להלן החלטה בשיקולים להמרת עיקול: החלטה המבקשת הינה החייבת בתיק הוצל"פ מס' 6-06-08029-01, בלשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב-יפו (להלן: "תיק ההוצל"פ"), בו הגישה המשיבה שטר חוב (ע"ס כ- 17 מליון ₪), אשר מסרה המבקשת למשיבה, במסגרת חוזה בין הצדדים, להפעלת משק המים והביוב של המבקשת. על פי בקשת המשיבה ועוד טרם נמסרה אזהרה לחייבת הוטל בתיק ההוצל"פ עיקול על כספי המבקשת, אצל צד ג', עד לסכום של 17,478,550 ₪ (להלן: "העיקול הראשון"). המבקשת הגישה התנגדות לביצוע השטר וביום 23.11.2006 החליטה כבוד הרשמת הורוביץ (כתוארה אז), ליתן למבקשת רשות להתגונן והורתה על פתיחת תיק תביעה. המשיבה הגישה ערעור על החלטה זו ובית המשפט (כבוד ס. הנשיא, השופט גינת), החליט, ביום 18.6.07, לקבל את הערעור, ביטל את ההחלטה אשר נתנה למבקשת רשות להתגונן ונתן פסק דין לזכות המשיבה. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור אל בית המשפט העליון (רע"א 5956/07), אשר טרם ניתנה בה החלטה. לאחר הגשת הבר"ע לביהמ"ש העליון, החליט כבוד השופט גינת להורות על עיכוב ההליכים לביצוע השטר, עד להכרעת ביהמ"ש העליון. ביום 1.3.06 פנתה המבקשת לבית משפט זה, בבקשה להמרת העיקול הראשון, בעיקול זכויותיה במגרשים 482/2 ו- 482/3, בחלקה 482 בגוש 10570, אשר שווים הוערך ב- 27 מליון ₪ (להלן: "המקרקעין"). הבקשה להמרת העיקול נדונה בפני כבוד השופט י. כהן, בבית משפט זה, אשר החליט, ביום 8.3.006, לאחר שמיעת הצדדים, לבטל את העיקולים (הכספיים), אשר הוטלו אצל המחזיקים השונים ובמקומם הורה על עיקול זכויות המבקשת במקרקעין. בנוסף ולאור כך שהמבקשת הקנתה זכות אופציה לחברה בשם "אסיה חדרה ישראל בע"מ", לרכוש את המקרקעין, קבע כבוד השופט כהן כי הוא מטיל עיקול על זכות המבקשת לקבל הסכום האמור (17 מליון ₪), מחברת "אסיה חדרה" ואם חברה זו תחליט לממש את האופציה, כי אז יוטל העיקול על הסכומים שעליה לשלם למבקשת (להלן: "כספי המכר") והעיקול על המקרקעין יבוטל. (להלן: "העיקול השני"). כעת, לאור כך שהאופציה, אשר ניתנה לחברת "אסיה חדרה", עומדת בפני מימוש, עותרת המבקשת להמרת העיקול השני, בעיקול על זכויות המבקשת במקרקעין אחרים, הם חלקה 440 בגוש 10036 (להלן: "המקרקעין המוצעים"). לאחר שנסיונות למצוא פתרון שיניח את דעת שני הצדדים, לא צלחו, התקיים, ביום 12.2.08, דיון בבקשה, במהלכו נחקרו השמאי מטעם המבקשת והגזבר והצדדים סיכמו טיעוניהם. עיקר טענות הצדדים ; המבקשת טוענת, כי לאור סיום תשלום הלוואה, אשר היתה מובטחת במשכנתא, שהוטלה על המקרקעין המוצעים, הרי רק עתה, לאחר שהמשכנתא הוסרה ביום 14.1.08, התגבשו התנאים להצעת המקרקעין המוצעים, חלף המקרקעין המעוקילים. לטענתה, היא זקוקה לכספי המכר לצורך הפעילות השוטפת שלה ולכן, בנסיבות אלה, בהן היא מציעה נכס ששוויו רב, תחת המקרקעין המעוקלים, הפגיעה שבהותרת העיקולים על כנם איננה מידתית ויש בה כדי לפגוע בה במידה העולה על הנדרש. עוד טוענת המבקשת, כי אין לצד זכות קנויה שיעוקל לטובתו נכס ספציפי וכי המקרקעין המוצעים אינם מהווים שינוי לרעה באופי הבטוחה המוצעת, אלא להיפך - יהיו בידי המשיבה מקרקעין אשר שווים עולה