פסק דין בפני בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ בתל-אביב, כב' הרשמת לימור בן שמן, מתאריך 27.2.06 בתיק הוצל"פ שמספרו 8-05-78346-01, ולפיה נדחתה בקשת צד ג', המבקשת שבפני, לצמצום העיקולים. לאחר עיון בבקשה, החלטתי ליתן רשות ערעור ולדון בבקשה כבערעור עצמו. המשיב 1 (להלן: "המשיב") הינו עורך דין במקצועו וייצג במועדים הרלבנטיים, את המשיבה מס' 3. המבקשת הינה קשישה ניצולת שואה, אמה של המשיה מס' 3. המשיב הגיש כנגד המשיבה 3 תובענה כספית לשכר טרחה. בקשת המשיבה 3 למתן רשות להגן נדחתה ולטובת המשיב ניתן פסק דין בהתאם לתובענה. המשיבה 3 לא שילמה את סכום פסק הדין, אף לא מקצתו, ומשכך נפתח כנגדה תיק ההוצאה לפועל נשוא ענייננו, על סך של 1,850,000 ₪ בקירוב, במסגרתו עוקלו חשבונות בנקים וכן נכסי מקרקעין. המשיבה 3 הגישה ערעור על פסק הדין ולפיכך פנתה לכב' השופט קמא, כב' השופט סובל, בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בהחלטתו מיום 6.12.05, קבע כב' השופט סובל כי המשיבה 3 תשלם באופן מיידי סך של 500,000 ₪ + מע"מ, וביחס לסכומים הנותרים ניתן עיכוב ביצוע. יצויין כי המשיב הגיש בקשת רשות ערעור על החלטת עיכוב זו, אולם בקשתו טרם נדונה. כפי שמאשרים ב"כ שני הצדדים, מילאה המשיבה 3 אחר החלטת כבוד השופט סובל וכי למשיב הועבר סך של 582,500 ₪ מתוך כספים שעוקלו. במסגרת תיק ההוצאה לפועל עיקל המשיב את חשבון הבנק של המשיבה 3 בבנק לאומי סניף רעננה, (להלן: "החשבון ברעננה") בו "נתפס", סך של 1,278,228 ₪. המשיב אף עיקל חשבון משותף של המבקשת והמשיבה 3 בבנק לאומי סניף גן-העיר בתל-אביב, (להלן: "החשבון בגן-העיר") במסגרתו "נתפס", נכון לנובמבר 2005, סך של 998,632 ₪, אם כי יצויין כי לחשבון זה נכנסת מדי חודש רנטת פיצויים שמקבלת המבקשת מגרמניה והמסתכמת בכ- 2,000 יורו לחודש ואשר נבלעת בחשבון המעוקל, באופן שכספי העיקול בחשבון זה גדלים מדי חודש ומסתכמים כיום ביותר מ- 1,000,000 ₪. בנוסף לכך, הטיל המשיב עיקול על דירה ברעננה המצויה בבעלות המשיבה 3 וכן על מגרש בבעלותה הנמצא בתל-אביב ואשר מהווה נשוא הטיפול המשפטי שנעשה על ידי המשיב, ומשמש לב הסכסוך בתובענת שכר הטרחה. לאחר שמתוך הכספים שעוקלו בבנק לאומי, סניף רעננה, הועבר לטובת המשיב סך של 582,500 ₪, נותרו מעוקלים בחשבון זה 740,114 ₪. המבקשת הגישה תובענה נפרדת בה עתרה למתן פסק דין הצהרתי שיצהיר כי הינה הבעלים היחידי של החשבון בגן-העיר, שכן הכספים המצויים בחשבון זה מקורם בכספי פיצויים אותם היא מקבלת מגרמניה מכוח היותה ניצולת שואה. לטענתה, צורפה המשיבה 3 לחשבון כדי להקל על המבקשת לאור גילה ומצבה הבריאותי, כנהוג בין הורים קשישים לבין ילדיהם. התובענה הוגשה לבית משפט השלום בתל-אביב ואמורה להתברר בחודשים הקרובים בפני כב' השופט יונה אטגדי. במקביל הגישה המבקשת, מתוקף היותה במעמד של צד שלישי שחשבונו עוקל, בקשה לתיק ההוצל"פ ובה עתרה לצמצם את העיקול שהוטל על חשבונה בגן-העיר, שכן לטענתה, לא זו בלבד שהחשבון הינו בבעלותה היחידה, ולא של בתה החייבת, אלא