנים, ולחובת הראיה ברשלנות כשהדבר מעיד על עצמו, ולכן הנטל על הנתבעת להראות שלא התרשלה. התובעת מפנה לע"א 2906/01 עיריית חיפה ואח' נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ ואח', ניתן ביום 25.5.06, דברי כבוד השופטת חיות (להלן - ע"א 2906/01). טענות הנתבעת לטענת הנתבעת, קולטני הגשם היו נקיים ותקינים ואם נגרמו לתובע נזקים, הרי שהם נגרמו כתוצאה מכח עליון, מקרה טבע בלתי רגיל, כהגדרתו בסעיף 64(1) לפקודה, ולכן עומדת לה הגנת הסעיף. יתר על כן - אחריותה של הנתבעת למתרחש בתחומה אינה אחריות מוחלטת, ויש להוכיח התרשלות (מפנה לע"א 343/74 גרובנר נ' עיריית חיפה, פ"ד ל(1) 141). הדיון והראיות התובעת זימנה לעדות את הנהג ברכב מבוטחה. הוא סיפר, כי עמד בכניסה לצומת האמור לעיל, ירד גשם חזק והיה פקק תנועה. התחילה להיווצר שלולית ממש גדולה, הוא נתקע מאחורי אוטובוס וכלי רכב מסוג ב.מ.וו, שנתקעו אף הם. האוטו כבה, הוצף במים ומפלס המים החל לעלות. הוא לא הצליח לשוב ולהניע את האוטו וישב בו כשעתיים, עד שהגיע סיוע מהנתבעת, שהורידה את מפלס המים. אז נגרר כלי הרכב הצידה, וכעבור יומיים הוכנס למוסך. הנתבעת לא חלקה על העובדות הנ"ל, אלא שלטענתה, כל העיר הוצפה ומכאן, שלא היתה בעיה של ניקוז, אלא פשוט ירד גשם זלעפות. הנתבעת טענה כי למרות שהיו קריאות מכל רחבי העיר, דווקא ממקום הארוע דנן לא התקבלה קריאה, והפנתה לדוח מטעמה, שהתייחס למפגע של הצפה במי גשם בכביש, בין התאריכים 1.1.03 עד 31.1.03 בכל תל אביב (הוגש וסומן נ/1). ואולם - בדוח קיימת הודעה ביום הרלוונטי לגבי רחוב ראש פינה (הודעה מספר 1736139), ועל פניו נראה, כי מדובר במקום הארוע דנן. הנתבעת הגישה תעודת עובד ציבור מטעם השירות המטאורולוגי, לפיה ביום הרלוונטי ירדו, בתחנות הגשם הסמוכות ביותר לרחוב המסגר, 22 מ"מ בתחנת מקוה ישראל ו-38 מ"מ בתחנת חוות שלם. יצוין, כי לתעודה לא צורף כל לוח השוואתי, ממנו ניתן ללמוד אם הכמויות הללו חריגות או יוצאות דופן, ועל כן מהכמות הנקובה, כשלעצמה, לא השכלתי ללמוד דבר. הכרעה לאחר ששמעתי את עדות הנהג ועיינתי בחומר הראיות שבפני, הגעתי למסקנה שדין התביעה להתקבל. התובעת הראתה, כי באותו יום היתה הצפה של מי גשמים במקום הארוע, כעולה גם מדוח נ/1 שהגישה הנתבעת, וכי רכב המבוטח ניזוק בשל כך. הנתבעת לא הביאה כל ראיות לענין הצעדים אותם נקטה כדי לתחזק את קולטני המים במקום הארוע, לענין הטיפול השוטף בתעלות הניקוז, או לכל פעולה אחרת שעשתה העיריה, שמטרתה למנוע מקרים כגון אלה. היא הסתפקה בטענה שהיתה כמות גשמים חריגה, וכדי להוכיח זאת, הפנתה לדוח של השירות המטאורולוגי ולעובדה שכל כך הרבה רחובות בעיר הוצפו. ואולם כאמור - הדוח המטאורולוגי, אשר כל שיש בו הוא נקיבה בכמות גשם, ללא כל מפתח מסביר או לוח השוואה, אינו מלמדני דבר. העובדה שכל כך הרבה רחובות הוצפו יכולה להתפרש