פסק דין א. בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ (כב' הרשמת מגי כהן) מיום 13.3.07 בתיק הוצל"פ 8-04-05323-16, לפיה נדחתה בקשת המבקש לביטול עיקולים שהוטלו והשבת כספים שנגבו, במסגרת פסק דין שבוטל. אני מחליטה ליתן רשות ערעור ולדון בבקשת רשות הערעור כבערעור. ב. העובדות העיקריות הצריכות לענייננו, הן כדלהלן: ביום 20.5.03 הגיש המשיב תביעה כספית כנגד המערער. לאחר שהמערער לא הגיש כתב הגנה ניתן כנגדו ביום 9.12.03 פסק דין בהעדר הגנה, והוא חוייב בהוצאות בסכום של 4,000 ₪ בתוספת מע"מ. המערער הגיש בקשה לביטול פסק הדין שנדחתה ע"י כב' הרשמת מירה דהן. על החלטה זו הגיש המערער ערעור לבימ"ש השלום (ת.א 32604/03 בש"א 160234/06). ביום 29.5.06 החליטה כב' השופטת ש' אלמגור לקבל הערעור ולבטל את פסק הדין, אך לא את ההוצאות שהושתו על המערער. המשיב הגיש לביהמ"ש המחוזי בקשת רשות ערעור על החלטת כב' השופטת אלמגור (בר"ע 2101/06) וכן הגיש לבימ"ש השלום בקשה לעיכוב ביצוע עד למתן החלטה בבר"ע (ת.א 32604/03 בש"א 168451/06). מנגד הגיש המבקש לבימ"ש השלום בקשה לביטול העיקולים שהוטלו במסגרת פסק הדין שבוטל. ביום 17.8.06 קבעה השופטת אלמגור כי העיקול לא יבוטל, אך הליכי המימוש יעוכבו עד להחלטה בבר"ע. ביום 31.12.06 דחתה כב' השופטת דותן בקשת רשות הערעור של המשיב. ביום 15.1.07 הגיש המערער, לבית משפט השלום, בקשה לביטול העיקולים. ביום 19.2.07 דחה כב' רשם ביהמ"ש משה כהן, את הבקשה, בקובעו כדלקמן: "הבקשה לביטול עיקולים נדחית, משום שהתביעה טרם נדחתה, למרות שפסק הדין בוטל, והסמכות לביטול העיקולים נתונה לראש ההוצל"פ על פי סעיף 18 לחוק ההוצל"פ, ובתאריך 19.10.06 דחה ראש ההוצל"פ את הבקשה לביטול העיקולים". ביום 26.2.07 הגיש המערער לראש ההוצל"פ "בקשה בהולה" לביטול עיקולים. ביום 12.3.07 התקבלה תגובת המשיב בה ציין, בין היתר, בסעיף 5 כי בהחלטת כב' השופטת דותן לא נקבע באופן פוזיטיבי כי העיקולים בטלים ועל כן, על אף שפסק הדין בוטל, החלטת כב' השופטת אלמגור לא בוטלה, והעיקולים עומדים על כנם. עוד טען המשיב כי משקבעה הש' אלמגור כי העיקולים לא יבוטלו והחלטה זו לא בוטלה, אזי ראש ההוצל"פ חסר סמכות עניינית לבטל עיקולים אלו. כן טען המשיב כי הלכה היא שביטול פסק דין כנגד חייב, אינו מהווה עילה אוטומטית לסגירת תיק ההוצל"פ וביטול ההליכים כנגד החייב. ביום 13.3.07 דחתה ראש ההוצל"פ את הבקשה בקובעה: "מהנימוקים המפורטים בסע' 5 ו 7 לתגובת הזוכה הנני דוחה את הבקשה" החלטה זו היא נשוא בקשת רשות הערעור שבפני. ג. המערער טוען כי טעתה ראש ההוצל"פ בקובעה כי העיקולים ישארו על כנם על אף שפסק הדין במסגרתו הוטלו - בוטל. לטענת המערער, פסק הדין