החלטה 1. המשיבה תובעת את המשיבות בבימ"ש השלום בבאר שבע לפצותה על נזקי הגוף שנגרמו לה בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 16.7.00. אותו היום, מספר שעות לאחר התאונה, פנתה לחדר המיון בבי"ח "סורוקה" שם אובחנה בה רגישות בעמוד שדרה צווארי ובעורף, היא שוחררה מיד לביתה וחזרה לשיגרת חייה לרבות עבודתה כמנקה במחלקת הדיאליזה של ביה"ח. חודש לאחר מכן, ב-15.8.00 - חשה כאבים עזים והתעלפה בביתה, הובהלה לביה"ח ושם אובחן בה קרע בטחול ודימום תוך בטני. בוצע בה ניתוח מיידי במהלכו נכרת הטחול מגופה. עקב סיבוכים באינפוזיה שהוחדרה לזרועה, נאלצו הרופאים לבצע בה ניתוח פלסטי של השתלת עור באמת היד. לטענת המשיבה [התובעת], נזקי גופה האמורים נגרמו כתוצאה מתאונת הדרכים שעברה חודש לפני כן. בהסכמת הצדדים מונו שני מומחים רפואיים ע"י ביהמ"ש. האחד, בתחום האורטופדי [לבחינת היקף הנזק באמת היד] והשני, פרופ' מ. רביד, מומחה ברפואה פנימית, לבחינת הנכות עקב כריתת הטחול ולבחנית הקשר הסיבתי בין התאונה [מ-16.7.00] להתפרצות הדימום וניתוח כריתת הטחול חודש לאחר מכן [ביום 15.8.00]. בחוות דעתו מיום 7.1.02 קבע פרופ' רביד את נכותה של התובעת עקב כריתת הטחול בשיעור של 14.5%. אולם, הוסיף וקבע כי הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הקרע בעורק הטחול מסופק מאד, שכן "מאד לא סביר שקרע בעורק הטחול יישאר חסום חודש שלם והדימום יפרוץ פתאום ללא טראומה נוספת", ועל כן קבע כי "נסיבות התאונה אינן מספקות רקע סביר לגרימת קרע בבסיס הטחול". בימ"ש קמא [כב' השופטת נ. נצר] התיר לב"כ התובעת לפנות בשאלות הבהרה למומחה ולזמנו לחקירה נגדית. כמו כן הורה בימ"ש קמא כי בטרם תשמע עדות המומחה, תיחקר התובעת עצמה - לבקשת הנתבעים - אודות הארועים שהתרחשו מיום התאונה ועד למועד הניתוח להסרת הטחול. עדויות התובעת והמומחה נשמעו בישיבת 18.5.04. לאחר חקירת המומחה, פנה ב"כ התובעת [ב-15.11.04] בבקשה לפסילת חוות דעתו ו/או למינוי מומחה נוסף בתחום הרפואה הפנימית. בהחלטה מיום 19.6.05 דחתה כב' השופטת נ. נצר את הבקשה לפסול את חוות הדעת, אולם נעתרה לבקשתה החלופית של התובעת למינוי מומחה רפואי נוסף - כשתמצית נימוקיה: "במקרה דנן, משקיימת אפשרות קלושה כי תיתכן מסקנה רפואית אחרת ושונה מזו שנקבעה ע"י פרופ' רביד, הגעתי לכלל דעה, כי לא יהיה זה נכון למנוע מהתובעת לנסות להוכיח כך. משעניין לנו בהליך עפ"י הפלת"ד שבו מנוע בעל דין מלהציג חוות דעתו מטעמו, הצורך במינוי מומחה רפואי נוסף אך הולם ומתעצם". 