פסק דין המבקשת, הגישה בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ מיום 14/2/06 (כב' הרשמת שרון הינדה) לפיה נדחתה בקשתה של המבקשת לביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ אשר ניתן נגדה ביום 16/1/06. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובהחלטת בית משפט קמא, ניתנת בזאת רשות ערעור ואדון בבקשת רשות הערעור כבערעור. להלן העובדות הצריכות לעניין: 1. בתאריך 7/5/01 ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה שנחתם בין הצדדים ובין אחותה של המבקשת ובעלה (להלן: "החייבים") . עיון בהסכם הפשרה מעלה כי במסגרתו, ערבה המבקשת לחובם של החייבים למשיב. לאחר שהחייבים לא עמדו בהסדר התשלומים שנקבע בהסכם הפשרה, ולאחר שנתקל בקושי לאתר המבקשת ולאחר שנודע לו שהמבקשת עזבה את הארץ והיא מגיעה מידי כמה חודשים ארצה, הגיש המשיב בקשה למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד המבקשת. 2. המבקשת היא בעלת אזרחות ישראלית ואזרחות אמריקאית, והיא תושבת קבע במדינת ניו-ג'רסי שבארה"ב. במסגרת עבודתה כמורה וכמאמנת אישית, היא הוזמנה לכנס בישראל, וביום 28/1/06 היא הגיעה ארצה לתקופה של שבוע ימים. ביום 5/2/06, כאשר הגיעה המבקשת לשדה התעופה כדי לשוב לארה"ב, נמסר לה כי קיים נגדה צו עיכוב יציאה מן הארץ. בירור שערכה העלה, כי מדובר בצו עיכוב יציאה שניתן נגדה בגין אותו הסכם פשרה שהייתה צד לו ואשר קיבל תוקף של פסק דין כאמור לעיל. 3. המבקשת הגישה בקשה לראש ההוצל"פ לביטול צו עיכוב היציאה, וביום 12/2/06 התקיים דיון בפני כב' הרשמת גרינוולד אשר במסגרתו נחקרה המבקשת, אך לא ניתנה החלטה. בדיון השני שהתקיים בפני הרשמת הינדה נדחתה הבקשה לביטול צו עיכוב יציאתה של המבקשת מהארץ. כב' הרשמת קבעה כי המבקשת תוכל לשוב ולעתור לביטול צו העיכוב בכפוף לכך שיינתן נגדה צו חיוב בתשלומים ובכפוף לכך שתוצע על ידה ערבות נאותה לתשלום החוב. החלטה זו היא נשוא בקשת רשות הערעור שבפניי. טענות המבקשת: 4. המבקשת טוענת, כי יש להורות על ביטול צו עיכוב היציאה שהוצא נגדה מהטעמים הבאים: א. מקום מושבה הקבוע ומרכז חייה הינם בארה"ב. לתמיכה בטענתה זו צירפה המבקשת לבקשתה מסמכים רבים ובין היתר צירפה העתק מדרכונה האמריקאי (נספח ה'), העתק מחוזה השכירות ומרישיון הנהיגה שלה בה מצוינת כתובתה בניו-ג'רסי (נספח ז'), העתק מדפי חשבון הבנק שהמבקשת מנהלת בארה"ב (נספח ח'), דוחות דיווח לרשויות המס (נספח ט'), צילום כרטיס ביטוח לאומי בארה"ב (נספח י'), צילום כרטיס אשראי אמריקאי (נספח יב'), צילום העתקי תעודות בית הספר של ילדיה (נספח טז'). המבקשת טוענת כי כשהתגוררה בארץ, היא גרה עם בעלה וילדיה בדירה שכורה ברמת גן וממועד עזיבתה ביום 23/7/02 אין לה דירת מגורים וכתובת בישראל. מכיוון שכך ולאור האמור טוענת המבקשת כי היא עונה להגדרת תושב זר ועל כן, היה על ראש ההוצל"פ בעניינה לשקול שיקולים החלים על עיכוב יציאתו של תושב חוץ ומניעת חזרתו