על פי הוראות סעיף 80 (ב1) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967, ועל פי הוראת תקנה 120 לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם - 1979, המועד להגשת ערעור על החלטת ראש הוצאה לפועל שניתנה בבקשתה בטענת "פרעתי", הנו 15 ימים מיום מתן ההחלטה, ואם פסק הדין לא ניתן בפני המערער, יראו ביום המצאת עותק מפסק הדין למערער כיום מתן פסק הדין. להלן פסק דין בנושא ערעור על החלטה בטענת פרעתי: פסק דין בפני ערעור על החלטת כב' ראש ההוצל"פ (חדרה) שמעון רומי, מיום 2/2/05 בתיק הוצל"פ 2-01-08602-12. ההחלטה דנה בטענת "פרעתי". בפתח הדיון שהתקיים ב- 31/7/05 העלה ב"כ המשיב טענה מקדמית לפיה הערעור הוגש באיחור ועל כן, לשיטתו יש לדחות את הערעור על הסף. ב"כ המערער טען כי לא היה ער לטענה זו וראוי היה לה להטען בתשובה לערעור כפי שהוגשה. לדידו, משלא נטענה מנוע ב"כ המשיב מלטעון אותה בשלב זה. תחילה אדון בשאלה המקדמית שהעלה ב"כ המשיב. על פי הוראות סעיף 80 (ב1) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967, ועל פי הוראת תקנה 120 לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם - 1979, המועד להגשת ערעור על החלטת ראש הוצאה לפועל שניתנה בבקשתה בטענת "פרעתי", הנו 15 ימים מיום מתן ההחלטה, ואם פסק הדין לא ניתן בפני המערער, יראו ביום המצאת עותק מפסק הדין למערער כיום מתן פסק הדין. לטענת המערער "למיטב זכרוני החלטת כב' ראש ההוצל"פ רוני לא נמסרה במשרדי בדרך שמומצאים פסקי דין אלא הוצאה מהמערכת הממוחשבת" ולכן סבור ב"כ המערער שמירוץ 15 הימים לא החל כי לא בוצעה מסירה של ההחלטה. ב"כ המערער ביקש שהות לבדוק שנית כיצד הומצאה ההחלטה במשרדו וביהמ"ש נעתר לבקשתו והורה לב"כ המערער להמציא לביהמ"ש הודעה מתאימה על אופן מסירת החלטת כב' ראש ההוצל"פ. ביום 8/8/05 הגיש ב"כ המערער הודעתו ובה טען כי: "החלטת כבוד ראש ההוצאה לפועל רומי מיום 2/2/05 ... לא הומצאה למערער או לבא כוחו, מעולם. ההחלטה לא נשלחה למערער ולא נשלחה למשרד בא כח המערער ע"י לשכת ההוצאה לפועל בחדרה. דבר ההחלטה נודע לבא כח המבקש מעיון במדיה המגנטית, בתאריך לא ידוע, ובא כח המבקש ... אינו יכול לנקוב בתאריך בו נודע לו דבר מתן ההחלטה, שכן אין מעקב ממוחשב על תאריך זה". לפיכך, לטענת ב"כ המערער, מרוץ 15 הימים הנתונים למערער, לשם הגשת ערעור על ההחלטה, לא החלו מבחינה משפטית עד עצם היום הזה ועל כן המועד לא חלף ויש לדון בערעור לגופו. המשיב בתשובתו להודעת המערער טען כי לדידו אין בהודעתו זו של המערער אלא המשך ישיר של דרכי הנפתלות של המערער בניהולו של הליך זה. המערער אינו יכול לטעון כי ההחלטה נודעה לו "בתאריך לא ידוע" ודומה כי המערער מנסה להתל בכב' ביהמ"ש ובמשיב. המערער עצמו גילה בכתב הערעור מהו אותו המועד בו הומצאה לו החלטת כב' ראש ההוצל"פ (דהיינו יום 10/2/05). על כן סבור ב"כ המשיב כי "הודעתו זו של המערער היתה הודעה שקרית ומעשה רמייה", אשר כל כולה באה לכסות על מחדלו של המערער