פסק דין 1. ביום 5.4.05 נפגע התובע, יליד 8.5.1970, נ + 4, תושב חיפה, בתאונת דרכים שארעה במהלך עבודתו במסגרית הרשקוביץ בחיפה, כאשר בעת הפעלת מלגזה בה נהג הנתבע נפלה קורת ברזל כבדה על רגלו וגרמה למעיכתה. כתוצאה מכך היה הכרח לקטוע את הרגל הימנית מתחת לברך, ונותרה נכות רפואית קבועה בשיעור של 50 אחוזים. המוסד לביטוח לאומי אף הפעיל את תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 במחציתה, והעמיד את הנכות על 75 אחוזים. הנתבעת מס' 2, מבטחת המלגזה שעקב השימוש בה נגרמה התאונה, חבה בפיצוייו של התובע, והמחלוקת נסבה על שיעורם של הפיצויים. היינו, על היתרה שיש לשלם לתובע, בהתחשב בתגמולי המוסד לביטוח לאומי להם זכאי התובע עקב התאונה, כך שלטענת הנתבעת, התביעה נבלעת. 2. בארץ מוצאו, אוקראינה, סיים התובע 10 שנות לימוד ורכש מקצוע כמסגר - רתך. לטענתו, גם היה בעל רשיון נהיגה במשאית. הוא עלה לישראל בשנת 1997 עם אשתו ובתו מנישואיו הראשונים. לאחר זמן התגרש ונקלע למשבר אישי קשה. תקופה מסוימת גר ברחוב, אח"כ בכנסיה, החל לשתות אלכוהול, ואף התמכר לסמים. כשהתאושש הצליח לגמול עצמו לגמרי מן הסמים, והחל לעבוד בעבודות מזדמנות, ולבסוף יצא לדרך המלך כשהכיר את אשתו הנוכחית לה שני ילדים מנישואים קודמים ולהם ילדה משותפת. לאחר עלייתו לישראל עבד התובע משך מספר שנים בחברת "עמיקם" קבלנות מתכת, כך עד פברואר 2003. ביום 4.4.05 החל לעבוד במסגריית הרשקוביץ, ולמחרת היום ארעה התאונה. הוא נלקח לבית החולים רמב"ם בחיפה, נזקק לאישפוז משך 16 ימים ובניתוח נכרתה הרגל מתחת לברך. היה צורך באישפוז נוסף מיום 21.8.05 עד ליום 2.9.05 בבית החולים בני ציון בחיפה. מאז התאונה התובע איננו עובד. 3. התובע מתגורר עם אשתו ובנם בדירה שכורה בת 2 וחצי חדרים בקומה רביעית (ללא מעלית) ברח' השילוח בחיפה. ברור כי דירה זו אינה מתאימה למגורי נכה קטוע רגל. עקב התאונה מוצדק ונדרש כי יעתיק את מקום מגוריו לדירה בקומת קרקע או בבנין בו מצויה מעלית, ושיש בו מקום חניה מוסדר בעבורו, תוך גישה נוחה אל הכניסה. 4. כאמור לעיל, לתובע השכלה של 10 שנות לימוד בלבד בארץ מוצאו, אוקראינה. הוא מסגר - רתך במקצועו. בישראל עבד תחילה בעבודות מזדמנות. תקופה ארוכה עבד במסגרית עמיקם ותלושי השכר לשנת 2004 מראים כי היקף העבודה נע בין 13 ועד 19 ימי עבודה בחודש, כשהמשכורת המירבית שולמה בחודש ספטמבר 2004, בסכום של 5,020 ש"ח ברוטו, ובערכם כיום, כדי 5,116 ש"ח. בעבודתו במסגרית הרשקוביץ, שם החל לעבוד יום אחד לפני התאונה, התעתד התובע לקבל בתחילה שכר של 24 ש"ח לשעה, היינו כדי 4,500 ש"ח לחודש, ולכך יש לצרף תשלומים נוספים עבור תנאים סוציאליים, שעות נוספות, וכו'. לפי עמדת הנתבעת, יש להסיק מעברו של התובע כי גם אלמלא התאונה, כושר השתכרותו בעתיד הוא נמוך. השכלתו נמוכה; היה בעבר מכור לסמים ולאלכוהול; לא הראה יציבות ורציפות