התנגדות לביצוע שטר ובקשה להארכת מועד

החלטה ההליכים וטענות הצדדים : בפני התנגדות לביצוע שטר ובקשה להארכת מועד שהוגשה על ידי המבקשת. מדובר בשלושה שיקים ע"ס של 12,000 כל אחד שנמשכו לפקודת חב' ויטה לייף א.ח.פ בע"מ (להלן : "הנפרעת") למועדי פרעון 8.11.06, 24.11.06 ו- 26.11.06 והוסבו לטובת המשיב, בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ. בתצהיר שתמך בהתנגדות, טען מנהל המבקשת כי כנגד השיקים נמסרו למנהל הנפרעת שיקים חלופיים וכי הוחזרה הסחורה בגינה ניתנו השיקים כנגד ההבטחה להשיב את השיקים. באשר לאיחור בהגשת הבקשה, לאחר שבדיון שהתקיים ביום 1.5.08 הפנתה ב"כ המשיב לכך שהבקשה להארכת מועד לא נתמכה בתצהיר, הוגש תצהירו של עו"ד גולוב המייצג את המבקשת שטען כי בסמוך לקבלת האזהרה, פנה לעו"ד גרשון בלקין המייצג את הנפרעת (שגם נגדה נפתח תיק ההוצל"פ) והאחרון מסר לו שהוא מצוי בהליכי משא ומתן מתקדמים עם המשיב והדבר אושר אף ע"י מנהל הנפרעת. במהלך התקופה שוחח עו"ד גולוב מס' פעמים נוספות עם עו"ד בלקין ועודכן כי המשא ומתן קרוב לסיום וסביר כי במהרה יבשיל הסכם, אולם משהתברר כי המו"מ מתמשך זמן ארוך מהצפוי, הוגשה ההתנגדות באיחור. בדיון שהתקיים בפני ביום 10.7.08 , ויתרה ב"כ המשיב על חקירת עו"ד גולוב מבלי לגרוע מטענותיה בענין וחקרה את מנהל המבקשת, מר אלמליח אמיתי. משסיכמו הצדדים טענותיהם בע"פ, ניתנת החלטתי זו. דיון : 5. ראשית, בנוגע למועד הגשת ההתנגדות. תקנה 106 (א) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979 קובעת כי התנגדות לביצוע שטר תוגש תוך 20 יום מיום המצאת האזהרה. מאחר והמועד נקבע בחיקוק, ניתן להאריכו אם קיימים טעמים מיוחדים לכך וזאת בהתאם לתקנה 528 לתקנות סדר דין אזרחי, התשמ"ד - 1984. 6. בדיון נטען כי האזהרה נמסרה למבקשת ביום 23.1.08 וההתנגדות הוגשה ביום 7.3.08, כך שמדובר באיחור של 3 שבועות. כאמור, ב"כ המבקשת טען כי עמד בקשר עם ב"כ הנפרעת וסבר שהצדדים יגבשו הסדר שייתר הצורך בהגשת התנגדות. ב"כ המשיב טענה כי אין מדובר בטעם מיוחד שהרי היה בידו של ב"כ המבקשת לפנות לב"כ המשיב ולבקש ארכה ולכל היותר ניתן להכיר בכך כטעות של עו"ד שעפ"י הפסיקה אין לראות בה כטעם מיוחד. מדובר בנסיבות שמצויות בשליטתו של בעל הדין ועל כן יש לדחות את ההתנגדות מפאת האיחור בהגשתה. 7. אכן, בתי המשפט נוטים להיענות לבקשות להארכת מועד מקום שנדרשת הוכחתו של טעם מיוחד, כאשר האיחור נגרם בעטיין של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל הדין; ואולם כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, נקבע כי אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ (ראה לדוג' בש"א 6402/96 הועדה המקומית לתכנון ובניה נ' מיכקשווילי, פ"ד נ(3) 209). האם המבקש הראה