החלטה הבקשה: מונחת בפני בקשה להטלת עיקול במעמד צד אחד, בגובה סכום התביעה - 180,000 ₪, על כספים, נכסים וזכויות של המשיבים מס' 1 ו-2 הנמצאים ומוחזקים על ידי מחזיקים שונים - ובכלל זה בנקים וקופות גמל, עיקול רכבים הרשומים על שמם של המשיבים, ועיקול כל הזכויות הרשומות על שמם בלשכת רישום המקרקעין, ובפרט על הנכס נשוא כתב התביעה - דירה ברח' גולני 2101/1 בעיר טבריה, הידועה כגוש 15008 חלקה 12, תת חלקה 1 (להלן: "הנכס"). טענות המבקש: לטענת המבקש, המשיבים מס' 1 ו-2 העבירו את הזכויות בנכס הנ"ל משום המנוחה - שהיא בעלת הזכויות המקורית בנכס - אל שמם בדרך פסולה ובמרמה, על ידי זיוף חתימתה, על מסמכי העברת זכויות למשיב מס' 1, תחילה, תוך ניצול מצבה הנפשי הקשה, ולאחר מכן נערך הסכם מכר בין המשיבים לבין עצמם, ונרשמה הערת אזהרה לטובת המשיב מס' 2, שלא כדין - משום שהנכס אינו שלהם, ועל כן יש לבטל את אותן עסקאות ולהחזיר רישום הזכויות בנכס אחורה אל שם אמו המנוחה, ולחילופין, מבקש שישלמו לו סך שווי הנכס, 180,000 ₪. לטענת המבקש, הסעד המבוקש - פסק דין הצהרתי לביטול עסקת המכר, כמו גם גובה סכום התביעה - 180,000 ₪, מלמדים על כך שאי מתן צו עיקול כמבוקש עלול להכביד על ביצוע פסק הדין ואף לסכלו. המבקש טוען לקיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה. עוד טוען המבקש כי המשיבים אינם בעלי איתנות פיננסית. לשיטתו - התחמקות המשיב מס' 2 מלקבל את כתב התביעה ואי ייצוגו של המשיב מס' 1 על ידי עורך דין, מחזקים את החשש להעדר יכולת כספית לפרוע את סכום התביעה, במידה וזו תתקבל, ומשכך מתבקש עיקול על כספים וזכויות המשיבים, כמפורט. דיון: לאחר עיון בבקשה על צרופותיה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. תחילה אעיר כי התובענה בתיק זה הוגשה ביום 29/5/07, ואילו הבקשה דנא, שהוכתרה בידי מגישה כ"דחופה", הוגשה רק ביום 24/12/07, כשבעה חודשים אחרי הגשת התביעה. כידוע, בבואו לדון בבקשה לעיקול זמני, על בית המשפט לבחון האם יש בבקשה אשר בפניו, כדי לעמוד בתנאי תקנות 363 ו-374 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") וההלכה הפסוקה. בהקשר זה על בית המשפט לבחון קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לעילת התביעה, וחשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין, וכן לבחון שיקולים נוספים - הנזק שיגרם למבקש אם לא ינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב, אם יינתן הצו הזמני כמבוקש, והכל תחת מטריית מבחן המידתיות (רע"א 5242/95 סיגנל שירותי אלקטרוניקה נ' דנבאר בע"מ, תק' על' 95(3),786). לא שוכנעתי, והמבקש לא הציג כל ראיה לכך, כי לא ניתן יהיה לגבות מהמשיבים את סך התביעה, במידה וזו תתקבל. למעשה, אין כל ביסוס, ראייתי לכאורי לטענה שלמשיבים אין אמצעים כספיים לשלם את סך התביעה. ברור כי בטענה סתמית באשר להעדר יכולת פיננסית לא סגי. כך גם אין להסיק מדבר סירובו של