לארצו. ב. עוד טוענת המבקשת כי אין לה כל מקור הכנסה בישראל ממנו תוכל לפרוע את החוב באם תעוכב יציאתה מן הארץ לצמיתות. גם אם תחפש ותמצא עבודה בישראל, הרי שלאחר ממון הוצאות מחייה ומגורים וכן השתתפות בהוצאת החזקת ילדיה בארה"ב לא יוותר בידיה כל סכום לטובת החזר החוב. עוד היא טוענת כי זיקתה "הכלכלית" היחידה לישראל היא רישום רבע (1/4) מן הזכויות בדירת שני חדרים בתל-אביב. לטענתה על הזכויות הנ"ל רובצות שתי משכנתאות שהמבקשת ובעלה חבים בתשלומן, ודמי השכירות שמניבה הדירה אינם מספיקים לתשלום המשכנתאות הרובצות על הדירה. לאור האמור, לטענתה לא תצמח למשיב כל תועלת אמיתית מהשארתה בארץ. ג. כל עוד מעוכבת חזרתה מישראל לארה"ב נשללים מילדיה וממשפחתה חיים נורמליים ונגרם לילדים נזק חמור ובלתי סביר. ד. המשיב לא פעל בתום לב ובדרך מקובלת והוא לא מיצה את הסעדים החלופיים העומדים לרשותו. לטענתה, המשיב ישן על זכויותיו ולא פעל למימוש פסק הדין זמן רב. היא טוענת כי המשיב נמנע מהמצאת אזהרה לפי ס' 7 לחוק ההוצל"פ, תשכ"ז - 1967, ונמנע מאיתור כתובתה בחו"ל ומאכיפת פסק הדין במקום מגוריה הקבוע. 5. המבקשת מוסיפה וטוענת כי בית משפט קמא טעה כשקבע בהחלטתו שהמבקשת לא ניתקה את זיקתה לארץ מאחר והיא ממשיכה ומבקרת בארץ פעם או פעמיים בשנה. לטענתה ביקוריה המועטים והארעיים בארץ אין בהם כדי לשנות את העובדה שהמבקשת היא תושבת חוץ. עוד היא טוענת כי תניית ביטול צו העיכוב שקבע בית משפט קמא בהחלטתו מנוגדת להלכה הפסוקה בעניין זה. טענות המשיב: 6. המשיב טוען שאין מקום להיענות לבקשת המבקשת לביטול צו עיכוב היציאה, שכן פסק הדין הסופי שניתן נגדה, ניתן לפני עזיבתה את הארץ ולפני שהעתיקה את מגוריה לארה"ב. עוד הוא טוען כי חובה של המבקשת עומד היום על סך של כ- 220,000 ₪ כאשר המבקשת לא קיימה את פסק הדין, לא שילמה כל סכום על חשבון החוב, ולא הציעה ערבים ו/או בטוחה כל שהיא להבטחת פירעון החוב. המשיב טוען, כי אל מול חופש התנועה והזכות החוקתית של המבקשת לצאת מן הארץ עומדת גם זכותו הקניינית של המשיב וגם האינטרס הציבורי לקיומם ואכיפתם של פסקי דין ולאי סיכול הליכים משפטיים. עוד הוא טוען כי למבקשת זיקה מבוססת לישראל שכן היא מחזיקה כרטיס אשראי ישראלי, היא מבוטחת בקופת חולים בישראל. לטענתו על פי מבחני הפסיקה המבקשת כלל איננה תושבת זרה. המשיב טוען כי גם אם נאמר שהמבקשת היא תושבת זרה, הרי שעצם היות אדם תושב זר איננה מונעת לחלוטין את האפשרות לעכב את יציאתו מן הארץ, אלא למעשה מהווה אחד מהשיקולים הרבים שיש להביא בחשבון טרם מתן צו העיכוב. לטענתו, במקרה דנן מתקיימות הנסיבות אשר מאפרות את עיכוב יציאתה של המבקשת מן הארץ גם אם נאמר שהיא תושבת זרה. דיון: 7. בדיון שהתקיים בפניי, חזרו הצדדים על טענותיהם אלה . ב"כ המבקשת ביקשה להדגיש, כי השארת צו עיכוב יציאתה של המבקשת מן הארץ לא יועיל ולא יסייע למשיב לממש את זכותו שכן למבקשת אין בישראל עבודה, הכנסה ו/או רכוש. עוד היא הוסיפה כי המבקשת הגישה ביום 22/3/06 בקשה לביטול פסק הדין אשר בגינו נפתח תיק ההוצל"פ בטענה כי פסק הדין הוא פגום. 8. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובהחלטת ראש ההוצאה לפועל, אינני רואה מקום להתערב בהחלטה זו. עיון בהחלטה מעלה כי כל טענות המבקשת המובאות לעיל היו לנגד עיני בית משפט קמא, ולאחר ששמע את הצדדים והתרשם מעדותם וממהימנותם, התייחס לכל אחת ואחת מהטענות לעיל בפירוט ובאריכות. לא מצאתי כי נפלה כל טעות בהחלטתו של בית משפט קמא. כך קבע בית משפט קמא באשר לטענות המבקשת כי היא תושבת זרה ובאשר לשיקולים אשר היה על בית משפט קמא להפעיל בגין היותה תושבת זרה במקרה דנן : ”החייבת טענה כי עזבה את הארץ לפני כ- 4 שנים, וכי הגיעה ארצה כעת על מנת לבקר את משפחתה. כן הוברר כי לחייבת ולבעלה זכויות במחצית נכס מקרקעין וכי לבעלה יש חשבון בנק בארץ ויתכן כי הוא חשבון משותף. החייבת לא צירפה לבקשתה צילום דרכון ו/או תדפיס כניסות ויציאות ממשרד הפנים אולם כעולה מחקירתה היא מבקשת (כנראה צ.ל מבקרת - ר.ל.ש) בין פעם לפעמיים בשנה בארץ. מטענות החייבת עצמן ומעיון בפסק הדין ניתן ללמוד כי החייבת ידעה דבר מתן פסק הדין נגדה. כמו כן, החייבת עצמה טענה כי אחותה וגיסה הסתבכו בחובות ובהסכם הפשרה התחייבה לשלם את החוב היה ולא ישולם על ידם... (ע"מ 4 להחלטה סעיפים 26-28) לאחר ששקלתי את זיקת החייבת לישראל אל מול זיקתה לארה"ב, את משך הזמן הקצר באופן יחסי בו היא מתגוררת בחו"ל, אל מול קשריה המשפחתיים ונכסיה בארץ, מסקנתי היא כי אין לראות בחייבת "כתושבת ח וץ" בבחינת עוברת אורח בארץ לצורך השיקולים הכרוכים במתן/ביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ, ואין לבחירתה למקם את חייה וחיי משפחה בחו"ל כדי להקנות לה את החסינות מפני עיכוב יציאתה מן הארץ כשל תושב חוץ אשר הוא עובר אורח בארץ." (ע"מ 5 להחלטה סעיף 30) 9. בית משפט קמא דן באריכות ובפירוט באיזון האינטרסים של הצדדים: מחד זכותה של המבקשת לצאת מן הארץ - זכות אשר מעוגנת במעמד חוקתי, ומאידך זכותו של המשיב לגבות את חובו תוך מבט על תכליתו ומטרתו של חוק ההוצל"פ אשר נועד לאפשר למי שזכה בדין לממש את פסק דינו. בית משפט קמא לאחר שסקר את הפסיקה בעניין זה קבע בהחלטתו כדלקמן: ”נמצאנו למדים כי הזכות לצאת מן הארץ אינה מוחלטת, וניתן להגבילה מטעמים של טובת הציבור כאשר עיכוב היציאה אינו האמצעי הראשון אלא אמצעי אחרון ויש לבחון אם אין דרכים פחות קיצוניות להבטחת תשלום החוב מאדר עיכוב היציאה כגון הפקדת ערובה... על כל מערכת האיזונים המתוארת לעיל, מצטרפת עובדת מגורי החייבת בחו"ל, אשר אף אם היא איננה עולה בגדר תושב חוץ עובר אורח בארץ, אינני מתעלמת ממנה... אומנם היא עובדת בחו"ל אולם לא נטען כי ישנה מניעה כלשהי כי היא ובעלה יעבדו ויתפרנסו בארץ.... כמו כן, לקחתי בחשבון במסגרת שיקולי את העובדה כי החייבת טוענת בעצמה כי אין לה כוונה לדוב ארצה תוך שהיא טוענת זאת מבלי שהיא מציעה דרך כלשהי להבטיח