החלטה זוהי בקשה להחזרת תפוס, זהב במשקל של 7,817 גר' לערך, שנתפס על ידי המשיבה 1 במסגרת חיפוש שנערך בתאריך 12.9.06 אצל החברה המזקקת "שר זיקוק מתכות עדינות (1988) בע"מ (להלן: "המזקקת"), וזאת מכוח סמכות המשיבה 1 בהתאם לסעיף 109 לחוק מס ערך מוסף תשל"ו-1975. לטענת המבקשים, מדובר בזהב שנרכש על ידם כדין מחברת "סי סחר ושיווק זהב גולמי" בע"מ בחודש ספטמבר 2005 (כמפורט בחשבונית מס שצורפה לבקשה) ונמסר למזקקת הנ"ל כמשתקף, באישור בכתב חתום על ידי מנכ"ל המזקקת , מר יצחק רודניצקי (ראה אישור מיום 17.9.06). ב"כ המשיבה 1 אינו חולק על כך שכיום, בחלוף למעלה משנה ממועד התפיסה, משלא הוגשה קובלנה על עבירה לפי חוק מע"מ, התפוס מוחזק בידי המשיבה 1 שלא על פי דין ומוטל עליה להשיבו כמצוות סעיף 11 ה' לחוק הנ"ל. עם זאת, לדברי ב"כ המשיבה 1, מאחר שמחומר החקירה שנצבר ברשותה, יש בסיס לאפשרות שהזהב אינו שייך בעצם למבקשים אלא ליוסי ללוי ו/או לחברה סי סחר לשיווק זהב גולמי, (המשיב 2) עלול להיווצר מצב שבו, אם תשיב המשיבה 1 את הזהב למבקשים, היא תימצא עצמה בבוא היום נתבעת על ידי המשיב 2 להשיבו לו. ב"כ המשיבה 1 נסמך בטענותיו על כך שמחומר החקירה הוברר, שהזהב התפוס הובא למזקקת על ידי אדם בשם אלי חייט, שהינו עובד ושליח של המשיב 2, וכן על כך, שבסמוך לאחר מועד התפיסה התקשר אדם שהתחזה כיוסי לוי אל חוקר מע"מ אלי בוקובזה והעלה, כביכול, טענה שהזהב הוא זהב שלו (ראה מזכר מיום 17.9.06). לדברי ב"כ המשיבה 1 נעשו על ידי המשיבה ניסיונות רבים לזמן את אותו יוסי לוי לחקירה- אך הניסיונות לא נשאו פרי. לאור טענות אלה מצד המשיבה 1, טענות שגם הועלו בתגובתה בכתב, צורפו יוסי לוי וחברת סי סחר ושיווק כמשיב לבקשה, וב"כ המבקשים נדרש לזמן את יוסי לוי לדיון שנקבע בהליך הנוכחי, כמפורט בהחלטתי מיום 18.12.07. מדברי ב"כ המבקשים הוברר, כי לא עלה בידו לבצע מסירה כדין למשיב 2 ועם זאת, לדבריו, הוא הצליח לאתר את יוסי לוי טלפונית והודיע לו על מועד הדיון בבקשה- אלא שזה בחר שלא להתייצב. עוד הוברר בהקשר זה מפי ב"כ המבקשים, כי יוסי לוי, לבקשתם של המבקשים, חתם ביום 12.11.07, על תצהיר שבו אישר כי אין לו כל תביעה או טענה לגבי הזהב והוא מסכים שהתפוס יוחזר לידי המבקשים. סעיף 111(ה) לחוק מע"מ מורה למשיבה 1 בהתקיים התנאים המפורטים בסעיף, להשיב את התפוס "למי שהתפוס נתפס ממנו". הסעיף הנ"ל אינו מדבר על השבת התפוס לבעליו ולא מוטלת, על פיו, חובה על המשיבה 1 לברר מי הוא בעליו. אין חולק, כי התפוס נתפס אצל החברה המזקקת, אשר במועד התפיסה החזיקה בו כדין לאחר שקיבלה את זכות העשייה בו במסגרת חוזה שעשתה עם בעליו או עם המחזיק הקבוע שלו. במסגרת ההליך הנוכחי, במצב שבו אין אפשרות (וגם לא סיבה) לברר מי בעל הזכויות האמיתיות בזהב - כאשר מנגד ברור שהמשיבה 1 אינה זכאית להמשיך ולהחזיק בו- נדמה שהמשיבה 1 תצא ידי חובתה אם תשיבו לידי החברה המזקקת, אשר ברשותה הוא נתפס. המזקקת, מכוח התחייבויותיה החוזיות, תהייה חייבת כמובן להשיב את התפוס למי שזכאי לו, כפי שהייתה חייבת לעשות אם הזהב לא היה נתפס בשעתו על ידי המשיבה 1. על כל אלה יש להוסיף: מחומר הראיות שהומצא לעיוני יש בהחלט בסיס ראייתי להניח, שהמבקשים הם אכן בעלי הזכויות בזהב. לא רק, שמראש, הזהב נתפס על ידי המשיבה 1 משום שנטען בפניה על ידי מנהלי המזקקה כי היא הוא שייך למבקשים, אלא שהחשד שהוא שייך דווקא למשיב 2 אינו נסמך על אדנים איתנים. אפשרות זו , המתבססת בעיקרה על שיחת טלפון שערך מי שהתחזה להיות יוסי לוי עם החוקר בתיק, אינה עולה בקנה אחד עם העובדה שעד היום כחלוף למעלה משנה יוסי לוי לא בא לדרוש את זכותו על הזהב, לא נענה להזמנות המשיבה 1 להגיע לחקירה, לא הגיע לדיון בבית המשפט ואפילו חתם לכאורה על תצהיר לפיו אין לו כל זכות בזהב. אשר על כן, לאור האמור לעיל, אני קובעת כי על משיבה 1 להחזיר את התפוס לידי החברה המזקקת בתוך 30 יום, וזאת, אלא אם כן ייקבע אחרת על פי החלטת בית משפט שידון בבקשה לעיקול הזהב, בקשה שעל פי הנטען הוגשה (או תוגש) על ידי המשיבה 1 בהליך אזרחי. החזרת תפוס