על המקרקעין המעוקלים כיום. לבקשה צורפה חוו"ד שמאי לפיה שווי המקרקעין המוצעים הינו 40 מליון ₪ וכן העתק מהסדר הבראה, שנערך למבקשת, אשר בסעיף 3 בו נקבע: "במידה וינתן פס"ד בתביעת חברת משאבי מים (היא המשיבה), להשבת המקדמה ששולמה בסך 12 מליון ₪, תאושר לעירייה הלוואה לכיסוי גרעון בסך 12 מל' ₪" ולטענת המבקשת יש גם בכך כדי להבטיח זכויות המשיבה. כן טוענת המבקשת, כי לאור כך שטרם ניתן פסק דין סופי, יש לנהוג זהירות יתרה בהטלת עיקול על מקורות הכנסה העלולים לפגוע באפשרות המבקשת לשלם משכורות לעובדיה ולממן את פעילותה השוטפת. המשיבה מתנגדת לבקשה ומפנה לכך שהמקרקעין המוצעים הינם מגרש, עליו ממוקם בניין העיריה. ב"כ המשיבה מפנה לסעיף 188(א) לפקודת העיריות, הקובע: "עיריה לא תהיה רשאית למכור מקרקעין להחליפם או למשכנם אלא על פי החלטת המועצה ברוב חבריה ובאישור השר או מי שהוא הסמיך לכך." וטוען, כי ללא שהמועצה הסמיכה את המבקשת להסכים להטלת עיקול על המקרקעין המוצעים, יש לדחות את הבקשה על הסף. כן טוען ב"כ המשיבה, כי הכספים אשר חבה המבקשת למשיבה הם כספים אשר המשיבה העבירה למבקשת לפני כשבע שנים, שנים בהן נהנתה המבקשת מכספי המשיבה וכעת היא ממאנת להשיבם, תוך ניהול הליכי סרק במשך שנים, לרבות בביהמ"ש המחוזי בל-אביב ובביהמ"ש העליון. עוד טוען ב"כ המשיבה, כי אין מדובר בעיקול זמני, אלא בעיקול לאחר מתן פסק דין. ב"כ המשיבה מצביע על כך שהחלטת כבוד השופט כהן ניתנה עוד טרם החליט כבוד השופט גינת לדחות את ההתנגדות אשר הגישה המבקשת כנגד ביצוע השטר וכעת, לאחר שנדחתה ההתנגדות, שינה העיקול את פניו והפך לעיקול לאחר מתן פסק דין, אשר הכללים לגביו שונים. לטענתו, הפך העיקול ל"עיקול הוצל"פ", אשר מעמדו "איתן" מזה של עיקול זמני והוא אינו בר-המרה. כן טוען ב"כ המשיבה, כי אין מדובר בבקשה להמרת עיקול, אלא, למעשה, בבקשה לביטול העיקול, אשר הוטל ע"י כבוד השופט כהן ואין מקום לבטלה שכן לא נתגלו עובדות או נסיבות חדשות, אלא התממש אשר כבר היה צפוי בעת מתן החלטת כב' השופט כהן אולם המשיבה מנסה, בחוסר תום לב, להתנער מהצעתה היא, כפי שהובאה בפני כב' השו' כהן, באופן הממעט מסיכויי המשיבה להיפרע בנוחות וביעילות מהנכס המעוקל, לאור כך שעל הנכס נמצא בנין העיריה. ב"כ המשיבה מדגיש את העובדה שמדובר בהמרה שניה וכן את העובדה שלמעשה, עותרת המבקשת להמרת עיקול כספי (כספי המכר) העיקול מקרקעין ובכך לשנות את מצבה של המשיבה לרעה. ב"כ המשיבה מטיל ספק במסמך הסדר ההבראה, אשר צורף לבקשה וטוען, בנוסף, כי האמור בו כפוף לכך שהמבקשת תעמוד בהסדר ההלוואה, כי אין בו התחייבות להעביר את הכספים למשיבה, אלא הכספים יועברו למבקשת "לצורך כיסוי גרעון" וברי כי אם הכספים יועברו למבקשת היא תשתמש בהם לצרכיה ולא לשם תשלום חובה למשיבה. בנוגע לבקשת רשות ערעור, אשר הוגשה לביהמ"ש העליון, טוען ב"כ המשיבה, כי מדובר בערעור שני, שסיכוייו קלושים. דיון ; השיקולים להמרת עיקול ; מטרת העיקול הינה להבטיח יכולתו של תובע להיפרע חובו, אם יזכה בתביעה, אולם משנעתר ביהמ"ש לבקשת העיקול והורה על עיקול הנכסים ו/או הזכויות, אשר עיקולם התבקש בבקשה, אין המבקש קונה זכות בנכסים שעוקלו והמשיב רשאי להציע עיקול על נכס חלופי תמורתם. לא רק זאת, אלא שאין מבקש העיקול קונה זכות לעיקול בטוחה, המקנה רמה זהה של בטחון. כל זכותו היא, לעיקול נכסים, אשר יש בהם כדי להקנות לו בטוחה מספקת, כי יוכל, בבוא היום, להיפרע מהם, באופן סביר. ראו דברי כבוד השופט גולדברג, בברע"א 7279/97 - הבנק הלאומי השויצרי אמרקאי נ' צרפתי מוריס .