פירעון החוב למעט הצעתה לתשלום חודשי אשר אינו מגובה בביטחון כלשהו. במאזן האינטרסים בין הצדדים, טענת החייבת כי אין בהיעדרותה מהארץ כדי למנוע מימוש רכושה אינה מתקבלת על דעתי. (ע”מ 6-7 להחלטה סעיף 37 ואילך) 10. בית משפט קמא אף התייחס וסיכם את התרשמותו מהמבקשת ומעדותה, וכך נקבע בעניין זה בהחלטה: ” לאורך כל חקירתה הציגה החייבת עצמה כמי שאינה בקיאה בהתנהלות כספית וכמי שלט ירדה לעומק משמעות חתימתה על הסכם הפשרה, וכי היא מנהלת חיי רוח ובעלה מטפל בענייני החומר." (ע"מ 4 להחלטה סעיף 29) כבר בשלב זה אציין כי אין בניסיון זה של החייבת כדי ללמד זכות עליה, באשר התרשמתי כי מדובר בחייבת נבונה, התפרנסת (כנראה צ.ל מתפרנסת - ר.ל.ש) מאימון אנשים להצלחה, וסביר בעיני כי ידעה היטב משמעות חתימתה." (ע"מ 4 להחלטה סעיף 29) כלל ידוע הוא כי בית המשפט של הערעור איננו מתערב בממצאים המבוססים על התרשמותו של בית המשפט מהעדים ועל קביעות בעניין מהימנות העדים שהופיעו בפניו. כך נקבע בעניין זה בע"א 734/76 פלוני נ' אלמונים, פ"ד לב(2), 661 ע"מ 665: ”אין בית המשפט לערעורים מוכן להתערב בקלות בממצאי עובדה של בית משפט קמא, בעיקר מן הטעם שאין לו אותו יתרון הקיים לפני בית המשפט של הדרגה הראשונה מהתרשמות בלתי - אמצעית מן העדויות." 11. למרות כל האמור לעיל, בית משפט קמא לא סגר בפני המבקשת את האפשרות לצאת מן הארץ וקבע בהחלטתו תנאים סבירים בהחלט לביטול הצו. כל אשר צריכה המבקשת לעשות אם ברצונה לבטל את צו העיכוב, הוא להתחייב לשלם את חובה וליתן ערבות נאותה לתשלום החוב. הרי לא יעלה על הדעת שהמבקשת תפטור עצמה מחובתה לשלם את חובה באמירה כללית וסתמית לפיה לא תצמח למשיב כל תועלת מעיכובה בארץ. אינני רואה כל מקום להיענות לבקשת החייבת ולהורות על ביטול צו העיכוב , שהרי אם אעשה כן, משמעות הדבר תהיה שחרור החייבת מאחריותה לפרוע את חובה והכרזה על החוב כחוב אבוד. גם בדיון שהתקיים בפניי לא טרחה המבקשת להציג כל מסמך אשר יש בו כדי להצביע על יכולתה הכלכלית בכלל ועל יכולתה לפרוע את החוב בפרט. המבקשת גם לא הוכיחה כי פעלה ועשתה מאמץ כלשהו למצוא ערב שיכול לערוב לתשלום חובה. אין זה מתפקידו של בית המשפט להעלות בפני המבקשת דרכים להבטחת תשלום חובה על מנת שניתן יהיה להיענות לבקשתה ולבטל את צו עיכוב היציאה שניתן נגדה. אולם, המבקשת לא הוכיחה שאינה יכולה להתפרנס ולהגיע להסדר הוגן לפירעון חובה. זאת ועוד. באשר לטענת לאור הודעת ב"כ המבקשת כי הוגשה על ידם בקשה לביטול פסק הדין נשוא תיק ההוצל"פ, הרי שאין בכך בשלב זה כדי להוות נימוק לביטול הצו. כל עוד אין החלטה שפסק הדין מבוטל או שניתן עיכוב ביצוע, הרי שפסק הדין שריר וקיים וניתן לפעול על פיו. כמובן שאם יבוטל פסק הדין הרי שגם צו עיכוב היציאה יבוטל. 12. לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית. הנני מחייבת את המבקשת לשלם למשיב הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ. עיכוב יציאה מהארץצווים