שעסקינן בעיקול עודף העולה במאות אלפי שקלים על סכום פסק הדין. כב' הרשמת לימור בן שמן דחתה את בקשת התובעת לצמצום העיקולים ללא הנמקה בהפנייה לנימוקי ב"כ הזוכה, תוך שהיא מציינת כי אין מקום לנהל הליכים מקבילים גם בתיק ההוצל"פ וגם בתביעה האזרחית, ותוך שהיא מטילה ספק במעמד המבקשת לעתור בתיק ההוצל"פ. אכן ראוי היה כי בית המשפט קמא ינמק את החלטתו מנימוקים משלו, להבדיל מנימוקים על דרך הפניה או איזכור. באשר להערת כב' הרשמת לפיה איננה רואה מקום "לנהל הליכים מקבילים", יצויין כי בתובענה המתבררת בפני כב' השופט אטדגי, עותרת התובעת למתן פסק דין הצהרתי אשר יצהיר על בעלותה היחידה בחשבון הבנק בגן-העיר, תובענה שאם תתקבל, תגרור אחריה כפועל יוצא, את ביטולו הגורף של העיקול על חשבון זה, שעה שהבקשה שהוגשה בתיק ההוצל"פ נועדה לצמצם את העיקול, שעל פי הטענה נעשה בייתר, ולהקבילו לסכום נשוא פסק הדין. התובעת אף איננה חסרת מעמד בתיק ההוצל"פ, שכן הינה צד שלישי אשר כספו עוקל על ידי החייב, וזכותה להשמע. חוק ההוצל"פ מאפשר פניית צדדים שלישיים לראש ההוצל"פ , בבקשות עיכוב ו/או אחרות, על מנת לאפשר להם לפנות לבית המשפט המוסמך לצורך הגנה על זכויותיהם, כגון: סעיף 28 (ג), 40, 52 וכן הלאה לחוק ההוצל"פ. אף המבקשת, שטוענת כאמור בהליך מקביל, כי החשבון הינו בבעלותה המלאה, היתה רשאית לעשות כן. ולגופו של עניין: מאחר ולאור החלטת כב' השופט סובל, הועבר לידי המשיב סך של 582,500 ₪, הוקטן סכום החוב, בהתאם לעולה מתיק ההוצל"פ, נכון לימים אלו, לסך של 1,366,385 ₪. מאחר ובחשבון הבנק המעוקל בסניף רעננה מצוי סך של 740,114 ₪ ומאחר ובחשבון הבנק המעוקל בסניף גן-העיר מצוי סך של 1,065,607 ₪, הרי בפנינו עיקול עודף בסך של כ- 440,000 ₪. עיקול נועד להבטיח תשלום פסק הדין ומשכך אין מקום לאפשר לזוכה לעקל כספים העולים במצטבר על סכום פסק הדין, שכן סכום פסק הדין אמור להוות את תקרת הסכומים המעוקלים. עיקול פוגע בזכות הקניין ויש לנהוג בו במידתיות ובוודאי שאין להתיר לזוכה לתפוס חזקה על כלל נכסי החייב, שעה שאלו עולים על הסכום הדרוש להבטחת ביצוע פסק הדין. הדברים נכונים ביתר שאת שעה שקיים ספק אם אכן מדובר כלל בנכסי החייב ובמיוחד לאור היות הכספים, לפחות לכאורה, כספי פיצויים מגרמניה, כספים הפטורים מעיקול לאור הוראת סעיף 11(ג) לחוק נכי רדיפות הנאצים וסעיף 50 לחוק ההוצאה לפועל. חששו של המשיב שמא יתגלו נושים נוספים של המשיבה 3, אשר ידרשו לקבל נתח מן הכספים המעוקלים, אינו רלבנטי, אף אין לו על מה לסמוך מבחינה עובדתית, שכן מדובר בחשש ערטילאי ללא כל תימוכין עובדתיים. יתרה מכך, המשיב הבטיח את זכויותיו בעקלו גם שני נכסי מקרקעין המצויים בבעלות המשיבה 3. אי לכך, יש לקבל את הערעור. אני מורה כי העיקול על חשבונה של המבקשת בגן-העיר יצומצם לסך של 626,000 ₪ בלבד. המבקשת תהא רשאית לעשות ביתרת הכספים כרצונה, כמו גם בכל הכספים אשר יכנסו לחשבון אם כתשלומי רנטה מגרמניה ואם מכל מקור אחר. המשיב ישלם למערערת הוצאות ההליך בסך 20,000 ₪ + מ.ע.מ. הוצאה לפועלעיקול