תק-על 98(1), 398 ,עמ' 399, אשר אף הבהיר, כי יעליות הבטוחה אינה נמדדת, בהכרח, על פי שוויה: "נקודת המוצא היא כי אין למבקש זכות מוקנית להקפיא דווקא נכס פלוני שעיקלו, אם מובאת לידיהם בטוחה חלופית טובה אחרת. אולם, אין בית המשפט חייב להעתר לבקשת המרת בטוחה, אם הבטוחה החלופית שהוצעה להבטחת החוב, איננה נותנת לבעל הדין בטחון מספק (ובענין זה ראה ע"א 272/71 בן דוד נ' החברה לתפעול וניהול ספורט בע"מ פ"ד כ"ו (97 (2), וכן זוסמן "סדר הדין האזרחי" (מהדורה שביעית) עמ' 581). לא למותר לציין כי יעילות הבטוחה החלופית לא נמדדת ביחס שווי לנכס המעוקל, ולא ביחס לסכום התובענה." אין חולק, שגם מעקל מחוייב לעיקרון המידתיות. בהתאם לכך, הוא זכאי לפעול בדרך שתבטיח את מטרתו, אולם עליו לעשות זאת, בדרך ובאופן שקניינו של הנתבע ייפגע במידה המעטה האפשרית - ע"א (חיפה) 239/93 - סחר ושירותי ים בע"מ נ' חב' שלום .תק-מח 95(1), 753, עמ' 760. רוצה לומר, יש לשקול את האינטרסים של שני הצדדים. במסגרת שיקוליו, על ביהמ"ש להביא בחשבון את ערכה של הבטוחה, לא רק מבחינת שוויה, אלא גם מבחינת האפשרות להיפרע ממנה בבוא היום, שכן אין בטוחה, אשר על מנת להיפרע ממנה יהא על התובע (אם יזכה בתביעתו), לנקוט הליכים ארוכים ומכבידים, אשר יעלו לו ממון רב וידחו את המועד בו יוכל ליהנות מפירות זכייתו, כבטוחה אשר מימושה קל ומהיר יותר. כך, נקבע ברע"א 4042/91 - חנ רון בע"מ ואח' נ' מחצבות חיפה בע"מ .תק-על 91(3), 2877: "ברי, כי אין למבקשים זכות מוקנית להקפיא דווקא נכס פלוני שעקלו, אם מובאת לידיהם בטוחה חלופית וטובה אחרת. ואולם, אין בית המשפט חייב להעתר לבקשת המרת בטוחה, אם הבטוחה החלופית שהוצעה להבטחת החוב, איננה נותנת לבעל דין בטחון מספק." ראו עוד, ע"א 272/71 - יהודה בן-דוד נ' החברה לתפעול וניהול הימורים . פ"ד כו(2), 97 ,עמ' 103-104, שם נדחה ערעור על החלטת בימ"ש קמא שלא להמיר עיקול על כספים בעיקול על בית פרטי. ביהמ"ש התייחס לאשר נאמר בע"א 96/60, "היוגב" ארגון פועלים להתישבות שיתופית בע"מ נגד גרינברג, לפיו "ענינו של התובע הוא רק בכך, שתעוקל זמנית כמות של נכסים כדי סיפוק חוב פסק-הדין העשוי להינתן, ואין לו זכות קנויה לעיקול זמני על נכס מסויים דוקא" והטעים, כי: "יש להבין את ההלכה האמורה לאור עובדות המקרה שבו היא נפסקה, דהיינו בתחילה הוטל שם עיקול זמני על עשרה עגלים של הנתבע ועיקול זה הומר בעיקול על שבעים ראשי צאן ומאה טליים. המדובר שם היה איפוא בהמרת עיקול על מיטלטלין מסויימים בעיקול על מיטלטלין אחרים וברור, שהשוני בסוג המיטלטלין, נשוא העיקול הזמני, לא היה בכוחו להשפיע, מבחינת האינטרס של התובע, על דרך סיפוק חוב פסק-הדין העשוי להינתן לטובתו... המקרה שלפנינו שונה לחלוטין, שכן המדובר הוא, באשר לנשוא העיקול הזמני, בהמרת