להלן פסק דין המורה על קבלת ערעור על החלטת הועדה הרפואית העליונה: פסק דין 1. המערערת מערערת על החלטת הוועדה הרפואית העליונה מיום 2.3.06. הוועדה האמורה התכנסה בהמשך לפסיקה שניתנה בהליך ערעור קודם (ע"א 6457/05, פס"ד מיום 26.1.06). באותו ענין התקבל ערעורה של המערערת, בהסכמה, במובן זה שהדיון הוחזר לוועדה הרפואית העליונה, לנוכח קיומה של סתירה לכאורית בין האמור בתוצאות הבדיקה שנערכה למערערת, ואשר הראתה מצב של הגבלת תנועה וחריקות באחד המפרקים בכף היד, לבין המבחן שנקבע על ידי הוועדה בגין הנכות האמורה, מבחן לפי סעיף 35(1)(א) לתוספת לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות) תש"ל-1969 (להלן - "התוספת"). הנכות המוגדרת במבחן האמור מתייחסת למצב שבגדרו אין השפעה על כושר הפעולה הכללי ואין הגבלת תנועות, ואילו בבדיקה נמצאה הגבלה בתנועה. 2. בהופעתה לפני הוועדה הרפואית העליונה, אשר התכנסה בעקבות פסק הדין הנ"ל, העלתה המערערת טענה נוספת, הנוגעת לנכות נוירולוגית (הפרעה בעצב המדיאני ביד ימין). בענין זה התקבלה בחלקה טענת המערערת והוחלט להעלות את דרגת הנכות לשיעור של 5 אחוז, על פי סעיף 31(4)(א)(I) לתוספת (במקום אחוז אחד שנקבע קודם לכן). הערעור דנן כלל גם טענה בנושא זה, אך בהמלצת בית המשפט חזרה בה המערערת מטענותיה לענין הנכות הנוירולוגית. 3. נותרה טענת המערערת הנוגעת לאותה סוגיה שהוחזרה בעבר לדיון לפני הוועדה הרפואית העליונה. על פי הטענה, הוועדה טעתה כאשר קבעה למערערת נכות בשיעור אחד אחוז בשל "כאבים מתועדים והפרעה ממוקדת CMC ראשון", לפי סעיף 35(1)(א) לתוספת, שכן לטענת המערערת הבדיקות הראו קיומה של הגבלה בתנועה והסעיף האמור מתייחס למצב שאינו כולל הגבלה כאמור. המערערת גורסת, כי מכיוון שקיימת הגבלה בתנועות, היה על הוועדה לקבוע את נכותה בשיעור 10 אחוז לפי סעיף 35(1)(ב) לתוספת, עבור כל אגודל. בענין זה מציין המשיב, כי רופאי הוועדה הסבירו שתפקודיות כפות הידיים, למרות הממצאים בבדיקה, היא תקינה. בסעיף 12 לתגובת המשיב נאמר, כי הוועדה מציינת ש"כל תנועות המפרקים אצל המערערת תקינות בכל האצבעות", והגבלת התנועות במפרק הספציפי (CMC) אינה משליכה על תפקודי היד. לפיכך, בהעדר פגיעה תפקודית, נכון היה לקבוע נכות בשיעור אחוז אחד לפי המבחן בסעיף 35(1)(א) לתוספת. 4. דין הערעור להתקבל. על-אף שבבדיקה שנערכה למערערת על-ידי חברי הוועדה נמצאה הגבלת תנועה במפרק הנדון, קבעה הוועדה, כי: "התלונות ביחס לתנועות של מפרק CMC אין בהן ממש, שכן במפרק זה אין כמעט תנועה גם באופן תקין לגמרי, ומדובר למעשה על כאב בלבד". לפיכך ראתה הוועדה לנכון להותיר את נכותה של המערערת בגין פגימה זו כפי שנקבע בעבר. יצוין גם, כי בבדיקת המערערת התברר כי היא מסוגלת לבצע אחיזה ותנועתיות המפרקים הרלוונטיים בכל האצבעות תקינה, אם כי, כאמור, נמצאה הגבלה בתנועות במפרק באזור CMC. כאמור, בהקשר זה החליטה הוועדה, כי על אף אותן מגבלות תנועה, הרי שלנוכח קיומה של יכולת אחיזה