לטענת ב"כ התובע פסולה חוות דעתו של המומחה, מאחר שהוא והמומחה מטעם הנתבעת, עובדים באותו מרכז רפואי: החלטה 1. התובע, יליד 1.1.1944, נפגע, לטענתו, בתאונת עבודה, בעת שהרים, ביום 22.8.94, שקים במשקל של 25 ק"ג, ובעת הרמת אחד השקים חש כאב עז בגבו. התובע אושפז בבי"ח כרמל מיום 22.8.94 ועד יום 28.8.94. התובע צירף לתביעתו חוו"ד שניתנו לו ע"י שני מומחים. האחד - ד"ר ברנדס, בתחום האורטופדי, אשר קבע כי לתובע נכות אורטופדית בשיעור 67.6%. השני - ד"ר גרינולד, בתחום הנוירולוגי, אשר קבע כי לתובע נכות נוירולוגית כוללת בשיעור של 90%. וועדה רפואית מטעם המל"ל קבעה, ביום 20.8.97, כי לתובע נכות בשיעור 50% בשל סעיף 23(2)א IV, 10% בשל סעיף 24(7) ב' ו- 20% בשל סעיף 37(7)ג', סה"כ נכות משוקללת בשיעור 64%, והפעילה את תקנה 15. בפרוטוקול הוועדה נקבע כי תאריך הפגיעה הוא 29.10.95, וכי תלונותיו של התובע הינן על פגיעה בשל הרמת משקל כבד, אולם לא אתן לכך כל משקל שכן, מבלי לקבוע מסמרות בדבר, נראה שמדובר בטעות ברישום. הנתבעת הגישה חוו"ד שנערכה ע"י ד"ר וייס, אשר קבע כי התובע סובל מ"ספונדילוליזיס", שהינו מום בגב, אשר אינו קשור לתאונה, וכי במצבו נכותו האורטופדית הינה בשיעור 10%. בהסכמת הצדדים מונה ד"ר צינמן כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי (להלן: "המומחה"). ד"ר צינמן קבע בחוות דעתו, כי התובע סובל מספונדילוליסטיז, שהינה מחלה של עמוד השדרה, כי המחלה היא הגורם לכאבים בזמן הרמת משקל, וכי נכותו הצמיתה קשורה למום הנ"ל בחוליות המותניות, ולא להרמת המשקל. על פי בקשת ב"כ התובע נחקר המומחה, ובנוסף - נשמעה עדותו של התובע, ולאחר מכן סיכמו הצדדים טיעוניהם בכתב, בשאלת הנכות הרפואית האורטופדית, והקשר הסיבתי שלה אל האירוע הנטען. 2. בסיכומיו ביקש ב"כ התובע לפסול את המומחה, ולמנות מומחה אחר תחתיו. לטענת ב"כ התובע פסולה חוות דעתו של המומחה, מאחר שהוא וד"ר וייס, המומחה מטעם הנתבעת, עובדים באותו מרכז רפואי (האחד - במחלקה אורטופדית א' והאחר - במחלקה אורטופדית ב'). ב"כ התובע מצר, לדבריו, על חוסר תשומת הלב אשר נפל בשיקול דעתו, עת הסכים למינוי ד"ר צינמן כמומחה מטעם ביהמ"ש. לגופה של חוות הדעת ועדותו של המומחה טוען ב"כ התובע, כי המומחה "גימד" את עבודתו הקשה של התובע בהרמת שקים, ואף התעלם ממנה לחלוטין. כן מייחס המומחה את הנכות החמורה אשר התגלתה בגבו של התובע לתאונה אחרת, בשל התאריך (29.10.95) הרשום כתאריך התאונה בפרוטוקול הוועדה, בעוד שמדובר בטעות, ולא הוכח שלתובע, אשר אינו עובד, אירעה תאונה בתאריך זה. ב"כ התובע אף מצביע על כך שעד לתאונה ביצע התובע את עבודתו, ושואל האם לאור נכות כפי שנמצאה ע"י המל"ל סביר שהתובע יכול היה לבצע עבודה כה קשה. הנתבעת טוענת, כי סיכומיו של התובע אינם רלבנטיים, וכי אין מקום להעלות טענה לפסילת המומחה, בשל עבודתו באותו מוסד רפואי בו עובד ד"ר וייס, רק לאחר קבלת חוות דעתו. לגופה של קביעת המומחה מצביע ב"כ התובעת על כך שלמרות הכחשתו, הוברר שהתובע התלונן על כאבי גב עובר לתאונה, ועל כך שממצאי בית חולים כרמל, בו אושפז התובע היו, כי התובע סובל מספונדלוליסטזיס, אבחנה אשר בוצעה בהסתמך על בדיקת T.C, אשר בוצעה לתובע בבית החולים, כמו גם על כך שמחלה זו איננה יכולה להתפתח בשלושת הימים אשר עברו בין הפגיעה לה טוען התובע לבין הצילום. 