טעם מיוחד להארכת המועד ? הטיב לתאר את הדברים כב' השופט (בדימוס) בעז אוקון בע"א 6842/00 ידידיה נ' סול קסט, פ"ד נה(2) 904, 909 בציינו כי : "טעם מיוחד הוא עדיין מעיל הקסמים המייחד את הטעמים המבססים הארכת מועד, אך קשה להצביע על שיטתיות כוללת בהגדרתו ... הניסיון לקבוע הגדרה אחת כללית הטובה מראש לתפיסת כל המצבים, כמוה כניסיון ללכוד לטאה באמצעות זנבה. כלטאה היא משאירה את זנבה בין אצבעותיך ובורחת לה בידיעה ברורה כי היא עתידה לצמח כהרף עין זנב חדש. יחד עם זאת, העדר כלל מוצק אין משמעו כי מדובר במונח נזיל, המשתנה מפעם לפעם. העיקרון לפיו נקבע תוכנו של המונח טעם מיוחד, אינו יכול להתמצות בעריכת רשימת מלאי של החלטות ... " 8. בית המשפט מדגיש את העקרון כי יש להכיר בטעם מיוחד אם מדובר בנסיבות שמחוץ לשליטתו של המבקש. במקרה דנן, נטען כי עו"ד בלקין, ב"כ הנפרעת הוא בגדר גורם חיצוני שלא קשור במשרד ב"כ המבקשת, אולם ההתנהלות תלויה היתה בב"כ המבקשת שיכול היה לפנות לעמיתו ב"כ המשיב לצורך קבלת הסכמתו להארכת מועד (שאז היה מתברר לו ממקור ראשון האם אכן יש טעם לכך מפאת המשא ומתן הנטען) או לפנות לבית המשפט בטרם חלף המועד. סבורני כי במקרה דנן יש להקל עם המבקשת שטרם ניתן לה יומה בבית המשפט, גם אם טעה בא-כחה באופן ההתנהלות, המגמה העדכנית להגמיש את הכללים בדבר הארכת מועד שנקבע בחיקוק, לרבות תוך התחשבות בסיכויי הטענה לגופה ובמיוחד אמורים הדברים כאשר מדובר במימוש ראשוני של הזכות החוקתית לגישה למשפט, כבענייננו (ראה בענין זה בש"א (ת"א) 162573/07 טנצר נ' פטרקצשוילי, תק-של 2007(2), 24227 הנסמך על עא"ח 14/07 בריסק נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2007(2), 101). אפרט. הפסיקה מבחינה בין המקרים של איחור בשלב הערעור לאיחור בערכאה הדיונית וזאת נוכח הנטייה ליתן משקל רב לזכות היסוד בדבר גישה לערכאות ולמיצוי זכותם של בעלי הדין לקבל את יומם בפני ביהמ"ש. לכן נקבע כי נעילת שערי בית המשפט בפני נתבע אינה עניין של מה בכך כאשר ברור מהנסיבות שהנתבע מתגונן נגד התביעה ובמציאת נקודת האיזון הראויה יש ליתן משקל לשיקולים השונים, סופיות ההליכים אל מול זכות הגישה החוקתית לערכאות. בית המשפט מחוייב לעשות שימוש בסמכויותיו באופן העולה בקנה אחד עם עיקרון המידתיות, כך שזכות היסוד לגישה לערכאות לא תפגע מעבר לנדרש (ראה לענין זה רע"א 8292/00 יוספי נ' לוינסון, תק - על 2001(1) 1121 ורע"א 1958/00 נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה, תק-על 2001(2) 217, 218). משכך דחיית הבקשה על רקע האיחור או הטעות באופן ההתנהלות, כשבפי המבקשת טענות הגנה ממשיות, עלולה לגרום לה לטעמי עוול גדול. מכל הטעמים האמורים לעיל, סבורני שיש בנסיבות להאריך את המועד להגשת התנגדות. 