ולפיתה, הדבר מוכיח שגם כאשר המפרק הרלוונטי אינו מתפקד אין זה משליך על תפקוד היד. המבחן שאומץ על ידי הוועדה, הוא המבחן הקבוע בסעיף 35(1)(א) לתוספת, מתייחס למצב בו "אין השפעה על כושר הפעולה הכללי ואין הגבלת תנועות". מדובר, איפוא, בשני תנאים מצטברים - העדר השפעה על כושר הפעולה (השפעה תפקודית) והעדר בהגבלת תנועות. במקרה דנן נמצאה הגבלת תנועות ועל פני הדברים מצב זה אינו מאפשר להסתמך על המבחן שבסעיף 35(1)(א) לתוספת. הוועדה העניקה מעמד בכורה לסוגיית ההשפעה התפקודית של הגבלת התנועה שנמצאה, וקבעה שאין להגבלה זו השלכה תפקודית כלשהי. ואולם, אין בקביעה זו כדי לשלול את עצם קיום הגבלת התנועה. ניתן אף ללמוד מהאמור בהחלטת הוועדה, כי לאותה הגבלת תנועה יש משמעות של גרימת כאב. מכאן שהגבלת התנועה אינה נטולת כל אפקט על מצב הנכה, גם אם אין מדובר במגבלה תפקודית. העיקר הוא שהמבחן שאומץ מחייב כי לא תהיה כל הגבלה בתנועות, בנוסף להעדרה של השפעה על כושר הפעולה. קיומה של הגבלה בתנועה, אף אם היא מינורית וחסרת השלכה תפקודית, שולל את האפשרות להיזקק למבחן שבסעיף 35(1)(א) לתוספת, קל וחומר שזו התוצאה כאשר נקבע שבכוחה של הגבלת התנועה לגרום כאב. 5. האם התוצאה הנובעת מכך היא בהכרח אימוץ המבחן שבסעיף 35(1)(ב) לתוספת, כפי שטוענת המערערת? המבחן הקבוע בסעיף 35(1)(ב) לתוספת מדבר על מצב בו קיימת "השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי" או השפעה קלה על "התנועות". במקרה דנן לא נמצאה כל השפעה על כושר הפעולה הכללי, אך נמצאה הגבלה בתנועה, כך שמבחינה לשונית אין לשלול אימוץ מבחן זה. ואולם, כדי לאתר את המבחן הראוי למקרה דנן, יש לבחון שמא קיים בתוספת מבחן אחר שמתאר מדויק יותר ונכון יותר את מצבה של המערערת, ושראוי, על-פי הכללים החלים, לאמצו. בבחינה זו כרוכות, בין היתר, שאלות שברפואה. כל שראוי לקבוע במסגרת ערעור זה הוא, שעל פי ממצאי הבדיקה שנעשתה למערערת על ידי הוועדה, ממצאים שכללו במפורש הגבלת תנועות במפרק CMC, לא ניתן לקבוע את נכות המערערת על פי המבחן שבסעיף 35(1)(א) לתוספת. איתור המבחן הראוי והמתאים צריך להיעשות על ידי הוועדה הרפואית ולא על ידי בית המשפט. 6. על יסוד האמור לעיל הערעור מתקבל. הוועדה הרפואית העליונה תשוב ותדון בסוגיית הנכות המתאימה למערערת בגין הליקוי בפרק CMC, בהתחשב גם באמור בפסק הדין דנן, לפיו אין מקום להיזקק למבחן שבסעיף 35(1)(א) לתוספת, כאשר נמצאה הגבלה בתנועה. למותר לציין, כי בטרם תחליט הוועדה בנדון, עליה לאפשר למערערת להשמיע את טענותיה. 7. זו הפעם השלישית שהנושא מוחזר על ידי בית המשפט לוועדה הרפואית העליונה. בעבר לא נפסקו הוצאות לטובת המערערת, הואיל והערעורים התקבלו בהסכמה. לנוכח תוצאת פסק הדין דנן, ובהתחשב בנתון האמור לעיל, זכאית המערערת הפעם להוצאות הולמות. המשיב ישא בהוצאות המערערת בגין הערעור דנן ובנוסף לכך בשכר טרחת עורך דינה בסך 10,000 ש"ח להיום ובתוספת מע"מ. רפואהועדה רפואית (ערעור)ערעורועדה רפואית