שניתן בהעדרו, בוטל משנקבע כי כתב התביעה לא הומצא לו, ועם דחיית בקשת רשות הערעור על ההחלטה לביטולו, אין לתיק ההוצל"פ כל קיום ויש לבטל, לאלתר, את העיקולים שהוטלו עם פתיחתו. בנוסף, טוען המערער כי טעתה ראש ההוצל"פ משלא דנה, לגופו של עניין, בבקשה ולא נימקה את החלטתה להותיר העיקולים על כנם. עוד טוען המערער, כי טעתה ראש ההוצל"פ, שנתנה החלטתה יום אחד בלבד לאחר קבלת תגובת המשיב, ומנעה מהמערער את זכותו להשיב לתגובה. כמו כן, טוען המערער, כי טעתה ראש ההוצל"פ כשקיבלה את טיעוני המשיב שהיו מבוססים על עובדות לא נכונות ולא נתמכו בתצהיר ובראיות נוספות. בנוסף טוען המערער, כי ההלכה אליה הפנה המשיב בתגובתו עניינה להשבת כספים שהופקדו בלשכת ההוצל"פ ואינה נוגעת לביטול עיקולים, לאחר ביטול פסק הדין שניתן בהעדר. המערער טוען, כי ראש ההוצל"פ טעתה והוטעתה ע"י המשיב שטען כי הסמכות לביטול העיקול, נתונה לכב' השופטת אלמגור, וזאת בהתעלם מהחלטת כב' הרשם משה כהן לפיה הסמכות נתונה לראש ההוצל"פ. זאת ועוד, החלטת כב' השופטת אלמגור ניתנה עד להחלטה בבקשת רשות הערעור. המערער טוען, כי העיקולים על חשבונות הבנק, שהוטלו ללא הצדקה, ולימים פסק הדין שניתן בגינם בוטל, הותירו אותו ללא אמצעי קיום. המערער עותר להשבת הכספים שנגבו ע"י המשיב מכוח העיקולים, לרבות סכום של 2,690 ₪ שהופקדו כערובה להוצאות המשיב במסגרת בקשה לביטול פסה"ד. ד. מנגד טוען המשיב כי ביטול פסק הדין כנגד החייב אינו מהווה עילה אוטומטית לסגירת תיק ההוצל"פ וביטול על ההליכים כנגד החייב. במקרה דנן, הנסיבות עונות על הקריטריון, שנקבע להשארת העיקולים על כנם: המערער התרשל בניהול תביעתו; העיד על עצמו כחסר אמצעים בעודו מעלים מראש ההוצל"פ נכס וכספים; התביעה מתבררת בימים אלה ולא יגרם למערער כל נזק מהטלת עיקול, ברישום בלבד, על חשבון בנק מוגבל ועל נכס. בנוסף, טוען המשיב כי בהסתמכה על סעיפים 5 ו 7 לתגובתו, המפרטים נימוקים משפטיים ועובדתיים, עמדה ראש ההוצל"פ בחובת ההנמקה וניתנה החלטה לגופו של עניין, כשבפני ראש ההוצל"פ נסיבותיו הספציפיות של הענין. המשיב טוען עוד, כי הש' אלמגור החליטה להותיר את העיקולים על כנם, ומשהשופטת דותן לא שינתה מאומה מהחלטה זו, אזי העיקולים תקפים גם כיום. המערער לא ערער על החלטה זו ורק כשנה לאחר מתן פסק הדין, על אף קיומה של החלטה חלוטה, הגיש בקשה לביטול העיקולים. כמו כן טוען המשיב, כי בניגוד להחלטת כב' הרשם כהן, סבור המשיב כי הסמכות לדון בהסרת העיקולים נתונה לביהמ"ש המחוזי. בנוסף טוען המשיב, כי זכות המערער להשיב לתגובתו איננה זכות המוקנית לו עפ"י תקנות ההוצאה לפועל. המשיב טוען עוד כי חייו של המערער, שהעיד כי מצבו הכלכלי עגום וחשבונו מוגבל מאז