כספי המערער, המצויים בידי אחרים, בביתו הפרטי. הכל יודעים, שדבר ביצוע פסק-דין כספי על דרך מכירת הבית המעוקל של הנתבע היא דרך ארוכה למימוש החוב שנפסק לטובת התובע, להבדיל מהדרך של עיקול כספי הנתבע שבידי צד שלישי. מכאן שההלכה האמורה אינה תופסת במקרה דנא." ומן הכלל אל הפרט, אל ענייננו ; על פי חוו"ד השמאי מטעם המבקשת, מר גדי דגני, (להלן: "השמאי"), המקרקעין המוצעים הם מגרש בשטח נטו של 6,875 מ"ר, בבעלות עיריית חדרה, עליו בנוי בנין העיריה. המקרקעין ממוקמים ברח' אחד העם פינת רח' הלל יפה, במרכז העיר חדרה, והם מתוכננים להוות את "קרית הממשלה האזורית". כיום נמצאים בבניין הבנוי על המקרקעין, משרדי הביטוח הלאומי, בזק, עיריית חדרה, מס הכנסה, מע"מ, מיסוי מקרקעין ובית המשפט (סעיף 9.2. לחווה"ד). השמאי מעריך את שווי המקרקעין ב- 40 מיליון ₪, אולם אינו מתייחס בחוות דעתו לאפשרות המעשית של מכירתם. כאשר נשאל גזבר העירייה, מר בעז חריף, בחקירתו, האם העירייה יודעת שמימוש עיקול משמעו מכירת הנכס ושבמידת הצורך יימכר הנכס השיב: "או הנכס או חלקים ממנו". לא הובאו בפני כל נתונים המצביעים על כך שניתן למכור חלקים מהמקרקעין ואין להניח כך, במיוחד לאור התכניות הקיימות לגבי מקרקעין אלה, על פי חוו"ד השמאי, כמפורט לעיל. לאור כך, קשה לראות כיצד תוכל המשיבה להיפרע מהמקרקעין המוצעים. נהפוך הוא - ברי כי יעמדו בפניה קשיים בלתי מבוטלים, אם וכאשר יתעורר הצורך למכרם וספק רב אם בכלל ניתן יהיה למכרם לשם פרעון החוב למשיבה. עולה מכך, שהמקרקעין המוצעים אינם נותנים למשיבה בטחון מספק ולא ניתן לומר שהם מהווים חלופה הולמת ואין מנוס מלומר שהם מהווים שינוי משמעותי לרעה באופי הבטוחה המוצעת. לא רק זאת, אלא שעל פי החלטת כבוד השופט כהן, עם מכירת המקרקעין המעוקלים, עובר העיקול אל כספי המכר, כך שלמעשה, עם מכירת המקרקעין המעוקלים, נמצאת בידי המשיבה זכות לעיקול על כספים. מכאן, שבקשת המבקשת הינה, למעשה, להמיר עיקול על כספים בעיקול על מקרקעין ובכך יש כדי להרע, משמעותית, את מצבה של המשיבה. זאת ועוד - כיום אוחזת המשיבה בפסק דין, לזכותה. אמנם פסק הדין אינו סופי והוא יידון בערכאת הערעור, אולם גם בכך יש כדי להטות את הכף לזכות המשיבה - להבטחת יכולתה הממשית לפרעון פסק הדין, אם יידחו טענות המבקשת בערכאת הערעור. בשולי הדברים אוסיף, כי אין באמור בהסכם ההבראה, כפי שצוטט לעיל, כדי להוות בטוחה כלשהי, שכן אין רבותא בכך שהמבקשת אמנם תעמוד בתנאי ההסכם, באופן שתהא זכאית לסכום האמור, וגם אם כן - אין כל בטחון בכך שהכספים יעברו לידי המשיבה, שכן הם משולמים, על פי ההסכם, לידי המבקשת, לכיסוי גרעון. אין בטענתה של המבקשת, בדבר חשיבות כספי המכר לצורך פעילותה השוטפת, תשלום משכורות וכדו', כדי לשנות את המסקנה אליה הגעתי. לא הובאו בפניי נתונים באשר לכל מקורותיה הכספיים של המבקשת, אולם הובהר כי המקרקעין המוצעים נקיים, כיום, מכל שיעבוד ולא נטען בפניי כי יש מניעה כלשהי לשעבדם כנגד הלוואה. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה. המבקשת תשלם למשיבה הוצאות הבקשה ושכ"ט עוד, בסך כולל של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. עיקול