בעל דין לקבל כתב תביעה ואי ייצוג על ידי עורך דין, אודות מצבם הכלכלי. בנוסף, לא מצאתי כי ישנן ראיות לכאורה שאי מתן צו העיקול יכביד על ביצוע פסק הדין, לכשיינתן. מצאתי כי באיזון בין הנזק אשר עלול להיגרם למבקש באם לא יינתן הסעד הזמני, אל מול הנזק אשר עלול להיגרם למשיבים, כמו גם למחזיקים אחרים, באם יינתן צו העיקול, ידם של המשיבים על העליונה, מה גם שהמבקש לא הניח תשתית כלשהי שיש בה כדי להצדיק פגיעה בזכות היסוד של המשיבים - זכות הקניין שלהם. עיון בבקשה ובנספחיה מלמד כי הסכם המכר בין המשיבים אשר ביטולו מתבקש בכתב התביעה, נערך עוד ביום 17/05/04, והערת אזהרה לטובת המשיב מס' 2 נרשמה ביום 20/12/04 - דהיינו לפני יותר משלוש שנים. פסק דין במסגרת תמ"ש 27280/04 מינס נ' מינס, אשר ניתן ביום 12/02/07 על ידי כב' השופטת קציר בבית משפט לענייני משפחה בראשון לציון, צורף כנספח לבקשה דנא, עניינו תביעת מזונות ותביעה רכושית שהגישה המשיבה מס' 3 - אחות המבקש, נגד המשיב מס' 1 - בעלה לשעבר, וממנו עולות קביעות ביחס לנכס נשוא כתב התביעה, בין היתר ניתן ללמוד כי עוד בשנת 1990 רכשו המשיב מס' 1 והמשיבה מס' 3 את הנכס עבור המנוחה - אמם של המבקש והמשיבה, המנוחה ערכה צוואה ובה ציוותה את הזכויות בדירה למשיב מס' 1 ולמשיבה מס' 3, וביום 3/7/2000 בנסיבות אובייקטיביות מסויימות (רכישת הדירה מעמידר) נחתם חוזה מכר ובו העבירה האם למשיב מס' 1 את מלוא הזכויות בדירה, תוך שריון זכות למנוחה להתגורר בדירה כל ימי חייה, אותו חוזה אשר ביטולו מתבקש בכתב התביעה. מסכת האירועים העומדת בבסיס הבקשה וכתב התביעה, התרחשה לפני שנים רבות, ולכל הפחות לפני למעלה משלוש שנים, כשמאידך, ולא הובאה בפני כל תשתית לטענה שכעת, לאחר שעבר זמן כה רב, ישתנה מצבו של המבקש לרעה ועלול להיגרם לו נזק באם לא יינתן צו עיקול. בל נשכח כי יש לאזן בין אינטרס המבקש לממש זכויותיו על פי פסק הדין, לכשיינתן, לבין אינטרס המשיבים שזכות הקניין שלהם לא תפגע ו"באיזון זה מוענק לאינטרס של הנתבע מעמד עדיף" (בש"א 4459/94 עמנואל סלמונוב, עו"ד נ' משה שרבני, פ"ד מט(3), 479, 482-483 (1994)), וזאת לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, המעגן את זכות הקניין כזכות חוקתית. דומני, כי בנסיבות העניין, הסעד המתבקש אינו מידתי, אינו ראוי ואינו צודק, והנזק אשר עתיד להיגרם למשיבים ויתר המחזיקים בנכסיהם, רב ועולה על הנדרש, מול הנזק הנטען כי עלול להיגרם למבקש בדחיית בקשתו לצו העיקול, ובפרט כאשר לא הובאו ראיות לכאוריות התומכות בטענות המבקש, כשמאידך, על פני הדברים, נראה שהמסמכים הקובעים זכויות המשיבים, ושבינתיים כבר זכו להתייחסות שיפוטית נרחבת בתיק התמ"ש הנ"ל, הם מסמכים - לכאורה - כשרים - כל עוד לא הוכח אחרת, ולהוכחת הדבר, ברור שלא די בטענות בעלמא. לפיכך, הבקשה להטלת עיקול זמני במעמד צד אחד, נדחית. הואיל ולא נדרשה תגובת המשיבים, אינני עושה צו להוצאות. במעמד צד אחדעיקול