3. לא מצאתי עילה לפסילת חוו"ד המומחה ולא מצאתי יסוד לטענות ב"כ התובע כנגד האבחנה אשר נעשתה ע"י המומחה. אין בעובדה שהמומחה עובד באותו בית חולים כמומחה הנתבעת, כדי להוות עילה לפסילה, מה גם שב"כ התובע לא העלה טענה זו אלא לאחר קבלת חוו"ד המומחה. לגופו של ענין - התובע העיד, נחרצות (עמ' 20-21 לפרוטוקול), כי לפני האירוע הוא מעולם לא סבל מכאבי גב, אולם מהמסמכים הרפואיים אשר הוגשו עולה, בבירור, שהתובע סבל מכאבי גב משמעותיים גם לפני יום 22.8.94. כפי שיפורט להלן, פנה התובע מספר פעמים לרופא בתלונות על כאבי גב והוא אף נשלח לצילומים, אולם גם כאשר הוצגו עובדות אלה בפני התובע לא חזר בו התובע מהכחשתו וסיפק הסברים בלתי משכנעים. על פי רישום בכרטיס קופ"ח של התובע (נ/5) התלונן התובע על כאבי גב תחתון בתאריכים 13.12.90 ו- 9.6.91. על פי רישום בכרטיס קופ"ח של התובע (נ/5) נשלח התובע לצילום גב ביום 21.5.94, כשלושה חודשים בלבד עובר לאירוע הנטען. תוצאות צילום זה לא הוגשו, והתובע טען: "לא הייתי ולא שלחו אותי" (סוף עמ' 21 לפרוטוקול). באנמנזה הסיעודית אשר נרשמה ע"י אחות בי"ח כרמל (נ/1) נרשמה תלונתו של התובע כ: "כאבי גב מזה חודש". אמנם, מסמך זה אינו נושא תאריך אולם ברור שהוא נרשם במהלך אשפוזו של התובע מיד לאחר התאונה, ולפיכך מצביעים דבריו לפיהם כאבי הגב הינם "מזה כחודש" על כך שהוא סבל כאבי גב עובר ליום 22.8.94. ממצאי בדיקת T.C, אשר נערכה לתובע ביום 25.8.94 (שלושה ימים בלבד לאחר האירוע הנטען), מצביעים, בבירור, על מחלה, כפי שאובחנה ע"י המומחה, הנמצאת בשלב מתקדם, ולמען הקיצור נביא כאן רק חלק מהרשום: "ספונדלוליסטזיס ניכרת ביותר עם אפקט ואקום בדיסק בין החוליות. נראית ספונדלוליסטזיס בחלק האינטרה ארטיקולרי של 5L דו צדדית. למעשה, אין מבנה נורמלי של המרכיבים האחוריים של 5L. בקטע מסויים קיימת היצרות ניכרת של התעלה". עינינו הרואות - למרות הכחשותיו, הוכח שהתובע החל להתלונן על כאבי גב כשלוש וחצי שנים לפני האירוע הנטען. יצויין שהתובע אף הפריז מאד בעדותו, בהתייחסותו למספר השקים ולמשקל המצטבר אשר הורם על ידו מדי יום. זאת ועוד - הוברר שממצאים כגון אלה אשר התגלו בבדיקת T.C הנ"ל, אינם יכולים להתפתח במשך שלושה ימים, והעובדה שבדיקה דומה אשר נערכה לתובע בשנת 2003 הראתה ממצאים דומים, מצביעה על כך שהמחלה, אכן, אינה מתפתחת בקצב מהיר. כאמור, מוכנה אני להניח כי, אכן, נפלה טעות בתאריך התאונה אשר נרשם בפרוטוקול הוועדה הרפואית מטעם המל"ל, אולם קביעות המל"ל אינן מחייבות בתיק זה, מה גם שהתובע טען לאורך כל הדרך, כי הוא לא סבל מכאבי גב עובר לאירוע הנטען. גם לא הוכח בפני שהמסמכים הרפואיים אשר היו בפני המומחה ואשר הוגשו לביהמ"ש, היו בפני וועדת המל"ל. בנסיבות אלה, בהן הוכח שיש יסוד מוצק לקביעת המומחה, לפיה התובע סובל מספונדלוליסטזיס, אין כל מקום להתערב בחוות דעתו ובוודאי שאין מקום לפסלה. לפיכך אני קובעת כי לא נותרה לתובע נכות אורטופדית כתוצאה מהאירוע הנטען על ידו. הוצאות בקשה זו יובאו בחשבון במסגרת פסק הדין. פסילת מומחהמומחה