בעבודה וגם אצל עמיקם, לא עבד כל ימי העבודה בחודש. התאונה ארעה בהיותו כבן 35 שנה, כשכבר מיצה את יכולת השתכרותו. הנתבעת מעריכה את כושר ההשתכרות שלו, בעתיד, אלמלא התאונה, לסכום של 4,000 ש"ח לחודש, ובכל מקרה, לא יותר מ 5,000 ש"ח. עמדת התובע היא כי היקף העבודה במסגרית עמיקם הוכתב על ידי המעביד, וכי אלמלא התאונה היה התובע עובד בהיקף מלא אצל הרשקוביץ. הוא יכול היה, גם כן, לשפר את שכרו בעתיד. בא כוחו סבור כי יש לחשב את ההפסד לעתיד על פי השתכרות בסך 12,000 ש"ח לחודש. לאחר ששקלתי את הראיות המונחות בפני, וכן שמתי לבי להתרשמותי מן התובע שמצאתיו אמין בעדותו, וכך גם אשתו, שאף ניסתה להמעיט בחומרת הקשיים שלהם גרמה התאונה, הגעתי לכלל דעה כי בעבר, מסיבות שונות, לא מיצה התובע את כושר השתכרותו המלא. הוא היה חדש בארץ, תקופות מסוימות היה שרוי במשבר אישי קשה, בין היתר בגלל גירושיו מאשתו הראשונה. המצב השתנה מיסודו, עם נישואיו לאשתו הנוכחית, אשה מסורה ותומכת. נולדה לו בת ממנה ובעתיד, בד בבד עם שינוי זה בחייו, צפוי היה כי יתאקלם במקום עבודה, יעבוד בהיקף מלא, וישתכר סכומים העולים על מה שהשתכר בעבר. אני מעריך כי אלמלא התאונה היה התובע משתכר, בממוצע, בעתיד, סכום של 6,600 ש"ח לחודש, ברוטו. 5. מאז התאונה התובע איננו עובד. עמדת התובע היא כי עקב התאונה איבד התובע באופן מלא, את כושרו להשתכר. לעומתו, סוברת הנתבעת כי עדיין נשמרה לתובע יכולת העבודה וההשתכרות בשיעור של מחצית מכושרו אלמלא התאונה. מדובר בפגיעה קשה, נכות רפואית של 50 אחוזים בגלל קטיעת הרגל מתחת לברך, דבר המצריך העזרות בקביים לשם הליכה. בנתוניו, לא נראה כי ביכולתו של התובע לסגל לעצמו מקצוע שאין עמו עבודה פיזית. קשה לחשוב על מעסיק שיקבלו לעבודה, למעט, אולי, במפעל מוגן. לאור האמור, אני מעריך כי הוא הפסיד, עקב התאונה, את מלוא כושרו, אם כי בחישוב הפיצויים אקח בחשבון אפשרות הנראית לי קלושה, כי יוכל אולי להשתכר השתכרות מועטת גם במצבו הנוכחי. 6. התאונה גרמה, כמובן גם לפגיעה חמורה בניידותו. כיום אין לו מכונית, ולא שוכנעתי כי אכן היה ברשותו רשיון נהיגה בארץ מוצאו. הוא החל ללמוד נהיגה. ניתן להעריך כי יזכה בסופו של דבר לקבל רשיון נהיגה. מוצדק לאפשר לו, במצבו, לרכוש מכונית, ועל הנתבעת לשאת בעלויות הנדרשות לצורך ניידותו הממונעת, עקב קטיעת הרגל. 7. עד היום לא נזקק התובע לעזרה בתשלום, אך מצבו מצדיק עזרה אותה הוא מקבל מאשתו, בהיקף מסויים, ללא תשלום, אך בחריגה מן העזרה המקובלת בין בני זוג, במצב רגיל. הוא נעזר גם כן בבנה מנישואיה הראשונים, אנטון לבד (ר' תצהירו ת/3). במצבו, גם נמנע מן התובע ליתן לאשתו עזרה, כמקובל, בעבודות משק הבית, תחזוקת הדירה, וכדומה. 