מסמך שנערך לצורך טיפול רפואי - הגדרה

מהי ההגדרה של "מסמך שנערך לצורך טיפול רפואי" שמותר להעביר לעיונו של מומחה מטעם בית המשפט בתביעות בגין תאונות דרכים לפי חוק הפלת"ד ? תקנה 8(א) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986, קובעת כי תוך חמישה עשר ימים מיום שהודע לנפגע על מינויו של מומחה, ימציא הנפגע למומחה ולכל בעלי הדין האחרים את כל המסמכים בדבר הטיפול הרפואי שניתן לו ובדבר הבדיקות שנבדק לצורך אותו טיפול הנוגעים לענין שבמחלוקת, ובלבד שלא יגיש למומחה חוות דעת רפואית. המצאת מסמכים למומחה רפואי סויגה, אפוא, בשלשה סייגים: על המסמכים להיות "בדבר הטיפול הרפואי", לרבות בדיקות לצורך הטיפול, עליהם להיות "נוגעים לעניין שבמחלוקת", וחל איסור על המצאת חוות דעת רפואית. מטרת הסייגים האמורים היא לאפשר למומחה הרפואי לעיין במסמכים הכוללים מידע מכלי ראשון בדבר הטיפול הרפואי בנפגע, להבדיל מפרשנות ומסקנות של רופא אחר, שאינן מכלי ראשון, וזאת על מנת לאפשר למומחה לגבש חוות דעת עצמאית, שתהיה פרי בדיקתו, מומחיותו ושיקול דעתו שלו. נאמר לא פעם, כי קו הגבול שבין חוות דעת האסורה בהמצאה, לבין מסמך בדבר טיפול רפואי, אינו ברור. יחד עם זאת, לא כל מסמך הכולל דיאגנוזה ומסקנה טיפולית הנובעת ממנה, הינו מסמך רפואי האסור בהמצאה למומחה. בית המשפט פסק כי אף שלעיתים יש קושי בהפרדה בין מסמכים טיפוליים אותנטיים ובין הבעת דעה שהיא בגדר חוות דעת, אין לפסול מסמכים שבהם, בנוסף לקביעת הדיאגנוזה מסיק הרופא את המסקנה הטיפולית המתאימה בעיניו, הגם שניתן לראות בה מעין חוות דעת. זה דרכו של טיפול, שלצורך קביעתו, על הרופא לערוך את הבדיקות, להסיק את המסקנות הנראות לו, לגבש עמדה לגבי מהות המחלה ומהות הטיפול. מרכז הכובד בקביעת כשירותו של מסמך להצגה בפני מומחה מטעם בית המשפט, איננו, אם כן, קיומם של אלמנטים שהם בגדר חיווי דעה, אלא האם יש באלה כדי להשפיע על שיקול דעתו העצמאי של המומחה ולפגוע באי תלותו. עוד נפסק כי אין די בכך שבמסמך רפואי מצויים גם אלמנטים של חוות דעת כדי להביא לכלל מסקנה שהמסמך כולו הוא בגדר חוות דעת שהצגתה בפני המומחה אסורה. על בית המשפט לשקול שתי שאלות בבואו להכריע בגורל המסמך: האחת, אם האבחנות וההערכות שנכללו במסמך חרגו ממה שהיה דרוש לצורך סיכום הטיפול, והשניה, אם ועד כמה עשויות האבחנות וההערכות שבמסמך לפגוע באי תלותו של המומחה ולהשפיע על חוות דעתו. בית המשפט ציין כי את המונח "טיפול רפואי" יש לפרש פירוש מרחיב, ככולל גם טיפולים אחרים בגופו או בנפשו של הנפגע, לרבות טיפול שיקומי, ואין לפרשו במובנו הצר, ככולל רק טיפולים רפואיים במובנם "הקלאסי". הגישה המקובלת היא שהתהליך של החזרתו של נפגע למצבו ולתפקודו לפני הפגיעה אינו כולל רק טיפול בפציעותיו הגופניות, אלא הוא כולל גם מסכת מקיפה של טיפולים מסוגים שונים, כגון טיפולים פיזיותראפיים, פסיכולוגיים ואחרים. גישה זו מחייבת פרשנות שונה מבעבר. מסמכיםרפואהמשלוח מסמכים למומחה רפואי