9. ועתה להתנגדות גופא. ההלכה היא שבבחינת ההתנגדות, די אם הנתבע מראה הגנה לכאורה, אין בודקים כיצד יצליח להוכיח את הגנתו ואין בודקים את טיב ראיותיו (ראה י. זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) 676 וא' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית, 2007) עמ' 385). דלתות בית המשפט תפתחנה בפני המבקש אם תצהירו, שלא התמוטט בחקירתו הנגדית, מגלה הגנה דחוקה בפני התובענה (ראה למשל ע"א 169/82 כץ נ' מלינה בע"מ, פד"י ל"ט(1) 511, 518). בשלב הדיון בבקשה בית המשפט לא צריך להשתכנע שהטענות בתצהיר נכונות הן, אלא עליו לצאת מן ההנחה שיש אמת בדברי המבקש ואין לו צורך לבחון את מהימנותו (ראה ע"א 356/85 מגן נ' הבנק הבינלאומי הראשון, פ"ד מא(3) 319, 321 וגם ע"א 544/81, 604 קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ פ"ד ל"ו(3) 518, 521). 10. מחקירת מנהל המבקשת ומתצהירו עלה כי המבקשת, שהיא חברה העוסקת בשיווק מוצרי דיאטה למיניהם התקשרה עם הנפרעת ע"מ לשווק עבורה מוצרים לחנויות טבע ובתי מרקחת. הצדדים החלו לעבוד יחד וביום 6.3.06 נחתם ביניהם הסכם לפיו תינתן למבקשת בלעדיות למכירת מוצרי הנפרעת. הנפרעת סיפקה למבקשת סחורה, אולם בשלב מסוים נודע למנהל המבקשת כי הנפרעת אינה עומדת בהסכם הבלעדיות ומאפשרת לאחרים לשווק את מוצריה. בעקבות זאת ביום 28.3.06 שלחה המבקשת לנפרעת מכתב בנושא, אולם הצדדים המשיכו לעבוד יחד. השיקים (המשוכים לחודש נובמבר) נמסרו בחודש מאי בגין סחורה שסופקה במרץ, אולם בחודש יוני נתברר כי הנפרעת ממשיכה בהפרת ההסכם. בעקבות כך הוסכם עם מנהל הנפרעת, מר קטן על השבת הסחורה לידי הנפרעת וכך אכן נעשה. מר קטן הבטיח כי ישיב את השיקים וביום 11.9.06 הועברה למבקשת חשבונית זיכוי בגין הסחורה שהוחזרה, אולם השיקים לא הוחזרו. עוד נטען כי במהלך הדברים ובמועד שטרם הוברר (ככל הנראה עוד בטרם נודעה ההפרה הנטענת) ביקשה המבקשת מהנפרעת להחליף השיקים, במקום השיקים דנן המשוכים מחשבון המבקשת בבנק מסד נמסרו שיקים חלופיים של המבקשת מבנק הפועלים, ומנהל הנפרעת היה אמור להשיב השיקים דנן. בסופו של יום ומשהושבה הסחורה, לא הוחזרו השיקים דנן ואף לא השיקים החלופיים שנמשכו מבנק הפועלים. 11. יצוין כי גרסת המבקשת נתמכת בטענות הנפרעת כפי שהועלו בהתנגדות שהוגשה מטעמה ונדונה בפני כב' השופט שוורץ בבש"א 154430/08 כפי שנקבע בהחלטה מיום 25.6.08 שהוצגה במהלך הדיון. שם אמנם נדחתה ההתנגדות, אולם מטיעוני הצדדים עולה כי גם הנפרעת טענה כי הסחורה נשוא השיקים הוחזרה לה עקב ביטול העסקה ולטענת הנפרעת (שם) היא הודיעה למשיב על ביטול העסקה עם המבקשת וביקשה לקבל חזרה את השיקים ע"מ להשיבם למבקשת. נוכח עניינים הקשורים ביחסי הנפרעת והמשיב כצדדים קרובים ומפאת היעדר פירוט נדחתה שם ההתנגדות, אולם בית המשפט מציין כי הוא דוחה את טענת כשלון התמורה ביחסים בין הנפרעת למשיב להבדיל מיחסי המבקשת והנפרעת (ראה עמ' 9 להחלטה, ש: 7-8). 