בצורות שונות, וכשלעצמה - אין בה כדי להוכיח את טענת העיריה, שמדובר בכח עליון. לא הובאה כל ראיה מטעם הנתבעת, כי באותו יום אירע "מקרה טבעי בלתי רגיל, שאדם סביר לא יכול היה לראותו מראש ואי אפשר היה למנוע תוצאותיו, אף בזהירות סבירה" - כלשון ההגנה שבסעיף 64(1) לפקודה, והנטל להוכיח התקיימות ההגנה לא הורם. מכאן, אני מגיעה למסקנה הפוזיטיבית, שהנתבעת אכן התרשלה (ולפיכך גם אין צורך שאדון בשאלת היפוך נטל ההוכחה ובשאלת התקיימותם של תנאי סעיפים 38 או 41 לפקודה). כדברי כבוד השופטת חיות בע"א 2906/01 (פיסקה 27 לפסק הדין): "הסמכות הסטטוטורית ועל אחת כמה וכמה החובה הסטטוטורית, מהוות, כאמור, אינדיקציה משמעותית לעניין סטנדרט ההתנהלות של רשות סבירה וממילא יש בהן כדי להקרין על גיבוש חובת הזהירות מתוך הנחת מוצא כי בעל הסמכות יכול וצריך לצפות כי התרשלות מצדו בקיום חובותיו הסטטוטוריות תגרום נזק. משהוטלה על העירייה, בין יתר חובותיה, החובה החוקית לדאוג לניקוז רחובות העיר, עליה לצפות כי תושביה עלולים להינזק באם לא תקיים את חובתה זו ולא תדאג להקמת תשתית ניקוז התואמת את הצרכים במקום... חובה סטטוטורית זו יש בה כדי לשמש בסיס לחובת הזהירות הקמה ביחסים שבין הציבור ובין הרשות המקומית, כמי שהופקדה על פי דין לדאוג לרווחתו ולבטיחותו בתחום השיפוט שנמסר לאחריותה. על הקשר שבין חובות וכוחות סטטוטוריים ובין חובת הזהירות ברשלנות עמד השופט א' ברק (כתוארו אז) בעניין עיריית חדרה, באומרו: הסמכויות הסטטוטוריות יוצרות תפקיד ציבורי ומעניקות מעמד של שליטה ופיקוח. כל אלה יוצרים תשתית עובדתית, אשר ממנה ניתן להסיק, כי הגוף השלטוני צריך לצפות, ששימוש או אי-שימוש רשלני בכוחותיו עשויים לגרום נזק מהמבנים המסוכנים לאנשים המצויים בקרבתם (שם, 766). אכן, המידע, השליטה והפיקוח באשר לאיכותה ולמצבה של תשתית הניקוז העירונית מצויים בידי העירייה מתוקף סמכויותיה על פי דין. היא, אפוא, הגורם שבידיו האמצעים הטובים ביותר להכרת צורכי הניקוז בשטח המצוי בתחום שיפוטה והיא מונעת הנזק היעילה ביותר. בשל כל אלה, יכולה וצריכה עירייה סבירה לצפות כי התרשלות מצידה בביצוע הפעולות הנדרשות להקמה, לתחזוקה ולהתאמה של תשתית הניקוז העירונית, לרבות על דרך של מחדל, עלולה לגרום נזקים למבנים ולתושבים כתוצאה מהצפה." לאור כל האמור, אני קובעת שדין התביעה להתקבל, והנתבעת תשלם לתובעת סך של 8,698 ₪, כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית מיום 4.3.03 (יום התשלום למבוטח) ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט, הכוללות אגרה כפי ששולמה, שכר בטלת עד התביעה בסך 200 ש"ח וכן שכ"ט עו"ד בשעור 10% מסכום פסק הדין (ללא הוצאות), בתוספת מע"מ כחוק, כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. גשםשאלות משפטיותעירייהנזקי גשםאחריות העירייה בנזיקיןאחריות מוחלטתניקוז