2. בבקשה זו שבפני עותרות המבקשות [הנתבעות] למתן רשות לערער כנגד אותה ההחלטה. לטענתן, משלא נמצא רבב או פגם בחווה"ד המצדיק את פסילתה - אל לו לביהמ"ש להורות על חוו"ד נוספת - שכן בכך מתקעקעת דרך ההוכחה בעניינים רפואיים הקבועה בפלת"ד - לאמור, מינוי מומחה רפואי מטעם ביהמ"ש ומניעת הגשת חוות דעת סותרות של הצדדים. לטענתן, משחיווה המומחה הממונה את דעתו המקצועית וביהמ"ש לא מצא פסול או דופי באופן עריכת חווה"ד או בבסיסה המקצועי, אין מקום להורות על חוו"ד נוספת, שכן אם תותר הרצועה אין לדבר סוף. התובעת מצידה מתנגדת לבקשה ותומכת יתדותיה בהחלטת כב' השופטת נצר על נימוקיה המפורטים ועל האסמכתאות המובאות בה. 3. אכן, מעטים המקרים בהם יורה ביהמ"ש הדן בתביעת פיצויים עפ"י הפלת"ד, על עריכת חוו"ד נוספת בתחום מומחיותו הרפואית של המומחה שמונה לשם כך מלכתחילה. זאת בעיקר מתוך הדרך שקבע המחוקק בחוק הפלת"ד ובתקנותיו לעניין הוכחת שאלות שברפואה המתמקדת בחוו"ד מומחה רפואי שימונה ע"י ביהמ"ש, תוך מניעת הגשות חוו"ד מטעם בעלי הדין. אולם, "כאשר מתעוררים ספקות מהותיים בדבר נכונות חוות הדעת של המומחה הממונה למשל במהלך חקירתו הנגדית, או משנתברר כי אין בה בסיס ראוי להערכת המצב הרפואי, עשוי הדבר להביא את ביהמ"ש לכלל החלטה למנות מומחה רפואי נוסף מטעם ביהמ"ש באותו תחום. ברגיל, לאחר שהוגשה כבר חוו"ד מטעם המומחה, והספקות בדבר משקלה נתעוררו רק בשלב מאוחר יותר, ייטה ביהמ"ש שלא לפסול את חווה"ד כליל , ויעדיף למנות מומחה נוסף מטעם ביהמ"ש". [א. ריבלין, תאונות הדרכים, מהד' 3 עמ' 584]. 4. בענייננו, לאחר שהוגשה חווה"ד של המומחה ולאחר שנחקר המומחה נגדית ונחקרה גם התובעת לעניין סדר הארועים באותו החודש שמיום התאונה ועד לביצוע הניתוח - מצא בימ"ש קמא כי לכאורה כלולה הנחה מובלעת בתוך חווה"ד לפיה יתכן ובמהלך אותה התקופה התרחש ארוע חבלתי נוסף לתובעת, כשבועיים לאחר התאונה, ואולי הוא זה שגרם להתפרצות הקרע בעורק הטחול. מתוך האמור בחווה"ד ובחקירתו הנגדית של המומחה, עולה כי יתכן והנחת עובדה שכזו תרמה או הוסיפה לגיבוש מסקנתו של המומחה. אותה הנחה בדבר ארוע חבלתי נוסף, נשללה ע"י בימ"ש קמא בשלב בחינת הראיות, כפי שהיו בפניו עובר למתן ההחלטה. בהצטבר נסיבות אלה, איני מוצא כי נפלה שגגה בפני כב' השופטת נ. נצר בהחליטה על עריכת חוו"ד נוספת להבהרת הדברים לאור אותו ספק לכאורי שנתעורר לעניין התשתית העובדתית שלאורה הסיק המומחה [הראשון] את מסקנותיו, ולבחינה נוספת של הקשר הסיבתי הנטען בין התאונה לבין הקרע בעורק הטחול, בהתעלם מאותה הנחה לכאורית בדבר חבלה מאוחרת ונוספת. יתכן כי גם לכשתובהר נקודה זו, ימצא המומחה הנוסף מסקנות הזהות למסקנותיו של המומחה הראשון, וזאת בהסתמך על כל שאר הנחות העובדה שעליהן הסתמך, אולם איני מוצא כי החלטת בימ"ש קמא -שעניינה הבהרת אותה הנקודה - לא הצדיקה מינוי המומחה הנוסף. 5. בהינתן כל אלה - לא מצאתי כי קמה עילה המצדיקה מתן רשות לערער על ההחלטה - ואני דוחה את הבקשה. המבקשות ישלמו למשיבה הוצאות הבקשה בסכום של 2000 ש"ח. מינוי מומחהבקשה למינוי מומחה נוסףמומחהערעור