להגיש את ערעורו במועד. לטענתו אם רצה המערער יכל להגיש לביהמ"ש בקשה לתיקון כתב הערעור, יסביר מהו המועד בו הומצאה לו ההחלטה, יתמוך את טענותיו בתצהיר ואז יהיה ניתן להתייחס באופן ענייני לטענותיו. כל עוד לא עושה זאת המערער אחוז הוא בנטען בכתב הערעור ומושתק לטעון בניגוד לאמור בו, דהיינו, מועד ההמצאה הינו יום 10/2/05. המערער צירף לכתב הערעור את עותק החלטת כב' ראש ההוצל"פ, כפי שנשלפה ממחשב בית המשפט (באמצעות מערכת "אורנט"); בשולי ההחלטה, מצויין כי ההחלטה נשלפה על ידי המערער כבר ביום 2/2/05, דהיינו, תוכן ההחלטה היה ידוע למערער כבר ביום 2/2/05, מועד נתינתה, ובאותו המועד יכול היה המערער להגיש את ערעורו. יפה לעניין זה - דעתו של כב' השופט א' רובינשטיין ברע"א 7724/04 - לריסה גולקו נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ . תק-על 2004(4), 836 ,עמ' 837: "סבורני, כי בענייננו מטות הנסיבות את הכף בבירור לחובת המבקשת. בכל הרצון הטוב, לא ירדתי לסוף גישתה והתנהלותה ... הטוען לצדק צריך שינהג בדרכי הצדק - והטענה בדבר אי המצאה באופן מהותי אינה יכולה לעמוד בנדוננו, גם לשיטת בית הלל שבבית הלל, בשעה שהיתה ידיעה מזה עת רבה ... יפה לעניין זה - בכל הכבוד - דעתה של השופטת ביניש בבר"ע 1294/02 תפנית אורטופדיה נ' קופת חולים לאומית, פ"ד נו(4) 769, שבכגון דא כשאין מחלוקת על ידיעתו של בעל דין באשר לפסק דין, יש להעדיף את כלל הידיעה על כלל ההמצאה, את המהות מול הפורמליות. אכן, ער אני להוראת תקנה 402 סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ולדברי המשנה לנשיא ש' לוין בבש"א 1890/00 מנורה איזו אהרון נ' אוליצקי, פ"ד נד(2)840, 844, "שבהעדר טענה של השתק צריך הכלל להישאר כלל ה'המצאה' ולא כלל ה'ידיעה'" (לשם מניעת ויכוחים והתדיינויות). עיינתי גם בהחלטת השופט הרשם (כתארו אז) אוקון בע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט, פ"ד נה(2) 904, הסבור אף הוא כי כלל הידיעה יחול אך במקרי השתק. ואולם, לדעתי ניתן ליישב בין הגישות, שכן יתכנו מצבים של מעין השתק כבענייננו. מצבים אלה, שיש בהם ככלל בהירות באשר לעובדות ושההמצאה בהם נעשתה בפועל, יביאו גם לתוצאה בהתאם. ראו גם רע"א 2793/01 לאופר נ' גבאי, פ"ד נו(1) 668 (השופט טירקל - אף כי שם היה מדובר בהליך ספציפי של אזהרה בהוצאה לפועל). מכל מקום, אין לדעתי לסתור את הגישה, שלפיה כשהידיעה היא מוצקת וברורה, אין להלום הסתתרות מאחורי אי ההמצאה. באשר להפרזה בחשיבות ההמצאה, ראו גם ד"ר ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד, ס' 111 עמ' 97". ראה גם רע"א 1113/97 - מוחמד אסמאעיל נ' חוסין סלימאן ואח' .