החלטה 1. המדובר בבקשה לעיון חוזר בהחלטתי מיום 7.6.07 (ב.ש. 1981/07), לפיה דחיתי את בקשת המבקש להעביר את הערובה הכספית שהופקדה בתיק זה לתשלום הקנס שהוטל עליו בתיק זה. 2. המבקש הפקיד בבית משפט השלום בטבריה סך של 20,000 ₪, ובבית משפט זה הפקיד סך 10,000 ₪ כתנאי לעיכוב ביצוע המאסר שהוטל עליו בגזר הדין ולהבטחת התייצבותו לריצוי עונשו. 3. המבקש הורשע בבית המשפט השלום בטבריה, על פי הודאתו, בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, עבירות על פי חוק מס ערך מוסף, ונגזר עליו מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס כספי. ביום 17.4.07 ניתן פסק דין בבית משפט זה בערעור המבקש על גזר הדין של ביהמ"ש קמא, וביום 25.4.07 התייצב המבקש לריצוי מאסרו. ביום 25.4.07, שלחה רשות המע"מ לבית המשפט השלום בטבריה הודעת עיקול על כספי הערובה המופקדים בתיק זה. 4. ביום 8/5/07 הגיש המבקש בקשה להחזרת הערובה הכספית בסך כולל של 30,000 ש"ח שהופקדו על ידו בקופת ביהמ"ש בתיק זה (ב.ש. 1860/07), ובהחלטתי מיום 20/5/07 הורתי על העברת כספי הערובה לרשויות המע"מ, שהטילו עיקול על הכספים שהופקדו, מאחר והמבקש החל לרצות את עונשו ולא הסיר את המחדלים. 5. בבקשתו הנוכחית, טענה ב"כ המבקש כי, עפ"י נתוני גזברות בית המשפט המחוזי ביום 10/6/07, טרם נפרעה ושולמה ההמחאה שנשלחה למשיבה מגזברות בית המשפט. עוד טענה, כי אפילו אם הפיקדון כבר היה עובר בפועל לידי המשיבה גם בכך אין בכדי להצדיק דחיית בקשת המבקש בלי לדון בה לגופו של עניין, ואין מניעה מלצוות על רשויות המס להשיב את הפקדון לקופת בית המשפט. ב"כ המבקש הוסיפה וטענה כי, המבקש הינו דל אמצעים, אשתו לא עובדת, יש לו ילדים קטנים שאחד מהם חולה קשה במחלת ניוון שרירים, המבקש שקוע בחובות גדולים , ואם הערובה הכספית לא תועבר לתשלום הקנס הפלילי, קרוב לוודאי שלא תהיה לו אפשרות לשלם את הקנס, מה שיביא לכליאתו לתקופה נוספת. ב"כ המבקש ציינה, כי הערובה הכספית צריכה לשמש לפרעון הקנס הפלילי שהוטל באותו תיק, ולא יופנה לכיסוי חוב אזרחי. עוד ציינה, כי כספי הערובה הם קניינו של הנאשם, ויש לכבד בקשת הנאשם שכספי הערובה ישמשו לפירעון הקנס הפלילי שהוטל עליו, בפרט שאוצר המדינה לא יוצא חסר והכסף יכנס לקופת המדינה בתורת קנס פלילי. מנגד, טען ב"כ המשיבה כי, ההמחאה שנתקבלה מגזברות בית המשפט הופקדה כבר ביום 31/5/07, לתמיכה בדבריו הוא צירף אישור מבנק הדואר. עוד טען ב"כ המשיבה כי, לחובת המבקש חובות כתוצאה מאי הסרת המחדלים, ובגין חובות אלו הוטלו עיקולים ע"י רשויות המע"מ. 6. לאחר שעיינתי בבקשה, ובחנתי טענות שני הצדדים, נחה דעתי כי יש לדחות את הבקשה ואלה נימוקיי: זוהי בקשה שלישית אודות הערובה הכספית שהפקיד המבקש בתיק זה, בבקשתו הראשונה ביקש להחזיר לו את הערובה הכספית. לאחר דחיית בקשתו והעברת הערובה הכספית לרשויות המע"מ, הגיש המבקש עוד בקשה להעברת הערובה הכספית לפירעון הקנס הפלילי שהוטל עליו בערעור, גם בקשה זו נדחתה, ומכאן הבקשה שבפניי. כאן המקום להדגיש כי, ב"כ המבקש ציינה בטיעוניה בערעור בפני ביהמ"ש זה כי הסכום שהופקד בבית המשפט בסך של 30,000 ₪ מכסה את קרן החוב של המבקש בגין המחדלים. מכאן ניתן להסיק שהיה מובן לב"כ המבקש כי הפיקדון יועבר לרשויות המע"מ לכסות את החוב. באשר לטענת ב"כ המבקש כי הפקדון הוא קניינו של המבקש ויכול לבקש העברתו לתשלום הקנס הפלילי שהוטל בתיק זה, אציין כי אכן בעקרון נועד סכום הפקדון להבטחת התייצבותו של המבקש לריצוי עונשו וכתנאי לעיכוב ביצוע המאסר בפועל שהוטל עליו, אולם בענייננו, הרי בסמוך להפקדת הכספים ע"י המבקש בבית המשפט, הוטל צו עיקול ע"י רשויות המע"מ על הכספים שהופקדו וזאת בגין החובות שנצברו על המבקש, בעקבות המחדלים והעבירות על חוק מס ערך מוסף שהורשע בהם המבקש, על פי כתב האישום נשוא הערעור. נוכח העיקול שהוטל על כספי הערובה, הוריתי בהחלטתי מיום 7.6.07 על העברת כספי הערובה לרשויות המע"מ. סעיף 102 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 קובע כי: "פקודת המסים (גביה) תחול על גביית המגיע לאוצר המדינה לפי חוק זה וניתן לגבותו גם בדרך תובענה אזרחית". סעיף 7 לפקודת המסים (גביה) קובע כי: "(1) פקיד הגביה רשאי ליתן צו עיקול על נכס פלוני, או על כל הנכסים של הסרבן הנמצאים בידי צד שלישי, והצו יחול על המעוקל, בין שהוא נמצא בידי הצד השלישי ביום המצאת הצו ובין שיגיע לידיו תוך שלושה חדשים מאותו יום". מהוראות החוק הנ"ל עולה, כי רשויות המע"מ פעלו בגידרי סמכויותיהם והטילו עיקול על כספי הערובה שהפקיד המבקש בתיק זה. לציין כי, תכלית הפקדת הערובה הכספית, הייתה להבטחת התייצבותו של המבקש לריצוי עונשו ולא להבטחת תשלום הקנס הפלילי שהוטל עליו בתיק זה, ומשהוטל עיקול על כספי הערובה ע"י רשויות המע"מ, היה מן הדין להעביר את הכספים האלו לרשויות המע"מ. 7. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה. ערובהעיקול