12. על כן, בין הצדדים הקרובים לשטר (המבקשת והנפרעת) קיימת הגנה לכאורה, אלא שמעמד הבנק כאוחז כשורה או אף אם יוכר כאוחז בעד ערך, טעון בירור. גם אם נקבע בהליך הנ"ל שהמשיב נתן תמורה לנפרעת (בגין עסקת נכיון שבוצעה) הרי שאין בקביעה שם כדי לחייב את המבקשת בהליך דנן. אין בידי לקבל את טענת ב"כ המשיב כי לא די היה לטעון בבקשה שהמשיב חסר תום לב אלא היה מקום לטעון זאת בתצהיר. ראשית, מנהל המבקשת מתכחש בסעיף 19 לתצהירו למעמד המשיב כאוחז כשורה (וזאת בתמיכה לנטען בהרחבה בהתנגדות עצמה) ושנית מדובר בעובדה שלילית שטעונה בירור במשפט עצמו. בשלב דיוני זה, לא נבחן מעמדו של המשיב, שכן ראיותיו טרם הובאו ועדיו טרם נחקרו. משכך נפסק כי די למבקש להעלות טענות הגנה ביחסים בינו לבין הצד הקרוב לו ע"מ לקבל רשות להתגונן (ראה המ' 506/59 נאמן נ' זלבסקי, פ"ד י"ד 596; המ' 645/62 מאירמן נ' גרשון נבון בע"מ, פד' יז' 996). 13. אני דוחה גם את טענת ב"כ המשיב כי מדובר בטענת כשלון תמורה חלקי בלתי קצוב, שכן לא ניתן לקשור ספציפית את הסחורה שהוחזרה ביחס לשיקים. מנהל המבקשת גרס כי הוחזרה סחורה בשווי שמעבר לסכום הכספי שבשיקים ולטענתו הנפרעת חייבת למבקשת סך כולל שלמעלה מ- 200,000 ₪ מפאת כספים נוספים ששולמו מראש בגין סחורה שהוחזרה בסופו של דבר. על כן מדובר בטענת היעדר תמורה שדינה כטענה של כשלון תמורה מלא (לענין זה ראה : ש. לרנר, דיני שטרות (מהדורה שנייה, 2007), עמ' 303). 14. משלא נסתרו בשלב זה טענות המבקשת שהשיקים הוחלפו בשיקים חלופיים ו/או כשלון התמורה או היעדרה לאחר שהושבה הסחורה נשוא השיקים, ומשגרסת המבקשת לא התמוטטה, עומדות לה לכאורה טענות הגנה שדי בהן כדי להצדיק מתן רשות להתגונן. סיכום : 15. נוכח האמור לעיל, ניתנת למבקשת רשות להתגונן. 16. מפאת סכום התובענה ובהתאם לתקנה 214 ב1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ההליכים יתנהלו בסדר דין מהיר לפי פרק טז1 (תקנות 214א - 214טז) וכדלהלן : א. הבקשה לביצוע השטר תיחשב ככתב תביעה, והתצהיר התומך בהתנגדות ישמש ככתב הגנה. ב. הצדדים ימציאו האחד לרעהו בתוך 30 יום רשימת מסמכים הנוגעים לתובענה והעתקם. ג. בתוך 45 יום יגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית ולהם יצורפו המסמכים הנזכרים בהם. ד. המזכירות תקבע ישיבה מקדמית בפני שופט, במעמד בעלי הדין. 17. שקלתי האם יש לעשות צו להוצאות כנגד המבקשת מפאת אופן התנהלותה כאמור לעיל, אולם בהתחשב בכך שהמבקשת כבר חויבה בהוצאות בהחלטתי מיום 10.7.08 מפאת היעדר תצהיר המתייחס להארכת המועד, אינני עושה צו נוסף להוצאות. התנגדות לביצוע שטרביצוע שטרשטרהארכת מועד