תק-על 97(2), 59 ,עמ' 60: "הדין הוא כי יש להעדיף את מועד "הידיעה" על פני מועד "ההמצאה ". על פי אותה פסיקה משהמבקש הודה בכך שפסק הדין נמסר לידיו והוא ידע מה תוכנו עוד לפני מועד ההמצאה בדרך הקבועה בתקנות, הרי שמניין הימים להגשת הערעור התחיל כבר במועד "הידיעה". לפיכך, היה על המערער להגיש ערעור, לכל המאוחר, עד ליום 27/2/05, שכן המועד האחרון להגשת הערעור, נפל ביום 25/2/05 (יום ו'). המערער הגיש ערעורו ביום 13/3/05 ולפיכך חרג ממסגרת המועדים הקבועים בתקנות, מה גם שלא הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר המונח לפני אני מחליט לקבל את בקשת המשיב ולדחות את הערעור על הסף. סעיף 19 לחוק ההוצל"פ עוסק בטענת פרעתי וסעיף קטן ג' קובע: "בדיון לפי סעיף זה ינהג ראש ההוצל"פ כאילו היה בימ"ש הדן בבקשה בדרך המרצה, ולעניין ערעור, דין החלטתו כדין פס"ד של בימ"ש שלום". תקנה 120 לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם - 1979 קובעת כי ערעור בזכות על החלטת ראש ההוצל"פ יוגש תוך 15 יום מיום מתן ההחלטה. מהאמור לעיל עולה כי דין החלטת ראש ההוצל"פ בטענת פרעתי, כדין פסק דין של בימ"ש שלום. וכעת לצורך קביעת המועדים להגשת ערעור נשאלת השאלה: מתי יחול על פס"ד זה חוק ההוצל"פ שהוא חוק ספציפי או חוק אחר לרבות תקנות סדר הדין האזרחי (תקנה 397). כבר נקבע כי סעיף 19 לחוק ההוצל"פ קובע זכות מהותית להגשת ערעור; אולם אופן הגשתו והמועד הנם עניין שבסדרי דין שמותר להסדיר בתקנות (ראה המ' 578/70 סעדה נגד עז' המנוח רושדי אל-אימאם אלחוסייני פד"י כד (2), 437). עוד יש להביא את דברי כב' השופט טירקל בר"ע 7768/95 רוזנר נגד פ.אפ.אי. אסטבלישמנט פד"י מט (5) עמ' 159 שם בעמ' 161; שם נאמר: "מתוך הוראות אלה - ובעיקר מתוך השוואתן להוראות תקנות סדרי הדין בענייני ערעורים - משתמעת הכוונה לקבוע דרך מיוחדת לבירורם של ערעורים על החלטות וצווים של ראש ההוצאה לפועל, דרך שתהיה שונה במהותה, ולא רק בצורתה, מדרך הערעור הרגילה לפי תקנות סדרי הדין. שוני זה מאופיין בעיקר בכך שהדיון בערעור נערך על פי תצהיריהם של בעלי הדין, שהיא דרך דיון מועילה לבירור מחלוקות שהן, בדרך כלל, בשאלות שבעובדה בקשר לביצועה של החלטה שיפוטית. יתר על כן, המועד להגשת הערעור לפי תקנה 20(ג) לתקנות הוא חמישה-עשר ימים מיום מתן הרשות לערער או מיום ההחלטה שהערעור עליה הוא בזכות. לעומת זאת, המועד להגשת ערעור בזכות על החלטה של בית משפט לפי תקנה 397 לתקנות סדרי הדין הוא ארבעים וחמישה ימים, והמועד להגשת הודעת ערעור שכנגד הוא שלושים ימים מיום שהומצא למשיב כתב ערעור". ראה גם ע"א 1209/00 (ב"ש) חנן אליהו בן ברוך נ' בנק הפועלים בע"מ, סא(1), 629, שם נדונה אותה סוגייה. מכאן אנו למדים כי יש להחיל על עניינו את ההוראה הספציפית, קרי, תקנה 120 לתקנות ההוצל"פ ולקבוע כי הזכות להגיש ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ בטענת פרעתי הוגבלה לחמישה עשרה יום מיום מתן ההחלטה; אם ניתנה במעמדם או מיום קבלתם; אם ניתנה בהעדרם. מהנתונים שאינם במחלוקת עולה כי הערעור לא הוגש במסגרת אותם 15 ימים וכי ביחד עם הערעור לא הוגשה בקשה להארכת מועד. עוד יש להעיר שעל המבקש הארכת מועד להצביע על טעם מיוחד; וככזה לא קיים בענייננו. אשר על כן, אני מקבל את הבקשה ודוחה את הערעור על הסף. טענת פרעתיערעור