שנת 2002, היו משותקים כלכלית עוד טרם הוטלו העיקולים. המשיב דוחה את טענות המערער בדבר השבת כספים, וטוען כי המערער טרם שילם הוצאות בסך 4,000 ₪ בהן חוייב במסגרת פסק הדין. ה. דין הערעור להתקבל. הסעיף הרלוונטי לענייננו, הוא סעיף 18 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל"), שלשונו: "18. פסק דין שבוטל או שונה - (א) בוטל פסק הדין לאחר שביצועו התחיל או הושלם, רשאי ראש ההוצאה לפועל, לפי בקשת החייב, לצוות על החזרת המצב כפי שהיה לפני הביצוע, ואם שונה פסק הדין רשאי הוא לצוות על תיקון המצב לפי השינוי, אולם נכס שנמכר והועבר לפי חוק זה לא יוכל החייב לבקש החזרתו בעין, אלא את הסכום שנתקבל ממכירתו. (ב) צו שניתן לפי סעיף קטן (א) ניתן להוצאה לפועל כאילו היה פסק דין לטובת החייב נגד הזוכה. (ג) אין בסעיף זה כדי לגרוע מכל סעד לפי דין אחר." עם ביטול פסק דין, נתונה, איפוא, לראש ההוצל"פ הסמכות "לצוות על החזרת המצב כפי שהיה לפני הביצוע". יחד עם זאת, סמכות זו, נתונה לשיקול דעת ראש ההוצל"פ, ולא בכל מקרה יורה ראש ההוצל"פ על החזרת המצב לקדמותו. ככלל, הפעלת שיקול הדעת, לסרב לבקשת חייב להשיב המצב לקדמותו, צריכה להיעשות במשורה ונמצאה מוצדקת במקרים בהם פסק הדין בוטל, בנסיבות בהן הדיון הוחזר לערכאה הדיונית לשם תיקון פגם טכני, השלמת עדות, הוספת מסמך, עריכת חישוב נוסף, או כשניתן בינתיים פסק דין זהה לפסק הדין שבוטל (ראה: בר"ע (ת"א) 1807/06 בטחון גינות בע"מ נ' שוקרון דוד (לא פורסם, 25.1.07); בר"ע (חי') 1525/97 קגנוביץ נ' רהב (לא פורסם, 17.2.98); רע"א 8008/06 פוטשניק נ' צור השכרת רכב בע"מ (לא פורסם, 29.1.07)). ו. מן הכלל אל הפרט. הסוגיה שבפני עניינה האם בנסיבות המקרה דנן, מוצדקת ההחלטה להותיר על כנם את העיקולים, שהוטלו מכוח פסק דין, שלימים בוטל. כאמור, המערער לא הגיש כתב הגנה וניתן כנגדו פסק דין בהעדר. כב' השופטת אלמגור בבית משפט השלום התייחסה לנסיבותיו האישיות של המערער, קבעה כי לא ברור אם המערער קיבל מסמכי בי-דין וסברה כי המערער לא זלזל בהליכי בית משפט ויש בפיו טענות הגנה מוצקות. לפיכך, הגיעה כב' השופטת אלמגור למסקנה כי יש לבטל את פסק הדין אך לא את ההוצאות שהושתו. המשיב הגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו ובקשה לעיכוב ביצוע ביטול פסק הדין ומנגד הגיש המערער בקשה לביטול העיקולים. כב' השופטת אלמגור קבעה בהחלטתה כך: "העיקול לא יבוטל אך הליכי המימוש יעוכבו עד להחלטה בבר"ע" בקשת רשות הערעור נדחתה ע"י כב' השופטת דותן בקובעה כי כב' השופטת אלמגור איזנה כדין, בין זכות המערער שעניינו יתברר לגופו לבין זכות המשיב לפסיקת הוצאות, עקב העיכובים שנגרמו בשל מחדלי המערער. עוד נקבע