8. בגין הנזק הבלתי ממוני זכאי התובע לפיצוי על פי נכות של 50 אחוזים, 28 ימי אישפוז, הפחתת גיל עבור 4 שנים. מתקבל סכום של 83,574 ש"ח. 9. התאונה ארעה ביום 5.4.05. עד היום חלפה תקופה של 23 חודשים. ההפסד לעבר הוא מלא. הסכום החודשי הוא 5,000 ש"ח לחודש. מתקבל הפסד של 115,000 ש"ח. לעתיד, עד הגיעו לגיל 67 שנה, לפנינו תקופה של 362 חודשים. המקדם הוא 238. את ההפסד החודשי, לאחר התחשבות בניכוי מס ההכנסה (כדי 500 ש"ח לחודש), אעריך לסכום של 6,100 לחודש. מתקבל הפסד של 1,451,800 ש"ח. אקח בחשבון סיכוי מה להשתכרות מועטה של התובע במצבו, ואעמיד את הפיצוי, בראש נזק זה, על סכום של 1,200,000 ש"ח. 10. כשכיר, היה התובע משתלב בתכנית פנסיה, והיה עשוי להגיע לפנסיה, מגיל 67 עד גיל 78, משך 11 שנים, העולה לכדי סכום של 4,000 ש"ח לחודש. בהתחשב בהיוון ובהיוון הכפול, אעריך זאת לסכום של 184,000 ש"ח. 11. כיום מתגורר התובע בדירה בקומה רביעית ללא מעלית. בגלל התאונה, עליו לעבור לדירה בקומת קרקע, או לדירה בבנין בו מותקנת מעלית. דרישה זו מצמצמת את היצע הדירות העשויות לבוא בחשבון עבור התובע, ויש עמה גם העלאה מסוימת במחיר, הן באשר לדמי שכירות, כך גם באשר לרכישה. אעריך הפסד זה בסכום של 150,000 ש"ח. 12. צפוי כי התובע יקבל רשיון נהיגה, תוך זמן לא ארוך. יהא עליו לרכוש מכונית, והיקף נסיעותיו והשימוש בה, יגבר מעבר לזה המקובל לגבי אדם שלא נפגע כמוהו, ברגלו. אני משער כי אלמלא התאונה לא היה התובע רוכש מכונית בעתיד הנראה לעין, אך כעת רכישה זו היא בגדר הכרח. קצין מעריך עלות של 1,811.23 ש"ח בגין שימוש במכונית בהיקף של 1000 ק"מ בחודש, במכונית של 1,300 סמ"ק, וקשה לשלול את הטענה כי היקף הנסיעות הנדרש לגבי התובע אף יעלה על כך, ואפשר כי יהא מוצדק לרכוש מכונית בה מותקן מנוע חזק יותר. מכל מקום, עד הגיע התובע לגיל 78 שנה, לפנינו תקופה של 41 שנה ואעריך, על כן, את ההפסד זה, לסכום של 500,000 ש"ח. 13. הוצאותיו הרפואיות של התובע מכוסות על ידי המוסד לביטוח לאומי, שכן התאונה היא תאונת עבודה. כך גם הפרוטזה אותה יש להחליף מדי תקופה. יש לפצותו עבור העזרה לה הוא נזקק ויזקק. אעריך זאת לסכום של 350,000 ש"ח. 14. מתקבלת הערכת נזקים זו: א. נזק בלתי ממוני - 83,574 ש"ח. ב. הפסד השתכרות בעבר - 115,000 ש"ח. ג. הפסד השתכרות בעתיד - 1,200,000 ש"ח. ד. הפסד פנסיה - 184,000 ש"ח. ד. התאמת דיור - 150,000 ש"ח. ה. ניידות - 500,000 ש"ח. ז. עזרת צד שלישי - 350,000 ש"ח. סך הכל 2,582,574 ש"ח. 15. יש להפחית את התשלומים התכופים שקיבל התובע, בסכום של 45,000 ש"ח. כמו כן את שוויים של תגמולי המוסד לביטוח לאומי: בגין נכות מעבודה, סכום של 929,969 ש"ח. בגין קצבה מיוחדת, סך של 579,700 ש"ח. עבור קצבת ניידות, סכום של 363,744 ש"ח. סך הכל יש לנכות סכום של 1,918,413 ש"ח. היתרה לפיצוי היא 664,161 ש"ח. 16. הנתבעת מחוייבת לשלם לתובע את הסכום הנ"ל. יש להוסיף את הוצאות המשפט וכן שכר טרחת עו"ד ומע"מ, כדרוש. החיוב הוא לעוד 30 ימים מהיום. ציוד מכני הנדסי (צמ"ה)מלגזה