כי משלא נתבקשה תגובה, לא ניתן צו להוצאות. יש לציין, כי בהחלטה אין כל איזכור לנושא העיקולים שהוטלו על נכסי המערער מכוח פסק הדין שבוטל. בנסיבות האמורות, סבורה אני כי היה על המערער לפנות לביהמ"ש המחוזי בבקשה לתיקון טעות סופר, על דרך הוספת קביעה בנוגע לביטול העיקולים. במקום זאת, בחר המערער, מספר ימים לאחר דחיית בקשת רשות הערעור, לפנות לבימ"ש שלום בבקשה לביטול העיקולים ושם נקבע כי הסמכות נתונה לראש ההוצל"פ, ובהתאם להחלטה זו פעל המערער. סבורה אני, בניגוד לטענות המשיב, כי פעולות המערער, נעשו בהתאמה להחלטת כב' השופטת אלמגור שדחתה את בקשת המערער לביטול העיקולים רק עד להחלטה בבקשת רשות הערעור. משניתנה החלטה כאמור, שדחתה את בקשת המשיב, קרי נקבע כי פסק הדין בוטל, פתוחה היתה בפני המערער הדרך לשוב ולעתור לביטול העיקולים, שניתנו מכוח פסק דין שבוטל. עם ביטול פסק הדין, חזרו הצדדים לנקודת ההתחלה, ובשלב זה הוגש כתב תביעה בלבד. בנסיבות אלה, החלטת ראש ההוצאה לפועל שלא לבטל את העיקולים, משולה למתן סעד של עיקול זמני לטובת המשיב עם תחילת ההליכים. בית המשפט יתן סעד זמני כאמור, בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, רק לאחר שישתכנע בדבר קיומה לכאורה של עילת תובענה, ולאחר בחינת מאזן נזקי הצדדים ושיקולי יושר. בנוסף, יותנה מתן הצו הזמני בהפקדת התחייבות עצמית וערובה, לשיפוי בשל הנזק העלול להגרם כתוצאה ממתן הסעד הזמני (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, עמ' 505-510 (מהדורה תשיעית,2007)). על פני הדברים, ראוי כי ההחלטה בדבר מתן הסעד הזמני תתקבל בערכאה המוסמכת, תוך בחינת השיקולים הרלוונטיים והפקדת הערבויות המתאימות. במצב דברים זה, בו בוטל פסק הדין כאשר הדיון בתביעה למעשה טרם החל, ואנו מצויים בראשיתו של ההליך המשפטי, טרם שמיעת הוכחות וקביעת ממצאים באשר לחיובי הצדדים, ראוי היה שראש ההוצל"פ יפעל בהתאם לסמכותו "לצוות על החזרת המצב כפי שהיה לפני הביצוע", קרי סגירת תיק ההוצל"פ וביטול העיקולים שנפתחו מכוח פסק הדין שבוטל. כאמור, בפני המשיב עדיין פתוחה הדרך להגיש, לערכאה המוסמכת, בקשה להטלת עיקולים זמניים, על נכסי המערער. לאור התוצאה אליה הגעתי, לא מצאתי מקום להמשיך ולדון בטענות נוספות שהועלו על ידי המערער כנגד החלטת ראש ההוצל"פ. ז. סוף דבר- הערעור מתקבל. העיקולים שהוטלו מכוח פסק הדין שבוטל - בטלים. כספים שנגבו מכוחם - יוחזרו למערער לידי בא כוחו, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגביה, ועד מועד ההשבה בפועל. המשיב ישלם למערער הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ שישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל. הוצאה לפועל